סוזנה דנוביץ - אינדקס העמק והגליל

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
סוזנה דנוביץ אינדקס העמק והגליל
 
סוזנה דנוביץ - אינדקס העמק והגליל
תיקים נוספים על סוזנה דנוביץ | תיקים נוספים על אינדקס העמק והגליל

2759/00 א     01/11/2002




א 2759/00 סוזנה דנוביץ נ' אינדקס העמק והגליל




בתי המשפט
א 002759/00
בית משפט השלום נצרת
01/11/2002
תאריך:
כב' השופטת, דינה מויאל
- ס. נשיא
בפני
סוזנה דנוביץ

בעניין:
התובע
חסן אבו אחמד

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
1 . אינדקס העמק והגליל

2 . עמנואל בן סבו -עורך ראשי

הנתבעים
ליכט אריה

ע"י ב"כ עוה"ד
פסק דין

כללי

1. תביעה לפיצויים בגין פרסום לשון הרע.

2. התובעת הינה תושבת מגדל העמק, רוקחת במקצועה ובזמנים הרלוונטיים עבדה בבית המרקחת במרפאת עומר בעפולה. הנתבעים 1 ו2- הינם עיתון "אינדקס העמק והגליל
" (להלן- "העיתון") ועורכו הראשי של העיתון.

3. ביום 9.7.99 התפרסמה כתבה בעיתון (להלן - "הכתבה") בה תוארה התובעת כמי שנתנה לחולה תרופה אחרת מזו הרשומה במרשם הרפואי שהיה בידיו. בעמוד הראשון של העיתון, מופיעה הפנייה לכתבה תחת כותרת באותיות גדולות: "אופס, הרוקח התבלבל...". מתחת לכותרת נכתב:

"חולה מעפולה קיבל בבית המרקחת במרפאת 'עומר', תרופה אחרת משרשם לו הרופא, בהנהלת קופ"ח אומרים כי התרופה ראויה וזה שיש רופאים שאומרים אחרת, לא משנה. שנהיה בריאים".

בצד הטקסט תמונה של חפיסת התרופה rulid, ובתחתיתו הפניה לעמ' 8.

בכתבה שבעמ' 8 נכתבו הדברים הבאים:

כותרת ראשית: "החולה קיבל תרופה אחרת ובבית מרקחת סירבו להחזיר לו
את התשלום".

כותרת משנה: "א.ע...תושב עפולה, התלונן בפני
רופאו במרפאת 'עומר'
על כאבי גרון וקיבל בטעות תרופה אחרת".

גוף הכתבה:
"א.ע תושב עפולה בן 24, הגיע למרפאת עומר בעפולה כדי להתלונן בפני
הרופא, על כאבי גרון. הרופא רשם לו תרופה וכשניגש א.ע לרוקחת צנוביץ סוזנה, מבית המרקחת במרפאה, קיבל בטעות תרופה אחרת בשם רוליד, עליה שילם 19 ₪. 'ניגשתי לבית המרקחת וביקשתי להחזיר את התרופה בעוד אני מסביר כי לו זו התרופה שנזקקתי לה. אך בבית המרקחת סירבו לקבל ממני את התרופה ולהחזיר לי את התשלום שלי'. אמר א.ע.
חיה בונה, דוברת קופ"ח מחוז צפון, אמרה לכתבנו בתגובה: 'מר א.ע. הגיע כ'אורח' למרפאת עומר והתלונן על כאב גרון וחום. הרופא שבדק אותו נתן לו תרופת רוליד, שהיא תרופה מתאימה וטובה במקרים של רגישות לתרופות מקבוצת הפניצילין. לאחר שנבדק הנושא על ידי הגורמים הרפואיים, מתברר כי שיקול הדעת של הרופא בעפולה היה סביר בנסיבות המקרה, והטיפול שקיבל הלקוח היה מקצועי ונכון. בוודאי שיתכן שרופאים שונים יתנו חוות דעת שונה. איננו סבורים כי התרופה ניתנה שלא לצורך, ולכן גם לא נלקחה בחזרה. כמו כן, יש לציין כי על פי משרד הבריאות - אסור לקחת בחזרה תרופה שכבר נופקה".

4. בישיבת 12.3.01 הוגשו על ידי הצדדים במשותף הכתבה וכן פרסומים מתקנים שפרסמו הנתבעים, סומנו מ/1 - מ/4. לאחר מכן הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית ובהמשך הגיעו להסכמה לפיה יוגשו סיכומים בכתב על סמך התצהירים, ללא חקירות, וכך היה.
טענות התובעת

5. לטענת התובעת תוכן הכתבה הנ"ל הינו שקרי ופרסום הכתבה מהווה פרסום לשון הרע על התובעת. לטענת התובעת הכתבה מכילה "דברים בדויים ושקריים רעים ומשפילים, אשר מתארים את התובעת (הרוקחת) כמי שהתבלבלה, טעתה והתרשלה, ונתנה לחולה תרופה אחרת מזו הרשומה במרשם הרפואי שהיה בידיו". (סעיף 4 לכתב התביעה).

6. התובעת טוענת כי עקב הפרסום הנ"ל נגרמו נזקים רבים לה ולבני משפחתה וזאת נוכח הפגיעה הקשה בשמה הטוב כרוקחת מקצוענית בקופ"ח ובעלת ניסיון רב בתחומה.

7. התובעת טוענת כי לאחר פרסום הכתבה התקשרו אליה אנשים רבים המכירים אותה ושאלו על שהתרחש, וכיצד זה טעתה ונתנה תרופה אחרת מזו הרשומה במרשם.

כמו כן התובעת טוענת כי היו שאמרו לה שאין זה מתאים לה לטעות כך ולמסור תרופות לא נכונות.

8. התובעת טוענת כי בעקבות הכתבה האנשים שהגיעו לקבל תרופות מבית המרקחת החלו לדבר ביניהם על כך שהיא הרוקחת שהתבלבלה וחלק מאנשים סירבו לקבל ממנה את התרופות והעדיפו לחכות לרוקחת במשמרת אחרת.

כמו כן, התובעת טוענת כי היו מקרים שהחולים לא האמינו לה והתחילו לשאול אותה שאלות, כגון "האם את בטוחה שזו התרופה שרשומה במרשם", "שלא תעשי טעות עוד פעם", "תסתכלי טוב במרשם שלא תמסרי לי תרופה אחרת בטעות".

9. התובעת טוענת כי פרסום הכתבה גרם לה עוגמת נפש רבה וכתוצאה מהפרסום לא הצליחה לישון בלילות, בכתה כל הזמן והייתה במצב נפשי קשה. התובעת טוענת כי הסתגרה בביתה ולא יצאה ממנו לאחר שחזרה מעבודתה כדי לא להיתקל באנשים וכדי לחסוך מעצמה את הצורך להשיב על שאלותיהם בדבר הטעות כביכול שעשתה כאשר מסרה תרופה אחרת מזו שנרשמה במרשם.

10. התובעת טוענת כי היו פעמים רבות שאנשים דיברו בגנותה עקב פרסום הכתבה ומספר פעמים אף התחילה לבכות, לא הצליחה לסיים את המשמרת ונאלצה לעזוב את העבודה מוקדם מאחר ולא יכלה להתרכז בעבודתה ופחדה שמא תטעה ותמסור תרופה אחרת מזו שנרשמה.

11. התובעת טוענת כי עקב הפרסום נגרמו לבני משפחתה נזקים רבים מאחר ואנשים רבים הכירו את בעלה ושאלו אותו בעבודה ובמקומות שונים על שהתרחש עימה. כמו כן התובעת טוענת כי בתה נפגעה מפרסום הכתבה וכי הילדים שלמדו איתה שוחחו ביניהם על כך ש "אמה מסרה תרופות בטעות לחולים". התובעת טוענת כי בתה היתה במצב נפשי קשה, הרבתה לשאול את התובעת שאלות בעניין הכתבה, וסיפרה לה מה שאמרו לה הילדים בכיתתה.

12. התובעת טוענת כי פרסום הכתבה פגע בשמה הטוב מאחר והייתה מוכרת בקרב החולים, החברים ותושבי מגדל העמק בתורת רוקחת מקצועית ומצטיינת בעוד שפרסום הכתבה פתח אפשרות לכך שקהל המטופלים והמכירים יחשבו "מחשבות אחרות לגמרי" וגרם להם לשנות את דעתם על התובעת.
טענות הנתבעים

13. הנתבעים מכחישים את האמור בכתב התביעה, וטוענים:

(א) הכתוב בכתבה לפיו "החולה קיבל תרופה אחרת..." הוא אמת.

(ב) לא כתוב בשום מקום בגוף הכתבה שהרוקחת "התבלבלה, טעתה והתרשלה" כנטען בכתב התביעה.

(ג) "הטעות" המופיעה בגוף הכתבה אינה מיוחסת לתובעת כלל וכלל.

(ד) אפילו שם הרוקחת אינו כשם התובעת אלא הוזכר בכתבה "צנוביץ".

(ה) בכותרת הראשית בעמוד הראשון הוזכר "רוקח" ולא "רוקחת".

(ו) לא היתה לנתבעים שום כוונה לפגוע בשמה הטוב של התובעת.

(ז) יש בפרסום עניין ציבורי, והחולה שמסר את הידיעה ראה עצמו נפגע בכך שלא קיבל את התרופה המתאימה לו ע"פ יעוץ רפואי שקיבל.

(ח) הנתבעים היו משוכנעים באמיתות הדברים שפורסמו בעת פרסומם.

(ט) הנתבעים טוענים כי פעלו בתום לב וללא כל כוונה לפגוע בתובעת.

(י) על הנתבעים חלה חובה מוסרית וחברתית לפרסם את הכתבה.

14. הנתבעים טוענים כי ביצעו פעולות הבהרה כדלקמן:

(א) הנתבעים בקשו וקבלו תגובת קופ"ח מפי גב' בונה והתגובה פורסמה כלשונה כחלק מהכתבה.

(ב) לאחר שהתקבל במערכת מכתב מב"כ התובעת ומשהתבררה לנתבעים טעותם, פרסמו מיידית בתאריך 30.7.99, תיקון (מ/2) בו הובהר כי התובעת לא התבלבלה ומסרה את התרופה שהיתה רשומה במרשם, כפי שהיא.

(ג) על מנת להבהיר שלא היתה כל כוונה לפגוע בתובעת פורסמו, ביום 15.10.99 בעיתון, שבחים בזכות התובעת (מ/3).

(ד) למען הסר ספק פורסמה כתבה נוספת ביום 19.5.00 המשבחת את התובעת ומבהירה את כל האמת באירוע עם אותו חולה שסיפורו פורסם בכתבה (מ/4).

(ה) הנתבעים יטענו כי ניסו יותר מפעם אחת לרצות את התובעת והציעו לה שיפרסמו כל כתבה מתקנת באופן שירצה אותה אולם נסיונות אלו לא עלו יפה והתובעת דרשה פיצוי כספי ולא טיהור שמה, אם שמה הטוב נפגע על ידי פרסום הכתבה.
15. לגבי השתלשלות העניינים שברקע הכתבה, הנתבע 2 הצהיר בתצהירו (סעיפים 5 - 13):

"5. אני מצהיר כי מר אמנון עמיאל אשר הגיע מהקריות לעפולה לעבוד כמדריך חברתי בבית הילדים בעפולה פנה וביקש לפרסם אירוע שחווה, וכך סיפר:
'הגעתי כאורח למרפאת 'עומר' בעפולה והתלוננתי על כאבי גרון חזקים, שפעת וחום, הרופא שבדק אותי במרפאת עומר רשם לי מרשם לקבלת 'רוליד', קיבלתי את התרופה בבית המרקחת מידי הרוקחת סוזנה דנוביץ
, טרם השתמשתי בתרופה התקשרתי לרופאת המשפחה שלי בקריית חיים שם הייתי מטופל והרופאה הורתה לי שלא להשתמש ב'רוליד' מאחר ומדובר בכדורים חזקים ויש לי רגישות לחלק מתרופות אנטיביוטיות.
רעייתי אביבה שבאה למרפאה אחה"צ ושטחה בפני
הרופא את הבעיה ואז ניתנו לה עבורי כדורי מציצה לעניין הכאבים בגרון. עד כאן דבריו של אמנון עמיאל המשמש כיום כמחנך בכפר הנוער בן יקיר שבחדרה.
...
6. אני מצהיר כי הבטחתי לאמנון לטפל בענין ואף פניתי לדוברת קופ"ח מחוז צפון הגברת חיה בונה אשר הגיבה לידיעה בתגובה ארוכה יותר מפרסום הידיעה וכן דבריה הובאו בהפנייה בעמוד הראשון של העיתון.
7. מבירור שערכתי טרם פרסום הידיעה התחוור לי כי מבחינתו של מר אמנון עמיאל אשר היה רגיש לחלק מתרופות אנטיביוטיות הרי שעצם קבלת התרופה הינה טעות".
דיון

16 ההלכה היא שבכל הנוגע ללשון הרע, יש לבחון את הפרסום על פי "המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים". ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 333, 337. זאת ועוד, אין לבחון את הפרסום במשקפיים של משפטן, ואין לדקדק עם הכתוב, כאילו מדובר בבדיקה של מדען, המבוצעת באמצעות מיקרוסקופ. יש לקרוא את הכתבה תוך בחינה כוללת כפי שזו נעשית בעיניו של קורא סביר ורגיל. יש אף לזכור את האמור בסעיף 3 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן - "החוק") דהיינו, שלשון הרע עשויה גם להיות משתמעת מן הפרסום.
17. לאור הלכה זו, אין מקום לטענת הנתבעים כי מאופן הניסוח של הכותרות והכתבה אין ללמוד שהטעות המתוארת שם מיוחסת לתובעת, וכן אין לייחס חשיבות לפגמים השוליים המופיעים בכתבה כגון: בכותרת הופיעה המילה "רוקח" ולא "רוקחת", שם משפחתה של התובעת נכתב "צנוביץ" במקום "דנוביץ".

17. ניתוח של הכתבה בצוותא חדא עם הכותרות ועם הטקסט המפנה שבעמוד הראשון של העתון, מראה כי בכתבה משמשים בערבוביה שלושה סיפורים שונים:

(א) הרוקחת בבית המרקחת מסרה לחולה תרופה אחרת מזו שבמרשם שבידו (להלן - "הסיפור הראשון") סיפור זה עולה מהכותרת הגדולה שבעמוד הראשון: "אופס, הרוקח התבלבל...". כמו כן מטקסט הנוסף שבעמוד הראשון לפיו "חולה מעפולה קיבל בבית המרקחת במרפאת 'עומר' תרופה אחרת משרשם לו הרופא". וכן מהטקסט שבגוף הכתבה:

"א.ע תושב עפולה בן 24, הגיע למרפאת עומר בעפולה כדי להתלונן בפני
הרופא, על כאבי גרון. הרופא רשם לו תרופה וכשניגש א.ע לרוקחת צנוביץ סוזנה, מבית המרקחת במרפאה, קיבל בטעות תרופה אחרת בשם רוליד עליה שילם 19 ₪".

(ב) הרופא שבדק את החולה רשם לו תרופה לא מתאימה (להלן - "הסיפור השני"). סיפור זה עולה מכותרת המשנה של הכתבה. "א.ע... התלונן בפני
רופאו במרפאת 'עומר' על כאבי גרון וקיבל בטעות תרופה אחרת" (אם כי כותרת משנה זו עשויה גם להתאים לסיפור בדבר הטעות-כביכול של הרוקחת). ובעיקר סיפור זה "מתחוור" מתגובת דוברת קופ"ח מחוז צפון, כפי שהובאה בגוף הכתבה.

(ג) הרופא שבדק את החולה רשם לו תרופה שאינה מתאימה לו, אך בבית המרקחת סירבו לקבל ממנו את התרופה הלא מתאימה ולהחזיר לו את כספו (להלן - "הסיפור השלישי"). סיפור זה עולה מדברי החולה המצוטטים בכתבה:

"ניגשתי לבית המרקחת וביקשתי להחזיר את התרופה בעוד אני מסביר כי לא זו התרופה שזזקקתי לה. אך בבית המרקחת סירבו לקבל ממני את התרופה ולהחזיר לי את התשלום שלי".

בתגובת הדוברת ישנה התייחסות גם לתלונה זו:

"איננו סבורים כי התרופה ניתנה שלא לצורך, ולכן גם לא נלקחה בחזרה. כמו כן, יש לציין כי על פי משרד הבריאות - אסור לקחת בחזרה תרופה שכבר נופקה".

18. משבוחנים את הכתבה, בדרך האמורה, אין מנוס מן הקביעה כי מיוחסת בה לתובעת התרשלות מקצועית. כאמור, שלושת הסיפורים השונים משמשים בכתבה בערבוביה, ורק בקריאה מדוקדקת ו"מיקרוסקופית" - שאינה הקריאה של הקורא הסביר - ניתן להבחין ביניהם. יתרה מכך, הכותרת הגדולה ביותר המופיעה בעמוד הראשון, והמפנה לכתבה - "אופס, הרוקח התבלבל..." - שייכת לסיפור הראשון; כיוצא בזה הקטע הפותח את הכתבה שייך אף הוא לסיפור הראשון. לפי אותו סיפור ראשון, מדובר כאמור בטעות של הרוקחת שמסרה לתובע תרופה אחרת מזו שבמרשם שבידו. הואיל ולא נעשתה בכתבה, בכותרות ובקטע המפנה שבעמוד הראשון הבחנה ראויה בין הסיפורים השונים, הרי שהקורא הסביר עשוי בהחלט להיוותר עם הרושם שהרוקחת הנזכרת בכתבה טעתה ומסרה לחולה תרופה אחרת מזו שרשם הרופא. שמה של הרוקחת ננקב במפורש בכתבה. אמנם נפל שיבוש קל בשם משפחתה, אולם אין בכך כדי לשלול זהוי ברור של התובעת. ייחוס טעות שכזו לתובעת עולה כדי פרסום לשון הרע אודותיה. כידוע במקצוע הרוקחות בו עוסקת התובעת ישנה חשיבות רבה למקצועיות של הרוקחים ולדייקנותם, וזאת נוכח ההשלכות הקשות שעלולות להיות למקרה שבו רוקח "מתבלבל" ומספק ללקוח תרופה אחרת מזו שנרשמה על ידי הרופא. קשה להעלות על הדעת טעות חמורה מזו בביצוע עבודתו של הרוקח. בפרסום הסיפור הראשון יש איפוא כדי להשפיל את התובעת בעיני הבריות ולעשותה מטרה לבוז וללעג, ולפגוע בה במשלח ידה.

19. יש לציין כי העיתון מופץ חינם ב- 25,000 עותקים בסביבת מגוריה של התובעת - ראה בראש העמוד הראשון של העתון שצורף לתצהיר הנתבע. מבחינתה של התובעת מדובר איפוא בפרסום המגיע לקהל יעד נרחב. מכאן שעוצמת הפגיעה הפוטנציאלית הטמונה בפרסום - גדולה, כפי שאף ניתן ללמוד מתצהיר התובעת והתצהירים הנוספים שהגישה.

20. בכתב הגנתם טענו הנתבעים להגנות "אמת דיברתי" בפרסום שיש בו ענין ציבורי וכן להגנה על פי סעיף 15 לחוק, היינו פרסום בתום לב בשל חובה מוסרית או חברתית. בסיכומיהם לא חזרו הנתבעים במפורש על טענות אלו והקדישו סיכומיהם בעיקר להדגשת תום ליבם של הנתבעים, אופיו החיובי של הנתבע מס' 2, והפעולות שנקטו לתיקון המעוות לאחר שעמדו על טעותם. אף שניתן לסבור כי בסיכומיהם זנחו הנתבעים את ההגנות בדבר "אמת דיברתי" וההגנה על פי סעיף 15 לחוק, אתייחס בקצרה גם להגנות אלו.

21. נטל ההוכחה לביסוס הגנה כנגד תביעת הוצאת שם רע מוטל על הנתבע. מידת ההוכחה הנדרשת לצורך הגנה כאמור צריכה לעמוד ביחס מתאים "לרצינות תוכן הדיבה" ע"א 670/79 "הארץ" נ' מזרחי, פ"ד מא(2) 169, 186.

22. דומה שאין עוד חולק כי הגנת אמת דיברתי אינה עשויה לעמוד לנתבעים ביחס לסיפור הראשון. הנתבעים כאמור לא חזרו על טענה זו בסיכומיהם. אף אם יש בכתבה אמת ביחס לסיפור השני או השלישי, ואף אם יש ענין ציבורי בפרסום הכתבה (ואכן יש ענין ציבורי בפרסום טעויות של רוקחים או רופאים) אין בכך כדי להוות הגנה טובה מפני התביעה דנן, שכן לשון הרע שביסוד התביעה דנן מצויה בסיפור הראשון.

23. לענין ההגנה הקבועה בסעיף 15(2) לחוק לפיה היחסים שבין הנתבעים לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליהם חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום: הגנה זו אינה יכולה לעמוד לנתבעים, אף אם נניח כי אכן חובה עליהם לפרסם טעויות של רוקחים ורופאים.

24. סעיף 15 דורש הוכחת תום לב כתנאי לחלותו. ואילו סעיף 16 (ב) לחוק קובע כי חזקה שהפרסום לא נעשה בתום לב בנסיבות הבאות:

"(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא [המפרסם] לא האמין באמיתותו;
(2) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא [המפרסם] לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;".
25. בענייננו, אכן פעלו הנתבעים כשורה משפנו לדוברת קופ"ח לקבל תגובתה ואף פרסמו תגובתה באופן מלא והוגן. עם זאת, עולה כי הנתבעים היו מודעים עובר לפרסום הכתבה לכך שהתובעת כלל לא התבלבלה ולא טעתה. זאת נלמד מסיפורו של החולה כפי שנמסר לנתבעים וכפי שהובא בתצהירו של הנתבע מס' 2. ראה סעיף 14 לעיל. בסיפורו של החולה אין כל תלונה על כך שהתובעת כביכול התבלבלה ומסרה לו תרופה שונה מזו שרשם הרופא. תגובת הדוברת אכן אינה מתייחסת כלל לטעות - כביכול המיוחסת לרוקחת, ככל הנראה מהטעם שלא נמסרה לה כלל תלונה שכזו, וזאת ככל הנראה מהטעם שכלל לא היתה קיימת תלונה שכזו. לפיכך אין אפשרות לקבוע שחלה הגנת תום לב על הפרסום דנן, כאשר מדובר בפרסום אין לו כל יסוד עובדתי וכאשר הנתבעים היו מודעים לכך או חייבים היו להיות מודעים לכך.
פיצויים

26. התובעת טוענת, כי הכתבה השקרית גרמה לה סבל ועגמת נפש. לטענתה, הכתבה גרמה נזק קשה לשמה הטוב וליכולת קידומה בעבודה. התובעת מבססת את תביעתה על תצהיריהם של בעלה וזוג חברי המשפחה המעידים על מצבה הנפשי לאחר פרסום הכתבה.

הנתבעים טוענים כי לתובעת לא נגרם כל נזק כתוצאה מפרסום הכתבה ולחלופין טוענים, כי קיימות במקרה זה נסיבות המצדיקות הפחתה משמעותית של סכום הפיצוי המגיע לתובעת. לטענתם מדובר בטעות בתום לב ללא כוונת זדון ובלא כוונה לפגוע בתובעת.

27. סעיף 7א לחוק קובע כי סכום הפיצויים בשל עוולה אזרחית ללא הוכחת נזק לא יעלה על סכום 50,000 ש"ח. סעיף זה חל על המקרה שלנו, שכן למעשה התובעת לא הוכיח נזק ממוני. מבלי להכנס לדיון מפורט בענין זה, שכן לא הועלתה על ידי הצדדים כל טענה בענין זה, אציין כי לדעתי סעיף 7 א' במילים "ללא הוכחת נזק" מתכוון להוכחת נזק ממוני על פי הכללים הנקוטים להוכחת נזק כזה, ואינו מתכוון לנזק מסוג עגמת נפש. אפשר אפילו לסבור שהסעיף אינו מתכוון לנזק מסוג פגיעה בשם הטוב, אלא רק לנזק ממוני הנובע מפגיעה בשם הטוב.
28. סעיף 19 לחוק קובע רשימת הקלות בהן רשאי בית המשפט להתחשב לזכות המפרסם, בבואו לפסוק את הפיצויים, לרבות:

"(4) הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא"

29. בקביעת גובה הפיצוי, יש לרשום לחובת הנתבעים את העובדה שמדובר כאמור בפרסום ללא כל יסוד עובדתי, ולשון הרע הכלולה בו - בהתייחס לנסיבותיו המסויימות של המקרה - הינה חמורה ביותר; כפי שציינתי קשה להעלות על הדעת שרוקח יטעה טעות חמורה מזו שיוחסה לתובעת בכתבה, וקשה להעלות על הדעת פגיעה קשה יותר בשמו המקצועי של רוקח מאשר לייחס לו טעות כגון זו שיוחסה לתובעת בכתבה. לזכות הנתבעים יש לייחס את העובדה שאכן פרסמו כתבה מתקנת בסמוך לאחר פרסום הכתבה, ואף לאחר מכן פרסמו שבחים אודות התובעת. אומנם לא הוכח שאותם פרסומים משבחים נתבקשו על ידי התובעת, אולם נראה שאכן נעשו בתום לב, מתוך חרטה אמיתי של הנתבעים על הטעות שעשו, ומתוך כוונה כנה לתקן את המעוות.

30. בהתחשב במכלול הנסיבות נראה לי כי פיצוי בסך 20,000 ₪ הינו פיצוי סביר.

31. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 20,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מקבלת

פסק דין
זה שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה לצדדים.

ניתן היום 01/11/02 בהעדר הצדדים.

--------- --------------
דינה מויאל
, שופטת
סגנית נשיא








א בית משפט שלום 2759/00 סוזנה דנוביץ נ' אינדקס העמק והגליל (פורסם ב-ֽ 01/11/2002)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן