בנק לאומי לישראל בע"מ סניף מרכז הנגב - יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ,כהן אמנון,קרפף אריה,יה"ב פרויקטים ומחשוב (1991) בע"מ,יה"ב ניהול הקמה בע"מ,יה"ב מרכז מחשוב והדרכה בע"מ,גי-רון (עומר באר-שבע

 
בנק לאומי לישראל בע"מ סניף מרכז הנגב - יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ,כהן אמנון,קרפף אריה,יה"ב פרויקטים ומחשוב (1991) בע"מ,יה"ב ניהול הקמה בע"מ,יה"ב מרכז מחשוב והדרכה בע"מ,גי-רון (עומר באר-שבע
תיקים נוספים על בנק לאומי לישראל בע"מ סניף מרכז הנגב | תיקים נוספים על יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ,כהן אמנון,קרפף אריה,יה"ב פרויקטים ומחשוב (1991) בע"מ,יה"ב ניהול הקמה בע"מ,יה"ב מרכז מחשוב והדרכה בע"מ,גי-רון (עומר באר-שבע

1011/02 עא     16/02/2003




עא 1011/02 בנק לאומי לישראל בע"מ סניף מרכז הנגב נ' יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ,כהן אמנון,קרפף אריה,יה"ב פרויקטים ומחשוב (1991) בע"מ,יה"ב ניהול הקמה בע"מ,יה"ב מרכז מחשוב והדרכה בע"מ,גי-רון (עומר באר-שבע




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום באר שבע
עא001011/02
עא 001012/02


בפני
:
כבוד השופטת רות בהט


16/02/2003




בעניין:
בנק לאומי לישראל בע"מ סניף מרכז הנגב




ע"י ב"כ עו"ד
ערב

המערער בע"א 1011/02
המשיב בע"א 1012/02

נ
ג
ד


1 . יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ


2 . כהן אמנון

3 . קרפף אריה
4. יה"ב פרויקטים ומחשוב (1991) בע"מ
5. יה"ב ניהול הקמה בע"מ
6. יה"ב מרכז מחשוב והדרכה בע"מ
7. גי-רון (עומר באר-שבע
) 1989 בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
ר. לוין

המשיבים בע"א 1011/02
המערערים בע"א 1012/02


פסק דין

אלו ערעורים הדדיים על החלטת כב' הרשם בן יוסף מיום 20.12.02, הנותנת רשות להתגונן למערערים בע"א 1012/02 (הם המשיבים בע"א 1011/02) על כל סכום התביעה (מלבד סכום של 88,353,38 ₪). בנוגע למשיבים 1 ו-2, 4, 7 ניתנה רשות להתגונן בסוגיה אחת, ולמשיב 3 במספר סוגיות נ וספות.

המערער בע"א 1011/02 טוען כי טעה כב' הרשם כאשר נתן כלל רשות להתגונן. הטענה העיקרית של המשיבים בגינה ניתנה הרשות להתגונן היא האמירה בתצהירו של המשיב 2 כי המערער ביצע פעולות חד צדדיות בחשבונות המשיבה 1 והחברות הנוספות באותה קבוצה (הן המשיבות 4-7). הטעם לכך, כך ציין המשיב 2, הוא, כי זהו החשבון היחיד שלגביו היו לטובת המערער ערב
ויות אישיות. אלא שטענה זו לטענת המערער איננה הגיונית, באשר מדובר במספר רב של חיובים המתמשכים על פני כ-4 שנים והמדובר ב-74 העברות מחשבון לחשבון. מחקירתו הנגדית של המשיב 2 עולה כי חלק מהחיובים נוגעים לשיקים שמשכה המשיבה 1 והמשיב 2 הודה בטעותו בענין זה. בנוסף הודה כי בין כל החברות המשיבות קיימת ערב
ות הדדית מ-5/94 ועל כן כל הנימוק בבסיס טענת ההגנה של המשיבים קרס. בנוסף היה על המשיבים לפרט כיצד טענתן זו משפיעה על חבות החברות האחרות. אין משמעות מעשית לטענה הואיל וגם אם מבטלים חיוב בחשבון המשיבה 1 יש לחייב חשבון המשיבות האחרות. באשר למשיב 3 כל טענותיו נזנחו בסיכומיו, ולחילופין - טענתו כי לא נתנו למשיב 3 הסבר מטעם המערער על כתב הערב
ות ואי גילוי נאות של מצב החשבון היא טענה סתמית. כן טעה כב' הרשם בקבלו את טענת המשיב 3 בהתייחס לזיכויים בחשבון החברות לאחר שהודיע על ביטול ערב
ותו. המשיב 3 צירף מכתב שכתב ביום 11.3.98 למערער בו הודה בקיומה ובתקפה של הערב
ות עליה חתם, והמדובר ב"הודאת בעל דין". כב' הרשם התעלם, לטענתו, גם מכך. עוד הוא טוען כי כב' הרשם טעה בהתעלמו מטענות המערער למניעות
והשתק, כאשר במשך שנים המשיבה 1 והחברות האחרות המשיכו להשתמש בחשבון באופן שוטף ולא מחו על הפעולות שנעשו בחשבון.

המערערים בע"א 1012/02, (הם המשיבים בע"א 1011/02) טוענים כי טעה כב' הרשם בהתעלמו מטענות שנטענו בתצהירי המערערים שניתנו על בסיס ייעוץ משפטי. בסעיפים אלה הועלו טענות הגנה, ואין חובה לתמכן בתצהיר כלל. כן טוענים הם כי שגה כב' הרשם בקביעתו שהמערער מס' 3 אינו מפרט את מקור המידע שנודע לו בדיעבד, כאשר נאמר שם במפורש שמקור המידע הינו המערער 2, שנתן אף הוא תצהיר. כך גם לגבי מערער זה התעלם כב' הרשם מטענות המבוססות על ייעוץ משפטי. כן שגה כב' הרשם כאשר ציין שהמערער 3 היה בעל מניות במערערת 1 למרות שלא הוכח שהיה בעל מניות במועד הרלבנטי, דהיינו: במועד החתימה על כתב הערב
ות. כן שגה לטענתן כב' הרשם כאשר העלה תמיהה כיצד הסכם הניהול משנת 92 הינו בגדר נעלם מבחינת המערער מס' 2 כשהוא עצמו הצהיר שהחשבון מתנהל משנת 92. על המשיב היה להוכיח מהו ההסכם המחייב בין הצדדים, כאשר קיימים שני הסכמים: משנת 92 ומשנת 94. כן היה על כב' הרשם להורות על מחיקת הכותרת אפילו ביוזמתו מאחר והתביעה הוגשה על בסיס ההסכם משנת 94 ורק לאחר מס' חודשים הגיש המשיב את ההסכם משנת 92. הסכם זה אינו חתום ע"י
המערערת 1, ולפיכך אין התביעה כנגדה יכולה להיות חוזית עד 1.5.94, מועד ההסכם השני. כן טוענות הן כי הוכח כי קיימים הבדלים בין שני ההסכמים וכב' הרשם התעלם בקבעו כי החתמת המסמך משנת 94 היה בבחינת מעשה סביר, כאשר המשיב לא פרט את מלוא הנתונים ביחס לחישובי הריביות בתקופת שני ההסכמים. כן נטען כי שגה כב' הרשם בקבעו כאילו שזורה נימה שלילית בסעיפי תצהיר המערער 2 הדנים בהתרחבות עסקי המערערת 1. כן טעה כב' הרשם בקביעתו כי לא חל שינוי במצב המערערת 1 באוקטובר 93, בהתעלמו מהבטחות מפורשות של מנהלו הקודם של סניף המשיב שהוכחו. כן שגה כב' הרשם בקביעתו כי שינוי המדיניות המיידי מצד המשיב בהעדר הצדק ברור אינו מהווה פעולה בחוסר תום לב. עוד טעה כב' הרשם בקביעתו כי המערערים לא הוכיחו שהמשיב גרם להם לנזקים חמורים בעקבות דרישתו הפתאומית לצמצום האשראי. כן שגה כב' הרשם בהתעלמו מההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים לפיו סך כל ההעברות לגביהן טענה המערערת 1 עומד על 678,869 ₪. כן טעה כב' הרשם בקביעתו כי אין פסול בחיוב המערערת בריבית חריגה במקום ריבית מועדפת. דחיית הטענה היא למעשה מתן הרשאה בדיעבד למשיב להפר את התחייבותו לחייב בריבית בשיעור מועדף. כן שגה כב' הרשם בקביעתו כי המשיב נהג כשורה בהתעקשותו לתבוע את יתרת החוב בנוסף לסכומי העתק שהושבו לו על פי דרישתו. הגידול ביתרת החוב נעשה על בסיס התחייבות מנהל המשיב לתמיכה בחברות, והדרישה לצמצום האשראי היתה פתאומית ובניגוד לכל ההבטחות וההתחייבויות, שהוכחו בתצהירי המערער 2 והמערער 3.

פסק הדין:
עיינתי בטענות הצדדים ובעיקרי הטיעון ומצאתי כי יש לדחות את שני הערעורים.

יש לזכור כי עסקינן בשלב שבו עול ההוכחה על מבקש הרשות להתגונן הוא מצומצם, ואין הוא חייב להראות בשלב זה כיצד יוכיח את הגנתו ואת הגרסה העובדתית המועלית בבקשה, למעט מקרים בהם מוטלת חובת פירוט על המצהיר כפי שיפורט להלן.
בית המשפט אינו צריך בשלב זה לקבוע ממצאים וממילא כל קביעותיו של כב' הרשם בשלב בו עסקינן הן לכאוריות. כאמור אין בודקים בשלב זה כיצד המבקש יצליח להוכיח את הגנתו ואין בודקים את טיב ראיותיו. בית המשפט אינו צריך להשתכנע שהטענות המועלות בתצהירו של מבקש נכונות הן, אלא עליו לצאת מהנחה שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון מהימנות. מאידך - טענות סתמיות בתצהיר ללא פירוט העובדות הנטענות אינן ממלאות אחר החובה לצרף תצהיר כדין, במקרים בו נדרש פירוט כזה, ובמיוחד - כאשר מוטלת חובת פירוט מוגברת. לעיתים אי ציון פרטים מדוייקים מצד המבקש להתגונן מצדיק סירוב מצד בית המשפט להעניק רשות להתגונן. כפי שיפורט להלן - כב' הרשם התייחס בפירוט לטענות שהעלו המערערים ונימק כראוי את החלטתו.

כל הטענות שטוענים המערערים בע"א 1012/02 אין להן השלכה על התוצאה הסופית. אמנם כב' הרשם מתייחס למספר ליקויים בתצהירי המערערים בערעור 1012/02 וגם אם אין בהם ליקוי - בסופו של דבר מקבל הוא את הנטען בהם, בהסתייגויות הנדרשות בשל העדר פירוט. לגבי המערער 3, כב' הרשם מתייחס לליקויים בתצהיר אך בסופו של ענין הוא מקבל את האמור בו כאשר הוא מסתמך גם על הצהרותיו של המערער 2 התומכות בגרסת המערער 3. כאמור בסעיף 14 להחלטה מציין כב' הרשם כי כלפי המערער 3 הוכח לכאורה כי המשיב לא פרט בפני
ו מה גובה החוב של המערערת 1. די בכך כדי להוות טענת הגנה כלפי מערער זה. כב' הרשם מתבסס בהחלטתו בענין זה על ההלכה בע"א 323/80 אלתית בע"מ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ פד"י לז (2) עמ' 673, אלא שלענין חישוב הזיכויים עד מועד ביטול ערב
ותו הוא מציין כי מאז תאריך הביטול ועד סוף החשבונות שהוצגו לא נמצא זיכוי למעט שני סכומים. בכך קיבל כב' הרשם את העמדה העקרונית של המערער 3 אך בהעדר פרטים מדוייקים בתצהיר לגבי גובה החוב במועד ביטול הערב
ות לא מצא כי יש לקבל את הטענה. הן כלפי המערער 3 והן כלפי המערער 2 שהיו ערב
ים אישית לחובות המערערת 1, והמערערות 4, 5, 6 ו-7 מקבל כב' הרשם את בקשתם באופן עקרוני כי המשיב הכשיל הכשלה מכוונת את הערב
ים, כאשר ריכז את חובות החברות כולן כדי ליהנות מערב
ויות הערב
ים האישיים; העלאת הטענה די בה בשלב בו עסקינן די לקבל את הבקשה, גם אם שאר החברות ערב
ות לחובותיה של המערערת 1.
המשיב, (הוא המערער בע"א 1011/02) חולק על קביעה זו בטענה כי הוכח שהטענה להעדר ערב
ויות אישיות בחשבונות החברות האחרות אינה נכונה בעליל וכי גם בחשבונות הלו ישנה ערב
ות אישית.
כאמור טענתו היא כי מאחר וזו הטענה העיקרית של המערערים - טענות ההגנה הן בבחינת "הגנת בדים". לענין זה התייחס כב' הרשם בפירוט בהחלטתו בעמ' 36 בסעיף 43 להחלטה. שם הוא מציין כי הוא מקבל את הטענה באופן חלקי, מאחר ועל פי גרסת המערערות ההעברות מחשבון לחשבון הגדילו את החוב. השאלה שעמדה בפני
ו היא מהי גרסת המערערים לענין הקטנת גובה החוב הנטען ע"י המשיב בשל ההעברות הפסולות. אמנם הוכח כטענת המשיב כי גם כלפי חוב המערערות 4, 5, ו-6 היו ערב
ויות אישיות והמדובר בערב
ויות הדדיות של מערערות אלה בינן לבין עצמן ולבין המערערת 1, אולם עדיין אין הדבר שולל טענה בדבר הפחתת החוב כתוצאה מפעולות פסולות. כאמור כב' הרשם קיבל חלקית טענה זו, וקיבל את האמור בנספח ט' באופן חלקי. לא מצאתי כי כב' הרשם התעלם מהאמור בהסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים לפיו הסך הכולל של ההעברות עמד על 678,869 ₪ כטענת המערערות, אף שהדבר לא צויין בהחלטתו במפורש (ראה לענין זה סעיף 43 א' ו-ד' להחלטה). כב' הרשם לא קיבל את ה טענה שהפעולות הפסולות הביאו להפחתה מלאה של החוב אלא באופן חלקי, ערך את החישוב הנובע מגירסתו של המערער 2 והמערער 3, והגיע לסכום של 88,353.38 ₪, שלגביו לא הוכח כי ההעברות הפסולות גם לגרסת המערערים הפחיתו את גובה החוב. לא מצאתי כל פסול בדרך החישוב שנערך על ידי בהקשר זה. לכל הקביעות הלכאוריות עליהן חולקים המערערים לא היתה השלכה על התוצאה הסופית אליה הגיע כב' הרשם, באשר גם קבלתן לא היתה מרפאת את הפגם של העדר פירוט חשבונאי. כב' הרשם מציין כי גם קבלת כל טענות המערערים אינה מביאה לקבלת רשות להתגונן על מלוא סכום התביעה, בהעדר פירוט חשבונאי לצורך ביסוס טענותיהם הכלליות של המערערים בענין זה. (ראה סעיף 38 להחלטה בעמ' 32 ו-33). כך גם בנוגע לטענה של שינוי מדיניות הבנק (סעיף 39 להחלה) בסיפא של עמ' 33). כב' הרשם מפרט בהמשך כי התוצאה אליה הגיעה היא תולדה של "התרגום" הכספי של טענות המערערים, גם בהנחה שכל טענותיהם יוכחו. בהעדר פרטים חישוביים ובהעדר גרסה חשבונאית ברורה לא מצאתי כי יש לקבל את הטענות בדבר הפחתה מעבר לסכום שנקבע על ידו, ובדין עשה כן. ראה לענין זה ע"א 507/85 פנון נגד שטראוס חברה לשיווק פד"י מג (1) עמ' 106 בעמ' 112 ב', ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות נגד בנק צפון אמריקה פד"י מג (4) עמ' 613.
כך גם לגבי הטענה כי כב' הרשם טעה בקבעו כי לא היה כל פסול בחיוב שהטיל המשיב על המערערת 1 בדבר תשלום ריבית חריגה. כב' הרשם ציין בהחלטתו כי לא הוצג כל פירוט חשבונאי לטענת המצהירים בענין זה למעט חוות דעת מטעם שגיא חישובי ריבית וייעוץ כלכלי בע"מ" שאין בה תרגום ענייני של הליקויים הנטענים בדבר גובה הריבית - לסכומים. ליקוי זה בהצטרף למחדל בדבר העדר פירוט תקופות, סכומים וחישובים מלאים באשר להפרש בין חיובי הריבית הנוגעים למערערת לבין מה שהיה צריך לחייבה לשיטתם של המערערים, אינו מרים את הנטל המוטל על המערערים בשלב בו עסקינן, מה גם שהמדובר בנטל מוגבר. כך גם לגבי טענת הקיזוז לה טוענים המערערים הטעונה פירוט מדוייק. ראה לענין זה ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון נגד חברת אוליבקס בע"מ פד"י מד (1) עמ/ 177 בעמ' 179.

כאמור, בנוגע לע"א 1011/02 פרטתי מדוע אין מקום להתערב
בהחלטת כב' הרשם ככל שהיא נוגעת לטענת המשיב 2 כי חשבון המערערת 1 היה החשבון היחיד שלגביו היו לטובת המשיב ערב
ויות אישיות. אמנם הוכח כי טענה זו איננה נכונה, אך לא היה בכך כדי ליתר את הדיון בשאלה מהי ההשלכה של ההעברות הפסולות הנטענות על חיובי המערערת 1 והמערערות 4, 5, 6 ו-7, והנזק הכספי שנגרם להן בגין כך. בשלב בו עסקינן די היה בהעלאת הטענה כדי לתת למשיבים רשות להתגונן לאור האמור בנספח ט'. יש לזכור כי כב' הרשם דחה את הטענה ככל שהיא נוגעת לחוב בסך 88,353.38 ₪ מאחר ולגביו לא הוכח לכאורה כי ההעברות הפסולות גרמו לנזק מעבר למה שפורט. המשמעות המעשית אכן טעונה חיזוק אולם מקומה בשמיעת ראיות בתיק העיקרי. כך גם בנוגע לטענה המועלית ע"י המערער כי הוא מכחיש את הטענה כי המדובר בפעולות חד צדדיות וההגיון בטענה לאור העובדה שהמדובר במספר רב של חיובים בין השנים 94-98.

בכל הנוגע לטענות המערערת כי המשיב 3 זנח את יתר טענותיו בסיכומים, למעט בכל הנוגע לפעולות חד צדדיות: עיינתי בסיכומי המשיבים ומצאתי כי אמנם קיימת התייחסות נפרדת בסיכומים בכל הנוגע למשיב 3, אולם צויין שם במפורש כי הטענות מתווספות לכל הטענות האחרות של הערב
ים, ועל כן אין לומר כי היה על כב' הרשם להתעלם מהן. הדבר אף צויין במפורש בסיכומי התשובה שהגישו המשיבים. הטענה בדבר אי מתן הסבר מצד המערער אודות כתב הערב
ות אמנם נטענה בצורה כללית אך לא היה צורך בפירוט מעבר למה שניתן. גם בעניין זה השלב להבאת ראיות מלאות הוא שלב שמיעת התיק העיקרי. באשר לטענה בדבר הזיכויים בחשבון לאחר שהמשיב 3 הודיע על ביטול ערב
ותו - כב' הרשם מציין כי אכן הטענה לא פורטה כראוי ומצא כי יש לה תימוכין חלקיים בלבד בדפי החשבון שהוגשו ויש בהם זיכוי מיום 21.8.98 ומיום 25.12.98. אולם לא מטעם זה החליט כב' הרשם על מתן רשות להתגונן למשיב 3. הדבר מצויין במפורש בסעיף 20 להחלטתו (בעמ' 22). לפיכך לא ברורה טענת המערער בעניין זה.

באשר לטענה כי המסמך מיום 11.3.98 היא בבחינת "הודאת בעל דין": אמנם כב' הרשם לא דן בטענה זו, אולם לא מצאתי כי יש בה כדי לשנות מן התוצאה הסופית. הכלל הוא שההודאה חייבת להיות ברורה וחד משמעית. תנאי זה אינו מתקיים למקרא האמור במכתב זה (שהוגש מטעם המשיבות). אין האמור בו עומד בסתירה לטענות ההגנה שמעלה המשיב 3. נוסף על כך פתוחה בפני
ו האפשרות לכפור בכוחה הראייתי הן על דרך תקיפה ישירה של אמיתות תכנה ואם על ידי הצגת הסבר מהימן לעשייתה. תמיד פתוחה הדרך בפני
בעל הדרך להביא ראיה הסותרת את תכנה של ההודאה. מכאן עולה שיש מקום לשקול במסגרת הדיון בתיק העיקרי את שאלת משקלה של ההודאה מבלי לגרוע בערכה הראייתי, אך אין לראות בה בשלב בו אנו נמצאים משום ראיה סופית. נוסף לכך ההלכה היא כי הודאה בזכות - להבדיל מהודאה בעובדה חייבת להעשות מתוך כוונה להודות, וכוונה כזו לא הוכחה בשלב בו אנו נמצאים.

באשר לטענת המערער בדבר מניעות והשתק מטעם המשיבים שבמשך תקופה ארוכה לא מחו על הפעולות שנעשו בחשבון: הטענה אכן לא נידונה בהחלטת כב' הרשם, והמשיבים אף לא התייחסו אליה בסיכומיהן. אך גם בכך אין כדי לשנות את התוצאה בשלב בו אנו נמצאים. בפסק הדין אליהם מפנה ב"כ המערער בסיכומיו במסגרת הבקשה (ע"א 424/86, 431 וע"א 779/87, 780) הוכח כי המערערת בע"א 424/86, 431 שתקה כאשר קיבלה את דפי החשבונות והיא מנועה מלכפור ברשום בהם מכח ההסכם הדביטורי שנכרת בינה לבין המשיבה שם. במקרה דנן הטענה הועלתה בסיכומים אך אין לה בסיס בעובדות. נוסף על כך ספק אם טענה כזו עומדת למערער כלפי הערב
ים, המשיבים 2 ו-3 שאין כל ראיה כי קיבלו את דפי החשבונות של המשיבה 1, או של המשיבות 4, 5, 6 ו-7. בע"א 424/86, 443 הודה המצהיר מטעם המערערת כי קיבל את דפי החשבון ולצערו לא בדק אותם. בהמשך מפרט כב' השופט חלימה כי הודאה בעובדה של קבלת החשבונות השוטפים סותרת את האמור בתצהירו לענין זה. כאן המבקשים טענו כי מידע לגבי חלק פעולות החיוב לזיכוי נודע להם בדיעבד. המשיב 3 אף הוא טען, וזוהי אחת מטענות ההגנה העיקריות שלו כי המערער לא עדכן אותו במצב החשבון הנערב
. גם המשיב 2 חזר וטען בחקירתו הנגדית כי פעולות המערער שנעשו ונרשמו בנספח ט' לתצהירו בוצעו בלי ידיעתו. אין מעבר לכך כל התייחסות בחקירה הנגדית, ואין די בכך בשלב זה כדי לענות על התנאים הנדרשים בפסיקה לקבלת טענת המניעות.

לסיכום: הערעור והערעור שכנגד - נדחים.

אין צו להוצאות.

עם הצדדים הסליחה על האיחור במתן פסק הדין. סיכומי הצדדים הובאו אלי באיחור, ולאחר מכן
ומחמת טעות התיק הוצא על ידי המזכירות מלשכתי.

הצדדים יפעלו כאמור בהחלטת כב' סגן הנשיא השופט יעקב מיום 13.1.02 ומניין הימים יחל מקבלת החלטה זו.

לקדם משפט ליום 3.9.03 שעה 13:40.


ניתן היום י"ד ב אדר א, תשס"ג (16 בפברואר 2003) בהעדר הצדדים
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים


רות בהט
–שופטת

001012/02עא 134 אביגל בת-שבע






עא בית משפט שלום 1011/02 בנק לאומי לישראל בע"מ סניף מרכז הנגב נ' יהב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ,כהן אמנון,קרפף אריה,יה"ב פרויקטים ומחשוב (1991) בע"מ,יה"ב ניהול הקמה בע"מ,יה"ב מרכז מחשוב והדרכה בע"מ,גי-רון (עומר באר-שבע (פורסם ב-ֽ 16/02/2003)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן