רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ - מסחר עוז-תא

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ מסחר עוז-תא
 
רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ - מסחר עוז-תא



79/06 בש     07/02/2007



תיקים נוספים על רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ
תיקים נוספים על מסחר עוז-תא




בש 79/06 רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מסחר עוז-תא




1


בתי המשפט
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
בש 000079/06


לפני:
כבוד השופטת שדיאור שרה

תאריך:
07/02/2007



בעניין:
רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
אלדד עוז

מבקש

נ ג ד


מסחר עוז-תא



ע"י ב"כ עו"ד
ענת שמעוני

משיב

החלטה
בפני
בית הדין ערר על החלטת המשיבה, מדינת ישראל משרד המסחר והתעשיה (להלן: המשיבה) להישפט על הודעת קנס מס' 19202.
המשיבה סירבה ליתן אורכה בטענה כי חלפו המועדים הנקובים בחוק העבירות המנהליות תשמ"ו-1985 (להלן: החוק).
בהליך זה עקב עיכובים מטעם המשיבה במענה ולנוכח ספק בדבר משמעות אישור המסירה ומתן אורכה לבירור זה ניתן תוקף של החלטה להסכמת המשיבה לפיה הליכי גביית הקנס יוקפאו ולא ינקטו כל הליכים נגד המבקשים עד למתן החלטה בתיק לגופו (פרו' והחלטה מיום 17.8.06).

העובדות
1. 1. ביום 24.1.05 הוטל על המבקשת קנס מכח חוק העבירות המנהליות תש"ו 1986 בסך 10,000 ₪ בגין העסקת עובד זר.
בתאריך 2.2.05 התקבלה במשרדי המבקשת הודעה על הטלת קנס מנהלי בגין העסקת עובד זר שלא כדין מיום 6.1.04 (נספח א' לבקשה). המבקשת חתמה על בקשה להשפט ביום 13.2.05 וצרפה מכתב וזאת לפי סעיף 8(ג) לחוק, זאת עשתה בדואר רשום.
יחד עם בקשתה להשפט העבירה המבקשת למשיבה בקשה לביטול קנס מנהלי, במכתב מיום 13.2.05 (נספח ד' לבקשה) בבקשה עצמה מציין כי במקביל נשלחה בקשה להישפט ואף היא נשלחה בדואר רשום.
2. 2. בתאריך 27.2.05 נשלחה למבקשת תשובת המשיבה לפיה הבקשה ביטול קנס בבדיקה. לא היתה התיחסות לבקשה להישפט. בתאריך 1.5.05 נשלח מכתב המשיבה ולפיו הבקשה לביטול קנס נדחית וכי על פי סעיף 8א' לחוק רשאית המבקשת להישפט תוך 30 יום מקבלת המכתב ועליה לשלוח בקשתה לאגף. המכתב התקבל אצל המבקשת באמצע חודש יוני 05, הצדדים חלקו לגבי אישור המסירה מיום 10.5.05.
3. 3. בעקבות החלטת המשיבה שבה המבקשת ופנתה למשיבה במכתב מיום 27.6.05 ובו חזרה על בקשתה להישפט וצירפה שוב את בקשתה מה-13.2.05. אף מכתב זה נשלח בדואר רשום.
4. 4. בתחילת ינואר 06 התקבלה במשרד המבקשת דרישת המרכז לגביית קנסות. מאחר והמבקשת טרם קבלה החלטה בבקשותיה להשפט פנתה למרכז לגבית קנסות בבקשה לביטול דרישת התשלום. ביום 8.2.06 הועבר המכתב ע"י המרכז לגביית קנסות למשיבה לקבלת עמדתה (נספח א').
5. 5. בתאריך 26.7.06 התקבל מכתב דחיה מטעם המשיבה מיום 19.7.06 נספח יד' ובו נדחתה בקשת המבקשת להישפט מאחר שהבקשה הוגשה לאחר המועד.


טיעוני המבקשת:
1. 1. החלטת המשיבה מתייחסת "למכתבך נושא תאריך 18.6.06" ועל כן נפלה בה טעות. המכתבים של המבקשת היו מיום 13.2.05 ומיום 27.6.05 ועל כן אין בסיס בדחיה, בהעדר כל מכתב הנושא תאריך זה.
2. 2. המבקשת הגישה בקשה להשפט במועד וכבר ביום 13.2.05 ואין נפקות לאמור בחוק "כי מי שהגיש בקשה לביטול הודעה, כאמור בסעיף זה, אינו רשאי להודיע על רצונו להשפט לפני שהתובע המוסמך המציא לו החלטתן" שכן הבדיקה הנה לעמידה במועדים ומכיון שהמשיבה לא דחתה את הבקשה להשפט במועד למרות שזו נשלחה לה, אלא רק לענין האורכה הרי שזו בעינה עומדת.
3. 3. ידיעת המשיבה על רצונה של המבקשת להישפט מבעוד מועד מונע ממנה אף עכשיו ולא ניתן לטעון מטעמה כי הבקשה להישפט הוגשה מוקדם מדי וטענה זו הנה בחוסר תום לב ע"י רשות ציבורית כמו המדינה.
4. 4. בנוסף המבקשת הגישה שנית את בקשתה להישפט ביום 27.6.05 במועד הקבוע בחוק לאחר מתן החלטת המשיבה ומשעמדה בתנאי החוק.
5. 5. לחילופין טען כי לבית הדין סמכות להאריך המועד מאחר והבקשה הוגשה במועד.
6. 6. למבקשת טענות טובות נגד הקנס שהוטל. לדברי המבקשת כלל לא הועסק על ידה אלא ע"י קבלן משנה ולא במועד הרלוונטי לקנס.
7. 7. המשיבה לא המציאה למבקשת הודעה בטרם החלת הקנס. הודעה נשלחה למר עמוס פלוריאן ביום 29.2.04 וזו אינה הודעה למבקשת, וגם בדו"ח המפקח מטעם המשיבה לא צוין שהעובד הנו עובד של המבקשת.

טענות המשיבה
1. 1. ביום 2.7.05 התקבלה אצל המבקשת הודעת הקנס, הוא בחר להגיש בקשה להשפט והגיש אותה במועד. בתשובת המשיבה נאמר שהבקשה לביטול נדחתה אבל הוא יכול להישפט.
2. 2. המשיבה הציגה אישור דואר בענין מכתבה מיום 1.5.05 ממנו עולה כי נמסר ליעדו ביום 10.5.05 בהודעה מצוין במפורש כי הוא יכול להשפט רק ממועד קבלת המכתב לתשובה לבקשה לביטול סעיף 8 על פי הוראת החוק הקובעת שלבים אלו.
3. 3. לטענת המשיבה די באישור דואר זה ואין צורך באישור מסירה, אישור זה שהוצג מהאינטרנט הנו אישור מסירה לכל דבר.
4. 4. תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות תשמ"ו-1986 קובעת כי:
"הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני האדם, היום העשרים לאחר המשלוח כאמור יראה כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן חלות בו ולא עקב המנעותו מלקבלם".
לפיכך, לטענת המשיבה יש לראות את דבר הדואר כאלו שהמבקש קיבלו ולחילופין יש להעביר אליו את הנטל להוכיח כי לא קיבל את דבר הדואר כאמור בתקנה כי שכן המשיבה הוכיחה באמצעות מספר הדואר הרשום כי שלחה את ההודעה על דחית בקשת ביטול הקנס ועל המבקשת להוכיח שלא קבלו ואם לא יעשה כן יש לראותו כמי שקבלו.



הכרעת הדין
1. 1. דרך המלך על פי פסיקתו של בית הדין לעבודה היא "לא יוארך המועד להגשת בקשה להישפט, אלא אם מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי".
(עפ"א 14/05 סיון תכשיטים בע"מ נ. מ.י. מיום 12.3.06) ומטעמים סבירים ומוצדקים, מאחר וזהו החריג ולא הכלל (עפ"א 22/05 צבי פיזנונסקי נ. מ.י. מיום 12.3.06).
עוד קובע בית הדין הארצי כי יש להקפיד על המועדים הקבועים בחוק להגשת בקשה להשפט בעקבות הטלת קנס מנהלי.
עפ"א 13/05 משה נילבצקי נ. משרד התמ"ת מיום 26.1.00.
2. 2. סעיף 8(ב) לחוק העבירות המנהליות, תשמ"ו-1985 (להלן: החוק) קובע כי "הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס כי ברצונו להישפט על העבירה; ההודעה תומצא תוך 30 יום לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המנהלי,הודיע כאמור, יחלו הוראות סעיפים 13 ו-14".
בסעיף 8א' נקבע "(א) הומצאה לנקנס הודעה לפי סעיף 8 רשאי הוא להגיש לתובע..בקשה לביטול ההודעה בתוך 30 יום מיום שהומצאה לו".
סק'(ה) קובע:
"מי שהגיש בקשה לביטול הודעה, כאמור בסעיף זה, אינו רשאי להודיע על רצונו להישפט לפני שהתובע המוסמך המציא לו את החלטתו, דחה התובע המוסמך את הבקשה לביטול הודעה, רשאי מגיש הבקשה להודיע כי ברצונו להישפט על העבירה בתו 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה".
לשון החוק מפורשת וחד משמעית ולפיה אין אפשרות להגשת שתי האופציות במקביל דהיינו הודעה על רצון להשפט לפי סעיף 8(ב) לחוק ובקשה לביטול ההודעה לי סעיף 8מ(א) לו.
בסק' ה' קובע המחוקק סדר כרונולוגי של הגשתן של הבקשות. אם הוגשה בקשה לביטול ההודעה אזי הבקשה להישפט תוגש אחריה, ולאחר החלטת התובע בבקשה הראשונה.
ג. ג. מן הכלל אל הפרט
המבקשת חברת רמות ארזים צירפה את הספח (נספח ב') בקשה להישפט ביום 13.2.05 ואולם בהערות המבקשת כתוב "כמפורט במכתב מיום 13.2.05 המצב". ומכתב זה (נספח ד') כותרתו בקשה לביטול קנס מנהלי. במכתב זה מפורט כי לא קדמה להודעת הקנס כל הודעה למבקשת (אלא לעמוס פלוריאן וכי גם בדו"ח המפקח לא צויין שמדובר בעובד המבקשת).
בסוף מכתב זה נכתב:
"במקביל מוגשת על ידי מרשתי בקשה על רצונה להשפט בענין זה, על מנת לאפשר לכם להוכיח בבית המשפט כי העובד אכן עבד בתקופה הרלונטית אצל מרשתי. מרשתי תעמוד על תשלום הוצאות משט במלואן, באם יסתבר,כפי שהדברים נראים עתה, כי מדובר באשמת שוא ללא כל תמיכה עובדתית".
ד. ד. ממכתב זה עולה כי חרף הוראת סעיף 8א(ה) הוגשו שתי הבקשות במקביל והדבר אף נאמר מפורשות במכתב אם כי ניתן להסיק שהדבר הוגש כדי להוכיח את רצון טענות המבקשת לפני המשיבה.
ה. ה. לפיכך לפי נוסח החוק אין לראות בבקשה יום 13.2.05 בקשה להישפט שכן הוגשה טרם זמנה וטרם החלטת התובע המוסמך.
ו. ו. ואולם בכך לא די, לדברים דלעיל, היה המשך השתלשלות יש בו להשפיע על התוצאה.
בתאריך 1.5.05 נשלח מכתב התובע המוסמך ובו הודעה על דחית הבקשה לביטול הקנס. במסמך זה בסעיף 2 נאמר מפורשות כי ע פי סעיף 8א' האמור "אתם רשאים לבקש להישפט על העבירה...תוך שלושים יום (דגש במקור), מיום קבלת מכתב ה.
"אם תגיש בקשה כאמור לא יהיה עליך לשלם את הקנס המנהלי...".
עוד נאמר בסעיף 3 למכתב:
"3. אם אתה מבקש להישפט עליך לשלוח את בקשתך..", ומפורשת הכתובת והפקס.
לפיכך, גם בענין זה לכאורה פעלה המשיבה כדין שכן בדחיה מטעם התובע המוסמך שב התובע ומציין את הפעילות הכרונולוגית כדין.
4. מכתב זה, על פי מכתב התשובה מטעם המבקשת הגיע אליה שבועיים לפני 27 ליוני 2005 (נספח ו') ובמכתב זה כותב ב"כ המבקשת:
"מכל מקום, מאחר שמנוסח המכתב, לרבות החזרה על האופציה להישפט הנזכרת בו, עולה בליבי ספק באם נקרא מכתבה של מרשתי מיום 13.2.05 עד תומו, בטרם הועבר ללשכה בת"א לרבות הבקשה להשפט המצויה בו, אני שב וחוזר על בקשתה של מרשתי כמפורט במכתבה".
לפיכך אמנם נכון כי ביום 13.2.05 עת נכתב מכתב המבקשת ובה הבקשה להישפט במקביל לבקשה לביטול הקנס היה זה בניגוד להוראת החוק ואולם בתאריך 27 ביוני 2005, כשבועיים לאחר קבלת הודעת המשיבה על דחיה של התובע המוסמך אומר ב"כ המבקשת "לרבות הבקשה להשפט המצויה בו אני שב וחוזר על בקשתה של מרשתי כמפורט במכתבה".
לדעתנו יש לראות באמירה זו, שהיא במפורש לאחר החלטת התובע המוסמך ועל סמך דחיתו כאמור בפסקה הקודמת לאותו מכתב, ודוקא בשל נוסח המכתב, בקשה חדשה חוזרת על הדרישה להישפט. במועד זה, כרונולוגית האמור במכתב הוא בקשה במועד כקבוע בחוק, לאחר החלטת התובע, ויש לראות בה בקשה להישפט על פי החוק וכך אנו קובעים. לא למותר לציין כי מכתב זה נשלח בדואר רשום (נספח ז'). וראה גם נספח ט' מיום 17.1.06.

5. א. המשיבה טענה כי יש לדחות את טענת המבקשת לפיה המכתב של התובע
המוסמך מיום 1.5.05 הגיע למבקשת כשבועיים לפני 27 ביוני וזאת בהסתמך על מסמך אינטרנט אותו הגישה וזה נוסחו:
"מעקב פריטים 21.8.05
מידע על פירוט רשום עם אישור מסירה שמספרו ra1775410129 דבר הדואר האמור נמסר ליעדו בתאריך 10/05/2005"
בסופו של מסמך זה רשום מפורשות:
"פרסום גורלו של דבר הדואר הרשום ניתן כשירות לציבור בלבד, ואינו יכול לשמש כמוצג משפטי. מידע רשמי בדבר גורלו של דבר דואר רשום ניתן לבקש באמצעות הגשת בקשה רשמית בכל יחידות הדואר" אישור זה הוגש בפרו' מיום 17.8.06.
ב. באותו דיון נקבע:
"בית הדין ממליץ למשיבה לאתר את אישור המסירה של המכתב מיום 1.5.05 או לחילופין נוכח לוח הזמנים לשקול שוב את עמדתה כלפי המבקשת. ואכן בהחלטה מאותו מועד נקבע:
"1. ניתנת למשיבה רשות להגיש אישור המסירה ומסמכים מטעמה עד ליום 1.9.06".
המשיבה הגישה לדואר בקשה דחופה לבירור גורל דבר דואר (נספח א' לבקשת המשיבה מיום 3.9.06) המשיבה בקשה אורכה נוספת לקבל תשובה מרשות הדואר ולהמצאת מסמכים, לאחר תשובת המבקשת שהתנגדה, בכל זאת נעתר בית הדין ונתנה למשיבה אורכה נוספת בשל חשיבות המסמך (ראה החלטה מיום 4.9.06).
ג. בתאריך 4.10.06 הוגשה הודעה מטעם המשיבה המסתמכת על תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות תשמ"ו-1986 – ולפיה "הודעה שיש להמציאה בדואר רשום, היום ה-21 יראה כהמצאה זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה, מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו לקבלם", לטענתה לא עמדה בכך המבקשת.
באותה הודעה לא הביאה המשיבה פרט לטיעון המשפטי כל מסמך או כל אישור לדואר הרשום.
ד. מצאנו כי מכתב השיבה מיום 1.5.06 עליו לא נרשם אפילו כי נשלח בדואר רשום ואין עליו מספר, ככל שהגיע לידי המבקשת (נספח ה'), הגיע ללא מספר וללא ציון "רשום".
אין בהודעת האינטרנט "מעקב פריטים" שפורטה לעיל כל מידע המחבר את המסמך שם למכתב נספח ה', והוא עצמו אינו יכול לשמש כמוצג משפטי ועל כן יש לדחות טענתה זו של המשיבה.
במקרה זה לא ניתן לטעון את תקנה 15 מאחר והמבקשת ציינה מפורשות כי קבלה אותו שבועיים לפני מכתבה שנשלח בדואר רשום ואמירתה זו בתצהירה לא נסתרה כלל.
לפיכך מועד קבלת המסמך מאוחר לטענת המשיבה שלא היה לה על מה להסתמך, מאידך מועד זה אושר ע"י המבקשת במכתב בזמן אמת ובתצהיר ולא נסתר, לפיכך הבקשה השניה להישפט הוגשה בזמן ודין הבקשה להתקבל ומשאין ראיה בדבר ביצוע מסירה כדין יש ליתן אורכה להגיש בקשת רשות להישפט. (ראה בש (ירושלים) 51/06 סיני אליהו נ. מ.י. תק עב' 2006 (2)
ה. ה. בנוסף המשיבה מסתמכת על נספח ב' בתגובת המשיבה מיום 9.8.06 לפיה בצילום שהוגש של מכתב שאינו המקור מופיע למעלה מדבקה ra21071594il, ראשית הצילום אינו טוב. שנית, לא ברור אם ומתי המדבקה הזו צורפה למסמך זה ומדוע בכלל יש חשיבות לכך שכן בדחיה הראשונה מיום 1.5.05 לא הוכיחה המשיבה כי נשלח בכלל בדואר רשום ולא נסתרה גרסת המבקשת כי מכתבה מה-27.6.05 נשלח בזמן ובו בקשה להישפט לאחר דחיה.
יתר על כן, המסמך נושא המספר מיום 19.7.06 מאוחר לפניה להשפט כפי שקבענו אך גם בדיקת נוסחו מעלה כי בנדון הסימוכין: "מכתבך נושא תאריך 18.6.06" אינו נכון ומעולם לא נשלח מכתב מהמבקשת במועד זה על כן המשיבה אינה יכולה לאשר קבלת מכתבך שבסמך, משאין מכתב במועד כזה. ובסעיף 2 חוזרת המשיבה כמנטרה על הטענה בדבר בקשה מקבילה, שעה שקבלה בקשה נוספת מאוחרת להחלטת התובע המוסמך החוזרת על הבקשה להישפט והפעם במועד הנכון.

עוד, במסמך זה כתוב "3. הבקשה להישפט בתיק זה הוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה, כקבוע בחוק, ועל כן הננו לדחותה".
בסעיף זה לא מפרטת עו"ד אילנה מישון התובעת המוסמכת מהו המועד, מתי נשלחה ההודעה, האם יש לה אשור שההודעה נמסרה ועל סמך מה היא קובעת שחלף המועד.
מצאנו כי גם קביעתה זו במכתב גורפת וכללית, לא בוססה על עובדות ומועדים, ומשכך, ומשמועד מסיה אחר מזה הנטען ע"י המשיבה לענין הגשת הדחיה והגשת הבקשה להישפט הוכח בפני
נו, מצאנו כי גם מטעם שהמסמך לוקה בטעויות וגם מטעם שאינו מבוסס לענין חלוף המועד, גם מטעם זה דין הבקשה להתקבל.

5. 5. לסיכום:
כפי שפתחנו בכלל הפסיקה בסעיף 1 להכרעת הדין מצאנו כי יש במקרה שלפנינו טעמים סבירים ומוצדקים להארכת מועד להגשת בקשה להישפט ולמעשה הבקשה לטעמנו הוגשה במועד. המבקשת פעלה לאלתר בכל אחד מהזמנים הנתונים והצביעה על היותה עומדת בדרישת החוק וערה לפחות לחובתה לפעול גם אם טעתה בענין הפניה הראשונה במקביל. וגרסתה לענין מועד קבלת הדחיה לא נסתרה בכל מסמך ראוי או מבוסס והמבקשת לא השתהתה בטיפולה.
למעשה מצאנו כי בקשה כזו הוגשה בשנית במועד למשיבה ולו היתה המשיבה בודקת נכונה את הדברים היה נמנע הצורך מהגשת בקשה זו לכתחילה וזאת גם בהתחשב בהוראת סעיף 35 לחוק ותקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות.
לפיכך, לא מצאנו כי יש לבטל את ההוצאות שנפסקו כנגד המשיבה בראשונה ועוד מצאנו כי יש לקבל את ערר על דחית הבקשה להישפט ולהתיר את הארכת המועד להגשת הבקשה להישפט, ולאפשר למבקשת לקבל את יומה בבית הדין.
הבקשה מתקבלת.
בנוסף מצאנו כי בנסיבות תיק זה משבדיונים עצמם נתבקשה השיבה לבדוק עצמה ועמדה על דעתה בנסיבות הספציפיות של תיק זה יש מקום לחייבה בהוצאות. המשיבה תשלם בנוסף להוצאות קודמות שהוטלו עליה שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ + מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום י"ט בשבט, תשס"ז (7 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.


שדיאור שרה
, שופטת













בש בית דין אזורי לעבודה 79/06 רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ נ' מסחר עוז-תא (פורסם ב-ֽ 07/02/2007)











תיקים נוספים על רמות ארזים חברה לבנין והשקעות בע"מ
תיקים נוספים על מסחר עוז-תא




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט