צמז"ח עולם הספורט בע"מ ואח' - עידן 88 שיווק כלי עבודה (94) בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
צמז"ח עולם הספורט בע"מ עידן 88 שיווק כלי עבודה (94) בע"מ
 
צמז"ח עולם הספורט בע"מ ואח' - עידן 88 שיווק כלי עבודה (94) בע"מ



7468/02 בשא     21/09/2002



תיקים נוספים על צמז"ח עולם הספורט בע"מ ואח'
תיקים נוספים על עידן 88 שיווק כלי עבודה (94) בע"מ




בשא 7468/02 צמז"ח עולם הספורט בע"מ ואח' נ' עידן 88 שיווק כלי עבודה (94) בע"מ




בעניין:
בענין
:


1.
צמז"ח עולם הספורט בע"מ
2.
שטיינמץ זאב


ע"י ב"כ עו"ד
בר שלטון

המבקשים

נ ג ד


עידן 88 שיווק כלי עבודה (94) בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
אייל כהן

המשיבה




החלטה

בפני
י בקשת רשות להתגונן אותה הגישו המבקשים כנגד תובענה כספית ששיעורה 139,743 ש"ח.

תמצית התובענה
:
1.
המשיבה שהינה חב' העוסקת בשיווק מוצרים טכניים סיפקה במהלך שנת 2001 למבקשת מוצרים שונים כמפורט בחשבוניות ובתעודות המשלוח המצורפות לכתב התביעה, ואשר שיעורם הכולל
הינו 139,743 ש"ח.

2.
משלא שולמה תמורתם של המוצרים שסופקו, נתבעה המבקשת לשלמה, והמבקש נתבע אף הוא מכח ערבותו לחיוביה של המבקשת על פי כתב ערבות שצורף לכתב התביעה.

טענות המבקשים
:
3.
המבקשים הגישו בקשה הנתמכת בתצהירו של המבקש שהינו בעל מניות בה.

4.
המבקשים אינם מכחישים את עצם קבלתם של המוצרים, אשר שווים נתבע, והמבקש עצמו אינו מעלה כל טענה
לעניין תוקף ערבותו.

טענת המבקשים מתרכזת, כל כולה, בסוגיית מחירי המוצרים, נשוא התובענה, ומחיריהם של אלו אשר סופקו לה אף בעבר.


5.
לטענת המבקשים, אשר מוצאת ביטוי בתצהירו
של המבקש ובחקירתו הנגדית, התקשרה המבקשת עם המשיבה בהסכם בלעדיות לפיו התחייבה היא לרכוש מהמשיבה את כל הציוד הטכני הדרוש לה, כשבתמורה לכך התחייבה המשיבה באמצעות מנהלה כי תספק את הציוד האמור למבקשת "במחיר הנמוך ביותר בשוק" (סעיפים 5,7
לתצהיר).

ומבהיר המבקש בתצהירו: "הרעיון מאחורי הסיכום הנ"ל היה שבמקום שהמבקשת תיקנה ממספר רב של ספקים מוצרים שונים ותערוך לצורך כך סקרי שוק בכל פעם - תספק לה המשיבה את כל המוצרים הנחוצים לה באופן בלעדי במחירים הנמוכים ביותר בו נמכרים אותם מוצרים וכך
שני הצדדים יצאו נשכרים" (סעיף 6 לתצהיר).

6.
דא עקא,
שבחלוף תקופה ממושכת בה רכשה המבקשת מוצרים מהמשיבה, התחוור לה , כי המשיבה חייבה אותה במשך תקופה זו במחירים מופרזים, וזאת בניגוד גמור למוסכם.

להמחשת טענתם, צרפו המבקשים לתצהיר המבקש טבלאות המחולקות לפי שנים, ובהן פירטו את שיעורם של חיובי היתר בשנים 1998-2001 .

טבלאות אלה מבוססות לטענת המבקש בתצהירו, על השוואות מחירים אשר נעשו לגבי מוצרים , אשר סופקו על ידי המשיבה,
וזאת בין המחיר בו חוייבה המבקשת בפועל על ידי המשיבה מחד, לבין המחירים אשר הוצעו למבקשת על ידי ספקים אחרים.

המבקש הבהיר כי לצורך העניין ביקשה המבקשת הצעות מחיר מספקים אחרים גדולים בתחום הנדון ואף צרף לתצהירו הצעות מחיר שנתקבלו.

7.
סיכומן של הטבלאות הנזכרות לעיל והתחשיב שנעשה בהם הינו כדלקמן:

המשיבה חייבה את המבקשת בחיובי יתר בשיעור כולל של 223,560 ש"ח בין השנים 1998-2001, כשמתוך סכום זה סך של 35,718 ש"ח מתייחס למוצרים נשוא התובענה.

משכך, טוענים המבקשים כי סיכום מערכת ההתחשבנות בין הצדדים עפ"י תנאי ההסכמה הנזכרת לעיל, מביא לכך שלא רק שהמבקשת לא נותרה חייבת כספים למשיבה, כי אם ההיפך מכך, שכן סכום חיובי היתר עולה על סכום התביעה.

דיון ומסקנות
:
8.
המבקש נחקר על תצהירו בשתי הזדמנויות שונות, האחת במעמד בקשת המבקשים לביטולו של עיקול זמני, והשניה - במעמד הדיון בבקשת הרשות להתגונן, ועל פי הודעת ב"כ המשיבה, יש להתייחס
לשתי אלו לצורך הבקשה דנן.

9.
עיון במכלול חקירתו הנגדית של
המבקש,
מביאני למסקנה כי הטענות העובדתיות אשר הועלו על ידי המבקש בתצהירו, לא הופרכו, וסיכומם של דברים הוא כי המבקש דבק בגירסתו העובדתית כפי שהועלתה בתצהירו.

בנסיבות אלה כל שנותר לבחון הוא באם עובדות אלה מגלות לכאורה עילה חוקית בעלת משמעותית כלשהי שאם תוכח במשפט תוכל לשמש תריס ומגן בפני
התביעה. ראה ע"א 478/75 אנגלרדר נ' אשכנזי, פ"ד ל' (3) 437, 443.

10.
טענתו העיקרית של ב"כ המשיבה בסיכומיו הינה באשר לטיב הטענה שבפני
נו.

מסכימה אנוכי עם דבריו, לפיהם טמון סיכון רב בטענה כגון דא, אשר יש בה כדי לפתוח פתח לבעל דין להעלות בדיעבד טענה בדבר חיובי יתר, ובדרך זו לטרפד ביצועם של תשלומים בגין סחורה אשר אין חולק כי סופקה בפועל ללא כל הסתייגות מצד מקבלה.

להמחשת הקושי מפנה ב"כ המשיבה לכך שבתעודות המשלוח אשר נמסרו למבקשת עם קבלת סחורה מצויינים מפורשות מחירי המוצרים המסופקים, ולכך יש להוסיף את העובדה שעסקינן במוצרים אשר סופקו למבקשת במשך מס' שנים.


הגם שכך, הרי שחשש זה אינו יכול להוות שיקול לדחיית בקשת רשות להתגונן, שכן
לא קלותה של העלאת הטענה היא הנבחנת, כי אם היותה אפשרית, וראויה לעמוד לדיון כאמור לפסה"ד הנזכר לעיל, וכן ע"א 454/65 סלבין נ' גליק,
פ"ד כ (2) 15,17.

חששו של ב"כ המשיבה הינו נכון לגבי טענות הגנה רבות אחרות כדוגמת הכחשת קבלתה של הסחורה ששוויה נתבע, או טענת פרעון הנטענת.

כל
שיכולה המשיבה בשלב זה לעשות על מנת לבחון את "רצינותה" של הטענה הנטענת, ואת היותה כנה, הינו לעשות שימוש בכלי שהעמיד הדין לרשותה - החקירה הנגדית.

11.
סבורתני, כי בטענותיו משרבב ב"כ המשיבה לעניננו את סוגיית "טעות בכדאיות העיסקה" המוכרת מדיני החוזים, וזאת שלא ממן העניין.

סוגייה זו
מבהירה כי צד לחוזה מנוע
מלתקוף הסכם שהיה צד לו בהסתמך על טעות או הטעייה שהינה בכדאיות העסקה גרידא.

הגיונה של טענה זו הינו בעקרון חופש החוזים הכולל בחובו את החופש לדרוש או להציע בעסקה כל מחיר שיראה, מה גם שקביעתו של מחיר כוללת יסוד סובייקטיבי הנובע מגורמים דוגמת עוצמת הרצון לרכוש או למכור, האפשרויות הכספיות של הרוכש וכדומה. לכך ניתן להוסיף כי בכל עסקה נוטל צד לה סיכון ביחס להערכת תנאי השוק וכדאיות העסקה.

ראה בספרם של פרופ' ד. פרידמן ונ.כהן/חוזים, חלק ב' בעמ' 730-731.


ואולם, יש להבחין בין סוגיית הכדאיות האמורה שהגיון בצידה, לבין עניננו אנו.

המבקשים טוענים אמנם, כי בדיעבד התחוור להם כי עקב התקשרותם עם המשיבה נאלצה המבקשת לשלם מחירים שאינם כדאיים, ומכל מקום שלהם חלופות זולות יותר, ואולם, חוסר הכדאיות הנטענת אינה נובעת מהנסיבות הקלאסיות שבעטיין נדחית טענה כגון דא, כי אם ולטענת המבקשת - מחריגת המשיבה מההסכמה אשר היתה בין הצדדים לעניין המחיר שייגבה מאת המבקשת.

טול דוגמא בהקבלה לענייננו, בה היתה המבקשת טוענת כי המשיבה התחייבה לגבות ממנה עבור מוצר פלוני 100 ש"ח, כשבדיעבד ובניגוד להסכמת הצדדים לעניין מחיר זה, גבתה היא ממנה 130 ש"ח. ברי, כי ביצועו של התשלום המופרז, אין בו כדי למנוע מהמבקשת כדי לטעון כנגדו בהיותו חורג מהסכמת הצדדים, מתנאי ההתקשרות, וזאת הגם
שטענה זו
כוללת בחובה תקיפתה של כדאיות הרכישה.

אין המוכר יכול להיבנות מטעות של הרוכש
אם זה שילם בהיסח הדעת מחיר הגבוה מזה המוסכם. יצויין כי בהקשר זה טען המבקש כי היסח הדעת נבע מהאמון אשר רחש כלפי מנהל המשיבה,
ואשר הביאו להבין כי הינו מחייבו בהתאם למוסכם.
מסקנה זו מחוייבת הן מכח דיני החוזים המחייבים קיומה של ההתקשרות בהתאם לתנאי החוזה שנכרת (לרבות ובפרט המחיר), והן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.


לחידוד הדברים יובהר כי המבקשת מעולם לא טענה כי לא עשתה עסקה כדאית עם המשיבה, אדרבא - לטענתה הסכימו הצדדים על תנאי עסקה כדאית ביותר, קרי - עסקה לפיה צריכה היתה היא לקבל
את המחיר הזול בשוק, אלא וזו טענתה - שהמשיבה לא יישמה בפועל הסכמה זו וחרגה ממנה.

12.
מסכימה אני עם טענותיו של ב"כ המשיבה באשר לתמיהה העולה מהתנהגותה של המבקשת, אשר שילמה כל השנים בהתאם לסכומים בהם חוייבה ע"י המשיבה, אלא שלתמיהה זו ניתן הסבר כלשהו ע"י המבקש אשר הסביר כאמור כי נתן אמונו במשיבה.

וגם אם ימצא כי אין די בהסבר זה, הרי שאין בתמיהה זו כשלעצמה
כדי לאפשר דחיית הבקשה שבפני
י, שכן הלכה פסוקה היא שבהליך זה אין ביהמ"ש אמור למנוע מהמבקש יומו, אך מפאת תמיהות, טענות שאינן מעוררות אמון רב. ראה ע"א 592/65 שלי נ' בוכבזא ואח'
, פ"ד כ
(2) 608, 610. תמיהות כאלה רשאים המבקשים ליישב באמצעות ראיותיהם בפני
ביהמ"ש.

13.
עוד מסכימה אני עם טענה בלתי מבוטלת שמעלה ב"כ המשיבה, ולפיה קיים קושי מעשי ממשי ביישומה של הגנת המבקשים, שכן הגדרתם לעניין המחיר אשר הוסכם בין הצדדים הינה הגדרה כללית ועמומה למדי.

הגדרה זו שלשונה: "המחיר הזול ביותר", אינה ניתנת לתרגום וליישום דווקני וחד משמעי.
כאמור, קביעתו של מחיר הינו עניין משתנה מסוחר לסוחר, מזמן לזמן ומנסיבות לנסיבות. אלא, והגם שכך אינני סבורה כי יש בקושי זה כדי לסלק את הבקשה דנן, שהרי

הלכה פסוקה היא כי אין לנעול שעריו של ביהמ"ש מפאת טעמים שבדרכי ההוכחה. ראה: ע"א 168/84 אלקלעי נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פ"ד מ(2) 335, וכי אין לשקול בשלב זה
סיכויי הוכחת הנטען או שיקולי סבירות. ראה ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15.


המבקשים עשויים להוכיח ע"י הבאת מומחה רלבנטי או בדרך אחרת, כי בענף הנדון ישנו מחיר שוק מקובל ונהוג, או מחיר אשר שימש בפועל בעסקאות מקבילות רבות אחרות
באותו ענף, ואשר יש בו כדי להוות אינדיקציה לטענתה בדבר חיובה במחיר החורג מכך.

ראה למשל
ע"א 14/81 (ב"ש 73/83) תעשיות רוגוזין בישראל בע"מ נ' עילית בע"מ, פ"ד לז(1) 664, 666 שם
עלתה מחלוקת דומה בין הצדדים עת טען הרוכש, כי מוכר הסחורה הפר חובתו התחייב לספק לו סחורה "מן הסוג הטוב ביותר".


ראה עוד: ע"א 705/83
רשות שדות התעופה נ' מקורות, פ"ד מ(3) 426 שם נטען לקיומו של נוהג שיש בו כדי להשליך על כוונת הצדדים ופרשנות ההסכם שבינהם. סבורתני כי בדומה לכך, בעניננו הגדרה הניתנת לפרשנות, אשר תעשה בדרך של שמיעת ראיות בביהמ"ש. מכל מקום אינני יכולה כבר בשלב זה לקבוע נחרצות כי איננה ניתנת להוכחה.

14.
ב"כ המשיבה העלה טענות שעניינן טיב הראיות אשר צורפו על ידי המבקשים לתצהירו של המבקש וכן העלה תמיהות באשר להתנהגותו של המצהיר כגון באי בדיקת מחירי הרכישה בהם חוייב כל השנים.

לטענות אלה אין כל רלבנטיות בהליך שבפני
, שכן אין לשקול בשלב זה שיקולי סבירות כאמור לעיל או את משקל הראיות, וגם אם טענות ההגנה אינם מעוררות אמון רב לא יסרב ביהמ"ש ליתן רשות להתגונן. ראה ע"א 592/65 שלי נ' פורבזה ואח'
, פ"ד כ 608,610


ברי, מכל מקום כי אין ביהמ"ש יכול או מוסמך בשלב זה להכריע באשר למסקנות שיש להסיק מראיה או מהתנהגות כלשהי בהסתמך על פרשנות המשיב, ויש לאפשר למבקשים ליישב כל סתירה ולתמוך גירסתם במסגרת הראיות אשר יובאו בהליך העיקרי.

15.
אינני מקבלת את טענת ב"כ המשיבה בדבר היותו של תצהיר המבקש לוקה בחוסר פרוט.
התחשיבים שצורפו לתצהיר זה היו מפורטים דיים שכן התייחסו הם לחשבוניות הרלבנטיות, ולהפרש המחיר הנטען לגבי כל אחת מהן.

דרישתו של ב"כ המשיבה לפרוט נוסף חותרת למעשה לצרופם של ראיות מלאות ומבוססות לעניין הסכומים הנטענים, דרישה שאינה במקומה בהליך שבפני
י.
16.
אשר לטענת ב"כ המבקשים בסיפא לסיכומיו לעניין הסכום בגינו יש ליתן רשות להתגונן, הרי שאין לקבלה. הכחשת המבקשים את חבותם לשלם את הסכום הנתבע מקורה בשתי עילות:
האחת - חיובי יתר בחשבוניות הנתבעות בשיעור של 35,718 ש"ח.

השניה - עניינה למעשה קיזוז תשלומים ששולמו ביתר בגין חשבוניות שאינן נתבעות.

בהתחשב בתנאים שנקבעו בסעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 לקיומה של זכות קיזוז, נראה כי כבר בשלב זה ניתן לאמר כי סכומי הקיזוז הנטענים, הינם תוצאה של אמדן והערכה, ומשכך אינם בבחינת "סכומים קצובים".

אי לכך, הישענות המבקשים על הסעיף האמור לשם ביסוסה של זכות מהותית לקיזוז, אפשרית אך במידה שיעלה בידם להראות כי עסקינן בחיובים הנובעים "מעסקה אחת".

הפסיקה והספרות המשפטית נתנו דעתם רבות להגדרתה של "עסקה אחת". סקירה רחבה בענין זה נעשתה בע"א 1776/97 אאורליה ליבוביץ – בית מלאכה לתפירה נ' גדעון אוברזון – תעשיות אופנה (1976) בע"מ, פ"ד נ"ד (3) 49, ולהלן חלק משצוטט ונאמר בו:

"המונח "עיסקה" פורש בספרו של ז' צלטנר, דיני חוזים של מדינת ישראל (אבוקה, כרך א' תשל"ד) בעמ' 169 כ"מצב עובדתי-מסחרי היכול לשמש יסוד לצמיחת עילות וטענות משפטיות". השופט ג' בך אימץ הגדרה זאת והוסיף כי "לא מספר ההסכמים הוא הקובע, אם המדובר בעיסקה אחת או בעיסקאות שונות. גם הסכמים אחדים יכולים להוות עיסקה אחת. הכול תלוי בתוכן ההסכמים" (ההדגשות במקור -י' ט') (ראו ע"א 377/82 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מ"ב(2) 725, 732 (להלן - "עניין צור גת"). במקרה אחר הגדיר השופט א' גולדברג את המושג "עיסקה אחת" כ"עיסקה מסחרית [59] העומדת בפני
עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם" (ראו ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177, 180 (להלן- "עניין ביר-טל")...
בעניין זה הגיעו בתי המשפט במקרים שונים למסקנות שונות בדבר הגדרתה של "עיסקה אחת" להבדיל ממספר עיסקות. כך, למשל, סבר בית המשפט בעניין ביר טל כי כל משלוח של סחורה במסגרת "הסכם מסגרת" בין יצרן וסוכן מהווה עיסקה נפרדת. כפי שאמר: "כל משלוח סחורה אשר כזה הינו עיסקת מכר עצמאית בין הצדדים, הניתנת לניתוק, מן הבחינה העיסקית, מהסכם הסוכנות". לעומת זאת נקבע במקרה אחר כי משלוחי הסחורה הנפרדים על פי "הסכם מסגרת" אחד נכללים בעיסקה אחת; למרות שדובר "בעיסקה, שפוצלה למשלוחי סחורה שונים ולתשלומים במועדים רבים תוך תקופה ניכרת" (ראו דברי השופט ג' בך בע"א 82/81 דו-עץ נ' וייסנברג, פ"ד לז(2) 355, 358; לעניין זה ראו את דברי הביקורת של א' זמיר בספרו, בעמ' 577 ה"ש 99, המציין כי בהבחנה בין עיסקה אחת לעיסקות אחדות קיימת "עמימות ומניפולטיביות"; וראו גם עניין צור גת בעמ' 732 שבו נקבע כי כאשר בוצע חוזה הקבלנות, ואחר כך נערך בין הצדדים חוזה נוסף לצורך ביצוע מלאכה נלווית שביצעו קבלנים אחרים, לא מדובר בעיסקה אחת). על ההבחנה בין עיסקה אחת לבין עיסקות נפרדות כותבת נ' זלצמן את הדברים הבאים:
"הביטוי 'עקב העיסקה' משמיענו שבעסקה אחת מדובר, והקשר שבין החיוב הנערב לבין הנכס המעוכב הוא קשר שיצרה אותה עסקה להבדיל מחיוב שנולד עקב עסקה אחרת שבין הנושה והחייב.
ההבחנה בין עסקה אחת לבין עסקאות נפרדות היא הבחנה עובדתית, שלא ניתן לקבוע לה הגדרה ברורה מראש. היא תיעשה לאור תוכנו של ההסכם שבין הצדדים, הנותן לעסקה את צביונה המסוים כעסקת מכר, עסקת קבלנות, שליחות וכדומה; לאור הנסיבות המהוות רקע כללי להתקשרות הקונקרטית; תוך השוואה לעסקות דומות שקשרו הצדדים בעבר; ובהתייחס לנהגים מסחריים קיימים בסוג זה של התקשרויות חוזיות. יתר על-כן, נראה שמבחן העסקה יהיה מושפע גם מקווי המדיניות הכלליים שיתוו בתי-המשפט בקשר לפרשנותה של הוראת-חוק יוצרת זכות עיכבון. גישה פרשנית הנוטה להצר את היקף פרישתה של הזכות הסטטוטורית תבכר את האפשרות לחלק את המסגרת העסקית הכוללת לכמה עסקות נפרדות, ככל שהנסיבות הקונקרטיות אכן מאפשרות זאת, וכך גם להגביל [60] את היקף החיוב הנערב מכוחה של הזכות" (זלצמן בעמ' 176-175; עיינו גם עמדתו של זמיר בספרו, בעמ' 577-576, הסבור כי "עיסקה אחת יכולה להיות מורכבת מחוזים אחדים" וכן עמדתו של מ' דויטש קניין (כרך ב' תשנ"ט) ,בעמ' 243, (להלן - "דויטש") הסבור אף הוא כי הביטוי "אותה עיסקה" רחב יותר מהביטוי "אותו חוזה").
סיכומם של דברים, עיסקת קבלנות אחת היא עיסקה מסחרית העומדת בפני
עצמה והניתנת לניתוק מסחרי מעיסקות אחרות בין אותם צדדים, אפילו נעשית העיסקה במסגרת עיסקית מקיפה יותר שבתוכה פועלים הצדדים. ההבחנה היא הבחנה שבעובדה והיא נקבעת לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה לגופו. לענין זה נשקל תוכנו של ההסכם שבין הצדדים ומובאים בחשבון הסדרים בדבר אופן התשלום, אופי המלאכה או השירות, פרק הזמן שבמהלכו נעשות הפעולות ושיקולים נוספים..."

ומן הכלל אל הפרט - המקרה שבפני
נו מעלה סימן שאלה גדול ומעובה באשר לקיומה של "עסקה אחת", שכן מחד - לא ניתן להתעלם מכך שבאופן מעשי עסקינן בחיובים שמקורם ברכישות, ובהזמנות רבות שנפרסו על פני מס' שנים. אלא, והגם שכך – הכרעה בשלב זה בדבר העדרו של התנאי האמור, לא תהא נקייה מספקות, שכן עיון בכרטיס הנהח"ש שצורף לתובענה מראה לכאורה, כי הצדדים לא נהגו להתייחס לכל חשבונית כעסקה נפרדת, כי אם ניהלו מסגרת כללית רחבה של משיכת סחורה כנגד תשלומים ששולמו על חשבון הסחורה מעת לעת, כשמשיכות אלה אופיינו כולן, כך לטענת המבקשים, "במחיר הזול הקיים בשוק".
מכל מקום, נוכח העדר אפשרות לקביעה חד משמעית במקרה דנן בשאלה האמורה, אין מקום לשלול על הסף בשלב זה את זכות הקיזוז, ויש לאפשר למבקשים להוכיח בראיות מלאות כי עסקינן ב"עסקה אחת", ובפרט כשמהסקירה שהובאה לעיל ניתן ללמוד כי עסקינן בשאלה עובדתית המחייבת בנסיבות מסוימות שמיעה מקיפה של ראיות בענין זה.

17.
סיכומו של דבר, חרף הקושי הרב הטמון ביישום גירסתם של המבקשים, ובאופן הוכחתה, כפי שהדברים באו לידי ביטוי משכנע למדי בדבריו של ב"כ המשיבה, הרי שאין בכל אלה כדי להצדיק נעילתם המיידית של שערי ביהמ"ש בפני
המבקשים.

ייתכן כי בנסיבות העניין, אלמלא נשא צו העיקול הזמני שניתן בתיק זה פרי, היו מחוייבים המבקשים בהפקדת ערובה כתנאי למתן הרשות להתגונן במקרה דנן.

18.
משכך, מתקבלת בקשת הרשות להתגונן, ותצהירו של המבקש בלווית דבריו בחקירתו הנגדית ישמשו ככתב הגנתם של המבקשים, למעט הרחבת חזית שנעשתה בעדותו.

הוצאות בקשה זו בסך של 1,200 שקלים בצירוף מע"מ יחולו על מי מהצדדים בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

ניתנה היום 21 בספטמבר, 2002 (ו' בתשרי תשס"ג) בלשכתי, בהעדר הצדדים.

חדד אורית

- רשמת
קלדנית: עופרה








בשא בית משפט שלום 7468/02 צמז"ח עולם הספורט בע"מ ואח' נ' עידן 88 שיווק כלי עבודה (94) בע"מ (פורסם ב-ֽ 21/09/2002)











תיקים נוספים על צמז"ח עולם הספורט בע"מ ואח'
תיקים נוספים על עידן 88 שיווק כלי עבודה (94) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט