תעשיות ביולוגיות בית העמק - דנציגר - משק פרחים "דן",פוגה - שיווק חקלאי בע"מ,חנניה אזולאי

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
תעשיות ביולוגיות בית העמק דנציגר - משק פרחים "דן" פוגה - שיווק חקלאי בע"מ חנניה אזולאי
 
תעשיות ביולוגיות בית העמק - דנציגר - משק פרחים "דן",פוגה - שיווק חקלאי בע"מ,חנניה אזולאי
תיקים נוספים על תעשיות ביולוגיות בית העמק | תיקים נוספים על דנציגר - משק פרחים "דן" | תיקים נוספים על פוגה - שיווק חקלאי בע"מ | תיקים נוספים על חנניה אזולאי |

2426/01 בשא     13/09/2001




בשא 2426/01 תעשיות ביולוגיות בית העמק נ' דנציגר - משק פרחים "דן",פוגה - שיווק חקלאי בע"מ,חנניה אזולאי




בעניין:

23



בתי המשפט


בית משפט מחוזי נצרת
בשא002426/01

בתיק עיקרי: א
001227/01

בפני
:
כב' השופטת ד"ר נאוה אפל-דנון






בעניין:
תעשיות ביולוגיות בית העמק
שותפות מוגבלת מס' 55-000349-5




המבקשת



- נ ג ד

-


1. דנציגר - משק פרחים "דן"
שותפות רשומה מס' 54-013000-2
2. פוגה - שיווק חקלאי בע"מ
חברה פרטית מס' 51-105506-3
3. חנניה אזולאי




המשיבים


החלטה


זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני שהוגשה ב- 24/7/01 נגד המשיבה 1, מטפחת, מגדלת ומשווקת פרחים (להלן: "המשיבה") ונגד המשיבים 2 ו- 3, אף הם מגדלים שמכרו שתילים שקנו מהמשיבה. יחד עם הבקשה הוגשה תביעה לצו מניעה קבוע. בבקשה למתן צו מניעה זמני שהסעדים המתבקשים בה מתבקשים גם בתביעה עתרה המבקשת, בין היתר, כדלקמן:
א.
לאסור על המשיבים ו/או מי מטעמם, בעצמם ו/או באמצעות אחר ו/או יחד עם כל יחיד ו/או גוף אחר, באופן ישיר או עקיף, לגדל, להרבות, להפיץ, לשווק, לייצא, להציע למכירה, למכור, להעביר, לפרסם לרבות ברשת האינטרנט ו/או לנצל בכל דרך שהיא, בישראל או מחוץ לישראל, פרחים, שתילים ו/או כל חומר ריבוי ו/או חומר מאוסף אחר של גפסנית מזן "ברפסט" ו/או "הורה 52", לרבות תוך שימוש בשם הכולל את המספר "53" ו/או את השם "פרפקטה" ו/או כל שם ו/או כינוי אחר בו תעשה שימוש בקשר לזן, וכן לאסור על המשיבים להעביר חומר ריבוי ו/או חומר מאוסף ו/או כל חומר צמחי אחר של הזן האמור המצוי ברשותם בכל דרך שהיא לכל אדם ו/או גוף אחר בישראל או מחוץ לישראל, במישרין או בעקיפין, אלא בהתאם לסעדים הזמניים המפורטים בבקשה זו להלן;

ב.
לצוות על המשיבים לאסוף את כל החומר הצמחי המצוי ברשותם של הזן "ברפסט" ו/או "הורה 52", לרבות חומר שהוא תוצר של ריבוי עצמי שנעשה על ידי המשיבים ו/או אדם ו/או גוף אחר מהזן "ברפסט" ו/או "הורה 52", לרבות חומר שהוא חשוד כחומר כאמור המכונה בכל כינוי הכולל את המספר 53 ו/או את השם "פרפקטה" (להלן: "החומר המפר") המצוי ברשותם או בחזקתם או בשליטתם, בין במישרין ובין בעקיפין, וכן את החומר המפר שנמכר ו/או הועבר בדרך כלשהי על ידי המשיבים לגורמים כלשהם בישראל ובחו"ל, לרבות מגדלים, סוחרים וכיוצ"ב, לצורך שמירתו של החומר המפר.
כן נתבקש צו לתפיסת החומר המפר וכל מסמך המתייחס אליו, דהיינו, צו אנטון פילר, ועוד סעדי עזר אחרים.

ניתן צו זמני מוגבל במעמד צד אחד ב- 1/8/01 ולאחר מכן נקבעה הבקשה לבירור במעמד כל הצדדים.


בדיון טענה המבקשת את העובדות הבאות:

1.
מאז שנת 1977 עוסקת המבקשת בטיפוח, ייצור ושיווק שתילי פרחים ו/או צמחי בית מזנים שונים למגדלים בישראל ו/או בחו"ל; ומתחילת שנות התשעים עוסקת בטיפוח, ייצור ושיווק זני פרח הגיפסנית ובעיקר את הזן פרפקטה.

2.
ביום 14/1/1992 הוגשה על ידי המבקשת, באמצעות חברת תעשיות ביולוגיות בית העמק
(1990) בע"מ (להלן: "החברה"), בקשה לרשם זכויות מטפחים (שנרשמה כבקשה מספר 1816/92) לרישומו של זן גיפסנית חדש, בשם ברפסט (
(barfast
(להלן: "ברפסט"). מקור השם ברפסט הוא בצירוף השם ברנהורן (שמו של מגדל גיפסנית ידוע בהולנד) עם המילה האנגלית
fast
(מהר), שכן הזן החדש ניחן בהקדמה משמעותית בפריחה.

3.
בבקשה לרישום זכות המטפחים צויין כי מדובר בזן שהוא הכלאה בין פרפקטה לבין קלון לא ידוע; כי צבע הפרח לבן וכי מועד הפריחה מוקדם מאוד. באשר לתכונות ספציפיות נוספות צוין כי הזן מרבה בפריצות ויש לו פרח גדול יותר מפרפקטה.

4.
ביום 23/12/96 נרשם הזן ברפסט (הורה) 52 וקיבל תעודת רישום שמספרה 1550. כבעלת הזכות לזן נרשמה חברת תעשיות ביולוגיות בית העמק
(1990) בע"מ (לאחר תיקון). החברה אישרה כי הבעלות בזן מאז הרישום היא של המבקשת אך בכל מקרה המבקשת משמשת שלוחה שלה לצורך שמירת הזכויות. (ת/3).
הזן ברפסט, נרשם בצירוף המספר 52, הנובע ממספרו הסדרתי במהלך הנסיונות.
5.
ביום 19/4/1994 נערך הסכם (להלן: "ההסכם") בין מר יהודה רומנו מנווה הדסה, בעל זכויות מטפחים בזני גיפסנית שונים הנושאים את שמו ("רומנו-2", "רומנו-3", "רומנו-4" ו"רומנו-6") ובין המבקשת, מצד אחד, לבין המשיבה.

6.
על פי ההסכם ניתנה למשיבה הרשאה "לייצר ולמכור ולהשתמש" (סעיף 2 (א) בשתילי גיפסנית מזני רומנו וזני בית העמק ברפסט 52, תמורת תשלום תמלוגים, וזאת "ללא הגבלת זמן, וכל עוד היא מקיימת התחייבויותיה בהתאם לחוזה זה".
בהסכם התחייבה המשיבה עוד, כי, בין היתר, הזן ברפסט 52 לא יימכר תחת שם אחר מלבד השמות והכינויים בהם הוא רשום כחוק.
בעת חתימת ההסכם, טרם הוענקה למבקשת זכות המטפחים על פי חוק זכות מטפחים. מדובר היה בהסדר שנערך בתקופת הביניים בין מועד הגשת הבקשה לבין מועד קבלת התעודה.

7.
בתקופת ההסכם, התברר למבקשת כי המשיבה מפרה את ההסכם על דרך של ריבוי שתילי הגיפסנית, מזן ברפסט 52, באמצעיה שלה, ללא אפשרות פיקוח או ביקורת מצד המבקשת. פניות מטעם המבקשת אל המשיבה, בדרישה לפרט את היקפי המכירות – בהתאם להסכם בין הצדדים – לא נענו.

8.
ביום 7/6/95 פנתה המבקשת בהודעה כי אם לא תעמוד המשיבה בהתחייבויותיה על פי ההסכם בתוך 14 יום ממועד המכתב, ייחשב הדבר כהפרת ההסכם, שדינה ביטול ההסכם.

9.
ביום 21/6/95 הגיבה המשיבה בטענה שלא תסכים לכל פעולה חד צדדית והודעת הביטול מטעם המבקשת, מיום 7/6/95, נכנסה לתוקפה.

10.
בחודש יולי 1995 פעלה המבקשת לשינוי שם הזן מ- ברפסט 52 ל- הורה 52, מטעמי שיווק.

11.
ביום 20/9/95 נשלחה הודעה נוספת למשיבה מאת המבקשת, באמצעות באת כוחה דאז, כי "הודעת מרשנו מיום 7/6/95 על סיום החוזה שבנדון עם תום עונת 1995 – שרירה וקיימת". בתגובה הפנתה המשיבה למכתבה מיום 21/6/95.

12.
בחודש אוקטובר 995 הגיעו לידי המבקשת מסמכים ראשונים, מהם ניתן היה להסיק, כי המשיבה משווקת את הזו הורה (או ברפסט) 52, תחת שם אחר, שנועד לטשטש את הקשר – המשפטי – בין המבקשת לבין הזן, וממילא את החובה בקבלת רשיון לנצל את הזן.

13.
באותה עת נקטה המשיבה במסמכים הקשורים למכירות ושיווק בשם הסתמי "פרפקטה". גם כאשר המגדל הזמין, וקיבל, את הזן שכונה "פרפקטה 52", הוא הברפסט 52 או ההורה 52 – הזן הרשום והמוגן של המבקשת.
המשיבה אף הבטיחה, בעל פה, למגדלים, כי ללא כל קשר לשם הרשום בתעודות המשלוח או במסמכים, הזן הנמכר להם הוא הזן שכונה על ידה בעל פה "52", והינו למעשה הברפסט 52, הזן שהוגשה לגביו בקשה לרישום.

14.
בחודש דצמבר 1995, במהלך התכתבות בין המבקשת לבין המשיבה בנושא האפשרות להסדיר שיווק זן ה- 52 למשיבה, הופיע לראשונה בכתובים מטעם המשיבה השם "פרפקטה 53".
לימים הוברר למבקשת, כי הזן שכונה על ידי המשיבה פרפקטה 53 הוא למעשה הזן ברפסט 52 או הורה 52, וכי שמו שונה על ידי המשיבה כדי להטעות וכדי ליצור את הרושם שלא זו בלבד שהזן שונה מן ההורה 52, אלא שהוא עולה עליו ולפיכך ניתן לו מספר עוקב, גבוה יותר.
המבקשת טוענת כי, בנקיטת הציון "53" היה גם ניסיון ליצור מצג כאילו יצרן הזן העוקב הוא המבקשת עצמה, ובכך להיבנות שלא כדין מן המוניטין שרכשה לעצמה בזן.

15.
ביום 8/1/96 נשלחה הודעה נוספת מאת המבקשת (ורומנו), המבהיר כי ההסכם מבוטל. הודעה זו לא נדחתה עוד למרות קיומה של תכתובת מאוחרת מטעם המשיבה, ובזאת נסתיימה המחלוקת באשר לשאלת ביטול ההסכם.

16.
במרץ 2001 התברר למבקשת כי לפחות משנת 1997 משווקת המשיבה את הזן ברפסט 52 או הורה 52 תחת שמות שונים, ובעיקר פרפקטה 53, כאשר מדובר באותו זן עצמו, וזאת תוך הפרת זכויות המבקשת בזן הורה 52, ותוך גריפת רווחים בעשיית עושר ולא במשפט, בהיקפים משמעותיים, על חשבון המבקשת, שעמלה במשך שנים על פיתוחו וטיפוחו של הזן הורה 52.

17.
המבקשת טוענת כי בעת מכירת השתילים למגדלים, מקפידה המשיבה להבהיר להם, בעל פה, כי אל להם להתייחס לכיתוב על תעודות המשלוח ו/או על מגשי השתילה, וכי הזנים הנמכרים להם זהים לזן הורה 52 ואין כל הבדל בין השניים.

18.
המבקשת צירפה חוות דעת מומחית, הגב' קלרה דהאן, (ללא תאריך) שנתבקשה לבדוק את הזהות/השוני שבין הזן שנמכר על ידי המשיבה, תחת שמות שונים ובעיקר פרפקטה 53 לבין הזן הורה 52, שלגביו הינה בעלת זכות מטפחים. חוות הדעת התבססה על תצפית בשטחים שונים, בשלבי גידול שונים, ונמשכה מ- 2/12/2000 ועד 8/3/2001 וזאת כדי לבדוק מספר מחזורי גידול לשם קבלת מספר רב ככל הניתן של פרמטרים להשוואה.

19.
תוצאת חוות הדעת של המומחית, גב' קלרה דהאן, איששה את חשדותיה של המבקשת מזה זמן רב, דהיינו, כי המשיבה משווקת את הזן "הורה 52" תחת שמות שונים, ובעיקר תחת השם פרפקטה 53, למגדלים שונים, ובהם המשיבים 2 ו- 3, ובכך מפרה את זכויות המבקשת.

20.
המבקשת טוענת כי פעולת המשיבה מהווה עשיית עושר ולא במשפט מעמלה של המבקשת. המשיבה בפעולותיה נהנית שלא כדין וללא מתן כל תמורה מפרי המאמץ של המבקשת. המשיבה רכשה שתילי הזן הורה 52 בתנאי רישיון ובניגוד לתנאים אלה ריבתה, בעצמה, את הזן לשם מכירתו ו/או הפצתו ו/או ייצואו תחת השם פרפקטה 53, ותוך עשיית שימוש במוניטין שיצאו לזן המבקשת, תוךהבטחה, כי למעשה מדובר באותו זן.

21.
יכולתה של המשיבה להרבות את החומר המפר ולמכור אותו במחירים נמוכים, עלול להביא – ומביא – להיצף של השוק בזן הורה 52, גם אם בכינויים מכינויים שונים, באופן הגורם למבקשת נזק בלתי הפיך.

22.
לאור כל האמור לעיל, מבקשת המבקשת את הפסקת פעולותיה המפרות של המשיבה כלפיה וכן זכאית לפיצוי בגין הנזקים שגרמה ועוד ייגרמו לה כתוצאה ממעשי המשיבה ואף זכאית להשבת הרווחים שגרפה המשיבה שלא כדין.
לשם כך זכאית המבקשת לקבלת כל המידע הרלוונטי להפרת הזן ולביצוע העוולות כלפיה, להפסיקן, ולקבל מידע על רווחי המשיבות כתוצאה מהעוולות שביצעו כלפי המבקשת.

23.
לצורך זה, זכאית המבקשת לקבל לידיה את כל החשבונות וכן העתקי ספרי המשיבה, לרבות העתקי חשבוניות, תעודות משלוח, הזמנות וכיוצ"ב. מהם ניתן יהיה ללמוד מאיזה מועד מוכרת המשיבה את זן המבקשת תחת שם אצטלה של זן אחר;
באילו היקפים ולמי וזאת בין היתר כדי לברר לא רק היקף נזקיה המדויק של המבקשת אלא גם לדעת היכן צפוי להימצא חומר מפר שהמבקשת זכאית על פי החוק למנוע את הפצתו.

24.
מתן הסעדים הזמניים נחוץ, כדי למנוע חשש של השמדת ראיות ו/או מסמכים, שיש בהם כדי להוכיח את טענות המבקשת כמו גם לבסס את היקף נזקי המבקשת – נתון שאיננו ידוע למבקשת בשלב זה. יתר על כן, הימנעות ממתן צווים זמניים כמבוקש תביא לפגיעה הקשה בנכס שהוא הקשה ביותר לפיצוי – מוניטין המבקשת.

25.
פעולותיהם של המשיבים מהווית פגיעה קשה וחמורה בזכות היסוד של המבקשת – היא זכות הקנין – ועל כן יש להפסיקה לאלתר.

סעיף 36 (ב) לחוק זכות מטפחים קובע מפורשות כי:
"בעל זכות מטפחים זכאי למנוע כל אדם זולתו מלנצל, ללא רשותו או שלא כדין, את הזן שלגביו נרשמה הזכות (להלן: "הזן המוגן") לניצול ייקרא הפרה"

26.
ההגנה שניתנה, כאמור בחוק, לבעל זכות מטפחים מקנה למבקשת זכות למנוע מהמשיבים מלנצל שלא ברשותם, את הזן הרשום על שם שולחתה של המבקשת ויש ליתן נפקות ותוכן לזכות זו שהוענקה בחוק, בדרך של צו מניעה.

27.
כאשר מדובר בצו מניעה, הבא להגן על זכות קנינית – זכות מטפחים – הלכה פסוקה היא כי:
"אין לבית המשפט שיקול הדעת הרחב הנתון לו בתביעה פוססרית".

(ת.א. (ת"א) 103/87 ניסקו מוצרי חשמל ואלקטרוניקה 1982 בע"מ נ' ווקה בע"מ, דינים מחוזי, כרך כו (3) 294).
וכן, ת.א. (ת"א) 1769/83
the boeing company (delaware corporation)

נ' בואינג נסיעות ותיירות בע"מ, פסקים תשמ"ט ג', 108, 131, מול ב' והאסמכתאות המובאות שם.
ד"ר אליהו וינוגרד, צוי מניעה, הוצאות הלכות בע"מ, רמת השרון, בעמ' 155 והאסמכתאות המובאות שם.
יעקב וחנה קלדרון, חיקויים מסחריים בישראל, קלדרון ספרי משפט, 1996, בעמ' 391 – 390 והאסמכתאות המובאות שם.

עד כאן טענות המבקשת.

לעומת זאת טוענת המשיבה כדלקמן:

1.
על פי סעיף 29 (א) לחוק זכות מטפחים של זני צמחים התשל"ג 1973, יכולה המועצה לבטל את רישום הזן ברפסט – הורה 52 – על פי בקשת אדם שיש לו עניין בזן רשום אם "(1) הזן שוב אינו לפי הדרישות המנויות בסעיף 6".
על פי סעיף 29 א (א), רשאית המועצה להכריז על זכות מטפחים בזן כבטלה אם ראתה שהזן לא ענה על הדרישות המנויות בסעיף 6 בעת שהוענקה זכות המטפחים או שהזכות הוענקה לאדם שאינו זכאי לה.

סעיף 6 קובע את הכשרות לרישום בזו הלשון:
"זן כשר לרישום זכות מטפחים בו בספר הזכויות הוא זן שנתקיימו בו כל אלה:
(1) הוא חדש...."

סעיף 7 (א):

"זן חדש הוא זן השונה באופן ברור מכל זן אחר שהיה ידוע בעת שהוגשה הבקשה לרישום זכות מטפחים בו".

לטענת המשיבה, היא פנתה למועצת זכות מטפחים בבקשה לבטל את רישום הברפסט-הורה 52.

2.
המשיבה מתקיפה את כשרות רישום הברפסט – הורה 52, בהתבסס על הוראות סעיף 64 לחוק הנ"ל הקובע:

"עילה שניתן על פיה להתנגד לרישום זכות מטפחים או עילה כמפורט בסעיפים 29 (א) (1) ו- 29 א (א) (1) תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרה; קיבל בית המשפט את ההגנה, יצווה על תיקון פרטי הרישום בספר הזכויות או על ביטול זכות המטפחים, הכל לפי הענין".


טענות המשיבה הן כי:
הבקשה לרישום זכות המטפחים בברפסט – הורה 52, נעשתה בהטעיה, תוך אי מסירת פרטים חיוניים ומבלי שתהיה מבוססת על שיקולים מקצועיים נכונים.
טוענת המשיבה כי התשובה שנרשמה בטופס הבקשה לגבי מוצא זן הברפסט – הורה 52: "הכלאה: ההורים: פרפקטה מקלון לא ידוע", איננה תשובה נכונה באופן מקצועי מאחר ולא תיתכן הכלאה בין פרפקטה לקלון של פרפקטה, כי זן הפרפקטה הוא עקר זכרית ומאידך הכלאה עם קלון שאיננו מזן הפרפקטה לא תיתן תוצאה דומה לברפסט. (המשיבה לא המציאה חוות דעת מומחה והעיד על כך מנהלה שאיננו אגרונום אולם הוא עוסק בטיפוח גיפסנית עשרות שנים).
עוד טוענת המשיבה כי אין מקום לרשום את הברפסט – הורה 52 כזן משום שאיננו זן אלא קלון, כלומר, שההבדלים בינו לבין זן האם פרפקטה כמו גם בינו לבין קלונים אחרים הם קטנים ביותר ואינם מצדיקים את הטענה שמדובר בזן חדש. הפרפקטה היא זן גנרי שהובאה לארץ לפני עשרות שנים ואינה ניתנת לרישום כזן של מגדל כלשהו.

3.
המשיבה תוקפת את חוות הדעת של המומחית קלרה דהאן בטענה שהיא לא בדקה שאכן מה שנמסר לה על ידי המגדלים כזן הברפסט – הורה 52 של בית העמק,
וזן 53 מטיפוס פרפקטה של המשיבה, בהם צפתה אצל 5 מגדלים שונים, הם אכן הזן ברפסט- הורה 52, ולא פרפקטה או זן אחר, וכן שהוא של בית העמק, וכי הפרפקטה 53 היא באמת פרפקטה 53 של המשיבה. המומחית לא היתה צריכה לסמוך על דברי המגדלים שכך הוא אלא היתה צריכה לעשות בדיקה נוספת משלה.
המשיבה תוקפת גם את אופן הבדיקה של המומחית שלפי דעתה לא נעשתה עם זני רפרנס כפי שאיש מקצוע רציני היה עושה. לטענת המשיבה, לא הוכיחה המבקשת באמצעות המומחית כי הפרפקטה 53 מפר את הברפסט – הורה 52.

4.
הברפסט – הורה 52 הינו קלון של הפרפקטה שהוא זן גנרי ולא זן חדש, דהיינו אין בו תכונות בולטות המאפיינות אותו לעומת הזן הגנרי. לפרפקטה יש קלונים רבים כמו סנובול, עפרי, פרפקטה 1990, 2.17, 32, 35, 40, 42, 53, 80, 92, סן וואיט, פרפקטה רויאל, וכשם שהללו לא ניתנים לרישום כזן חדש כך גם הברפסט – הורה 52.

5.
המבקשת נהגה בשיהוי רב. לפי דברי המבקשת החלה המשיבה עוד בשנת 1995 להפר את זכויות המבקשת בזן הברפסט-הורה 52. מאז חלפו שש שנים והמבקשת לא נקטה בשום צעדים כדי למנוע את ההפרה. היא לא פנתה אל המשיבה בכתב או בעל פה בדרישה להפסיק את ההפרה, פרט למכתבים שכתבה בשנים 1995
ובהם הודיעה על ביטול ההסכם שבין הצדדים. גם לאחר שרשמה את הברפסט-הורה 52 כזן לפי חוק זכות מטפחים -
וחשדה במשיבה שהיא מפרה את זכויותיה
לא עשתה מאומה. הדבר חמור במיוחד כאשר בין המבקשת למשיבה התקיימו במשך כל השנים הללו יחסי מסחר הדוקים והמבקשת מכרה למשיבה את זני הברפטס-הורה 52 ולא דרשה ממנה להפסיק את הפעילות המפרה. הבדיקה של המומחית מטעם המבקשת החלה בדצמבר 2000 ונסתיימה במרץ 2001 ועדיין לא מצאה המבקשת לנכון לפנות בכתב אל המשיבה ולהתריע בפני
ה על ההפרה ולתת לה ארכת זמן לבטל את ההפרה בטרם תנקוט צעדים משפטיים. רק בסוף יולי פנתה המבקשת לבית המשפט בבקשה למתן צו מניעה זמני וצו אנטון פילר במעמד צד אחד. צו המניעה הזמני הארעי שנתקבל
היתה הפעם הראשונה שבה נודע למשיבה על טרוניתה של המבקשת.

לאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנות הבאות:

1.
על אף קיומו של סעיף 64 לחוק זכות מטפחים על פיו עילה שניתן על פיה להתנגד לרישום זכות מטפחים, כמפורט בסעיפים 29 לחוק תהיה הגנה טובה בתביעה על ההפרה – אין אנו נמצאים בשלב בו בית המשפט יכול לקבל את ההגנה. ראשית - מדובר בהליך ביניים של בקשת סעד זמני; שנית - גם אילו היה מדובר בהליך סופי, אינני סבורה שרצוי וראוי לבטל רשום זכות מטפחים לפחות במקרה שבפני
, על סמך טענות ומסמכים. לפי טענות המשיבה עצמה יש צורך בבדיקות מדוקדקות ומקצועיות בשטח לצורך קביעת תכונותיו המיוחדות של הברפסט-הורה 52 ולצורך השוואתו עם הפרקפקטה 53 תוך כדי שימוש בזני רפרנס ותוך כדי הקפדה על מקור הזנים. נראה לי כי הפורום הראוי לביטול רשום זכות בזן כלשהו, מנימוקים שהועלו בפני
י על ידי המשיבה, היא המועצה ולא בית המשפט.

2.
העולה מהאמור הוא כי גם אילו הייתי סבורה שיש ממש בטענות המשיבה, לא הייתי סבורה שיש לבטל את רישום הזן על סמך טענות בלבד. על אחת כמה וכמה כאשר כנגד הטענות הרציניות של המשיבה כנגד הרישום קיימות גם טענות רציניות מנגד של המבקשת. מדובר בעניין מקצועי טהור הנתון להחלטתה המקצועית של המועצה.

הטענות שיש בהן ממש של המשיבה הן אלו:
א.
כשנשאלה המומחית, האם אפשר להגיע לזן חדש בהכלאה בין פרפקטה לקלון לא ידוע כפי שתואר מקור הברפסט בבקשה לרישום אמרה:
"אני לא יכולה לדעת בוודאות".
(עמ' 10 שורה 14).
ב.
משנשאלה מה התכונות שמבדילות את ה- 52 מקלונים אחרים של פרפקטה אמרה:
"לא בדקתי".
ג.
משנשאלה, אם ניתן לקבל הכלאה בין פרפקטה לבין קלון של פרפקטה, אמרה שהדבר אפשרי ולא נראה לה כי ניתן לקבל משהו הדומה לפרפקטה מהכלאה של פרפקטה לבין זן אחר. (עמ' 11 שורות 19-22).

מנגד טוענת המבקשת:
א.
מטרת הבדיקה של המומחית היתה להשוות בין ברפסט- הורה 52 לבין פרפקטה 53 ולא יותר מזה.
ב.
המשיבה לא הגישה בקשה לביטול רישום הזן כפי שטענה וכל עוד רישום הזן ברפסט- הורה 52 לא בוטל, הוא קיים ומעניק רק לבעל הרשום את הזכות לניצולו.

3.
מחוות הדעת של המומחית לא ניתן להסיק באופן חד משמעי כי המשיבה הפרה את זכויות המבקשת בברפסט-הורה 52:
א.
המומחית לא ביררה באופן אישי כי מה שבדקה בשטח אצל חמשת המגדלים היה אכן ברפסט-הורה 52 מבית העמק ופרפקטה 53 של המשיבה.
בעדותה אמרה כי הביאו אותה לשטח ואמרו לה, זה 52 וזה 53, (עמ' 11 שורה 11).
המומחית התבססה על כך שבית העמק משתמשים לצורך השרשה בגלילון בעוד המשיבה משתמשת בג'יפי.
בעדויות הסתבר שגם בית העמק משתמשים בג'יפי וגם המשיבה משתמשת בגלילון.
מכאן, שמקור השתילים לא הוברר ללא צל של ספק.
ב.
בחוות הדעת נאמר כי הזן ברפסט נבדל מזנים אחרים בכך שהוא מקדים פריחה ובעל פוריות גבוהה, והנה כותבת המומחית בחוות דעתה לגבי כל חמשת המגדלים כי מועד הפריחה מאוחר ואם מועד הפריחה מאוחר, אזי יתכן מאוד ולא מדובר בשתילי ברפסט-הורה 52, שכאמור, התכונה הייחודית שלו היא הקדמת פריחה. מכך שהמומחית לא לקחה במו ידיה שתיל ברפסט-הורה 52 לצורך הבדיקה, עולה החשד שמא מה שבדקה לא היה ברפסט-הורה 52.
ג.
בתצהירים שהוגשו על ידי מגדלי הפרחים שהצהירו כי רכשו את הצמחים השתולים אצלם במשתלת המשיבה ובמשתלת המבקשת, הם מציינים אך ורק כי בחזקתם 20 דונם גיפסנית. מכאן, שלא ברור מה בדיוק הם קנו. לא נאמר ברחל בתך הקטנה כי קנו פרפקטה 53 מהמשיבה וברפסט-הורה 52 מהמבקשת.
מכאן, שלא ניתן ללמוד מחוות הדעת של המומחית באופן חד משמעי כי המשיבה הפרה את זכותה של המבקשת בזן הרשום שלה.
אולם, למבקשת עומדת ישועה ממקור אחר.

4.
בהסכם שנערך בין הצדדים ב- 1994 נאמר במפורש כי המשיבה מודה בזכויות של המבקשת בזן הברפסט 52, מבקשת ממנה הרשאה להשתמש ולגדל זני ברפסט 52 וכנגד ההרשאה לייצר ולמכור ולהשתמש בשתילים אלה, מתחייבת המשיבה לשלם תמלוגים. היא גם מתחייבת לשווק את זני בית העמק אך ורק בשמם ולציין את שמם על אריזות השיווק ללא כינוי או שם מסחרי אחר זולת ברפסט 52.
אין זה משנה אם המשיבה שילמה תמלוגים או לא שילמה ולמי שילמה. מה שעולה מן ההסכם שחור על גבי לבן הוא שהמשיבה הכירה בכך שלבית העמק ישנו זן המיוחד לה והוא קרוי ברפסט 52. המשיבה הבינה שלא מדובר בזן גנרי ושהיא איננה יכולה להשתמש, לגדל, לייצר ולמכור אותו אלא ברשות המבקשת.
ההסכם מהווה הודאת בעל דין.

לפיכך, לכאורה, מנועה המשיבה לבוא היום ולטעון כי:
א.
למבקשת אין זכות מוגנת בברפסט-הורה 52 מאחר והיא זו שטיפחה אותו.
ב.
שהברפסט 52 אינו זן אלא קלון ולכן לא ניתן לרשום אותו כזן המקנה זכויות.
ג.
שהברפסט 52 כל כך דומה לפרפקטה שהוא זן גנרי שלא ייתכן לרשום אותו, ושרישום כזה פוגע בזכויות כל מגדלי הפרפקטה למיניהם.

העובדה שהברפסט 52 נרשם בינתיים על פי חוק זכויות מטפחים רק גורעת מכוחן של טענות המשיבה, כי, לכאורה, ההנחה היא שהמועצה שבה יושבים אנשי מקצוע יודעת את מלאכתה, עושה את הבדיקות הנכונות, ואם רשמה את הברפסט 52 כזן לאחר 4 שנים יש להניח שהרישום לא נעשה ברשלנות. גם אם היתה הטעיה, היו אנשי המועצה מיומנים מספיק כדי להתמודד ולהתגבר על הטעיה כזו. כל זאת כפוף כמובן להוראות חוק זכות מטפחים המאפשרות בתנאים מסוימים לבטל זן שנרשם.

5.
ואם לא די בכך, הרי שמנהל המשיבה עצמו הודה בעדותו כי ישנו דמיון רב בין הברפסט-הורה 52 לבין הפרפקטה 53, אלא שהוא טוען שמדובר בקלונים ולכן לא היה מקום לרשום את הקלון ברפסט-הורה 52 המקנה זכויות. התשובה היא שכל עוד לא בוטל רישום הזן – הוא קיים ומחייב.
במכתב שכתב למנחם צור, יו"ר המועצה לזכויות מטפחים, ב- 11/6/98 הוא כותב:
"...1. הזן הנדון הינו קלון של פרפקטה. כיום נמצאים בשוק הרבה מאד קלונים (34, 217, 42, 52, פרפקטה רויאל, סנובול וכדומה) ובאף אחד מהם לא ניתן לזהות שוני, בגלל ההבדלים הקטנים ביניהם...
5. הבדלים בפרח – אף אחד לא יצליח לראות את ההבדל בגודל הפרח, צורתו או צבעו!!! גם לא לראות את ההבדל במבנה הצמח בין הקלונים השונים...".

6.
טענתו של מנהל המשיבה כי הברפסט 52 הינו קלון ולא זן ולכן אין בו חידוש ולא היה מקום שיירשם ויש לבטל את רישומו – אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהן בעדויות והן במסמכים ישנה התיחסות לקלון הברפסט 52 וגם לקלונים אחרים כאל זנים ולהפך:
א.
במאמר "תצפית משווה בין קלונים של גיפסנית פרפקטה שנכתב על ידי ד"ר מרים אהרוני, שרה בן פורת ופיני אגרנטי ושהתפרסם בדפי מידע תשנ"ו (10) יוני 1996, שצורף על ידי המשיבה, מצוין כי הקלונים נקראים "זנים", ולגבי הקלון 52 נאמר כך:
"מאיורים 1 ו- 2 ניתן לראות בבירור כי קלון 52 מקדים את הקלונים האחרים במידה ניכרת (כשבועיים) ואף נותן בסך הכל ייבול רב יותר. ההבדלים בינו ובין שלושת הקלונים האחרים במועד הפריחה ובגובה היבול, מובהקים. אין הבדלים מובהקים במועד הפריחה ובגובה היבול בין הקלונים 42, 80 ורומנו 6. נראה מתצפית זו כי לקלון 52, הנמצא בהליכי רישום בארץ
כזן פטנט
תחת השם "יהודה" יש יתרון על קלונים אחרים של גיפסנית, פרפקטה בגידול בתנאי הארץ".

ב.
המשיבה כותבת מכתב אל ברוך ברטל מהמועצה לזכויות מטפחים ביום 29/1/96 בעניין רישום זני פרפקטה ורישום הזן סנובול בפרט שהוא קלון. מנהל המשיבה הסתבך בשאלה האם ניסה לרשום את הסנובול, שהוא קלון לדבריו, כאל זן. למרות ששלח מכתב בעניין הרישום למועצה לזכויות מטפחים, טען בעדותו כי לא ניסה לרשום את הסנובול כזן. גם בכתבי הטענות אין המשיבה מבחינה תמיד בין קלון לבין זן.

ג.
על כך שיש הבדל בין קלונים שונים של הפרפקטה לבין הפרפקטה עצמה אנו למדים מכך שהמשיבה מוכרת ומפרסמת קלונים שונים של הפרפקטה, ועל פי הפרסומים בחוברות היפות שהיא מפיצה עולה כי המשיבה מוכרת פרפקטה, פרפקטה 53, פרפקטה רויאל , סנובול, פלמינגו ועוד.

7.
לסיכום –
הוכח לכאורה שלמבקשת זכות מטפחים בזן הברפסט-הורה 52, הן מכוח ההסכם משנת 1994 המהווה הודאת בעל דין והן מכוח הרישום על פי חוק זכויות מטפחים, כל עוד רישום זה לא בוטל והוא בר תוקף.
לא הוכח שהמשיבה הפרה את זכות המבקשת בהסתמך על הבדיקה שנעשתה על ידי המומחית קלרה דהאן, מהנימוקים שציינתי לעיל.

8.
לעומת זאת, בהגשת הבקשה והתביעה למתן צו מניעה מצד המבקשת, קיים שיהוי רציני. השיהוי נובע לא רק מכך שהבקשה למתן צו מניעה זמני הוגשה במעמד צד אחד, בסוף יולי 2001, לאחר שבידי המבקשת היתה מונחת חוות הדעת של המומחית קלרה דהאן מאז חודש מרץ 2001. השיהוי התחיל ב- 1995 כאשר היה ברור למבקשת, כפי שעולה מההתכתבות הענפה בינה לבין המשיבה, כי לא רק שהמשיבה הפרה את ההסכם מ- 1994 אלא המשיכה בהפרת זכות
המבקשת בברפסט-הורה 52 גם בשנים שלאחר מכן.
לא רק שהשתמשה בחומר הריבוי שקיבלה מהמבקשת אלא הסוותה את ההפרה על ידי כך שקראה לברפסט-הורה 52, פרפקטה 53.
המשיבה טוענת כי לאור העובדה שבמשך 6 שנים רואה המבקשת, לטענתה, כי המשיבה פוגעת בזכותה ושותקת, מקיימת איתה יחסי מסחר הדוקים ומוכרת לה מאות אלפי שתילים מסוג ברפסט-הורה 52 ושותקת – כי המבקשת ויתרה על כל טענה של הפרת זכות. אני מוצאת כי יש ממש בטענה זו, לפחות לגבי כל אותן השניים בהן מילאה המבקשת את פיה מים.
המשיבה טוענת כי לאור יחסי המסחר בינה לבין המבקשת, והשנים הרבות שעברו היה על המבקשת לפחות להזהיר את המשיבה ולהתריע בפני
ה כי באם לא תחדול מההפרה תנקוט נגדה המבקשת באמצעים משפטיים. לבוא ולהציג למשיבה צו מניעה זמני שניתן במעמד צד אחד מבלי שקודם לכן הוחלפה מילה אחת בנידון, פרו למכתב מתון מ- 30/3/2001, ת/1, אליו אתיחס להלן – אינו מעשה ראוי, ויש להתחשב בו במסגרת השיקולים למתן או אי מתן צו מניעה זמני.
אמנם - המבקשת טוענת, ובצדק, כי המשיבה ידעה על רישום הברפסט-הורה 52 כזן המקנה זכויות עוד ב- 1996, התנגדה לרישום באיחור וזנחה את התנגדותה. מסתבר גם שטענת המשיבה שהגישה בקשה לביטול הזכות למועצה איננה נכונה עובדתית (ראה מכתב המועצה לזכויות מטפחים מיום 22/8/01 בו נאמר כי לא קיבלו התנגדות לבקשה לרישום זכות מטפחים שהוגשה לזן הגיפסנית ברפסט-הורה 52 ביום 19/1/92 במועד המתחייב על פי חוק זכות מטפחים וכי עד היום לא התקבלה במשרד בקשה לביטול זכות מטפחים בזן האמור).
גם אם הדברים הללו נכונים, כפי שעולה מתוך המסמכים, יש ממש בטענה שהעובדה שהמבקשת לא נקטה בשום אזהרה בעל פה או בכתב או באמצעי משפטי נגד המשיבה לאחר רישום הזכות בזן בידיעה שהמשיבה מפרה אותו (עד 30/3/01),
יכלה להביא אותה למסקנה כי המבקשת ויתרה על זכותה, לפחות ביחסים שלה עם המשיבה משך תקופה זו.
המשיבה השקיעה כספים בטיפוח פרפקטה 53; המשיבה התקשרה בחוזים עם מגדלים לגבי פרפקטה 53, ואילו היתה מקבלת אזהרה והתראה כי עליה להפסיק לייצר ולשווק את פרפקטה 53 בעוד מועד – יכולה היתה להיערך על מנת להיעתר לבקשה ולהקטין את נזקיה.
אמנם, המשיבה קיבלה מכתב ת/1 מהמבקשת ב- 30/3/01 בו נאמר כי הזן הורה 52 הינו זן רשום והשימוש בו שלא ברשות מפורשת ממנה מהווה הפרת זכויות על פי חוק הגנת זכות מטפחים. המשיבה מתבקשת לסור אל המבקשת או למשווק הרשמי שלה על מנת להסדיר את השימוש בזן וכן להסדיר השימוש המפר בעבר, אם היה. אין המבקשת אוסרת על השימוש בזן, היא מוכנה להתיר אותו כפוף לתשלום תמלוגים. בדיוק כפי שעשתה ב- 1994.

9.
בנסיבות אלה, אין מקום להנחית צו מניעה זמני מהיום למחר. מאידך, אינני יכולה להתעלם מהמסקנה אליה הגעתי כי למבקשת זכויות בזן הברפסט-הורה 52 ששומה על המשיבה, כמו על כל מגדל, לכבד.
לפיכך, אני מבטלת את צו המניעה הארעי שנתתי ב1/8/01 כדי לאפשר למשיבה להסדיר עם המבקשת את השימוש בזן ברפסט-הורה 52 לגבי העתיד, או להיערך לקראת לקוחותיה באופן אחר.
ביטולו של הצו הארעי מתבקש גם מסיבה נוספת והיא, הקושי לאכוף את הצו לאור הדמיון הרב שבין הברפסט-הורה 52 לבין הפרפקטה 53, הפרפקטה, 42 וקלונים אחרים. הכלל הוא כי ביהמ"ש נמנע מלתת צוים זמניים שקשה לאכפם.
באם המשיבה לא תגיע להסדר עם המבקשת עד 1/10/01, יהיה עליה להמציא לביהמ"ש ולמבקשת דוח מדויק ומפורט של מכירות הפרפקטה 53 (בין אם המכירה נעשתה תחת השם פרפקטה, 42 או כל שם אחר) החל מ- 24/7/01 ועד למתן

פסק דין
בתביעה העיקרית.
כמו כן, על המשיבה להפקיד ערבות בנקאית בסך 50,000 ₪ לפיצוי המבקשת, במידה ויוכח
בדיון בתביעה העיקרית כי לאחר ביטול צו המניעה הארעי מ- 1/8/01 הפרה המשיבה זכות ברת תוקף של המבקשת בברפסט-הורה 52 ועקב זאת נגרמו למבקשת נזקים כספיים.

10.
באשר לחנניה אזולאי
:
לא שוכנעתי במידה סבירה, על פי בדיקת המומחית קלרה דהאן, כי השתילים שבדקה ושהגיעו ממשתלת המגדל חנניה אזולאי
היו אכן שתילים המפרים את ברפסט-הורה 52 מהסיבות הבאות:
א.
לא צורף תצהיר של בעל המשתלה יעקב צורף לגבי המקור המדויק של השתילים שנבדקו תוך כדי אבחנה מה שייך למבקשת ומה למשיבה. מה שצורף היה מכתב של אוזאן שמעון שטען שהוא שותף של יעקב צורף, ושחנניה טען שאינו מכירו.
המומחית אמרה שדיברה עם מנהל העבודה שאיננה יודעת את שמו. גם את הפרטים לגבי ימי השרשה מסר לה מנהל העבודה. הוא לא העיד.
ב.
המומחית הודתה כי יש הבדלים בין השתילים של חנניה לבין השתילים של המבקשת. בשתילים של חנניה היתה פריחה מוקדמת. המומחית הסכימה כי בהנחה שהשתילים של חנניה ושתילי המבקשת התקבלו באותו גודל, הסיבה יכולה להיות ששתילי חנניה הם מזן אחר ושמדובר בשני זנים שונים.
ג.
מנהל העבודה אמר למומחית כי השתילים הושרשו על ידי חנניה 35 יום קודם לשתילתם ואילו חנניה שהעיד אמר כי הוא משריש לא יותר מאשר 20 עד 25 יום לפני השתילה.
ד.
חנניה העיד כי לא קנה מהמשיבה פרפקטה 53 אלא פרפקטה. כזכור, המומחית אמרה שלא בדקה את סוג השתיל אלא קיבלה מה שהמגדלים אמרו לה.

12.
לפיכך, יבוטל הצו הזמני מ- 1/8/01 נגד כל המשיבים כפוף לכך שהמשיבה תמציא לבית המשפט ערבות בנקאית בסכום של 50,000 ₪.

הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בעת מתן פסק הדין בתביעה העיקרית.
ניתנה היום כ"ה באלול, תשס"א (13 בספטמבר 2001) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
מותר לפרסום מיום 13/09/2001

ד"ר נאוה אפל-דנון
, שופטת
002426/01בשא054 סנא






בשא בית משפט מחוזי 2426/01 תעשיות ביולוגיות בית העמק נ' דנציגר - משק פרחים "דן",פוגה - שיווק חקלאי בע"מ,חנניה אזולאי (פורסם ב-ֽ 13/09/2001)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן