חודאדאדי יאיר , טרופינמצוק איגור - ניצנים חב' לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ , איתורים חברה לכח אדם בע"מ

 
חודאדאדי יאיר , טרופינמצוק איגור - ניצנים חב' לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ , איתורים חברה לכח אדם בע"מ
תיקים נוספים על חודאדאדי יאיר , טרופינמצוק איגור | תיקים נוספים על ניצנים חב' לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ , איתורים חברה לכח אדם בע"מ

1256/05 עב     24/06/2007




עב 1256/05 חודאדאדי יאיר , טרופינמצוק איגור נ' ניצנים חב' לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ , איתורים חברה לכח אדם בע"מ




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע
עב 001256/05
עב 001257/05
בפני
:
כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם

- דן יחיד -

24/06/2007



בעניין:
1. חודאדאדי יאיר

2. טרופינמצוק איגור



ע"י ב"כ עוה"ד
אידלביץ רחל

התובעים

נ ג ד


1 . ניצנים חב' לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ

2 . איתורים חברה לכח אדם בע"מ



ע"י ב"כ עוה"ד
כרמית אהרון-אמונה

הנתבעות

פסק דין


תביעה זו עניינה תשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות ובימי מנוחה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, פדיון דמי הבראה ודמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות לקרן מבטחים, פיצויי הלנת שכר ופיצוי בגין קיום חוזה שלא בתום לב.

רקע עובדתי

1. התובעים עבדו אצל הנתבעות 1 ו-2 כשומרים - סיירים באבטחת "קניון הנגב" בבאר שבע.

2. הנתבעות 1 ו-2 הינן חברות בע"מ הנותנות שירותי שמירה וכוח אדם (להלן-"הנתבעות"). הנתבעות עובדות בשיתוף פעולה ביניהן והוסכם על ידן, כי לצורך תביעה זו ניתן להתייחס אליהן כנתבעות ביחד ו/או לחוד (תצהיר מר אבוהן, סעיף 3).

3. התובע 1 עבד אצל הנתבעות ברציפות החל מיום 1.1.01 ועד ליום 26.8.05, כשבעה חודשים לאחר הגשת כתב התביעה.

התובע 2 עבד אצל הנתבעת 1 בשתי תקופות, האחת מיום 27.8.01 ועד לחודש 5/02 (להלן: "תקופת ההעסקה הראשונה") והשנייה מיום 1.12.02 ועד ליום 31.8.04 (להלן: "תקופת ההעסקה השנייה").

4. התובעים השתכרו שכר שעתי ועבדו במשמרות לא קבועות, וזאת כמוסכם על ידי באי כוח הצדדים. (עמ' 35 לפרוטוקול).

5. על הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף השמירה (להלן- "צו ההרחבה)".

הליכי התביעה בבית הדין

6. ביום 7.2.05 הגישו התובעים את כתב התביעה נגד הנתבעות וכן באופן אישי נגד בעלי המניות ברוך בן בסט וטובה בן בסט, בטענה כי יש להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעות.

לאחר שהודו הנתבעות ברציפות ההעסקה של התובעים על ידי שתי החברות, ויתרו התובעים בדיון ביום 8.2.06 על טענת הרמת המסך והוסכם על מחיקת התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4, בעקבות זאת משכו נתבעים אלה את תצהיריהם.

7. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית, וכן הוגשו מטעמם תצהיריהם של מר אבי טטרואשוילי וצבי קליימן, שהועסקו אף הם כשומרים מטעם הנתבעות.

8. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של מר איציק אבוהן מנכ"ל הנתבעות 1 ו-2, גב' מרים אבוהן חשבת שכר בנתבעות, מר ארמן מרק, העובד כפטרול בקניון הנגב מטעם הנתבעת 1, גב' קרן חן, מאבטחת בקניון הנגב מטעם הנתבעת 1, מר אוחנה שלמה, אחראי משמרת ומר יוסי ועקנין קצין בטיחות ראשי בקניון הנגב מטעם הנתבעת 1.


חלות ההסכם הקיבוצי

9. בהעדר ראיה כלשהי לכך שהנתבעות חברות בארגון הארצי של מפעלי השמירה, הריני מקבלת את טענת הנתבעות לפיה, ההסכם הקיבוצי אינו חל עליהן (ראה תצהירו של מנהל הנתבעות מר איציק אבוהן, סעיפים 4-5). עם זאת, אין חולק כי צו ההרחבה בענף השמירה חל על יחסי העבודה בין הצדדים.

המחלוקות

10. הצדדים חלקו בשאלות הבאות -

א. שעות העבודה של התובעים וזכאותם לגמול בגין עבודה בשעות נוספות וימי מנוחה.
ב. זכאות התובעים לפדיון חופשה שנתית ודמי הבראה.
ג. זכאות התובעים לדמי חגים.
ד. זכאות התובעים לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות למבטחים.
ה. זכאות התובעים לפיצוי בגין הלנת שכר ופיצוי לא ממוני ו/או עוגמת נפש.
ו. זכאות התובע 2 לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת.

אדון במחלוקות אלה, כסדרן.

העסקה בשעות נוספות

11. התובע 1 תבע גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך של 3,422 ש"ח, וזאת כמפורט בתחשיב המצורף לכתב התביעה (נספח ו'). התובע הגיש תוכניות עבודה שבועיות למספר חודשים בהם עבד אצל הנתבעות, מהן ניתן ללמוד לטענתו על שעות עבודתו בכל משמרת ומשמרת. (נספח ה' לכתב התביעה).

התובע 2 תבע גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך של 6,932 ש"ח, וזאת כמפורט בתחשיב שערך (נספח י' לכתב התביעה).

התובע 2 צירף לתביעתו תוכניות עבודה שבועיות וטופס מעקב שעות שהונפק על ידי הנתבעת 1 לחודש 8/04 (נספח ט' לכתב התביעה), המצביעים לטענתו על היקף עבודתו בשעות נוספות.

12. לגרסת הנתבעות, התובעים לא הוכיחו כי עבדו מעבר ל -8 שעות ביום ולא הוכחה מתכונת העסקה קבועה בשעות נוספות ולפיכך, דין תביעתם להדחות.

יתרה מזו לטענת הנתבעות, התובעים קיבלו בכל משמרת של 8 שעות הפסקה בת חצי שעה, אשר בגינה לא ניכו הנתבעות משכרם ומשכך, זכאיות הנתבעות להחזר הסכומים ששילמו ביתר לתובעים.

א. המסגרת המשפטית

13. לעניין תביעה לגמול עבודה בשעות נוספות נפסק במפורש, כי -

"התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב".
(דב"ע לב/32-3 מרלן פרומוביץ – ישראל בר אדון, פד"ע ד', עמ' 43-42; ע"ע 300360/98 נחום צמח – ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג(23), 32; ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג(79), 28).

הלכה היא שעל התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם - ובמיוחד - את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך.
(ראה: דב"ע לב/32-3 לעיל; דב"ע לה/12-2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנהויסר, פד"ע ו, 307; ע"ע 1059/02 עמיר אבילאה – מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג (95),38).

ב. התובע 1

14. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע 1, כדלקמן-

"לעיתים נדרשתי לבצע שעות נוספות מרובות: משמרות של 16 שעות רצופות, מעל 200 שעות לחודש. כמו כן נאלצתי לעבוד משמרות לילה בין 22.00 - 6.00, זאת בימי חול ומוצאי שבת, אולם לא קיבלתי גמול עבודת לילה...

...הנני מצהיר כי במהלך יום עבודה לא לקחנו הפסקות..."
(סעיפים 17 ו-19 לתצהיר).

15. בבית הדין העיד התובע 1, כדלקמן -

"ש. משמרת שלך לפעמים 8 או 4 שעות?
ת. צאת השבת 4 שעות לעיתים קרובות יותר עבדתי בעיקר מוצאי שבת.
ש. באופן כללי היו משמרות של 8 או 4 שעות?
ת. כן. לעיתים זה היה 8 שעות ויותר.
ש. המשמרות חולקו ל-8 שעות חוץ מיום שבת שזה 4 שעות?
ת. כן.
ש. האם בינואר 2002 אתה יכול לומר לנו אם היתה משמרת שעבדת בה יותר מ-8 שעות ...?
ת. בשנת 2002 אני לא יכול לדעת.". (עמ' 11 לפרוטוקול).
....
"ש. האם אפשר שלא עבדת אפילו יום אחד שעה נוספת מעבר ל-8 שעות?
ת. אני לא חושב. יכול להיות שיש חלק מהמשמרות שהוצבתי ל-5 שעות.
ש. אתה יכול לומר לנו אילו משמרות?
ת. מוצאי שבת זה 4 שעות אם זה משמרת בוקר באזור של המגדל זה 5 שעות. עשיתי ממוצע וזה נחשב לי ליום עבודה גם שעשיתי 4 שעות.
...
ש. ב-99% מהמקרים עבדת 8 שעות במשמרת?
ת. לא הייתי קורא 99%.
ש. ב-95%?
ת. ב-92%. אבל זה בממוצע". (עמודים 12-13 לפרוטוקול).

ובהמשך החקירה הנגדית נשאל התובע האם יכול להצביע על יום ספציפי שבו עבד יותר מ-8 שעות ותשובתו היתה כדלקמן -

"ת. לא שזכור לי.
ש. מה לגבי 6/01?
ת. אותה תשובה.
ש. כך לגבי כל אחד מהחודשים המפורטים לנספח ו' שצורף לכתב התביעה?
ת. כן". (עמ' 15 לפרוטוקול).

מעדותו של התובע 1 עולה, כי הוא לא הוכיח קיומם של ימים ספציפיים בהם עבד יותר מ-8 שעות.
16. אף עיון בתוכנית העבודה השבועית (נספח ה') שצירף התובע 1 עצמו לכתב התביעה מלמד, כי רוב המשמרות שעבד היו בין השעות 9:00 - 14:00, דהיינו 5 שעות וכן משמרות של 4 שעות במוצאי שבת בין השעות 22.30-18.30, כמו כן היו מספר משמרות של 8 שעות ורשומה משמרת אחת בודדת של 10 שעות בין השעות 10:00-20:00.

על פי עדויות עדי הנתבעות, תוכנית שבועית זו היתה שיבוץ העובדים לעבודה אשר אינה מהווה בהכרח את השעות בהם עבדו בפועל וזאת בשל קיומם של שינויים של הרגע האחרון (פרוטוקול עמ' 83, 87 92). יחד עם זאת, יש בתוכנית השיבוץ משום אינדיקציה למשמרות שעשה התובע, בפרט שתוכנית זו מוגשת על ידי התובע ויש בה כדי לסתור את טענתו הוא לעניין העבודה בשעות הנוספות.

מכל האמור לעיל עולה, כי התובע 1 לא הוכיח את המשמרות בהן עבד לטענתו שעות נוספות מעבר לשמונה שעות ביום.

17. יחד עם זאת, עיון בתלושי השכר של התובע 1, מלמד כי במהלך עבודתו של התובע 1 היו מספר חודשים לא מבוטל בהם עבד למעלה מ- 186 שעות.

במהלך הדיון בפני
אישרו התובעים, כי תלושי השכר משקפים נאמנה את המשמרות שעבדו ושעות עבודתם (התובע 1- עמ' 20 לפרוטוקול, התובע 2 - עמ' 23 לפרוטוקול).

אף עד התביעה מר צבי קלינמן, שעבד אצל הנתבעות כמאבטח בבתי ספר העיד בפני
, כי תלושי השכר משקפים נאמנה את שעות עבודתו. (עמ' 55 לפרוטוקול).

לנתבעות עצמן, אין כל טענה באשר למהימנות תלושי השכר ושעות העבודה המצוינות שם והן מהוות הודאת בעל דין באשר לשעות העבודה של התובע 1.

18. הלכה פסוקה היא, כי כשעות נוספות תחשבנה שעות עבודה שמעבר לשמונה שעות ליום או שמעבר ל- 186 שעות בחודש.

19. טענת הנתבעות, כי יש לחשב את היקף משרתו של התובע על בסיס 10 שעות עבודה ביום (סעיף 65 לסיכומיהן), הנסמכת על תקנה 1 לתקנות שעות עבודה בשמירה, התשי"א-1951 (להלן: "התקנות") - דינה להדחות.

20. בהתאם לפסיקת בתי הדין, הוראת צו ההרחבה בענף השמירה, הקובעת זכאות לגמול שעות נוספות בעד שעות העבודה שמעבר לשמונה שעות ביום, המיטיבה עם העובד, גוברת על הוראת תקנות שעות עבודה ומנוחה, הקובעת כי תחומו של יום עבודה בשמירה הוא בן 10 שעות (בר"ע 390/03 חברת השמירה בע"מ - אמבייה נגיסה (עבודה ארצי לג (73) 41).

זאת ועוד, בענייננו ממילא אין תחולה להוראות תקנה 1 לתקנות - וזאת מכוח תקנה 2, הקובעת כי במצבים בהם עבד עובד בענף השמירה, במהלך 4 שבועות, מעל 45 שעות עבודה בממוצע לשבוע - השעות שמעל ה-45 שעות עבודה בשבוע, נחשבות כשעות נוספות.

מתלושי השכר של התובעים עולה, כי עבדו למעלה מ - 45 שעות בשבוע. לפיכך, חלה בעניינם הוראת תקנה 2.

21. בעניין מלסה רדה הדן אף הוא בעובד שמירה, נפסק כדלקמן -

"מאחר שהתובע עובד שעתי, הרי שהיקף משרה מלא של התובע עמד על 186 שעות חודשיות רגילות (ראה סעיף 1 לחוק שכר מינימום, וסעיף 3 לצו הרחבה (הסכם המסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות) מיום 13.11.96). כל יתר השעות בחודש הן ממילא שעות נוספות."

(דמ (י-ם) 6204/04 מלסה רדה - דים תפעול ובטחון, עבודה אזורי כרך כג, 233)

22. האמור בפס"ד מלסה נכון גם לענייננו ועולה בקנה אחד עם הוראות סעיף ו' להסכם הקיבוצי בענף השמירה אשר הוראותיו הורחבו בצו. גם שם נקבע, כי כשעות נוספות תחשבנה שעות העבודה העולות על 8 שעות עבודה ביום. (כמפורט בעניין אמביה נגיסה הנ"ל). לפיכך, באותם חודשים בהם התובע עבד מעבר ל-186 שעות חודשיות, הרי שהוא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות אלה. תחשיב הגמול יפורט בסעיף 44 להלן.

ג. התובע 2

23. באשר לתובע 2, אשר לא היה חולק כי הוצב לעבוד כסייר בקומת המזון - בעדותו בפני
הוא אמנם התקשה להצביע במדויק על הימים בהם עבד שעות נוספות, יחד עם זאת בניגוד לתובע 1, הוא העיד כי במרבית הימים עבד משמרות של 12 שעות, ואלו הם דבריו -

"ש. אתה יודע אם עבדת שעות נוספות בחודש 8/04?
ת. לא זוכר.
ש. האם אתה יודע אם עבדת שעות נוספות בחודש 3/02?
ת. לא זוכר זה מזמן.
ש. אתה יודע בכל חודש כמה ימים עבדת?
ת. עבדתי בין 25 ל-28 יום. עד חודש. 4 שעות ביום שישי ו-4 במוצאי שבת. כל שאר הימים 12 שעות.
ש. איזה משמרת עבדת באופן רגיל?
ת. משעה 10:00 עד 22:00 כל יום". (עמ' 22 לפרוטוקול).

24. עדותו של התובע 2, , נתמכה בעדותו של מר אבי טטרואשוילי, אשר עבד אף הוא כסייר במקביל לתובע, ואלו הם דבריו -

"ש. בדרך כלל איזה משמרת היתה לך?
ת. הייתי עובד שתי משמרות. פעם משמרת וחצי הייתי עובד בין 12
ל-16 שעות.
ש. היו ימים שעבדת 8 שעות?
ת. כן.
ש. כמה סיירים היו בזמן העבודה שלך באותם שעות שאתה עבדת כמה סיירים היו?
ת. בסה"כ 3 סיירים. סייר אחד עבד בקומת המזון באופן קבוע 12 שעות". (עמ' 41 לפרוטוקול שורות 15-21). (ההדגשה שלי - י.א.ש.).

ובהמשך חקירתו -

" ש. לגבי איגור אתה יכול לומר?
ת. איגור עבד רוב הזמן בקומת המזון שם שעות העבודה הם לפחות 12 שעות. הוא עבד 12 שעות ביום גם אני הייתי עובד שם וכל יום עובדים 12 שעות". (עמ' 43 לפרוטוקול שורות 11-15).

עד הנתבעת, מר ארמן מרק אשר עבד כשומר בקניון העיד, כי משמרותיו סבבו סביב 8 שעות ואולם הודה, כי משמרות הסייר בקומת המזון שונות הן בשעות התחלה וסיום, הן בהיקף שעות המשמרת (עמ' 61 שורה 14 לפרוטוקול) וב"כ הנתבעים הסכים אף הוא כי היו משמרות בנות 12 שעות (עמ' 35 לפרוטוקול).

אף קצין הביטחון הראשי של הקניון מר יוסי ועקנין, עד הנתבעות, הודה, כי השומרים נאלצו לעתים לעבוד במשמרות של 11 ו-12 שעות (עמ' 80-81 לפרוטוקול), וכן אחראי המשמרת, מר שלמה אוחנה הודה כי התובע 2 עבד משמרות של 10 שעות (עמ' 91 לפרוטוקול).

25. עיון בתוכנית העבודה השבועית וכן בטופס המעקב (נספח ט') שהוגשו על ידי התובע 2 בגין חודש 8/04 מלמד, כי לתובע 2 היו משמרות רבות של 10 שעות ואף היו משמרות של 11 ו-12 שעות.

כפי שציינתי לעיל, תוכניות העבודה שהן שיבוץ השומרים שנעשה על ידי הנתבעות, מהוות אינדיקציה למשמרות שעשה התובע 2, ואילו טופס המעקב שנערך על ידי מוקדנית הנתבעת עצמה, מהווה ראיה מכרעת לשעות העבודה בפועל של התובע 2, אם כי מדובר בחודש אחד בלבד.

26. עד הנתבעת 1 מר ועקנין הודה, כי טופסי המעקב הוכנו על ידם באופן שוטף וכי הם הועברו למשרד הראשי שם הם נשמרים במשך זמן רב (עמ' 81 לפרוטוקול). ואילו מנהל הנתבעות מר אבוהן הודה, כי הוא מכיר את הטפסים הללו (עמ' 69 לפרוטוקול).

לשאלת ב"כ התובעים היכן טופסי המעקב של התובעים השיב מנהל הנתבעות, כדלקמן-

"לא יודע. הייתי אמור להציג?
(עמ' 70 לפרוטוקול).

עוד העיד מר אבוהן, כי נערך רישום של שעות העבודה וכי בכל תחילת משמרת וסיומה נרשמו השומרים אצל המוקדנית (עמ' 69 לפרוטוקול).

בנסיבות אלה, בהן ניהלו הנתבעות מעקב אחר שעות העבודה והן נרשמו על ידי מוקדנית באופן שוטף, הרי אי הצגת השעות המדויקות בהן עבד התובע 2, כאשר קיימות ראיות המצביעות על משמרות בנות 10, 11 ו-12 שעות, פועלת כנגדן.

וכבר נפסק כי -

"הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות מחזקת את ראיות התביעה [ע"פ 728/84 פד"י מא (3) 617].




27. בהעדר ראיות באשר לשעות העבודה המדויקות, הרי שלא ניתן לחשב במדויק את השעות שעבד התובע מדי יום ביומו. עם זאת, טענת התובע 2 למתכונת עבודה קבועה של 10 שעות עבודה לפחות, בכל יום חול, לא נסתרה.

בעניין זה דן גם בית הדין הארצי בעניין מראט זרצקי שם פסק באשר לתביעת שומרים לגמול שעות נוספות, כי יש להגמיש את נטל הראיות על ידי קבלת מתכונת העבודה בכללותה חלף ראיות לגבי כל יום ויום (עע (ארצי) 1351/04 מראט זרצקי - שירותי אבטחה ושמירה (תשמ"ו) בע"מ, ניתן ביום 6.4.06). קל וחומר בענייננו, מקום בו מצוי בידי הנתבעת רישום מפורט ומדויק לגבי שעות העבודה והיא נמנעת מלהציגן בפני
בית הדין.

28. מתלושי השכר עצמם עולה, כי התובע 2 עבד בהיקף העולה על 186 שעות המהווה מסגרת משרה. עם זאת, משלא הוכחו ימי עבודתו של התובע 2 בימות החול ומשהעמיד התובע עצמו את תביעתו על שעות עבודה העולות על היקף משרה של 186 שעות, יש לקבל את תביעת התובע 2 לפיה, הוא זכאי לגמול בגין שעות העבודה העולות על 186 שעות בחודש. תחשיב הגמול יפורט בסעיף 44 להלן.

קיזוז זמני הפסקות

29. הנתבעות טענו, כי יש לקזז משעות העבודה הנוספות את שעות ההפסקה אותם נטלו התובעים במהלך יום העבודה.

סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א – 1951, (להלן "חוק שעות עבודה ומנוחה") קובע כדלקמן -

"א) ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג ההפסקה היא של חצי שעה לפחות.
(ב) (ב) הפסקה לפי סעיף קטן (א) לא תעלה על שלוש שעות...." (הדגשה שלי - י.א.ש.).
מנהל הנתבעות, מר יצחק אבוהן ויתר עדי הנתבעות חזרו בתצהיריהם על עמדת הנתבעות, כי בקניון הנגב מקבלים כל עובדי הנתבעות ובכלל זה התובעים בכל משמרת של 8 שעות הפסקה בת חצי שעה לארוחת צהרים, אשר בגינה לא ניכתה הנתבעת משכרם.

30. מר שלמה אוחנה, אחראי משמרת בקניון הנגב, הסביר בתצהירו את השיטה בה ניתנות הפסקות לכל עובדי האבטחה בקניון, וזאת כמפורט להלן -

"9. ברצוני לפרט את נוהל ההפסקות בקניון לגבי כלל עובדי האבטחה בקניון:
א. נוהל ההפסקות בקניון מכונה בלשוננו "גלגול". הליך הגלגול הוא בתחום אחריותי כאשר במהלכו הנני דואג לכך שכלל העובדים במשמרת יוחלפו ויקבלו הפסקות.
ב. בכל משמרת אני עורך רשימת גלגול בה מצויינים כלל העמדות בקניון ושמות העובדים המוצבים בהם על פי רשימה זו אני דואג לכך שכל עובדי המשמרת יקבלו הפסקה.
ג. הדבר מתבצע באופן הבא מתחילים הליך של גלגול, מחליפים עובדים על פי הסדר ברשימת הגלגול, בשובו של אותו עובד שהוחלף, ממשיך המגלגל ומחליף העובד הבא על פי הרשימה.
ד. ברצוני לציין כי לא מדובר רק בהפסקת אוכל אלא בנוסף, אף הפסקות לצורך פנייה לשירותים, עישון וכד', על פי בקשת העובד ובהתאם לאישור שלי.
ה. יצויין, כי פטרול בשל אופי תפקידו, מקבל זמן הפסקה ארוך יותר ממאבטח, על פי בקשתו אני מחליף אותו בקומה שלו, דבר שמאפשר לו לצאת להפסקת אוכל ואף הפסקות עישון.".

עדי הצדדים הכבירו מלים על נוהל מתן הפסקה בדרך "הגלגול" כאשר בסופו של יום נשמעו מפי שני הצדדים עדויות, כי נוהל ה"גלגול" לא רלוונטי לתובעים 1 ו-2 שעבדו כסיירים אלא רק לשומרים בעמדה קבועה (עדות התובע 1 עמ' 9, עדות התובע 2, עמ' 25, עדות מר ועקנין עמ' 77).
31. מן הראיות והעדויות הרבות שנשמעו בעניין זה, לא הוכחה בפני
מסגרת קבועה ואחידה לפיה מקבלים התובעים הפסקת אוכל רצופה בת חצי שעה, וזאת במנותק מעבודתם.

התובע 1, העיד כדלקמן -

"ש. אתה אף פעם לא אכלת בקניון?
ת. לא במהלך משמרת.
ש. אף פעם לא אכלת בקניון במהלך המשמרת?
ת. אף פעם.
...
ש. גלגול לא נועד למנוחה והפסקת אוכל?
ת. לא.
ש. אנשים לא ניצלו את הגלגול להפסקה ומנוחה?
ת. ניצלו להתפנות
...". (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 4-13).

התובע 2 העיד בעניין זה, כי -

"ש. אתה לא אכלת בעמדה?
ת. בעמדה אכלתי שהיה כמה דקות.
ש. אתה לא עבדת בעמדה מסויימת אלא עשית סיורים?
ת. כן.
ש. אתה היית בקומה תחתונה במזון?
ת. כן.
ש. באחד הכיסאות ישבת ואכלת את ארוחת הצהריים?
ת. לא. בעמדה בכניסה. באתי כמה דקות ליד השומרים ואכלתי. לא היתה הפסקה בכלל לאכול.
ש. אתה אכלת ארוחת צהריים?
ת. אם היה זמן. אם לא היה זמן אז לא". (עמ' 24 לפרוטוקול).

ובהמשך -

"ש. אתה אכלת באיזה שעה בערך?
ת. איך יוצא.
ש.אתה אכלת יחד עם שומרים אחרים?
ת. לא.
...
ש. אתה אכלת מתי?
ת. בזמן שלא היה לחץ שלוש דקות. אם משהו קרה אני זורק אוכל והולך לסדר. ..." (עמ' 25 לפרוטוקול).

עד התביעה, אבי טטרואשוילי העיד ברוח זו, כדלקמן -

" ש. האם הייתם יורדים לאכול בקומת המזון.
ת. לחמש דקות כשאנחנו במהלך התפקיד ולא בהפסקה".
(עמ' 41 לפרוטוקול).

ובהמשך -

" ש. היית מתיישב לאכול שם?
ת. הייתי אוכל בעמידה לא הייתי יושב שם כדי שלא יגידו לי למה עזבתי את הקומה בלי רשות.
...
ש. היית עושה הפסקה. באילו שעות היית עושה בצהריים או בערב.
ת. זאת לא הייתה אכילה כדי לסעוד אלא אכילה בחטף.
ש. היית עושה הפסקות לאכול פעמיים שלוש ביום?
ת. פעם אחת ביום גם כאשר עבדתי 16 שעות ביום." (עמ' 42 לפרוטוקול).

אף מעדותו של עד הנתבעת מר ארמן מרק עולה, כי ההפסקה ניתנה לעובדים רק כאשר לא היה ארוע או לחץ, וכך העיד בפני
-

"הפסקה זה לאכול אני פונה לאחראי משמרת ומבקש הפסקה. אם אין אירוע אז הוא נותן לנו הפסקה. אני יכול ללכת לאכול, לשירותים ולעשן. זה בערך 20 דקות עד חצי שעה." (הדגשות שלי- י.א.ש.) (עמ' 59 לפרוטוקול).

בחקירה חוזרת השיב מר ארמן כדלקמן -

"ש. אתה אמרת ששומר לא עוזב את עמדת השמירה שלו ומצד שני אמרת ששומר יוצא לאכול 25 דקות או חצי שעה, תסביר את הסתירה , אם זו קיימת.
ת. יש פטרול שמחליף אותנו, הוא מחליף את הבחורים שבמשמרת, את הסייר הוא לא מחליף. אני לא מחליף. כשאין לחץ עבודה, אין בעיה לבוא ולבקש מאחראי המשמרת את ההפסקה ואז הוא נותן הפסקה.
ש. מתי בדרך כלל הסיירים עושים את הפסקת האוכל?
ת. כשאני רוצה אני מבקש הפסקה, אני לוקח כשאין לחץ. בערך בשעות - 10, 11 12.
ש. מה שאמרת לגבי הפסקת האוכל זה גם לגבי ויטלי ואיגור?
ת. כן." (הדגשה שלי - י.א.ש.).

ואילו מר ועקנין - קב"ט הקניון טען בעדותו כי במהלך המשמרת מתבצעים 3-4 גלגולים כאשר "בסך הכל הכללי יוצא מעל חצי שעה" (עמ' 77 לפרוטוקול).

32. התמונה העולה מן האמור היא, כי לסיירים ניתנה אפשרות לאכול, בשעות בהן לא היה לחץ בעבודה, אך הפסקות אלה לא היו קבועות ומסודרות וגם במהלכן נדרשו הסיירים לעמוד לרשות המעביד, באופן שאם היה לחץ בעבודה או ארוע, הם נאלצו לסיים את ההפסקה לאלתר ולשוב לעבודה.

אף עדי הנתבעות הודו, כי השומרים הסתובבו עם מכשיר מירס פעיל בכל מהלך המשמרת וכי לא ניתן היה לכבות את המכשיר בזמן ההפסקות. (עדותו של מארק עמ' 59, עדותו של מר אבוהן עמ' 70, עדותו של מר ועקנין, עמ' 78).

33. כמו כן, אין חולק כי התובעים נדרשו להישאר בזמן ההפסקה בתוך הקניון וכי לא הותר להם לצאת לאכול בכל מקום אחר זולת הקניון. וכך העיד בעניין זה עד הנתבעת מר ארמן -

"ש:האם היית יכול לצאת לאכול בתחנה מרכזית?
ת: יש לי קומת מזון שלמה בקניון.
ש: האם עשית סידורים באמצע המשמרת?
ת: אסור לצאת." (עמ' 59 לפרוטוקול). (הדגשה שלי - י.א.ש.).

(ראה גם עדותה של גב' קרן חן, עדת הנתבעת, עמ' 85 לפרוטוקול, שורות 17-18).

34. המחוקק קבע מפורשות מהם הקריטריונים לכך שהפסקה תחשב כזמן שאינו חלק משעות העבודה שבגינן זכאי העובד לשכר, וזאת בסעיף 20 (ג) לחוק שעות עבודה ומנוחה בו נקבע-

(ג) (ג) בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום בו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה." (הדגשות שלי - י.א.ש)

בענייננו, משהוכח שהעובדים נדרשו להשאר במקום עבודתם ולהיות זמינים לקריאה בעת הצורך ולא הותר להם לצאת מתחום הקניון במהלך ההפסקה, ומשלא הוכח כי ניתנה הפסקה רצופה של חצי שעה לפחות, הרי אין האתנחתאות שניתנו לתובעים ככל שניתנו, בגדר הפסקה כאמור בסעיף 20 לחוק ואין הנתבעות רשאיות לקזזן משעות העבודה.

35. יתרה מזו בנסיבות דנן, בהן הנתבעות לא ניכו משכר כל השומרים העובדים אצלם במשך שנים חצי שעה בגין הפסקת אוכל במשך כל תקופת העסקתם ורק לאחר הגשת התביעות לגמול בגין שעות נוספות הועלתה טענה זו, הרי על בית הדין להישמע לה רק במקרים ברורים בהם ניתנו לעובדים הפסקות מסודרות ורצופות בנות חצי שעה מדי יום ביומו, וזאת בנפרד ממקום עבודתם. הפסקות אלה כאמור, לא הוכחו בפני
.

גמול עבודה במנוחה שבועית

36. התובעים שניהם טענו בכתב התביעה, כי עבדו במוצאי שבת לפחות שלוש משמרות בחודש ובגינן הם זכאים לגמול בשיעור של 50%, בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה. התובע 1 העמיד את תביעתו בגין רכיב זה בסך כולל של 11,232 ₪ ואילו התובע 2 העמיד את תביעתו בגין רכיב זה על סך של 3,219 ₪.

אין חולק כי התובעים עבדו במוצאי שבת. המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה - האם שעות אלו הן בגדר שעות שבת, אם לאו. כמו כן, חולקות הנתבעות על היקף המשמרות שעבדו התובעים במוצאי שבת, כנטען על ידם.

א. המסגרת המשפטית

37. על פי הוראות סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה, המנוחה השבועית המגיעה לעובד היא בת 36 שעות הכוללת - לגבי יהודי - את יום השבת.

החוק אינו קובע מה דינה של עבודה במוצאי שבת והפסיקה בעניין זה אינה אחידה.

בפרשת יעקוביאן (ע"פ 1002/02 מדינת ישראל - יעקוביאן), קבע בית הדין הארצי כי את המונח "שבת" יש לפרש בזיקה למורשת ישראל ולא כהגדרתו של "יום" בחוק הפרשנות תשמ"א - 1981. מכאן, "השבת", לעניין זכויות עובדים, מסתיימת לכאורה עם צאת השבת ועבודה במוצאי השבת - כשלעצמה- אינה עבודה בשבת. (ראה גם ע"פ 1004/00 אלוניאל בע"מ - מדינת ישראל, פד"ע לח 488).

38. פסיקה זו עוסקת בפרשנות המונח שבת, בהקשר של איסור העסקת עובד בשבת, ואילו בנושא של תוספת שכר בגין עבודה במוצאי שבת נקבע על ידי בית הדין הארצי בעע (ארצי) 1038/00 שלמה מנחם - שאול יוסף, כדלקמן -

"עם זאת, ייתכנו מקרים שעבודה במוצאי שבת תחשב כעבודה במנוחה השבועית, אם לא קדמה לה הפסקה רצופה של 36 שעות כדרישת סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה. שילוב של עבודה ביום שישי אחר הצהריים ועבודה במוצאי שבת יכול, בתנאים מסוימים, להחשב כעבודה במנוחה השבועית, אלא שעניין זה טעון - כפי שפסק בית הדין האזורי - הצגת תמונה מפורטת ומדויקת לגבי שעות העבודה בכל מועד רלבנטי, דבר שלא עשו המערערים." (ההדגשה שלי - י.א.ש.).

הפסיקה בעניין חוק שעות עבודה ומנוחה מסתמכת על כך שתכלית החוק היא בין היתר לאפשר לעובד לנוח 36 שעות ברציפות כאשר בתוכן נכללות שעות השבת. מקום שהוכח שהעובדים עבדו בימי שישי ושבו לעבודה במוצאי שבת הרי לא זכו למנוחה שבועית כדין.

(עב(ב"ש) 4667/03 ברודסקי ולדימיר- חברת השמירה בע"מ; עב(חי') 1389/05 בדר-קבוצת ש. ניר בע"מ; עב(נצ') 2869/03 זרנקין- לביב; עב 1354/02 אבו ריא וסים - נ.ש.ר.י. שמירה ונקיון בע"מ).

39. מנוחת השבת או מנוחה שבועית, הינן זכויות סוציאליות מן המעלה הראשונה ועל המעביד להקפיד ולתת לעובדיו הפסקה בת 36 שעות לפחות, מעמל השבוע. בהעדר מנוחה שבועית כדין, זכאי העובד לשכר מוגדל עבור עבודה במוצאי שבת.

לא למותר לציין, כי בענף השמירה חל צו ההרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי, אשר הרחיב את תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי, שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל על העובדים בענפים המפורטים בתוספת השנייה, ובכלל זה העובדים בענף השמירה, החל מינואר 1991.
אף מכוח צו זה ניתן ללמוד על כוונת המחוקק להעניק לעובדים בענף השמירה מנוחה שבועית כחוק ולפיכך, מקום בו הם נדרשים לעבוד במהלך ימי המנוחה השבועית הם זכאים לגמול בגין עבודתם.

מהאמור עולה, כי יש לבחון - האם עמדו התובעים 1 ו-2 בנטל להוכיח את עבודתם במוצאי שבת.

ב. התובע 1

40. התובע 1 הצהיר כדלקמן -

"הועסקתי לפחות 3 משמרות לילה בחודש במוצ"ש בין השעות 6.30-22.30. בשבוע שבו עבדתי במוצאי שבת בדרך כלל עבדתי גם ביום שישי מהבוקר עד שעות הצהרים." (סעיף 21 לתצהיר).

בעדותו בבית הדין הצהיר כדלקמן-

"ש. המשמרת שלך לפעמים 8 או 4 שעות.
ת. צאת השבת 4 שעות לעיתים קרובות יותר עבדתי בעיקר מוצאי שבת." (עמ' 11 לפרוטוקול).

41. עיון בתוכנית העבודה השבועית (נספח ה') שצירף התובע 1 לכתב התביעה מלמד, כי התובע 1 עבד ברוב השבועות משמרת של מוצאי שבת וכן במרבית השבועות עבד ביום שישי שלפניו, באופן שלא התקיימה הפסקה של 36 שעות בין המשמרות. מכאן, כי עבד בשעות המוגדרות כשעות מנוחה שבועית שבגינן זכאי הוא לגמול הקבוע בחוק.

כפי שציינתי לעיל (סעיף 16), תוכנית זו הינה שיבוץ התובע לעבודה על ידי הנתבעת אשר יש בה משום אינדיקציה למשמרות שעבד התובע כל עוד לא נסתרה על ידי הנתבעת.

משלא הוגשו על ידי הנתבעות כל ראיה או פירוט משמרות השבת בהן עבד התובע 1, כאשר התובע הוכיח מתכונת העסקה ומשעדותו לפיה עבד שלוש משמרות של מוצאי שבת בחודש, וזאת עד לחודש 8/04 לא נסתרה ועולה בקנה אחד עם טופסי השיבוץ, זכאי התובע 1 לגמול מנוחה שבועית בגין 44 חודשים בהם עבד הן בימי שישי הן בימי שבת (יובהר כי מחודש 9/04, כעולה מנספח ה' הוצגה מתכונת העסקה שאינה כוללת עבודה במוצאי שבת ובימי שישי הסמוכים להם).

על פי האמור לעיל, זכאי התובע לסך כדלקמן-

19.5 (שכר לשעה ) * 12 (שעות בחודש) * 44 * 50% = 5,148 ₪.

ג. התובע 2

42. התובע 2 העיד בפני
כדלקמן-

ש. אתה יודע בכל חודש כמה ימים עבדת?
ת. עבדתי בין 25 ל-28 יום. עד חודש. 4 שעות ביום שישי ו-4 במוצאי שבת. כל שאר הימים 12 שעות.
ש. איזה משמרת עבדת באופן רגיל?
ת. משעה 10:00 עד 22:00 כל יום".
...
ת. יום שישי משעה 10:00 עד 13:00 ומוצאי שבת 20:00 עד 24:00"
(עמ' 22 לפרוטוקול).

עיון בתוכנית העבודה (נספח ט') וטופס מעקב שעות עובד מלמדים, כי התובע 2 עבד שלוש משמרות של מוצאי שבת בחודש 8/04 וכן עבד בכל ימי השישי שלפניהם.
כפי שציינתי בסעיף 25 לעיל, טופס מעקב השעות נערך על ידי הנתבעת 2 עצמה, ואף כי מדובר בחודש אחד יש בו ראיה לכאורה להיקף המשמרות שעשה התובע 2 בימי שישי ובמוצאי שבת.

43. בנסיבות בהן לא הובאה כל ראיה אחרת מטעם הנתבעות באשר להיקף המשמרות שעשה התובע 2, הריני מקבלת את טענת התובע 2, הנתמכת בראיות שלעיל, כי עבד 3 משמרות במוצאי שבת מדי חודש.

על פי האמור לעיל, זכאי התובע לסך כדלקמן-

18.5 (שכר לשעה ) * 12 (שעות בחודש) * 29 (חודשים) * 50% = 3,219 ₪.

גמול השעות הנוספות

44. לאחר שקיבלנו את עמדת התובעים לפיה עבדו שעות נוספות בגינן הם זכאים לגמול, ולאחר שבחנו את שעות העבודה החודשיות בגינן זכאים התובעים לגמול מנוחה שבועית, ניתן לכמת מתוך תלושי השכר את השעות בגינן זכאים התובעים לגמול שעות נוספות ויש להפחית את השעות בהן עבדו התובעים במשמרות שבת, וזאת כמפורט בסעיפים 41 ו - 43 לעיל. היינו, מסך השעות הנוספות של התובע 1 יש להפחית סך של 528 שעות שבת ואילו מסך השעות הנוספות בהן עבד התובע 2 יש להפחית 348 שעות שבת.

על פי חישוב השעות העולות על 186 שעות חודשיות בניכוי השעות בגינן נפסק לתובעים גמול מנוחה שבועית, זכאים התובעים לסך כדלקמן -

התובע 1 -

226(שעות בגינן זכאי לגמול בשיעור של 25%) = 528(שעות שבת) -754 (שעות בתלוש העולות על 186 שעות)

לפיכך, זכאי התובע 1 לתשלום גמול שעות נוספות בסך של -

226 (שעות) * 19.5 (שכר לשעה) * 25% =1,101.75 ₪.

מששולם לתובע 1 גמול שעות נוספות בחודשים 4/01, 5/01, 3/02, 10/03, 11/03 ו- 5/04 בסך כולל של 905 ₪, זכאי הוא להפרשי תשלום גמול שעות נוספות בסך של 196.75 ₪.

התובע 2 -

1,166 (שעות בגינן זכאי לגמול בשיעור של 25%) = 348 (שעות שבת) - 1,514 (שעות בתלוש העולות על 186 שעות)

לפיכך, זכאי התובע 2 לתשלום גמול שעות נוספות בסך של -

1,166 (שעות) * 18.5 (שכר לשעה) * 25% =5,392.75 ₪.

מששולם לתובע 2 גמול שעות נוספות בחודשים 8/01, 9/01, 4/02, 1/03, 5/03 ו- 9/03 בסך כולל של 1,137 ₪, זכאי הוא להפרשי תשלום גמול שעות נוספות בסך של 4,255.75 ₪.

יובהר, כי הגמול עבור השעות הנוספות נקבע על פי תוספת של 25% וזאת בהעדר ראיות באשר למספר השעות בהם עבד התובע 2 מדי יום ביומו. (ראה עניין מלסה רדה לעיל, סעיף 20 לפסק הדין שם).

סיכומה של נקודה זו, תביעת התובעים לגמול בגין שעות נוספות - מתקבלת. התובע 1 זכאי לסך של 196.75 ₪ ואילו התובע 2 זכאי לסך של 4,255.75 ₪.

דמי הבראה

45. התובעים טענו, כי במשך כל תקופת עבודתם לא קיבלו דמי הבראה. התובע 1 העמיד תביעתו לדמי הבראה על הסך של 7,344 ₪ בגין כל תקופת עבודתו היות ולטענתו תביעה זו הוגשה עוד במהלך עבודתו עת התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. התובע 2 העמיד את תביעתו על השנתיים האחרונות להעסקתו.

אין חולק, כי ביום 9.10.05 לאחר הגשת התביעה, שילמו הנתבעות לתובע 1 סך של 3,508.95 ₪ בגין דמי הבראה (כמפורט בתלוש שכר לחודש 9/05 שצורף כנספח ח' לתצהירו של מנהל הנתבעת מר איציק אבוהן).

בסיכומיו, הודה התובע 1 בקבלת סכום זה, אלא טען, כי לאחר הגשת התביעה עבד אצל הנתבעות שמונה חודשים נוספים וסכום זה מתייחס בחלקו לתקופה שלאחר הגשת התביעה. כן חזר התובע 1 על טענתו, כי משהוגשה תביעתו לדמי הבראה תוך תקופת עבודתו, נעצר מרוץ ההתיישנות והוא זכאי לדמי הבראה מתחילת עבודתו.

46. הנתבעות טענו בסיכומיהם, כי סעיף י"ז (3) לצו ההרחבה בענף השמירה, העוסק בתשלום דמי הבראה, קובע כדלקמן -

"זכות צבירה אינה ניתנת ליותר מאשר לשתי שנים".
לטענתם, אין כלל חשיבות לכך שהתובע 1 הגיש את תביעתו בתוך תקופת העבודה, שכן זכות הצבירה של דמי ההבראה היא בכל מקרה לשנתיים בלבד ומששולמו דמי הבראה לתובע 1 במסגרת תלוש 9/05 הרי יש בכך פדיון מלא של דמי הבראה בגין שתי שנות הבראה.

47. צודקות הנתבעות בטענתן העקרונית, כי על פי צו ההרחבה בענף השמירה, הזכות לדמי הבראה ניתנת לצבירה לשנתיים בלבד ואין נפקא מינא לעניין זה אם הוגשה התביעה במהלך תקופת העבודה או בסיומה. עם זאת, אין הדבר יכול לסייע בידן בעניין דנן.

על יחסי הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף השמירה, אולם אין בהן כדי לאיין את חלותו של ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום קצובת הבראה אשר בהיותו מטיב עם העובד במקרה דנן, גוברות הוראותיו על הוראות צו ההרחבה (ראה סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז - 1957). לפיכך, יש לבחון את טענת ההתיישנות לאור ההסכם הכללי ולא ביחס לצו ההרחבה.

48. בסוגיה זו דן בית הדין האזורי בעניין ח'יר פואד. שם נקבע על ידי בית הדין כי -

"יש להבחין בין הוראה בדבר תקופת התיישנות לבין הוראה הקובעת מגבלה על פדיון הזכות לאחר סיום קשר העבודה, ואין זהות ביניהן. הוראת צו ההרחבה, הקובעת כי לאחר סיום קשר העבודה עובד זכאי לדמי הבראה בעד תקופה של שנתיים שלפני תום תקופת העבודה, אינה קובעת תקופת התיישנות לתביעה לדמי הבראה אלא את היקף הזכות לפדיון דמי הבראה לאחר סיום קשר העבודה. בכל הנוגע להתיישנות הזכות לדמי הבראה אין הוראה מיוחדת, ולפיכך תקופת ההתיישנות לתביעה לדמי הבראה היא תקופת ההתיישנות הרגילה, דהיינו 7 שנים. לפיכך, אם מוגשת תביעה לתשלום דמי הבראה במהלך תקופת העבודה, העובד יכול לתבוע דמי הבראה לכל תקופת עבודתו, ואם מועלית טענת התיישנות – לתקופה של 7 שנים לפני הגשת התביעה. אם מוגשת תביעה לפדיון דמי הבראה לאחר תום קשר העבודה, העובד יכול לתבוע דמי הבראה בעד השנתיים האחרונות לעבודתו בלבד, ותקופת ההתיישנות לתביעה לפדיון דמי הבראה היא שבע שנים לאחר מועד סיום קשר העבודה." (עב(ת"א) 300315/99 ח'יר פואד - עמישב שירותים בע"מ. ניתן ביום 22.9.05, סעיף 82 לפסק הדין).

האמור בפסק הדין חל גם בענייננו. משהוכח כי הנתבעות לא שילמו לתובע 1 דמי הבראה בכל תקופת העסקתו (ראה עדות מר אבוהן עמ' 65 לפרוטוקול) הרי, בעת הגשת התביעה, שכאמור חלה עוד במהלך קיומם של יחסי עובד - מעביד, היו חייבות הנתבעות בתשלום דמי הבראה בגין כל תקופת עבודתו שנצברה עד להגשת כתב התביעה ביום 7.2.05.

לפיכך, זכאי התובע 1 לדמי הבראה לתקופה הקודמת להגשת התביעה בעבור 24 ימים בסך של -
306 ₪ * 24 * =7,344 ₪.

משהמשיך התובע 1 לעבוד אצל הנתבעות עד ליום 26.8.05 תקופה של שבעה חודשי עבודתו לאחר הגשת התביעה, אזי דמי ההבראה ששולמו לו במסגרת תלוש 9/05 הינם לתקופה של שנתיים אחרונות לעבודתו והיא כוללת את שבעת חודשי עבודה אלו, אשר בגינן היה זכאי לקבל סך של 1,249.5 ₪ (7 ימים* 7/12 חודשים *306 ).

לאור כל האמור, נותרו הנתבעות חייבות בתשלום דמי הבראה בסך של -

5,084.5 ש"ח = 3,509 (ששולמו לתובע) - 1,249.5 ₪ + 7,344 ₪

49. באשר לתובע 2, הרי שזה טען, כי בגין תקופה העסקתו השנייה מיום 1.12.02 ועד ליום 31.8.04 סך של 20 חודשים, לא קיבל דמי הבראה וכי הוא זכאי לסך כולל של 2,754 ₪ בגין 11 ימי הבראה.

הנתבעות הודו בסיכומיהם, כי לתובע 2 לא שולמו דמי הבראה במהלך תקופת העסקתו השנייה וכי הוא זכאי ל- 8.3. ימי הבראה, בגין 20 חודשי עבודה.

תחשיבן של הנתבעות מקובל עלי למעט העובדה, כי מדובר בתקופת העסקה של 21 חודשים ולא 20 חודשים כנטען על ידן, בגינה זכאי התובע 2 ל -8.75 ימי הבראה בסך כולל של 2,677.5 ₪.

הפרשות למבטחים

50. התובעים טענו, כי הנתבעות לא ביטחו אותם בקרן הפנסיה "מבטחים" כנדרש על פי צו ההרחבה בענף השמירה (סעיף יב) וכי הן היו חייבות בהפרשה בשיעור של 6% משכרם בגין כל תקופת העסקתם.

התובע 1 העמיד את תביעתו בגין רכיב זה על הסך של 10,446 ₪ והתובע 2 העמיד את תביעתו על הסך של 5,987 ₪.

הנתבעות טענו בכתב הגנתן, כי קצין הבטחון שלהן, שהיה אחראי על עבודת התובעים מטעמן, פנה אל התובעים ודרש מהם לחתום על פוליסת ביטוח פנסיונית, אך הם סרבו לעשות כן וטענו, כי הם אינם מעוניינים. כן נטען על ידי מנהל הנתבעת מר אבוהן, כי בעקבות התערבות האוצר לא ניתן היה לבטח עובדים חדשים ובכלל זה התובעים, בביטוח פנסיוני מבטחים (סעיפים 71-73 לתצהיר מר אבוהן).

51. דין טענות הנתבעות להידחות.

בהתאם להוראות סעיף יב' לצו ההרחבה בענף השמירה וצו ההרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה (י"פ 3596 (תשמ"ט) ע' 367), התובעים היו זכאים לכך שהנתבעות יפרישו 6% משכרם לקרן הפנסיה מבטחים עבור כל תקופת עבודתם. על פי הוראות הצו, ההפרשות נעשות משכר העבודה המשולם בעבור יום עבודה רגיל, מבלי לקחת בחשבון תמורת שעות נוספות או תמורת עבודה בימי מנוחה.

52. הנתבעות הכבירו מילים וטענו רבות באשר לסירובם של התובעים לחתום על פוליסת ביטוח פנסיונית.
אולם, מעדותו של מר ועקנין עולה הטענה, כי הציע לתובע 1 ביטוח מנהלים אך התובע 1 סירב. מעדותו עולה, כי הביטוח שהוצע לתובע 1 דומה לפוליסה בה הוא מבוטח ואשר מהווה ביטוח מנהלים. גם מעדותו של מר אוחנה עולה, כי בוטח במסגרת ביטוח המנהלים.
מהראיות עולה כי התובע 1 הפריש מדי חודש לקופת ביטוח חיים. משאין חולק כי התובעים הפרישו מכספם, לא ברור מדוע יסרבו להפריש לקרן הנותנת להן יתרון על פני הביטוח שנעשה עבורם בפועל.

מכאן, כי טענת הנתבעת כי הציעה לתובעים ביטוח פנסיוני, המוכחשת על ידי התובעים, לא זו בלבד שלא הוכחה, אלא שגם אין בה כל הגיון ודינה להדחות.

53. יתרה מזו, גם אם היינו מגיעים למסקנה כי טענת הנתבעות נכונה היא, הרי שאין בה כדי לסייע בידן.
הנתבעות אינן יכולות להישמע בטענה כי התובעים מרצונם בחרו שלא לבצע הפרשות לקרן, שעה שהחובה לביצוע ההפרשות לפנסיה מקורה בצו הרחבה החל על כל עובדי הנתבעות במעמדם של התובעים.

נוסיף ונציין כי כאשר עסקינן בזכויות סוציאלית מכוח חוק ו/או צו הרחבה, כבר נפסק כי זכות מכח צו הרחבה דינה לענין "ויתור", "השתק" או "מניעות" כדין זכות שמקורה בהסכם קיבוצי או בחוק שבתחום משפט העבודה המגן, וכי ויתור בין מראש ובין בדיעבד על זכות שמקנה משפט העבודה הקיבוצי, אינו תופס (ר' דב"ע לח/59-3 עזריאל סילשי - ארכיטקט אהרון דורון ושות', פד"ע י', 32), ולעניין הפסיקה העניפה בנושא הקוגנטיות של חוקי המגן בדיני העבודה (ר' דב"ע לב/30-3 פרידמן - תלפרי בע"מ, פד"ע ד' 237; דב"ע לג/12-3 איליה צ'יבוטרו - אטלקה אברהם, פד"ע ד' 173).

54. אף טענת הנתבעות באשר לאי יכולתן לבטח את התובעים בביטוח פנסיוני מבטחים - אינה יכולה לסייע בידן.

בהתאם להלכה פסוקה, כאשר לא ניתן לבצע את ההפרשות לקרן הפנסיה, כבענייננו, יש לשלם את סכום ההפרשות בעין במישרין לעובד (ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג (79) 38).

משלא עמדו הנתבעות בחובתן לביצוע הפרשות לקרן הפנסיה, זכאים התובעים לפיצוי בגובה הפרשות המעביד לקרן. (ע"ע 300001/98 בוריס שוסטר - רמי חרושת מרצפות בע"מ).

55. בשולי הדברים נוסיף, כי הוכח בפני
נו כי הנתבעות בחרו לבטח את התובעים וככל הנראה עובדים נוספים במסגרת פוליסת ביטוח חיים (פוליסת פרט) המנוהלת באמצעות "ניצנים - סוכנות לביטוח בע"מ" המצויה בבעלותו ובניהולו של מר ברוך בן בסט המשמש כבעל מניות עיקרי גם בחברות הנתבעות. לפוליסה זו לא הפרישו הנתבעות סכום כלשהוא מחד, ואילו התובע 1 הפריש מכספו כ - 200 ₪ לחודש והתובע 2 נתבקש להפריש זאת ללא הפרשה מקבילה של הנתבעות וסירב (עדות התובע 1, עמ' 17 לפרוטוקול, עדות התובע 2 עמ' 33 לפרוטוקול), מאידך. לא זו בלבד שבכך נשמט הבסיס לגרסת הנתבעות לפיה, סירבו התובעים להפריש מכספם לצורך זכויות פנסיוניות, אלא שיש בכך כדי להוכיח כי הנתבעות עשו להתחמקות מתשלום הפרשות פנסיוניות כנדרש מהן ופעלו במקביל בדרך פסולה להגדלת הכנסות בעלי המניות של הנתבעות בדרך עקיפה.



56. לפיכך זכאים התובעים לסכומים כדלקמן -

התובע 1 - 19.5 * 186 * 48 * 6% = 10,455.76 ₪

התובע 2 - 18.5 * 186 * 29 * 6% =5,987 ₪


פדיון חופשה

57. התובע 1 - בכתב התביעה תבע התובע 1 דמי חופשה בסך של 6,127 ₪. לטענתו, הוא נעדר מעבודתו 47 ימים בהסכמת הנתבעות ושולמו לו דמי חופשה בסך של 1,205 ₪ בלבד.

מנהל הנתבעות, מר איציק אבוהן, טען בתצהירו, כי התובע 1 לא היה זכאי כלל לפדיון חופשה בעת הגשת תביעתו, שכן הוא עדיין עבד אצל הנתבעות. כמו כן, הצהיר מר אבוהן, כי בתלוש השכר של חודש 8/05 שולמו לתובע 1 בגין פדיון חופשה סך כולל של 5,272.15 ₪ (נספח ח' לתצהיר מר אבוהן).

בסיכומיו, הבהיר התובע 1, כי תביעתו היא לדמי חופשה להבדיל מפדיון חופשה וכי במהלך עבודתו ניצל את ימי החופשה המגיעים לו אולם קיבל רק חלק מדמי החופשה.

הוסיף התובע 1 וטען, כי התובע 1 המשיך לעבוד אצל הנתבעות בתקופה של 8 חודשים נוספים לאחר הגשת התביעה בהם צבר דמי חופשה.

58. התובע 2 - התובע 2 תבע בכתב התביעה סך של 2,220 ₪ בגין דמי פדיון חופשה. לטענתו, הוא היה זכאי ל- 29 ימי חופשה שנתית ואולם שולם לו סך של 2,072 ₪ בלבד.

בעניין התובע 2 - הצהיר מר אבוהן, כי במסגרת תלוש 7/02 קיבל התובע 2 פדיון חופשה בסך של 913 ₪, וזאת עם תום תקופת העסקה הראשונה. (נספח ט לתצהיר מר אבוהן). כמו כן, קיבל התובע 2 סכומי כסף נוספים בגין פדיון חופשה. במסגרת תלוש 10/03- סך של 1,480 ₪ ובמסגרת תלוש 8/04 סך של 592 ₪. (נספחים י' ויא לתצהיר מר אבוהן).

בסיכומיו, טען התובע 2, כי לקח בחשבון בכתב תביעתו את הסכומים ששולמו לו כפדיון חופשה וכי הנתבעות עדיין חייבות לו כספים, כפי שחושבו בכתב התביעה.

59. באשר לתובע 1 - עובד היוצא לחופשה במהלך תקופת העבודה זכאי לתשלום דמי חופשה להבדיל מפדיונם. התובע 1 לא ציין בפני
נו מהם הימים בהם יצא לחופשה ואשר בגינם לא קיבל את שכרו ועל כן לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו לדמי חופשה.

אולם, משסיים התובע את עבודתו במהלך ניהול תביעתו זו, ומשאין חולק כי בשלב זה קמה זכאותו לתשלום פדיון חופשה והנתבעת אף שילמה לתובע סכומים בגין רכיב זה, ומשלא היתה מחלוקת עובדתית באשר לתקופת עבודתו, באשר לסכום ששולם לו עבור חופשה ולעצם זכאותו לתשלום בגין חופשה, סברתי כי בנסיבות המיוחדות של תיק זה, אין מקום להבחין בין דמי החופשה לפדיונם ויש לבחון את תביעתו של התובע לתשלום בגין החופשה בכללותה.

משקיבל התובע 1 תשלום דמי חופשה ופדיון חופשה בסך כולל של 6,476 ₪ ומשזכאותו לתשלום בעבור חופשה עומדת על הסך של 9,250.80 ₪ בגין כל תקופת עבודתו (19.5 * 8 * 59.3 ימי חופשה), עומדים הפרשי החופשה על הסך של 2,774.80 ₪.

60. באשר לתובע 2 - עם סיום עבודתו היה זכאי לתשלום פדיון חופשה בעבור 29 ימים. זכאותו לפדיון חופשה עומדת על הסך של 4,292 ₪ בגין כל תקופת עבודתו (18.5 * 8 * 29 ימי חופשה). משקיבל התובע 2 תשלום דמי חופשה ופדיון חופשה בסך כולל של 2,985 ₪ עומדים הפרשי החופשה על הסך של 1,307 ₪.



61. אשר על כן, זכאים התובעים לתשלום פדיון חופשה כדלקמן -

התובע 1 לסך של 2,774.80 ₪.
התובע 2 לסך של 1,307 ₪.

דמי חגים

62. התובעים טוענים, כי הם זכאים לדמי חגים מכוח צו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה, המזכה כל עובד לקבל חופשה בתשלום בימי חג בגין 10 ימים בשנה.
התובעים טענו, כי זכאותם לדמי חגים אינה קשורה לשאלה אם עבדו בחגים אם לאו, וכי הנתבעות לא הוכיחו באלו חגים עבדו התובעים ולפיכך יש לקבל את תביעתם במלואה.

התובע 1 העמיד את תביעתו בגין רכיב זה בסך של 6,240 ₪ בגין 40 ימי חג והתובע 2 העמיד את תביעתו על סך של 2,960 בגין 20 ימי חג.

הנתבעות טענו, כי התובעים הועסקו בחלק מהחגים וקיבלו גמול בגין עבודתם בחגים ולפיכך תביעתם לדמי חגים הינה תביעה לגמול כפול, ויש לדחותה. עוד טענו הנתבעות, כי התובעים לא נתנו פירוט בעד אילו ימי חג הם דורשים תשלום ובאילו ימי חג עבדו ולכן לא הוכיחו רכיב זה בתביעתם.

63. סעיף יא לצו ההרחבה קובע, כי כל העובדים יקבלו חופשה בתשלום ל- 10 ימי חג בשנה. הצו אינו מתנה את הזכאות לדמי חגים בגין חג זה או אחר בכך שהעובד לא נעדר מעבודתו בימים שלפני ואחרי החג, וקיימת זכאות גם אם החג נופל בשבת.

הלכה פסוקה היא, כי אף אם עבד העובד ביום חג, זכאי הוא לתשלום עבור אותו יום כיום עבודה, בצירוף הגמול עבור עבודה בחגים, כנקוב בחוק, בהסכם הקיבוצי או בצו ההרחבה, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לתשלום עבור יום החג עצמו. (דב"ע מג 91-3 מולה נוהד- חברת אל וו בע"מ, פד"ע ט"ו 163).

עוד נפסק כי הנטל להוכיח תשלום דמי החג, מוטל על כתפי המעסיק. (ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק - שלג לבן, ניתן ביום 28.5.07).

לפיכך, משלא נסתרה טענת התובעים, כי לא קבלו גמול בגין דמי חג - דין תביעתם להתקבל. הנתבעת חייבת בתשלום דמי חג לתובע 1 בסך של 6,240 ₪ ולתובע 2 בסך של 2,960 ₪

פיצויי הלנת השכר

64. התובעים עותרים לפיצויי הלנת שכר בגין אי תשלום גמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה בשעות מנוחה.

משנקבע, כי הנתבעות לא שילמו לתובעים גמול בגין שעות נוספות ושעות מנוחה, כמתחייב על פי דין, הרי שעל בית הדין לפסוק פיצויי הלנת שכר.

סעיף 18 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958, קובע:

" בית-דין אזורי רשאי להפחית פיצוי הלנת שכר או לבטלו, אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועדו בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש, לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו.

הנתבעות טוענות כי נוכח קיומם של חילוקי דעות אמיתיים באשר לעצם זכאות התובעים לזכויות נשוא התביעה וכן בשל העובדה, כי לכל אורך תקופת עבודתם לא העלו התובעים השגות באשר לתנאי העסקתם, אין הצדקה להטיל על הנתבעות סנקציה חמורה של פיצויי הלנת שכר.

65. דין טענות הנתבעות להדחות, שכן אינני סבורה כי היתה מחלוקת אמיתית בין הצדדים באשר לעבודתם בשעות נוספות ואיני סבורה כי הנתבעות טעו טעות כנה.
במקרה דנן, שוכנעתי כי התובעים הועסקו על ידי הנתבעות במשך חודשים רבים בשעות נוספות רבות בגינן לא קבלו גמול על פי דין, אף כי שעות העבודה בתלושי השכר עלו על 186 שעות. בכך הלינו הנתבעות את שכר התובעים באופן קבוע לכל תקופת העסקתם. עוד שוכנעתי, כי המידע לעניין שעות העבודה של התובעים היה מצוי בידיעתן ובשליטתן של הנתבעות אך הן בחרו שלא לשלם לתובעים את גמול העבודה המלא. התנהלות זו תואמת את התנהלות הנתבעות גם בעניין אי תשלום זכויות סוציאליות כדמי הבראה והפרשות לקרן מבטחים (כפי שפורט לעיל).

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי חלה הוראת סעיף 18 לחוק הגנת השכר, המהווה את החריג לחוק, והנני קובעת כי אין מקום להפחית את פיצויי ההלנה ואלה ישולמו בשיעורם המלא מיום הגשת כתב התביעה.

פיצוי אחר/ פיצוי בגין עוגמת נפש

66. התובעים עתרו לחייב את הנתבעות בפיצוי עונשי בגין אי קיום חוזה ו/או פיצוי בגין עוגמת נפש, בסך של 10,000 ₪ לכל אחד מהם.

התובעים טענו, כי הנתבעות נקטו בשיטת העסקה פוגענית, בכך שהעבירו את התובעים מידי חברה לחברה, על מנת למנוע רצף העסקה לצורך צבירת זכויות וכן הפרו הנתבעות באופן שיטתי את חובתם לתשלום זכויות סוציאליות לעובדיהם, כגון דמי הבראה אשר לא שילמו כלל ומשלא ביטחו את העובדים בקרן פנסיה, כנדרש בצו ההרחבה החל עליהן.
מוסיפים התובעים וטוענים, כי מן הראוי לחייב את הנתבעות בסנקציה ראויה בגין התנהגותם זו.

מנגד טענו הנתבעות, כי בהתאם לפסיקה, הפיצוי בגין עוגמת נפש יינתן במקרים קשים וחריגים בלבד, וכי על בית הדין לנהוג ריסון בפוסקו פיצויים אלה.


67. לעניין פיצוי בגין "עוגמת נפש", נקבע בפסיקה כדלקמן-

"פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש נתונה לשיקול דעתו של בית הדין ועליו לנהוג בריסון במקרים כאלו, כך שרק במקרים קשים וחריגים ייפסק הפיצוי הנדון". (דב"ע ל"ה 33-3 יצחק כהן-שופרסל, עבודה ארצי כח (1), 39, דב"ע נג/99-3 משרד החינוך - דוד מצגר, פד"ע כו 563).

בענייננו, אכן הוכח כי התובע 1 עבד אצל הנתבעת 1 עד לחודש 1/03 ומחודש 2/03 הועבר לעבוד אצל הנתבעת 2 והתרשמתי כי הנתבעות נקטו בהעברה זו לשם פגיעה בזכויות התובע 1 (סעיף 12 לתצהיר התובע 1 וכן ראה עדותו של מר צבי קלימן להעברה בין הנתבעות ללא הודעה לעובד עמ' 52 - 53 לפרוטוקול). בית הדין אף רואה בחומרה את הדרך בו נקטו הנתבעות כלפי התובע 2 עת נדרש על ידן להמציא פרטי אדם אחר למשך מספר חודשים לצורך וכתנאי להמשך העסקתו כך ששכרו ישולם וידווח על פי שם עובד אחר (פיקטיבי) בעוד הוא ממשיך לעבוד ברצף (סעיפים 6,7,9 לתצהיר התובע 2 עמ' 34 לפרוטוקול וכן ראה עדותו של עד נוסף, מר אבי טטרואשווילי, להתנהלות דומה בעניינו עמ' 40 לפרוטוקול). התנהלות זו הינה חמורה ביותר הן בהיותה עבירה על חוקי המס והעונשין, הן בהיותה פוגעת בזכויות העובד על פי חוקי המגן.

אולם, במסגרת ההליך שבפני
, הנתבעות לא הכחישו בשום שלב את רציפות העסקתם של התובעים ואף לא טענו כל טענה המבוססת על קטיעת הרצף או על הקטנת הוותק שיש בה כדי לפגוע בתובעים. בנסיבות אלה, אף שהמעשים כשלעצמם והתנהלות הנתבעות הינם בלתי ראויים, בדיעבד, לא נגרם לתובעים כל נזק.

68. אשר לטענות התובעים, כי הנתבעות לא שילמו לעובדים את זכויותיהם הסוציאליות באופן שיטתי ופוגעני - אכן נקבע לעיל, כי הנתבעות לא שילמו לתובעים דמי הבראה בכל תקופת העסקתם ורק לאחר הגשת התביעה שילמו כספים בגין רכיב זה. הוא הדין באשר להפרשות למבטחים, אף בעניין זה הפרו הנתבעות את חובתן להפרשת 6% משכר התובעים, וזאת לכל אורך העסקתם, תוך שהן טוענות שההפרשות לביטוח החיים שנעשה באמצעות סוכנות הביטוח המצויה בבעלותם של בעלי המניות של הנתבעות, הינה בחירתו של העובד לאחר שהוצגו בפני
ו האפשרויות השונות. כאמור לעיל, הנתבעת כשלה בעניין זה בשניים. האחד, בכך שלא הציגה כלל בפני
התובעים את האפשרות לזכותם לביטוח פנסיוני (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 15 - 28, עמ' 33 לפרוטוקול שורות 18 - 27) . השני, בכך שטענה כי התובעים לא הסכימו כלל לביצוע הפרשות כלשהן ועלה מהראיות כי התובע 1 לפחות, הפריש מידי חודש לביטוח חיים סך של 200 ₪ כאשר הנתבעות מצידן, אינן מפרישות דבר. מכאן, הנתבעות ובעלי המניות יוצאים חוטאים ונשכרים.

עם זאת, הפרות חובות אלה מזכות את התובעים בתביעתם מכוח עילות בדיני העבודה ומשאלה נפסקו להם במלואם לרבות פיצויי הלנת שכר, לא מצאתי כי זהו המקרה החריג בו מן הראוי לפסוק בגינו פיצוי נוסף על האמור בגין עוגמת נפש.

פיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת - התובע 2

69. התובע 2 טען בכתב תביעתו, כי פוטר וכי הוא זכאי לפיצויים בסך של 5,735 ₪, וזאת בהסתמך על מכתבה של הנתבעת 1 (נספח ח' לכתב התביעה) מיום 20.8.04, שהוצא על ידי חשבת החברה גב' מרים אבוהן, שלשונו כדלקמן-

"הנך מסיים את עבודתך דרך חברתנו החל מתאריך 31.8.04".

וכך פירט התובע 2 את גרסתו בתצהירו, כדלקמן-

"יוסי הקב"ט מטעם הנתבעת 1 אמר לי בעל-פה בתחילת חודש אוגוסט 2004 שאני "לא מתאים לעבודה". כאשר שמעתי זאת ממנו, אמרתי לו כי אם אני לא מתאים כדבריו, הנתבעת 1 חייבת להנפיק לי מכתב פיטורים.

יוסי אמר לי ללכת למשרדה של הנתבעת 1 ולקבל את המכתב. הלכתי למשרדה של הנתבעת 1 וגב' מרים מהנהלת החשבונות נתנה לי את מכתב הפיטורים.

המשכתי לעבוד עד ל-30.8.05.

הנני מצהיר כי לא היתה לי עבודה אחרת או עיסוקים אחרים, אליהם הייתי צריך להתפנות. הייתי מובטל כמה חודשים ולאחר מכן קיבלתי עבודה כשומר בחברת ש.א.ס. בע"מ בשכר מינימום". (תצהיר התובע 2 סעיפים 24-27).

הנתבעות טענו, כי מכתב הפיטורין הוצא על ידי גב' מרים אבוהן חשבת החברה "בטעות", כאשר התובע 2 הטעה אותה וביקש ממנה להוציא עבורו מכתב זה, בטענה כי פיטוריו אושרו על ידי קב"ט הקניון. לגרסת הנתבעות, גב' אבוהן האמינה לדברי התובע 2 בטעות כנה, ומשכך אין במכתבה של גב' אבוהן משום ראיה לפיטורי התובע 2 על ידי הנתבעות.

70. בעדותה של גב' אבוהן בפני
הודתה זו בכך שחתמה על מכתב הפיטורין מיום 20.8.04, וכך העידה בעניין זה-

"ש. מה הקשר שלך למנכ"ל?
ת. אשתו.
ש. את עדיין עובדת כחשבת שכר?
ת. כן. אני מנפיקה תלושים והכל.
ש. את חותמת על מכתבי פיטורים?
ת. אם נותנים לי כן. יש מכתבים שאני חותמת עליהם.
ש. את יכולה להסביר למה עובדים הועברו מחברה לחברה?
ת. לא. אני לא מנכלי"ת. תשאלי את המנכ"ל. אני חשבת שכר.
ש. מציגה את מכתב הפיטורים של איגור, מוכר לך, את חתומה כאן?
ת. לא יודעת אם זה חתימה שלי. יכול להיות שכן. זה שלי כן.
ש. את הוצאת לו את המכתב?
ת. כן. (עמ 73 שורות 3-21 לפרוטוקול).

לשאלת ב"כ התובעים: "האם לא בדקת אם פוטר או לא" - השיבה הגב' אבוהן כדלקמן -

" ת. לא שלא בדקתי. הוא בא אלי פעמיים ואמר שרוצה ללכת למשרד הקליטה לעשות קורס ורוצה לעזוב. אמרתי שלא מגיע לו מכתב פיטורים. בא פעם שניה ואמרתי שיחכה לאיציק והוא לא היה בא בפעם השלישית ואמר שהוא דיבר עם איציק ויוסי וזה בסדר ואני יכולה לתת לו מכתב פיטורים האמנתי לו ונתתי.
ש. לא בדקת זאת עם איציק או יוסי?
ת. בדרך כלל יוסי מתקשר אלי או אני מבררת עם איציק. הוא אמר שאמרו לו הוא עבד אצלי הרבה זמן ולכן האמנתי לו. הוא אף פעם לא שיקר לי. הוא עובד הרבה זמן. הוא אמר שיוסי אמר לו ואז נתתי לו מכתב. לאחר כמה זמן איציק נכנס ואמרתי שנתתי מכתב לאיגור ושאל מדוע נתתי לו מכתב כזה. לא פטרנו אותו. הוא רוצה ללכת שילך. אמרתי לאיגור אם פטרו אותך ואמר לי שלא.
ש. האם את יודעת שזה סוג של הונאה להוציא מכתב שלא מגיע?
ת. הוא בא ואמר לי. לא באתי לשתף פעולה ולתת מכתב למשרד הקליטה שאנו מפטרים אותו. הוא אמר שיוסי אמר שיגיד לי שפיטר אותו ושילך אלי ואתן לו מכתב ואז הוצאתי לו מכתב כי חשבתי שסיכמו אותו. לא ידעתי שהוא רימה אותי ואמר לי להוציא מכתב ככה.
ש. למה לא שלחת מכתב מבטל, זה היה שעתיים לאחר שאיציק נכנס?
ת. באותו יום.
ש. למה לא שלחת מכתב מבטל?
ת. לא יודעת. לא מכירה מכתב מבטל. אף פעם לא שלחתי מכתב מבטל". (עמ' 74 שורות 3-20 לפרוטוקול).

71. התובע 2 הועסק במשך עוד כ - 10 ימים לאחר הוצאת מכתב זה ומסירתו לידיו (עדות גב' אבוהן עמ' 74 לפרוטוקול). אולם, איש מטעם הנתבעת לא טרח לשלוח לתובע מכתב המבטל את מכתב הפיטורין ו/או הקובע כי הוצא במרמה מהנתבעת זאת הן במהלך 10 ימי עבודתו הנותרים, הן לאחר סיום העסקתו כאשר היו לנתבעת הזדמנויות רבות לעשות כן.

גב' אבוהן הודתה, כי היא אשת המנכ"ל ומשמשת כחשבת החברה, האמונה על הנפקת תלושי שכר לעובדים והוצאת מכתבי פיטורין (עדות גב' אבוהן עמ' 73 לפרוטוקול).
מקום בו עובדת במעמד כה בכיר חתמה על מכתב פיטורין ולא נשלח מטעמה בכל שלב מאוחר יותר מכתב המבטל את מכתב הפיטורין, אזי אין הנתבעת יכולה להשמע בטענה כי התובע 2 פוטר על ידה "בטעות".

יתרה מזו, גב' אבוהן הודתה כי התובע 2 בא אליה על מנת שתחתום עבורו על טפסים למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת דמי אבטלה (עמ' 74 לפרוטוקול). גם בשלב זה, לא מצאה הגב' אבוהן מקום לביטול מכתב הפיטורין. להיפך, בנסיבות אלה חתימתה על הטפסים המיועדים למוסד הביטוח הלאומי מבלי לציין על גביהן כי התובע פוטר, מהווה אף היא הודאה שלא ניתן לחזור ממנה, כי התובע פוטר על ידי הנתבעת 2.

מקום בו מעביד משתף פעולה עם עובד לצורך קבלת קצבה מהמל"ל כאשר המעביד סבור כי התובע לא פוטר על ידו, עליו הנטל להוכיח כי העובד לא פוטר על ידו, ומשקלו של נטל זה כבד יותר מהנטל הרגיל המוטל במשפט אזרחי. (עע 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ - מימון תורג'מן, ניתן ביום 22.10.00).

בענייננו, מקום בו היו לנתבעות מספר הזדמנויות לחזור בהן ממכתב הפיטורים והן בחרו שלא לעשות כן, לא מצאתי כי הנתבעות הרימו את הנטל המוטל עליהן ולו לכאורה ומשכך, דין טענתן זו להידחות.

72. באשר לתביעת התובע 2 לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים - לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות שהוצגו בפני
, אף שקבעתי כי מכתב הפיטורים שהוצא על ידי הנתבעות מחייב אותן בתשלום פיצויי הפיטורים וזאת בין היתר בשל העובדה כי הנתבעות לא הרימו את נטל ההוכחה לסתור את האמור במכתב, סברתי כי אין זה המקום לחיובן בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ודין התביעה ברכיב זה להידחות.

73. משעבד התובע 2 בתקופת ההעסקה השנייה במשך 21 חודשים, זכאי הוא לפיצויי פיטורין בסך של -
21/12 * 186 * 18.5 (₪ לשעה), שהם 6,021.75 ₪.

עם זאת משהעמיד התובע את תביעתו ברכיב זה על הסך של 5,735 ₪ בלבד, אין הוא זכאי לקבל מעבר לכך.

74. באשר להודעה מוקדמת - אין חולק, כי מכתב הפיטורין הוצא לתובע 2 ביום 20.8.04, וכי במכתב זה ניתנו לתובע 10 ימי הודעה מוקדמת. התובע העמיד תביעתו על 8 ימים בלבד.

לאור הוראות סעיף 2(ג) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א -2001, המורות, כי על הודעה מוקדמת לפיטורים להינתן בכתב, אזי אף אם נאמר לתובע 2 בעל פה במועד מוקדם יותר, כי עליו לעזוב את החברה, אין לכך נפקות.

לפיכך, זכאי התובע לתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך של 1,184 ₪.

סוף דבר

75. לאור האמור לעיל התביעה מתקבלת על כל רכיביה, למעט פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ופיצוי בלתי ממוני. הנתבעות תשלמנה ביחד ו/או לחוד לתובעים את הסכומים הבאים -

לתובע 1

א. גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך 196.75 ₪.
ב. גמול בגין העסקה בשעות מנוחה בסך 5,148 ₪.
ג. דמי הבראה בסך - 5,084.5 ₪.
ד. פדיון חופשה בסך - 2,774.80 ₪. ₪.
ה. אי הפרשת כספים למבטחים- 10,455 ₪
ו. דמי חגים בסך של 6,240 ₪.

הסכומים המפורטים בסעיפים ג' - ו' ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.2.05 ועד לתשלום המלא בפועל.
הסכומים המפורטים בסעיפים א' -ב' ישאו פיצויי הלנת שכר מיום 28.2.05 ועד לתשלום המלא בפועל.

לתובע 2

א. גמול בגין העסקה בשעות נוספות בסך 4,255.75 ₪.
ב. גמול בגין העסקה בשעות מנוחה בסך 3,219 ₪.
ג. דמי הבראה בסך - 2,677.5 ₪.
ד. פדיון חופשה בסך - 1,307 ₪.
ה. אי הפרשת כספים למבטחים-5,987 ₪
ו. פיצויי פיטורים בסך של - 5,735 ₪.
ז. דמי הודעה מוקדמת בסכום בסך של -1,184 ₪.
ח. דמי חגים בסך של 2,960 ₪

הסכומים המפורטים בסעיפים ג-ח ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 28.2.05 ועד לתשלום המלא בפועל.
הסכומים המפורטים בסעיפים א' -ב' ישאו פיצויי הלנת שכר מיום 28.2.05 ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, תשלמנה הנתבעות לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.


ניתן היום ח' בתמוז, תשס"ז (24 ביוני 2007) בהעדר הצדדים.


יעל אנגלברג-שהם

שופטת










עב בית דין אזורי לעבודה 1256/05 חודאדאדי יאיר , טרופינמצוק איגור נ' ניצנים חב' לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ , איתורים חברה לכח אדם בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/06/2007)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על חודאדאדי יאיר , טרופינמצוק איגור      דוח מידע משפטי על ניצנים חב' לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ , איתורים חברה לכח אדם בע"מ

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות בדיקת רקע על חודאדאדי יאיר , טרופינמצוק איגור      דוחות מידע עסקי על ניצנים חב' לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ , איתורים חברה לכח אדם בע"מ


להסרת פסק דין זה לחץ כאן