ספיר גימור פנים, תקרות ומחיצות גבס בע"מ - חברת רח' ז'בוטינסקי 88 בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
ספיר גימור פנים תקרות ומחיצות גבס בע"מ חברת רח' ז'בוטינסקי 88 בע"מ
 
ספיר גימור פנים, תקרות ומחיצות גבס בע"מ - חברת רח' ז'בוטינסקי 88 בע"מ

מידע על ספיר גימור פנים   


3940/00 א     10/08/2004



תיקים נוספים על ספיר גימור פנים
תיקים נוספים על תקרות ומחיצות גבס בע"מ
תיקים נוספים על חברת רח' ז'בוטינסקי 88 בע"מ




א 3940/00 ספיר גימור פנים, תקרות ומחיצות גבס בע"מ נ' חברת רח' ז'בוטינסקי 88 בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט השלום נתניה
א
003940/00


בפני
:
בפני
כב' השופטת יעל קלוגמן
תאריך:
09/08/2004






ספיר גימור פנים
, תקרות ומחיצות גבס בע"מ
בעניין:
התובעת
עו"ד נשר יצחק
ע"י ב"כ עוה"ד




נגד



חברת רח' ז'בוטינסקי 88 בע"מ

הנתבעת
עו"ד מימון דוד
ע"י ב"כ עוה"ד






פסק דין

1.
התובעת
- ספיר גימור פנים
תיקרות ומחיצות גבס בע"מ – עוסקת בביצוע עבודות גבס.


הנתבעת – חברת רח' ז'בוטינסקי 88 בע"מ
– היתה בתקופה הרלבנטית בעלת הבניין בכתובת האמורה (להלן: "האתר") ביצעה בו עבודת שיפוץ נרחבת לשם התאמתו לדיור לעולים, לאחר שזכתה במכרז של משרד הקליטה.

העבודות מושא תביעה זו בוצעו בתקופה שבין ינואר לאפריל 1998.

2.
הנתבעת שכרה את שירותיו של מר אלי אביבי כמנהל פרוייקטים מטעמה.

מאחר והנתבעת ביצעה באותה תקופה מספר פרוייקטים, ובמיוחד פרוייקט גדול בעכו, אשר אביבי היה עסוק בו – אישר מנהל הנתבעת, מר אריק מימון, לאביבי לשכור את מר יעקב פרישמן, על מנת שינהל את ביצוע הפרוייקט באתר דנן.

3.
פרישמן הכיר את מנהל התובעת מר דוד עזימי, מזה כעשר שנים, ביצע עמו מספר פרוייקטים בעבר, והיה לו ניסיון טוב לגבי עבודתו כקבלן גבס.

על כן פנה פרישמן אל עזימי, בחודש דצמבר 1997, וביקש ממנו הצעת מחיר לגבי הפרוייקט באתר דנן.

4.
לאחר שעזימי ביקר באתר וקיבל מפרישמן הסברים אודות העבודה הנדרשת, הוא מסר לפרישמן ביום 1.1.98 – הצעת מחיר לביצוע העבודה.

כעבור כעשרה ימים הודיע פרישמן לעזימי כי מנהל התובעת אישר את הצעת המחיר.
פרישמן ביקש מעזימי להתחיל מייד בעבודה, מכיוון שלוח הזמנים לסיומה היה צפוף.

5.
ביום 14.1.98, החל עזימי בעבודה באתר.
תחילת העבודה היתה עם הרמת חומרי הגבס באמצעות מנוף אל קומת הגג של האתר (מוצג נ/3).

6.
עזימי ביקש מפרישמן כי יחתם הסכם בכתב בין התובעת לבין הנתבעת, על סמך הצעת המחיר.

על-פי עדותם של פרישמן ושל עזימי, נחתם הסכם זה ביום 17.2.98, (נספח ב' לתצהיר עזימי).

מטעם הנתבעת חתם על ההסכם פרישמן, אשר הוגדר כ"נציג הנתבעת באתר".

התובעת טוענת כי היא ביצעה את העבודה במלואה, בהתאם להסכם ובהתאם ללוח הזמנים שנדרש, וסיימה אותה בראשית אפריל 1998.


התובעת הסתייעה בקבלן – משנה מטעמה, מר אלי סבייב, אשר מצידו העסיק מספר פועלים.
אף התובעת העסיקה ארבעה פועלים שלה, ובהם אחד ששימש אף מנהל עבודה (עדות עזימי, בעמ' 54 לפר').
עזימי וסבייב העידו, כי על פי דרישות הנתבעת הם אף תיגברו את פועליהם בפועלים נוספים ששכרו על מנת לעמוד בקצב העבודה שנדרש, וכי כל אחד מהם שילם לפועלים ששכר בתגבורת (עדות עזימי, בעמ' 64 לפר', עדות סבייב, בעמ' 47 לפר').
עוד העידו כי מנהל הנתבעת מר מימון, הרבה לבקר אישית באתר וכי הבטיח להם "בונוס" אם יעמדו בלוח הזמנים.

8.
אין מחלוקת כי במהלך העבודה שילמה הנתבעת לתובעת על-פי חשבון חלקי שהגיש עזימי, סכום של 67,585 ₪ (וביחד עם המע"מ 79,074 ₪) בשלושה תשלומים, שהראשון בהם בוצע ביום 20.2.98, והאחרון – ביום 1.4.98 (נספחים ג', י', ה לתצהיר עזימי).

9.
עם סיום עבודתה של התובעת נערכה מדידה של העבודה שבוצעה, על ידי פרישמן, עזימי וסבייב.

אותה עת ______ סכסוך בין פרישמן לבין הנתבעת, והאחרונה סילקה את פרישמן מהאתר, ביום 7.4.98. עזימי וסבייב העידו, כי המדידות של עבודת התובעת באתר נעשו ביחד עם פרישמן, בימים שקדמו לעזיבתו, ואילו פרישמן "הסתבך" בעדותו, לגבי מועדי המדידות (ראו עדותו, בעמ' 18-25 לפר').

10.
כך או כך, ביום 19.4.98 ערך פרישמן מסמך שבו ריכז את נתוני העבודה שביצעה התובעת ואת התשלום שמגיע לה (נספח ה' לתצהיר פרישמן; (להלן: מסמך גמר החשבון של פרישמן).


על פי מסמך גמר החשבון של פרישמן (הסכומים בו – ללא מע"מ), סך – כל הסכום שהגיע לתובעת היה : 143,025 ₪.

מסכום זה קיזז פרישמן 6000 ₪ בגין עבודות "שפכטל" (אדני חלונות), שבוצעו על ידי פועלים של הנתבעת (במקום על ידי התובעת), על מנת לזרז, את העבודה. פרישמן הסביר את עניינו של קיזוז זה בעדותו, בעמ' 22-23 לפר'.

היתרה לזכות התובעת: 137,025 ₪, ממנה יש לקזז סך 67, 585 ₪,
אשר
כאמור אין מחלוקת שכבר שולם.

נותרה יתרה לתשלום בסך 69,440 ₪ (קרן, ללא ה-מע"מ).

11.
בתביעה דנן תבעה התובעת את יתרת התשלום שמגיעה לה, לטענתה, על בסיס מסמך גמר החשבון של פרישמן (סכום התביעה הוא בתוספת ה- מע"מ ומשוערך למועד הגשתה).
יצויין כי ביום 31.5.00 ניתן כנגד הנתבעת פסק-דין בהעדר הגנה, אך זה בוטל לאחר מכן בהסכמה.
12.
הנתבעת טענה בכתב הגנתה ובתצהירים מטעמה, כי לא נקשר הסכם בינה לבין התובעת, מכיוון שפרישמן לא היה מוסמך מטעם הנתבעת לחתום על הסכמים עם הספקים.

עוד טענה הנתבעת כי ההסכם מיום 17.2.98, אשר התובעת מסתמכת עליו, הוא הסכם פיקטיבי ושיקרי, אשר לא נחתם כלל במועד הנטען אלא נחתם בדיעבד, רק לצורך הגשת התביעה.

יתרה מזאת, לשיטתה של הנתבעת, הסכם נטען זה הוא למעשה קנוניה בין עזימי לבין פרישמן להוציא במרמה מהנתבעת כספים שאינם מגיעים לתובעת.

13.
אין מחלוקת, כי לאחר שהנתבעת סילקה את פרישמן מעבודתו באתר,
טיפל אביבי – מטעם הנתבעת – בדרישתה של התובעת ליתרת התשלום.

אין מחלוקת כי אביב ערך, ביחד עם עזימי, לפחות מדידה אחת באתר (לדברי עזימי בעמ' 70 לפר', נערכו שתי מדידות כאלה).

14.
לאחר מדידה זו, ביום 19.6.98, רשם אביבי את תוצאות המדידה ואת החשבון ביחס לתובעת (נספח י"ד לתצהיר מימון; להלן: מסמך גמר החשבון של אביבי).

על פי מסמך זה, הסכום שמגיע לתובעת על פי תוצאות המדידה הוא: 115,789 ₪.

מסכום זה קיזזה הנתבעת הוצאות העסקתם וסיעותיהם של "עובדי שפכטל", בסך 23,740 ₪, וכן מחירם של חומרי בנין שנרכשו בחנות של האחים פרישמן, (קרובי משפחה של יעקב פרישמן), בסך 1283 ₪.

עוד קיזזה הנתבעת את הסכום של 67,584 ₪, ששילמה כבר לתובעת (הסכום המדוייק הוא 67,585 ₪, אך ההפרש של שקל אחד הוא זניח).

על פי מסמך גמר החשבון של אביבי, היתרה שנותרה לזכות התובעת היא: 23,183 ₪ (קרן, ללא מע"מ).

מנהל הנתבעת, מימון, טען כי המרכיב של הוצאות הפועלים והסעותיהם, אשר התובעת צריכה לשאת בו, הוא גבוה בהרבה מהסכום של 23,740 ₪, שנרשם במסמך גמר החשבון של אביבי, על פי המסמכים שהיו בידיו אותה עת.

לטענת הנתבעת, יש לקזז סכום גבוה בהרבה, בסך 79,860 ש"חי, על פי חשבוניות שצורפו לתצהירו של מימון, והתוצאה היא שהנתבעת אינה חייבת לתובעת דבר, ואף נותרה יתרת זכות, לזכות הנתבעת.

15.
טענתה של הנתבעת, כי ההסכם שהתובעת טוענת לו הוא פיקטיבי, וכי התביעה מבוססת על קנוניה בין עזימי לבין פרישמן, נסמכת בין היתר, על כך שבסע' 8 א' להסכם האמור מדובר, בלשון עתיד, על תשלום של 20,000 ₪, אשר בפועל שולם לתובעת עוד לפני המועד הנטען של ההסכם.

עזימי הסביר זאת בכך שרצה שההסכם ישקף באופן מלא הסדר התשלומים, לרבות אותו תשלום ראשון שבוצע עוד לפני חתימתו.


עוד טענה הנתבעת, כי פרישמן לא הציג את ההסכם האמור לפי אביבי, למרות שבחודש מאי 1998 נדרש על ידי אביבי למסור לידיו את כל ההסכמים שכרת עם ספקים.

ואמנם, פרישמן לא חלק על העובדה שנדרש למסור את ההסכמים הללו לאביבי, וכי בתגובה לדרישה זו אמר לאביבי כי היו רק ההסכמים בעל-פה ולא העביר אליו את ההסכם הנטען, בכתב, עם התובעת, אשר התובעת ופרישמן טוענים שנחתם ביום 17.2.98.

לפרישמן לא היה כל הסבר מדוע לא מסר לאביבי את ההסכם עם התובעת, אם אמנם נחתם מספר חודשים קודם לכן (ראו בעדותו, בעמ' 32 לפר').

יש לציין כי עלפי עדותו של פרישמן, ההסכם עם התובעת היה למעשה ההסכם היחיד שנערך בכתב ואף נחתם על ידי שני הצדדים (פרישמן הציג הסכם נוסף, נ/1, שערך בכתב, ביום 19.1.98, עם חברה שביצעה עבודות אינסטלציה באתר, אך הסכם זה לא נחתם על ידי הצדדים.
אין מחלוקת כי עם חברת האינסטלציה היה סיכום בעל-פה אודות תנאי עבודתה והמחיר, שנערך בנוכחותו של מימון עצמו. (על כך העידו הן פרישמן והן מימון).

16.
נכון כי העובדה שפרישמן לא העביר אל אביבי את ההסכם עם התובעת היא מעוררת תמיהה, אך לא מצאתי בכך בלבד בסיס מספיק למסקנה שההסכם הוא פיקטיבי ומשקף קנוניה, כטענת הנתבעת.

התרשמתי בחיוב מעדותו של עזימי, מנהל התובעת, ואף מעדותו של סבייב, קבלן המשנה מטעמו.

השניים עשו עלי רושם של אנשי עבודה, אנשים ישירים, בלתי מתוחכמים, ודוברי אמת.

הם תיארו בפירוט רב את מהות העבודה ואת אופן ביצועה, לרבות חלוקת העבודה בינהם בקומות ובחלקים השוני של הבניין.

עזימי העיד (בעמ' 51 לפר') כי בביקורו באתר, לצורך הגשת הצעת המחיר, עמד על ההיקף של העבודה שתידרש ממנו והעריך אותה בכ-150,000 ₪.

הערכה זו אינה רחוקה מהמדידה של העבודה לאחר סיומה, כפי שנרשמה על ידי אביבי במסמך גמר החשבון שלו, ואשר מקובלת אף על מימון (עדות מימון, בעמ' 87 לפר').

כמו כן, עזימי העיד כי לא היה מקובל עליו מלוא סכום הקיזוז, אשר פרישמן הפחית מהתשלום שמגיע לתובעת, על פי מסמך גמר החשבון של פרישמן.


עזימי אישר, כי הנתבעת סייעה לו בפועלים שביצעו מרכיב של עבודת הגבס שנקרא שפכטל, וכי יש לקזז מהמגיע לתובעת תשלום עבור עבודה זו של פועלי הנתבעת.

אף סבייב העיד כי הנתבעת סייעה בפועליה, לגבי עבודת השפכטל בלבד.

עם זאת, לדעת עזימי היה מקום לקזז בגין עבודה זו, לזכות הנתבעת, רק 4000 ₪ ואילו פרישמן
- לאחר ויכוח עם עזימי – קיזז 6000 ₪ (עדות עזימי, בעמ' 73 לפר').
עדות זו, שהיתה אמינה בעיני, שוקלת כנגד טענת הקנוניה בין פרישמן לבין עזימי.
עזימי עמד על כך שההסכם נחתם במועד שצויין בו והציע אף להידבק בפוליגרף בעניין זה ( בעמ' 60 לפר').

מעדותו של פרישמן, ומהצלבתה עם עדות אביבי, התרשמתי כי פרישמן לא "הצטיין" בסדר ברישומים שערך לגבי העבודה באתר. בעת עדותו הוא לא זכר פרטים רבים אודות השתלשלות הדברים ואודות לוח הזמנים שלה.
יתכן שפרישמן לא העביר אל אביבי את ההסכם שערך עם התובעת, מטעמים שקשורים בו עצמו, או בסכסוך שלו עם הנתבעת, אך לא מצאתי שי בכך בלבד כדי להעיד על היותו של ההסכם "פיקטיבי".

17.
גם אם נכונה טענת הנתבעת, כי פרישמן לא היה מוסמך לחתום מטעמה על ההסכם
עם התובעת, אין בכך כדי לשלול את חבותה של הנתבעת לשלם עבור העבודה, אשר התובעת ביצעה למענה.

הטעמים העיקריים לכך:

א.
בפועל, הזמינה הנתבעת את עבודת הגבס באתר, והתובעת ביצעה – הלכה למעשה – את העבודה על פי ההזמנה.

אין מחלוקת כי התובעת שלימה את עבודות הגבס באתר, וכי היא היתה קבלן הגבס היחיד שביצע אותן.
ב.
אני מאמינה לעדותו של עזימי, כי פגש את מימון באתר פעמים רבות, וכי מימון אמר לו שפרישמן הוא "המוציא והמביא", בכל הנוגע לעבודה באתר. בכך יצרה הנתבעת עצמה – על ידי התנהגותו של מנהלה – מצג כלפי עזימי, כי פרישמן מוסמך לסכם עמו את תנאי ההתקשרות.

אם לאמיתו של דבר לא היה פרישמן מוסמך לכך מטעם הנתבעת, הרי בנסיבות כאלה, אין זה עניינה של התובעת.
ג.
יתרה מזאת, הנתבעת אישרה ושילמה לתובעת את הסכום שהתובעת דרשה, על פי החשבון הזמני שהגישה (כאמור, מדובר בסכום לא מבוטל בסך 67,585 ₪, אשר אין מחלוקת שהנתבעת שילמה).

עוד אין מחלוקת, כי מימון ידע היטב את זהותה של התובעת, כקבלן עבודות הגבס באתר, ולאורך כל תקופת העבודה הוא לא העלה כל השגה בעניין זה, וכאמור – אף אישר לשלם לתובעת על פי החשבון הזמני.

במהלך עדותו נשאל מימון מדוע אישר את התשלום השני על פי אותו חשבון זמני.

הוא השיב: "זה היה השלמה של החשבונית הקודמת, זה היה בשלב שספיר ביצעה עבודות נוספות בהיקף שהצדיק את השיק הזה להשלמת החשבונית", (בעמ' 83 לפר').

מימון אף הסביר כי אביבי – אשר הוא עצמו הגדירו כנציגו המוסמך (בעמ' 78 לפר') – בדק את עבודות התובעת, ורק לאחר שנתן את אישורו, השלימה הנתבעת את התשלום על-פי החשבון הזמני.

בנסיבות אלה, אין ספק שהנתבעת אישרה – ולו בדיעבד – את ההתקשרות עם התובעת, ובפועל – התייחסה אליה, לגופו של עניין, כקבלן הגבס שהוזמן על ידה, וקיבלה מידה את העבודה.


בבחינת טענותיהם ההדדיות של הצדדים, לאור העדויות ויתר הראיות, נתתי משקל רב לעדויותיהם של עזימי ושל סבייב, אשר כאמור – עשו עלי רושם אמין.


אינני מאמינה לדברי מימון, כי בביקוריו התכופים באתר הוא לא פגש כלל את עזימי אלא רק את סבייב.

אני מעדיפה בנקודה זו, בבירור, את עדויותיהם של עזימי ושל סבייב.

אני מאמינה לעזימי, כי סמוך לאחר שהחל בעבודתו, הגיע מימון לאתר, ופרישמן הציג אותם זה לפני זה.

עוד מאמינה אני לעזימי, כי מימון עצמו אמר לו, שפירשמן הוא "בעל הסמכות" באתר, וכי על עזימי לפעול בהתאם להוראותיו; וכי עזימי סמך גם על דברים אלה של מימון כמצביעים על סמכותו של פרישמן לחתום על ההסכם מטעם הנתבעת (עדות עזימי, בעמ' 52 לפר').


יתרה מזאת, מימון עצמו מעיד על הקשר הישיר שהיה לו – אישית עם "השטח", דבר אשר לשיטתו ייתר את הצורך כי פרישמן יחתום על ההסכם (סעיף 7 א' לתצהיר מימון; סעיף 5 א' לתצהיר אביבי).

דברים אלה תומכים בטענתו של עזימי כי היה לו קשר ישיר עם מימון עצמו, אשר ביקר תכופות באתר ונכח במהלך העבודה, על כל שלביה.


על כן אני דוחה את נסיונה של הנתבעת להתנער מחבותה לשלם עבור עבודת התובעת, על סמך טענה של חוסר יריבות, בטענה פורמלית כי פרישמן לא היה מוסמך לחתום על ההסכם.

בפועל, נוצרה התקשרות מחייבת בין הצדדים, וזאת לפחות על פי התנהגותה של הנתבעת עצמה.

18.
אני דוחה אף את טענת הנתבעת בדבר קנוניה בין עזימי לבין פרישמן, שעומדת כביכול בבסיס התביעה דנן:

הטעם לכך הוא העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי עבודות הגבס בוצעו בפועל על ידי התובעת, והתביעה נסבה על יתרת תשלום, אשר לטענת התובעת מגיעה לה עבור אותן עבודות.

כפי שצויין, אביבי – נציגה המוסמך של הנתבעת – מדד את העבודות הללו בשטח וערך מסמך גמר חשבון לגביהן.

מימון אישר בעדותו כי תוצאות המדידה של אביבי, והסכם שמגיע לתובעת על פיהן – מקובלות עליו (עדותו, בעמ' 87 לפר').


קיומה של מחלוקת לגבי המדידה הנכונה של העבודות, או לגבי קיזוז סכומים, שהנתבעת מבקשת לקזז מהחוב – עדיין אין פירושו שעצם תביעת החוב מיוסדת על קנוניה בין עזימי לבין פרישמן.

סיכומו של דבר: הנתבעת התקשרה עם התובעת, התובעת ביצעה את עבודות הגבס בהתאם להתקשרות, והנתבעת אינה יכולה להתנער מחבותה לשלם עבורן את מלוא הסכום שמגיע לתובעת, בכפוף להכרעה בנקודות המחלוקת שנותרו בין הצדדים בשאלה: מהו אותו סכום.

19.
אציין עו דשתי נקודות מחלוקת "צדדיות": האחת – מימון טען כי אישר למסור את עבודות הגבס לתובעת, בתנאי שמחיריה לא יעלו על המחירים של קבלן גבס בשם שילמור, אשר ביצע עבור הנתבעת עבודות גבס בפרוייקט שלה בעכו.


פרישמן הסביר בעדותו, בין היתר, כי העבודה שנדרשה באתר היתה יותר מורכבת ויקרה מזו שבעכו, ועל כן לא ניתן היה לדרוש מהתובעת מחירים כמו אלה של שילמור, (עדות פרישמן, בעמ' 9-10 לפר').

עזימי העיד כי מעולם לא נדרש להתאים את מחירי התובעת לאלה של שילמור (בעמ' 73 לפר').


במהלך שמיעת העדויות, הדוגמה היחידה שהוצגה לבי פריט של העבודה, שעבורו דרשה התובעת מחיר גבוה באופן משמעותי מאשר שילמור, היתה: תיקרות מגשים (הפרש של כ-30%; בעמ' 9 לפר').

עזימי העיד, כי פרישמן ניסה להתמקח עמו על מחיר פריט זה, אך עזימי לא הסכים להפחיתו, והמחיר נותר כפי שנדרש על פי הצעת המחיר (עדות עזימי, בעמ' 54 לפר'; אף דברים אלה שוקלים כנגד טענת הקנוניה).

כפי שיפורט להלן, בהתחשבנות הסופית בין הצדדים לא עמד הפרש המחיר עבור תיקרות המגשים כנקודה נפרדת או עיקרית שבמחלוקת, אלא המחלוקת נסבה על נקודות אחרות לחלוטין.

על כן, עניין הפרש המחיר לגבי תיקרות המגשים הוא שולי בלבד.


עניין נוסף שבמחלוקת הוא טענת התובעת כי מימון הבטיח לה תשלום "בנוס" בסך 5000 ₪, אם תעמוד בלוח הזמנים (עדות עזימי, בעמ' 66 לפר'; עדות סבייב, בעמ' 43 לפר'); לעומת הכחשתו של מימון כי נתן הבטחה כזאת (בעמצ' 86 לפר').

מימון טען עוד, כי התובעת לא עמדה בלוח הזמנים, וכי הפרוייקט נמסר באיחור, אך מהראיות לא עלה שאיחור כזה נגרם בשל עבודות הגבס דווקא, ולא מסיבות אחרות וכך, סבייב טען כי המזמין סרב לקבל את הבניין (בעמ' 46 לפר'). כמו כן, סמוך למועד שנועד למסירת הבניין סילקה הנתבעת את פרישמן, שניהל את העבודה באתר, ואפשר שמסירת הבניין התעכבה אף מסיבה זו).


עניין הבונוס שהובטח תועד בכתב ב"הערה" שרשם פרישמן במסמך גמר החשבון שלו: "הובטח בונוס לקבלן הגבס לצורך זירוז ה-לו"ז ותוספת כוח אדם".


אני מאמינה לעדויותיהם של עזימי ושל סבייב, כי מימון אכן הבטיח "בונוס" כאמור, אולם התובעת לא תבעה סכום זה, אלא רק את סכום התמורה עבור עבודתה (סעיף 4 לכתב התביעה), וכל כן אין צורך שאכריע בעניין ה"בונוס".

20.
המחלוקת האמיתית בין הצדדים נטושה בעיקר סביב שניים אלה:

א.
מה המדידה הנכונה של העבודות שהתובעת ביצעה (זו שערך פרישמן או זו שערך אביבי).
ב.
מה הסכום שיש לקזז מהתשלום שמגיע לתובעת.


אף מדבריו של ב"כ הנתבעת, בעמ' 105 לפר', עולה כי למעשה אלה הן השאלות הטעונות הכרעה.

21.
המחלוקת לעניין כמויות העבודה שנמדדו נטושה בעיקר סביב טענת עזימי, כי חלק מהעבודות בוצעו בכפל, על פי הוראות הנתבעת:


עזימי העיד כי במהלך העבודה דרש מימון לפרק מחיצות גבס, שכבר הותקנו, ולבנותן מחדש.


עבודה כפולה זו אין ניתן "לספור", כאשר סופרים רק מה שנראה בעין לאחר גמר העבודה, כפי שעשה אביבי. פריט נוסף מסוג זה הוא: הכנת תשתיות לטיח על מנת ליצור, באמצעות הטיח, קירות חלקים.
עבודה זו נדרשה על מנת ליצור קו ישר (או "קיר חלק") במקומות שבהם היה צורך ליצור רצף בין קירות הגבס לבין הקירות, שהיו קיימים במבנה קודם לכן.
לדברי עזימי, אעביבי סרב להכיר בפריט זה של העבודה, ובמקום שבוצע טיח – הוא לא החשיב כל עבודת גבס.

הפריט השלישי היה: ביצוע בכפל של "קרניזים" מגבס, על גבי צנרת במקומות שונים בבניין, על מנת לכסות על הצנרת.
במספר מקומות הסתבר כי היתה נזילה מאותה צנרת, וכל כן קיבלה התובעת הוראה לפרק אותם "קרניזים" ולהתקינם שוב, לאחר שהאינסטלטור תיקן את הנזילה בצנרת.

גם במקרה זה אין רואים בעיין את העבודה הכפולה שנעשתה, אלא רק את ה"קרניז" שקיים בתום העבודה.
לפיכך לא הכיר אביבי, גם לגבי פריט זה, בטענות התובעת אודות עבודה כפולה והתשלום שמגיע לה בגינה.

עזימי טען כי התוכניות, שעל פיהן ניתן היה למדוד את פריטי העבודה הללו, היו אצל פרישמן וכי "אני אישית עם מימון עברנו עליהם. מימון הורה לי היכן לפרק ולעשות מחדש, בנוכחות פרישמן" (בעמ' 69 לפר').

עזימי טען עוד (בעמ' 72 לפר') כי היה גם פריט של משקופים לדלתות, שאף בו אביבי לא הכיר.

לקראת סיום עדותו אישר עזימי כי החוב של הנתבעת לתובעת מורכב מאותן עבודות "נסתרות", וכן מעבודות בקומה ד' ובקומת הקרקע, שהנתבעת לא הכירה בהן. הוא העריך את ערכן של אותן עבודות בסדר גודל של 15,000-20,000 ₪ (בעמ' 72 לפר').

כנגד, טען אביבי, כי אם היו מקרים של שבירה או פירוק ובנייה מחדש, היה זה בשל סטייה, על ידי התובעת מתכנית העבודה, ולא בשל צורך שנוצר שלא בעטייה של התובעת (בעמ' 98 לפר').
עוד העיד אביבי, כי המדידה שערך ביחד עם עזימי בוצעה על סמך ניירות עבודה, שעזימי עצמו שלח אליו.
לדבריו, הוא עבר עם עזימי על העבודות, פריט-פריט, בהתאם לניירות של עזימי, ועזימי לא העלה בפני
ו כל טענה אודות עבודות "נסתרות", שבוצעו בכפל, ואשר יש לכלול אותן במדידה.
לו היה עזימי מעלה טענות כאלה בעת המדידה, היה אביבי דורש ממנו להראות לו, בניין עצמו, את המקומות שלגביהם הוא טוען כי בוצעה עבודה כפולה או "נסתרת".
במהלך עדותו עיין אביבי בניירותיו וציין כי רשומות בהן טענות של עזימי אודות עבודות, שהתובעת ביצעה, אך אשר עזימי לא ידע להצביע עליהן בשטח (עדות אביבי, בעמ' 100 לפר').
עדות של אביבי עשתה עלי רושם אמין, אני מאמינה לו, כי לו היה עזימי מצביע לפניו, בשטח, על קטעי עבודה שבוצעו בכפל – היה אביבי מוכן לבדוק טענות אלה לגופן.

22.
לגבי המחלוקת בעניין מדידת העבודות, מסקנתי היא שהתובעת לא הוכיחה כנדרש את טענותיה, כי מסמך גמר החשבון של אביבי אינו משקף מדידה נכונה של העבודות:

התועת מבססת את תביעתה על מסמך גמר החשבון של פרישמן.


הנתבעת, מצידה, לא היתה מוכנה לקבל, ללא בקרה, את תוצאות המדידה של פרישמן.


מימון פרט בעדותו את הטעמים לכך (ראו בעיקר בעמ' 81 לפר'), וטעמים אלה הם סבירים.

הנתבעת אף שיגרה את נציגה המוסמך, אביבי, על מנת לבצע שוב מדידה, אשר בוצעה בנוכחות עזימי ועל פי ניירות העבודה שלו.

עזימי קיבל, איפוא, הזדמנות מלאה להציג לפני אביבי את כל העבודות, שהתובעת טוענת לביצוען, לרבות בירור של טענות אודות עבודות כפולות או "נסתרות", דבר שניתן היה לברר בעת ביצוע המדידה עם אביבי בשטח, תוך הצבעה על המקומות הספציפייים באתר, מושא הטענות הללו.


אביבי העיד עוד, כי הוא מצידו היה מוכן לבצע מדידה חוזרת ולבדוק כל הוכחה שעזימי יבקש להציג לפניו, לגבי הטענות הללו של התובעת (כפי שצויין, עזימי טוען כי בוצעה אמנם מדידה נוספת, שבה הצטמצמו הפערים בין הצדדים, אך לא במידה מספקת על מנת להשיג הסכמה).


הנטל הוא על התובעת
להוכיח אילו פרטי עבודה בדיוק לא הוכרו על ידי אביבי; וכן – כי אביבי לא צדק בסרבו להכיר בהם.

התובעת לא הוכיחה נושאים אלה; היא לא הציגה כל פירוט לגבי הפריטים שלא הוכרו (ניתן היה להציגם על גבי תוכניות העבודה או ניירות העבודה, אשר עזימי הציג לפני אביבי לצורך ביצוע המדידה המשותפת שלהם).

התובעת לא עימתה את אביבי עם כל הפריטים הללו, על מנת לקעקע את הסברו: מדוע לא הכיר בהם.

סיכומו של דבר, התובעת לא הוכיחה כנדרש כי המדידה, שביצע אביבי ביחד עם מר עזימי, ואשר הסתכמה במחיר של 115,789 ₪ (במסמך גמר החשבון של אביבי) אינה משקפת נכונה את העבודות.


על כן, זה הסכום שאתחשב בו, כמשקף את סך – כל התשלוםם שמגיע לתובעת (סכום קרן, ללא ה-מע"מ).
23.
הנושא השני שבמחלוקת: אילו סכומים יש לקזז מסך – כל התשלום האמור.

כאמור, מוסכם כי הנתבעת שילמה לתובעת סך של 67,584 ₪ (על פי חשבון הביניים, נספח ד' לתצהיר עזימי, מדובר ב-67,585 ₪, אך ההפרש בן שקל אחד הוא זניח).

נוסף על כך, טוענת הנתבעת לקיזוז של שני מרכיבים:

א.
עלות פועלי תגבור מהשטחים, לרבות הסעותיהם.

הנתבעת טוענת כי נאלצה לתגבר את עובדי הגבס בפועלים מהשטחים, על מנת לעמוד בלוח הזמנים,
וכי אביבי הורה לפרישמן להודיע לתובעת, כי עלותם של הפועלים הללו תיזקף על חשבונה (אין טענה כי התובעת הביעה הסכמה לכך).

הנתבעת טוענת כי מתוך טעות נקב אביבי -= במסמך גמר החשבון שלו – בסכום של 23,740 ₪ לגבי מרכיב זה, אך הסכום הנכון הוא 79,860 ₪, ואותו יש לזקוף לחובת התובעת.

לתצהירי הנתבעת צורפו קבלות לגבי אספקת הפועלים הללו והסעתם.


לעומת זאת טוענת התובעת, כי הנתבעת סייעה לה רק במספר פועלים בודדים, ובעבודות שפכטל בלבד, ולא בעבודות הגבס האחרות.

התובעת אינה מסכימה לקיזוז – בגין עבודות השפכטל – בסכום העולה על 6000 ₪, כפי שקיזז פרישמן במסמך גמר החשבון שלו (כפי שצויין, אף סכום זה לא היה מקובל במלואו על התובעת).
ב.
רכישות של חומרי בנין בחנות של האחים פרשימן:
הנתבעת טוענת כי החומרים שנרכשו בחנות זו, בעלות של כ-3000 ₪, נרכשו לצורך עבודת התובעת.
אין מחלוקת כי על התובעת היה לספק את החומרים לעבודתה, ועל כן טוענת הנתבעת כי יש לחייבה בעלות זו.
מנגד טוענת התובעת, כי אותם חומרים לא נרכשו עבור עבודתה, ועל כן אין לחייבה בעלותם.

24.
אשר לפועלי התיגבור:

התועת טוענת, כי לוח הזמנים הצפוף לסיום העבודה הוסבר לה מלכתחילה, ועל כן נכנסה לעבודה ביחד עם קבלן – משנה מטעמה (מר סבייב).

פרישמן העיד כי סוכם מראש, שהתובעת תיכנס לעבודה עם צוות גדול ומתוגבר (בעמ' 7 לפר').


עזימי טען כי
התובעת עצמה העסיקה באתר ארבעה פועלים, שמהם אחד שהיה גם מנהל עבודה.

נוסף לכך, הביא סבייב ארבעה – חמישה עובדים שלו.

שני הצוותים חילקו בינהם את העבודה באתר, כפי שפורט בעדויותיהם של עזימי ושל סבייב, והתקדמו בה באופן מקביל.

כך בוצעה העבודה בקומות א' – ג'.

אין מחלוקת כי קומה ד' הוקמה בשלב מאוחר יותר, וכי נוסף על העבודות בה התבקשה התובעת לבצע גם עבודות בקומת הקרקע.

עזימי העיד כי בשלב זה הוא התבקש על ידי הנתבעת לתגבר את צוות עובדיו, ועל כן הוסיף ארבעה עובדים נוספים אשר התובעת שילמה את שכרם ואת הוצאותיהם (סעיף 10 לתצהירו; וכן עמ' 64 לפר').


גם סבייב העיד (בעמ' 47 לפר'), כי הן עזימי והן הוא עצמו, הוסיפו עובדים לתיגבור ושילמו את הוצאותיהם.


עזימי וסבייב אישרו, כי הנתבעת סייעה לקידום עבודות הגבס באמצעות עובדים שלה, אך שניהם טענו כי אותו סיוע ניתן להם אך ורק לגבי המרכיב של עבודות שפכטל, ולא לגבי כל מרכיב אחר של עבודות הגבס (עדות עזימי, בעמ' 62 לפר'; עדות סבייב, בעמ' 45-46 לפר').


תמיכה לטענה זו מצוייה אף במסמך גמר החשבון של אביבי, שבו נכתב: "קיזוז עובדי שפכטל+ נסיעות" (ההדגשה לא במקור).

פרישמן העיד כי היו בין שלושה לארבעה עובדים, שהנתבעת הביאה, על מנת לסייע בעבודות, שהתובעת היתה צריכה לבצע.

מספרם של העובדים, שהובאו מהשטחים, היה כ-13, ואין זה נכון שהללו הובאו כדי לסייע בעבודות הגבס:

פרישמן הסביר כי היה מדובר בשיפוץ יסודי של בניין משנות השלושים. עבודת השיפוץ כללה התקנת יחידות דיור לעולים, דבר שהיה כרוך בהריסת חלק מהקירות והמחיצות שהיו קיימים בבניין ובבניית קירות פנים חדשים ופריטי גבס נוספים (פירוט אודות מהות זו של העבודה, ומורכבותה, ניתן למצוא בעדות סבייב, בעמ' 41-43 לפר', ובעדות עזימי, בעמ' 62-63 לפר').

לדברי פרישמן, בשיפוץ מורכב מסוג זה, יש צורך כל העת בעובדים לביצוע פינוי של פסולת, טיח ועבודות בנייה שונות.


עוד הסביר פרישמן כי קבלני המשנה באתר היו לעבודות גבס (התובעת) וכן לעבודות אינסטלציה, שהן שני סוגי העבודות המשמעותיות בפרוייקט זה.


כל אחד מקבלני המשנה הללו הביא פועלים משלו, אולם הנתעת נזקקה לפועלים נוספים על מנת לבצע עבודות שונות שנדרשו באתר, ואשר לא היו חלק מעבודות הגבס או האינסטלציה, שביצעו קבלני המשנה.


על כן טען פרישמן כי הפועלים שהנתבעת גייסה הובאו "לכל העבודה מחוץ לגבס: עבודות פירוק של משקופים קיימים וקירות קיימים, הריסות של בטונים
באתר, הריסות של קירות, עבודות בניה, עבודות טיח, מסגרות, צביעה, ניקיון" (בעמ' 31 לפר').


לעומת העדויות הללו מצד התובעת, טענו עדי הנתבעת, מימון ואביבי, כי העובדים שגוייסו נדרשו לעבודות הגבס, ולא לעבודות אחרות.

מימון טען כי ראה באתר רק את סבייב ופועל נוסף, נער, אך לא ראה כלל את עזימי ופועלים מטעמו.


חלק זה בעדותו של מימון לא שכנע אותי כלל, ואני מעדיפה על פניו את העדויות של עזימי ושל סבייב, אודות מספר הפועלים שהביאו לאתר.


אביבי העיד כי את המידע, ולפיו הפולעים יועדו רק לעבודות הגבס, הוא שאב מפרישמן.


על פי העדויות, אביבי עצמו היה עסוק אותה תקופה בניהול הפרוייקט של הנתבעת בעכו, וכמעט שלא נכח באתר המדובר.


עזימי וסבייב העידו
כי פגשו בו לראשונה רק בשלבים של סיום העבודה.


עדותו של אביבי בעניין הפועלים היא, איפוא, עדות שמיעה שנסמכת, לדבריו, על הדיווחים של פרישמן, אלא שפרישמן עצמו שלל את הטענה כי הפועלים שגוייסו יועדו לעבודות הגבס ואף הסביר ברפוטרוט לאילו עבודות אחרות יועדו אותם פועלים.


לאור האמור, עדויותיהם של מימון ושל אביבי לא שכנעו אותי כלל, לגבי הטענה כאילו הפועלים, שהנתבעת גייסה יועדו רק לעבודות הגבס.


לאחר בחינת העדויות משני הצדדים, אני מקבלת את גירסת עדי התובעת, כי התובעת (ביחד עם סבייב) הפעילה באתר שבעה – שמונה פועלים, ולאחר מכן (בשלב של קומה ד') הוסיפה ארבעה פועלים נוספים.


אני מקבלת אף את גירסת עדי התובעת, כי הסיוע אשר קיבלו מהנתבעת לעבודות הגבס התבטא בסיוע בעבודות שפכטל בלבד, על ידי מספר קטן של פועלים (שלושה עד ארבעה), וכי יתר הפועלים, שהנתבעת גייסה, לא גוייסו לביצוע עבודות הגבס, שהיה על התובעת לבצע.


כידוע, הנטל להוכיח טענת קיזוז הוא על הטוען לקיזוז, ובמקרה זה: הנתבעת.


הנתבעת לא הוכיחה את טענתה, כי כל הפועלים, אשר לגבי הוצאותיהם הגישה קבלות, הובאו על ידה לשם עבודת הגבס, ולא לעבודות אחרות.

הנתבעת לא הפריכה את גירסת עדי התובעת בעניין זה, ואף לא את הסברו של פרישמן, שניהל בפועל את הפרוייקט, אודות הסוגים הרבים של עבודות נוספות, אשר נדרשו באתר ספציפי זה.


הסבר זה, שהוא סביר והגיוני, תומך בגירסת התובעת, כי הפועלים שהנתבעת גייסה הועסקו ברובם בעבודות אחרות, ורק בודדים הועסקו בעבודת השפכטל, שהיתה חלק מעבודות הגבס.


על כן, מסקנתי היא כי הנתבעת לא הוכיחה את מרכיב הקיזוז שטענה לו, לגבי גיוס פועלים על ידה.


כפי שצויין, התובעת עצמה מכירה בקיזוז בגין הסיוע שקיבלה מהנתבעת בפועלים לעבודות השפכטל.


התובעת חלקה, אמנם, על סכומו של הקיזוז בגין מרכיב זה, אשר הועמד על ידי פרישמן על סך 6000 ₪, אך התובעת עצמה סמכה את תביעתה על מסמך גמר החשבון של פרישמן, לרבות אותו קיזוז.

על כן יש לקזז לחובת התובעת, בגין סיוע בפועלים על ידי הנתבעת, סכום של 6000 ₪.

25.
מרכיב בקיזוז השני הוא חומרי הבניין שנרכשו בחנות של האחים פרישמן.


מדובר בחשבוניות שצורפו כנספחים י' 1-3 לתצהירי הנתבעת.

בחשבוניות אלה פריטים רבים מאד, אשר אין מחלוקת כי ברובם הגדול אינם משמשים לעבודות גבס דווקא.

הנתבעת טוענת כי הפריטים: פוליפילה ו-דיבל פרפר שימשו לעבודות הגבס.

פרישמן שלל טענה זו ואמר כי חומר הפוליפילה משמש למילוי חורים בקירות ולהחלקתם, וכי ה-דיבל פרפר משמש לצרכים שונים בבניין, הוא הדגיש כי שני הפריטים הללו לא נרכשו עבור התובעת (בעמ' 30-31 לפר').


אף עזימי טען (בעמ' 71 לפר'), כי לא השתמש בעבודתו בחומרים שצויינו.

לגבי פריט נוסף: חבילת פינה משתנה, אמר עזימי כי הוא משמש גם לעבודתו וגם לעבודת הצבע, אשר היתה אמורה להתבצע על ידי הנתבעת (נקודה זו לא היתה שנויה במחלוקת).


סבייב העיד (בעמ' 48-49 לפר'), כי בחומרי שפכטל משתמשים לכל העבודות בבניין, ולא רק לגבס.

לדבריו, בעבודות הגבס לא השתמשו בפוליפילה, אך השתמשו בדיבל פרפר.

כפי שצויין, פרישמן טען כי בדיבל פרפר השתמשו גם לעבודות אחרות.


בסופו של דבר, הנתבעת לא הוכיחה כנדרש גם מרכיב זה של הקיזוז, אשר טענה לו: היא לא הוכיחה כי הרכישה של החומרים שצויינו, אצל האחים פרישמן, נעשתה עבור העבודות של התובעת, ולא עבור עבודה אחרת.


על כן אני דוחה את דרישת הקיזוז לגבי מרכיב זה.

26.
סיכומו של דבר:
א.
הסכום שמגיע לתובעת נקבע על פי מסמך גמר החשבון של אביבי, והוא: 115,789 ₪.
ב.
הסכומים שיש לקזז מסכום זה:
1)
67,584 ₪ שהנתבעת כבר שילמה;
2)
6000 ₪, עבור עבודתם של מספר הפועלים אשר הנתבעת הקצתה לעבודות השפכטל, במסגרת עבודות הגבס.
ג.
לאחר קיזוז הסכומים הללו, יתרת הסכום שעל הנתבעת לשלם לתובעת עומדת על סך 42,205 ₪ (קרן, ללא ה-מע"מ).

27.
אני מחייבת, איפוא, את הנתבעת לשלם לתובעת 42,205 ₪, בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הפרשי הצדמה וריבית מיום 19.4.98 (מועד מסמך גמר החשבון של פרישמן, אשר אין מחלוקת שחל לאחר שהתובעת סיימה את עבודתה באתר), ועד לתשלום בפועל.


עוד תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום בפועל; וכן שכ"ט עו"ד בסך 7000 ₪, בתוספת
מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

28.
המזכירות תשלח את פסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ג באב, תשס"ד (10 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים.
זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.

יעל קלוגמן
, שופטת

003940/00א
132 א.ו.






א בית משפט שלום 3940/00 ספיר גימור פנים, תקרות ומחיצות גבס בע"מ נ' חברת רח' ז'בוטינסקי 88 בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/08/2004)











תיקים נוספים על ספיר גימור פנים
תיקים נוספים על תקרות ומחיצות גבס בע"מ
תיקים נוספים על חברת רח' ז'בוטינסקי 88 בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט