אפי אברמוביץ, קורין אברמוביץ - רס. אא. יזמות והשקעות בע''מ, רוני סיני יזמות והשקעות בע''מ, רוני סיני

מידע על אפי אברמוביץ    מידע על קורין אברמוביץ    מידע על רוני סיני   



אפי אברמוביץ, קורין אברמוביץ - רס. אא. יזמות והשקעות בע''מ, רוני סיני יזמות והשקעות בע''מ, רוני סיני

תיק אזרחי 6368/04     27/02/2007 (א)



תיקים נוספים על אפי אברמוביץ
תיקים נוספים על קורין אברמוביץ
תיקים נוספים על רס. אא. יזמות והשקעות בע"מ
תיקים נוספים על רוני סיני יזמות והשקעות בע"מ
תיקים נוספים על רוני סיני




א 6368/04 אפי אברמוביץ, קורין אברמוביץ נ' רס. אא. יזמות והשקעות בע"מ, רוני סיני יזמות והשקעות בע"מ, רוני סיני




1


בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בירושלים
א 006368/04


לפני:
כבוד השופטת מרים מזרחי

תאריך:
27/02/2007



בעניין:
1. אפי אברמוביץ

2. קורין אברמוביץ



ע"י ב"כ
עוה"ד איתן קדמי

התובעים


נ ג ד



1. רס. אא. יזמות והשקעות בע"מ

2. רוני סיני
יזמות והשקעות בע"מ

3. רוני סיני



ע"י ב"כ
עוה"ד ירון רבינוביץ

עוה"ד איילת יאיר


הנתבעים


פסק דין


בפני
תביעה ותביעה שכנגד, שעניינן תוקפו של הסכם נאמנות שנכרת בין התובעים לבין הנתבעת 1.

1. ביום 12.1.03 הקימו התובע 1 והנתבעת 2 את חברת רס.אא. יזמות והשקעות בע"מ, היא הנתבעת 1 (להלן: החברה). בעלי המניות בחברה היו התובע 1, אפרים אברמוביץ (להלן: אברמוביץ), שהחזיק ב- 49% ממניות החברה, והנתבעת 2, חברת רוני סיני
יזמות והשקעות בע"מ
, הנשלטת על-ידי נתבע 3, רוני סיני
(להלן: סיני), שהחזיקה ב-51% מהמניות. בין בעלי המניות בחברה נחתם ביום 13.1.03 הסכם המסדיר את יחסי השותפות ביניהם (להלן: הסכם ההקמה). בהסכם זה הוגדרה המטרה לשמה הוקמה החברה: רכישת המקרקעין הידועים כמגרש 15 על-פי תב"ע במ 2005/6 בשכונת רמת בית הכרם בירושלים, שהם חלקות שונות בגוש 30338 (להלן: המקרקעין) והקמת בניין מגורים בן 20 דירות עליהם (להלן: הבניין). כן קבע הסכם ההקמה, כי השקעות הצדדים בפרוייקט יהיו ביחס של 50:50 וכי מחלוקות שיתעוררו בעתיד בין הצדדים יוכרעו בהליך של בוררות.

בהתאם למטרת הקמתה, רכשה החברה ביום 16.2.03, באמצעות נתבעת 2, את המקרקעין, על-מנת לבנות עליהם את הבניין. בד בבד, נחתמו שלושה הסכמי נאמנות שהחברה הייתה צד להם כנאמן: האחד, עם התובעים כנהנים; השני, עם יניב סנהי, בנו של הנתבע 3; והשלישי עם תמיר וגלית כהן. בהסכם הנאמנות שנחתם בין החברה לבין התובעים הוסכם, כי החברה תרכוש עבור התובעים זכויות ב-6.25% מהמקרקעין, וכי הנהנים יהיו רשאים לייחד את חלקם במקרקעין לדירה בבניין, בהתקיים תנאים מסויימים (להלן: הסכם הנאמנות). הסכם הנאמנות לא קבע מהו הסכום אותו נדרשים הנהנים לשלם לחברה בתמורה לרכישת הזכויות במקרקעין. סכום זה צוין בהודעה על נאמנות, שהוגשה לפי סעיף 74 לחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג-1963 (להלן: הודעת הנאמנות), אשר לפיה בתמורה לרכישת הזכויות במקרקעין יעבירו התובעים-הנהנים לחברה סך של 546,100 ₪ (להלן: סכום הנאמנות).

2. השאלות הניצבות במוקד הליך זה הן, האם העבירו התובעים את סכום הנאמנות לידי החברה והאם התקיימו יתר התנאים המאפשרים לתובעים לייחד את זכותם במקרקעין לדירה בבניין. טענת התובעים היא, בתמצית, כי העבירו את מלוא סכום הנאמנות לידי החברה, וכי מכאן צומחת זכותם לייחד את חלקם היחסי במקרקעין לדירה בת 5 חדרים בקומת הגג של הבניין, הידועה כדירה מס' 20 (להלן: הדירה). הנתבעים טוענים מצידם, כי התובעים מעולם לא העבירו סכום כלשהו על חשבון התחייבותם החוזית במסגרת הסכם הנאמנות, וכי כל הסכומים שהעביר אברמוביץ לחברה הועברו בכובעו כבעל מניות במסגרת הלוואת בעלים. החברה אף הגישה תביעה שכנגד, בגדרה התבקש בית המשפט להצהיר כי הסכם הנאמנות בטל וכי לתובעים אין כל זכות במקרקעין.

3. הליך זה איננו ההליך המשפטי הראשון המתקיים בין הצדדים. חודשים ספורים לאחר שנחתם הסכם ההקמה, נתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים לו, והם פנו ליישובם בשני הליכי בוררות, שתוצאותיהם תוחמות את יריעת המחלוקת שנותרה ביניהם.

הליך הבוררות הראשון, התקיים בפני
הבורר עוה"ד ר' וינברגר. הבוררות נסובה סביב סוגיית ההתחשבנות בין הצדדים ביחס להשקעותיהם בפרוייקט וכן סביב השאלה מי הם מנהלי החברה: אברמוביץ וסיני יחדיו או שמא סיני לבדו. ביום 29.2.04 נתן הבורר וינברגר את פסקו (להלן: פסק הבוררות הראשון), ובו הוא קבע, כי לשם איזון השקעותיהם של בעלי המניות בחברה, על אברמוביץ להעביר לנתבעת 2 סך של 124,573 ₪ וכן סכומים נוספים על חשבון הוצאות ששולמו על-ידי החברה. כן נקבע, כי אברמוביץ שילם סך של 163,830 ₪ עבור הנהנים תמיר וגלית כהן. באשר לסוגיית ניהול החברה קבע הבורר וינברגר, כי על אף שרק סיני נרשם כדירקטור בחברה, כוונת הצדדים הייתה כי הניהול ייעשה במשותף. על כן הורה הבורר לחברה למנות את האספה הכללית בתוך 14 ימים מיום איזון השקעות הצדדים, שבגדרה ימונה אברמוביץ למנהל נוסף בחברה. הבורר וינברגר דחה את טענת אברמוביץ כי סיני כשל בתפקידו כמנהל החברה. כן נדחתה טענת הנתבעת 2, כי אברמוביץ זייף את מסמכי הנאמנות והבורר קבע, כי לא הוכח בפני
ו שאברמוביץ זייף מסמך כלשהו.

פסק הבוררות הראשון קיבל תוקף של

פסק דין
, כאשר נדחתה הבקשה שהגיש אברמוביץ לביטולו (ה"פ (י-ם) 3179/04). הבקשה ליתן רשות לערער על

פסק דין
זה (רע"א 7393/04) נדחתה אף היא ביום 27.12.05. בגדרו של הליך זה אין, אפוא, מקום להידרש לסוגיות שנדונו והוכרעו בהליך הבוררות הראשון, ובכלל זאת לשאלת ניהול החברה או זיוף מסמכי הנאמנות, הגם שהצדדים שבו וטענו גם בעניינים אלה.

מכיוון שפסק הבוררות הראשון לא הביא ליישובם של כלל חילוקי הדעות בין הצדדים, גובש ביניהם הסדר להעברת המניות בחברה, וזאת באמצעות הבורר עוה"ד ע' כבירי. ביום 20.10.04 הושלם גיבוש ההסכם, וניתן לו תוקף של פסק בוררות (להלן: פסק הבוררות השני). בהתאם לפסק זה, רכשה הנתבעת 2 את מניותיו של אברמוביץ בחברה, וכנגד זאת השיבה לאברמוביץ את סכום הלוואות הבעלים שנתן לחברה החל מיום הקמתה. לצורך כך, העבירו הצדדים לבורר כבירי את פירוט הלוואות הבעלים של אברמוביץ לחברה, וזאת בהסתמך על כרטסת הנהלת החשבונות של החברה. על אף שבפסק הבוררות השני הובהר, כי "הלוואות הבעלים אינן כוללות תשלומים אשר שילם המוכר [התובע 1] על חשבון רכישת המגרש מטעם ו/או בשם הנהנים - ה"ה קורין ואפרים אברמוביץ [התובעים]" (ס' 4), אין מחלוקת כי במסגרת פירוט הלוואות הבעלים של אברמוביץ בהסכם נכלל גם סכום הנאמנות (כתב תביעה מתוקן, פסקה 23.4), וזאת, לטענת התובעים, מחמת שגגה שנתגלתה רק לאחר מועד מתן פסק הבוררות השני. מכיוון שלא הוגשה בקשה לביטולו של פסק הבוררות השני במועד הקבוע לכך בחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968, עומד פסק זה על מכונו.

בשל אי הבהירות ביחס לשאלה האם סכום הנאמנות שולם על-ידי אברמוביץ כהלוואת בעלים או בעבור רכישת הזכויות מכח הסכם הנאמנות, ומכיוון שהבורר לא הוסמך להכריע בשאלה זו, הופקד הסכום הנאמנות בידיו של הבורר ולא הושב לידי התובע 1. בהמשך הועבר הסכום לקופת בית המשפט. אין מחלוקת בין הצדדים, כי למעט סכום זה, החזירה נתבעת 2 לתובע 1 את כל הסכומים, אותם נפסק כי עליה להשיב, כי העברת המניות בחברה לידי נתבעת 2 הושלמה והשתכללה וכי נכון להיום אברמוביץ אינו עוד בעל מניות בחברה.

4. כפועל יוצא מקיומם של שני פסקי הבוררות, בעלת המניות היחידה בחברה היום היא הנתבעת 2. מטענות הצדדים עולה, כי בניית הבניין עומדת לפני סיום והחברה משווקת את יחידות הדיור. דירה מס' 20, אותה ביקשו התובעים לייחד לעצמם, לא נמכרה לגורם שלישי, בעקבות צו מניעה זמני שניתן בגדרו של הליך זה (בש"א 7005/04), האוסר על הנתבעים לפעול בכל פעולה משפטית, לרבות מכר, או כל עסקה שהיא, בקשר עם דירה זו.

האם שולם סכום הנאמנות?
5. תכליתו של הסכם הנאמנות מוגדרת במבוא להסכם כך: "והואיל והחברה מעוניינת כי הנהנים ישקיעו עמה כספים ברכישת המקרקעין והנהנים הביעו את הסכמתם לעשות כן". אולם לשיטת התובעים, "הסכם הנאמנות לא נחתם לצורך מימון חלק מעלויות רכישת הקרקע... לא צריך הסכם נאמנות או הסכם שיתוף כדי לגייס כסף. ברי כי, הסכמי הנאמנות נחתמו בדיוק מן הטעם כפי שמפורט בהם, על מנת שלכל קבוצה של נהנים תהא דירה אחת בפרויקט" (תצהיר אברמוביץ, ס' 51; סיכומי התובעים, ס' 58). לפיכך, אין למעשה מחלוקת, כי בנוסף להלוואות הבעלים, אשר על-פי הסכם ההקמה צריכות היו להינתן באופן שווה על-ידי אברמוביץ והנתבעת 2, היה על התובעים להעביר את סכום הנאמנות, בנפרד ובמובחן, לידי החברה.

6. גרסת התובעים באשר להעברת סכום הנאמנות התפתחה תוך כדי הליך זה. בכתב התביעה התובעים כלל לא ציינו האם ומתי הועבר סכום הנאמנות לידי החברה. בהמשך, במסגרת כתב התשובה לתביעה שכנגד (בסעיף 11) ציינו התובעים, כי הם שילמו את מלוא התמורה מכח הסכם הנאמנות. התובעים ביססו טענה זו על הודעת הנאמנות, עליה חתומה החברה, ובה מצוין תחת הכותרת "פירוט התשלומים ע"י הנהנה" שביום 18.2.03 שולם סכום הנאמנות לידי מיופה כוחה של החברה, הנתבע 3, בהעברה בנקאית. ואולם בהמשך התברר, כי במסגרתה של הבוררות הראשונה הודה אברמוביץ בחקירתו הנגדית, כי הרישום על גבי הודעת הנאמנות, ממנו עולה כי סכום הנאמנות "שולם בהעברה בנקאית" עובר לחתימה על הודעת הנאמנות, הוא רישום שגוי (פרו' ישיבת בוררות מיום 8.12.03, בע' 13). כך אומר אברמוביץ שם:

אכן סכומי הכסף הנקובים בהודעת הנאמנות שמטעם אפי [אברמוביץ] וסיני יניב [בנו של נתבע 3] אינם אלו שכבר שולמו בפועל. עשינו זאת מחמת שהרי אנו גם הבעלים וממילא היינו צריכים לשלם בתוך 10-14 יום. ולכן דיווחנו כאילו שולם.

גם בעדותו בהליך זה חזר וטען אברמוביץ, כי ביום 17.2.03 לא שולם מלוא סכום הנאמנות (פרו', ע' 11, ש' 11-14). כאשר התובע עצמו מעיד, כי הרישום בהודעת הנאמנות, לפיו סכום הנאמנות "שולם בהעברה בנקאית", אינו משקף את שארע במציאות, מובן כי לא ניתן לבסס את הטענה בדבר העברת סכום הנאמנות לידי החברה על אותו רישום.

7. במסגרת תצהירו מסר אברמוביץ לראשונה גרסה מפורטת באשר להעברת סכום הנאמנות, ולפיה סכום זה הועבר בשני תשלומים: "סכום של 520,000 ₪ ביום 16 או 17 לפברואר 03 ישירות לחשבונו האישי [של נתבע 3] ואת היתרה העברתי ביום 3.3.03 או בסמוך לו לאחר דרישה מעורך הדין ולירו [שייצג את החברה בעסקת רכישת המקרקעין] ישירות אליו בשיקים לטובת המוכרים". ואולם, גרסה זו נסתרת מתוך עדותו של אברמוביץ עצמו. כך אומר אברמוביץ כאשר הוא נשאל כמה כסף העביר כנהנה ב-17.2.03 (פרו', ע' 20, ש' 25-29 וע' 21, ש' 1-2):

ח. ת. כ- 300,000 ₪. אני בודק את עצמי באמצעות מחשבון. אם אני לא טועה, 307,000 ₪.
ש. ש. אתה מוכן לפרט?
ת. יש פה שכ"ט של עו"ד וולרו, זה 1.5% [מעסקת רכישת המקרקעין], באותה הזדמנות היינו צריכים לשלם רק 75% שזה 98,298 ₪. מחצית מזה זה 49,149 ₪. לתמיר כהן, ממה שאני נתתי לו, שילמתי 163,830 ₪, זה יוצא 520,652 פחות 49,149 פחות המע"מ של וולרו 8,355 וגם פחות 163,830. אם כך, 299,000 ₪.

יתרה מזאת; גם באשר לסכום זה של 299,000 ₪ העיד אברמוביץ, כי הוא שולם על חשבון רכישת המקרקעין (פרו', ע' 26, ש' 1-4): "התשלום הראשון היה רק עשרה אחוז. אנחנו, כבעלי מניות בחברה, כמי שמחויבים לצדדים הפרטיים שלנו כנהנים...הבאנו את העשרה אחוז". מכיוון שלשיטתם של התובעים, תכלית הנאמנות לא היתה לממן את רכישת המקרקעין, אלא לייחד לנהנים דירה בפרויקט, הרי שלא ניתן לייחס את תשלום הסך של 299,000 ₪, המהווה חלק מהתשלום הראשון של החברה לפי הסכם רכישת המקרקעין, על חשבון הנאמנות.

באשר ליתרת סכום הנאמנות טענו התובעים, כי יש לראות בסך של 436,880 ₪ שאברמוביץ שילם ביום 3.3.03 ישירות למוכרי המקרקעין, כתשלום היתרה (סיכומי התובעים, ס' 99). ואולם, טענה זו נסתרת במכתב ששלח עו"ד ולירו, שייצג את החברה בעסקת רכישת המקרקעין, לאברמוביץ ביום 3.3.03 (תצהיר אברמוביץ, נספח כ"ג), בו הוא מפרט את אופן חלוקת הסך שהועבר ביום 3.3.03 לכל אחד ממוכרי המקרקעין:

"להלן פירוט מחצית התשלום השני ע"פ הסכם המכר ובהתאם לחלקם היחסי של הבעלים:...

ומכאן, שהתשלום שבוצע ביום 3.3.03 בסך כולל של 436,880 ₪ הוא מחצית מהסכום השני, אותו חויבה החברה לשלם למוכרי המקרקעין, והתשלום בוצע מכח חלקו היחסי של אברמוביץ במניות החברה. באותו מועד שילמה גם הנתבעת 2 סכום זהה, בגין חלקה היחסי במניות החברה. הסכום המצטבר ששולם על-ידי התובע והנתבעת 2 הוא 873,760 ₪, המהווה 10% מתמורת המכר (תצהיר הנתבע 3, נספח כ"ו). מכיוון שאין ראיה לכך שהחברה ביקשה מהנהנים לשלם למוכרים בשמה תשלום כלשהו, הרי שלא ניתן לראות בסכומים שהעביר אברמוביץ למוכרים ביום 3.3.03 חלק מסכום הנאמנות.

מן המקובץ עולה, כי הסכומים שהעביר אברמוביץ, אותם הוא מייחס לתשלום סכום הנאמנות, הועברו בכובעו כבעל מניות בחברה, ומכח הסכם ההקמה, ולא בכובעו כנהנה.

8. מסקנה זו נתמכת גם בחילופי הדברים בין הצדדים במהלך שני הליכי הבוררות. בבוררות הראשונה הגישו הצדדים הודעה מוסכמת לבורר (תצהיר הנתבע 3, נספח ט"ו), ממנה עולה כי הסכומים ששילם אברמוביץ ביום 17.2.03 וביום 3.3.03 שולמו בכובעו כבעל מניות בחברה, שכן צוין בצידם כי שולמו "בגין תשלום למוכרים", אך לא צוין כי שולמו על חשבון הסכם הנאמנות. זאת להבדיל מכספים אחרים, שבצידם צוין כי שולמו "לזכות הנהנים כהן [תמיר וגלית]". על יסוד הודעה מוסכמת זו, קבע הבורר וינברגר מהו הסכום שעל אברמוביץ לשלם לשם איזון השקעות הבעלים בחברה. ברי, כי התייחסות לכספים האמורים כאל כספי נאמנות, הייתה מובילה להפחתתם מסך השקעת אברמוביץ בחברה כבעל מניות, ובעקבות זאת הייתה מתקבלת תוצאה מספרית שונה בהליך הבוררות. באופן דומה, במסגרת הבוררות השניה, הורה הבורר כבירי לצדדים להעביר אליו פירוט של כל הלוואות הבעלים של אברמוביץ לחברה. בתגובה לכך, ציין אברמוביץ כי גם התשלומים מיום 17.2.03 ומיום 3.3.03 הינם בגדר הלוואת בעלים שעל הנתבעת 2 להשיב לו בתמורה למכירת מניותיו בחברה. בהתבסס על כך, קבע הבורר כבירי את הסכום שעל הנתבעת 2 להשיב לאברמוביץ. רק בהמשך טען אברמוביץ, כי סכום הנאמנות הוכלל בסיכום הלוואת הבעלים מחמת טעות.

9. סיכומם של דברים: התובעים לא הרימו את הנטל להראות שהסכומים שהועברו על-ידי אברמוביץ לחברה בימים 17.2.03 ו- 3.3.03 הועברו בכובעם כנהנים ולא בכובעו של אברמוביץ כבעל מניות. אברמוביץ עצמו הודה כי הרישום על גבי הודעת הנאמנות, ממנו עולה לכאורה כי מלוא סכום הנאמנות שולם עובר לחתימה על הודעת הנאמנות, איננו אמת. בין הצדדים אין למעשה מחלוקת, כי הסכומים שהועברו לחברה בימים 17.2.03 ו- 3.3.03 הועברו על חשבון תשלומים למוכרי המקרקעין ולעו"ד ולירו. הגרסה שהציע אברמוביץ בעדותו, לפיה סוכם בעל-פה בין הצדדים, כי הכספים הראשונים שבעלי המניות ישלמו יהיו על חשבון הנאמנות, איננה אמינה עיני, הן בשל העדר ההתאמה בין תוכן תצהירו של אברמוביץ לבין האמור בעדותו, והן מכיוון שהדברים אינם מתיישבים עם תוכנם של מסמכים בכתב, שנערכו "בזמן אמת".

תוקפו של הסכם הנאמנות
10. נקודת המוצא היא, כי על הסכם המסדיר יחסי נאמנות חלים דיני החוזים. לטענת החברה, "עקב אי ביצוע כל תשלום בגין הסכם הנאמנות - למעשה מעולם לא קמה לתובעים כל זכות כנהנים. לחילופין ולכל הפחות - מצויים התובעים בהפרה יסודית היורדת לשורשו של הסכם, ומכאן קמה לנתבעת 1 הזכות לבטלו" (כתב תביעה שכנגד, ס' 25). את חלקה הראשון של הטענה, לא ניתן לקבל. אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכם הנאמנות נחתם, ולא עלו טענות בדבר פגם כלשהו שנפל בכריתתו. טענות הנתבעים התמקדו בשאלת קיומו של ההסכם על-ידי התובעים, או ליתר דיוק - הפרתו, והסעד העומד לנתבעים כמי שנפגעו מהפרה זו. אף על פי שסכום הנאמנות לא נקבע בהסכם הנאמנות, לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי הסכום שצוין בהודעת הנאמנות, מהווה את התמורה שהתובעים נדרשו לשלם לחברה כנגד רכישת הזכויות במקרקעין, ומכל מקום התובעים לא טענו בשום שלב שאין מדובר בתמורה החוזית המוסכמת. אי ביצוע תשלום התמורה החוזית מהווה הפרה יסודית של הסכם הנאמנות, "שניתן להניח לגביה כי אדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה", כהגדרת המושג "הפרה יסודית" בסעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: חוק התרופות). על פי סעיף 7(א) לחוק התרופות, משהופר הסכם הנאמנות על ידי התובעים בהפרה יסודית, עמדה לחברה הזכות לבטלו.

11. סעיף 8 לחוק התרופות קובע, כי ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה. הנתבעים ידעו על אי העברת סכום הנאמנות בסמוך לאחר החתימה על סכום הנאמנות. חרף זאת, רק ביום 30.11.04 שלחה החברה הודעה פורמלית על ביטול הסכם הנאמנות, וזאת בכפוף למתן אורכה בת 4 ימים לצורך תיקון ההפרות הנטענות.

הנתבעים טענו, כי עוד קודם לכן הוסכם בעל-פה על ביטול הסכם הנאמנות, וזאת נוכח דרישת הבנק המלווה את הפרוייקט לבעלותה הבלעדית של החברה במקרקעין כתנאי לחתימת הסכם הליווי. אין בידי לקבל טענה זו. הטענה נטענה באופן סתמי, תוך הצגת גרסאות שונות באשר למועד הביטול הנטען בעל-פה: בתצהירו מסר הנתבע 3, כי הוסכם בעל-פה על הביטול "בחודש יוני 2004 או בסמוך" (ס' 39). מנגד, בחקירתו מסר הנתבע 3 גרסה אחרת, לפיה כבר בפברואר-מרץ 2003 סוכם על הביטול (פרו', ע' 75, ש' 12-18). יתרה מזאת, הנתבעים לא הציגו כל אסמכתה בכתב לטענתם. בהתכתבותם עם התובעים לא נטען על-ידם בשום שלב כי הסכם הנאמנות בוטל בעל-פה, וטענה זו "צמחה" רק בשלב ההתדיינות המשפטית. המסקנה היא, כי לטענת הנתבעים שהוסכם על ביטול הסכם הנאמנות בעל-פה, אין על מה לסמוך.

הנתבעים גם ניסו לתלות את העיכוב במשלוח הודעת הביטול בייעוץ משפטי מטעה שקיבלו מתמיר כהן, שלטענת הנתבעים היה יד ימינו של אברמוביץ, והתחזה לפעול כעו"ד על אף שלא היה חבר בלשכת עורכי הדין באותה העת. לפי ייעוץ זה, נטען, די היה בביטול בעל-פה של הסכם הנאמנות. ואולם, גם טענה זו אינה מצדיקה את העיכוב. זאת מכיוון שהעובדה שרישיון עריכת הדין של כהן נשלל נודעה לנתבעים כבר בישיבת הבוררות מיום 8.12.03 (תצהיר הנתבע 3, נספח י"ג, ע' 17), ואילו הודעת הביטול נשלחה לתובעים רק בחלוף כשנה מאותו המועד.

12. חרף מחדלם של הנתבעים אני סבורה, כי לא ניתן לראות בהם כמי שויתרו על זכות הביטול של הסכם הנאמנות. זכות הביטול היא זכות אוטונומית הנתונה לנפגע ומופעלת על-ידיו באמצעות שיגור הודעת ביטול. נפגע ההפרה יכול להפעיל את הזכות הנתונה לו ויכול שלא לעשות כן, וכל עוד בוחר הוא בהמשך קיום החוזה רשאים הצדדים, ואף חייבים הם, לפעול לקיום התחייבויותיהם החוזיות. חלוף הזמן, כשלעצמו, אינו מצביע בהכרח על כך שנפגע-ההפרה ויתר על זכותו לבטל את החוזה (ראו: ע"א 8741/01 micro balanced products נ' תעשיות חלאבין, פ"ד נז(2) 171). בוודאי כך הוא, מקום שההפרה בעינה עומדת בזמן בו מבקש הנפגע לבטל את החוזה. ההלכה היא, כי עם חלוף הזמן הסביר למתן הודעת ביטול, אין לבטל החוזה אם ניתן לפרש את חלוף הזמן כוויתור הנפגע על זכות הביטול. לעומת זאת, אם חרף חלוף הזמן הסביר, אין הנפגע מוותר על זכות הביטול, כי אז לא רוכש לעצמו המפר חסינות מלאה מפני ביטול. אכן, ההלכה הינה, כי אם ההפרה בעינה עומדת בזמן בו מבקש הנפגע לבטל את החוזה, אין כל צידוק להעשיר את המפר על חשבון הנפגע. בכוחו של הנפגע לבטל את החוזה, ובלבד שהוא מעניק למפר אורכה סבירה לקיימו, ומבטל החוזה בתוך זמן סביר לאחר מתן האורכה (רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, פ"ד נו(5) 779, 787-788).

בענייננו, שיגרה החברה את הודעת הביטול שבעה ימים לאחר שהושלם ביצוע הסכם העברת מניותיו של אברמוביץ לידי הנתבעת 2 ושולמו לאברמוביץ הסכומים שנקבעו בפסק הבורר השני. נסיבות אלה מצביעות על כך, שהחברה לא ויתרה על זכותה לבטל את הסכם הנאמנות. אמנם, האורכה שניתנה לתובעים לקיום ההסכם, ארבעה ימים, הייתה קצרה, אך אילו התובעים סברו כי לא היה בה די, יכולים היו לדרוש להאריכה. לפיכך אני קובעת, כי ביטול הסכם הנאמנות על-ידי החברה ביום 30.11.04 היה כדין.

13. קביעה זו משמעה דחיית התביעה, קבלת התביעה שכנגד והצהרה כי הסכם הנאמנות בטל. מכיוון שהכרעה זו מושתתת על הקביעה, כי הסכם הנאמנות הופר על-ידי התובעים בכך שלא העבירו לחברה את התמורה החוזית, מתייתר הצורך להכריע ביתר טענות החברה, שהועלו בגדרה של התביעה שכנגד, לפיהן רישום הערות אזהרה לטובת התובעים ונקיטת התובעים בהליכים משפטיים, מהוות הפרה של הסכם הנאמנות על-ידם. עם זאת אציין, כי מדובר בטענות לא פשוטות, שספק אם ניתן היה לקבלן. מחומר הראיות הרב שהובא בפני
עולה, כי נפלו פגמים גם בדרך הילוכה של החברה, במיוחד בכל הנוגע לכך שעד למועד קיומה של הבוררות השניה, היא לא חלקה על עצם קיומה של נאמנות וגם לא טענה כי סכום הנאמנות לא הועבר לידיה על-ידי התובעים. כך למשל, בבקשה שהגישה החברה למס שבח בחודש מרץ 2004 הוסבר, כי החברה לא שילמה את מס הרכישה עבור המקרקעין, מכיוון שהיא רכשה רק 83.75% מהמקרקעין (תצהיר התובע 1, נספח כ"ז), ומכאן ניתן ללמוד כי עמדתה של החברה באותו מועד הייתה, כי את ייתרת הזכויות במקרקעין רכשו הנהנים. באופן דומה, בתגובת החברה לבקשת התובעים לייחוד הדירה בחודש אוגוסט 2004, לא טענה החברה, כי לתובעים קיים כלפיה חוב כספי כלשהו, אלא כי "טרם התמלאו התנאים להגשת בקשה לייחוד דירה" (תצהיר התובע 1, נספח י'). ניסוח כזה של הדברים מעלה, כי באותה העת הכירה החברה בכך שהסכם הנאמנות תקף. לכן התרשמתי כי המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, באשר לטיבם של הסכומים ששילם אברמוביץ לחברה, הייתה אמיתית וכנה. הימנעותה של החברה מלהעלות את טענותיה באשר לאי-העברת סכום הנאמנות בשלב מוקדם, טרפדה, למעשה, את האפשרות ליישב את המחלוקת בעודה באיבה, כאשר יחסי הצדדים עוד היו תקינים. במצב דברים בו קיימת מחלוקת אמיתית באשר לקיומה של הנאמנות, מקובלת עלי גישתו הפרשנית של כב' השופט צבן בבש"א 8302/04, לפיה רישום הערת אזהרה לטובת הנהנים על הדירה הוא בטוחה לגיטימית, שאינה מהווה מכשול לקידומו של פרוייקט הבניה. במצב כזה גם קשה לקבל את הטענה, כי יש פסול כלשהו בנקיטה בהליכים משפטיים מצד התובעים.

הבקשה לפיצול סעדים
14. החברה, היא התובעת שכנגד, הגישה בקשה לפיצול סעדים בטענה, כי הפרת הסכם הנאמנות על-ידי התובעים גרמה לה נזקים כספיים, אשר טרם התגבשו עובר להגשת התביעה שכנגד. הנתבעים שכנגד התנגדו לבקשה וטענו כי יש לדחותה הן מן הטעם שהיא לא נתמכה בתצהיר, והן מכיוון שהמסכת העובדתית הדרושה לחברה לשם חישוב נזקיה הכספיים הנטענים, הייתה ידועה עובר להגשת הבקשה, ולכן יכולה הייתה לתבוע את כלל הסעדים בגדרו של הליך זה.

בטענה הדיונית שהעלו הנתבעים שכנגד אין טעם, מפני שאין צורך בתצהיר "... אלא לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה" (תקנה 241(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). בקשה שהעלתה בשלב בו כל העובדות כבר ידועות, אינה נזקקת לתצהיר (ע"א 466/89 צברי נ' מסוארי, פ"ד מה(1) 177). יתרה מזאת; להודעה שהגישה החברה בעניין זה לאחר הגשת הסיכומים, צורף תצהיר מטעם נתבע 3 ודי היה בכך כדי לרפא את הפגם הנטען. לא ברור אפוא איזה עוות דין נגרם לתובעים.

ולגופם של דברים: בנסיבות בהן מתקבלת בקשה למתן סעד הצהרתי, לפיו הופרה התחייבות של התובעים כלפי החברה, רשאית היא לתבוע פיצויים בגין הפרה זו בשיעור הנזק שנגרם לה עקב ההפרה, ואין לו צורך בהיתר לפיצול סעדים, וזאת מן הטעם שהיא ממילא רשאית לתבוע פיצויים או השבה על יסוד הסעד ההצהרתי שניתן (ע"א 4796/95 אלחוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא(2) 669; ע"א 10474/03 הכהן נ' מלונות הים התיכון בע"מ, תק-על 2005 (4) 1747). יתר על כן, החברה טענה, כי סכום הנזקים הכספיים שנגרמו לה איננו עולה על 2.5 מיליון ₪, ועל כן נתונה תביעה כזו לסמכות השיפוט של ערכאה שיפוטית אחרת. כבר נפסק, כי תובע איננו נזקק להיתר להגשת תביעה לקבלת סעד נוסף, מקום שהענקת סעד זה חורגת מסמכות בית המשפט אליו פנה בתביעתו הראשונה (ע"א 4646/90 בר-חן נ' שמעון, פ"ד מו(5) 798). לפיכך, ככל שמתן היתר נדרש במקרה זה, אני נעתרת לבקשת פיצול הסעדים.

15. יחד עם זאת ולמעלה מן הדרוש, מצאתי לנכון להעיר, כי טוב תעשה החברה אם תשקול צעדיה בזהירות בטרם הגשת תביעה כספית נגד הנתבעים, שכן ספק רב בעיני אם התנהלותה, שסיכלה אפשרות ממשית לפתרון המשבר ביחסי הצדדים בשלב מוקדם ושללא כל ספק תרמה לתסבוכת, עולה בקנה אחד עם חובת הקטנת הנזק, גם אם אין היא עולה בהכרח כדי חוסר תום לב (ראו: ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה נ' אדלר, פ"ד נד(1) 817; ע"א 3912/90 eximin s.a נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל, פ"ד מז(4) 64, בע' 80-81).

סוף דבר
16. התוצאה היא, כי דין התביעה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל. הסכם הנאמנות בין התובעים לנתבעת 1 – בטל.

הערת האזהרה הרשומה לטובת התובעים על המקרקעין הידועים כמגרש 15 על-פי תב"ע במ 2005/6, שהם חלקות 7, 11, 12, 29, 72, 74, 76, 78, 80, 82 ו- 105 בגוש 30338 – תמחק.

סכום הנאמנות, שהופקד בקופת בית המשפט ביום 30.5.05 – יושב לידי התובעים.

דחיית התביעה מובילה לפקיעת צו המניעה הזמני שניתן במסגרת בש"א 7005/04 בהתייחס לדירה מס' 20 בבניין. נוכח זאת, מתייתר הדיון בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט (בש"א 2930/06).

נוכח התנהלותם של הנתבעים לאורך הסכסוך בין הצדדים, איני מוצאת לפסוק הוצאות לטובתם בהליך זה.


ניתן היום ט' באדר, תשס"ז (27 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


מרים מזרחי
, שופטת









א בית משפט מחוזי 6368/04 אפי אברמוביץ, קורין אברמוביץ נ' רס. אא. יזמות והשקעות בע"מ, רוני סיני יזמות והשקעות בע"מ, רוני סיני (פורסם ב-ֽ 27/02/2007)











תיקים נוספים על אפי אברמוביץ
תיקים נוספים על קורין אברמוביץ
תיקים נוספים על רס. אא. יזמות והשקעות בע"מ
תיקים נוספים על רוני סיני יזמות והשקעות בע"מ
תיקים נוספים על רוני סיני




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט