מדינת ישראל – משרד הבטחון - תנופה שירותי כח אדם ואחזקות 1991 בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
תנופה שירותי כח אדם ואחזקות 1991 בע"מ




מדינת ישראל – משרד הבטחון - תנופה שירותי כח אדם ואחזקות 1991 בע''מ

תיק אזרחי 83373/00     17/11/2002 (א)



תיקים נוספים על תנופה שירותי כח אדם ואחזקות 1991 בע"מ




א 83373/00 מדינת ישראל – משרד הבטחון נ' תנופה שירותי כח אדם ואחזקות 1991 בע"מ




בתי המשפט
א 083373/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
17/11/2002
תאריך:
כב' השופטת שושנה אלמגור

בפני
:
מדינת ישראל - משרד הבטחון

בעניין:
תובעת
אורן שוורץ

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
תנופה שירותי כח אדם ואחזקות 1991 בע"מ
נתבעת
יורם וסרצוג

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
זוהי תביעה להשבת כספים שנגבו ביתר ממשרד הביטחון על ידי הנתבעת במסגרת חוזה לאספקת כח אדם לבסיסי צה"ל.

העובדות:

1. 1. הנתבעת הינה חברה שעיסוקה אספקת כח אדם והשמתו (להלן: "החברה").

2. 2. החברה סיפקה שירותי כוח אדם לתובעת (להלן: "משרד הביטחון" או "התובעת") מכוח שני חוזים שנחתמו בין הצדדים:
החוזה הראשון, חוזה לאספקת שירותי כח אדם לביצוע עבודות במחנות צה"ל לתקופה שמחודש פברואר 1992 ועד חודש אוגוסט 1994 (להלן: "חוזה צה"ל"). החוזה השני, חוזה לאספקת כח אדם לביצוע עבודות במוזאוני צה"ל לתקופה שמחודש ספטמבר 1992 ועד חודש אוגוסט 1994 (להלן: "חוזה המוזאונים").

3. 3. ההתקשרות בחוזה צה"ל חולקה לשני חוזים לפי תקופות שונות. החוזה הראשון לתקופה שמחודש פברואר 1992 ועד חודש אוגוסט 93' (להלן: "החוזה הראשון"). במסגרת חוזה זה הוסכם על תשלומי שכר לעובדים כדלקמן: שכר חודשי ובתוספת הפרשות סוציאליות בסך השווה ל- 21.85% מהשכר החודשי. ההפרשות הסוציאליות כללו: 4% חופשה שנתית, 2% דמי הבראה, 6% פנסית יסוד, 2.5% ימי מחלה ו- 7.35% ביטוח לאומי .
החוזה השני, לתקופה שמחודש ספטמבר 1993 ועד חודש אוגוסט 1994 (להלן: "החוזה השני"). בחוזה זה שונו שעורי ההפרשות הסוציאליות בהתאם לותק העובדים: לעובדים בעלי ותק פחות מ- 11 חודשים ישולמו הפרשות סוציאליות בשיעור כולל של 21.85% כמפורט לעיל ולעובדים בעלי ותק העולה על 11 חודשים ישולמו הפרשות סוציאליות בשיעור כולל של 31.85% לפי הפירוט כדלקמן: 5% חופשה, 3% הבראה, 2.5% מחלה, 4.17% חגים, 8.33 פיצויים, 1.5% שי לחגים ו- 7.35% ביטוח לאומי.

4. 4. ביום 26.8.93 פנתה חברת א.ו.ת אספקה ותעסוקת כח אדם בע"מ (להלן: "חברת א.ו.ת") למשרד הביטחון בתלונה בקשר להעסקת החברה על ידו, לטענתה תנאי העסקת החברה אינם עומדים במבחן ההגיון הכלכלי הואיל ולחברה משולמים סכומי כסף גבוהים ולפיכך היא דורשת שתיערך בדיקה מסודרת.

5. 5. ביום 10.3.94 ערכה יחידת מבקר הכספים של משרד הבטחון
דו"ח ביניים אודות העסקת המובטלים במחנות צה"ל על ידי החברה. סופי זיו, ראש תחום פיקוח עלויות וגופים חיצוניים, אשר ערכה את הדו"ח קבעה כי בפועל החברה קיבלה ממשרד הבטחון
תקורה העולה על התקורה הקבועה בחוזים. (להלן: "הביקורת").

6. 6. לאור ממצאי הביקורת עיכב משרד הביטחון לחברה את התשלומים הקבועים בחוזה. בגין עיכוב התשלומים הגישה החברה בחודש אוקטובר 1994 שתי תביעות בסדר דין מקוצר כנגד משרד הביטחון. בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 28 ביוני 1995 כי בשתי התביעות תינתן למשרד הביטחון הרשות להתגונן בגין טענת הקיזוז המפורטת בחלקה. בנוסף, הורה בית המשפט על גילוי מסמכים הדדי. החברה ערערה על החלטת בית המשפט השלום, וערעורה נדחה. ביום 12 ביוני 2000 תביעות החברה נמחקו מחוסר מעש.

7. 7. בעקבות המסמכים, שגולו על ידי החברה ערך משרד הביטחון ביקורת חשבונאית מקפת. חוות הדעת, שנערכה על ידי ישראל בסון, רואה חשבון (להלן: "רו"ח בסון"), המניחה את התשתית לתביעה נשוא דיוננו, מצאה כי החברה הגישה חשבונות החורגים מתנאי החוזה, גבתה ממשרד הביטחון תשלומי יתר, וכן נמצאו טעויות של כפילות (להלן: "חוות הדעת").
טענות משרד הביטחון:

1. 1. בהתאם לחוות הדעת של רו"ח בסון גבתה החברה תשלומי יתר בגין עובדים שכלל לא הועסקו על ידה, כן נגבו כספים עבור ימי עבודה שלא בוצעו וכן נגבו כספים בגין רכיבי תשלום עודפים.
בנוסף, החברה לא העבירה הכספים שגבתה ליעודם על פי החוזה ובכך הפרה את החוזה ועשתה עושר ולא במשפט.

2. 2. לפי חוות הדעת ממצאי הביקורת מתחלקים לשניים: האחד, חריגות מהחוזה, והשני, טעויות הנובעות מכפילות. חריגות מהחוזה נובעות, בין היתר, משכר ששולם לעובדים הנמוך מהקבוע בחוזה, בעוד שבפועל גבתה החברה ממשרד הבטחון
סכומים הנקובים בחוזה ואף גבוהים מהמוסכם. בחוזה הראשון סוכם על הפרשות לפנסית יסוד בשיעור של 6%, בעוד שבפועל שולמה, לפי דרישת החברה תוספת, של 2.3%. טעיות הכפילות נבעו מכך שהחברה דרשה תוספת תשלום בגין ימי חופשת מחלה, וחג עבור העובדים וזאת על אף שקיבלה החזר עבורם במסגרת ההפרשות הסוציאליות. בנוסף, החברה דרשה וקבלה תשלום עבור ימי עבודה בודדים לפי קריטריון קבוע של 20 ימי עבודה בחודש זאת על אף שהיו חודשים בהם היו יותר ימי עבודה ועל כן הסכום הנדרש עבור יום עבודה צריך היה להיות נמוך יותר.
לא הוגשה חוות דעת נגדית לסתור את חוות דעתו של רו"ח בסון.

טענות החברה:

1. 1. הואיל והתביעה הוגשה ביום 20 באוגוסט 2000 הרי שעילת תביעה הנסמכת על אירועים שקדמו ליום 20 באוגוסט 1993 התיישנה ויש לדחותה.

אשר לאירועים מאוחרים ליום 20 באוגוסט 93' טוענת החברה לקיזוז. בנוסף, תלונתה של חברת א.ו.ת למשרד הביטחון לא סיפקה מידע חדש למשרד הביטחון, אלא רק נטען לחוסר הגיון כלכלי בהעסקת החברה. מכתב התלונה אינו מהווה עובדה חדשה אשר התגלתה לתובעת ואין הוא מהווה עילה טובה לכך שמשרד הביטחון בחר שלא לערוך את הביקורת מוקדם ממכתב התלונה ביוזמתו.

2. 2. התובעת היא שערכה את החישובים על בסיסם שולמו התשלומים לנתבעת. רס"ן אירית כרמי, אשר שימשה כגורם המזמין, דיווחה לנתבעת על העובדים ושעות עבודתם, עבור מה יש לשלם להם ואיזה סכום. הדו"ח שנערך על ידי רס"ן כרמי הועבר למחלקת שירותי פרט במשרד הביטחון והעתק לנתבעת ובהתאם שולמו התשלומים לעובדים. אשר על כן, מקור זה עמד לרשות התובעת בכל עת, ולא היתה מניעה שהתובעת תברר בזמן ביצוע החוזה את העובדות המקימות לה את עילת תביעתה.

ד י ו ן :

אין חולק כי החברה לא עמדה בתנאי החוזה. היא דרשה וקיבלה כספים ממשרד הביטחון שלא כדין. החברה לא העמידה הגנה של ממש בפני
התביעה, שכן לא הוגשה מטעמה חוות דעת לסתור את חוות דעתו של רו"ח בסון מטעם התביעה. את עיקר יהבה משליכה הנתבעת על התיישנות התביעה לפי חוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") ועל טענת קיזוז, אשר אינה עומדת בדרישות הפירוט.
התביעה, נשוא דיוננו, נסובה סביב החריג לכלל ההתיישנות הקבוע בסעיף 8 לחוק, שכותרתו "התיישנות שלא מדעת". החריג לכלל ההתיישנות תלוי בהכרעה בשאלה העובדתית, האם נעלמו ממשרד הביטחון העובדות המהוות את עילת התובענה.

אקדים ואומר, כי משרד הביטחון יכול וצריך היה לנהוג בזהירות סבירה, אשר היתה מונעת את שארע. בידיו היו הכלים והאמצעים לבדוק ולבחון את תנאי החוזה והחשבונות המוגשים לו ומשלא עשה כן לא עמד בנטל הוכחת החריג לטענת ההתיישנות.

לטענת ההגנה, עילת התביעה, הנסמכת על אירועים שקדמו ליום 20.8.93 התיישנה ויש לדחותה. אשר למועד המאוחר ליום 20.8.93, ובהנחה כי ממצאי חוות הדעת שהוגשה מטעם התביעה נכונים, טוענת החברה לקיזוז בסך של 474,807 מסכום התביעה. חשוב לציין, כי אף אם תתקבל טענת ההתיישנות והתביעה, הנסמכת על אירועים שארעו מוקדם מיום 20.8.93, תידחה, הרי שדין טענת הקיזוז להידחות מהטעם שהיא אינה מפורטת דיה. החברה לא הוכיחה, באמצעות חוות דעת חשבונאית או בדרך אחרת, כי הסכום המקוזז על ידה הוא אכן הסכום לו היא זכאית מהתובעת ולכן לא עמדה בחובת הפירוט הנדרש בטענה האמורה.

1. סעיף 9 לחוק ההתיישנות:

על התביעה לא חלה התיישנות מכוח סעיף 9 לחוק ההתיישנות הקובע לאמור;

"הודה הנתבע, בכתב או בפני
בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום מקצת הזכות, דינו כהודאה לעניין סעיף זה."

דהיינו, היה והודה הנתבע במהלך תקופת ההתיישנות בקיום זכותו של התובע, כולה או במקצתה, יהא בכך כדי להפסיק את מירוץ ההתיישנות נגד התובע, ואף אם ההודאה נעשתה לאחר תום התקופה, שוב תעמוד לו לתובע זכות התביעה, ומנין תקופת ההתיישנות יחל מיום ההודאה.

החברה הודתה, במסמך כתוב מיום 24.4.94, בקיומו של חוב למשרד הביטחון (מוצג ת/1 לתיק המוצגים). בסעיף ג' למכתב זה כותב מוטי שחם, מנכ"ל החברה, למשרד הביטחון:

"הפרשי שכר - בבדיקה שבצענו הסתבר שאכן קיימים הפרשי שכר בין מה שחייבנו את משהב"ט לבין זיכוי העובדים, את הפרשי שכר אלה אנו נעביר לעובדים במשכורות הקרובות ועם סיום הבדיקה."

אם כן, מוצג ת/1 מהווה הודאה במקצת זכותו של משרד הביטחון לתשלומי יתר, שהם נשוא התביעה, והרי דינה של הודאה במקצת הזכות, לצורך מנין תקופת ההתיישנות, כדין הודאה מלאה בזכות.
אי לכך, משהודתה החברה בזכות משרד הביטחון לקיום החוב קמה תחולה להוראת סעיף 9 לחוק ההתישנות, המורה על חידוש מירוץ ההתיישנות מיום ההודאה ואילך. אשר על כן, יחל מרוץ ההתיישנות מיום ההודאה, קרי מיום 24.4.94, ולפיכך הגשתה של תביעה זו נכנסת בגדר המועד טרם סיום מירוץ ההתיישנות.

לאור האמור לעיל, טענת החברה להתיישנות התביעה נידחית מכוחו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות.
התוצאה האמורה מתחזקת לאור גישתו של השופט ג. בך, בכל הנוגע לטענות התיישנות, בע"א 244/81 פתאל מאיר נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית פ"ד לח (3) 673 שם נקבע כי יש לפרש את החוק ואת מצבם המשפטי של הצדדים, במידת האפשר, באופן המאריך את תקופת ההתיישנות. להלן דבריו לעניין זה:

"עינינו הרואות שאין דעת המחוקק נוחה מעצם ההתיישנות ... ללמדך כוונת המחוקק, שיש להימנע ככל האפשר מלנעול אך מחמת התיישנות בלבד, את שערי בית המשפט בפני
התובע זכותו כדין."

(שם בעמוד 678-679)

על כן תוצאה נכונה וראויה תהא קבלת התביעה על כל חלקיה.

ממצאי חוות דעתו של רו"ח בסון מקובלים עליי. לא הוגשה חוות דעת נגדית לסתור מטעם ההגנה, על אף שבהליכים הקודמים התייעצה החברה עם רואה חשבון ואילו עתה נמנעה מהבאת חוות דעת כלשהי לסתור את חוות הדעת מטעם התביעה.
לכן, גם טענת הקיזוז, המועלית על ידי החברה, נדחית מפאת חוסר הפירוט הנדרש.

2. סעיף 8 לחוק ההתיישנות
למעלה מן הצורך, הואיל והצדדים הרחיבו בסיכומיהם בשאלת החלת סעיף 8 לחוק ההתיישנות אדון אף בו.

משטען משרד הביטחון להחלת החריג לכלל ההתיישנות הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות נטל ההוכחה מוטל על כתפיו. חריג ההתיישנות מצריך הכרעה בשאלה העובדתית, האם נעלמו מן התובע העובדות המקימות עילת תביעה מסיבות שאינן תלויות בו והאם יכול היה להימנע מאי ידיעה זו.

את לשון סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אשר כותרתו "התיישנות שלא מדעת", יש לקרוא בד בבד עם הוראת סעיף 6 לחוק ההתיישנות שזו לשונם:

"6. תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."
.
.
"8. נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה."

כלל ההתיישנות קובע כי עם הולדת עילת התובענה יחל מירוץ ההתיישנות, אלא אם מתקיימים התנאים בחריג ה"התיישנות שלא מדעת" שפורטו לעיל. בהתקיימם יידחה תחילת מועד ההתיישנות עד לאותו יום שבו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת תביעתו.

שני התנאים המצטברים הקבועים בחריג לכלל ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות הינם כדלקמן:

א. א. נעלמו מן התובעת עובדות, המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו;
ב. ב. שהתובע גם בזהירות סבירה לא יכול היה להימנע מאי-ידיעתו זו.
(ראה: ע"א 244/81 פתאל מאיר נ' קופת חולים של ההסתדרות, פ"ד לח (3) 673).

אשר על כן יש לבדוק האם הוכיחה התביעה את התקיימות שני התנאים המצטברים:
א. נעלמו מן התובעת עובדות, המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו:

דרך ביצוע החוזה מהווה מדד לבחינת יכולתו של משרד הביטחון לדעת את העובדות המהוות את עילת התובענה. מנגנון ביצוע החוזה היה כדלקמן: נציגת הצבא, רס"ן אירית כרמי, המהווה את היחידה המזמינה, נהגה להעביר דו"ח נוכחות לחברה ולמשרד הביטחון, שכלל את שמות העובדים, זמן העבודה, פירוט ימי חופש וכיוצא בזה. על בסיס הדו"ח האמור ביצעה החברה את חישובי השכר בצירוף תקורה והגישה חשבונית לתשלום למשרד הביטחון. משרד הביטחון אישר את החשבונית ושילם את הסכום הנדרש לחברה.

לטענת משרד הביטחון, שיטת ההתחשבנות המפורטת לעיל מותירה את מירב המידע בידי החברה, בעוד שלמשרד הביטחון יכולת מוגבלת לדעת מה התשלום המשולם בפועל לעובדים. במילים אחרות: משרד הביטחון - לטענתו - לא יכול היה לדעת את עובדות התביעה עד לקבלת הנתונים מהחברה.

אינני מקבלת טענה זו. החוזה ודרך ביצועו העמיד כלים נרחבים למשרד הביטחון לבצע ביקורת בכל עת. מוצג נ/5, המפרט את רשימת העובדים שהועסקו בצה"ל תוך פירוט תעסוקתם, מספר ימי עבודה וכיוצא בזה הוא מכתב המופנה למשרד הביטחון, מחלקת שירותי פרט, וכן הוא ממוען לחברה. החברה ביצעה את חישובי השכר על פי אותם הדוחות. לפיכך משרד הביטחון, באמצעות הדוחות שהועברו לעיונו, יכול היה לערוך ביקורת על החשבוניות אותם הוא אישר. אשר על כן, משהועברה אינפורמציה זהה לשני הצדדים, אינפורמציה שבהתבסס עליה שלחה החברה את חשבונות השכר, יכלה מחלקת הפרט במשרד הביטחון לבצע ביקורת טרם ניתן אישור לתשלום החשבוניות. ראיות נוספות שהוגשו מטעם ההגנה (ראה: נ/2, נ/6, נ/7 ועוד) מחזקות את המסקנה כי אינפורמציה זהה הועברה הן לידי החברה והן לידי משרד הביטחון ובאמצעותה משרד הביטחון יכול היה לבצע ביקורת לחשבונות בכל עת.
לעניין נוהל העבודה מעיד מוטי שחם, מנכ"ל החברה, בעמוד 10 לפרוטוקול ש' 22-25:

" ת. במערכת יחסי העבודה שהיתה בינינו לבינה (רס"ן כרמי - ש.א.), אנו היינו כמו לשכת שירות, היא היתה מקבלת את הדיווחים מהבסיסים והיתה מדווחת כל חודש את מי מהעובדים ושעות העבודה. טכנית תלושי השכר הופקו אצלנו, אך חישבנו זאת עפ"י החישוב שלה, לגבי הכל ימי העבודה, הכל."
מדבריו של העד עולה, כי חישוב השכר בוצע על פי דיווחי רס"ן כרמי, ומשהאחרונה העבירה את אותם הדיווחים למשרד הביטחון, ניתן היה לבצע ללא כל קושי ביקורת על החישוב שנערך על ידי החברה.

יצחק לזר, מבקר אגף הכספים במשרד הביטחון, מטעם התביעה, מעיד באותו עניין בעמוד 6 לפרוטוקול ש' 5 - 28:

"ת. נכון שצויין את ימי העבודה שהיו בכל חודש, וכן טבלה שהיא מצרפת למכתבה. ... (רס"ן כרמי - ש.א.)
המסמך הוצג וסומן נ/5 ...
ש. היא בדקה כדבר שבשגרה את החשבוניות ואת הצויין בהן.
ת. היא נתנה אישורים על עבודתה וטיב עבודתם של העובדים בשטח. היא לא היתה מוסמכת לאשר את החשבוניות אלא את קבלת השירות.
ש. מה אתם עושים הדיווחים שהיא מוסרת לגבי השירות.
ת. הן מגיעים ביחד עם מסמכים ההזמנה והם משמשים אינדיקציה לקבלת השירות כמו שספק מספק ציוד למחסן בצבא.
ש. אתם בודקים אותם.
ת. מסתמכים על האישור שלה כאסמכתא לקבלת שירות כי אין אנו יכולים להיות נוכחים בכל הבסיסים. ..."

לאור האמור לעיל, למשרד הביטחון היו כל הכלים לבצע הבדיקה הנדרשת של חישובי השכר והחשבונות שהוגשו לו על ידי החברה, ומשלא עשה כן לא ניתן לומר כי נעלמו מעיניו עובדות מסיבות שאינן תלויות בו.

אין ספק, אמנם, כי החברה הערימה קשיים על משרד הביטחון בקבלת אינפורמציה נוספת לאחר ביקורת הביניים שנערכה, אלא שהביקורת הנדרשת צריכה היתה להיערך במהלך ביצוע החוזה ולא לאחריו. כאמור, משרד הביטחון יכול ואף צריך היה במהלך תקופת החוזה לבצע בדיקה של החשבוניות, אשר נשלחו לאישורו, ומשלא ביצע בדיקה שוטפת משך התקופות הרלוונטיות אין לו להלין אלא על עצמו.

סופי זיו, חשבת האגף לסיוע בטחוני דאז במשרד הביטחון, הצהירה מטעם התביעה כי נבצר ממשרד הביטחון לבצע בדיקות, מאחר ואלה מתבססות על מסמכים שנמצאו ברשותה של החברה. לטענתה סירובה של החברה לספק למשרד הביטחון את המאגרים הדרושים לביצוע הביקורת היא שמנעה את גילוי העובדות המהוות את הבסיס לתביעה, נשוא דיוננו. כאמור, סבורה אני כי הפרטים שהועברו מרס"ן כרמי לידי משרד הביטחון היו מפורטים דיים על מנת להוות מכשיר לבדיקת חשבונות החברה במהלך תקופת החוזה ותוך כדי ביצועו.

אשר על כן העובדות המהוות את עילת התובענה לא נעלמו ממשרד הביטחון מסיבות שאינן תלויות בו, אלא העובדות הונחו בפני
ו והוא יכל לבודקן בכל עת.

ב. התובע גם בזהירות סבירה לא יכול היה להימנע מאי-הידיעה:

תובע המבקש להסתמך על סעיף 8 לחוק, אינו יוצא ידי חובה בעצם ההוכחה, שהעובדות המהוות את עילת תובענתו נעלמו ממנו, אלא מוטל עליו אף להוכיח, שאף בזהירות סבירה לא היה בידו למנוע אותן.
כאמור, החשבוניות לתשלום הועברו לידי מחלקת פרט במשרד הביטחון וזו אישרה את תשלומן. זהירות סבירה, כנדרש לפי החריג לכלל ההתיישנות, מצריכה בדיקה של החשבוניות טרם התשלום. משבחר משרד הביטחון, שלא לבדוק את החשבונות, תוך הסתמכות על צדדים שלישיים, אין בכך כדי לענות על דרישת "הזהירות הסבירה" ועל כן מתבקשת המסקנה כי חריג ההתיישנות הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות אינו חל במקרה זה.

משקבעתי כי האינפורמציה הנחוצה לבדיקת העובדות היתה מצויה בידי משרד הביטחון והוא בחר שלא לבדוק את העובדות אין לו להלין אלא על עצמו. הדרך בה נקט משרד הביטחון אינה יכולה להתיישב עם התנהגותו של אדם סביר, הנדרש לבדוק חשבונות טרם תשלומם, קל וחומר גוף מנהלי, כמו משרד הביטחון, שהינו בעל כלים ואמצעים לביצוע ביקורת שוטפת.
דוח ביקורת הביניים שנערך ביום 10.3.94 מגלה לא רק כי החברה חרגה מתנאי החוזה, אלא גם כי בכל עת ניתן היה לערוך ביקורת על התשלומים המשולמים לעובדים. אשר על כן מועד עריכת ביקורת על ידי משרד הביטחון הינה שאלה של בחירה בלבד ולא שאלה של העדר יכולת, כפי שנטען. חוסר הזהירות בו נקטה התובעת מתבטא אף בעובדה כי בעת חידוש החוזה עם החברה לא נערכה ביקורת כלשהי בדבר הכספים המשולמים לה.
יצחק לזר מעיד לעניין זה בעמוד 6 לפרוטוקול ש' 6-13:

"ש. במאי 93 האריכו את ההסכם עם תנופה.
ת. נכון.
ש. גם אז לא עשיתם בדיקה לטענתכם.
ת. נכון.
ש. באוגוסט 93 שחתמו על חוזה נוסף גם לא בוצעה בדיקה.
ת. אי אפשר לעשות בדיקה בזמן חוזה. ..."

לטענת משרד הביטחון, עד אשר התקבל מכתב התלונה מחברת א.ו.ת לא היתה לו סיבה מספקת לחשוד בחברה, אשר תהווה עילה לביצוע ביקורת. סופי זיו, חשבת האגף לסיוע בטחוני דאז במשרד הביטחון, הצהירה מטעם התביעה כי ".. עד אותו מועד (מועד קבלת התלונה על ידי חברת א.ו.ת - ש.א.) לא התקבלה ביחידת הביקורת תלונה כנגד חברת תנופה ... נהפוך הוא. ... הנני יודעת כי חברת תנופה לא עוררה כל חשד וסיפקה שירותים לשביעות רצונו של משרד הביטחון.."

באותו עניין היא מעידה בעמוד 2 לפרוטוקול ש' 11-16:

"ת. ... אנו לא חושדים בכל חברה שעובדת איתנו, לכן הבדיקה מדגמית ונעשית לאחר תקופת עבודה.
ש. בפברואר 93 החוזה חודש.
ת. נכון, עוד לא עשינו בדיקה כי לא היתה לנו סיבה לחשוד בתנופה."

הטענה האמורה ראוי היה לה שלא תיטען משנטענה. טענה זו היא שמדגישה את חוסר הזהירות בו נקט משרד הביטחון. משך קיום החוזה לא בוצעה בדיקה כלשהי להשוואה בין תנאי החוזה לבין החישובים והחשבונות ששולמו הלכה למעשה, אלא רק משהתעוררו חשדות בוצעה ביקורת הביניים, אשר בדקה למפרע את חישובי השכר.

מקובלת עליי טענת החברה כי חברת א.ו.ת לא הביאה עימה בשורה חדשה, אשר חשפה בפני
משרד הביטחון עובדות חדשות עליהם התבססה עילת התביעה, אלא נשלח מכתב בו מלינה חברה זו, באופן כללי, על חוסר ההגיון הכלכלי בהעסקת החברה כספקית עובדים למשרד הביטחון, בעוד שהצעתה כדאית ומשתלמת יותר. משלא נחשפו בפני
משרד הביטחון עובדות חדשות אין מקום להחלת "כלל הגילוי".
כלל זה נידון בע"א 148/89 שיכון עובדים בע"מ נ' עיזבון יוסף בליבאום ז"ל פ"ד מט (5) 485:

"סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע 'כלל גילוי': מקום בו העובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו מן התובע מסיבות שלא היו תלויות בו, והוא גם לא התרשל במניעתן תתחיל תקופתה ההתיישנות ביום שבו הגיעו העובדות לידיעתו."
(שם בעמוד 503)

לסיכום, בפני
משרד הביטחון היו פרושות העובדות, המהוות את עילת התובענה נשוא דיוננו, כל שנדרש ממנו היה לבצע את הביקורת טרם אישור החשבונות. משרד הביטחון התרשל בבדיקת תנאי החוזה ולמעשה לא נערכה על ידו ביקורת על החשבוניות עד אשר הודלקה "נורה אדומה" על ידי חברת א.ו.ת, אשר לא חשפה עובדות חדשות, ועל כן ואין בה כדי להאריך למשרד הביטחון את תקופת התיישנות.

יחד עם זאת חל על התביעה סעיף 9 לחוק ההתיישנות ועל כן התביעה מתקבלת במלואה.

אני מחייבת את החברה לשלם לתובע סך של 1,000,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

כן תישא החברה בהוצאות משפט ושכר טירחה בסך של 50,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן בלשכתי 12.11.2002.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לבאי-כוח הצדדים.

שושנה אלמגור
, שופטת








א בית משפט שלום 83373/00 מדינת ישראל – משרד הבטחון נ' תנופה שירותי כח אדם ואחזקות 1991 בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/11/2002)











תיקים נוספים על תנופה שירותי כח אדם ואחזקות 1991 בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט