יפתח פלמח זאבי - אברמוב רוברט , אל-רון אוני ניהול פרויקטים בבניה בע"מ

 
יפתח פלמח זאבי - אברמוב רוברט , אל-רון אוני ניהול פרויקטים בבניה בע"מ
תיקים נוספים על יפתח פלמח זאבי | תיקים נוספים על אברמוב רוברט , אל-רון אוני ניהול פרויקטים בבניה בע"מ

1947/04 א     19/04/2007




א 1947/04 יפתח פלמח זאבי נ' אברמוב רוברט , אל-רון אוני ניהול פרויקטים בבניה בע"מ




בעניין:
יפתח פלמח זאבי
ת.ז 05065357
התובע

- נ ג ד -
1. אברמוב רוברט
ת.ז 017501131
2. אל-רון אוני ניהול פרויקטים בבניה בע"מ

ח.פ 51-2768391
הנתבעים
ב"כ התובע: עו"ד גב' בלה וולנרמן

ב"כ הנתבעים: עו"ד ניר ספיר

פסק דין
1. עסקינן בתביעה כספית שהוגשה בסדר דין מקוצר, שעילתה שטרית, בסכום של 450,000 ₪ נכון ליום הגשתה בתאריך 19.2.04.

2. בכתב התביעה, שהינו קצר (8 סעיפים), טוען התובע כדלקמן:

א. בסמוך לחודש אוקטובר 2003 נכרת בין התובע לנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הסכם בעל פה, לפיו התחייב הנתבע לשלם לתובע סך של 450,000 ₪ כעמלה (להלן: "ההסכם").

ב. הנתבע ביקש לשלם את החוב בשיק משוך על ידי חברה בשליטתו, לטענתו, אשר היא הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

ג. בהתאם מסר הנתבע שיק של הנתבעת משוך על בנק מזרחי בסכום של 450,000 ₪, סכום החוב, בחתימתו, לפקודת התובע (להלן: "השיק").

ד. לטענת התובע, הנתבע השאיר את תאריך פרעון השיק פתוח, והתובע מילא כדין וכמוסכם את תאריך פרעון השיק ליום 28.12.03, והציג את השיק לפרעון כדין.

ה. דא עקא, השיק לא כובד ע"י הבנק הנמשך, וחזר בציון כי החשבון עליו נמשך השיק הוא חשבון סגור.

ו. מכאן התביעה בעילה שטרית לגביית סכום השיק, כאשר חתימת הנתבע עליו מהווה ראיה ברורה ומפורשת להסכם ולסכום החוב.

3. הנתבעים הגישו בקשת רשות להגן, שנתמכה בתצהירו של הנתבע, בה ציינו כדלקמן:

א. תחילתה של הפרשה בשנת 2002 כאשר התובע הזמין למשרדו של עו"ד דן סלע (להלן: "עו"ד סלע"), ששימש באותה תקופה כאחד מעורכי דינו, את המהנדס דוד ליבשיץ (להלן: "ליבשיץ") אשר הציג את רעיונותיו למתקן מהפכני לטיהור מים.

ב. לימים, לבקשת התובע ואחרים, הקים עו"ד סלע את חברת מי רחבעם בע"מ (להלן: "החברה").
המשיב, אף כי פורמלית לא היה רשום כבעל מניות בחברה, החזיק בחלק נכבד ממנה באמצעות אשתו, הגב' ג'יין זאבי.

ג. עו"ד סלע, שהלך שבי אחר רעיונותיו של ליבשיץ (שלימים התברר שאין בהם ממש), הציג בפני
התובע, ליבשיץ ויתר השותפים בחברה, משקיע פוטנציאלי בחברה, חברה זרה בשם jarman import s.a (להלן: "ירמה").

ד. התובע, ליבשיץ ויתר השותפים בחברה שיכנעו את ירמה להשקיע בחברה סך של 750,000 דולר בקיץ שנת 2002, ותמורת כך הפכה ירמה לבעלת 23% מהחברה.

ה. בסופו של דבר רעיונותיו של ליבשיץ לא הצדיקו עצמם כלכלית, והחברה לא הצליחה לבסס את מעמדה בשוק תוך צבירת חובות כבדים.

ו. בסוף שנת 2002 גילתה קבוצת רון לאודר מארה"ב (להלן: "לאודר") עניין בחברה. נראה על פניו כי מי שהביא להתעניינות האמורה של לאודר היה התובע.

ז. בהמשך להתעניינות זו, התגבשה עסקה בין לאודר (שיוצגה ע"י עו"ד יעקב ישראלי) ובין התובע (שיוצג ע"י עו"ד דני טולדנו) ושאר השותפים בחברה (למעט השותף דוד דבש שעזב את הארץ), שטיבה אינו נהיר לנתבעים. אולם במסגרת עסקה זו התגבשה עיסקה משנית לפיה תוחזר לירמה השקעתה בחברה בדרך של רכישת מניותיה בחזרה (להלן: "העיסקה").

ח. המשא ומתן וגיבושה של העיסקה נוהלו באופן בלעדי מטעם ירמה ע"י עו"ד סלע, כשבני שיחו הם אך ורק עו"ד יעקב ישראלי (לאודר) ועו"ד דני טולדנו (התובע). החברה היתה מיוצגת פורמלית וברקע ע"י עו"ד בלה וולנרמן, ב"כ של התובע בתובענה זו.
היות שלאודר היא זו שהעמידה הכספים לרכישת מניות ירמה בחברה, המוציא והמביא במשא ומתן היה עו"ד יעקב ישראלי.

ט. המשא ומתן בדבר העיסקה התנהל לסירוגין למשך תקופה של כ- 10 חודשים וידע עליות, ירידות ומשברים שנסובו סביב שאלות משפטיות ולא מסחריות. בחודש יולי 2003 או בסמוך לכך, התרחש המשבר האחרון לפני סגירת העיסקה וחתימה על החוזים, כשהרקע היה שוב על אי הסכמות משפטיות בין עורכי הדין.

י. במועד זה או בסמוך לו, פנה התובע אל הנתבע וביקש ממנו להעביר את המסר הבא לירמה:
"... אני מסוגל להחיות את העיסקה. בשביל זה אני ועוד פקיד בכיר בקבוצת לאודר צריכים לקבל 100,000 usd...".

יא. בכל הזמנים הרלבנטים לתובענה זו היתה ירמה מיוצגת ע"י מנהל שאינו מבין ולא דובר עברית ושפתו רוסית ששמו פבל רזילוב (להלן: "פבל"). היות וגם התובע איננו דובר רוסית, שימש הנתבע, שהינו חברו של מנהל ירמה, כמתורגמן ביניהם. לפיכך, כל השיחות בעניין נשוא פרשת תביעה זו בין התובע לבין ירמה נוהלו באמצעות הנתבע.

יב. ירמה, שחששה כי במידה ולא תענה להצעתו של התובע תפגע בסיכויי העיסקה להתממש, העבירה את הסכמתה לתובע בדבר הצעתו באמצעות הנתבע. אולם, התובע לא הסתפק בתשובה זו ודרש לקבל ערבויות לתשלום הסכום שדרש.

יג. היות שמנהל ירמה שוהה רוב הזמן מחוץ לישראל, ובאותה תקופה שהה מחוץ לישראל, ביקשה ירמה מהנתבע כשלוחה, שיפקיד שיק לבטחון בידי התובע. שיק כזה אכן הופקד בידי התובע, והוא השיק נשוא תובענה זו.
שיק זה המשוך מחשבונה של הנתבעת, חברה בשליטתו של הנתבע, נחתם אכן ע"י הנתבע ונמסר לידי התובע ללא תאריך פרעון, לבטחון בלבד, בשמה של ירמה.

יד. לאחר שמסמכי העיסקה נחתמו ושולמו הכספים לירמה (שמכרה חזרה מניותיה בחברה), פנה התובע לנתבע ודרש ממנו לדרוש מירמה את תשלום הסך של 100,000 דולר. ירמה, באמצעות הנתבע, השיבה שהעיסקה הושלמה בזכות עורכי הדין ולא בזכותו של התובע. על כן אין כל בסיס לדרישתו, ולתביעתו הנוכחית, לתשלום הסך של 100,000 דולר.

טו. נוכח כל הנ"ל טוענים הנתבעים כי יש לדחות התביעה נגדם, מכל אחד מהטעמים הבאים:

1. הנתבעים פעלו כשלוחיה של ירמה.

2. התנאי שהתלווה לשיק לא התקיים.

3. "עיסקת היסוד" בבסיס השיק היא בלתי חוקית ו/או בלתי מוסרית ו/או מנוגדת לתקנת הציבור. על כן היא בטלה.

4. התובע נהג בחוסר תום לב בהתקשרותו עם ירמה.

4. הדיון בבקשת הרשות להגן התקיים בפני
כב' הרשם אבישי קאופמן, במסגרתו נחקר הנתבע.
בתאריך 12.10.04 נתן כב' הרשם קאופמן את החלטתו כדלקמן:

א. בשלב זה די שהמבקש רשות להגן יראה לכאורה כי מדובר בשטר בטחון, וכי לכאורה לא התקיים התנאי שלהבטחתו ניתן.

ב. במקרה דנן, עמדו הנתבעים בנטל המוטל עליהם להראות כי השטר שמסרו נמסר לבטחון בלבד, הגם שעל השטר עצמו לא נרשם כי מדובר בשטר בטחון.

ג. יחד עם זאת, בהעלאת הטענה כי מדובר בשטר בטחון לא די. על המבקש אף להראות , ולו לכאורה, כי התנאי להבטחתו נמסר השטר לא התקיים.

ד. במקרה דנן, גירסתם של הנתבעים היא, כי משדרש התובע את התשלום, ירמה באמצעות הנתבע השיבה לו כי אינו זכאי לתשלום.
הנתבעים אינם מפרטים כיצד קיבלו את תשובה של ירמה לדרישת התובע, ובחקירתו העיד הנתבע כי כלל אינו יודע מיהם מנהליה של ירמה, הוא מכיר רק את נציגה של ירמה מר פבל רזילוב.

ה. על כן, בשאלה העיקרית שבמחלוקת בין הצדדים, מדוע אין על ירמה החובה לשלם את סכום החוב לתובע, גירסתם של הנתבעים חסרה ביותר, לקונית ובלתי מפורטת. אמנם הנתבע לא היה צד לעיסקה בין הצדדים, כך שלא ניתן לדרוש ממנו את מלוא הפירוט, אולם מן הראוי היה כי ייכנס לפרטי פנייתו לירמה והתשובה שקיבל ממנה ולפחות יפרט אל מי בחברה פנה וממי התקבלה התשובה כי התובע אינו זכאי לתשלום.

ו. בנסיבות אלה שקל כב' הרשם קאופמן האם אין מקום לדחות את בקשת הרשות להגן לחלוטין מחמת היותה בלתי מפורטת. בסופו של דבר החליט כב' הרשם קאופמן לאזן בין זכות הנתבעים שיהיה להם יומם בביהמ"ש ובין זכותו של התובע לגבות את השטר שנמסר לפקודתו בהליך מהיר, בהתניית מתן הרשות להתגונן בהפקדת סכום של 25,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית.

5. על החלטת כב' הרשם קאופמן הגיש התובע ערעור לבימ"ש זה (ע"א 28/04), אשר נדון בפני
כב' השופטת הדסה אסיף.
כב' השופטת אסיף בפסק דינה מיום 23.2.05, ציינה כדלקמן:

א. החלטתו של כב' הרשם קאופמן מעוגנת בהלכה פסוקה, ואין מקום להתערב בשיקוליו בעניין זה.

ב. יחד עם זאת, בקשת הרשות להתגונן לוקה בחסר ואינה מפורטת כראוי.

ג. על כן, יש ממש בטענת המערער שם (התובע דנן), כי סכום ההפקדה בשיעור של 25,000 ₪, כתנאי למתן הרשות להתגונן הוא סכום נמוך מאד ביחס לסכום התביעה (אשר הוא סך של 450,000 ₪).
משכך, התערבה כב' השופטת אסיף בהחלטת כב' הרשם קאופמן, בכך שהגדילה סכום ההפקדה כתנאי למתן רשות להגן, לסך של 100,000 ₪.

6. את סכום ההפקדה בהתאם להחלטת השופטת אסיף הפקידו הנתבעים (סך של 100,000 ₪), וניתנה להם רשות להתגונן.

7. לשם השלמת התמונה, נפרט את גירסתו של התובע להשתלשלות הדברים כפי שבא לידי ביטוי בתצהיר עדותו הראשית ת/1, כדלקמן:

א. ירמה קיבלה את הסך של 750,000 דולר במסגרת העיסקה שיצאה בסופו של דבר אל הפועל בזכותו של התובע.

ב. התובע זכאי לפרעון השיק, בו אוחז כדין ולא עוררין, ושנמסר לו, במסגרת ההסכם, כעמלה.

ג. הנתבע ביקש לשלם את סכום החוב בשיק המשוך ע"י חברה בשליטתו, היא הנתבעת.

ד. הנתבע מסר לו את השיק בחתימתו האישית בלבד, כשסכום השיק מולא על ידו ללא סייג וללא עוררין, תוך השארת תאריך הפרעון פתוח כפי שהוסכם ביניהם.

ה. השיק ניתן ללא סייג וללא עוררין, וללא כל תנאי שאם העיסקה תושלם באמצעות עורכי הדין לא יהיה זכאי התובע לסכום החוב.

ו. באשר לסיפור המעשה, לגירסת התובע כך הוא היה:

1. מתכתובת שהתקיימה בין עורכי הדין סלע, ישראלי וטולדנו (שהעתקה צורפה כנספחים ד-ה לת/1), עולה כי בסמוך לחודש אוגוסט 2003, לאודר, מרשתו של עו"ד ישראלי, לא היתה מעוניינת יותר לקיים את העיסקה.

2. בנסיבות מצבה הכספי של החברה דאז, ההשקעה של ירמה בחברה, בשיעור של 750,000 דולר, היתה יורדת לטמיון.

3. במצב דברים זה, נכרת ההסכם שפורט בכתב התביעה סמוך לחודש אוקטובר 2003, במסגרתו נמסר לתובע שיק ע"י הנתבע, שהציג עצמו כשותפו של פבל, והתחייב אישית לפרעו.

4. ההסכם נכרת כתוצאה משיחת טלפון עם פבל למוסקבה, בה שימש הנתבע כמתורגמן. בשיחה זו נאמר לתובע ע"י הנתבע, כי דמי העמלה על סך של 450,000 ₪ ינתנו לו במהלך השעות הקרובות בשיק של הנתבע. ואכן, לאחר מספר שעות הופיע הנתבע במפעל החברה באור-עקיבא עם השיק נשוא התובענה. בפיו היתה רק בקשה כי התובע ימתין כחודש ימים, עד הגעת פבל לארץ, ואז יוחלף השיק במזומן. הנתבע המשיך ואמר לתובע כי בכל מקרה יהיה התובע זכאי להיפרע מהשיק במקרה של תקלה. לכן הוא גם משאיר את תאריך השיק פתוח והתובע יוכל למלא בו תאריך ולהפקידו.

5. לאחר כחודש ימים ממועד מסירת השיק, החלו איומים במטרה להניא את התובע להסתפק בסכום אחר קטן יותר מסכום השיק.

6. התובע מציין כי העסקה הושלמה בחתימת הסכם, וכי הוא זה שהביא לחתימת ההסכם בעמל רב, שעות עבודה רבות והוצאות לא מעטות.

7. התובע גם מציין כי כנראה כבר מלכתחילה לא היתה לנתבע כל כוונה לכבד את ההסכם והשיק, וזאת לנוכח העובדה שמשך את השיק מחשבון סגור במשך שנים, עובדה המהווה עבירה פלילית.

דחיית טענת מניעות הנובעת מכתב ויתור.

8. א. בטרם אעבור לדיון מסודר בטענות הצדדים, אתייחס לטענת מניעות הנובעת
מכתב ויתור עליו חתם התובע, אותה העלו הנתבעים לראשונה בסיכומיהם.

ב. טענת המניעות נובעת מכתב ויתור שנחתם גם ע"י התובע (חקירתו הנגדית של התובע עמ' 30 לפרו' ש' 16), בו מצוין כי התובע יהיה מנוע מלפעול והגיש כל תביעה נגד ירמה לאחר חתימת העיסקה, כהגדרתה לעיל, ביום 25.8.03.

ג. התובע אישר כי ידוע לו כי עפ"י כתב ויתור זה הוא מנוע מלתבוע את ירמה בהווה ובעתיד (עמ' 34 לפרו' ש' 5).

ד. ב"כ התובע ביקשה למנוע הצגת שאלות לתובע בחקירתו הנגדית בעניין כתב הויתור האמור בנימוק של הרחבת חזית. לטענתה טענת מניעות או השתק, לא נטענה - לא בבקשה הרשות להגן, לא בתצהיר התומך בה, ואף לא בתצהירי העדות הראשית שהגישו הנתבעים. בסופו של עניין החלטתי להתיר שאלות בנדון בכפוף לשמירת זכותה של ב"כ התובע לטעון בסיכומיה להרחבת חזית אסורה.

ה. גם התרתי את הגשת כתב הויתור כיוון שנחתם ע"י התובע (מוצג נ/4).

ו. יצויין כי כל סוגיית כתב הויתור עלתה לנוכח תשובתו של התובע בחקירתו הנגדית כי להבנתו הנתבע הוא הבעלים של ירמה ולכן, התחייבותה של ירמה אליו זו בעצם התחייבות הנתבע אליו, וההיפך. אם כי, כך ציין התובע, הוא איננו מבין בדינים ולכן הוא איננו יכול לומר האם הדין שחל על ירמה חל גם על הנתבע וההיפך (עמ' 29 לפר' ש' 13-19).

ז. משזו היתה תשובתו של התובע, קפצו עליה הנתבעים כמוצאי שלל רב, ושאלו את התובע הכיצד הגיש תביעה נגד הנתבע, שהוא בעצם ירמה, כשיש כתב ויתור כאמור המונע הגשת תביעה נגד ירמה.
תשובתו של התובע היתה כדלקמן:
"אם היית מראה לי איזה שהוא מסמך במהלך הדרך שמראה 100% בעלות של הנתבע על ירמה, אני מניח שלא הייתי חותם על זה (הכוונה לכתב הויתור - ח.ש). אבל מכיוון שידענו שיש לו שותפות, ואתה מסתמך על סעיף 23 שאני מבין בדיוק את הניסוח שלו, אבל ברור שאני מחזיק התחייבות שלכם על 100,000 דולר לעבודה שביצעתי, לא אשחרר אותה כמתנה. אין לי תשובה אחרת" (עמ' 34 לפרו' ש' 8-14).

ח. בסיכומיה שבה ב"כ התובע וטענה להרחבת חזית של הנתבעים בטענה זו. לעומתה, הנתבעים טוענים כי אין מדובר בהרחבת חזית. לטענתם - ראיית התובע את ירמה והנתבע כגוף אחד או כזהות אחת עלתה לראשונה באופן מפתיע בחקירתו הנגדית. משכך, ומשהתובע העלה זאת לראשונה בחקירתו הנגדית כטענה חדשה, הכשיר במו ידיו את הפיכת כתב הויתור לרלבנטי ולבעל נגיעה ישירה לענייננו, ובכך אין לו להלין אלא על עצמו. הנתבעים עשו שימוש בכתב הויתור בהזדמנות הראשונה בה הועלתה הטענה בדבר זהות בין הנתבע לבין ירמה, ואין מדובר בהרחבת חזית.

ט. במחלוקת זו שבין הצדדים דעתי נוטה בצורה ברורה לכיון גירסתו של התובע, היינו - כי טענת המניעות הנובעת מכתב הויתור, שהועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעים, היא בגדר הרחבת חזית אסורה, ולכן אין להתירה.
אין זה נכון לומר, כטענת הנתבעים בסיכומיהם, כי התובע טען לראשונה בחקירתו הנגדית כי הוא רואה זהות מסויימת בין ירמה לנתבע. בנדון נפנה לתצהיר עדותו הראשית של התובע (ת/1). שם ציין התובע כי הנתבע הציג עצמו כשותפו של פבל, ששימש בעת הרלבנטית כמנהלה של חברת ירמה (סעיף 32).
לשון אחרת - קשר לכאורה אישי או זהות מסויימת בין הנתבע לירמה, שיכול היה להצדיק לכאורה כשלעצמו את העלאת טענת המניעות הנדונה ע"י הנתבעים מכח כתב הויתור קודם לחקירתו הנגדית של התובע ו /או סיכומיהם. אולם לא רק זאת. בתצהירו, שתמך בבקשת הרשות להגן, ציין הנתבע, כי הוא והנתבעת 2 שימשו כשלוחים של ירמה להפקדת השיק, כשיק בטחון, בידיו של התובע (ראה סעיפים 3(י"ג)+(ט"ו) לעיל). בטענה זו ("שלוחים של ירמה") למעשה טוען הנתבע, כי הנתבעים וירמה הם למעשה כגוף אחד, שהרי שלוחו של אדם כמותו (ראה סעיפים 1-2 לחוק השליחות התשכ"ה-1965).
משכך, מדוע נמנעו הנתבעים לכל אורך ניהול התיק, מלהעלות את טענת המניעות נוכח כתב הויתור מיוזמתם הם מכח טענת שליחות זו, וזאת אף ללא קשר לגירסתו של התובע בנדון, ובחרו להעלותה רק בסיכומיהם?!
לנוכח כל הנ"ל יש לומר, כי לו רצו הנתבעים לטעון את טענת המניעות מכח כתב הויתור, היו צריכים להעלותה כבר בבקשת הרשות להגן, או לחילופין לפחות בתצהירי עדותם הראשית. משלא עשו כן, אלא בחרו להפתיע בנדון את התובע בחקירתו הנגדית, ולטעון לראשונה בסיכומיהם את טענת המניעות, אין מנוס מהמסקנה כי מדובר בהרחבת חזית אסורה.
על כגון דא אמר בית המשפט העליון בע"א 8572/03 טיטן בנץ בע"מ נגד יצחק (פס"ד של כב' השופט ריבלין מיום 16.4.06, פורסם במאגר המשפטי של נבו) כי:
"... גם גישה ליברלית באשר לסדרי הדין אינה יכולה להכשיר כל פגם פרוצדורלי..." (סעיף 7 לפסה"ד).
על כן, הגם שחשיפת האמת היא חשובה (כטענת הנתבעים בסעיף 15 לסיכומיהם), אין בה כשלעצמה, בכל מחיר, להכשיר כל פגם פרוצדורלי. במקרה דנן, אין בה כדי להכשיר את הרחבת החזית האסורה שבטענת המניעות כאמור לעיל (בהערת אגב גם אציין שלא שוכנעתי שדחיית טענת המניעות מונעת את חשיפת האמת, וזאת לנוכח דבריי בסעיף קטן י' להלן).

י. מעבר לטעם הפרוצדורלי לדחיית טענת המניעות, כמפורט בסעיף קטן ט' לעיל, סבורני כי יש גם טעם מהותי לדחיית הטענה, כפי שאפרט להלן.
התובע אמנם העיד כי הוא רואה את הנתבע ואת ירמה כגוף אחד, אולם הוא גם ציין שאיננו יודע אם אכן הדין שחל על ירמה חל על הנתבע וההיפך, כיוון ש"אני לא מבין בדינים" (עמ' 29 לפרו' ש' 17).
לשון אחרת, התובע, אשר אינו משפטן, רואה בראייה שאינה משפטית את ירמה ואת הנתבע כאישיות משפטית אחת. אולם בידוע שאין הדבר כך, שכן הנתבע הוא בגדר אישיות משפטית הנפרדת מירמה.
יותר מזה - הנתבע עצמו טוען, כי איננו חלק מירמה, ואף לא היה נציגה בקשריה עם התובע, אלא שימש כמתורגמן בלבד (עמ' 20 לפרו' ש' 22-24).
בנסיבות אלה, ומכח הדין והודאתו של הנתבע עצמו, אין לראות את הנתבעים וירמה כגוף אחד או כאישיות משפטית אחת, ולכן כתב הויתור איננו חל ביחסים שבין התובע לנתבעים. משכך, דין טענת המניעות שהועלתה לראשונה בסיכומי הנתבעים, להידחות גם מטעם זה (וזאת מעבר לטעם הפרוצדורלי כאמור לעיל).

השאלות הדורשות הכרעה בתובענה זו.

9. לנוכח פני הדברים כמפורט לעיל, סבורני כי אלה הן השאלות הדורשות הכרעה בתובענה זו:

א. האם השיק ניתן כשיק בטחון?

ב. בהנחה שהשיק ניתן כשיק בטחון, האם לא התקיים התנאי להבטחתו נמסר השיק, באופן ששולל את זכאות התובע לקבל את תמורת השיק?

10. נטל הראייה להוכחת מסירת שיק לבטחון, ואת אי התקיימות התנאי להבטחתו נמסר, מוטל על הטוען זאת. במקרה דנן - על הנתבעים. לא עמדו בנטל זה, נותרות על כנן שתי חזקות העומדות לזכות אוחז השטר (במקרה דנן - לזכות התובע), אשר הן:
חזקת המסירה כדין וללא כל תנאי.
חזקה כי התקיים התנאי לגביו ניתן השטר לבטחון.
בנדון נפנה לע.א. 205/87, ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פד"י מג (4) 680).

11. טרם שנכריע בשתי השאלות דלעיל, נוסיף ונציין כי הגם שבבקשת הרשות להגן טענו גם הנתבעים כי עיסקת היסוד בבסיס השיק היא בלתי חוקית ו/או בלתי מוסרית ו/או מנוגדת לתקנת הציבור ועל כן היא בטלה, הרי בסיכומיהם זנחו הנתבעים טענה זו. משכך, לא מצאתי לנכון להתייחס אליה.

שיק בטחון.

12. כאמור השאלה הראשונה שבמחלוקת היא, האם השיק ניתן כשיק בטחון.
בעוד התובע טוען כי השיק ניתן לו כעמלה ולללא כל תנאי כמפורט לעיל (ראה סעיף 7(ה) לעיל), טוענים הנתבעים כי השיק ניתן לבטחון או על תנאי, כשהתנאי הוא שהתובע יביא להסדרת המחלוקות שבין הצדדים לעיסקה (כהגדרתה בסעיף 3(ז) לעיל) ולסיומה המוצלח.

13. כשבחנתי שאלה זו שוכנעתי כי השיק, הגם שלא שורטט על פניו דבר, ולא נרשם בו כי הוא שיק לבטחון, ניתן על תנאי (היינו - לבטחון) כגירסת הנתבעים, וזאת מהטעמים הבאים:

א. לא סביר בעיני כי ירמה הסכימה לתת שיק מראש בשיעור של 450,000 ₪ (כ- 100,000 דולר) לתובע, בגין עמלה שלכאורה קשורה במישרין להצלחת העיסקה בעתיד (לנוכח אמירותיו או הבטחתו של התובע כי הוא יכול להביא להסדרת המחלוקות בין הצדדים, באופן שהעיסקה תצא אל הפועל), מבלי לוודא תחילה כי העיסקה אכן יצאה אל הפועל (וזאת אף מעבר לשאלה אם העיסקה יצאה אל הפועל בזכותו של התובע).

ב. חיזוק לאמור בסעיף קטן א' ניתן למצוא בעובדה שהתאריך בשיק לא מולא בעת נתינתו, ועל כך אין מחלוקת (ראה סעיף 7(ו)(4) לעיל).
אמנם התובע, כאמור לעיל, ניסה להסביר את עובדת השארת תאריך הפרעון הפתוח (כאמור ראה סעיף 7(ו)(4) לעיל), אולם ההסבר המניח את דעתי יותר הוא, שהתאריך נשאר פתוח על מנת לוודא את סגירת העיסקה והצלחתה, ונתון תאריכי זה טרם היה ידוע לצדדים בעת מסירת השיק.

ג. בנקודה זו גם צודקים הנתבעים בסיכומיהם כשטוענים שבמענה לשאלה שנשאל התובע בחקירתו הנגדית אודות היות השיק שיק לבטחון, לא נתן תשובה ברורה, והגדיר את השיק גם כשיק בגין עמלה וגם כשיק לבטחון (עמ' 41 לפרו' ש' 13-18). היינו - אין הכחשה ברורה וחד משמעית מצד התובע כי השיק ניתן לבטחון.

14. במילים אחרות, סבורני כי הנתבעים עמדו בנטל הראייה המוטל עליהם להוכיח כי השיק דנן ניתן על תנאי או לבטחון, כשהתנאי הוא לטענתם, בפשטות, שהתובע יביא להצלחת העיסקה, וכמפורט לעיל.

התמלאות התנאי.

15. כאמור, הנתבעים טוענים, ונטל הראייה מוטל על כתפם בנדון, כי השיק ניתן לתובע על תנאי, כשהתנאי הוא שהתובע יביא להסדרת המחלוקות שבין הצדדים לעיסקה וע"י כך יביא לסיומה המוצלח.

16. בנדון הוגש תצהיר עדות ראשית ע"י עו"ד דן סלע (נ/1) בו ציין בסעיפים 11-13 כדלקמן:

א. המו"מ לגיבושה של העיסקה נוהלה על ידו באופן בלעדי מטעם ירמה, כשבני שיחו היו אך ורק עו"ד יעקב ישראלי שייצג את לאודר ועו"ד דוני טולדנו שייצג את התובע.

ב. "המוציא והמביא" במו"מ זה היה עו"ד יעקב ישראלי, וזאת כיוון שלאודר העמידה את הכספים לרכישת מניות ירמה במסגרת העיסקה.

ג. המו"מ התנהל לסירוגין במשך תקופה של כ- 10 חודשים וידע עליות, ירידות ומשברים שנסובו סביב שאלות משפטיות ולא מסחריות.

ד. בתחילת חודש אוגוסט 2003 או בסמוך לכך התרחש המשבר האחרון לפני סגירת העיסקה וחתימה על החוזים. המשבר היה שוב על רקע אי הסכמות משפטיות בין עוה"ד, שפתרו אותן וסללו הדרך להשלמת העיסקה שמסמכיה נחתמו ביום 25.8.03, ושבעקבותיה שולמו לירמה סך של 750,000 דולר בתאריך 28.8.03 לערך.

17. יצויין כבר כעת כי בתצהיר עדותו הראשית של עו"ד דן סלע אין פירוט מהן המחלוקות המשפטיות שהיו קיימות ושנפתרו לקראת סוף חודש אוגוסט 2003.
בנדון רק נציין שכבר בהחלטת הרשות להגן ציין כב' הרשם קאופמן כי הוא מתלבט בכלל אם לתת רשות להגן לנתבעים, בין היתר לנוכח העובדה שהגירסה בעניין אי מילוי התנאי לבטחונו ניתן השיק, חסרה ביותר.
גם כב' הש' אסיף, בפסה"ד שנתנה בערעור על החלטת הרשם האמורה, גם ציינה כי בקשת הרשות להגן לוקה בחסר ואינה מפורטת כראוי (ר' סעיף 5(ב) לעיל).
בבקשת הרשות להגן תמכו הנתבעים את בקשתם בתצהירו של הנתבע 1 בלבד. על כן ניתן לומר כי ניתנה למעשה לנתבעים, באמצעות תצהיר עדותו של עו"ד דן סלע, אפשרות להרחיב יותר בנקודה זו ולהשלים את החסר שהיה קיים בבקשת הרשות להגן, אך הם לטעמי לא ניצלו הזדמנות זאת.

18. במה דברים אמורים?
כל שטרח עו"ד דן סלע, שייצג את ירמה בעיסקה, לפרט אודות המו"מ לעיסקה והצלחתה בסופה, כי דובר במחלוקות משפטיות בלבד שנפתרו בעזרת עוה"ד בלבד, וממילא ללא עזרה כלשהי מהתובע (מה שמוביל לכאורה למסקנה כי התנאי להבטחתו ניתן השיק לא התמלא).
דא עקא שגירסתו בנדון של עו"ד סלע די כללית ודי ערטילאית. על מנת לשכנע את ביהמ"ש כי התנאי נשוא השיק לא התקיים, היה על עו"ד סלע (או על עד אחר מטעם הנתבעים) לפרט יותר בעניין המחלוקות המשפטיות, והכיצד נפתרו. בדרך זו היינו משתכנעים, לחיוב או לשלילה, על מידת מעורבותו או אי מעורבותו של התובע בהצלחת העיסקה.
יותר מזה - גם הייתי מצפה מהנתבעים להביא לעדות, מעבר לעו"ד דן סלע (שהינו צד מקורב לירמה ולכן לכאורה עד שאיננו ניטראלי לחלוטין) את עוה"ד יעקב ישראלי ו/או דוני טולדנו שגם היו מעורבים במו"מ לעיסקה (כאמור לעיל), שיאשרו את דבריו כי כל המחלוקות עובר לחתימת העיסקה, היו משפטיות ולא מעבר לכך, ושנפתרו בעזרת עוה"ד בלבד ללא כל נגיעה או עזרה מצד התובע.
יצויין כי עו"ד דן סלע הצהיר באחת מישיבות קדם המשפט כי הוא מתכוון להביא לעדות את עו"ד דוני טולדנו (עמ' 16 לפרו' ש' 18), אולם בסופו של דבר בחר שלא להעידו בנימוק ש"לא מצאתי לנכון אחרי שראינו את תצהיר התובע..." (עמ' 16 לפרו' ש' 19-20).
נימוק זה לאי העדת עו"ד טולדנו אינו סביר בעיני.
בנדון יש להפעיל את הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד.
לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649.

19. סבורני כי גם ב"כ הנתבעים הבין, בתום חקירתו הנגדית של עו"ד סלע, כי עדותו של עו"ד סלע חסרה את פירוט המחלוקות המשפטיות, ולכן ניסה להשלים זאת בחקירה חוזרת, ובצדק התנגדה לכך באת-כח התובע, התנגדות שהתקבלה (ראה בנדון עמ' 19 לפרו' ש' 14-26).

20. זאת ועוד - לתצהירו של התובע צורפו 3 נספחים כדלקמן:

נספח ג' - מכתבו של עו"ד דן סלע לעו"ד דוני טולדנו מיום 10.8.03 (נרשם 20.4.03, אולם עו"ד דן סלע אישר שהמכתב הוא מ- 10.8.03 - עמ' 18 לפרו' ש' 14-17).
עו"ד סלע אישר כי הוא שלח את המכתב לעו"ד טולדנו (עמ' 18 לפרו' ש' 13).

נספח ד' - מכתב מעו"ד דוני טולדנו לעו"ד סלע מתאריך 12.8.03, שעו"ד סלע אישר כי התקבל במשרדו (עמ' 18 לפרו' ש' 18-20) .

נספח ה' - מכתב מעו"ד יעקב ישראלי לעו"ד סלע מיום 12.3.03, שעו"ד סלע אישר כי התקבל במשרדו (עמ' 18 ש' 18-20).

ממכתבים אלה עולה בצורה די משכנעת כי המחלוקות שהיו בקשר לחתימת העיסקה, עובר לחתימתה בחודש אוגוסט 2003, לא היו משפטיות גרידא אלא בחלקן גם אחרות. במיוחד בולט הדבר בנספח ג', שם כתב עו"ד סלע לעו"ד טולדנו כי "... אם הבנתי נכון את הסבריו של עו"ד ישראלי, הרקע העובדתי וגם/או המשפטי לעיקר ההחלטה שלא להתקדם בעיסקה, היו ידועים למרשתו...".
היינו - בתאריך 10.8.03, כשבועיים טרם סיומה המוצלח של העיסקה, היו קיימות בין הצדדים לה גם מחלוקות על רקע עובדתי ולא רק משפטי, בניגוד לגירסתו של עו"ד סלע בתצהירו. עו"ד סלע בחקירתו הנגדית אישר כי ניסח וכתב את הקטע המצוטט לעיל, אך עדיין בחר להגדיר המחלוקות בין הצדדים לעיסקה כמשפטיות בלבד (עמ' 18 לפרו' ש' 25-29). אולם לא השתכנעתי, לנוכח הדברים הרשומים במכתבים דלעיל (ובמיוחד בנספח ג'), ובהעדר פירוט אחר למחלוקות המשפטית האמורות, מדבריו אלה.

משכך, דרישת הפירוט שנדרשה אודות "מחלוקות משפטיות" נטענות אלה היתה מחוייבת המציאות בהגנת הנתבעים, ומשלא ניתן פירוט כזה, אף לא בתצהירו של עו"ד סלע, פועל הדבר לחובת גירסת הנתבעים שעליהם נטל הראייה הנדונה.

21. מיותר לציין כי את שלא פירט עו"ד דן סלע בתצהירי העדות הראשית, לא פירטו גם יתר עדי ההגנה (מר פבל רזילוב מנהל ירמה והנתבע 1), שאינם משפטנים ובוודאי גם אינם יכולים להעיד על מחלוקות משפטיות - ככל שהיו כאלה.

22. לנוכח כל הנ"ל, אני קובע כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראייה המוטל עליה להוכיח את אי קיומו של התנאי, שלהבטחתו ניתן השיק. מכאן כי לא נסתרה החזקה (ראה סעיף 10 לעיל) כי התנאי להבטחתו ניתן השיק התקיים.
בכך די היה לי בכדי לקבל התביעה שעילתה שטרית. אולם, אוסיף ואתייחס לעדותו של הנתבע.

23. לעומת סתמיות גירסת הנתבעים בכל הקשור לאי התמלאות התנאי, להבטחתו ניתן השיק, הרחיב הנתבע בדבר המחלוקות שבין הצדדים לעיסקה ותרומתו לפתרונן עובר לחתימת העיסקה.
כשנשאל הנתבע מה היו המחלוקות בין הצדדים, עליהן אי אפשר היה לגשר ונדרשה התערבותו האישית, השיב כדלקמן:

"ראשית, התנהלות אישית של דן סלע ומשרדו. דבר שני, מצבי רוח ואי עמידה בכמעט שום דבר יציב בהתנהלות של דן סלע בעיסקה הזו של העברת הכסף. דבר שלישי, ההסכמה של כל הנוגעים בדבר לשלוח אותי לרוסיה, ולהחזיר מכונה שפחדנו מאד שתישאר בידיכם (בידי ירמה - ח.ש.) לאחר שאיבדנו את האמון בכם. דבר אחרון ולא פחות חשוב, היתה התנהלות גם בע"פ וגם של מכתבים בין דן סלע לעוה"ד, שבה הם איבדו את סבלנותם (הכוונה לנספחים ד-ה לתצהירו של התובע שהוזכרו לעיל - ח.ש.)... באופן עובדתי הודיעו לכם שאין עיסקה... אני גישרתי אח"כ. תקרא להם לכאן ותשאל אותם (הכוונה לעוה"ד יעקב ישראלי ודוני טולדנו - ח.ש.). באופן עובדתי הודיעו לכם שאין עיסקה... רוסיה היתה הקש האחרון בהחלטה לא לבצע איתם את העיסקה..." (עמ' 38 לפרו' ש' 2-8; 26-28; עמ' 39 לפרו' ש' 1-2).

הוסיף וציין הנתבע כיצד הסדיר את המחלוקות שבין הצדדים באופן הבא:
"לשאלתך, איך הסדרתי מחלוקות אלה - בעבודה מאומצת מאד, אבל בעיקר שהטלתי את כל כובד משקלי, והודעתי למשקיע שאם הוא לא נותן לנתבע (צ.ל. - ל"ירמה" - ח.ש.) את כספו כי אני לא רוצה אותו בתוך העסק, אני לא רוצה אותו בכלל בסביבה שלנו... אני אמרתי קטגורית שאם הכסף הזה לא יילך על מנת להוציא את הרוסים החוצה, אני מעמיד את כל הכניסה של המשקיע למי רחבעם בסימן שאלה. זה היה מעבר לטלפונים ריצות ושיחות... ושם אני סיפקתי את מלוא הסחורה, על מה שהם לא מוכנים לשלם היום (עמ' 39 לפרו' ש' 4-12).

התובע גם מסר שמות של אנשים בלאודר עימם דיבר על מנת להוציא את העיסקה אל הפועל, אשר הם: "הנרי שרעבי, מזכירתו, ומר לאודר המשקיע בעצמו" (עמ' 39 לפרו' ש' 14).
הוסיף וציין התובע כי הוא דיבר עם האנשים הנ"ל בארץ ישראל בתאריך שאינו זכור לו (עמ' 39 לפרו' ש' 15-16).

24. נתתי אמון בדבריו אלה של התובע, ומשכך לכאורה הוכיח (הגם שנטל הראייה אינו מוטל עליו) כי קיים את התנאי להבטחתו ניתן השיק.
ודוק - אין מחלוקת שעזרתו של התובע להצלחת העיסקה לא היתה צריכה להיות בלעדית או מכרעת, וגם עזרה חלקית כאמור מצידו היא בגדר מילוי התנאי, וכך שוכנעתי כי עשה התובע. היינו - התובע עזר להצלחת העיסקה, ובכל אופן לא הוכח לי אחרת ע"י הנתבעים כאמור לעיל.

סוף דבר.

25. לנוכח כל האמור לעיל, סבורני כי דין התביעה להתקבל, וכך אני מורה.

26. אני מחייב הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום התביעה בשיעור של 450,000 ₪, החל מיום הגשתה בתאריך 19.2.04 ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.
לשם כך, אני מורה לגזברות ביהמ"ש אף להעביר לידי ב"כ התובע את הפקדון שהופקד בנדון ע"י הנתבעים, בשיעור נומינלי של 100,000 ₪, על כל פירותיו.

27. אני מחייב הנתבעים, יחד ולחוד, לשאת בהוצאות המשפט של התובע בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הוצאתן ועד ליום התשלום המלא בפועל, ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 30,000 ₪ ומע"מ כדין, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

28. המזכירות תשלח עותק פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה לפי כתובת משרדיהם.

ניתן היום א' באייר, תשס"ז (19 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.

חננאל שרעבי
, שופט
ה. זיוית
1
בתי המשפט
בית משפט השלום חדרה
א 001947/04
בפני
:
כב' השופט חננאל שרעבי

תאריך:
19/04/07









א בית משפט שלום 1947/04 יפתח פלמח זאבי נ' אברמוב רוברט , אל-רון אוני ניהול פרויקטים בבניה בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/04/2007)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על יפתח פלמח זאבי      דוח מידע משפטי על אברמוב רוברט , אל-רון אוני ניהול פרויקטים בבניה בע"מ

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות בדיקת רקע על יפתח פלמח זאבי      דוחות מידע עסקי על אברמוב רוברט , אל-רון אוני ניהול פרויקטים בבניה בע"מ


להסרת פסק דין זה לחץ כאן