מאהר דניאל - מדינת ישראל-רשות המסים-בית המכס נהר הירדן

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
מאהר דניאל
 
מאהר דניאל - מדינת ישראל-רשות המסים-בית המכס נהר הירדן
תיקים נוספים על מאהר דניאל |

276997
6164/06 א     20/05/2008




א 6164/06 מאהר דניאל נ' מדינת ישראל-רשות המסים-בית המכס נהר הירדן





בעניין:
מאהר דניאל
ע"י ב"כ עוה"ד
עו"ד דן רוטשילד

התובע

נגד
מדינת ישראל-רשות המסים-בית המכס נהר הירדן
ע"י ב"כ עוה"ד
פרקליטות מחוז ירושלים

הנתבעת
פסק דין
מבוא וטענות הצדדים
1. לפני תובענה שהגיש התובע כנגד הנתבעת להחזרת התפוס מכוח סעיף 192 (א)(1) לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: הפקודה).

2. ביום 19/2/06 ייבא התובע לארץ משלוח של 1,600 ק"ג טבק מירדן. הטובין המיובאים סווגו על ידי התובע ברשימון הייבוא מס' 680006095 בקטגוריה של "טומבק", המסווג בתוספת הראשונה לצו תעריף המכס ומס קניה על טובין, התשס"ז-2007 (להלן: צו תעריף המכס או הצו) בסעיף 1020/1 לפרט 24.03 שכותרתו "טבק מעובד אחר ותחליפי טבק מעובדים אחרים; טבק שעבר "הומוגניזציה" או "משוחזר"; תמציות טבק (extracts and essenses)" (להלן: "טבק מעובד אחר"). סעיף 1020/1 הנ"ל קובע כי מס קניה בגין ייבוא טומבק עומד על 50 ₪ לק"ג. בהתאם לסיווג עליו הצהיר התובע ברשימון הייבוא, שילם התובע סך של 97,368 ₪ בגין המיסים המתחייבים (מס קניה, מכס ומע"מ).

3. לטענת הנתבעת, בדיקה שנערכה בבית המכס נהר הירדן ביום הייבוא העלתה כי ניתנה הצהרה כוזבת לגבי חלקם של הטובין המיובאים. לפי הנטען, כמות של כ-1,000 ק"ג בלבד מהטובין היוותה טבק מסוג טומבק המוכן לעישון בנרגילה. לעומת זאת, יתרת הכמות שבמשלוח –כ600 ק"ג- אמנם גם היא היוותה טבק מסוג טומבק המיועד לעישון בנרגילה, אך מאחר ולפי הטענה זה לא היה מוכן לשימוש מבלי לעבור תהליכי עיבוד נוספים, כדוגמת פעולת הרטבה במים, היה מקום לסווגה בקטגוריה "אחרים" שבסעיף 2090/7 לפרט 24.01 שכותרתו "טבק בלתי מעובד; פסולת טבק" (להלן: "טבק בלתי מעובד") לצו. מס קניה בגין ייבוא טבק המסווג לפי פרט זה עומד על 241.48 לק"ג. לפי הסיווג, לו טוענת הנתבעת, יתרת חובו של התובע בגין הפרשי מס קניה עומד על 117,520 ₪.

4. הטובין, שלשיטת הנתבעת ניתנה לגביהם הצהרה כוזבת, נתפסו על ידי פקיד המכס, ולתובע נשלחה הודעה בדבר תפיסת הטובין בהתאם לסעיף 192(א) לפקודה, בה הודע לתובע על זכותו להגיש תובענה להחזרת תפוס תוך חודשיים מיום קבלת ההודעה. הטובין שסווגו על ידי התובע כראוי (כ1,000 ק"ג) שוחררו לתובע.

5. בהתאם להסכמת הצדדים, נשלחה ביום 12/3/06 להנהלת המכס דוגמה מהטובין התפוסים לצורך קבלת עמדתה בעניין סיווגם הנכון. ד"ר בוריס גינזבורג, מפקח סיווג ארצי באגף המכס והמע"מ (להלן: גינזבורג), אשר קיבל לצורך בדיקה דוגמא מהטובין, אישר את סיווג הטובין בפרט 20.01 לצו תעריף המכס ("טבק בלתי מעובד"), היות ולדעתו החומר אינו מעובד דיו ועליו לעבור תהליכי עיבוד נוספים על מנת להפכו לשמיש. מכתבו של גינזבורג נשלח לתובע ביום 26/3/06.

6. ביום 22/3/06 נשלחה לתובע הודעה בדבר חילוט של הטובין התפוסים מכוח סעיף 204 לפקודת המכס בטענה שניתנה לגביהם הצהרה כוזבת.

7. במצב זה, הוגשה התביעה הנוכחית. התובע עומד איתן בטענתו כי לא ניתנה כל הצהרה כוזבת לגבי ייבוא הטובין המחולטים, וכי סיווגם הנכון הוא טומבק לנרגילות, כפי שהצהיר ברשימון ה, ולא טבק לסיגריות. משכך, עותר התובע להחזרת הטובין המחולטים.

8. הנתבעת, גם היא לא שינתה מעמדתה בשאלת הסיווג וחזרה על נימוקיו של גינזבורג במכתבו לתובע כמבסס את עמדתה כי הטובין המחולטים מתאימים לסיווג בפרט "טבק בלתי מעובד", ולא כטענת התובע. משניתנה הצהרה כוזבת בעניינם של הטובין נשוא התביעה, טוענת הנתבעת, כי חילטה את הטובין כדין בהתאם לעילות המנויות בסעיף 204 (1)(2) ו(9) לפקודה.

9. בתמיכה לעמדותיהם הגישו שני הצדדים חוות דעת מומחים מטעמם. מטעם התובע הוגשה חוות דעת של סוכן מכס, מר אריאל אזולאי, ומטעם הנתבעת – של גינזבורג. שני המומחים נחקרו חקירה נגדית על חוות דעתם.

דיון והכרעה
10. בסיומו של הליך ההוכחות התברר כי התשתית העובדתית אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, והצדדים הודיעו לבית המשפט על מוסכמה בעניין זה בזו הלשון : "מוסכם כי שניתן לעשן את החומר שנתפס – מב/1 בנרגילה רק אחרי שיורטב במים" (עמ' 12 ש' 1 לפרוטוקול).

11. אם כן, המחלוקת הנטושה בין הצדדים לעניין הסיווג הנכון של הטובין שחולטו היא מחלוקת משפטית, והיא באם יש לסווג טובין נשוא התביעה כטענת התובע בסעיף 1020/1 שכותרתו "טומבק" תחת פרט 24.03 שכותרתו "טבק מעובד אחר" לצו, או שמא יש לאמץ את עמדת הנתבעת, הטוענת לסיווג של הטובין בסעיף 2090/07 שכותרתו "אחרים" תחת פרט 24.01 שכותרתו "טבק בלתי מעובד" לצו.

12. העקרונות המנחים בדבר אופן סיווגם של טובין על-פי צו תעריף המכס נקבעו על ידי בית המשפט העליון בפסק הדין אשר ניתן בע"א 2102/93 מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל (להלן: עניין מירון), שם נדרש בית המשפט לסוגיית סיווגם של שזיפים מיובשים. בית-המשפט, מפרי עטו של כב' השופט אור, קבע כי מקום בו נדרש פרשן להכריע בשאלת סיווגם של טובין לצורכי מס עליו לעשות זאת על ידי יישום שלושה שלבים. בשלב הראשון יש להבהיר את טיבם ואת מהותם של הטובין; יש לעמוד על טיב הטובין, על השימוש בהם בפועל ועל תכונותיהם. בשלב השני יש להבהיר את משמעותם המשפטית של פרטי המכס הנוגעים לעניין. פרשנותם של פרטי המכס תיעשה לאור תכלית החקיקה ובהתאם לכללי הפרשנות המקובלים. בשלב השלישי, הוא שלב הסיווג, יש להתאים בין הטובין לבין פרט המכס המתאים לו. כאשר קיימות כמה אפשרויות סיווגיות ייעשה הסיווג, בין היתר, בהסתמך על הוראות הסיווג הכלליות המצויות בצו.

13. נבחן אפוא את הטובין נשוא הדיון. כפי שראינו לעיל, הצדדים אינם חלוקים באשר לטיבם של הטובין שבפני
הם. קיימת הסכמה בין שני הצדדים כי מדובר בטבק מסוג טומבק, המיועד לעישון בנרגילה לאחר שיורטב במים. מחלוקתם של הצדדים סובבת סביב הפרשנות הנכונה של פרטי מכס המפורטים בצו תעריף המכס, וכפועל יוצא מזה, סביב קביעת פריט המכס החל בענייננו.

14. בטרם נעבור לברר את משמעותם של פרטי המכס שבמחלוקת, נעמוד על היסטוריה חקיקתית של צו תעריף המכס הישראלי. ככלל, המוצרים בצו תעריף המכס סווגו על-פי שיטה בין-לאומית מתואמת שנערכה על-ידי המועצה לשיתוף פעולה בענייני מכס שמקום מושבה בבריסל (harmonized commodity description and coding system) והמעוגנת באמנה שאליה הצטרפה ישראל (ראו אמנה בינלאומית בדבר שיטה מתואמת לתיאור מצרכים וקידודם (להלן: אמנת בריסל)). הצו אפוא הוא השתקפות השיטה הבין-לאומית המגדירה את הפרטים השונים ומקטלגת אותם בקבוצות, אף כי אין אמנת בריסל מחייבת כהוראת חוק (ראה אביגדור דורות דיני מכס וסחר חוץ 99 (2006)). כך הועתקה החלוקה לפרטי מכס בצו תעריף המכס הישראלי מאמנת בריסל. ההנחיה בפסיקה אודות אמנת בריסל היא כי יש ליתן לקובץ דברי ההסבר שלה לשיטה המתואמת מעמד פרשני מקום בו יש ספק לגבי סיווגו של מוצר מסוים (ראה ע"א 6296/95 דידקטיקט בע"מ נ' מנהל אגף המכס (להלן: עניין דידקטיס). על כן, גם אנו ניעזר בהמשך בדברי ההסבר של אמנת בריסל לפרק 24 בגיבוש פרשנות נכונה לפרטי המכס שבמחלוקת.

15. צו תעריף המכס אינו כולל הגדרה למונח "מעובד" שבפרטי המכס 24.01 ו24.03, וכל מה שידוע לנו שמונח זה מהווה תרגום של מונח "manufactured" הלקוח מהגדרות של אותם פרטי המכס באמנת בריסל. כך כותרתו של הפרט 24.01 באמנת בריסל היא " unmanufactured tobacco; tobacco refuse”, בעוד כותרתו של הפרט 24.03 היא "other manufactured tobacco and manufactured tobacco substitutes; homogenised or reconstituted tobacco; tobacco extracts and essenses”

16. לפי הנפסק בעניין מירון, כאשר החיקוק שותק באשר להגדרת המונח השנוי במחלוקת, יש לפרשו לפי המשמעות הרגילה שמייחסים לו בני אדם (שם, עמ' 167 לפסק הדין). לפי דעתו של כב' השופט אריאל בעניין דידקטיס ניתן גם להיעזר בהגדרות של אותם מונחים כפי שפורשו בקובץ של דברי הסבר של אמנת בריסל.

17. מונח " unmanufactured tobacco” מוגדר בדברי ההסבר לאמנת בריסל לפרט 24.01 בזו הלשון:
"unmanufactured tobacco in the form of whole plants or leaves in the natural state or as cured or fermented leaves, whole or stemmed/stripped, trimmed or untrimmed, broken or cut (including pieces cut to shape, but not tobacco ready for smoking)”.

18. הנתבעת מוצאת בהגדרת המונח " unmanufactured tobacco” לעיל עיגון לשיטת הסיווג שהחילה על הטובין נשוא הדיון. לשיטתה, כל טבק שבמצבו כפי שהוא אינו מוכן לעישון, שעה שלצורך הכשרתו לעישון עליו לעבור עיבוד נוסף, נחשב לטבק בלתי מעובד לצורך הסיווג. לפיכך, גורסת הנתבעת כי הטבק שייובא על ידי התובע לארץ הוא בלתי מעובד, היות ובמצבו הנוכחי אינו מוכן לעישון בנרגילה, כאשר לצורך כך עליו לעבור עיבוד נוסף על דרך של הוספת מים להעלאת הלחות של הטבק. התובע חולק על כך, משלדעתו אין בהוספת מים לטומבק משום עיבוד נוסף של החומר, וטבק אשר ייובא על ידו מעובד דיו על מנת להיכנס להגדרת "טבק מעובד אחר" שבפרט 24.03 לצו.

19. אם נחדד, הויכוח בין הצדדים מתמצה בשאלה אחת ויחידה והיא אם טבק שלצורך עישונו בנרגילה צריך להרטיבו, יש לסווגו כ"טבק בלתי מעובד", רק בשל העובדה שהוספת המים טרם נעשתה. במילים אחרות, האם יש בפעולת הוספת מים לטבק, הנצרכת אך ורק בשל מאפייניו הייחודיים של עישון טבק בנרגילה, משום פעולת עיבוד המשליכה על סיווגו של אותו טבק כ"טבק מעובד אחר" או כ"טבק בלתי מעובד".

20. אקדים ואומר, כי אינני שותף למסקנות של הנתבעת, שזו מסיקה ממינוח של המושגים השנוים במחלוקת מאמנת בריסל ומדברי ההסבר שלה.

21. המשמעות הטבעית והרגילה למונח "מעובד" (ובתרגומו מאנגלית "manufactured”( מתייחסת בלשון בני אדם לתהליך תעשייתי של ייצור מוצר מסוים. כך גם עולה מהגדרת המונח "manufactured" במילון webster, אשר מוגדר בו בזו הלשון:
"produced in a large-scale industrial operation”.

22. לא נראה הגיוני בעיני כי פעולה פשוטה של הוספת מים לטבק לצורך העישון בנרגילה מהווה פעולת עיבוד, ההופכת אותו טבק מוכן לעישון. אין מחלוקת על כך שטבק ייובא על ידי התובע באריזות קמעונאיות של כ50 גרם כל אחת לשיווק לקהל מעשני נרגילה, כאשר הוספת המים לטבק הוטלה על הצרכן הסופי. תוהה אני עם עצמי, כיצד טבק המיועד לעישון בנרגילה שונה לעניין זה מקפה טחון המשווק בחנויות מזון, אשר גם אותו לצורך הכשרתו לשימוש בשתייה יש להוסיף לו מים. האם יעלה על הדעת גם אז לטעון כי קפה טחון הארוז באריזה לצרכן הוא מוצר מזון "בלתי מעובד"?!
הנני סבור, כי כמו בדוגמא של קפה טחון, אין בהוספת מים לטבק לצורך עישונו בנרגילה כדי לגרוע מאפיונו כטבק מעובד המוכן לשימוש בנרגילה.

23. פרשנות זו גם עולה בקנה אחד עם בדברי ההסבר לאמנת בריסל בפרק 24. במבוא לפרק 24 מוסבר כל התהליך של הכנה ואריזה של הטבק על מנת לשמרו במהלך המשלוח, ואלה כוללים שיטות קטיפה, ובכללם חיתוך גבעולים והפרדת עלים; תהליכי שימור, ובכללם חשיפה לאוויר, לחום ותסיסה; שיטות אריזה שונות; ובמקרים מסוימים - כתחליף לתסיסה - הוספת חומרים משמרי לחות וטעם. כמבואר לעיל, הגדרת המונח "unmanufactured tobacco" בפרט 24.01 מתייחסת לתהליכי עיבוד מסוימים שנעשו בטבק בטרם ייבואו, ובכללם תסיסה, הסרת הגבעולים, גזירה, שבירה או חיתוך, לרבות חתיכות הנחתכות לפי צורה, אך לא טבק המוכן לעישון. יש לקרוא את ההגדרה על רקע דברי המבוא לפרק. במילים אחרות, כל התהליכים המופיעים בהגדרה מתייחסים לטבק שעבר תהליכי עיבוד שנעשו כהכנה למשלוח, אך הטבק טרם מוכן לעישון בצורתו שבה נארז, כאשר רק טבק זה ייחשב ל"טבק לא מעובד" לצורך סיווגו. לדוגמא, עלי טבק חתוכים בחתיכות גדולות המחייבות חיתוך נוסף כדי להתאימן לנרגילה, ייחשבו כטבק לא מעובד. להבדיל, פעולת הוספת מים או חומר אחר לטבק המוכן לעישון בצורה שבה נארז, כמו במקרה דנן, אינה הופכת את הטבק ל"טבק לא מעובד".

24. פרשנות של הנתבעת לפרטי המכס הרלוונטיים אינה מתיישבת עם התכלית החקיקתית שאותה ביקש לקדם מתקין צו תעריף המכס.
ביום 11.9.03 פורסם תיקון מס' 134 לצו תעריך המכס, אשר החיל על טבק בלתי מעובד מס קניה בסכום של 241.48 ₪ לכל ק"ג, החל מיום פרסום התיקון. קודם לתיקון זה היה טבק בלתי מעובד פטור ממס קניה, אם לא עבר תהליך של עיבוד. תיקון זה בא לעולם לאחר שנתברר כי יבואנים וסוחרים ניצלו את האפשרות לייבא טבק בלתי מעובד, ולאחר מכן עיבדו את הטבק לצורך ייצור סיגריות, מבלי לדווח ומבלי לשלם מס קניה. הצו המתקן בא אפוא לשנות באופן משמעותי את סכום המס הצפוי על ייבוא טבק בלתי מעובד, ולמעשה להשוות את שיעורי המס המוטל על טבק מעובד לשיעור המס המוטל על טבק לא מעובד (ראה פסק דינו של כב' השופט עמית בת"א 548/04 (מחוזי –חיפה) רדואן ראדי עבד אלקאדר ערפאת נ' מדינת ישראל).

25. ואכן, כל המעיין בפרטים הרלוונטיים בצו תעריף המכס מבחין מייד כי שיעור מס קנייה שהוטל על טבק בלתי מעובד הועמד על שיעור מס כמעט זהה לשיעור שהוטל על טבק מעובד בסעיף "טבק לסיגריות" (סעיף 1020/2 לפרט 24.03). תעריף מס קניה ל"טבק לסיגריות" עומד על 245,06 ₪ לק"ג. כאן המקום לציין, כי הן "טבק לסיגריות" והן "טומבק" מופיעים תחת קטגוריה של "טבק לעישון, אם כולל תחליפי ביחס כלשהו או לא" בפרט 24.03, שכזכור עוסק ב"טבק מעובד אחר". אלא ש"טומבק", להבדיל מ"טבק לסיגריות", ממוסה בשיעורי מס נמוכים יותר באופן משמעותי, ושיעורו של מס קניה בגין ייבואו עומד על 50 ₪ לק"ג בלבד. המחוקק מצא לנכון להטיל שיעורי מס גבוהים יותר במידה משמעותית על ייבוא של טבק לסיגריות מאשר על ייבוא של טבק מסוג טומבק. מומחה מטעם הנתבעת מסר בחקירתו הנגדית כי השימוש בטומבק מיועד בעיקר לעישון בנרגילה (עמ' 4 ש' 26 לפרוטוקול), להבדיל מעישון בסיגריות, והבחנה זו ככל הנראה עמדה בבסיס קביעת שיעורי מס שונים על טומבק לעומת סוגים אחרים של טבק המיועדים לעישון בסיגריות.

26. ובחזרה לענייננו, אם כוונתו של המחוקק היתה להשוות בין שיעורי המס שהוטל על טבק בלתי מעובד לזה של טבק מעובד, היה על פניו מקום להטיל על מייבא טבק בלתי מעובד מסוג טומבק שיעור מס דומה לזה שמוטל על מייבא טומבק מעובד. כך שבין אם היינו מסווגים את הטבק של התובע בפרט "טבק מעובד אחר" ובין אם הסיווג הנכון לגביו היה "טבק בלתי מעובד", בסופו של יום החומר היה ממוסה באותו שיעור מס החל על טומבק מעובד.
אחרת, מגיעים לתוצאה לא הגיונית, לפיה ימוסה מייבא טומבק בלתי מעובד בשיעור מס גבוה פי כמה מונים ממייבא טומבק מעובד המוכן לעישון בנרגילה. וישאל השואל, מה ההיגיון מאחורי קביעת מדיניות מס שכזו? על אחת כמה וכמה, שמדיניות זו עומדת בסתירה למדיניות המכס הנהוגה עד היום להטיל שיעור מס גבוה יותר על מוצרים מוגמרים המוכנים לצריכה לעומת מוצרים המשמשים כחומרי גלם בתהליך הבאתו של המוצר הסופי לידי גמר (ראה, עניין מירון, שם עמ' 169).

27. לא נעלם מעיניי, שנכון להיום צו תעריף המכס מחיל שיעור מס זהה על טבק בלתי מעובד מכל סוג שהוא, מבלי לעשות את ההבחנה שעשה המחוקק בפרט "טבק מעובד אחר" בין "טבק לסיגריות" ל"טומבק". נראה שמדובר בלאקונה בצו, בהתחשב בעובדה שלפני התיקון לצו עסקינן, טבק בלתי מעובד היה פטור ממס קניה, ולכן ממילא לא היה צורך להבחין בפרט האמור בין סוגי טבק שונים. יחד עם זאת, לא בסמכותה של ערכאה זו להורות לנתבעת לתקן את הצו, ולכן אותיר את הסוגיה להכרעה לעת מצוא.

28. אשר על כן, ולאור כל אמור לעיל, יש לקבוע כי הסיווג הנכון לטובין נשוא התביעה הוא בסעיף1020/1 שכותרתו "טומבק" לפרט 24.03 שבצו ("טבק מעובד אחר").

29. יצוין, כי בסיכומים הרחיב ב"כ התובע את היריעה והוסיף טעמים נוספים לתקיפתה של פעולת הנתבעת באופן ביצוע החילוט במקרה הנדון. אלא שלאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, מתייתר הדיון בכל אותן עילות חדשות שהעלה ב"כ התובע בסיכומיו.

סוף דבר
30. התוצאה, אם כן, שאני מקבל את התביעה. הנתבעת תחזיר לתובע את הטובין המחולטים תוך 30 יום. אין בתוצאה כדי למנוע מהתובע להגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת אם יתברר כי הטובין בינתיים התקלקלו ואינם ראויים עוד לשימוש.

31. הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח + מע"מ והוצאות משפט.

32. המזכירות תשלח את העתקי פסק הדין בפקס ובדואר רשום.

ניתן היום ט"ו באייר, תשס"ח (20 במאי 2008) בהעדר הצדדים.
שמעון פיינברג
, שופט
סגן נשיא
1
בתי המשפט

בבית המשפט השלום בירושלים
א 006164/06
לפני:
כבוד השופט שמעון פיינברג
- סגן נשיא









א בית משפט שלום 6164/06 מאהר דניאל נ' מדינת ישראל-רשות המסים-בית המכס נהר הירדן (פורסם ב-ֽ 20/05/2008)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן