בוזגלו יצחק - משמר הירדן כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
בוזגלו יצחק משמר הירדן כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
 
בוזגלו יצחק - משמר הירדן כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ
תיקים נוספים על בוזגלו יצחק | תיקים נוספים על משמר הירדן כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

275523
11234/02 בשא     26/10/2003




בשא 11234/02 בוזגלו יצחק נ' משמר הירדן כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ




בעניין:
6



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בחיפה
בשא 011234/02

בתיק עיקרי: א
000712/02

בפני
:
כבוד הרשם עודד גרשון


תאריך:
26/10/2003





בעניין
:
בוזגלו יצחק


ע"י ב"כ עו"ד
אבי סגל

המבקש

נ
ג
ד


משמר הירדן כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
רמי אבידע

המשיבה


פסק דין

1.
ביום 26/08/02 הגיש המבקש בקשה "להורות על ביטולו של פסק בוררות חלקי שניתן ביום 15/11/01 בתיק בוררות מס' 772/99/01 על ידי כבוד הבורר משה גבע (...)" (ת"א 712/02).


בד בבד עם הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות החלקי הוגשה הבקשה שלפני (בש"א 11234/02) שבה עתר המבקש "להורות על הארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות החלקי (...) וזאת עד למועד הגשת בקשת ביטול פסק הבוררות החלקי המוגשת בד בבד עם הגשת בקשה זו".


כן עתר המבקש בבקשתו שבבש"א 11234/02 "להורות על עיכוב ביצוע של פסק הבוררות החלקי וזאת עד להכרעה בבקשה לביטול הפסק".


ההחלטה שלהלן מתייחסת לעניין הארכת המועד בלבד.

2.
נימוקי הבקשה


א.
המבקש תמך את בקשתו בתצהיר.

ב.
המבקש כתב בתצהירו כי ביום 02/04/01 מינה רשם האגודות השיתופיות את עו"ד משה גבע כבורר יחיד ליישוב הסכסוך הקיים בין האגודה המשיבה לבין המבקש. המינוי האמור נעשה בעקבות פנייתה של המשיבה לרשם האגודות השיתופיות.

ג.
המבקש כתב בתצהירו כי מינויו של הבורר, כמו גם הזמנת הצדדים לדיון בבוררות, נעשו בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות. על שום כך הגיש, ביום 21/04/02, ערעור לרשם האגודות השיתופיות על החלטת כבוד הבורר משה גבע מיום 10/04/02 שניתנה בהמשך לפסק הבוררות החלקי שאושר על ידי הבורר ביום 15/11/01 "וזאת בהתאם לזכות הערעור הקבועה בסעיף 52(4)(ב) לפקודת האגודות השיתופיות".

ד.
המבקש הצהיר כי ב"כ המשיבה הגיש תגובה לערעור האמור ובמסגרתה טען כי רשם האגודות השיתופיות נעדר סמכות לשמוע את הערעור מאחר והבוררות התקיימה מכח הסכם שנחתם בין הצדדים ולא מכח תקנון האגודה "ולכן הבוררות לא התנהלה לפי פקודת האגודות השיתופיות אלא לפי חוק הבוררות".

ה.
המבקש הצהיר כי ביום 08/07/02 קיבלה מנהלת מחלקת הבוררויות עו"ד גב' לאה רוזנטל את טענת ב"כ המשיבה בעניין חוסר הסמכות "והורתה על ביטול הערעור מחוסר סמכות". המבקש הוסיף כי בסעיף 6 להחלטתה ציינה עו"ד רוזנטל כי "מינוי הבורר מיום 02/04/01 אשר יצא על ידי הרשם על פי סעיף
52(2) בטעות יסודו".

ו.
המבקש טען כי "בהסתמך על כתב המינוי השגוי שיצא על ידי רשם האגודות השיתופיות הגשתי ערעור לרשם האגודות השיתופיות ולבינתיים אחרתי את המועד להגיש בקשה לביטול פסק בוררות בהתאם לחוק הבוררות".


המבקש טען כי מהחלטתה של גב' רוזנטל "עולה בבירור כי כבוד הבורר נתמנה שלא כדין ולכן עומדת לי בין היתר עילה לביטול פסק הבוררות וזאת מכח 24(2) לחוק הבוררות".

ז.
המבקש טען כי משביקש בא כוחו להודיעו על דבר ביטול ערעורו ולייעץ לו להגיש בקשה לביטול הפסק בהתאם לעילת הביטול הנ"ל, התברר לו כי ביום 23/06/02 גוייס המבקש בצו 8 לשירות מילואים חירום בשטחים. המבקש טען כי השתחרר משירות המילואים רק ביום 25/07/02.


"יוצא איפוא כי מאחר ובעת קבלת החלטת רשם האגודות השיתופיות בעניין הטעות שטעה הרשם בכתב המינוי שהוציא לבורר, הייתי בשירות מילואים חירום בשטחים, אזי נבצר ממני לנקוט בפעולות הנדרשות לצורך הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות וזאת עד למועד שחרורי מהמילואים שהיה רק בתאריך 25/07/02".

ח.
המבקש טען כי לאור האמור לעיל "קיימים טעמים מיוחדים לכך שלא הגשתי את הבקשה לביטול פסק הבוררות במועד".

3.
טענות המשיבה



א.
המשיבה הגיבה על הבקשה בכתב והביעה את התנגדותה לה.

ב.
המשיבה טענה כי ביום 19/03/01 הגישה לרשם האגודות השיתופיות כתב תביעה כנגד המבקש, בגין חובו של האחרון לאגודה בשל אי תשלום הוצאות פיתוח בהתאם להתחייבותו בהסכם שנערך בין המבקש למשיבה.


המשיבה טענה שכתב התביעה האמור הוגש לרשם האגודות השיתופיות בהתאם לסעיף 31 להסכם שבו נקבע לאמור:


"מוסכם בין הצדדים כי כל סכסוך שיתגלה בכל הקשור לחוזה זה ו/או בביצועו חייבים ליישבו בבוררות ויועבר להכרעתו של בורר דן יחיד שימונה על ידי רשם האגודות השיתופיות ...".

המשיבה טענה כי לאור האמור לעיל מינה רשם האגודות השיתופיות את עו"ד משה גבע כבורר לדון בסכסוך.

ג.
המשיבה הוסיפה וטענה כי המבקש לא העלה כל טענה באשר לסמכותו של הבורר ו/או באשר לאופן מינויו ו/או באשר לתוקף הסכם הבוררות שבין הצדדים לא בכתב הגנתו ואף לא במהלך דיוני הבוררות.

ד.
המשיבה ציינה כי במהלך דיוני הבוררות הגיעו הצדדים להסדר מוסכם שקיבל תוקף של פסק בוררות חלקי ביום 15/11/01. ההסדר, כך המשיבה, קבע כי על המבקש לשלם לה את מלוא סכום התביעה בתוך 90 יום או לחילופין להגיע להסדר תשלומים ישירות מול קבלן הפיתוח.

ה.
המשיבה טענה בתגובתה כי הסתבר לה שהמבקש חתם על ההסדר "ללא כוונה אמיתית לעמוד בו". על שום כך, הגיש המבקש, זמן רב לאחר חלוף 90 הימים הנ"ל, בקשות חדשות לגילוי מסמכים ולהארכת המועד לביצוע התשלום הקבוע בהסדר.


המשיבה טענה כי ביום 10/04/02 דחה הבורר את בקשתו של המבקש לגילוי מסמכים אך נתן לו ארכה נוספת של 21 יום להגיע להסדר תשלומים עם קבלן הפיתוח.


המשיבה טענה כי בהחלטתו מיום 10/04/02 ציין הבורר במפורש כי ההגעה להסדר היתה בהסכמה מלאה של שני הצדדים, בנוכחות הבורר, וכי לא עלתה מפי הנתבע, קודם להשגתו, כל טענה לעניין זה.

ו.
המשיבה הוסיפה וטענה כי ביום 21/04/02 פנה המבקש לרשם האגודות השיתופיות בערעור על החלטת הבורר מיום 10/04/02. ואולם, ביום 08/07/02 החליט רשם האגודות השיתופיות כי הוא אינו הערכאה הנכונה לדון בערעור מאחר והבורר מונה בהתאם להסכם בוררות שבין הצדדים ולא בהתאם לפקודת האגודות השיתופיות.

ז.
בהסתמכה על הוראת סעיף 27(א) לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (להלן - "החוק") טענה המשיבה כי על המבקש להגיש בקשה לביטול פסק בורר לעשות כן בתוך 45 יום מיום מתן הפסק. בענייננו, טענה המשיבה, מניין 45 הימים מיום 10/04/02 מסתיים ביום 04/06/02 "וזהו היום האחרון שהותר למבקש להגיש את הבקשה לביטול פסק הבורר".


המשיבה טענה כי המבקש הגיש את בקשתו לבית המשפט רק ביום 26/08/02, 82 ימים לאחר תום המועד שנקבע בחוק.

ח.
המשיבה הוסיפה וטענה כי בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר מטעמים מיוחדים שיירשמו.


המשיבה טענה כי טענתו של המבקש על כך שפנה בטעות לרשם האגודות השיתופיות בערעור על החלטת הבורר אינה יכולה להוות "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר:


ראשית, משום שהמבקש ידע כי הבוררות מתנהלת מכח הסכם הבוררות שבין הצדדים ולא מכח פקודת האגודות השיתופיות "והדבר צויין אף במפורש בכתב התביעה".


שנית, העובדה שהמבקש נקט בהליך בלתי מתאים ובשל כך החמיץ את המועד אינה מהווה טעם מיוחד להארכת המועד.


שלישית, גם אם יקבע בית המשפט כי טעות בבחירת ההליך מהווה "טעם מיוחד" למתן ארכה, "הרי שמשהשתחרר המבקש (על פי טענתו) משירות מילואים ביום 25/07/02 היה עליו להגיש את הבקשה לביטול פסק הבורר בהקדם האפשרי ולא להשתהות בהגשת הבקשה למעלה מחודש ימים. יצויין כי פגרת בתי המשפט אינה מפסיקה את מניין הימים בבקשה לביטול פסק בורר (...)".

ט.
עוד טענה המשיבה כי סיכויי המבקש בבקשתו לביטול פסק הבוררות "הינם קלושים ביותר" וכי גם בשל כך אין הצדקה להעתר לבקשה.


המשיבה טענה כי אין כל יסוד לטענתו של המבקש על כך שמינויו של הבורר נעשה שלא כדין:


המשיבה טענה כי בכתב תביעתה היא ציינה במפורש כי בין הצדדים קיים הסכם בוררות לפיו רשם האגודות ימנה בורר לדון בכל סכסוך שיתגלע ביניהם.


במהלך הבוררות ולאחריה, טענה המשיבה, לא העלה המבקש כל טענה באשר לסמכות הבורר, לתוקף הסכם הבוררות או באשר לאופן מינויו של הבורר. לטענתה, "משהופיע המבקש בפני
הבורר ולא טען טענות כנגד סמכותו של הבורר כאמור, הרי שהושתק הוא ומנוע מלטעון טענות אלו בשלב מאוחר יותר".

י.
המשיבה הוסיפה וטענה כי משהגיעו הצדדים להסדר שקיבל תוקף של פסק בורר חלקי "הרי שאפילו היה המבקש צודק בטענתו (דבר המוכחש ממילא), אין לטענה זו כל נפקות ויש להיזקק אך ורק לקבוע בהסדר שנקבע בין הצדדים".

יא.
עוד טענה המשיבה כי גם אם יהיו בפי המבקש טענות נוספות לביטול פסק הבוררות, הרי שאין בכך כדי להביא לביטול הפסק באופן אוטומטי לאור הוראת סעיף 26 לחוק המסמיכה את בית המשפט לדחות בקשה לביטול פסק בוררות למרות שנתקיימה אחת מעילות הביטול המנויות בחוק.


בענייננו, טענה המשיבה, פסק הבורר החלקי מבוסס על הסכמה שבין הצדדים ועל כן ניתן לקבוע כי "אין ולא יכול להגרם כל עיוות בפסקו של הבורר".

יב.
המשיבה טענה כי הואיל וסיכויי בקשתו של המבקש לביטול פסק הבורר קלושים ביותר הרי שדי בכך כדי לדחות את בקשתו.

4.
דיון


א.
לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה.
ב.
דומה שאין מחלוקת על כך שהמועד להגשת הבקשה לביטול פסק הבורר מתחיל להימנות מן היום שבו קיבלו המבקש או בא כוחו את פסק הבוררות החלקי. העובדה שהמבקש נקט הליך שהתברר לאחר מכן
כהליך שגוי, אינה משנה את המועד שממנו יש להתחיל במניין הימים והיא מהווה, לכל היותר, נסיבה שצריכה להישקל באשר לשאלה אם נוצר בגינה "טעם מיוחד" שיש בו כדי להצדיק הארכת מועד כמבוקש.
ג.
סבורני כי בנסיבות העניין צודק בא כוחה המלומד של המשיבה, עו"ד גיא רוטברג, בטענותיו על כך שפנייתו השגויה של המבקש לרשם האגודות השיתופיות בערעור על פסק הבורר אינה יכולה להוות "טעם מיוחד" להארכת המועד.

ראשית, מעיון בכתב התביעה שהגישה המשיבה לרשם האגודות השיתופיות ושבו ביקשה למנות בורר (נספח ב לבקשה לביטול פסק הבורר) עולה בבירור כי הבקשה למינוי הבורר התבססה על ההסכם שבין הצדדים ולא על סעיף 52(2) לפקודה. לפיכך חזקה על המבקש כי ידע עובדה זו לאשורה. על שום כך, אם פעל, למרות זאת, כאילו נעשה המינוי על פי סעיף 52(2) לפקודה אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.

שנית,
נקיטתו של הליך בלתי מתאים שבגינה החמיץ המבקש את המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר, כשלעצמה, אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד: פרופ' סמדר אוטולנגי "בוררות דין ונוהל", מהדורה שלישית מורחבת, בעמ' 476.

שלישית, אין להתעלם מכך שגם לאחר שהמבקש השתחרר משירות המילואים ביום 25.7.02, השתהה יותר מחודש עד אשר הגיש את בקשתו לביטול פסק הבורר (ביום 26.8.02).

כאן המקום לציין כי פגרת בתי המשפט אינה מפסיקה את מניין הימים לעניין
הגשת בקשה לביטול פסק בורר: פרופ' אוטולנגי, שם, בעמ' 471.
ד.
סבורני כי גם סיכוייו של המבקש לזכות בהליך העיקרי אינם תומכים בהארכת המועד המבוקשת.

הואיל ובהסכם שבין הצדדים הוסכם כי רשם האגודות השיתופיות הוא זה שימנה את הבורר שיכריע בסכסוך שבין הצדדים, הרי שאין המבקש יכול להישמע בטענה שהמינוי נעשה שלא כדין. זאת, אף אם יצא מתחת ידו של רשם האגודות השיתופיות מסמך שגוי שלפיו המינוי נעשה על פי סעיף 52(2) לפקודה ולא על פי ההסכם (בענין זה אני חי רק מפיה של גב' רוזנטל בהחלטתה נספח ב' לבקשה. זאת, משום שאיש מן הצדדים לא ראה לנכון לצרף את החלטתו של רשם האגודות השיתופיות בעניין המינוי, גופה, לתיק בית המשפט).

זאת ואף זאת: המבקש לא טרח להעלות טענה או השגה כלשהן באשר לסמכותו של הבורר לדון בבוררות או באשר לאופן מינויו. המבקש קיים דיונים לפני הבורר ולא מחה ולא השיג על עצם קיומם.

ה.
נראה לי כי צודקת המשיבה בטענותיה על כך שגם אם יוכיח המבקש כי נתקיימה בעניינו עילת ביטול, עדיין לא יוכל לעבור את משוכת סעיף 26(א) לחוק. זאת, משום שאיני רואה איזה עיוות דין נגרם למבקש כאשר פסק הבורר החלקי אינו אלא אישור של הסדר שעליו הסכימו המבקש והמשיבה: ראו לעניין זה את ע"א 79/76 ג'ולייט ושלום מרציאנו נגד סימון בן שושן, פד"י ל(3) עמ' 729 בעמ' 735 מול האות ז'.

5.
אחרית דבר


אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:


א.
אני דוחה את הבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר.

כתוצאה מתבקשת מכך אני מורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הבורר (ת"א 712/02): ראו בספרה של פרופ' אוטולנגי, שם, בעמ' 471.

ב.
אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה
הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

פיסקה 5 של

פסק דין
זה הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד גב' פררו והמבקש בעצמו ועו"ד רוטברג ב"כ המשיבה.

ניתן היום ל' בתשרי, תשס"ד (26 באוקטובר 2003).


עודד גרשון
, שופט
רשם בית המשפט המחוזי בחיפה
הקלדנית: ע.ש.







בשא בית משפט מחוזי 11234/02 בוזגלו יצחק נ' משמר הירדן כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/10/2003)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן