גולדמן צבי, גולדמן זהבה, דרטלר חיים, דרטלר עדינה, אטס אנדרה - א.פרומן פרויקטים בע"מ , פרומן אריה

 
גולדמן צבי, גולדמן זהבה, דרטלר חיים, דרטלר עדינה, אטס אנדרה - א.פרומן פרויקטים בע"מ , פרומן אריה
תיקים נוספים על גולדמן צבי, גולדמן זהבה, דרטלר חיים, דרטלר עדינה, אטס אנדרה | תיקים נוספים על א.פרומן פרויקטים בע"מ , פרומן אריה

55081/03 א     02/08/2007




א 55081/03 גולדמן צבי, גולדמן זהבה, דרטלר חיים, דרטלר עדינה, אטס אנדרה נ' א.פרומן פרויקטים בע"מ , פרומן אריה




17
בתי המשפט
א 055081/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
02/08/2007

כב' השופטת אחימן יעל

בפני
:
1. גולדמן צבי

2. גולדמן זהבה

3. דרטלר חיים

4. דרטלר עדינה

5. אטס אנדרה

6. אטס דוריס
7. אלפסי שלום
8. אלפסי רות
בעניין:
תובעים
י. פלק

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. א.פרומן פרויקטים בע"מ

2. פרומן אריה
נתבעים
ח. שמש

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
תביעה בעניין ליקויי בנייה שנתגלו בדירות שרכשו התובעים (שייקראו להלן במשותף: "התובעים") במיבני מגורים שהוקמו בחלקה 11023/52 (להלן:"החלקה") ברח' הנביאים בקיריית אתא.
התובעים 1 ו- 2 (להלן:"גולדמן") רכשו את דירתם בקומת הגג (להלן:"דירת גולדמן") על פי הסכם מכר מיום 1.1.95.
התובעים 3 ו- 4 (להלן:"דרטלר") רכשו את דירת הקוטג' צמודת הקרקע (להלן:"דירת דרטלר") על פי הסכם מיום 27.3.95.
התובעים 5 ו- 6 (להלן:"אטס") רכשו את דירת הקוטג' צמודת הקרקע (להלן:"דירת אטס") לפי הסכם מיום 9.3.95 ואילו התובעים 7 ו- 8 (להלן:"דירת אלפסי") רכשו את דירת הקוטג' צמודת הקרקע (להלן:"דירת אלפסי") על פי הסכם מיום 9.3.95.

רכישת הזכויות נעשתה מאת הנתבעת 1 (להלן:"פרומן פרוייקטים") ונתבע 2 (להלן:"פרומן") כבעלים במשותף של החלקה ואלה ייקראו להלן במאוחד "הנתבעים".
לטענת התובעים הפרו הנתבעים את התחייבותם להשלמת הדירות ולמסירתן במועד במצב שלם ותקין ואלה אולצו להשלים את חלק מפירטי הגמר של הדירות.
תמצית טענות הצדדים והקביעות המקצועיות שהונחו בפני
בית המשפט:

הטענה לקיומם של ליקויי בנייה נסמכת על חוות דעתו ההנדסית של המהנדס אלוני עזרא מחברת "אבן פינה" ודרישתם לפיצוי בגין איחור במסירה על היקף האיחור במכפלת דמי השכירות החודשיים.
התובעים עותרים, אם כן, בסופו של יום לפיצוי בגין ליקויי הבנייה ואי-ההתאמות שנתגלו, כולל אלה שנתגלו ע"י התובעים בשלב מוקדם יותר ותוקנו על ידם בתוספת פיצוי ירידת ערך ביחס לאי התאמות שאינן ניתנות לתיקון, לנזקים מיוחדים, לעוגמת נפש ולאיחור במסירה.
דרישת הפיצוי הופנתה כאמור כלפי הנתבעים במשותף מכוח אחריותה החוזית של פרומן פרוייקטים ואחריותו האישית של פרומן הכרוכה בהרמת מסך ההתאגדות.

החלוקה המוצעת לפיצוי מפורטת בסעיף 16 לכתב התביעה ובית המשפט מתבקש לאמצה או לבחור בכל חלוקה אחרת הנראית לו הולמת.
הגנת הנתבעים שניהם הוגשה במשותף ואלה מכחישים כעיקרון את הטענות הנזכרות בכתב התביעה. לטענתם, היה לתובעים 7 ו- 8 חלק מרכזי ומשמעותי בכל הקשור לעיכובים הנטענים באיכלוס המבנים כאשר כלפי התובעת 8 נטען למעורבת פעילה להכשלת השלמת האישורים הנדרשים לפרוייקט.
מבלי להודות בקיום הליקויים ביקשה פרומן פרוייקטים ליתן לה ההזדמנות הנאותה לתיקונם ולהגשת חוות דעת נוגדת.
בהתחשב בהיבטיה המקצועיים המובהקים של התביעה מונה המהנדס רפי גיל (להלן: "גיל") כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיחווה דעתו בשאלות המקצועיות שבמחלוקת.
גיל התייחס בחוות דעתו לליקויים שנתגלו בדירת גולדמן וקבע כי עלות תיקונם הינה בסך של 18,830 ₪ בתוספת מע"מ לא כולל תוספת עלות של 30% לביצוע ע"י הדיירים באמצעות קבלן מזדמן. ביחס לדרטלר קבע גיל כי עלות ביצוע תיקון הליקויים הינה בסך של 12,170 ₪ בתוספת מע"מ לא כולל תוספת עלות של 30% לביצוע ע"י הדיירים באמצעות קבלן מזדמן. ביחס לאטס קבע גיל כי עלות ביצוע תיקון הליקויים הינו בסך של 10,590 ₪ בתוספת מע"מ לא כולל תוספת עלות של 30% לביצוע ע"י הדיירים באמצעות קבלן מזדמן. ביחס לדירת אלפסי קבע גיל כי עלות ביצוע תיקון הליקויים הינו בסך של 17,090 ₪ בתוספת מע"מ לא כולל תוספת עלות של 30% לביצוע ע"י הדיירים באמצעות קבלן מזדמן.
ביחס לרכוש המשותף נקבע ע"י גיל כי עלות ביצוע התיקון הינה בסך של 18,335 ₪ בתוספת מע"מ.

פיצויים בגין אי-ההתאמות נשוא חוות דעתו של גיל

מתוך טיעוני הצדדים, כפי שהוגשו, נלמד, כי התובעים והנתבעים כאחד אינם חולקים על מימצאיו המקצועיים של גיל בחוות דעתו.
הסתייגויותיהם של הנתבעים עוסקות בשאלת קיומה של אחריות להתגלותם של ליקויי ריצוף כפי שזוהו בחוות דעתו של גיל הן ביחס לדירת גולדמן והן ביחס לדירת דרטלר הממוקמת מתחתיה. בעניין זה מפנים הנתבעים לנספח א' לסיכומים המלמד על שלילת הקשר הסיבתי שבין ליקויי הריצוף לבין תקינות עבודתה של פרומן פרוייקטים.
צירופו של נספח א' לסיכומי הנתבעים נעשה שלא כדין ועל כך יש לבוא עמם בטרוניא.
הפניה לאסמכתאות בסיכומים צריך שתיעשה על פי סדר הסימון של המוצגים בעת הגשתם כראיות לבית המשפט ולא בדרך שנעשתה, מטעם זה בלבד, היה עלי להתעלם מההפניה הנ"ל.
מעבר לנדרש יצויין, כי לגופם של דברים אין לנספח הנ"ל כל רלבנטיות להכרעה שבפני
שכן, זה כולל ויתור על טענות גולדמן ביחס לתקינות הריצוף, בעוד שהפגם שנתגלה נוגע לאיטום ולא לריצוף.
ככל שנטען לפגמים בריצוף עצמו אלה ממילא לא התקבלו על דעתו של גיל ולכן כאמור, ההפניה בעניין זה בלתי רלבנטית (ראה התוספת לחוות דעתו של גיל מיום 8.8.05).
הואיל וכך, נדחית הסתייגותם של הנתבעים ביחס לעלות תיקון הריצוף בסך של 11,280₪ שנקבעה בחוות דעתו של גיל כמתווספת לחוות הדעת המקורית.

לנוכח שיקולים אלה נדחות טענות הנתבעים ביחס לעלויות שנקבעו על ידי גיל כולל זו שנקבעה בעניין נזקי הרטיבות בדירת דרטלר בסכום של 450 ₪.

יש איפא לקבוע, כי הסתייגויות הנתבעים ביחס להיעדר אחריותם המקצועית לליקויים שנתגלו ראויות לדחייה.
חוות דעתו של גיל כמומחה מטעם בית המשפט אשר כאמור לא הופרכה ולא נסתרה בהיבטיה המקצועיים מתקבלת במלואה כולל המלצתו לתוספת בשיעור של 30% כהתייקרות הנובעת משכירת שירותיהם של קבלנים מזדמנים.
קביעותיו של גיל בעניין הליקויים שנתגלו ברכוש המשותף מתקבלות אף הן במלואן, בכפוף להתייחסות הנדרשת בהיבט הנוגע למתן ההזדמנות הנאותה שידון בהמשך.

מתן ההזדמנות הנאותה:

בעדותם טענו התובעים, כי פנו לנתבעים בדרישה לקיום חובתם לתיקון הליקויים שנתגלו על פי חוק המכר דירות ואולם, אלה לא נענו לפניות אלה, ואף לא קיימו את חובתם הבסיסית ביותר לקיום תיקוני שנת הבדק.
גירסה זו מוכחשת על ידי שני הנתבעים באופן גורף וכנגדה נטען, כי התובעים נמנעו משיתוף פעולה כלשהו לצורך ביצוע תיקוני שנת הבדק.
טענתם של התובעים נתמכת באסמכתאות שצורפו לעדותם הכוללות פניות בכתב ובהן דרישות ממועדים שונים החל משנת 1995 לקיום חובתם של הנתבעים ולביצוע התיקונים.
מצד הנתבעים לא הוצגו ראיות בכתב לנכונותם לקיום חובתם ובהיבט זה של הדברים נמצאת גירסתם כמוחלשת במידה משמעותית לעומת זו של התובעים.
מעבר לכך, קשה ליישב את גירסת הנתבעים עם נכונותם לתיקון הליקויים אל מול הכחשתם הגורפת לעצם קיום הליקויים באופן המעורר מידה של חוסר אמון כלפיהם.
בנסיבות אלה, יש לקבוע כי טענת הנתבעים להיעדרה של ההזדמנות הנאותה לא הוכחה ולכן, מן דין לדחותה.
התובעים איפא זכאים לפיצוי הכספי המוגדל לפי עלות לקבלן מזדמן, כפי שנקבעה בחוות דעתו של גיל.

ליקויים שאינם ניתנים לתיקון:

לטענת התובעים נתגלו בדירות ליקויים שאינם ניתנים לתיקון וקיומם אושר ע"י גיל, כאשר בעניין זה יהא על בית המשפט להעריך את עלות הפיצוי על פי עקרון "אומדנא דדיינא".
בחוות דעתו של גיל נקבע קיומם של ליקויים שאינם ברי תיקון ביחס לדירת גולדמן הכוללים רוחב מדרגות בלתי תקין (80 - 86 ס"מ במקום 90 ס"מ), מחסן שאינו ניתן לשימוש סביר ודלת ממ"ד שנפתחת לחלל הכניסה.
התייחסתו של גיל לעניין הגבהת קיר מרפסת הגג בניגוד לתוכנית ההיתר כגורם להסתרת הנוף בדירת גולדמן בדירת גולדמן שוללת קיומו של נזק שכן, לדעתו כל הנוף הנשקף מהבית מוגבל ביותר ממילא.
סבורני, כי קביעתו זו שוללת קיומה של ירידת ערך כלשהי בנושא זה המצדיקה את דחיית הטענה הקונקרטית.

בעניין דירת דרטלר זיהה גיל, קיומם של ליקויים ברוחב שטח הגישה לכיור, גובה תקרת האמבט (3 ס"מ חסר לעומת התקן הנדרש) ומניעה להתקנת חדר ארונות בחדר השינה להורים.
ביחס לדירת אלפסי נקבע, כי עומק הפודסט האופקי העליון והתחתון אינו תקין וכי קיים ליקוי במהלך המדרגות, בגובה חדר האמבט, בגובה חדר רחצה הורים וחדר השירותים.
בעניין אטס נקבע, כי רוחב הכניסה לשירותים וחוסר האפשרות להתקנת חדר ארונות הינם גורמי ירידת ערך.

ההסדר הדיוני המשתקף בפרוטוקולי יום 4.4.05 (כב' השופטת הורנצ'יק) ו - 28.2.06 (כב' השופטת ניב) וכן טיעוני הצדדים מלמדים על קיומה של הסכמה דיונית ולפיה, ככל שמדובר בקביעות מקצועיות לקיומה של ירידת ערך יוכרע ענין זה ע"י בית המשפט לפי מיטב שיקולו ללא חוות דעת שמאית מקצועית.
הגם שדעתי האישית איננה נוחה מהסדר זה, בדעתי לפעול על פיו, כיוון שבשלב המאוחר שבו התקבל התיק לטיפולי נראה לי, כי כיבוד הסכמת הצדדים הינה בבחינת הרע במיעוטו בהשוואה לאופציות הנוספות הקיימות.
לגופם של דברים טוענים הנתבעים, כי אי ההתאמות המפורטות בחוות דעתו של גיל, משקפות בחלקם ליקויים זניחים ושוליים ולחילופין אלה תוצאת תיכנון ספציפי שנעשה ע"י אדריכלים מטעמם של התובעים.

טענות אלה לא הוכחו ובעיקרן עומדות בסתירה למימצאיו המקצועיים של גיל בהם אין להטיל ספק.
חוות דעתו של גיל בעניין קיומן של אי-התאמות שאינן ניתנות לתיקון עומדת על כנה ומתקבלת במלואה.
בהתאם להסדר הדיוני יוערך היקף ירידת הערך ביחס לכל דירה על פי מיטב השפיטה ולפיה, יועמד היקף ירידת הערך לדירת גולדמן על סך של 8,000 ₪, לדירת אטס על סך של 3,000 ₪, לדירת דרטלר על סך של 7,000 ₪ ולדירת אלפסי על סך של 10,000 ₪.

עלויות נוספות נילוות:

לטענת התובעים נשאו אלה בעלויות נוספות שלא באו לידי ביטוי בחוות דעתו של גיל הכוללות הוצאות משפט לגולדמן ודרטלר שנכפו עליהם בשל ניהול הליכים משפטיים בתיק אחר בקשר עם תיקון בעיות האיטום. עלויות נוספות נדרשות ע"י התובעים בשל תיקונים שנעשו על ידם ברכוש המשותף או בחלקי הדירות, אם בתוספת עלות אדמה גננית, דלתות שלא הותקנו, החלפות של דודי שמש, שתילת מדשאות, ריצוף מאבן משתלבת התקנת גדרות וכיוצא באלה.
לטענות אלה נדרש ביסוס בשני רבדים, הן זה המקצועי (עצם קיום הצורך) והן במימד הכספי (קבלות על תשלומים שבוצעו). דא עקא, מצד התובעים לא הוצגו ראיות כלשהן ביחס לאף לא אחד משני היבטים אלה.
מדובר איפא בטענות סתמיות שלא הניחו את דעתי ואשר לגביהן לא ניתן לקבוע כי הוכחו ברמת הסבירות הנדרשת במשפט אזרחי בהתאם לעקרון עתיק היומן ולפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך, מן הדין לדחות את טענותיהם.

איחור במסירה

אליבא דתובעים נמסרה הדירה לגולדמן ולאטס באיחור של 6.5 חודשים, לדרטלר באיחור של 16 חודש ואילו לאלפסי באיחור של 23 חודש.
האחרונים מבקשים לזכותם, כפועל יוצא מהאיחור במסירה, בתשלום דמי ועד הבית לתקופה שמיולי 96' ועד דצמבר 97' ובסכום נוסף בסך של 6,000 ₪ עבור חיובי ארנונה בהם נשאו.

לגירסתם של הנתבעים נכשלו אלה מלעמוד במועד המסירה המתוכנן ב- 5.1.96 בשל גורמים שלא היו תלויים בהם ובעיקרם אין הם אלא תוצאת פעילותה המכשילה של תובעת 8 בקבלת טופס 4 במועד.
משמע, כי הנתבעים מודים באיחור במסירה אלא שלטענתם התרחש זה בשל היווצרותם של אילוצים המוכרים כחריגים מוצדקים על פי ההסכם.
לטעמי, טענתם בעניין זה חסרת כל תשתית עובדתית ונראית יותר כניסיון להדוף מעל עצמם את ההתחייבות ההסכמית באמצעות הטלת האחריות על הצד האחר באופן מאד לא משכנע אם לנקוט לשון המעטה.
ההאשמות המוטחות בתובעים בגין מעורבותם בהכשלת קבלת טופס 4 כביכול, נראות לי בלתי מבוססות ואפילו מופרכות כך שניסיונם של הנתבעים להיתלות בטענות מסוג זה נדון לכישלון מראש.
עם זאת, לא הוכיחו התובעים את היקף זכאותם לפיצוי שכן על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים הוכרה זכאותם כלפי המוכרים לדירה חלופית ללא ביטוי כספי מפורש. סכומי הפיצוי הנדרשים ע"י התובעים בגין דיור חלופי אינם נתמכים בחוזי שכירות ואף לא נטען בלשון ברורה כי אלה נדרשו לדיור חלופי.
הואיל וכך, מצאתי כי אין לזכותם בפיצוי ישיר אלא כחלק מהפיצוי שייקבע ברכיב עוגמת הנפש.
הוא הדין ביחס לחלק תביעתם של אלפסי בעניין חוב הארנונה וחוב ועד הבית המתייחסים לחיובים שנוצרו בתקופה שמיום 7/96 ועד ל- 12/97 בה נאלצו לעזוב את דירתם ולשאת בתשלומים. אלה מוכחשים ע"י הנתבעים ולאחר שלא נמצאה הפנייה בסיכומי התובעים לחומר ראייתי תומך בנושא כי אז יש לקבוע כי הטענה לא הוכחה.

עוגמת נפש

לטענת התובעים נגרמה להם עוגמת נפש רבה בשל התנהלותם של הנתבעים.
הוכח, כי הדירות נמסרו לתובעים באיחור ניכר ועל פי מימצאיו של גיל נתגלו בדירות אי התאמות שלא תוקנו כיאות על ידי הנתבעים. האחרונים לא טיפלו בפני
ות התובעים כיאות, מה גם שלגבי חלק מהליקויים מסתבר בדיעבד כי אלה לא ניתנים כלל לתיקון.
בהתחשב באמות המידה שנקבעו בענין זה בפסיקה יועמד חיוב הפיצוי בגין רכיב עוגמת הנפש על הסכומים כמפורט:

1. לגולדמן סך של 5,000 ₪.
2. לדרטלר סך של 5,000 ₪.
3. לאטס סך של 5,000 ₪.
4. לאלפסי סך של 10,000 ₪.

אחריותו של הנתבע 2

לצד האחריות המיוחסת לפרומן פרוייקטים (נתבעת 1) עתרו התובעים לחיובו של פרומן האיש (נתבע 2) בתפקידו כמנהל וכבעל מניות בפרומן פרוייקטים בכל פיצוי שבו תחוייב האחרונה.
בבסיס דרישה זו, עומדת העובדה שאינה שנויה במחלוקת ולפיה, פרומן פרוייקטים אינה סולבנטית עוד וככל שיזוכו התובעים בפיצוי כלפיה לא תהא להוראה זו כל נפקות מעשית נוכח מצבה.
פרומן מתכחש בתוקף לחבותו האישית בהעדר כל עילה כנגדו לאחר שפרומן פרוייקטים הינה תאגיד שבעלי מניותיו פטורים מאחריות אישית.

סבורני, כי על פניו עומדת הכחשתו של פרומן לחבותו האישית, לפחות ככל שהדבר נוגע להיקף החובות המוגדר בחוק המכר (דירות) תשל"ג - 1973 (להלן:"חוק המכר דירות"), כבלתי סבירה. חוק המכר דירות קובע, כי מוכר לא קיים את חיוביו כלפי הקונה אם נתגלתה בדירה אי-התאמה כלשהיא. מכאן, כי בכל הנוגע לקיומם של ליקויי בנייה כפי שזוהו בחוות דעתו של גיל חובתו של פרומן הינה אבסולוטית. האחרון הינו מוכר הדירות במובהק לפי הגדרת "המוכר" בחוק המכר דירות, ככוללת כל המוכר דירה שנבנתה על קרקע שלו או של זולתו גם אם בנייתה נעשית באמצעות אחר על מנת למוכרה. מכאן, כי הגנתו של פרומן כנגד חיובו האישי ביחס לליקויי הבנייה ואי-ההתאמות בדירות עומדת על כרעי תרנגולת וראויה לדחייה.
ככל שקיימת איזו שהיא רלבנטיות להגנתו, מתמקדת זו בהפרת ההתחייבות החוזית למועד המסירה שאינה נכללת בחוק המכר דירות. ביחס לחלק זה של התביעה נסמך פרומן על הגדרת "המוכר" בהסכמי הרכישה ככזו הכוללת את "פרומן פרוייקטים בע"מ" בלבד.
טענה זו אף היא איננה נטולת ספקות, כיוון שנוסח ההסכם מגלה כי פרומן הינו צד מהותי לו גם אם פורמלית נמנע זיהויו ואולם, למען הסר ספק אתייחס בחלק זה של ההכרעה לשאלת אחריותו האישית של פרומן בהתעלם מקביעתי זו. הדיון שיובא להלן רלבנטי אף לחלקה הקודם של הכרעתי לעניין תחולת חוק המכר דירות למידה שזו שגוייה.

כעיקרון, קובעת ההלכה המשפטית כי תאגיד משפטי הינו אישיות משפטית נפרדת לכל דבר ועניין וחיובו של בעל תפקיד בו באופן אישי בניגוד להתחייבותו החוזית כלפי התאגיד ייעשה רק במקרים חריגים. עיקרון זה מושרש היטב בפסיקה הישראלית ונמנה על עקרונות היסוד בשיטתנו המסתמכת על מסורת משפטית בת למעלה ממאה שנים שמקורה במולדת דיני התאגידים היא אנגליה. בפסק הדין המפורסם (1896) watson, halsbury, macnaghten, davey salomonv.salomon - הכיר בית המשפט האנגלי לראשונה בהפרדה המשפטית בין נכסיו הפרטיים של בעל עסק לבין נכסי העסק ואיפשר לנושים להיפרע אך ורק מהנכסים השייכים לתאגיד תוך שלילת יכולתם של הנושים לרדת לנכסיו הפרטיים של פושט הרגל, ובו נוצר לראשונה מה שמכונה "מסך ההתאגדות" המפריד בין הפרט המנהל את העסק לבין התאגיד המנוהל על ידו.
הניהול העיסקי באמצעות תאגידים, המקובל כיום במרבית העיסקאות בעולם נחשב למנוף החברתי המשמעותי ביותר של הפיתוח הכלכלי בעולם המערבי מאז המהפכה התעשייתית ולזכותו מימוש מסחרי בהיקפים עצומים. גיוס הון בהיקפי ענק שהתאפשר באמצעות הניהול המודרני העיסקי הוא זה שאיפשר את קיום הפרוייקטים הכלכליים המשמעותיים ביותר במאה העשרים.
פקודת החברות מ- 1983 וחוק החברות החדש משקפים שניהם את קיום ההסדרים החוקיים הנוגעים לניהול הכלכלי הנאות באמצעות תאגיד ומסדירים את הנורמות העומדות ביסוד ניהול זה. פיתוח עיסקי באמצעות תאגיד מחייב התייחסות לתכלית הניהול ולמאפייניה בהתחשב בעניינם של הפונקציונרים השונים ובהם היזמים, המנהלים, בעלי המניות, העובדים בתאגיד ובהשלכותיו על הנושים וכלל הציבור.

תכלית זו מוצגת באופן ממצה בסימן ד' לחוק החברות החדש בסעיף 11 הקובע כי:

"תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עיסקיים להשאת רווחיה וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה בין היתר את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת עניינו של הציבור...".

החוק מחייב כי ניהולו של תאגיד ייעשה עפ"י תקנון שדינו כחוזה בין החברה לבין בעלי מניותיה. החוק קובע אילו פרטים ניתן לכלול בתקנון ובאיזו דרך ניתן לשנותו. עוד נקבעו הוראות בחוק לעניין בחירת שם התאגיד וציון מטרותיו הכוללות את גדר עיסוקו. בתקנון נקבע הון המניות הרשום ומידת הגבלת האחריות של בעלי המניות. במסגרת חוק החברות נקבעה דרך ההתנהלות של החברה בפן הרישומי ביחס לרשם החברות כולל חובות הדיווח לרשות השילטונית ופתיחתם לעיון הציבור. האורגנים של החברה הינם האסיפה הכללית, הדירקטוריון והמנהל הכללי ולכל אחד מהגופים הסמכויות המפורטות בחוק כולל סמכויות העזר הנדרשות להפעלת סמכותם.
התאגיד המשפטי הינו כאמור, אישיות משפטית כשירה לכל זכות חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטיבה כגוף מואגד. אחריותם של בעלי המניות יכול שתהא מוגבלת לסכום מסויים ואז יצויין דבר ההגבלה לצד שמה של החברה במפורש במילים "בעירבון מוגבל". הגבלה כזו המקובלת ב- 99% מהמקרים היא זו היוצרת את ההגנה וההפרדה בין חבות התאגיד לחבותם של בעלי המניות ומוכרת כ"מסך ההתאגדות" היוצר את החיץ בין הגוף העיסקי לבין האורגנים השונים שבו.
"הרמת המסך", היינו, הפעולה המאיינת את הגבלת המניות ומייחסת את חובות החברה לבעלי המניות תיעשה אם נמצא הדבר צודק ונכון, במקרים החריגים בהם השימוש באישיות המשפטית נעשה באופן הסותר את תכלית הקמתה. עיקרון זה בעניין הנסיבות בהן תיעשה הרמת מסך וייחוס חובות התאגיד לבעלי מניותיו או לאורגנים אחרים היה בעיקרו יציר הפסיקה וההלכה המשפטית המתפתחת אשר בין היתר התבטא בהגדרת העילה ל"הרמת המסך" בחוק החברות החדש המתייחס קונקרטית לקיפוח נושים או נטילת סיכונים בכושר הפרעון.
העניינים הנוגעים למחלוקת שבפני
התרחשו בתקופה שקדמה לחוק החברות החדש ומבחינה זו מתעוררת לכאורה שאלת שמירת הדינים, היינו, אם יש לדון בטענות הצדדים על בסיס עקרונות חוק החברות החדש או על בסיס המצב שקדם לו בתקופת תחולתה של פקודת החברות משנת 1983.
באי כוח הצדדים התייחסו הן לפסיקה שקדמה לחוק החברות החדש והן לנוסח החוק ללא אבחנה ביניהם ואין בכך כדי לגרוע כיוון שלמיטב הכרתי אין בנסיבותיו של סכסוך זה השלכה מכרעת לאבחנה הנזכרת לעיל. לפיכך, יתייחס הדיון לעקרונות הכלליים הנוגעים לדוקטרינת הרמת המסך בהתעלם משאלת שמירת הדינים מה גם שלפי דעת מלומדים שימוש בהרמת המסך אינו אלא סוג של אמצעי להסרת ההגנות המוענקות לאורגנים השונים של החברה בכל מקום שבו מחייבים שיקולים של צדק במובנם הרחב מהלך כזה של חיוב באחריות אישית. בעניין זה, הנני להפנות לספרה של המלומדת אירית חביב-סגל דיני חברות תשס"ז 2007 עמ' 298 ואילך. השיקולים המצדיקים ירידה אישית לנכסי נושאי משרה או בעלי תפקיד בתאגיד משפטי נוגעים לקיומם של ביטויים לפעילות קלוקלת מטעם קברניטי החברה בדרגות שונות ומגוונות בעלי מאפיינים מוחלשים אפילו של מרמה, ניהול עיסקי המתאפיין בנטילת סיכונים בלתי סבירים, חוסר תום לב, היעדרו של תוכן כלכלי אמיתי, הטעיית נושים וכיוצא באלה.
אכן לטעמי ראוי, כי שאלת אחריותו האישית של פרומן במקרה שבפני
תיבחן אף היא על פי אמות המידה והעקרונות המשקפים את מיגוון השיקולים שנזכרו לעיל.
ככל שיימצא, כי אין הלימה בין תכלית החברה לבין אופן ניהולה בפועל על ידי פרומן, בתפקידו כמנהל או כבעל מניות כי אז נכון להורות על חשיפת נכסיו האישיים לפעולות הגבייה של חיובי פרומן פרוייקטים כביטוי להרמת מסך.

דיון:

פרומן סיפר בעדותו, כי פרומן פרוייקטים הוקמה בסמוך לשנת 1993 ועם הקמתה רכשה 2/3 מזכויותיו של פרומן בחלקה. רכישה זו נעשתה לטענתו של פרומן כחלק מעיסקת קומבינציה. הוכח מתוך חומר הראיות שהוצג, כי העברת הזכויות ב- 2/3 החלקה מידיו של פרומן לידיה של פרומן פרוייקטים בע"מ לא התבטאה בחיוב כספי כלשהוא בין הצדדים תמורת העברת הזכויות, לעניין זה ראה עמ' 21 לפרוטוקול מיום 14.3.07 שורה 16, שם נאמר:

"המגרש היה שייך לי עצמי".
וכן בשורות 18-19 כשהוא מסביר ש2/3 מהזכויות הועברו לפרומן פרוייקטים:

"לא מכרתי 2/3 ממנו אלא עשינו קומבינציה, המטרה היתה לבנות את המגרש ולמכור את 4 הדירות ולהשאיר את הדירות שלי".

במאמר מוסגר יצויין, כי בהמשך הופרכה טענה זו לעניין עיסקת הקומבינציה ואולם, עצם העברת הזכויות אשר לא גובתה בהעברה כספית בפועל נלמדת מתוך הדברים ללא ספק.

פרומן פרוייקטים נועדה, כך משתמע מתוך חומר הראיות להקמת הדירות במבני המגורים למכירה לרוכשים בשוק הפרטי הפתוח, מבלי שסווגה כקבלן רשום, לעניין זה ראה עמ' 23 לפרוטוקול שורה 7:

"יכול להיות החברה עצמה מעולם לא היתה קבלן רשום, אני (פרומן אריה
) הייתי קבלן רשום".

פרומן פרוייקטים עסקה בהקמת מבני המגורים באמצעות קו אשראי שנפתח לזכותה על ידי הבנק המממן ומסגרת האשראי נקבעה על בסיס היכרותו האישית של פרומן עם מקבלי ההחלטות בבנק. לעניין זה ראה עמ' 22 לפרוטוקול 14.3.07 שורה 9:

"שמי הטוב היה מספיק להם בבנק. מאחר שאני הייתי מנהל החברה אז הבנק נתן לי כמה שרציתי ולא היתה לי שום בעיה...".

עוד עולה מחומר הראיות שהוצג על ידי הנתבעים, כי לפרומן פרוייקטים מעולם לא היה כל רכוש או נכסים ומכאן, ניתן להסיק כי מכירת הדירות והתמורה שנתקבלה בעבורן לא זוכתה בחשבונה של פרומן פרוייקטים, לעניין זה ראה עמ' 23 לפרוטוקול מיום 14.3.07 שורה 21, שם נאמר:

"את הבנייה עצמה לא שיריינתי, כל מה שהיה צריך להוסיף הבנק היה נותן, היה לו אשראי בנקאי".

וכן עמ' 24 לפרוטוקול שורות 1 - 3:
"אף פעם לא היה פלוס בחשבון, תמיד היה מינוס, הכוונה היתה שאף אחד לא ישים רגליים ולא יעכב את הבנייה... ".
וכן בעמ' 26 לפרוטוקול שורות 17 - 19:

"לחברה לא היה אף פעם רכוש, אני עניתי לך על זה. זה היה מתוכנן שהחברה תהא פעם ריווחית , אך כל התוכניות שלנו נגנזו".

ובשורה 23:

"אין לה כספים גם כשהיא לא בנתה לא היה לה כסף".

בנוסף, נלמד מתוך תשובותיו המתחמקות והסותרות של פרומן, כי פרומן פרוייקטים לא שכרה ולא העסיקה מערך מסודר של אנשי מקצוע בתחום התכנון, ההנדסה, הפיקוח או הבקרה המקצועיים ולא נעשה על ידה כל תיכנון עיסקי בקשר עם הקמת הדירות.
ממילא נראה, כי מצד פרומן פרוייקטים לא נעשתה כל היערכות לקיום חובותיה הספציפיות על פי חוק המכר דירות ובין היתר, יצירת מנגנון להבטחת הבקרה המקצועית והאחריות לביצוע התיקונים על פי חוק המכר דירות ועל פי התחייבויותיה בהסכמי הרכישה שנחתמו עם רוכשי הדירות. המנגנון המקצועי והבלעדי היה זה ש"גולם" בפרומן האיש ששימש כקבלן רשום בתקופה שמשנת 1993 ועד שנת 1998 והוא זה שניהל באופן בלעדי ללא עובדים שכירים אלא באמצעות קבלני משנה את כל עבודות הבנייה.
מעבר לכך, הוכח כי פרומן פרוייקטים לא המשיכה ופעלה עוד בתחום זה של הקמת מבנים נוספים וכל פעילותה הסתכמה בהתאגדותה לצורך בניית הדירות ומסירתן לדיירים באיחור ניכר ולאחר שנתגלו בהן אי-התאמות לא מבוטלות.
מימצאיו של גיל בדבר קיומם של ליקויי בנייה מלמדים כי פרומן התרשל בקיום הוראות החוק לתקני הבנייה המחייבים או לכל הפחות לא התעניין די הצורך בקיומם.

עובדות אלה אשר כאמור, אינן שנויות במחלוקת מלמדות, כי פרומן פרוייקטים לא נשאה תוכן כלכלי אמיתי וכספים השייכים לה התערבבו בכספים השייכים לפרומן, פרומן עצמו פעל באופן לא תקין בכל הנוגע לפיקוח המקצועי הנדרש על עבודות הבנייה ונטל סיכונים בלתי סבירים בהימנעותו מליצור תשתית כלכלית המתחייבת מתכליתו של התאגיד לקיום חובתו כלפי רוכשי הדירות. במידה לא מבוטלת נושאת פעילותו של פרומן אופי של הטעייה ותרמית כלפי ציבור רוכשי הדירות המהווים סוג של נושים ביחס אליהם התחייבה פרומן פרוייקטים לליווי מקצועי ופיננסי הנמשך לאחר מסירת הדירות.

מקרים דומים שנדונו בערכאות שונות בפני
בתי המשפט קבעו קיומה של אחריות אישית, כך לדוגמא בע"א 2223/99 הוגדרה פעילות עיסקית המתעלמת מיצירת הון עצמי לתאגיד ביחס לסיכונים שבו הינו נושא כ"עילת המימון הדק" להרמת המסך.
בה"פ 503/02 נקבע, כי ערבוב נכסים אישיים ונכסי החברה וכן הותרת התאגיד העיסקי ללא תוכן כלכלי מלמדים על קיומה של קליפה ריקה מתוכן יוכר כעילה נוספת להרמת מסך.
ברע"א 6039/04 נקבע, כי פגיעה בנושי החברה או בציבור בכלל מהווה חוסר תום לב ומקובלת אף היא כבסיס לקביעה בדבר הרמת מסך.
בע"א 2557/00 וכן בת.א. 4695/96 נקבע, כי חוסר התעניינות והתרשלות בקיום חובות החוק לעניין העמידה בסטנדרטים מינימליים של בנייה או אי-קיום הוראות חוק יש בהם כדי לבטל את ההגנה לנושאי תפקיד בתאגיד.

המימצאים העובדתיים שהוצגו לעיל במשולב עם ההלכות המשפטיות שהובאו מלמדים, כי טענתם של התובעים ולפיה לא היתה מלכתחילה פרומן פרוייקטים אלא תאגיד שהוקם אד הוק שלא לצורך עיסקי מוגדר ולא נוהל על פי קריטריונים עיסקיים הנוהגים לגבי תאגידים הן טענות שהוכחו. במהותה שימשה פרומן פרוייקטים לפי זה כהסוואה לפעילותו האישית המובהקת של פרומן וכמאיץ ליתרונות שביקש להשיג לעצמו.
במובן זה של הדברים, נראה, כי הנאתו של פרומן מהיתרונות הגלומים בניהול תאגיד משפטי היא המניע בהקמת החברה שניהולה נעשה תוך הפרת העקרונות הבסיסיים ביותר הנוגעים לחובת הניהול התקין של תאגיד למטרות בנייה, ונטילת סיכונים לא העלולה לפגועה בציבור שסמך והאמין ביושרו ובמקצועיותו של פרומן.

בנסיבות אלה סבורני, כי נכון לקבל את טענת התובעים לקיום הנסיבות החריגות שבהן יש לקבוע כי השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד נעשה תוך הונאת ציבור הרוכשים באופן הפוגע בתכלית החברה ולפיכך, אין להבחין בין פרומן פרוייקטים לבין פרומן ואחריותו של פרומן היא לחובות פרומן פרוייקטים הינה מלאה.

סוף דבר

התביעה התקבלה בחלקה כנגד שני הנתבעים ביחד ולחוד.

הנתבעים 1 ו - 2 יישאו כלפי התובעים שניהם ביחד וכל אחד לחוד בחיובים כמפורט:

א. כלפי התובעים 1 ו - 2:

1. סך של 24,479 ₪ (18,830 x 130%) בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה מיום 4.1.05 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

2. החלק היחסי בעלות התיקון של הרכוש המשותף לפי קביעתו של גיל.

3. סך של 8,000 ₪ (ירידת ערך) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

4. סך של 5,000 ₪ (עוגמת נפש) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

5. הוצאות משפט (שכר עדים, שכרו של מומחה בית המשפט, החזר אגרה לפי החלק היחסי של פסק הדין) ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

ב. כלפי התובעים 3 ו -4:
1. סך של 15,821 ₪ (12,170 x 130%) בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה מיום 4.1.05 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

2. החלק היחסי בעלות התיקון של הרכוש המשותף לפי קביעתו של גיל.
3. סך של 7,000 ₪ (ירידת ערך) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

4. סך של 5,000 ₪ (עוגמת נפש) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

5. הוצאות משפט (שכר עדים, שכרו של מומחה בית המשפט, החזר אגרה לפי החלק היחסי של פסק הדין) ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

ג. כלפי התובעים 5 ו - 6:

1. סך של 13,767₪ (10,590 x 130%) בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה מיום 4.1.05 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

2. החלק היחסי בעלות התיקון של הרכוש המשותף לפי קביעתו של גיל.

3. סך של 3,000 ₪ (ירידת ערך) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

4. סך של 5,000 ₪ (עוגמת נפש) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

5. הוצאות משפט (שכר עדים, שכרו של מומחה בית המשפט, החזר אגרה לפי החלק היחסי של פסק הדין) ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.
ד. כלפי התובעים 7 ו - 8:

1. סך של 22,217 ₪ (17,090 x 130%) בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה מיום 4.1.05 ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

2. החלק היחסי בעלות התיקון של הרכוש המשותף לפי קביעתו של גיל.

3. סך של 10,000 ₪ (ירידת ערך) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

4. סך של 10,000 ₪ (עוגמת נפש) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

5. הוצאות משפט (שכר עדים, שכרו של מומחה בית המשפט, החזר אגרה לפי החלק היחסי של פסק הדין) ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

ניתן היום, י"ח באב, תשס"ז (2 באוגוסט 2007), בהעדר באי כוח הצדדים.

עותק פסק הדין יישלח לבאי-כוח צדדים בדואר רשום וכן למהנדס רפי גיל לכתובתו: פולג 1 , ת.ד. 13268 א.ת. צפוני גן רווה יבנה /81101.

יעל אחימן, שופטת
בכפוף לשינויי ניסוח ועריכה סופיים
סיכומי תובעים: 23.4.07
סיכומי נתבעת: 28.5.07








א בית משפט שלום 55081/03 גולדמן צבי, גולדמן זהבה, דרטלר חיים, דרטלר עדינה, אטס אנדרה נ' א.פרומן פרויקטים בע"מ , פרומן אריה (פורסם ב-ֽ 02/08/2007)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על גולדמן צבי, גולדמן זהבה, דרטלר חיים, דרטלר עדינה, אטס אנדרה      דוח מידע משפטי על א.פרומן פרויקטים בע"מ , פרומן אריה

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות בדיקת רקע על גולדמן צבי, גולדמן זהבה, דרטלר חיים, דרטלר עדינה, אטס אנדרה      דוחות מידע עסקי על א.פרומן פרויקטים בע"מ , פרומן אריה


להסרת פסק דין זה לחץ כאן