בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע''מ - אימג`סטור מערכות בע''מ, זיעור טכנולוגיות בע''מ




בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע''מ - אימג`סטור מערכות בע''מ, זיעור טכנולוגיות בע''מ

המרצת פתיחה (סדר דין מיוחד) 200399/06     12/04/2007 (הפ)



תיקים נוספים על בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ
תיקים נוספים על אימג`סטור מערכות בע"מ
תיקים נוספים על זיעור טכנולוגיות בע"מ




הפ 200399/06 בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ נ' אימג`סטור מערכות בע"מ, זיעור טכנולוגיות בע"מ




בעניין:
בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ

המבקש

ע"י עוה"ד לוי טילר ומור נרדיה
נ ג ד
1 . אימג`סטור מערכות בע"מ

2 . זיעור טכנולוגיות בע"מ

שתיהן ע"י עו"ד אברהם במברגר

המשיבות
פסק דין
1. המשיבה 1 (להלן – המשיבה) היתה לקוח של המבקש בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו, וקיבלה ממנו מעת לעת הלוואות ואשראים תמורת בטוחות שונות.
עניננו בהלוואת מט"ח בסך 1 מליון דולר ארה"ב, שנטלה המשיבה מהמבקש בחודש מרץ 2001 ( להלן – ההלוואה).
כנגד העמדת הלוואה זו, ומלבד הבטוחות הרגילות (שעבודים על נכסי החברה וערבויות של בעלי הענין בחברה), חתמה המשיבה על כתב אופציה (להלן – האופציה), לפיו הקנתה המשיבה למבקש את הזכות לרכוש ממנה, ללא תמורה, 1,100 מניות של המשיבה 2 (להלן – זיעור), חברה בשליטת המשיבה.
מועד תוקפה של האופציה נקבע לחמש שנים (החל מיום 15.3.01).

2. כיון שהמשיבה חרגה ממסגרת האשראי שנקבעה לה וחדלה מלעמוד בפרעון חובותיה למבקש, פתח המבקש בחודש נובמבר 2003 בהליכים משפטיים למימוש השעבודים ולמינוי כונס נכסים על נכסי המשיבה.
תוך כדי הליכים אלה, ועד לחודש מרץ 2005, נחתמו שלושה הסכמי פשרה בין הצדדים. הסכם הפשרה השלישי אף קיבל תוקף של

פסק דין
בתיק הפש"ר. המשיבה לא קיימה את שני ההסכמים הראשונים, אך קיימה את התחייבויתיה על פי הסכם הפשרה השלישי ופרעה את מלוא החוב המוסכם.

3. זמן קצר לאחר תום תשלום החוב המוסכם (כשלושה שבועות, לגירסת המשיבות), הודיע המבקש למשיבה על רצונו לממש את האופציה וביקש ממנה להעביר לידיו את תעודות המניות.
משזו סירבה לשתף פעולה עם המבקש, הגיש המבקש תובענה זו במסגרתה מתבקש בית המשפט להצהיר על זכותו לממש את האופציה וליתן צווים לביצוע המימוש ולרישום המניות, נשוא האופציה, על שם המבקש.
המשיבות מתנגדות לצווים המבוקשים.

4. אלו שתי המחלוקות העיקריות, שהתעוררו:
א. האם האופציה ניתנה כבטוחה לפרעון ההלוואה, ומשזו נפרעה (במסגרת הסדר הפשרה האחרון), המבקש אינו זכאי לממש אותה, כך גירסת המשיבה; או שמא האופציה הינה "חלק ממחיר האשראי", שמימושה אינו מותנה בפרעון ההלוואה והוא יכל להתבצע אף לפני תום הפרעון, אלא מותנה ברצונו של המבקש בלבד, כך גירסת המבקש?
ב. האם הסכם הפשרה האחרון, ופסק הדין שאישר אותו, ומשזה קוים במלואו על ידי המשיבה, מונע מהמבקש את מימוש האופציה (גירסת המשיבה), או שאין קשר בין שני הענינים, ועל אף קיומו של ההסכם ופסק הדין, זכאי המבקש לממש את האופציה (גירסת המבקש)?
למעשה, די בקבלת גירסתה של המשיבה באחת מהשאלות הללו כדי לדחות תביעה זו, אך אדון בהן כסידרן.

5. במחלוקת הראשונה, יש פנים לכאן ולכאן.
לצד גירסת המבקש:
א. כתב האופציה (נספח ח' לתובענה),על פי לשונו, אינו מוגדר כבטוחה אלא כהענקה ללא תנאי (מלבד התנאי הקשור ברצונו של המבקש לממש את האופציה).
ב. בהחלטת ועדת ההנהלה של המבקש, שאישרה את מתן ההלוואה (נספח ו' לתובענה), צוינה האופציה בנפרד מהבטחונות.
אף כי אין בכך כדי לחייב את המשיבה, שלא היתה שותפה לניסוחה של החלטה זו, יש בכך כדי להראות כיצד התייחס המבקש לאופציה הנדונה בזמן אמת.
ג. מועד מימוש האופציה (5 שנים) אינו חופף למועד פרעון ההלוואה (שנתיים על פי ההחלטה נספח ו', 18 חודשים על פי כתב הבקשה לקבלת ההלוואה נספח ב' 4 לתובענה).

6. לצד גירסת המשיבה:
א. העובדה שניתנה אופציה בלבד ולא ניתנו מניות ממש. כאשר האופציה ניתנת בקשר להלוואה ובד בבד עימה (המבקש אינו חולק על כך), יש בכך סממן של בטוחה.
ב. העובדה שהמבקש לא מימש את האופציה, כל עוד לא נפרעה ההלוואה, יש בה כדי להצביע על כך, שהמבקש היה מודע לכך שהאופציה תתפרש כבטוחה, ואם היא תמומש קודם לתום פרעון ההלוואה, עשויה להתקבל טענה שתעלה המשיבה לפטור אותה מפרעון יתרת ההלוואה, כדי שווי המניות שהתקבלו.
להלן יידון בנפרד הסברו של המבקש להמנעותו ממימוש האופציה טרם פרעון החוב ומימושה מיד לאחר תום פרעונו.
ג. "מחיר האשראי" הגלום באופציה לא בא לידי ביטוי בכתב באף אחד ממסמכי ההלוואה שנמסרו למשיבה (בכך הודה למעשה עד המבקש עדי גרטל, עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 19 ואילך; העד האחר, אלי פחימה, התחמק ממתן תשובה לשאלה זו, עמ' 7-8 לפרוטוקול).
עובדה זו עמדה בניגוד לכלל 15 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב-1992, כנוסחו באותה עת, ולפיו היה מחויב המבקש לציין ב"הסכם למתן אשראי" או ב"מסמכי ההשלמה", מלבד הפרטים הרגילים של סכום ההלוואה, שיעור הריבית, תקופת ההלוואה וסכומי הפרעון, גם "כל חיוב אחר הקשור ישירות עם ההלוואה" (כלל 15(4)), ולא יכולה להיות מחלוקת שהאופציה האמורה הינה "חיוב אחר הקשור ישירות עם ההלוואה".
ובכלל, הכוונה והרוח העולות מהכללים האמורים הינן גילוי מקסימלי ללקוח של כל פרט הקשור לשירות שניתן לו, באופן שימנע כל ספק ואי בהירות, וכשמתעורר ספק כזה עקב אי גילוי נאות, הוא צריך לפעול לרעת הבנק.

7. בכל הקשור להערכת משקלן של העדויות של הצדדים, אינני סבור כי יש להעדיף האחת על רעותה.
לכאורה, עד המבקש אלי פחימה היה מעורב יותר מעד המשיבה אפרים רייך במשא ומתן שהוביל למתן ההלוואה ומתן האופציה. פחימה היה "ראש הצוות" שטיפל בתיק (עמ' 6 לפרוטוקול), בעוד שאפרים רייך היה מעורב בענינים אלה פחות ובהם טיפל בעיקר שותפו, משה רייך (עמ' 10 לפרוטוקול). אולם, גם אפרים השתתף בחלק מהישיבות ומשה שיתף אותו בכל מה שעשה (שם).
מצד שני, יחד עם פחימה היו שותפים למשא ומתן גם אחרים, כגון: מנהל האשראי רם ריפטין (עמ' 6) ומנהל מחלקת העסקים דוד בלס (עמ' 1), וגם הם לא הובאו להעיד.
כמו כן, גם פחימה בתצהירו (סעיפים 4 ו-5), איננו נוקב בשמות האנשים שנטלו חלק במשא ומתן, אלא נוקט בצורה סתמית במילים "המשיבה" ו"הבנק".
ואחרון: גרטל העיד (עמ' 3), כי ישנו רישום מרוכז שמנהל המבקש בדבר האחזקות הריאליות המתקבלות מהלקוחות, כמו האופציה הנדונה, בנפרד מריכוז הבטוחות. רישום זה לא הובא כדי לתמוך בגירסת המבקש, כאשר היתה ידועה למבקש היטב גירסת המשיבה, לפיה האופציה היא בטוחה.

8. הספק בדבר הגדרתה של האופציה כבטוחה או כמענק בלתי מותנה, כמפורט לעיל, פועל לרעת המבקש, מחמת הכלל המטיל על התובע את הנטל להוכחת גירסתו.
כאמור, די בכך כדי לגרום לדחיית התביעה, אולם מסקנתי הסופית לדחיית התביעה מבוססת גם על קבלת גירסת המשיבה לשאלה השניה, כמפורט להלן.
9. גם אם נקבל את שלל ההגדרות, שנתן המבקש בכתב התובענה לאופציה: "תשלום עבור האשראי", "חלק ממחיר האשראי" (סעיף 27), "גמול ותמורה לבנק תמורת העמדת ההלוואה" (סעיף 7), הרי שתמורה זו טרם שולמה למעשה, שעה שהצדדים חתמו על הסכם הפשרה האחרון, ולכן הינה בגדר "חוב", שחייבת המשיבה למבקש, ועצם הגשת תביעה זו תוכיח, שאם תאמר כי תמורה זו כבר שולמה למבקש, עם מתן כתב האופציה, מדוע נזקק המבקש לצווים המבוקשים בתובענה זו?
"חוב" זה בוודאי קשור לחוב ההלוואה גם לגירסת המבקש, ואין חולק כי בהסכם הפשרה התכוונו הצדדים לסלק את כל המחלוקות שביניהם בקשר לחוב ההלוואה.

10. המסקנה האמורה עולה גם מניסוחו של הסכם הפשרה הראשון (נספח י' לתובענה), שהיה מפורט מאלה שבאו אחריו (נספחים י"ב ו-י"ג לתובענה), ניסוח שאינו מותיר מקום לספק, כי הצדדים התכוונו לסלק את כל המחלוקות שביניהם ("והואיל" הרביעי):
"והואיל וברצון הצדדים להגיע להסדר סופי ומוחלט ביניהם, אשר יהווה סילוק מלא, סופי ומוחלט של כל חובות והתחייבויות החברה לבנק וכל חובות והתחייבויות הערבים לבנק, בקשר עם חובותיה והתחייבויותיה של החברה לבנק...".
(ניסוחים דומים מופיעים גם בסעיפים נוספים בגוף ההסכם).
אמנם, ההסכם הראשון לא קוים על ידי המשיבה, אך גם המבקש לא נתן להבדלי הניסוחים בין הסכם זה לאחרים משמעות כלשהי. אדרבא, בכל כתביו הוא מתייחס לכלל ההסכמים כאל מסכת אחת, כאשר כל הסכם בא תחת קודמיו.
מכל מקום, נראה בבירור כי בהסכם הראשון, התכוונו הצדדים לסלק את כלל המחלוקות שביניהם ולא הובא כל טעם שיראה כי כוונה זו השתנתה באופן כלשהו בהסכמים המאוחרים.
11. גם התנהגותו של המבקש תורמת למסקנה, לפיה יש לדחות את התובענה.
המבקש המתין כאמור למימוש האופציה, עד לאחר שהמשיבה השלימה את פרעון מלוא החוב על פי הסכם הפשרה האחרון, ליתר דיוק: כשלושה שבועות לאחר פרעון החוב.
העד מטעם המבקש, גרטל, נדרש לשאלה זו והשיב (עמ' 2): "אחד הגורמים המרכזיים שגרם לנו לממש את האופציה הוא העובדה, שסמוך להסדר החוב האחרון עם המשיבה החלו להתפרסם ידיעות באמצעי תקשורת על הצלחות שלה ועל שגשוג מבחינת היקף הפעולות והלקוחות, חוזים חדשים, ולפיכך מצאנו לנכון לממש את האופציה....".
ראשית, לא הובאה כל אסמכתא בדבר הידיעות הנזכרות.
שנית, אם הידיעות התפרסמו "סמוך להסדר החוב", שנעשה בחודש מרץ 2005, מדוע המתין המבקש שלושה חודשים נוספים, עד לפרעון החוב המלא על פי אותו הסדר?
גם תשובת העד לשאלת בית המשפט: "מה היה השיקול של הבנק שלא לממש את האופציה באותו זמן, קודם לכן?" איננה מניחה את הדעת.
העד השיב (עמ' 4): "לאור מצב החברה, שהתבטא בפיגורים בתשלומים לבנק ואי עמידה בהתחייבויות, הבנק לא העריך באותה נקודת זמן שמימוש האופציה הוא בעל ערך כלשהו. ואני מדגיש, באותה נקודת זמן".
מלבד זאת, שהאופציה התייחסה למניות של זיעור ולא של המשיבה (אם כי, יש להניח שמצבה של האחת היתה לו השפעה על מצבה של האחרת), לא ניתן לקבל תשובה כזו (כמו גם התשובה הקודמת שניתנה) מבנק, שיש לו את הכלים כדי לבדוק את המצב לאשורו בכל זמן רלבנטי, ולא להסתמך על הנחות, הערכות, ניחושים ושמועות מהתקשורת. המבקש, אילו רק רצה בכך, היה זכאי גם לפנות למשיבה כדי שתפרוס בפני
ו את מצבה הכלכלי של זיעור באותה עת, כדי לשקול את מימוש האופציה.

12. מסתבר יותר לומר, כי מועד התעוררות המבקש למימוש האופציה איננו מקרי כלל וכלל וקשור בהכרח לתום פרעון החוב, כיוון שהמבקש חשש, שאם יבקש לממש את האופציה קודם לכן, המשיבה לא תסכים לחתום על ההסדר שנעשה, או לא תפרע את החוב שנקבע על פיו, למעשה.
המשיבה, לעומת זאת, היתה רשאית בהחלט להיות מופתעת מדרישה זו של המבקש, שלא ביקש לממש את האופציה במשך 4 שנים, מאז שניתנה.
הדברים מעידים על כך, שהמבקש התכוון עוד בזמן המשא ומתן על ההסדרים שנעשו, ובוודאי סמוך להסדר האחרון, לממש את האופציה.
כיוון שכך, היה על המבקש לציין כוונתו זו במפורש בפני
המשיבה, ולא להסוותה בפלפולי נוסחים.
דברים אלה נכונים גם כלפי צדדים שווים לחוזה, קל וחומר תקפים הם מכח חובת האמון המוגברת והמיוחדת ביחסים שבין בנק ללקוחו (ראו: ר. בן אוליאל, דיני בנקאות, חלק כללי, עמ' 99-106).

13. במסגרת

פסק דין
זה לא אדון בשאלות עקרוניות, שעשויות היו להתעורר, כמו:
האם המבקש כבנק היה רשאי בכלל לדרוש מהמשיבה את האופציה הנדונה, כתנאי למתן הלוואה?
האין לראות באופציה שניתנה, ובעיקר שעה שמתבקש מימושה, ריבית נוספת במובן חוק הריבית, תשי"ז-1957 (השוו להחלטת ביניים שנתתי בענין אחר שהמבקש היה מעורב בו: ה"פ 200789/04 הבנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ
נ' מרשל איזוטופ בע"מ, החלטה מיום 22.10.05)?
אם זו ריבית, האם לא נדרש היה לציינה על פי הכללים האמורים לעיל?
מהו הפיקוח, אם בכלל, שיש על הבנק בנטילת תמורה כזו כנגד ההלוואה, כאשר על עמלות פחותות בהרבה בערכן קיים פיקוח הדוק? ועוד.
כל אלה שאלות שהצדדים (בעיקר, המשיבה) לא העירו אותן, וממילא דין התביעה להידחות מהטעמים שצוינו לעיל.

14. יחד עם זאת, לא מצאתי לנכון להכריע בשאלות נוספות שהעירו הצדדים, כגון בדבר החובה שהיתה מוטלת על המבקש לרשום שעבוד על האופציה, החובה שהיתה מוטלת עליו לציין את קיום האופציה בפני
בית המשפט שדן בפש"ר ועוד, שאלות משניות בחשיבותן, כאשר דין התביעה להידחות מחמת הטעמים שצוינו.

15. התוצאה:
התובענה נדחית.
המבקש ישלם למשיבות שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, בצירוף מע"מ.
ניתן היום כ"ד בניסן, תשס"ז (12 באפריל 2007) בהעדר.
המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.
אטדגי יונה
, שופט

קלדנית: חיה י.
1
בתי המשפט
בית משפט השלום תל אביב-יפו
הפ 200399/06
בפני
:
כב' השופט אטדגי יונה

תאריך:
12/04/2007








הפ בית משפט שלום 200399/06 בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ נ' אימג`סטור מערכות בע"מ, זיעור טכנולוגיות בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/04/2007)











תיקים נוספים על בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ
תיקים נוספים על אימג`סטור מערכות בע"מ
תיקים נוספים על זיעור טכנולוגיות בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט