סביקי סוזנה - עיריית מגדל העמק

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
סביקי סוזנה
 
סביקי סוזנה - עיריית מגדל העמק
תיקים נוספים על סביקי סוזנה | תיקים נוספים על עיריית מגדל העמק

3186/05 א     28/01/2007




א 3186/05 סביקי סוזנה נ' עיריית מגדל העמק




4
בתי המשפט

א 003186/05
בית משפט השלום נצרת
28/01/2007
תאריך:
כבוד השופט שכיב סרחאן
- סגן נשיא
בפני
:

סביקי סוזנה
ת.ז. 304045834
בעניין:
התובעת

נ ג ד
עיריית מגדל העמק
הנתבעת
פסק - דין

עניין לנו בתובענה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, לטענתה, שעה שמעדה ברחובות העיר מגדל העמק.

טענות הצדדים

התובעת טוענת כי רגלה נתקבלה בגוש קטן המחובר לקרקע וכתוצאה מכך נפלה. התובעת פונתה לקופת חולים לאומית שם קיבלה טיפול ראשוני והופנתה לבית חולים העמק בעפולה. אובחנו אצל התובעת דימום מהאף, פצע באף, רגישות בכף יד שמאל, פצע ביד ימים ורגישות קלה בברכיים.

כף ידה השמאלית של התובעת נחבשה בתחבושת אלסטית ונתנה לה המלצה לחופשת מחלה וכן הפנייה לרופא א.א.ג. בבדיקת א.א.ג שנערכה לתובעת אובחן חתך לאורך הציר של האף, חבלה, חוסר שיניים והמטומה בסנטר. התובעת הופנתה לבית חולים פוריה בטבריה ומבדיקה שנערכה לה בבית החולים עלה כי התובעת סובלת משפשוף באף, נפיחות ושטף דם בשפה העליונה והתחתונה ושטף דם בסנטר. לטענת התובעת שתיים משיניה הקדמיות נפלו כתוצאה מהנפילה. עוד טוענת התובעת כי עקב הכאבים מהם סבלה היא המשיכה להיות תחת פיקוח רפואי במסגרת קופת חולים.
התובעת טוענת כי הייתה בחופשת מחלה עד ליום ה- 16.5.02 והייתה מרותקת למיטתה ונזקקה לסיוע אותו קיבלה מבני משפחתה. התובעת טוענת כי נמנעה מלצאת מביתה בסמוך לאחר התאונה עקב החבלות והנפיחות בפני
ה. עוד טוענת התובעת כי כתוצאה מהתאונה נותרה לה צלקת וכן חסרות לה שיניים דבר המקשה עליה בעת אכילה ודיבור. התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה היא נקלעה למצב של דיכאון תמידי.

התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לה נזקים מיוחדים בשיעור של 25,000 ₪ וכן נזקים כללים.

הנתבעת מכחישה את דרך קרות התאונה וטוענת כי התובעת עצמה גרמה לנזקיה הנטענים וזאת על ידי רשלנותה או מחדליה או התנהגותה הבלתי סבירה. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא עשתה או לא עשתה די על מנת להקטין את נזקיה.

מסכת הראיות

ביום ה- 28.6.06 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה פסק הדין בתיק יינתן על יסוד התצהירים שהוגשו לתיק בית המשפט.

מטעם התובעת הוגש תצהירה של התובעת וכן תצהיריהם של בעלה ובתה של התובעת. התובעת הצהירה כי מעדה לאחר שנתקלה במכשול קטן. כן הצהירה כי החלימה וכי אינה סובלת עוד מכאבים למעט הצלקת באפה.
בתה של התובעת הצהירה כי הייתה עם התובעת בשעת התאונה וכי רגלה של התובעת נתקבעה במשהו קטן וכתוצאה מכך עפה התובעת קדימה ונפגעה ממוט ברזל של המעקה ומהרצפה.
בעלה של התובעת הצהיר כי בתקופה בה החלימה אשתו עזר לה בעבודות הניקיון וכן ערך סידורים וקניות.
הפלוגתא

התובעת טוענת כי הנתבעת אחראית לנזקיה שכן הנזקים דנן נגרמו לה עקב רשלנותה של הנתבעת וכן עקב העובדה שהנתבעת הפרה את חובותיה על פי פקודת העיריות וחובותיה על פי דין. הפלוגתא היא איפוא האם הפרה הנתבעת את חובותיה על פי חוק. וכן האם התרשלה הנתבעת כלפי התובעת וגרמה לנזקיה.

דיון
האחריות

בקביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות שבנזיקין מתעוררות שלוש שאלות האחת, האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק? השאלה השנייה היא, האם המזיק הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו, דהיינו: האם הוא סטה מסטנדרט הזהירות המוטל עליו? השאלה השלישית היא, האם הפרת החובה היא שגרמה נזק? לעניין זה ראה ע"א 145/80 - שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש ואח' . פ"ד לז(1), 113.

השאלה האם המזיק חב חובת זהירות כלפי הניזוק מתחלקת לשתי שאלות והן האם קיימת חובת זהירות מושגית והאם קיימת חובת זהירות קונקרטית.

חובת הזהירות המושגית נבחנת על פי השאלה, אם סוג המזיקים אליו משתייך המזיק הקונקרטי חב חובת זהירות כלפי סוג הניזוקים אליו משתייך הניזוק הקונקרטי בגין סוג הנזק שהתרחש. כלומר האם היה על המזיק לצפות את הנזק. המבחן הינו מבחן הצפיות. קרי, האם נתבע סביר היה צריך לצפות את התרחשות הנזק. במקרה דנן הנתבעת הינה מחזיקה במקרקעין והתובעת נפגעה שעה שהלכה במקרקעין אלו. המחזיק במקרקעין חב חובת זהירות כלפי המבקרים במקרקעין.

כאשר בית המשפט בוחן האם קיימת חובת זהירות קונקרטית עולה השאלה האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש הלכה למעשה.
במקרה דנן קיימת חובת זהירות קונקרטית. על רשות מקומית חלה חובת זהירות כלפי העוברים ושבים בדרכים המצויות תחת שליטתה ומוטלת עליה חובה למנוע קיומם של מכשולים בדרכים אלו ולהסירם על מנת שלא יפגעו העוברים בדרכים אלו כפי שנפגעה התובעת.

ישנם סיכונים אשר ניתן לצפות את התרחשותם אך אם זאת לא תוטל בגינם חובת זהירות קונקרטית שכן סיכונים אלו הינם סיכונים סבירים הכרוכים באופן טבעי בפעולות מסוימות. הסיכון אשר בגינו תוטל חובת זהירות קונקרטית הינו הסיכון הבלתי סביר. כלומר, הסיכון החמור אשר החברה דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים על מנת למנוע את התרחשותו.

על פי סעיף 235 לפקודת העיריות חלה על העירייה חובה לדאוג לתיקונו של הרחוב וכן למנוע ולהסיר מכשולים ברחוב. על העירייה מוטלת החובה לדאוג שלא יהיו מכשולים בדרכים שברשותה. מוטלת עליה החובה לדאוג לשלומם של הנזקקים לדרכים ציבוריות אלה. על הנתבעת מוטלת חובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים בכדי להבטיח את תקינותם של הדרכים המצויות בה. במקרה דנן היה על הנתבעת לצפות כי הפרת חובה זו על ידי אי הסרתם של מכשולים מן הדרך יש בה כדי לסכן את העוברים ושבים. העירייה חבה הן חובת זהירות קונקרטית והן חובת זהירות מושגית כלפי התובעת. היה על הנתבעת לצפות כי התרשלותה עלולה לגרום לנזק והיה עליה לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את הנזק.

השאלה השנייה הינה האם התרשלה הנתבעת. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 28.6.06 משכה הנתבעת את התצהיר שהוגש מטעמה והודיעה כי אין בכוונתה לחוקר בחקירה נגדית את העדים אשר הגישו תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. אי חקירת עדי התובעת פועלת לחובת הנתבעת, שכן יש בה כדי להשליך על חששה של הנתבעת כי חקירתם של עדים אלו תפעל לרעתה. משויתרה הנתבעת על חקירת העדים ומשאלו לא נסתרו על ידה הרי שיש לקבל את האמור בהם כנכון. מתצהירה של התובעת ומתצהירה של הגב' מליסה סבח, בתה של התובעת עולה כי התובעת נפגעה לאחר שרגלה נתקלה במכשול קטן שהיה בדרך. כמו כן צירפה התובעת תמונות של מקום הנפילה בהן ניתן להבחין במכשול האמור. משהצהירו התובעת ובתה כי היה מכשול בדרך ומשעדותן לא הופרכה הרי שהתרשלה הנתבעת שעה שלא דאגה להסרתו של המכשול.

הנתבעת לא המציאה תצהיר מטעמה ולא פרטה באילו דרכים פעלה ובאילו אמצעים נקטה על מנת להסיר את המכשול דנן. מכאן שהנתבעת התרשלה שעה שלא קיימה את חובתה להסיר מכשולים בדרכים המצויות תחת אחריותה.

השאלה השלישית הינה האם הפרת חובת הזהירות על ידי הנתבעת היא שגרמה לנזק אשר נגרם לתובעת. יש לבחון האם ישנו קשר סיבתי בין התרשלותה של הנתבעת לבין הנזק שנגרם לתובעת. האם נזקה של התובעת הינו תוצר של הפרת חובתה של הנתבעת והאם הנזק דנן הינו מסוג הנזק שחובת הזהירות נועדה למנוע. בתצהירה טוענת התובעת כי "הנני מצהירה כי אני ומליסה יצאנו מהבית ועת הלכנו על המדרכה לכיוון המדרגות הנמצאות מול הבית ברחוב ועת התקרבתי למדרגות, ותוך כדי הליכה הרגל שלי נתקלה במכשול קטן כלשהו שלא הבחנתי בו, ועקב כך נפלתי קדימה ונחבלתי קשות בחלקי גופי השונים בעיקר בפני
ם, כתוצאה מפגיעות ראשי במוט של המעקה וכן מבסיס הבטון של המעקה." (סעיף 6 לתצהיר).

הגב' מליסה סבח הצהירה כי "אני ואימי ירדנו מהבית וכשהתקדמנו על המדרכה לכיוון המדרגות שנמצאות מול הבת וככל הזכור לי הלכתי בצד שמאל של אימא, פתאום ותוך כדי הליכה רגלה של אימי נתקעה במשהו קטן והיא עפה קדימה ונפלה על הפנים קדימה ונפגעה בעיקר בפני
ם שלה ממוט הברזל של המעקה וכן מהרצפה.
כאמור, עדותן של התובעת ובתה בתצהיריהן לא נסתרה. מכאן שהתובעת נפלה לאחר שרגלה נתקלה במכשול שהיה בדרך וכתוצאה מכך נפגעה. אי הסרתו של המכשול נובע מרשלנותה של הנתבעת וקיים קשר סיבתי בין רשלנות זו לבין פגיעתה של התובעת והנזקים שנגרמו לה בגין נפילתה.

מזיק, החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק. בעל חובת הזהירות "אינו ערב ערבות מוחלטת לביטחון הבאים עליו. חובתו הינה לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. לעניין זה ראה ע"א 485/60 אהרן ברמן ואח' נ' יצחק מרזיוף פ"ד ט"ו(3) 1913, 1918.

אילולא הפרה הנתבעת את חובתה, ובמידה שהייתה נוקטת באמצעים הסבירים למניעת הנזק סביר היה כי לא הייתה מתרחשת התאונה נשוא התובענה דנן. במקרה דנן לא עלה בידה של הנתבעת להוכיח כי נקטה באמצעים סבירים למניעת הנזק ועל כן הינה אחראית לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה עקב התרשלותה של הנתבעת.

במקרה דנן מצאתי כי ישנו קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התרשלותה של הנתבעת לבין הנזק שנגרם לתובעת. משלא מילאה הנתבעת אחר חובתה לדאוג לתקינותם ושלמותם של הדרכים המצויות בתחום שיפוטה נכשלה התובעת בדרכה, מעדה ונפצעה.

הנזק
נזק מיוחד

בכתב תביעתה טענה התובעת כי נגרם לה נזק מיוחד בסך של 25,000 ₪. בתצהירה אמדה התובעת את נזקיה המיוחדים בסך של 18,500 ₪. התובעת הצהירה כי נגרם לה נזק של הפסד השתכרות לעבר בסך של 6,000 ₪. כמו כן אמדה התובעת את עזרת צד ג' לה נזקקה בעבר בסך של 5,000 ₪. התובעת טוענת עוד כי נגרמו לה הוצאות רפואיות והוצאות בגין נסיעות בעבר בסך של 7,500 ₪.

לעניין הוצאות רפואיות שהוציאה התובעת בעבר המציאה התובעת קבלות על טיפולי השיניים שעברה. הקבלות הינן על סך 2,000 ₪, על-כן היא זכאית לפיצוי, בפרט נזק זה, בסך של 2,000 ₪. התובעת לא המציאה קבלות לגבי הוצאות שהוציאה בגין נסיעות לטיפולים וחניות. הנני מעריך את נזקה של התובעת בראש נזק זה בסך של 1,000 ₪.

לעניין עזרת צד ג' לה נזקקה התובעת בעבר. בעלה של התובעת הצהיר "בתקופה שלאחר התאונה פניה של אשתי היו נפוחות וכן סבלה מכאבים בידיים ובמשך תקופה של מספר שבועות היא נחה בבית, וכן ביקרה מספר פעמים בקופ"ח ובתקופה זו אני הייתי עוזר לה בניקוי הבית, וביצוע כל מיני סידורים, קניות וכו'..." (סעיף 16 לתצהיר). במקרה דנן נעזרה התובעת בעזרת בן זוגה, מצאתי כי הסיוע לו נזקקה התובעת חורג במעט מעזרה סבירה אשר מעניקים בני משפחה. מצאתי לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה בסך של 1,000 ₪.
לעניין אובדן השתכרות לעבר התובעת נעדרה מעבודתה בגין התאונה מיום 3.5.02 ועד ליום 16.5.02. לפיכך ולאור תלושי השכר אשר צרפה התובעת מצאתי לפצותה ב- 700 ₪ בגין ראש נזק זה.

נזק כללי

התובעת טוענת כי נגרם לה נזק כללי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, עזרת צד ג' לעתיד הוצאות רפואיות לעתיד וכן כאב וסבל.
התובעת הצהירה כי "כיום אני החלמתי ואיני סובלת מכאבים למעט צלקת מכוערת באף" (סעיף 18 לתצהיר).
וכן טוענת התובעת כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לה עגמת נפש וכאב וסבל. התובעת אמדה ראש נזק זה בשיעור של 40,000 ₪. משלי אני אומר, כי בכל הקשור לנזק הלא ממוני, התובעת הגזימה עד למאוד באומדנה ראש נזק זה. לאחר שקילת מכלול השיקולים שלענין ובכלל זה, טיב הפגימה ומיקומה, תקופת ההחלמה, נסיבותיה האישיות של התובע וכד', אני אומד את הפיצויים בפרט נזק זה בסך של 10,000 ₪. לגבי שאר פרטי הנזק הכללי הנתבעים, אני קובע, כי התובעת - לא הוכיחה בראיה טובה את גובה הנזק ושיעור הפיצויים הנתבעים, ועל-כן היא לא זכאים לפיצוי בפרטים אלה.

אשם תורם

כאמור לעיל, חלה על הנתבעת כרשות מקומית חובה לדאוג לתקינות ושלמות הדרכים המצויות בתחום שיפוטה עם זאת, השטחים המצויים בחזקתה של רשות מקומית אינם שטחים סטריליים. על העובר בדרכים אלו להיות מודע לכך כי שטחים אלו אינם חלקים וכי יש בדרך מכשולים. על הולך הרגל מוטלת אחריות לנהוג בזהירות בעודו עובר בדרכים אלו. במקרה דנן מצאתי כי לתובעת ישנו אשם תורם. מצאתי כי התובעת לא נזהרה די הצורך וכי לא עשתה ככל יכולתה על מנת למנוע את התאונה. בנסיבות הענין, אני קובע כי אשמה של התובעת בגרימת התאונה מגיע עד כדי 50%.

סיכום ביניים
הפיצויים המגיעים לתובעת בגין התאונה הם אלה:

נזק מיוחד

1. הוצאות רפואיות - 2,000 ₪
2. הוצאות נסיעה - 1,000 ₪
3. עזרת צד ג' - 1,000 ₪
4. הפסד השתכרות - 700 ₪

נזק כללי

5. כאב וסבל - 10,000 ₪
_______
סה"כ 14,700 ₪
_
אשם תורם - 50% - 7,350 ₪
_______
סה"כ 7,350 ₪

התוצאה

התוצאה היא, איפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 7,350 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

וכן, הוצאות משפט בסך של 587 ₪, (האגרה ששולמה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום הגשת התביעה, 8.5.05, ועד התשלום המלא בפועל.

וכן, שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ כחוק, מהסכום הפסוק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים האמורים, ישולמו לתובעת, באמצעות בא-כוחה, תוך 30 יום, מיום המצאת פסק-הדין לידי הנתבעת, שאם לא כן, תהא התובעת רשאית לנקוט בכל ההליכים לביצוע פסק-הדין, והכל בכפוף להוראת כל דין שלעניין.

המזכירות תמציא העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום ט' בשבט, תשס"ז (28 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

שכיב סרחאן
, שופט
סגן נשיא
שרון (ישראל) אוחיון









א בית משפט שלום 3186/05 סביקי סוזנה נ' עיריית מגדל העמק (פורסם ב-ֽ 28/01/2007)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן