שולה טובול - אלי ברדה - ראש עיריית מגדל העמק , עיריית מגדל העמק , מדינת ישראל - הממונה על השכר במשרד האוצר

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
שולה טובול
 
שולה טובול - אלי ברדה - ראש עיריית מגדל העמק , עיריית מגדל העמק , מדינת ישראל - הממונה על השכר במשרד האוצר
תיקים נוספים על שולה טובול | תיקים נוספים על אלי ברדה - ראש עיריית מגדל העמק | תיקים נוספים על עיריית מגדל העמק | תיקים נוספים על מדינת ישראל - הממונה על השכר במשרד האוצר |

1973/07 בשא     02/08/2007




בשא 1973/07 שולה טובול נ' אלי ברדה - ראש עיריית מגדל העמק , עיריית מגדל העמק , מדינת ישראל - הממונה על השכר במשרד האוצר




1


בתי הדין לעבודה
בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת
בשא 001973/07

02/08/2007


בפני
: כב' השופטת עידית איצקוביץ

נציג ציבור (עובדים): מר חיים יאנוס
נציג ציבור (מעבידים): מר ברט שמריהו

בעניין:
שולה טובול



ע"י ב"כ עו"ד
טיבי יצחק

המבקשת


נ ג ד



1. אלי ברדה - ראש עיריית מגדל העמק
2. עיריית מגדל העמק

שניהם באמצעות עו"ד קרן אבידן
ואח'
3. מדינת ישראל - הממונה על השכר במשרד האוצר



ע"י ב"כ עו"ד
יעל בר לב
מפרקליטות המדינה
המשיבים

החלטה

1. בפני
נו בקשה לצו מניעה זמני אשר הוגשה ביום 19/7/07, כאשר הסעדים המבוקשים בבקשה הם:

"א. ליתן צו מניעה זמני המורה למשיבים שלא להוציא לפועל את החלטת הממונה על השכר מיום 22/4/07 ולהימנע מכל פגיעה בשיעור הפנסיה של המבקשת או בהיקפה והמורה להם שלא לנקוט בכל הליך נוסף כנגד המבקשת ולהימנע מכל פעולה שעלולה לפגוע במבקשת ו/או בגימלתה ו/או בזכויותיה, לחילופין וכלל שהמשיבים כבר הוציאו לפועל את ההחלטה, לרבות הפגיעה בפנסיה, מתבקש ביה"ד הנכבד ליתן צו עשה זמני המורה למשיבים לעצור ולהפסיק את הפגיעה ולא להמשיך בהוצאתה לפועל של ההחלטה ולהשיב למבקשת את הפנסיה לקדמותה עד להכרעה בתביעה העיקרית.

ב. ליתן צו מניעה זמני המורה למשיבים: הממונה על השכר במשרד האוצר, עיריית מגדל העמק
והעומד בראשה להימנע מלנקוט בכל פעולה נוספת חד צדדית כנגד המבקשת ולהורות להם להמנע מהמשך הפגיעה בפנסיה המשולמת למבקשת ולהמנע מהגשת תביעת השבה עד להכרעה בתביעה העיקרית.

ג. ליתן צו מניעה זמני המורה לממונה על השכר להימנע מלהשתחרר מהאישור שנתן להסכם הפרישה שנחתם בין המבקשת לבין עיריית מגדל העמק
ביום 29/4/04 ואושר על ידו (להלן:"הסכם הפרישה") ומאחר שהמשיבים כבר הפרו את הסכם הפרישה בעצם הוצאתה לפועל של החלטת הממונה על השכר מיום 22/4/07 ופועלים בניגוד למוסכם בו, מתבקש ביה"ד הנכבד ליתן צו מניעה זמני שיורה למשיבים להימנע מלהמשיך בהפרתו ולחייבם להמשיך ולפעול עפ"י האמור בהסכם הפרישה עד להכרעה בתביעה העיקרית.

ד. ליתן צו עשה זמני המורה למשיבים להשיב את שיעור גימלתה של המבקשת ושאר זכויות הפרישה, כבעבר, כפי שאושרו על ידי הממונה על השכר בהסכם הפרישה ולהורות להם שלא לנקוט בכל פעולה בעניין זה ולא להמשיך בהוצאתה לפועל של החלטת הממונה על השכר, אלא באישור ביה"ד הנכבד.

ה. ליתן צו הצהרתי הקובע כי השימוע השלישי שהתקיים ע"י הממונה על השכר ביום 2/1/07 וההחלטה שניתנה בעקבותיו ביום 22/4/07, בוצעו בחוסר סמכות ועל כן בטלים ומבוטלים וכן מתבקש ביה"ד להצהיר כי הסכם הפרישה שנחתם בין המבקשת לבין עיריית מגדל העמק
, שאושר כדין על ידו הינו הסכם שריר, קיים, תקף ואינו ניתן לביטול ובמיוחד לנוכח העובדה כי הצדדים להסכם פעלו על פיו ממועד חתימתו ועד להחלטתו האחרונה של הממונה.

ו. ליתן צו מניעה זמני שיורה למשיבים להימנע מלהפר את הסכם הפרישה ולהימנע מלהמשיך ולהוציא לפועל את החלטתו של הממונה על השכר מיום 22/4/07 ובמיוחד את האמור בסעיף 6 להחלטתו, כל זאת עד להכרעה בתביעה העיקרית המתנהלת בפני
ביה"ד הנכבד".

2. בקשה זו היא המשך להתדיינות שמקיימים הצדדים ביניהם, אשר החלה עם הגשת תובענה על ידי המבקשת (תיק עב 1063/06) בגין פיצויים על הפרת הסכם העבודה. במסגרת אותם הליכים הוגשה בקשה לצו מניעה זמני, בתאריך 12/11/06 (תיק בש"א 2539/06).
במהלך הדיון אשר התקיים באותה בקשה, בתאריך 20/11/06, הושגה הסכמה בין הצדדים לפיה הסכימה המבקשת להשתתף בהליך השימוע שיערך על ידי הממונה לשכר או נציגו מבלי לוותר על טענותיה בדבר סמכות וכן על טענות אחרות. הוסכם שהשימוע יתואם עם ב"כ המבקשת, כאשר במידה וההחלטה של הממונה על השכר תהיה דרישה כספית כלשהי מן המבקשת, לא תינקט כל פעולה שהיא מטעם המשיבות או מי מהן, אלא תוך מתן הודעה מראש למבקשת באמצעות בא כוחה 30 ימים מראש, ואז יהיה הוא רשאי במסגרת אותם זמנים לנקוט כל סעד שייראה לנכון. לאחר ההסכמה כאמור, שקיבלה תוקף של החלטה ביום 20/11/06, הוזמנה המבקשת לשימוע בתאריך 2/1/07, כאשר לאחר מכן נתקבלה החלטה מטעם מר אלי כהן שעל פיה, הוחלט, בהתאם לסמכות לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985 (להלן:"חוק יסודות התקציב") כדלקמן:

"שכר ודרגת פרישה

מתח הדרגות שהתאים לתפקידה של גב' טובול, שהיה מקביל למנהלת מחלקה, הוא 11-9. בפועל קיבלה גב' טובול שכר לפי דרגה 14 החל מיום 1/1/99, לפי דרגה 15 החל מיום 1/1/02, ולפי דרגה 16 החל מיום 1/1/03. זאת בעוד שבמועד הקובע לפי הסכם חריגות השכר (אוגוסט 1998) קיבלה גב' טובול שכר לפי דרגה 9 בלבד.

חריגת שכר זו חמורה במיוחד הן בשל היותה גבוהה ומשמעותית הן בשל החריגה מהוראות הסכם חריגות השכר (ההסכם הקיבוצי הכללי שנחתם ביום 3/3/99).

על אף האמור, לפנים משורת הדין ובהתחשב בנסיבות פרישתה של גב' טובול, הריני מורה להפחית את דרגתה של גב' טובול לדרגה 12+ שתשולם כדרגת פרישה בלבד. באשר לתקופה בה הייתה גב' טובול פעילה, על העירייה לתבוע השבת כל הסכומים ששולמו לה ביתר כמפורט להלן: כל סכום שקיבלה מעל דרגה 10 מיום 1/1/99 וכל סכום שקיבלה מעל דרגה 11 החל מיום 1/1/01 וכל סכום שקיבלה מעל דרגה 11+ החל מיום 1/1/04.

שעות נוספות

לגב' טובול שולמו 60 שעות נוספות גלובליות שניתנו לה לאחר המועד הקובע בהסכם. עד למועד זה שולמו לה 50 שנ"ג בלבד. כפי שצוין במכתבו של מר נחמני מיום 19/10/06, תשלום שעות נוספות במסגרת השכר הקובע לפנסיה אינו נהוג בשירות המדינה והוא מנוגד להוראות חוק שירות המדינה (גמלאות), לדין ולפסיקה.

על אף האמור, לפנים משורת הדין הנני מורה לעירייה לשלם לגב' טובול שכר קובע הכולל את השעות הנוספות הגלובליות כפי ששולמו לה במועד הקובע להסכם הקיבוצי מיום 3/3/99.

שיעור גמלה

באישור הפרישה של גב' טובול שהועבר אליך ממשרד הפנים ביום 27/10/04 נקבע שגמלתה של גב' טובול תשולם בשיעור 54.17% לפי משכורת קובעת בשיעור 96.52% ממשרה מלאה.
אישור זה כלל תוספת של 4% בגין בריאות. בהתאם להסכם הפשרה מקבלת גב' טובול גמלה בשיעור 60%.

לאור האמור הנני מורה לעירייה להפחית את גמלתה של גב' טובול לשיעור של 54.17% מסך 96.52% משרה לאלתר, בהתאם לאישור שקיבלה ממשרד הפנים.

לאור כל האמור לעיל, על העירייה לפעול לאלתר בהתאם לאמור בסעיפים 5-3 לעיל, לעניין תשלום הגימלה וזאת החל מגימלת חודש מאי 2007 המשולמת במהלך חודש יוני 2007 ולתבוע מגב' טובול השבת כל הסכומים ששולמו ביתר בהתאם לסעיפים 5-3 אלה החל ממועד פרישתה ועד היום. למען הסר ספק בחישוב ההשבה צריך לקחת בחשבון את כל הסכומים העודפים שקיבלה גב' טובול הן בשכרה והן בגימלתה.

מובהר בזאת כי מכאן ולהבא, אין להנהיג כל שינוי בתנאי גמלתה של גב' טובול, בשיעור הגמלה או בשכר הקובע, אלא באישורו של הממונה על השכר.

הינכם נדרשים לבצע את ההוראות דלעיל לאלתר, להעביר לנו העתק של תלושי הגמלה של גב' טובול בשלושת החודשים הבאים, וכן לעדכן אותנו באשר לסך כל הסכומים אותם היא נדרשת להשיב על פי החלטתי".

3. להלן תמצית העובדות המשמשות בסיס להחלטה:

א. המבקשת שימשה החל מסוף שנת 1998, כסמנכ"לית של המשיבה מס' 2, מינוי שנעשה ללא מכרז.

ב. למבקשת שולמה משכורת על בסיס דרגה 9 ושולמו לה 50 שעות נוספות בחודש, בטרם המינוי. החל ממינויה כסמנכ"לית העירייה שולם לה שכר לפי דרגה 14 ומ- 1/01 הועלתה דרגתה לדרגה 15, ב- 1/03 קיבלה דרגה נוספת - דרגה 16.

ג. בשנת 2001 ערך משרד הפנים ביקורת שגרתית אצל המשיבה מס' 2 במסגרתה עלה עניינה של המבקשת והובהר למשיבה מס' 2 כי בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי הכללי מיום 3/3/99 (להלן:"הסכם חריגות השכר"), לא ניתן לשלם לה מעבר למה ששולם לה ערב חתימת הסכם חריגות השכר ועל כן יש להפחית משכרה של המבקשת 10 שעות נוספות ויש להורידה לדרגה 11.

בעקבות בקשותיה של המשיבה מס' 2 אושר למבקשת דרגה 12, לפנים משורת הדין.

ד. בעקבות ההחלטה על הפחתת שכרה, הוזמנה המבקשת לשימוע לתאריך 15/1/04. במהלך ישיבת השימוע הוצע למבקשת לפרוש במסגרת ביטול משרה ולקבל דרגת פרישה 14, כאשר הובהר לה שאם הדברים יהיו בהסכמה, יוותר הממונה על השכר על השבת כספים ששולמו מעבר לחוק. המבקשת ביקשה לקיים שימוע נוסף, כדי להיות מיוצגת על ידי עו"ד. ביום 9/3/04 נערך למבקשת שימוע נוסף בו נמסרו טענותיה בכתב ושוב הוצע למבקשת לפרוש מהעבודה בכפוף לביטול המשרה, כאשר תקבל דרגת פרישה 14+ וכן יוגדל שיעור גמלתה. במסגרת הסכמה זו, הסכים המשיב מס' 3 לוותר על השבת הכספים ששולמו בעבר ביתר.

ה. הסכם הפרישה של המבקשת נערך, ונחתם בתאריך 29/4/04, לפי התנאים שהוסכמו:
דרגת פרישה 14+ ותוספת במסגרת תוכנית הבראה 8%.

ו. המבקשת פרשה בהתאם להסכם ובתאריך 18/1/06 הגישה כאמור את תביעתה לבית הדין, תביעה שבינתיים תוקנה. במסגרת התביעה ביקשה המבקשת לחייב את המשיבים מס' 1 ו-2 בנזק אשר נגרם לה, לטענתה, כתוצאה מהפרת הסכם העבודה ופרישתה המוקדמת תוך הפסד השתכרות בעתיד והפסד זכויות פנסיה. זאת, בנוסף לפיצוי בגין נזק לא ממוני שנתבע.

ז. במסגרת השימוע שנערך למבקשת בתאריך 2/1/07, שבו נכחו המבקשת ובא כוחה, נציגת המשיבה מס' 2 ובא כוחה, נציגת הפרקליטות ומר נחמני מטעם המשיבה מס' 3, הוזהרה המבקשת לגבי תוצאות הגשת תביעתה כאשר הוצע לה לשוב ולאשר את ההסכמה שבהסכם הפרישה, עת הובהר כי המשיבים רואים את משמעות הגשת התביעה כביטול של הסכם הפשרה עם המבקשת ולכן גם את ביטול אישור הממונה על השכר על אותו הסכם. אז הובאה לידיעתה של המבקשת הכוונה להפחית את הגמלה ככל שהדרגה ניתנה מעבר לדין, וכן הכוונה להגיש כנגדה תובענה בגין החזר הסכומים שהיא קיבלה ביתר במהלך תקופת עבודתה ולאחר פרישתה.

4. להלן עיקר טענות ב"כ המבקשת:

א. לאחר שהצדדים נהגו בהתאם להסכם הפרישה במשך כ- 3 שנים, מושתקת כיום המשיבה מס' 3 מלהשתחרר מהסכמתה ומנועה היא מלהפר את הסכם הפרישה ו/או לפגיעה במבקשת הן בהגשת תביעת השבה והן בהפחתה בזכויות הפנסיה.
ב. ההחלטה מיום 22/4/07, מושא הבקשה, התקבלה בחוסר סבירות קיצוני ושלא כדין כאשר נאמר למבקשת מפורשות שאם תחליט למשוך את תביעתה, רק אז לא תיפגע. זאת, לפי דבריו של מר נחמני בהליך השימוע.

ג. המבקשת בחרה לחתום על הסכם הפרישה במסגרת חובתה להקטין את הנזק שכן לא היה בידה להשיב את הכספים שנדרשה ועל כן חתמה על הסכם פרישה, אשר קיבל את אישורו של הממונה על השכר.

ד. מר שמואל נחמני - נציג של המשיבה מס' 3 - ערך את הליך השימוע הקודם למבקשת והוא זה שהמליץ לה לפרוש על פי תנאי הפרישה וכן לנקוט הליכים משמעתיים כנגד האחראי למחדלים אצל המשיבה מס' 2.

ה. המשיבה מס' 3 אינה מוסמכת ואינה רשאית להשתחרר מהאישור שנתנה להסכם הפרישה ואין בכוחה לבטלו.
כמו כן, הממונה על השכר אינו מוסמך להוציא לפועל את החלטתו מיום 22/4/07.

ו. בעצם הגשת התביעה לבית הדין אין שום הפרה של הסכם הפרישה אשר מצדיק לנקוט סעדים כנגד המבקשת.

ז. בשימוע אשר נערך למבקשת ביום 2/1/07 הוצג בפני
ה איום מפורש על ידי נציגו של הממונה על השכר כדי שתסיר את תביעתה ונאמר לה מפורשות שאם לא תעשה כן תנזק ותחויב בהשבת כספים.

5. להלן עיקר טענות ב"כ המשיבים 1 ו - 2:

א. קיים שיהוי ניכר בהגשת הבקשה לבית הדין, מאחר והחלטת הממונה נתקבלה בידי המבקשת ביום 22/4/07, דהיינו, למעלה מ – 3 חודשים לפני הגשת הבקשה.
בנסיבות אלה, אין מדובר בצו מניעה אלא בצו עשה.

ב. לעניין מאזן הנוחות, יש חשיבות ציבורית שהחלטות הממונה על השכר יבוצעו כאשר אם לא תופחת גמלתה של המבקשת, עתיד להיות קושי ממשי לגבות את הכספים בחזרה, היות והמבקשת הצהירה בכתב התביעה שהוגש מטעמה שאינה עובדת וגמלתה עומדת על סכום של 4,500 ₪ בלבד.

ג. אין הצדקה למתן הסעד המבוקש לגופו של עניין.
החלטת הממונה על השכר ניתנה לנוכח הגשת התביעה, מאחר ועצם הגשת התביעה במסגרתה נתבעה הרשות לשלם למבקשת את השכר המלא כאילו לא פרשה מעולם, מערער את הרציונל שעמד לנגד עיניו עת אישר את הסכם הפרישה.
התביעה שהוגשה על ידי המבקשת מרוקנת מתוכן את הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב.

6. להלן עיקר טענות ב"כ המשיבה מס' 3:

א. אישורו של הממונה על השכר להסכם עם המבקשת ניתן מתוך הנחה שההסכמה תייתר את הצורך בקיומו של ההליך המשפטי ובכך יחסכו הצדדים זמן ומשאבים כספיים. אישורו של הממונה על השכר הותנה בכך שהדברים לא יעלו שוב לדיון מולו ומול העירייה, ובוודאי שלא בפני
ערכאות שיפוטיות.

ב. הבקשה הוגשה בשיהוי מהותי.

ג. בקשת המבקשת נגועה בחוסר תום לב, כאשר היא נועדה לסכל את הפעלת הסמכות על ידי הממונה על השכר אשר נאלץ להשתמש בה כתוצאה מתנהגותה של המבקשת עצמה שחרגה מן ההסכמות שהוסכמו ביניהם.

ד. הסעד המבוקש הוא כספי בלבד והמבקשת לא הראתה שייגרם לה נזק מיוחד, כאשר מדובר בסכום שמשולם מן הקופה הציבורית ולכן האינטרס הציבורי מטעה את הכף דווקא לרעתה של המבקשת. המבקשת לא הצליחה להצביע על עילה שתצדיק מתן צו זמני.

7. טענת השיהוי:

המשיבים טענו כטענה מקדמית כי חל שיהוי ניכר בהגשת הבקשה לבית הדין, כל עוד ההחלטה שכנגדה הוגשה נודעה למבקשת עוד בתאריך 26/4/07 (ההחלטה מיום 22/4/07), והבקשה הוגשה לבית הדין כ – 3 שלושה חודשים לאחר מכן, בתאריך 19/7/07. כל זאת כאשר בהתאם להסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של החלטה בבקשה קודמת לצו זמני, בתאריך 20/11/06, סוכם כי לא ינקטו המשיבים כל פעולה שהיא אלא תוך מתן הודעה מראש של 30 יום ובמהלך אותם זמנים תהיה רשאית המבקשת לנקוט בכל סעד שתראה לנכון.

ב"כ המבקשת הגיב לטענה זו בדיון אשר התקיים בבקשה בתאריך 26/7/07.
לא שוכנענו מטיעוני ב"כ המבקשת שהיתה הצדקה ממשית לפרק הזמן ארוך שחלף בין המועד שבו נודע למבקשת על כוונת המשיבים להפחית את הגמלה וכן להגיש תובענה להשבת כספים, עד להגשת הבקשה לבית הדין.

יש לציין כי לא מדובר באיחור של מספר ימים בלבד לעומת מועד ההודעה אשר סוכם בבקשה קודמת, אלא בחריגה בולטת של כחודשיים מעל המועד שסוכם.
על כן, סבורים אנו כי אכן חל שיהוי בהגשת הבקשה לבית הדין, כאשר גמלתה של המבקשת בגין חודש 5/07 כבר הופחתה, גמלה ששולמה בתחילת חודש 6/07. לכן, אין מדובר כעת בצו מניעה אלא בצו עשה שמטרתו להשיב את המצב לקדמותו, בטרם נתקבלה ההחלטה שכנגדה מוגשת הבקשה.

8. שיקולים למתן צו זמני:

התנאים למתן צו מניעה זמני גובשו בפסיקה. השאלה הראשונה היא "אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה" (זוסמן, סדר דין אזרחי, מהדורה שישית, סעיף 462), שעה שהכלל הוא שצו כאמור יינתן כאשר יש צורך לשמור על מצב קיים, שאם לא יחול בו שינוי עד לגמר הדיון, עלול התובע לקפח את זכותו.
שאלה נוספת, חשובה לא פחות, שעה שמבוקש צו זמני, היא: "האם ניתן נזקו של התובע לפיצוי בכסף אם ימאן בית המשפט לתת לו סעד זמני? ומאידך גיסא - מה נזק עלול הצו הזמני לגרום לנתבע אם התביעה תדחה" (זוסמן, לעיל, בסע' 494 ואסמכתאות שם, דב"ע נב/3 - 262 מעריב הוצאות מודיעין בע"מ - ארנון מוזס ואח', פד"ע כד 511).

9. קיומן של ראיות לכאורה:

בקשת המבקשת מוגשת בשני מישורים עיקריים:

א. כנגד הפחתת קצבת הפרישה החודשית שהיא מקבלת, כפי שנעשה על ידי המשיבה מס' 2 בהתאם להוראותיה של המשיבה מס' 3, החל מקצבת חודש 5/07.

ב. כנגד הכוונה של המשיבים להגיש תובענה להשבת כספים שלטענתן נתקבלו על ידי המבקשת שלא כדין.

ברור לנו שהתייחסות בית הדין במסגרת הבקשה לצו זמני צריכה להיות אך ורק כנגד ההחלטה של המשיבים להפחית את סכום הגמלה שהמבקשת מקבלת. אין הצדקה ואין מקור משפטי המאפשר למנוע מכל צד להגיש תובענה משפטית למימוש זכויות. זו זכות בסיסית של פנייה לערכאות משפטיות לצורך הכרעה בסכסוך ואין לתת בגין זה כל צו זמני שהוא.

באשר להחלטה של המשיבה מס' 3 להפחית את שיעור הקצבה של המבקשת, לא קיימת מחלוקת כי היא נובעת מן התביעה שהוגשה על ידי המבקשת לאחר שהושג הסכם הפרישה. המשיבים רואים בהתנהגות זו של המבקשת חזרה מן ההסכמה ועל כן נסללה בפני
הם הדרך לנקוט סעדים בהתאם לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב.

תיקון מס' 24 לחוק, אשר נחקק במסגרת החוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה), התשנ"ח-1998, ותחילתו ביום 1.1.98 – הרחיב את סמכויותיו של שר האוצר, וקבע אמצעי פיקוח ואכיפה, אשר יסייעו בהגשמת יעדיו של חוק יסודות התקציב וימנעו כפיית הסדרים חורגים על הקופה הציבורית.

10. הוראות החוק הנוגעות לענייננו הן כדלקמן:

"29א. בדיקת הסכם חורג
(א) ראה שר האוצר כי הסכם או הסדר בגוף מתוקצב או בגוף נתמך נוגד לכאורה את הוראות סעיף 29 (א) , רשאי הוא –
(1) להודיע לצדדים להסכם או להסדר כי החליט לבדוק אותו, וכי קיים חשש שההסכם או ההסדר בטל, כאמור בסעיף 29 (ב), במידה שהוא נוגד את הוראות סעיף 29 (א) (להלן – הסכם בבדיקה);
(2) ליתן לצדדים להסכם בבדיקה, לאחר ההודעה כאמור בפסקה (1), ולמשך תקופה שלא תעלה על חודש ימים, הזדמנות להביא את טענותיהם בכתב וכן כל מידע כתוב שימצאו לנכון.

(ב) ראה שר האוצר, על יסוד ראיות שבפני
ו, לרבות הטיעונים והמידע שהביאו הצדדים לפניו, כי ההסכם שבבדיקה נוגד לכאורה את הוראות סעיף 29 (א) וכי נחוצה תקופה לבדיקתו רשאי הוא -
(1) ...
(2) להורות על גובה התשלום המותר בשל ההטבות הכספיות הקשורות לעבודה, כמשמעותן בסעיף 29, לפי ההסכם בבדיקה, שרשאי הגוף הנתמך או המתוקצב לשלם בתקופת הבדיקה (להלן – התשלום המותר);
(3) לקבוע, על אף האמור בכל דין, הוראות בדבר הסדרי הפקדה של תשלומים מעבר לגובה התשלום המותר ואשר בהם התחייב גוף מתוקצב או גוף נתמך על פי ההסכם בבדיקה, וכן לקבוע דרכים לשמירת ערכם של הסכומים שהופקדו למשך תקופת הבדיקה;
29.ב תוצאות בטלות ההסכם החורג
(א) הסכם או הסדר ששר האוצר ראה לגביו כי הוא נוגד את הוראות סעיף 29 (א) וכי חלות עליו הוראות סעיף 29 (ב), לא יחולו עליו הוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.
(ב) שר האוצר רשאי לפעול לגבי הסכם או הסדר כאמור בסעיף קטן (א) גם לפי כל אחד מאלה:
(1) להודיע לצדדים להסכם על בטלות ההסכם או ההסדר כאמור בסעיף 29 (ב) (להלן – ההסכם הנוגד), ועל החובה של הגוף המתוקצב או הגוף הנתמך להפסיק לאלתר כל הטבה כספית הקשורה לעבודה שמקורה בהסכם הנוגד;
(2) בהתחשב במדיניות השכר הכוללת במגזר הציבורי, במידת החריגה של ההסכם הנוגד מן הנהוג לגבי כלל עובדי המדינה, ומטעמים שבצדק -
(א) לקבוע מהו ההסכם או ההסדר אשר יכול לחול על הצדדים במקום ההסכם הנוגד, לרבות בדרך של אישור הוראה מהוראות ההסכם הנוגד;
(ב) לקבוע הוראות אשר יחולו על הגוף המתוקצב או הנתמך אשר הינו צד להסכם הנוגד, בדבר חובתו לתבוע השבה של הטבה שהוענקה על פי ההסכם הנוגד, היקפה של ההשבה ומועדיה; פעולה לפי פסקה זו תינקט לאחר שניתנה לצדדים להסכם הנוגד הזדמנות להשמיע את טענותיהם, ואולם אם צד הביא את טענותיו לפי סעיף 29א א (א)(2) תינתן לו הזדמנות להוסיף עליהן בלבד;
(3) להורות על העברת הכספים שהופקדו לפי סעיף 29א (ב)(3) לגוף המתוקצב או הנתמך, או לעובד, לפי העניין, ובהתאם להודעתו".

11. תכליתו של החוק איפוא הינה לקבוע "ריסון תקציבי" וכלים להתמודד עם גרעונות ואי סדרים בניהול תקציביהם של גופים שלטוניים הנשענים על קופת הציבור.
(ראו: דב"ע נז/16-4 מרכז השלטון המקומי – הסתדרות העובדים החדשה, פד"ע לב 1; ע"ע 1183/01 עמוס אהרון – המועצה המקומית מרחבים, עבודה ארצי כרך ל"ג (56) 38; עס"ק 400090/97 ההסתדרות הכללית – מגן דוד אדום, עבודה ארצי כרך ל"ג (31) 40; דב"ע נ"ה/93-3 אמנון שמואלי – המועצה לשיווק פרי הדר, פד"ע לא 1, 31).

בעניין זה נאמר על ידי בית המשפט הגבוה לצדק:

"התכלית המונחת ביסוד סעיף 29 לחוק יסודות התקציב היא 'להנהיג הסדר הקובע, באופן אפקטיבי, אחידות גישה בנושאי שכר בין שירות המדינה לבין הגופים הנתמכים מתקציבה'... במהותה זו הוראה קוגנטית, שנועדה להתערב במערך החוזי כדי להבטיח יעדים לאומיים בתחום יציבות המשק"
(ראו: בג"ץ 6231/92 , בשג"ץ 745/94 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מט (4) 749, 786-787).

במסגרת סמכויותיו במסגרת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, רשאי הממונה על השכר לנקוט סעדים שונים כולל ביטול הסכמים. מהותו של הסכם הפרישה שנכרת עם המבקשת היא הסכמה מצד המבקשת לצאת לפרישה בתנאים מועדפים כשמנגד לא יינקטו כנגדה סעדים בשל קבלת סכומים אשר הביאו להסתייגותיו של הממונה על השכר.
ברור כי משמעותה של הגשת התביעה על ידי המבקשת היא אי הסתפקות באותה הסכמה, שהרי יש בה דרישה של תשלומים משמעותיים נוספים מן המשיבים מס' 1-2. על כן, נותרה על כנה ההסתייגות הראשונה של הממונה על השכר, לגבי תנאי העבודה של המבקשת, בטרם הסכם הפרישה שנעשתה במסגרת סמכויותיו על פי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב ולגביה חלה חזקת תקינות של החלטה מינהלית. על כן, אנו בדעה כי המבקשת לא הוכיחה שקיימות ראיות לכאורה לגבי אי סבירותה ו/או אי תקינותה של ההחלטה מטעם המשיבה מס' 3 בעניין הפחתת שיעור קצבתה.

12. מאזן הנוחות:

שיקול נוסף וחשוב ביותר שיש לשקול בבואנו להחליט אם יש הצדקה ליתן צו זמני, הינו המאזן בין הנזקים אשר יגרמו לצדדים כתוצאה ממתן או מאי נתינתו.

אין ספק כי אי קבלת הבקשה יגרום נזק כספי למבקשת אשר תצטרך לסבול מהפחתה בקצבתה, בסכום שבהתאם לתלושי השכר שהוגשו לבית הדין הוא של כ- 1,400 ₪ (בסכומי נטו). זאת במהלך כל הזמן אשר ימשכו ההליכים עד להכרעה סופית במשפט.
אכן מדובר בנזק משמעותי לעומת ההכנסה החודשית שמקבלת המבקשת, אולם מדובר בנזק כספי בלבד, שיהיה בר תקנה דרך תשלום מן המשיבים, או מי מהם, אם וכאשר תתקבל התביעה העיקרית.
מנגד, גם הנזק אשר יגרם למשיבים ובעיקר למשיבה מס' 2 כתוצאה מקבלת הבקשה הוא נזק כספי גרידא. קרי, הסכומים שהיא תצטרך לשלם למבקשת תוך הקושי הנטען, ולעניין הגבייה במידה והתובענה של המבקשת תדחה.
מדובר בנזק כספי לשני הצדדים אשר ניתן לקבוע כי הוא מאוזן. אולם, הלכה פסוקה היא כי לא יטה בית הדין לתת צו זמני עת מדובר בנזק כספי בלבד.

13. מסקנות באשר למתן צו זמני:

מסקנתינו, לאחר ששקלנו האם קיימות ראיות לכאורה המצדיקות לתת צו זמני, מאזן הנוחיות, הנזקים לצדדים והשיהוי הקיים בהגשת הבקשה, היא כי לא קיימת הצדקה ליתן צו זמני כמבוקש כנגד ההפחתה בקצבתה של המבקשת ולכן דין הבקשה להדחות.

הוצאות משפט בגין הבקשה תשקלנה בהכרעה שתנתן במסגרת התובענה העיקרית.

14. על המשיבות להגיש כתב הגנה מתוקן, לאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן מטעם התובעת – המבקשת.

15. לדיון המוקדם בתאריך שנקבע: 14/10/07 שעה 09:00.

דעת מיעוט של נציג ציבור עובדים מר חיים יאנוס

היות והממונה חתם כדין על ההסכם שנעשה בין המבקשת לבין עיריית מגדל העמק
והיות והצדדים פעלו על-פיו ממועד חתימתו ועד להחלטתו האחרונה של הממונה, יש מקום להמשיך ולקיימו וליתן צו מניעה זמני ולהמנע מלהפר את הסכם הפרישה.
__________________
מר חיים יאנוס
נציג ציבור (עובדים)

הוחלט לפי דעת הרוב של כב' השופטת עידית איצקוביץ
ונציג ציבור מעבידים מר ברט שמריהו.

ניתן היום י"ח באב, תשס"ז (2 באוגוסט 2007) בהעדר הצדדים.
__________________ ________________ _________________
עידית איצקוביץ
-שופטת מר חיים יאנוס מר ברט שמריהו
נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)

מירית









בשא בית דין אזורי לעבודה 1973/07 שולה טובול נ' אלי ברדה - ראש עיריית מגדל העמק , עיריית מגדל העמק , מדינת ישראל - הממונה על השכר במשרד האוצר (פורסם ב-ֽ 02/08/2007)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן