עזרא יוסף - יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ ואח'

 
עזרא יוסף - יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ ואח'
תיקים נוספים על עזרא יוסף | תיקים נוספים על יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ ואח'

300101/94 עב     26/03/2003




עב 300101/94 עזרא יוסף נ' יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע
עב 300101/94


בפני
:
כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן


- דן יחיד -


06/04/03





בעניין
:
עזרא יוסף



ע"י ב"כ עוה"ד
אלעד כהן

התובע


נגד




1 . יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ

2 . יה"ב מרכז מיחשוב והדרכה (1993) בע"מ

3 . יה"ב תכנון ופיקוח הנדסי בע"מ


ע"י מנהלן
מר אמנון כהן
הנתבעות
ובעניין שבין
:

יה"ב מרכז מחשוב והדרכה (1993) בע"מ


התובעת שכנגד

נ ג ד


1. יוסי עזרא

2. שי אפיקים מרכז מחשוב והדרכה בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אלעד כהן

הנתבעים שכנגד

פסק דין
(חלקי)

1.
מדובר בתביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת והפרשי תשלומי פרמיה. התובע עותר לסעד של מתן חשבונות על מנת לתמוך בתביעתו הכספית לתשלומי הפרשי פרמיה.


התביעה הוגשה בתחילה נגד הנתבעת מס' 1, אולם לאחר מכן צורפו הנתבעות 2 ו-3, עפ"י בקשת התובע.


הנתבעת מס' 2 הגישה תביעה שכנגד נגד התובע וחברת שי אפיקים מרכז מחשוב והדרכה בע"מ (להלן "שי אפיקים"). מדובר בחברה שהקים התובע, יחד עם אחיו, לאחר שפוטר מעבודתו. הנתבעים שכנגד נתבעים לשלם לתובעת שכנגד פיצוי בשיעור 300,000 ₪ בגין הפרת חובת האמון של הנתבע שכנגד מס' 1 (התובע) כלפי מעבידתו (התובעת שכנגד), לרבות בגין
שימוש שלא כדין בסוד מסחרי של התובעת שכנגד והתעשרות שלא כדין בשל שימוש ברשימת לקוחות ובסודותיה העסקיים והמסחריים של התובעת שכנגד.


2.
הרקע העובדתי
א.
התובע, הנדסאי מחשבים ואלקטרוניקה, החל עבודתו אצל הנתבעת מס' 1 ביום 1.11.92 עפ"י הסכם עבודה שנחתם עימו ביום 9.9.92 (נספח ה' לתצהיר התובע מיום 29.9.95 - להלן "ההסכם").

ב.
התובע התקבל לעבודה על מנת להקים ולנהל מרכז להדרכת מחשבים בסניף הנתבעות בבאר-שבע, וסמוך לאחר תחילת עבודתו התבקש להקים ולנהל מרכז הדרכה גם בסניף הנתבעת בחיפה.

ג.
ב"הסכם" פורטו תפקידיו של התובע כמרכז מרכז ההדרכה של קבוצת יה"ב ובמסגרת תפקידו זה הוגדרו משימותיו כשיווק קורסים, ימי עיון, חוגים, השתלמויות, טיפול בצוות ההדרכה וכיתות לימוד, גבייה ומנהלן כללי (סעיף יא' להסכם). בהסכם פורטו זכויותיו, לרבות שיעור שכרו, וזכאותו לקבלת פרמיה תלת חודשית בשיעור 50% מהרווחים של מרכז ההדרכה בבאר-שבע.

ד.
בגין תפקידו במרכז ההדרכה בחיפה, לא נחתם כל הסכם ספציפי, אולם, כפי שיובהר בהמשך, התובע תובע תשלום פרמיה בשיעור 25% מרווחי מרכז ההדרכה הנ"ל עפ"י סיכום בינו לבין מנהל הנתבעות.

ה.
התובע שימש כמנהל מרכז ההדרכה (בבאר-שבע) עד ליום 1.4.94, מועד בו הועבר מתפקידו לתפקיד של מנהל מכירות, והוצע לתובע לחתום על הסכם התקשרות חדש מיום 1.4.94 עפ"י שכר קבוע, לרבות קבלת פרמיית ניהול חודשית ופרמיה עבור מרכז ההדרכה (כך צויין בהסכם), בסכום קבוע עפ"י בסיס 4/94. התובע סירב לחתום על ההסכם הנ"ל אולם בפועל עסק במכירות החל מ-1.4.94 עד למועד פיטוריו, וכן זוכה בגין תקופה זו בשכר עפ"י השיעורים שפורטו בהסכם מיום 1.4.94, שלא נחתם בין הצדדים.

ו.
ביום 22.8.94 פוטר התובע מעבודתו (נספח א' לתצהיר התובע מיום 29.9.95), כאשר יחסי העבודה שבין הצדדים אמורים היו להסתיים ביום 22.9.94 עפ"י האמור במכתב הפיטורים הנ"ל.

ז.
ביום 24.8.94 יצא התובע לשירות מילואים עד ליום 2.9.94. התובע לא שב לעבודתו לאחר סיום השירות, וביקש לקיים פגישה עם מנהל הנתבעות על מנת לסיים ההתחשבנות שבין הצדדים בעקבות מכתב הפיטורים שקיבל קודם ליציאתו לשירות מילואים. מטרת הפגישה היתה, בין היתר, לקבלת כל המסמכים והנתונים מטעם הנתבעות על מנת שיוכל לחשב שיעורי הפרמיה וההפרשים המגיעים לו, לטענתו, בגין היותו מנהל מרכז ההדרכה בבאר-שבע ובחיפה.

ח.
ביום 11.9.94 התקיימה פגישה בין התובע לבין מנהל הנתבעות, מר אמנון כהן
. התובע צירף לתצהירו ראשי הפרקים לדיון (נספח ב'/1). הצדדים לא הגיעו להסכמה ובעקבות אותה פגישה ובסיומה, הוצא לתובע מכתב פיטורים נוסף מיום 12.9.94, בו נקבע, כי עפ"י סיכום שבין הצדדים יחסי העבודה הסתיימו זה מכבר, עוד ביום 2.9.94 (נספח ג' לתצהיר התובע).

ט.
התובע תובע זכויות שונות בגין פיטוריו ותקופת עבודתו הנ"ל, כאשר לטענתו הינו זכאי לזכויותיו הכספיות שפורטו בכתב התביעה עפ"י משכורת חודשית בסך של 34,071 ₪ (נספח א' לכתב התביעה המתוקן מיום 6.10.97), כאשר התובע כולל בשכר זה את שיעורי הפרמיה ששולמו לו בתקופת עבודתו מיום 1.4.94 כמנהל מכירות, וכן ממוצע של פרמיות שקיבל במהלך עבודתו עבור ניהול מרכז ההדרכה בבאר-שבע. הנתבעות טוענות, כי יש לחשב זכויותיו עפ"י שיעור שכר היסוד האחרון שקיבל, היינו 5,649 ₪ בלבד, בגין כל תקופת עבודתו, ואין לכלול הפרמיות או תוספות אחרות שקיבל בשכרו הנ"ל בחישוב משכורתו הקובעת.

י.
לתובע שולמה תמורת הודעה מוקדמת במשכורת 9/94 ובסך של 4,094 ₪, אולם התובע תובע הפרשי התמורה בשיעור 29,977 ₪ (נספח א' לכתב התביעה המתוקן).

יא.
באשר לתביעתו לפיצויי פיטורים - התובע קיבל פיצויי פיטורים ביום 28.11.94 בסך של 10,469 ₪, אולם לטענתו זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור 64,735 ₪, עפ"י חישוב משכורתו הקובעת, ולפיכך תובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך 23,602 ₪, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והן פיצויי הלנה על הסכומים ששולמו לו באיחור (סעיף 21 לתצהיר מיום 29.9.95, וסעיף ג'(5) לסיכום טענותיו).
יב.
התובע תובע הפרשי פדיון חופשה בגין 14 ימי חופשה.

יג.
באשר לתשלומי הפרמיות - תובע מבית הדין לחייב את הנתבעות למסור לו פירוט מלא ומדוייק של ההכנסות וההוצאות של מרכזי ההדרכה בבאר-שבע ובחיפה מ-11/92 עד סוף אוקטובר 94 (סעיף 28 וסעיף 38 לכתב התביעה המתוקן). לחילופין פרט בתביעתו הפרשי הפרמיה שזכאי להן לפי הערכתו וחישוביו, ותובע הפרשי פרמיה בגין רווחיו במרכז ההדרכה בבאר-שבע סך של 127,198 ₪ (נספח ה' לכתב התביעה המתוקן וסעיף ה/25 לסיכום טענותיו).


ובאשר להפרשי הפרמיה של מרכז ההדרכה בחיפה - לא ציין במדוייק הסכום הסופי, אולם העריך שיעור הרווחים לתקופה מ-1/93 עד לסוף תקופת עבודתו (נספח ו' לכתב התביעה המתוקן).

יד.
לאחר פיטורי התובע הקים התובע את חברת "שי אפיקים", והחל לעסוק, בין היתר, בהדרכת קורסים בתחומים שונים, מכירת תוכנות וציוד מחשב ומתן שירותי קישור לאינטרנט. החברה עסקה גם בהדרכת קורסים בתחומים שונים כגון מחול, אמנות, חוגי ילדים והדרכת מחשב (סעיף 18-19 לתצהיר של התובע מיום 20.5.01).

בעקבות עיסוקו הנ"ל של התובע והחברה שהקים, הוגשה התביעה שכנגד ע"י הנתבעת מס' 2 לפיצוי בשיעור 300,000 ₪, ומהעילות שפורטו בסעיף 1 לעיל.

טו.
קבוצת יה"ב הינה קבוצה המאגדת בתוכה מספר חברות עפ"י פרופיל הקבוצה שהוגש לבית הדין (ת/2). הנתבעות הינן חברות בקבוצה הנ"ל. מדובר באשכול חברות, כפי שהגדיר אותן מנהל הנתבעות שהעיד בפני
(עמ' 43 לפרוטוקול). אין מדובר בבעלי מניות זהים בכל החברות המרכיבות את הקבוצה, אולם מנהל הנתבעות שהעיד בפני
העיד, כי הינו מנהל בכל החברות המרכיבות את הקבוצה. לחברות הנ"ל שני מנהלי על - מר אמנון כהן
ומר שמר (עמ' 44 לפרוטוקול).

3.
יצויין, כי למרות השתלשלות העניינים כפי שעולה מעיון בתיק, לא פורטו המוסכמות והפלוגתאות בין הצדדים במסגרת הדיונים המוקדמים שהתנהלו, ולפיכך בתחילת שמיעת הראיות, לאחר שהתיק הועבר לדיון בפני
, נקבע, כי על מנת שלא לעכב תחילת שמיעת הראיות, בשים לב למועד הגשת התביעה, הפלוגתאות שידונו בין הצדדים הינן הפלוגתאות שעולות מכתבי טענות הצדדים.

4.
מטעם התובע הוגשו שלושה תצהירים: תצהיר עדות ראשית מיום 29.9.95 (להלן "התצהיר הראשי"), תצהיר מיום 1.2.00 שהוגש לאחר צירוף הנתבעות 2 ו-3 (להלן "התצהיר המשלים"), ותצהיר שהוגש בעקבות התביעה שכנגד ביום 20.5.01 (להלן "התצהיר הנוסף").


מטעם הנתבעות הוגשו שלושה תצהירים ע"י כהן אמנון: תצהיר מיום 13.11.95 (להלן "התצהיר הראשי"), תצהיר משלים מיום 30.4.00 ותצהיר נוסף מיום 21.6.00 שהינו המשכו של התצהיר המשלים מיום 30.4.00 (להלן "התצהיר המשלים").


המצהירים נחקרו על תצהיריהם והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

5.
זהות המעבידים
א.
המחלוקת הראשונה, כפי שעולה מכתבי טענות הצדדים, הינה טענת הנתבעות, כי רק הנתבעת מס' 2 היתה מעבידתו של התובע, ואילו התובע טוען, כי הנתבעות הינן מעבידותיו במשותף.

ב.
לצורך הכרעה בשאלה מי היה מעבידו של פלוני עוצבו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה סימני היכר (דב"ע נה/142-3 חסן עליאה אלהרינאת - כפר רות ואח', פד"ע כד 535, 542) כדלקמן:

"(1).
כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם וכיצד הגדירו אותם.
(2).
בידי מי הכח לפטר את העובד ובפני
מי עליו להתפטר (מבחן בעל משקל רב במיוחד).
(3).
מי קיבל את העובד לעבודה ומי קבע והסדיר את תנאי התקבלותו אליה, מי משבצו במקום העבודה ומי מעבירו מתפקיד לתפקיד במערך ארגונו של המשתמש בעבודתו.
(4).
מי קובע את מכלול תנאי עבודתו של העובד, לרבות את גובה שכרו ואת הנלווים לשכרו.
(5).
מי חייב לשאת בתשלום שכרו של העובד.
(6).
מי נותן חופשות לעובד וממי עליו לבקש את אישור חופשותיו.
(7).
כיצד דווחו היחסים למס הכנסה ורשויות אחרות.
(8).
מכלול הקשרים והזיקות בין הצדדים הרלבנטים להסדר ההעסקה, כגון: מי מפקח על עבודת העובד, למי מדווח העובד על עבודתו, ולמרות מי הוא סר.
(9).
למי הבעלות על הציוד, החומרים, או הכלים המשמשים את העובד בעבודתו.
(10).
האם העבודה שלשם ביצועה נשכר העובד נעשית במסגרת עיסוקו העיקרי של המשתמש בעבודה, ובו משתלב העובד, או שלא נשכר העובד לביצוע פרוייקט צדדי הדורש מיומנות מיוחדת.
(11).
רציפות, זמניות, ומשך קשר העבדוה (כמבחן עזר ושולי)".

ג.
במקרה של ספק בשאלת זהות המעביד במסגרת אשכול חברות, יש לבחון את התקיימות סימני ההיכר בזהירות מיוחדת, תוך התחשבות במציאות העסקית הנוהגת. כך למשל העובדה שבעלי תפקידים באשכול חברות משמשמים בתפקידים שונים ובגופים שונים, היא מוכרת ורגילה ואין בה כשלעצמה כדי להכריע את הכף בשאלת זהות המעביד. כך גם אין לתת לעובדה שהחתומים על הסכמים משמשים בתפקידים גם אצל נתבעים אחרים משקל מכריע. יחד עם זאת, יש לדברים אלה משקל מצטבר. השאלה שתעמוד למבחן תהיה מהי מהות הקשר שבין החברות, במגמה לבדוק אם החברות הבנות אינן אלא צינור ישיר לפעילות חברת האם (דב"ע נו/308-3 אלי אבשלום נ' כור בע"מ; רע"א 2748/96 ההסתדרות הכללית נ' מושב שיתופי מולדת ואח', פ"ד נא(1) (צוטט בספרו של השופט י. לובוצקי; חוזה עבודה וזכויות העובד/ הוצאת "ניצן", פרק 2, עמ' 22). בסופו של דבר "מדיניותו של בית הדין לעבודה היא לדאוג לכך שזכויותיו הסוציאליות של עובד לא יקופחו ... (דב"ע נה/109-2-0 אסנת דפנה לוין נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כט' 326).

ד.
כאשר מדובר במעבידים במשותף, החזקה היא, כי יש להבחין בין מצב שבו אדם מועסק "במאוחד"
jointly
על ידי שני מעבידים לבין פעולה ב"מקביל"
co-cmployment
; מצב שבו אדם מועסק ב"מאוחד" הוא שעה שמדובר בשותפים, בעבודה משותפת או בהתקשרות חוזית של שניים על מנת לקבל "עבודה" מפלוני. במקרה זה יש רק חוזה אחד; צד אחד לחוזה - העובד ומצד השני שניים כ"אחד" שבשרותם הוא מועסק.

למותר לציין, כי לאחרונה לאור קביעת בית המשפט העליון בדנג"צ סרוסי, (דנג"צ 4601/95 יוסף סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נב(4), 817), אין לראות בקיומו של קשר חוזי בין הצדדים תנאי לקיומם של יחסי עובד ומעביד. פסיקה זו משליכה גם על העניין שבפני
נו באשר לקביעת הנתבעות כמעבידים במשותף.

ה.
הוכח בפני
, כי התובע התקבל לעבודה אצל הנתבעת מס' 1, כאשר חתם עימה הסכם עבודה אישי (נספח ה' ל"תצהיר הראשי"). הנתבעת מס' 1 לא הכחישה קיומם של יחסי עובד ומעביד עת הגיש התובע את תביעתו המקורית נגד הנתבעת מס' 1, הן בכתב ההגנה והן בתצהירו של מנהל הנתבעות מיום 13.11.95.


לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, נטען ע"י הנתבעות בכתב הגנתן המתוקן (מיום 25.11.97) וב"תצהירו המשלים" של מנהל הנתבעות מר אמנון כהן
, כי התובע נשכר לעבודה על ידי הנתבעת מס' 1, אשר יזמה הקמת מרכז הדרכה למחשבים במגמה שהתובע יעמוד בראש המרכז, אולם לאחר חתימת החוזה התגלו קשיים שונים בהקמת המרכז כחברה עצמאית ונפרדת, וכעבור כשנה הוקמה הנתבעת מס' 2 ועד לאותו מועד התובע שימש כראש יחידת הדרכה נפרדת בתוך הנתבעת מס' 1 אשר לימים הפכה להיות חברה עצמאית - היא הנתבעת מס' 2. הנתבעות מגדירות את הנתבעת מס' 1 כיזם של החברה, אשר חיוביו כלפי התובע פקעו עם הקמתה של הנתבעת מס' 2, אשר נכנסה בנעליה של הנתבעת מס' 1 ולקחה על עצמה את כל התחייבויות הנתבעת מס' 1 כלפי התובע הנובעות מיחסי עובד ומעביד בגין כל תקופת עבודתו (סעיף 11 ל"תצהיר המשלים").


באשר לנתבעת מס' 3 נטען ע"י הנתבעות, כי מעולם לא היתה בגדר מעבידו של התובע, ולפיכך אין יריבות בין הצדדים. אין כל קשר חוזי בין התובע לבין הנתבעת מס' 3. אמנם מדובר בנתבעת שהנפיקה את תלושי המשכורת ושילמה את שכרו של התובע, לרבות הפרמיות, וכן מכתב הפיטורים ניתן מטעמה, ודאגה להפריש כל הכספים לקופות הגמל ולקרן ההשתלמות, אולם עשתה כן כחברה המרכזת ומספקת שירותי כח אדם לקבוצת יה"ב, ובין היתר לנתבעת מס' 2, ואין בסממנים אלה כדי להעיד על קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין נתבעת זו.


לטענת הנתבעות, רק הנתבעת מס' 2 הינה המעביד של התובע בכל תקופת עבודתו.


בתצהירו של התובע מיום 1.2.00, חולק התובע על גירסה זו וחוזר על גירסתו, כי בינו לבין הנתבעת מס' 1 נחתם הסכם העסקתו, וזו האחרונה הודתה בכתב ההגנה, כי הינה מעבידתו של התובע. לפיכך לא יכולה להיות מחלוקת, כי נתבעת זו הינה מעבידתו. באשר לנתבעת מס' 3, נתבעת זו שילמה את שכרו, כפי שעולה מתלושי השכר, חתומה על טופס 161 לעניין זכאות לקבלת פיצויי פיטורים, כמו כן חתומה על מכתבי השחרור לקופות הגמל השונות וחברות הביטוח לשחרור כספים לטובת התובע. במסמכים אלה הצהירה על עצמה כמעבידתו של התובע (נספחים ת/1, ת/2 לתצהיר הנ"ל). מכתב הפיטורים נשלח לתובע ע"י הנתבעת מס' 3 ועל נייר מכתבים הנושא את שמה. כמו כן, המכתב הנוסף מיום 12.9.94 בעניין סיכום סופי על מועד סיום עבודתו של התובע, נשלח על ידי נתבעת זו. הנתבעת מס' 3 הינה מוגדרת כמעבידתו של התובע בהסכם האחרון שביקשה להחתים את התובע מיום 1.4.94, הסכם אשר לא נחתם בסופו של דבר.

ו.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובשים לב למהות התביעות הכספיות של התובע, אין ספק, כי התובע השכיל להוכיח, כי כל הנתבעות הינן בבחינת מעבידים במשותף של התובע, עפ"י המבחנים שפורטו לעיל.

אין ספק, כי הנתבעות מודות, כי התובע התקבל לעבודה על ידי הנתבעת מס' 1 ועבד בשירותה של הנתבעת מס' 1 עד להקמת הנתבעת מס' 2 (הצהרת ב"כ הנתבעות בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 16.6.97). מנהלן של הנתבעות העיד, כי פעילות הנתבעת מס' 1 ולאחר מכן הנתבעת מס' 2, היתה זהה, היינו פעילות של הדרכה (עמ' 2 לפרוטוקול הנ"ל). בגין כל תקופת עבודתו של התובע, הן במסגרת הנתבעת מס' 1 או לאחר מכן באופן פורמלי במצבת כח האדם של הנתבעת מס' 2, הנתבעת מס' 3 שילמה לתובע זכויותיו הסוציאליות כאשר כל הניירת מונפקת על שמה, ואין בסידורים החשבונאים הפנימיים שבין הצדדים כדי לדחות טענת התובע.


בנתבעת מס' 3 ובכל הנתבעות הוכחו סממנים של זהות המעביד או חלקם הארי של סימנים אלה. יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. מדובר בהעסקה במסגרת של אשכול חברות השלובות זו בזו למטרה משותפת, והתובע מילא תפקיד של מנהל מרכז ההדרכה או מנהל מכירות במסגרת העסקתו ע"י החברות הנ"ל והשתלם למעשה בתפקידיו אלה במערך הארגוני של כל אחת מהחברות במועד בו הועסק.


כאשר סיים התובע תפקידו כמנהל מרכז ההדרכה, ביקשה הנתבעת מס' 3 להחתימו על הסכם מ-1.4.94, אולם התובע סירב. מעיון בהסכם עולה, כי כוונת הצדדים היתה, כי הנתבעת מס' 3 תהא מעבידתו ואף חתמה על מסמכים המסדירים עניין הפרשות לביטוח מנהלים, כאשר זו מוגדרת כמעביד במסמכים הנ"ל. אמנם הסכם העבודה הנ"ל לא נחתם, אך התובע עבד עפ"י הוראותיו, כאשר שכרו שולם ע"י הנתבעת מס' 3 גם בגין תקופה זו, כפי ששולם על ידה בעבר.

ז.
גירסת הנתבעות, כי הנתבעת מס' 2 לקחה על עצמה את חיוביה של הנתבעת מס' 1, נטענה בתצהיר, אולם לא הוצג בפני
כל מסמך המאשר גירסה זו, אולם די בהודאת מנהל הנתבעות, כי ממילא כל שתחוייב בו הנתבעת מס' 1 - תישא בו הנתבעת מס' 2. הוכח, כי מנהלן של הנתבעות, מר אמנון כהן
, הינו מנהל בכל החברות עפ"י האמור בעדותו, והוא זה שייצג את הנתבעות או מי מהן בקשריהם העסקיים, המשפטיים והמסחריים עם התובע, חתם על הסכמי העבודה מטעם הנתבעת מס' 1, על מכתב הפיטורים מטעם הנתבעת מס' 3, דן בתנאי שכרו של התובע, פיקח על עבודתו, ולפיכך די בראיות ובתצהיר התובע, לרבות עדותו בפני
, לרבות האמור בסיכום טענות התובע, כדי להסיק, כי מדובר במעבידים במשותף מטעם זה, כי הוכח, כי בין התובע לבין כל אחת מהנתבעות היו קיימים קשרים חוזיים, בין בכתב ובין בע"פ, לביצוע עבודתו של התובע בתמורה ששולמה לו ע"י הנתבעת מס' 3 ומטעמן.

הוכח, כי התובע עבד במשרדי כל החברות בקבוצת יה"ב, וככל שהוכח, כל ענייני האדמינסטרציה של החברות בקבוצת יה"ב, וביניהן הנתבעות, התנהלו במשותף ומר אמנון כהן
אישר זאת במפורש בעדותו (עמ' 43-44 לפרוטוקול, ת/2 ו-ת/3).

מנהל הנתבעות מודה בעדותו, כי הנתבעת מס' 1 חתמה על הסכם העסקתו של התובע מיום 1.9.92, אף כי שמה שפורט בהסכם אינו זהה לשם שהתאגדה בו
(עמ' 42 לפרוטוקול), וכשנשאל מדוע הנתבעת מס' 3 שילמה את שכרו של התובע, הגדירה כחברת כח אדם של הקבוצה והפיקה תלושי שכר עפ"י דרישה של החברות. מנהל הנתבעות ניסה לטעון בעדותו, כי הנתבעת מס' 3 הנפיקה תלושי שכר, שכן התובע, עד להקמת הנתבעת מס' 2, לא עבד בחברה קיימת, אולם הוכח, כי הנפקת תלושי השכר ע"י הנתבעת מס' 3 נעשתה גם לאחר שהוקמה הנתבעת מס' 2, וכך גם באשר למילוי כל החובות הכספיים ששולמו לתובע בגין יחסי עובד ומעביד, לרבות תשלומי הפרשות לקופת גמל והנפקת מכתב הפיטורים. הוכח, כי גם הנתבעת מס' 3 ממלאת אחר רוב סימני זיהוי המעביד שפורטו לעיל ומדובר בסימנים מהותיים. גם אם יש לראותה כחברת כח אדם, הרי הגדרתה זו לטעמי הינה הגדרה "פיקטיבית" ולצורך התחמקות מהטלת חובה משפטית עליה.

למותר לציין, אם אכן מדובר בחברת כח אדם, הרי יש לראותה מכח מעמד זה כמעביד במשותף עם הנתבעות הנוספות.

לנוכח ערבוב הפעולות והסמכויות בין הנתבעות, לרבות בעלי התפקידים, יש הצדקה לראות בכל הנתבעות כמעבידים במשותף, ולחייבן בתשלום זכויותיו של התובע
עפ"י

פסק דין
זה.

6.
התביעה לפיצויי פיטורים
א.
לטענת התובע עבד בנתבעות מיום 1.11.92 עד ליום 4.9.94. הצדדים אינם חלוקים על תקופת עבודתו של התובע, לצורך חישוב זכויותיו.

ב.
אולם, כפי שצויין לעיל, הצדדים חלוקים על שיעור משכורתו הקובעת לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

ג.
הנתבעות חישבו שיעור פיצויי הפיטורים ששילמו לתובע עפ"י שכר היסוד האחרון ששולם לו בסך 5,649 ₪ בגין כל תקופת עבודתו (טפסי 106 צורפו ל"תצהירו הראשי" של התובע).

ד.
אין ספק מתוך עיון בתלושי השכר שצירף התובע ל"תצהירו המשלים", כי התובע זוכה בשכר שונה בגין שתי תקופות עבודה. בגין תקופת עבודתו הראשונה, היינו מיום תחילת עבודתו עד ליום 1.4.94 זוכה התובע בשכר יסוד מוסכם, לרבות תשלומים על חשבון פרמיה בגין היותו מרכז מרכז ההדרכה בבאר-שבע. תשלומי הפרמיה הנ"ל שולמו לו החל מ-1/93 עד 8/94, וכן זוכה בתוספות בגין אחזקת טלפון, שווי שימוש רכב וארוחות. החל מ-1.4.94, מועד בו החל לשמש כסוכן מכירות, שולם לו שכרו עפ"י ההסכם מיום 1.9.94 (שלא נחתם), בשיעור שכר יסוד וכן פרמיה בסך 1,900 ₪ ופרמיית ניהול בשיעור 1,400 ₪, שווי שימוש רכב וארוחות (עדות מנהל הנתבעות בעמ' 28-29 לפרוטוקול).

ה.
התובע בתביעתו כלל בחישוב "השכר הקובע" לצורך חישוב זכויותיו, לרבות שיעור פיצויי הפיטורים, את כל התשלומים ששולמו לו עפ"י שכר 4/94, לרבות פרמיית רווחים ממוצעת על בסיס 12 חודשי עבודתו האחרונים שקיבל על חשבון רווחיו כמרכז מרכז ההדרכה בבאר-שבע, וסבר, כי ה"שכר הקובע" הינו בשיעור 34,071 ₪ (נספח א' לכתב התביעה המתוקן).

ו.
הוכח בפני
ועל כך אין חולק, כי הפרמיה ששולמה לתובע בגין זכאותו ל-50% מרווחי מרכז ההדרכה בבאר שבע הינה פונקציה של שיעור הרווחים של מרכז ההדרכה הנ"ל, מדובר בסכומים משתנים ואין מדובר בפרמיה קבועה. הצדדים אינם חלוקים, כי פרמיה זו שולמה לתובע במהלך תקופת עבודתו על חשבון רווחיו, כמקדמות עד שתערך התחשבונות סופית (עדות מנהל הנתבעות בעמ' 29 לפרוטוקול).


התובע אינו חולק בסיכום טענותיו, כי קיבל תשלומי הפרמיה על חשבון רווחיו עפ"י התחשבנות שנערכה מידי שלושה חודשים, ולפיכך תבע הפרשי פרמיה בתביעתו הנוכחית.

ז.
ככל שהוכח בפני
, אין לכלול בשיעור "השכר הקובע" את שיעורי הפרמיה ששולמו לתובע במהלך תקופת עבודתו על חשבון רווחיו כמנהל מרכז ההדרכה בבאר-שבע, וכן את התוספות ששולמו לו במהלך כל תקופת עבודתו. נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח שיעור שכרו לצורך חישוב זכויותיו. נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח, כי תשלום מסויים שכונה "תוספת" מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה (דב"ע מט/141-3 סלים בילבול נ' מפעלי מאיר בע"מ, פד"ע כא' 439).

כפי שנפסק, לא השם יקבע, אם תוספת השכר מהווה חלק משכר היסוד לעניין פיצויי פיטורים, אלא המהות. באשר לפרמיה - במקרה הנדון, מדובר בתשלום המותנה בתנאי הנוגע לרווחי המעביד ולפיכך אין להכליל שיעורה המשתנה וששולם לתובע על חשבון במהלך תקופת עבודתו, כחלק משכרו הרגיל לעניין חישוב פיצויי פיטורים (דב"ע נד/101-3 יעקב עמנואל נ' שופרסל בע"מ, פד"ע כח' 241
). פרמיה אשר שולמה לעובד ואשר כשמה כן היא, אין להביאה בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים. מאידך, תשלום אשר נקרא "פרמיה" או "מקדמה על חשבון פרמיה" אך למעשה התשלום שבו מדובר היתה הגדלה של שכר היסוד, מהווה חלק מאותו שכר יסוד, יש להביאו בחישוב פיצויי הפיטורים (ראה האבחנה בדב"ע נו/174-3 ניקולאי צייקובסקי נ' שלב הקאופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פד"ע לא 425).

הוכח, כי התובע זוכה בתשלומי פרמיה כתמורה עבור מאמץ והינה פונקציה של רווחי מרכז ההדרכה, ומטעם זה אין לראותה כחלק מהשכר הרגיל.

עוד יצויין, כי הצדדים הסכימו בהסכם העסקתו של התובע, כי ההפרשות לעניין פיצויי פיטורים יופרשו לקופות הגמל
ו/או ביטוח מנהלים בגין שכר היסוד בלבד
(נספח ב' ל"תצהירו הראשי" של מנהל הנתבעת).

לפיכך אין לכלול שיעורי הפרמיה הנ"ל ששולמו לתובע גם מטעם זה כחלק משכרו הרגיל.

ח.
באשר לתוספות השונות ששולמו לתובע, התובע לא הוכיח מה טיבן של התוספות הנ"ל וכן לא השכיל להוכיח, כי הינן חלק משכרו הרגיל. זכאותו לקבלת ארוחות פורטה בהסכם ההעסקה עימו כתוספת לשכר היסוד וזכויותיו הנוספות. מעדות התובע מיום 16.6.97 עולה, כי השתמש בטלפון הפרטי שלו לצרכי עבודה, לפיכך לכאורה מדובר בהחזר הוצאות. כך גם באשר לשימוש ברכב - התובע לא הבהיר טיבו של התשלום הנ"ל, וממילא לא טען כל טענה בסיכום טענותיו.

לפיכך, כל התוספות הנ"ל אין להכלילן ב"שכרו הקובע".

ט.
באשר לפרמיות הקבועות ששולמו ללתובע החל מ-1.4.94 במשכורתו, הכוונה לתשלום בסך 1,900 ₪ שכונה "פרמיה ניהול הדרכה" ופרמיית ניהול בשיעור 1,400 ₪, לגירסת התובע מדובר בתשלומי פרמיות ששולמו לו על חשבון זכאותו ל-50% מרווחי מרכז ההדרכה בבאר-שבע, כפי שצויין הדבר מפורשות בסעיף 32 ל"תצהירו הראשי". לפיכך אין לכלול הפרמיות הנ"ל ב"שכרו הקובע", ולמותר לציין, אין לכלול ב"שכרו הקובע" הפרמיות הנ"ל פעמיים, כפי שפרט התובע בנספח ב' לכתב התביעה המתוקן המפנה לנספח א'.

י.
לפיכך, התובע לא השכיל להוכיח, כי יש לכלול ב"משכורתו הקובעת" או כי זכאי לכלול במשכורת זו, כל סכום ששולם לו מעבר לשכר היסוד, ומכל הטעמים שפורטו לעיל ובמצטבר.

יא.
בשים לב לשיעור פיצויי הפיטורים ששולמו לתובע, ובסך 10,469 ₪ (החישוב עולה מכתבי טענות התובע), התובע זוכה במלוא פיצויי הפיטורים ולפיכך דין תביעתו לקבלת הפרשי פיצויי פיטורים - להידחות.

7.

התביעה לתמורת הודעה מוקדמת
א.
התובע תובע תמורת הודעה מוקדמת בשיעור 29,977 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מחודש 9/94 עד לפרעון המלא בפועל.


בנספח א' לכתב התביעה המתוקן פרט התובע החישוב. התובע קיזז מהתמורה את הסך 4,094 ₪ ששולם לו במשכורת ספטמבר 94.

ב.
כאמור, התובע לא השכיל להוכיח, כי "משכורתו הקובעת" הינה בשיעור 34,071 ₪.

ג.
הצדדים אינם חלוקים על תקופת עבודתו של התובע. אין ספק, כי לתובע נשלחה הודעה על כוונה לפטרו ביום 22.8.94, היינו טרם צאתו לשירות מילואים שהחל ביום 24.8.94 והסתיים ביום 2.9.94. מבלי לקבוע כל עמדה האם הנתבעות ידעו, כי התובע אמור לצאת לשירות מילואים, טרם שליחת מכתב הפיטורים, אם לאו, זכאית היתה הנתבעת מס' 3 לפטר את התובע גם במועד זה, שכן לא היתה בתוקף כל הוראה חוקית המונעת ממנה לעשות כן, והתובע לא הפנה להוראה שכזו. לפיכך הודעת הפיטורים הינה הודעה כדין במועד בו נשלחה.

לתובע נשלחה הודעת פיטורים נוספת ב-12.9.94, לפיה פיטוריו נכנסו לתוקף עוד ביום 2.9.94. התובע טוען, כי הודעה זו נשלחה שלא על דעתו ולא בהסכמתו. בנסיבות אלה, יש לראות המשך קיום יחסי עובד ומעביד עד לאותו מועד בו נשלחה הודעת הפיטורים הנוספת.

ו.
מעיון בתלוש השכר לחודש 9/94 שהינו חודש עבודתו האחרון, עולה, כי התובע קיבל בחודש 9/94 דמי חופשה בגין 8 ימים, היינו זוכה בשכר עד למועד בו נשלח לו מכתב הפיטורים השני. התובע קיזז את הסכום הנ"ל מתביעתו לדמי חופשה (נספח ג' לתביעתו המתוקנת).

ז.
בנוסף, עפ"י האמור בתלוש השכר לחודש 9/94, שולמה לתובע תמורת הודעה מוקדמת בשיעור 4,094 ₪.

ח.
בנסיבות אלה ובשים לב לעובדה, כי לתובע ניתנה הודעה מוקדמת ב-22.8.94, התובע לא שב לעבודה לאחר סיום שירות המילואים והחל מ-4.9.94, שולמה לו משכורתו, לרבות דמי חופשה גם בגין 8 ימי חופשה במשכורת 9/94 והיתרה שולמה כתמורת הודעה מוקדמת, ולאור הוראת סעיף 5(7) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, התובע לא השכיל להוכיח, כי זכאי לתמורת הודעה מוקדמת מעבר לסכום ששולם לו במשכורת 9/94. למותר לציין, כי דחיית תביעתו לתשלום הפרשי הודעה מוקדמת נדחתה גם מהטעם, כי לא השכיל להוכיח, כי יש לערוך החישוב עפ"י שיעור המשכורת הקובעת, לטענתו.

ט.
לפיכך, דין התביעה לתמורת הודעה מוקדמת - להידחות.

8.
התביעה לפדיון חופשה
א.
נטל הראיה, כי מלוא החופשה השנתית ניתנה בפועל לעובד, מוטל על המעביד אשר חייב לנהל פנקס חופשה (דב"ע לג/65-3 פרחי נ' אשל, פד"ע ה' 113). חובת המעביד להוכיח, כי נתן את מלוא החופשה החוקית לעובד, כוללת גם חובה להוכיח מהו "השכר הרגיל" לעניין חישוב דמי חופשה, שעה שמשתלם שכר, הכולל גם החזר הוצאות מיוחדות.

ב.
התובע טוען, כי זכאי ל-26 ימי חופשה בגין תקופת עבודתו ולאור האמור ב"הסכם" מיום 9.9.92. לטענתו, ניצל 12 ימי חופשה בלבד ולפיכך זכאי לפדיון 14 ימים עפ"י חישוב שערך בנספח ג' לתביעתו המתוקנת.


בסיכום טענותיו תובע פדיון בגין 12 ימים בלבד, אולם מפנה לשיעור שפורט בסעיף 26 ל"תצהירו הראשי", בו ציין, כי תובע פדיון בגין 14 ימים.

ג.
לטענת הנתבעות, התובע ניצל במהלך תקופת עבודתו 24 ימי חופשה ואינו זכאי לפדיון ימים נוספים. דמי החופשה שולמו לו במהלך תקופת עבודתו ובמשכורת 9/94. הימים שניצל התובע פורטו בסעיף 9 ל"תצהירו הראשי" של מנהל הנתבעות, תוך ציון מספר הימים בכל חודש וחודש, עפ"י האמור בתלושי השכר שפרט מנהל הנתבעות בסעיף 9 לתצהירו. לטענת הנתבעות, התובע זוכה בשכר חודשי גלובלי, ולא דיווח בנפרד על ימי חופשה שניצל בפועל, אלא העדרויותיו מהעבודה מחמת חופשה פורטו בתלושי השכר השוטפים.

ד.
התובע לא מחה ולא סתר את ימי ומועדי החופשה שניצל לטענת הנתבעות ושפורטו על ידי הנתבעות בתצהיר הראשי של אמנון כהן.


בחקירתו הנגדית אישר את גירסת מנהל הנתבעות באשר לאופן רישום העדרויותיו מחמת חופשה. התובע נשאל כיצד נרשמו ימי חופשתו, והשיב, כי הימים מופיעים בסעיף של חופשה כימי חופשה, וכי שכרו לא נפגע וכי לא היו מנכים משכרו אלא היו מציינים זאת בניצול חופשה והעדרות. התובע ציין, כי עבד שישה ימים ולא חמישה ימים (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 16.6.97).


גירסתו, כי עבד שישה ימים סותרת את אופן חישוב פדיון החופשה שנערך על ידו בכתבי טענותיו ובסיכום טענותיו.




מנהל הנתבעות אימת בחקירתו הנגדית את אופן הרישום (עמ' 35 לפרוטוקול מיום 18.4.02), ואמנם, בתלוש השכר האחרון מ-9/94, צויין, כי לתובע יתרת 8 ימי חופשה ותמורה זו שולמה ב-9/94 על חשבון דמי חופשה. התובע ניכה דמי החופשה הנ"ל מתביעתו הכוללת.

ה.
התובע השכיל להוכיח, כי זכאי ל-24 ימי פדיון בלבד, שכן לא עבד שנתיים תמימות בנתבעות. החישוב נערך עפ"י סעיף ז' ל"הסכם" מיום 9.9.92.

ו.
בנסיבות אלה, הנתבעות עמדו בנטל המוטל עליהן להוכיח, כי התובע ניצל 24 ימי חופשה במהלך תקופת עבודתו, תוך הפניה לתלושי השכר הרלוונטיים. מאידך, התובע לא סתר את גירסת הנתבעות ולא הפנה את בית הדין לימי ניצול החופשה שלטענתו ניצל בפועל, היינו 12 ימים בלבד.

ז.
אין לערוך החישוב עפ"י שיעור "השכר הקובע" שפרט התובע בכתבי טענותיו ומהנימוקים שפורטו לעיל. "דמי חופשה" ו"פדיון חופשה" יש לשלם בשיעור שכרו הרגיל של העובד למעט תוספות שאינן קבועות או תשלומים שהינם החזר הוצאות. התובע לא השכיל להוכיח, כי התוספות ששולמו לו במהלך עבודתו, לרבות הפרמיה, הינן חלק משכרו הרגיל, והסיבות פורטו לעיל, לפיכך לא השכיל להוכיח, כי זכאי להפרשי פדיון חופשה גם מטעם זה.

ח.
לפיכך, דין התביעה לפדיון חופשה - להידחות.

9.
התביעה לתשלום פרמיה תלת חודשית מרווחי מרכז ההדרכה בבאר-שבע
א.
הנתבעות בכתבי טענותיהן אינן חולקות על זכאות התובע לקבלת הפרמיות בשיעור 50% מרווחי מרכז ההדרכה בבאר-שבע, אולם חולקות על שיעור הפרמיה ששולם במהלך עבודתו.

ב.
לטענת התובע קיבל במהלך עבודתו, על חשבון זכאותו לפרמיה הנ"ל, תשלומי פרמיה כמקדמות ועל חשבון זכאותו לקבלת הרווחים. ואמנם, עולה מעיון בכתב תביעתו המתוקן ותצהירו במקום עדות ראשית, כי החל ממשכורת 1/93 עד 8/94 קיבל פרמיה בשיעור כולל של 59,000 ₪.

הנתבעות טוענות, כי התובע קיבל במהלך עבודתו מ-1/93 עד 9/94 פרמיות בשיעור כולל של 98,952 ₪ (סעיף 11 ל"תצהיר הראשי" של אמנון כהן), שכן הנתבעות כוללות בחישוביהן גם את פרמיית א' טלפון ופרמיית ניהול ששולמה לתובע במשכורותיו הנ"ל.


כן נטען, כי התובע אינו זכאי לקבלת הפרשי פרמיה, שכן עפ"י נספח יח' שצורף ל"תצהירו המשלים" של מנהל הנתבעות, היינו מאזן מבוקר של רואה חשבון, המשקף את פעילות הנתבעת מס' 2 ואת ההכנסות וההוצאות של מרכז ההדרכה ממועד הקמתו, למרכז נגרמו הפסדים (עמ' 35-37 לפרוטוקול מיום 18.4.02).

ג.
מטענות הצדדים עולה, כי הצדדים חלוקים גם באשר לאופן חישוב הרווחים אשר זכאי להם התובע, אין מחלוקת, כי אופן חישוב הרווחים לא פורט בהסכם מיום 9.9.92. לטענת התובע, במאזן שהוגש מטעם רואה החשבון של הנתבעות נכללו הוצאות שאין להכלילן בחישוב הרווחים, כגון הוצאות בגין נכסי הון או בגין עובדים שלא עבדו בפועל במרכז ההדרכה. לטענתו, ההוצאות שיש לקזז מהכנסתו הינן ההוצאות שפרט בנספח ה' לכתב תביעתו המתוקן ובתצהירו במקום עדות ראשית.

ד.
כן עולה, הן מעדות התובע, לרבות גירסת מנהל הנתבעות, כי במהלך תקופת עבודתו שולמה לתובע פרמיה עפ"י חישוב שערכו הנתבעות עפ"י דו"חות פנימיים חודשיים, אולם לטענת הנתבעות יש לערוך החישוב הסופי עפ"י דו"ח רואה החשבון הסופי והמדוייק, היינו נספח יח' לתצהיר המשלים (עמ' 37 לפרוטוקול).

ה.
התובע העיד, כי לאחר פיטוריו ביקש להיפגש עם מנהל הנתבעות, ואמנם הצדדים נפגשו על מנת לערוך התחשבנות סופית ולקבל מאת הנתבעות דו"חות ומסמכים על מנת לחשב את הפרשי הפרמיה שלטענתו מגיעים לו, אולם הצדדים לא הגיעו להסכם (עמ' 28 לפרוטוקול ).

לפיכך התובע תובע בתביעתו לחייב את הנתבעות למתן חשבונות ולפרוט מלא של כל ההכנסות וההוצאות של מרכז ההדרכה מ-1.11.92 עד סוף אוקטובר 94 (סעיף 28 לכתב התביעה המתוקן), ולקיים הליך של ברור חשבונות, ולחילופין העריך בנספח ה' לכתב התביעה המתוקן את הפרשי הפרמיה אשר לטענתו זכאי לקבלן והמוערכים על ידו בסך כולל של 127,198 ₪ (סעיף 36 ל"תצהיר הראשי" של התובע, וסעיף ה'(19-25) לסיכום טענותיו), לרבות פיצויי הלנה ממועד התשלום המיועד עד למועד התשלום בפועל (סעיף ה'(25) לסיכו הטענות.

ו.
סעד של מתן חשבונות הוא סעד לגיטימי בבית הדין לעבודה, שעה שאין בידי התובע אפשרות להגיש תביעה על סכום מוגדר בשל אי ידיעתו את מצב החשבונות (דב"ע מח/97-3 מלמד נ' הסתדרות הנוער העובד והלומד - לא פורסם; דב"ע נב/217-3 מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"ע כז' 3; דב"ע נו/140-3 כ.י.ל, כימיקלים לישראל בע"מ נ' לאוניד שור, פד"ע ל' 152).

תביעה לסעד של מתן חשבונות מתנהלת בשני שלבים: השלב הראשון - על התובע להוכיח, כי היחסים בינו לבין הנתבע הם כאלה המזכים אותו לקבלת סעד של מתן חשבונות. אם הצליח התובע לשכנע את בית הדין בכך, הרי שמסתיים השלב הראשון שהוא חיוב נתבע בהגשת החשבונות, וזה השלב שלפנינו. השלב הבא הינו בדיקת החשבונות כאשר נטל ההוכחה מוטל על הנתבעים לשכנע את בית הדין שהחשבונות נאותים ונכונים.

במידה והחשבונות אכן נמצאים כשרים ונכונים, הרי שאם הם מראים יתרת זכות לטובת התובע, יחוייבו הנתבעים בתשלום ההפרש ("סוגיות בסדר דין אזרחי"/מהדורה חמישית, עמ' 170 ואילך, וכן ע"א 198/73 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד כט(1) 159).


לטענת התובע, כל שנדרש כיום מבית הדין הוא להחליט האם התקיימו התנאים למתן חשבונות (סעיף ה'(20) לסיכום טענותיו).


כאשר מדובר בתובענה כספית, אשר התובע מבקש להוכיחה ואין ביכולתו לעשת כן מחמת סיבות שאינן תלויות בו. זה המקרה שעל בית הדין לנהוג עפ"י סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה "בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק".




במקרה שלפנינו, הצליח התובע להוכיח, כי זכאי לקבלת חשבונות מן הנתבעות. כאמור מדובר ביחסי עובד ומעביד ובסעד לגיטימי. התובע השכיל להוכיח, כי לא קיבל לידיו את החשבונות והנתונים על מנת לערוך החישוב בתביעתו. מדובר בחשבונות ובמסמכים הנמצאים בשליטתן הבלעדית של הנתבעות או מי מהן. אין די בדו"ח רואה החשבון שהוגש מטעם הנתבעות כנספח לתצהירו של מנהל הנתבעות כדי לצאת ידי חובת הנתבעות להוכחת טענתן, כי מדובר בהפסדים של מרכז ההדרכה בתקופת עבודתו של התובע. יצויין, כי דו"ח רואה החשבון שצורף לתצהירי הנתבעות, אינו יכול לשמש כראיה כלל לאמיתות תוכנו, שכן עורך המסמך לא העיד על אמיתות תוכנו, ולמותר לציין לא נחקר בבית הדין.


יצויין, כי מנהל הנתבעות העיד, כי חישוב שיעורי הפרמיות ששולמו לתובע במהלך עבודתו נעשה עפ"י דוחות פנימיים. דוחות אלה לא הוגשו לבית הדין.


אין ספק, כי קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לאופן חישוב שיעורי הפרמיות ומהן שיעור ההוצאות וההכנסות שיש לערוך על פיהם את חישוב הרווחים והפרמיות הנגזרות מאותם רווחים, אולם אלה ידונו בשלב השני.

ז.
לפיכך ובשלב זה, הנני מורה לנתבעות להמציא לתובע את כל החשבונות, לרבות דוחות פנימיים, דיווחים לרשויות המס, מאזנים מבוקרים שהוגשו לרשויות המס ושאינם מבוקרים, אשר נערכו על ידי הנתבעות ו/או מי מהן ו/או מי מטעמן, המפרטים פרוט מלא ומדוייק של כל ההכנסות וההוצאות של מרכז ההדרכה בבאר-שבע. הדו"חות הנ"ל יומצאו ישירות לתובע תוך 60 יום ממועד

פסק דין
זה.


ב"כ התובע יהא רשאי לדרוש מהנתבעות מסמכים נוספים אשר לטעמו לא הוצגו על ידי הנתבעות ושבידיעתו, כי נמצאים בחזקתן.

לאחר קבלת המסמכים הנ"ל ייקבע התיק לדיון מקדמי. לאחר מכן ייקבע לניהול ושמיעת ראיות ובירור חשבונות במסגרת השלב השני. לאחר שלב זה, יחליט בית הדין האם יינתן

פסק דין
עפ"י הראיות שבפני
ו, או יעביר תביעתו של התובע ליועץ מטעם בית הדין.


10.
התביעה לתשלום פרמיות תלת חודשיות מרווחי מרכז ההדרכה בחיפה
א.
התובע תובע תשלום פרמיה בשיעור 25% מרווחי מרכז ההדרכה בחיפה. לגירסתו, לאחר שהחל לעבוד בנתבעת מס' 1 סוכם, כי יטפל בארגון ובהקמת מרכז ההדרכה למחשבים, גם בחיפה, ובעקבות כך סוכם בינו לבין מנהל הנתבעות, כי יהא זכאי גם לרווח הנ"ל. התובע לא קיבל במשך כל תקופת עבודתו פרמיה על חשבון הרווחים הנ"ל, שכן נאמר לו שלא היו כל רווחים. הנתבעות אף סירבו ליתן לתובע פרטים בגין שיעור ההכנסות והוצאות המרכז הנ"ל, ולפיכך הגיש התובע סעד למתן חשבונות גם בגין תביעה זו, ולחילופין פרט תשלומי הפרמיה בשיעור המוערך על ידו, הכל כמפורט בנספח ו' לכתב התביעה המתוקן, ובסך של 225,000 ₪ (סעיף 44-45 ל"תצהירו הראשי").

ב.
התובע העיד, כי בפועל הקים את מרכז ההדרכה בחיפה, כי קודם לכן היתה פעילות בחיפה אך לא היה סניף הדרכה, כי בתחילת דרכו ניהל את הסניף וסייע בגיוס מנהלת למרכז, קליטת מרצים, קיום פגישות עסקיות עם לקוחות פוטנציאליים, ערך הצעות מחיר לקורסים והכין תוכניות הדרכה, אולם כל פעם שפנה למנכ"ל על מנת לקבל חלקו על חשבון רווחיו נענה בשלילה (סעיף 42-44 ל"תצהיר הראשי" ותשובות לשאלון נ/4). בחקירתו אישר, כי בתחילה, כאשר הקים וניהל את מרכז ההדרכה בחיפה היה נוסע לחיפה עם מנהל הנתבעות עד שנקלטה הגב' הדס פרג'י לתפקיד מנהלת המרכז, אולם פוטרה כעבור זמן מה, ולטענת התובע מנהל הנתבעות עשה כן כדי לפטור עצמו מלשלם לה 25% מרווחי החברה (עמ' 6 לפרוטוקול).

ג.
הנתבעות אינן מכחישות את טענות התובע, אך טוענות, כי דובר עם התובע אך לא הוסכם עימו על קבלת סך 25% מהרווחים והדבר נשאר בגדר שיחה רעיונית בלבד. טענה זו הועלתה בכתב ההגנה ובתצהירו המשלים של מנהל הנתבעות. כן נטען, כי המרכז היה קיים עוד קודם לתחילת עבודתו של התובע, היינו מ-1989, וההחלטה בדבר מתן הרווחים היתה צריכה להתקבל בהסכמת כל השותפים במרכז הנ"ל, לרבות מנהל הסניף הצפוני של קבוצת יה"ב ושל אנשים מקומיים, והסכמה זו לא התקבלה.



לטענת מנהל הנתבעות, מעולם לא סוכם עם התובע, כי ינהל בפועל את מרכז ההדרכה, ולא ניתן לעשות כן במקביל וב"שלט רחוק" לעבודתו של התובע בבאר-שבע. כמו כן לא סוכם עימו, כי יקבל 25% מהרווחים של המרכז כפרמיית ניהול, ומדובר בטענה שאינה הגיונית (סעיף 17 ל"תצהיר הראשי" של אמנון כהן). בחקירתו הנגדית לא הכחיש מר כהן את גירסת התובע בדבר תפקידו בהקמת מרכז ההדרכה וליווי המרכז, הן ע"י התייצבותו במקום והן באמצעות ליווי טלפוני, תוך ציון העובדה, כי הגב' פרג'י היתה מנהלת המשרד בלבד (עמ' 24-25 לפרוטוקול).


באשר לאחוז הרווח הנטען, מר כהן אינו סותר את האחוז, אך טוען, כי היה מותנה בהסכמת מנכ"ל הסניף ושלא יהיה מנהל אחר (עמ' 26 לפרוטוקול). העד מפנה לסעיף 18 ל"תצהירו הראשי".


מעדותו של מנהל הנתבעות עולה, כי בין היתר, כי לא היו רווחים, ולפיכך התובע לא קיבל פרמיה על חשבון הרווחים הנ"ל במשך כל תקופת עבודתו (עמ' 28 לפרוטוקול מיום 18.4.02).

ד.
נשאלת השאלה, האם התובע השכיל להוכיח טענתו?


אמנם התובע
השכיל להוכיח כי הובטחה לו פרמיה בשיעור הנ"ל על ידי מנהל הנתבעות, אשר סיכם עם התובע כל תנאי עבודתו עד לאותו מועד. יחד עם זאת, אין ספק, כי לא נחתם הסכם בדבר זכאות התובע לפרמיה, כפי שנעשה הדבר באשר לזכאותו לקבלת פרמיה מרווחי מרכז ההדרכה בבאר-שבע או כאשר ביקשו להחתימו על הסכם מיום 1.9.94.


כמו כן הוכח, כי התובע לא קיבל כל תמורה במהלך
עבודתו עבור פעילותו בהקמת הסניף בחיפה. לא נטען על ידו כי אכן דרש במהלך עבודתו קבלת תשלומים על חשבון הפרמיה הנ"ל, כפי ששולמו לו בעבור המרכז בבאר-שבע.


טענה בדבר הבטחה מחייבת אינה "סיסמה" בעלמא, לצורך גיבוש הבטחה כדי הבטחה מחייבת שכזו יש צורך לפרוש תשתית עובדתית ברורה ומפורטת לעניין יסודות ההבטחה וסמכותו של הגורם המבטיח על מנת כי הבטחה זו תתגבש להסכם מחייב.


בנסיבות המקרה הנדון, לא השכיל התובע להוכיח תשתית עובדתית מספקת להוכחת טענתו. אין ספק, כי גם אם מילא התובע
תפקיד פעיל בארגון ובהקמת מרכז ההדרכה,
כי לא נחתם עימו הסכם בגין תמורה זו ולא הוכח כי מנהל הנתבעות היה רשאי לחייב את הסניף הצפוני של קבוצת יהב בהתחייבות כזו. כמו כן
לא ניטען ולא הוכח ע"י התובע בגין איזו תקופה סוכם עימו כי היה זכאי לרווחים הנ"ל ועד לאיזה מועד. תביעתו
לקבלת רווחים לתקופה מ- 1/93 עד עבור שנתיים ימים ממועד סיום עבודתו, לא עוגנה בכל ראיה.

ה.
לפיכך, לא השכיל התובע להוכיח עילת תביעה ו/או הסכם לזכאות רווחים מהמרכז בחיפה.

11.
התובע בכתב תביעתו המתוקן תבע, ולו באופן חילופי, פיצוי בגין התנהגות שלא בתום לב של הנתבעות, בין היתר בגין אי קבלת הרווחים שהיה זכאי להם בגין מרכזי ההדרכה הנ"ל. סעד זה זנח התובע בסיכום טענותיו.

12.
התביעה שכנגד
א.
טענת הנתבעת מס' 2 בתביעתה שכנגד נגד התובע ו"שי אפיקים", כי אלה הקימו עסק מתחרה לנתבעת מס' 2, תוך שימוש בשם בעל דמיון רב לשמה של הנתבעת מס' 2, שימוש שלא כדין ברשימת הלקוחות של התובעת שכנגד, פניה ללקוחות התובעת שכנגד ושידולם לנתק קשריהם עם התובעת שכנגד. התובעת שכנגד תובעת מאת הנתבעים שכנגד פיצוי בשיעור 300,000 ₪ בגין הפרת חובת נאמנות, הפרת חובה מכח חוק השליחות, שימוש שלא כדין ברשימת לקוחות של התובעת שכנגד שהינה בבחינת סוד מסחרי ומשום עשיית עושר שלא במשפט.

ב.
מר אמנון כהן
פרט בתצהירו מיום 21.6.00 מתייחס לרשימת הלקוחות של התובעת שכנגד, שלטענתו זהה בחלקה ללקוחות הנתבעת שכנגד, ומפרט חברות שלטענתו הפסיקו ההתקשרות עם הנתבעות ב-1995-1996, כאשר חברות אלה קשרו קשרים עסקיים עוד בשנת 1995 עם "שי אפיקים" מיד לאחר יסודה. העד מתייחס ל-5 חברות שפורטו בסעיף 39 לתצהירו. כמו כן מציין בסעיף 40 לתצהירו חברות אשר הפעילות עימן הצטמצמה באופן דרסטי, ומציין, כי לקוחות אלה קשרו קשרים עסקיים עם "שי אפיקים".
מר כהן מדגיש בתצהירו הנ"ל, כי מדובר בחברות שהיו לקוחות של התובעת שכנגד והנתבע שכנגד הכיר את הלקוחות הנ"ל מכח תפקידו כמנהל מרכז ההדרכה בתובעת שכנגד, וצירף דו"ח לקוחות לתמיכה בטענתו.

ג.
הנתבע שכנגד מכחיש פניה ללקוחות החברה, התובעת שכנגד, או שידולם לעבור לשורותיו. מדובר בלקוחות שאינם זהים בעיקרם ורק מספר קטן של לקוחות, כעשרה במספר, הינו זהה, ולקוחות אלה מקבלים שירותים מאת "שי אפיקים" לא עקב מסע שידול אלא מסע שיווק, וגם אם קיימים מספר לקוחות משותפים, אין בכך כדי לראות שימוש בסוד מסחרי, שכן אין מדובר בלקוחות קבועים, אלא גם בלקוחות מזדמנים, אשר בחרו לקבל בתקופה מסויימת שירותיה של הנתבעת שכנגד בשל הצעות מחיר ותנאים אטרקטיביים. בתחום זה של הדרכת מחשבים לא ניתן לקבוע, כי בלקוחות קבועים מדובר.
הנתבע שכנגד מתייחס בתצהירו הנ"ל לכל הטענות הספציפיות שהועלו מטעם התובעת שכנגד בתצהירה באשר לפניה ללקוחות קבועים ודוחה אחת לאחת.


בחקירתו הנגדית העיד הנתבע שכנגד, כי פנה ללקוחות כאשר הכתובות נלקחו מ"דפי זהב", מפרט, כי קיים פגישות עסקיות, טלפונים, הפצת פרוספקטים וכדומה הן לקוחות פרטיים והן לקוחות ציבוריים, לרבות לקוחות שעוסקים בענף ההנדסה.
באשר למכתבים שנטען כלפיו, כי נשלחו ללקוחות התובעת שכנגד (נ/7) או שימוש בפרוספקט התובעת שכנגד, הובהר בחקירתו, כי מדובר במכתב כללי ואין להסיק מהמכתב הנ"ל, כי הופנה ללקוח ספציפי קבוע של התובעת שכנגד, ובאשר לפרוספקט העיד הנתבע שכנגד, כי הפצת הפרוספקט לא נעשתה על ידו (נ/8- לא נמצא בתיק בית הדין) (עמ' 13-15 לפרוטוקול מ-3.2.02).

ד.
עדותו של מנהל הנתבעות באשר לטענותיו כלפי הנתבע שכנגד, בחלקן הינן עדות שמיעה ובחלקן עדות סברה, שלא הוכחה אמיתותן לצורך קבלת התביעה (עמ' 46 ואילך לפרוטוקול).

באשר לפניה ללקוחות, מעדותו של מנהל הנתבעות עולה, כי הלקוחות שפורטו בתצהירו כלקוחות קבועים של התובעת שכנגד, הינם לקוחות מסורתיים, אולם אין בינם לבין התובעת שכנגד כל התחייבות בכתב למתן שירותי הדרכה (עמ' 47 לפרוטוקול).

מנהל הנתבעות העיד, כי הצהרתו בדבר הלקוחות שחדלו לעבוד עם התובעת שכנגד לאחר הקמת "שי אפיקים", מבוססת על השערה בלבד (עמ' 48 לפרוטוקול).

ה.
באשר לשימוש ברשימת הלקוחות, עפ"י הפסיקה רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה בנסיבות בהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן" (ע"א 9046/96 פרידה בן ברוך ואח' - תנובה בע"מ ואח'
, לא פורסם).


השימוש במונח "רשימת לקוחות" אינו מכניס בהכרח את המושג לגדר "סוד מסחרי". עניין זה צריך להיבחן לאור המטרה של הגנה על "סוד מסחרי", תוך איזון בין האינטרסים השונים המוגנים. האפשרות להשיג את המידע בנקל שוללת ממנו את האופי של סוד מסחרי, אף אם מדובר ברשימת לקוחות. בעניין זה ניתן ללמוד מסעיף 5 לחוק העוולות המסחריות, התשנ"ט - 1999, המגדיר מהו "סוד מסחרי":
"סוד מסחרי, 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט באמצעים סבירים לשמור את סודיותו".

מעיון ברשימת הלקוחות שצורפה מטעם התובעת שכנגד, עולה, כי מדובר ברשימה של גופים מסחריים בעיקרם הידועים לכל, ולו באיזורינו.

הוכח, כי מדובר ברשימת לקוחות שהינה קלה להשגה, יחסית, גם על ידי אחרים. רשימת הלקוחות העיקרית פורסמה ע"י הנתבעות בפרופיל החברה (ת/2) (ע"ע 1045/00 אריה נצר -
s.g.d.

הנדסה בע"מ, פד"ע לו' 180
).

התובעת שכנגד לא השכילה להוכיח, כי מדובר ברשימת לקוחות קבועה, העולה כדי "סוד מסחרי".

על המעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו, ובין היתר, נקבע, כי "אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד', אלא להצביע, לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסויימת, רשימת לקוחות מסויימת, תאריך מסויים וכו'" (ע"ע 164/99 דן פרומר, צ'ק פויינט, טכנלוגיות תוכנה נ' רדגארד בע"מ, פד"ע לד 924).

לא הוכח, כי מדובר ברשימת לקוחות מסויימת.

ו.
התובעת שכנגד טוענת בתביעתה שכנגד טענה נוספת והינה שימוש בידע שצבר הנתבע שכנגד במהלך תקופת עבודתו, היינו הכוונה לשמות קורסי ההדרכה, מערך השיעורים ודרישות מיוחדות של לקוחות החברה. לטענתה מדובר ב"סוד מסחרי".

מר אמנון כהן
פרט בתצהירו מיום 30.4.00, כי הנתבעות שכנגד עוסקות, בין היתר, בפיתוח קורסים בנושא מיחשוב, ניהול, בטיחות, רשתות, בהעברת הדרכות ללקוחות שונות ובחירת תוכנות. עיסוקים בהם הועסק הנתבע שכנגד בשירותה כמנהל מרכז ההדרכה (סעיף 20 לתצהיר). מר כהן מפרט בסעיף 20 הנ"ל את מגוון הקורסים שפותחו על ידי התובעת שכנגד. בתצהיר הנ"ל מלין כלפי התובע, כי לאחר שהועבר מתפקידו כמנהל מרכז ההדרכה לתפקיד של סוכן מכירות, טען בפני
מספר לקוחות של התובעת שכנגד, כי מצבה אינו כשורה וכי רק הוא מבין אישית בעניינים, ופנה למעשה ללקוחות החברה במטרה ליתן להם שירותים זהים שנתנה להם בעבר התובעת שכנגד. התובעת שכנגד מציינת בתצהירה, כי מדובר בפני
ה לחברת הברום ועובד ממפעלי ים המלח.

העד מפנה בתצהירו לדמיון בין פעילותה לבין פעילות הנתבעות שכנגד, הן באשר לרשימת הקורסים והן באשר לפרוט התנאים וההסדרים, ורשימת נושאי הקורסים (סעיף 29 לתצהיר). כן מפנה בתצהירו לשתי פניות ישירות מטעם הנתבעות שכנגד ללקוחות התובעת שכנגד, פניה מיום 17.2.95 למר בועז מחברת "דיקל" (נספח כא' לתצהיר), ופניה מ-8.3.95 לחברת "חסין אש" (נספח כב' לתצהיר). כמו כן נטען כלפי הנתבע שכנגד, כי הפיץ שקרים כלפי החברה, פגע במוניטין שלה. לטענתה, הפניה ללקוחות התובעת שכנגד המוכרים לנתבעים שכנגד ושידולם להפוך ללקוחותיהם בשעה שהנתבע שכנגד ידע והכיר היטב את הצרכים היחודיים של חלק מהלקוחות ואת דרישותיהם להדרכות וקורסים בנושאים מסויימים וברמות מסויימות ובהיקף שעות מסויים - כתוצאה ישירה של פעילותו בחברה, ותוך שימוש בשקר שכאילו התובעת שכנגד הפסיקה פעילותה, גרמה לחברה לנזק ממשי. פעולות השיווק הפסולות של הנתבעים שכנגד בשנת 95 היוו אחד הגורמים לכך שבשנת 1996 ירד היקף ההכנסות של התובעת שכנגד באופן דרסטי בסך של כמליון ₪, עפ"י דוחות חשבונאים מאושרים (נספח כג' לתצהיר). הפסד זה נובע חלק מהעובדה, כי לקוחות מסויימים הפסיקו כלל את התקשרותם עם התובעת שכנגד, כגון ברנד תעשיות, מרכז לחינוך טכנולוגי, מדרשת שדה בוקר, עמל רשת חינוך, קיבוץ רביבים, רותם דשנים, תרכובות ברום, תכן מבנים, וישנם לקוחות שהיקף פעולתם הצטמצם מאוד כגון המרכז הרפואי סורוקה, דיגיטל בע"מ, חסון גולדברג, מכתשים מפעלים כימיים, הסוכנות היהודית וכדומה (נספח כד' לתצהיר). בעקבות פעילות זו תובעת התובעת שכנגד מאת הנתבעים לפצותה ב-20% מהיקף הנזקים שנגרמו לה ובסך העולה על כמליון ₪ (סעיף 35 לתצהיר).

הנתבע שכנגד בתצהיר תגובתו טוען, כי התובעת שכנגד לא עסקה כלל במכירת תוכנות, כי אם במכירת קורסים בלבד. הנתבע שכנגד, בעת תקופת עבודתו, לא עסק כלל במכירת תוכנות אלא במכירת חומרת מחשבים ורשתות בלבד. הנתבע שכנגד פרט בתצהירו מיום 20.5.01, כי לאחר סיום עבודתו ופיטוריו הקים את "שי אפיקים" וזו עוסקת בהדרכת קורסים בתחומים שונים, מכירת תוכנות וציוד מחשב ומתן שירותי קישור לאינטרנט. "שי אפיקים" עוסקת בהדרכת קורסים שונים בתחומים שונים מאלה שעוסקת בהם התובעת שכנגד, וכן במכירת תוכנת ציוד מחשב ורשתות התחברות לאינטרנט. לצורך גיוס לקוחות נקטו הנתבעים שנכגד בפעילות פרסום רחבה כפי שנעשית על ידי כל גוף מסחרי, על מנת להגדיל את היקף עסקיהם בדרכים המקובלות. הנתבע שכנגד מפרט בתצהירו בסעיפים 18 ו-19 את מגוון הפעילות והתחומים בהם עוסקת "שי אפיקים" ושהתובעת שכנגד אינה עוסקת בהם כלל. גם באשר לקורסי המחשב מדגיש בתצהירו, כי אלה שונים מהקורסים המועברים על ידי התובעת שכנגד (סעיף 20 לתצהיר מיום 20.5.01).



עולה מחקירתו הנגדית של מר כהן, כי טרם התקבל התובע לעבודה לא עסקו מי מהנתבעות בהדרכה (עמ' 24 לפרוטוקול). מטרת העסקתו היתה להקים מרכז ידע בקבוצה למשתמשים בתוכנות שפיתחה הקבוצה על מנת להקנות ידע בסיסי עד לידע של מומחיות, וזו היתה מטרת מרכז ההדרכה.

כן עולה מחקירתו הנגדית, כי ידיעותיו שהנתבע שכנגד השמיץ את התובעת שכנגד, הינן מפי השמועה בלבד ללא ציון שמות "המשמיצים" (עמ' 44 לפרוטוקול). את חישוב שיעורי הנזק ערך העד, שאינו כלכלן, ולמותר לציין לא הוכח, כי מצוי בחישוב רווחים ונזקים (עמ' 44 לפרוטוקול). לפיכך אין ליתן לשיעור הנזקים שנגרמו, לטענתו, כל ערך ראייתי.

כן עולה מחקירתו הנגדית, כי כל הקורסים שצויינו בתצהירו של הנתבע שכנגד בסעיף 19, הנתבעות לא עסקו בהם (עמ' 45-46 לפרוטוקול). כך גם באשר לקורסים שפורטו בסעיף 20 לתצהיר, לרבות מהותם (כלומר, לא הוכחה כל זהות באשר לקורסים שניתנו במסגרת "שי אפיקים" לקורסים שניתנו ע"י התובעת שכנגד.

כמו כן, מודה מנהל הנתבעות בעדותו, כי הזמנת תוכנות או מכירתן לא היתה עיסוקו העיקרי של התובע, וממילא עסק במכירת תוכנות רק ב-4 חודשי עבודתו האחרונים (עמ' 46 לפרוטוקול).

מנהל הנתבעות הניח בעדותו, לנתבע שכנגד לא היה כל ידע טרם החל לנהל את מרכז ההדרכה, לרבות באשר למערכי שיעור, וכל שלמד וידע הינם מתוך ידע של הצוותים של התובעת שכנגד שבנו מערכי שיעור (עמ' 48 לפרוטוקול). בתשובה לשאלה האם יודע מהם תוכנם של מערכי השיעור של "שי אפיקים", השיב, כי משער שהנתבע שכנגד השתמש באותם מערכי שיעור שנהג להשתמש כאשר עבד בתובעת שכנגד לאחר שפנה לאותם לקוחות והציע להם את אותם קורסים (עמ' 48 לפרוטוקול).


הכלל הבסיסי הוא, כי ידע ונסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזכרונו את כל הידע והנסיון שצבר בעבודתו הקודמת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. בדרך כלל, כאשר הסתיימו יחסי עבודה, רשאי עובד לעשות שימוש בכישורים ובידע האישי שרכש בקשר עם עבודתו כדי להפיק תועלת אישית ולהתחרות במעבידו, ובלבד שלא יעשה שימוש במידע קונפידנציאלי של המעביד העולה כדי הפרת חובת אמון או הפרת החובה לנהוג בתום לב (ע"ע 164/99 שצוטט לעיל, וכן ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ ואח'
נ' כרמקס בע"מ ואח'
, פ"ד נא (3) 421).

ז.
בנסיבות אלה מסקנתי, כי התובעת שכנגד לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, כי רשימת לקוחותיה הינה בבחינת "סוד מסחרי". אין מדובר בלקוחות קבועים או מסויימים. לא הוכח על ידי התובעת שכנגד, כי מדובר ברשימת לקוחות אשר נרכשה במאמץ כלשהו או בהשקעה כספית, ואף אם חלק מלקוחותיה של "שי אפיקים" זהים ללקוחות התובעת שכנגד, אין די בכך כדי להעתר ולקבל את עמדת התובעת שכנגד.



כל טענות התובעת שכנגד מבוססות על השערה וסברה. כך גם באשר לטענת התובעת שכנגד באשר לשידול אותם לקוחות ע"י הנתבע שכנגד. מאידך, טענת הנתבע שכנגד, כי לקוחותיו, לרבות מספר לקוחות מועט אשר התובעת שכנגד היתה קשורה עימם בקשרים עסקיים קודם לפיטוריו, נרכשו ע"י פעולת שיווק לגיטימית, הינה טענה הגיונית וסבירה בנסיבות המקרה הנדון, בשים לב למהות הלקוחות, מדובר בגופים עסקיים גדולים ומגוונים בעסקיהם השונים.

ובאשר לטענה בדבר "גזילת" הידע וההשכלה שרכש התובע במהלך עבודתו - לא הוכח, כי מדובר ב"סוד מסחרי". מדובר בתחום של הדרכה בשטח המחשבים שהינו תחום רחב, ידוע לקהל הרחב. הנסיון והידע שרכש התובע במהלך עבודתו בנתבעות, לא כלל "סוד מסחרי" כלשהו. תוכניות הדרכה ומערכי שיעורים לא הוכח, כי התקיימו בהם התנאים להכיר בהם כ"סוד מסחרי". אין מדובר בפורמולה מסויימת או תוכנית סודית. כמו כן לא מדובר בתוכנה סודית. למותר לציין, כי הוכח בפני
נו שלתובע היתה השכלה קודמת טרם התחיל לשמש כמנהל מרכז ההדרכה בנתבעת מס' 1 ולאחר מכן בנתבעות הנוספות.

מדובר בתובע שפוטר מעבודתו ואמנם על עובד מוטלת חובה הנגזרת מיחסי האמון שבינו לבין מעבידו לשמור על סודות עסקיים של מעבידו ולא לנצלם לצרכיו שלו או לצרכי זולתו ולא לגלותם אלא ברשות המעביד, וחובה זו קיימת במשך קיומם של יחסי עובד ומעביד ואף לאחר מכן, ואינה מותנית בקיום הוראה מפורשת בחוזה עבודה, אולם במקרה הנדון לא הוכח, כי התובע הפר את חובת הסודיות, שכן לא הוכח, כי במקרה הנדון קיים "סוד מסחרי" כלשהו של התובע שכנגד ושהנתבע שכנגד עשה שימוש בו. מסקנתי זו הינה הן באשר לרשימת הלקוחות והן באשר לידע, למערכי השיעור ולתוכנם של הקורסים השונים, לרבות נושאי הקורסים, אשר לא הוכח, כי מדובר ב"סוד מסחרי" כהגדרתו שצוטטה לעיל.

נימוקי הנתבע שכנגד בתצהירו, לרבות ראיותיו וסיכום טענותיו, מקובלים עלי בעילה זו.

13.
לפיכך ומכל שנאמר לעיל ובמצטבר,דין התביעה שכנגד להידחות.

14.
לסיכום

א.
התובע השכיל להוכיח, כי יש להכיר בנתבעות "כמעבידים במשותף" שלו.

ב.
דין תביעת התובע לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופדיון חופשה - להידחות.

ג.
התובע השכיל להוכיח, כי זכאי לקבלת רווחים בשיעור 50% מרווחי מרכז ההדרכה בבאר-שבע ולו לתקופת העסקתו מיום 1.9.92 עד ל-1.10.94.


לצורך הוכחת שיעור הרווחים, הנני מחייבת את הנתבעות להמציא לתובע את כל
החשבונות, לרבות דוחות פנימיים, דיווחים לרשויות המס, מאזנים מבוקרים שהוגשו לרשויות המס ושאינם מבוקרים, אשר נערכו על ידי הנתבעות ו/או מי מהן ו/או מי מטעמן, המפרטים פירוט מלא ומדוייק של כל ההכנסות וההוצאות של מרכז ההדרכה בבאר-שבע. הדוחות הנ"ל יומצאו ישירות לתובע תוך 30 יום ממועד פסק הדין.


ב"כ התובע יהא רשאי לדרוש מהנתבעות מסמכים נוספים אשר לא הוצגו מטעם הנתבעות ובידיעתו, כי נמצאים בחזקתן.

ד.
המזכירות תקבע התיק לדיון מקדמי, כאשר ניהול ושמיעת הראיות ובירור החשבונות ייערך במסגרת השלב השני של הדיון בפני
, הכל כמפורט בסעיף 9(ז) לפסק הדין הנ"ל.

ה.
התביעה שכנגד נדחית.

15.
המזכירות תקבע התיק לדיון מקדמי בפני
כב' הרשמת.

16.
הוצאות ושכ"ט עו"ד ייפסקו בפסק הדין הסופי.

ניתן היום כ"ב ב אדר ב, תשס"ג (26 במרץ 2003) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישורי מסירה.


י. גלטנר-הופמן, שופטת
300101/94עב 734 סיגל שימן






עב בית דין אזורי לעבודה 300101/94 עזרא יוסף נ' יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 26/03/2003)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על עזרא יוסף      דוח מידע משפטי על יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ ואח'

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות בדיקת רקע על עזרא יוסף      דוחות מידע עסקי על יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ ואח'


להסרת פסק דין זה לחץ כאן