אבו ריא ראיק - מסיעי העמק מאיר לוי בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
אבו ריא ראיק מסיעי העמק מאיר לוי בע"מ




אבו ריא ראיק - מסיעי העמק מאיר לוי בע''מ

דיון מהיר 1668/02     21/10/2002 (דמ)



תיקים נוספים על אבו ריא ראיק
תיקים נוספים על מסיעי העמק מאיר לוי בע"מ




דמ 1668/02 אבו ריא ראיק נ' מסיעי העמק מאיר לוי בע"מ




1
בתי הדין לעבודה
ד"מ 1668/02
בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת
21/10/2002

כב' הרשמת עידית איצקוביץ

בפני
:

אבו ריא ראיק

בעניין:
התובע
עו"ד מחמוד שאהין

ע"י ב"כ
נ ג ד
מסיעי העמק מאיר לוי בע"מ
הנתבעת
פסק דין
1. התביעה שבפני
י הינה תביעה לשכר עבודה שהתנהלה בדרך של דיון מהיר.

2. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת וכנגד מנהלה מר מאיר לוי. בדיון נמחקה התביעה נגד מר לוי באופן אישי.
לטענת התובע, הוא עבד אצל הנתבעת כ- 21 ימים בחודש 9.98 ולא קיבל כל שכר בגין עבודתו.
לדברי התובע, סוכם שהוא יקבל שכר בסך של 4,500 ₪ נטו לחודש.
התובע ביקש לחייב את הנתבעת בגין השכר אשר לטענתו לא שולם לו.

3. לגרסת הנתבעת, כפי שעולה מכתב הגנה שהוגש מטעמה, התובע עבד אצלה בחודש 9.98, 17 ימים, כל יום 8 שעות וכן, שעה נוספת אחת במהלך כל התקופה.
לטענת הנתבעת, השכר אשר הגיע לתובע, שסוכם לפי שכר מינימום במשק, הוא בסך 1,920 ₪ - נטו, שולם לו במזומן במלאו.
לדברי הנתבעת, התובע עזב את עבודתו ללא הודעה מוקמת, אך לא קיזזה משכרו פיצוי בגין אי מתן ההודעה.

4. שכר שסוכם בין הצדדים:

אין מחלוקת כי התובע עבד אצל הנתבעת כנהג אוטובוס.
התובע הצהיר בדיון כי סוכם שהוא יקבל משכורת חודשית גלובאלית בסך 4,500 ₪ - נטו.
מנהל הנתבעת אשר העיד בדיון, מר מאיר לוי, הכחיש את הסיכום הנטען והצהיר כי סוכם עם התובע שהוא יקבל שכר המינימום במשק, כפי שמקבלים כל הנהגים שמועסקים אצל הנתבעת.

כלל יסוד בדיני ראיות הוא, כי כל בעל דין, הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט, נושא בנטל השכנוע להוכחת אותה טענה (ראה אליהו הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, עמוד 200 ופסיקה שהוזכרה על-ידו).
התובע, המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שהתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה - דהיינו, אותן עובדות בהן מתנה הדין המהותי את מתן מבוקשו, קרי, המוציא מחברו - עליו הראייה.
לכן, על התובע הוטל הנטל הראיתי להוכיח כי הסיכום היה כפי שהוא טוען, שכר בסך של 4,500 ₪ נטו לחודש.

התובע לא הביא כל עדות או ראיה אחרת התומכת בגרסתו בנקודה זו. לאור זאת, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל הראיתי שהוטל עליו על מנת להוכיח את השכר הנטען.
השכר המגיע לתובע יחושב לפי הסכום הנטען ע"י הנתבעת- שכר המינימום במשק החל באותה תקופה.

5. ימי העבודה של התובע וזכאותו לשכר עבודה:

התובע הצהיר בדיון כי הוא עבד כמעט חודש מלא, עד לתקופת החגים, אז אמר לו מר לוי להמתין בבית עד שיקרא לו וחזרה לעבודה, אך הוא לא הוחזר לעבודה.
התובע לא ידע לציין בצורה מדויקת את התאריכים שבהם עבד בפועל. לדברי "היו כרטיסי עבודה אצל הנתבעת. אין לי עותק" (ע' 2, ש' 9 לפרוטוקול).

ברם, לגרסת הנתבעת, התובע עבד מיום 1.9.98 עד לתאריך 23.9.98, סה"כ 17 ימים של 8 שעות ושעה נוספת אחת.
הנתבעת המציאה רישום של נוכחות עובדיה בחודש הרלוונטי לתביעה, חודש 9.98, בו סומנו ימי העבודה של התובע ויתר העובדים (נ/2). מסמך זה הוגש בצילום ולא במקור.
אף על פי כן, גם בנקודה זו הנטל הראיתי הוטל על התובע והוא לא הביא כל ראיה התומכת באמירתו, שגם אינה מדויקת, מאחר והוא אינו זוכר בודאות כמה ימים ושעות הוא עבד.
בשל כך, אני מקבלת את גרסת הנתבעת בנקודה זו וקובעת כי התובע עבד, כפי שעולה מתלוש השכר שהונפק לו, 136 שעות רגילות ושעה נוספת אחת, והוא זכאי לקבל שכר עבודה בסך 2,037.35 ₪ ברוטו (1,920 ₪ נטו) בגין תקופת עבודתו.

6. האם שולם לתובע שכר:

התובע הצהיר כי הוא לא קיבל כל שכר בגין עבודתו אצל הנתבעת.
מאידך גיסה, טענה הנתבעת כי כל השכר שולם לו במזומן.
בהתאם להצהרתו של מנהל הנתבעת, התובע קיבל חלק מהסכום במהלך תקופת העבודה, כמפרעה, על פי בקשתו, כי הוא היה זקוק לכסף לצורך עבודות בנייה של ביתו, שנעשו באותה תקופה, והיתרה שולמה לו בסמוך לתאריך 10.10.96, כאשר הוא הגיע למשרד הנתבעת על מנת להחזיר את מכשיר הקשר שהיה ברשותו. בנוסף, לדברי מנהל הנתבעת, התובע אישר את קבלת השכר בחתימתו במסמך נ/1.

התובע אישר כי החתימה שעל גבי נ/1 היא חתימתו אך לדבריו "לא זכור לי שהיה מה שכתוב בחלק השמאלי העליון של המסמך" (הכוונה לנוסח: "הריני מאשר שקיבלתי את כל הכסף המחאה או במזומן עבור שעות עבודה שעבדתי בחודש 9.98 לפי ההסכם שנחתם בינינו").
המסמך נ/1 הוא צילום, כאשר לדברי מנהל הנתבעת מקור המסמך לא נמצא ברשותו. הוא הסביר בעדותו כי יתכן כי המקור נשלח לב"כ התובע לאחר שהוא שלח מכתב דרישה (ת/1) או שנגנב מביתו.
התובע, כפי שנאמר, הכחיש שקיבל סכום כלשהו בגין שכר עבודה.

לעניין מהימנות הצדדים שהעידו במשפט (התובע ומנהל הנתבעת) יש לפרט את גרסותיהם לגבי הפסקת העבודה של התובע, על אף שהן אינן רלוונטיות באופן ישיר לעילת התביעה.
התובע טען, כפי שנאמר לעיל, כי עבד עד לתקופת החגים, מר לוי ביקש ממני שימתין שיקרא לו לחזור לעבודה אך לא עשה זאת. לכן, הגיע התובע למשרדי הנתבעת בתאריך 10.10.98 על מנת לקבל את שכרו ולהחזיר את מכשיר הקשר שהיה ברשותו. כשהיגיע התובע מר לוי לא היה במשרד, התובע המתין לו אך כאשר הגיע מנהל הנתבעת התחיל לצעוק וקרא למשטרה.

ברם, מר לוי הצהיר כי בסוף תקופת העבודה התובע היה מעורב בתאונה, גרם נזק לרכב עליו נהג, עזב אותו ומר לוי מצא את האוטובוס כ- 3,4 ק"מ מביתו של התובע. לאחר מכן, התובע לא חזר לעבודה ודרש שתשולם את יתרת השכר לפני שיחזיר את מכשיר הקשר שהיה ברשותו. כך, בסמוך ל- 10.10.98 הגיע התובע למשרדי הנתבעת, החזיר את המכשיר, קיבל את היתרה, חתם על נ/1 ונפרדו בשלום. לאחר מכן, התובע קיבל את התביעה שהוגשה נגדו בשל הנזק לרכב, בא למשרד עם חבר, איימו על מנהל הנתבעת והוא קרא למשטרה.
יש לציין כי מר לוי לא דייק לגבי המועד של הקריאה למשטרה, ובחקירה הנגדית טען כי יתכן שזה היה באותו תאריך של תשלום המשכורת.
התובע מצידו מכחיש את התרחשות של תאונה כלשהי עם הרכב, ושהוא ידע על הגשת התביעה כנגדו.

מעדות התובע עולות מספר תהיות:

א. אם היחסים הסתיימו כפי שהוא טוען, ולא היתה כל תאונה עם הרכב של הנתבעת, מה גרם את האירוע האלים שבו היתה התערבות של המשטרה?

ב. שני הצדדים מסכימים כי התובע התייצב במשרדי הנתבעת על מנת לקבל את שכרו ולהחזיר את מכשיר הקשר. אם התובע לא קיבל כל שכר, מדוע החזיר את המכשיר באותה הזדמנות? התובע לא מספק הסבר לכך.

ג. מה מהות המסמך עליו חתם התובע ב- נ/1 אם לא על קבלת השכר? יתר המסמכים שהוא חתם עליהם במהלך העבודה, לפי עדותו, הם מסמך על איסור תחרות, ואחריות במקרה של תאונה, שנחתמו בפני
קצין ביטחון של הנתבעת. מסמכים אלה אינם, ללא ספק, נ/1.

באשר למשקל הראיתי ואמינות המסמך נ/1, שהוגש בצילום ולא במקור, יש לציין כי אכן ניראה לי מוזר כי ההצהרה על קבלת השכר מופיעה בקצה המסמך והעובדים חתומים על "ריכוז שעות עבודה" שהוא ריק.
אולם, הוגש מסמך זהה לחלוטין (במקור) לגבי חודש 1.99 (לאחר תקופת העסקה של התובע), מה שמעיד על כך שנ/1 היה הנוסח המקובל אצל הנתבעת באותה תקופה.

בשל נסיבות אלה והתרשמותי מהעדויות ששמעתי בדיון, אני מעדיפה את עדותו של מר לוי על פני עדותו של התובע בנקודה זו וקובעת כי התובע אכן קיבל את השכר המגיע לו בגין תקופת העבודה במזומן ובהתאם לכך חתם על המסמך.
לכן, משהוכיחה הנתבעת כי שילמה את כל השכר המגיע לתובע, דין התביעה להידחות.

7. לסיכום:

לאור האמור לעיל, אני דוחה את תביעתו של התובע לשכר עבודה.
אני מחייבת את התובע לשלם לנתבעת סך של 450 ₪ בגין הוצאות משפט.

8. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מתאריך המצאת פסק הדין.

ניתן היום ט"ו בחשון, תשס"ג (21 באוקטובר 2002) בהעדר הצדדים.

עידית איצקוביץ
, רשמת
נבאל פאהום








דמ בית דין אזורי לעבודה 1668/02 אבו ריא ראיק נ' מסיעי העמק מאיר לוי בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/10/2002)











תיקים נוספים על אבו ריא ראיק
תיקים נוספים על מסיעי העמק מאיר לוי בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט