עש - ראש ארם יזמות ובניה בע''מ, - אדן רם יזמות ושירותים בע''מ, - דקל-עוז יזמות ושירות בע''מ ואח' - מנהל המכס ומע''מ חיפה, ממונה אזורי מס ערך מוסף ואח'




עש - ראש ארם יזמות ובניה בע''מ, - אדן רם יזמות ושירותים בע''מ, - דקל-עוז יזמות ושירות בע''מ ואח' - מנהל המכס ומע''מ חיפה, ממונה אזורי מס ערך מוסף ואח'

ערעור שונה 759/03     18/05/2006 (עש)



תיקים נוספים על עש - ראש ארם יזמות ובניה בע"מ
תיקים נוספים על - אדן רם יזמות ושירותים בע"מ
תיקים נוספים על - דקל-עוז יזמות ושירות בע"מ
תיקים נוספים על מנהל המכס ומע"מ חיפה
תיקים נוספים על ממונה אזורי מס ערך מוסף




עש 759/03 עש - ראש ארם יזמות ובניה בע"מ, - אדן רם יזמות ושירותים בע"מ, - דקל-עוז יזמות ושירות בע"מ ואח' נ' מנהל המכס ומע"מ חיפה, ממונה אזורי מס ערך מוסף ואח'




בעניין:

13



בתי המשפט


בית משפט מחוזי חיפה


מאוחד עם
עש 000759/03
עש 803/03
עש 772/04
עש 973/04 ועוד תיקים
בשא 18106/05


בפני
כבוד השופטת:
ש' וסרקרוג
תאריך:
18/05/2006














המערערים
עש 759/03 - ראש ארם יזמות ובניה בע"מ
,
ח"פ 512306960
עש 803/03
- אדן רם יזמות ושירותים בע"מ
, ח"פ 513065011
עש 772/04
- דקל-עוז יזמות ושירות בע"מ,
ח"פ 513065045
עש 973/04 – ראש ארם יזמות ובניה בע"מ,
ח"פ 512306960

עש 820/04
- דינמיק משאבי אנוש בע"מ, ח"פ
512221276
עש 821/04
- דינמיק משאבי אנוש בע"מ, ח"פ
512221276
עש 831/04
– מ.ד.ב. שירותי כח אדם בע"מ, ח"פ512143330
עש 864/04- קאוויל 1992 שירותי כח אדם, ח"פ 511643272

עש 1119/05 – שי תעסוקה בע"מ, ח"פ 513537092
עש 1120/05
– שי יצחק דור בע"מ, ח"פ 513537100
עש 1121/05 – כל ג'וב יזמות בע"מ, ח"פ 513111864
בעניין:



- נ ג ד -










המשיבים

עש 759/03
- מנהל המכס ומע"מ חיפה
עש 803/03

– מנה המכס ומע"מ חיפה
עש 772/04

– ממונה אזורי מס ערך מוסף
עש 973/03 – מנהל המכס ומע"מ חיפה

עש 820/04

- מנהל מכס ומע"מ חיפה
עש 821/04

– מנהל מכס ומע"מ חיפה
עש 831/04

– ממונה אזורי מס ערך מוסף
עש 864/04 – ממונה אזורי מס ערך מוסף

עש 119/05+ עש 112/05 + 1121/05 מנהל המכס ומע"מ עכו











בשם המערערים בע"ש 759/03, 803/03 772/04, 973/04: עו"ד שי מויאל
בשם המערערים בערעורים האחרים: עו"ד דוד קצוטי
בשם המשיב: עו"ד יהודה גליטמן, סגן בכיר ראשון לפרקליטת מחוז חיפה

החלטה (בש"א 18106/05)

1.
הבקשה היא לעיכוב הדיון בהליך האזרחי עקב קיומו של הליך פלילי מקביל, שהוגש, בין היתר גם כנגד המערערות, כנגד חברות נוספות וכנגד מר יהושע תבור, בגין עבירות לכאורה על חוק מע"מ, התשל"ה-1975 (להלן: חוק מע"מ) וזאת עד לסיומו של ההליך הפלילי או לחלופין עד לתום פרשת ההגנה.


כמו כן, נתבקש צו המורה למשיב להוציא את העותק מכתב האישום שצורף לכתב התשובה, בתיק העיקרי, המאוחד עם תיקים אחרים.

רקע
:
2.
המערערות, שהן המבקשות בבקשה זו (להלן: המבקשות), הגישו ערעור לפי חוק מע"מ לבית משפט זה, על החלטת המשיב לפסול את פנקסי החשבונות שלהן ולהטיל עליהן קנס בסך של 1% ממחזור העסקאות. כמו כן הגישה חב' ראש ארם יזמות ובניה בע"מ (להלן: חב' ראש ארם) ערעור על ההחלטה הדוחה את ההשגה שהגישה על שומת עסקאות.

3.
המדובר הוא בערעורים של חברות שהן בבעלות מר יהושע תבור ו/או בניהולו. להלן: מר תבור). הערעורים האזרחיים השונים הוגשו בין השנים 2003 ל- 2005. ערעור המס בע"ש 759/03 הוגש ב- 25/8/2003.

גם כתבי האישום, לפחות חלקם הוגשו עוד בשנת 2003. כתבי האישום שהוגשו כנגד חב' ראש ארם וכנגד מר תבור, הוגשו בשת 2003 ותוקנו בשנים 2004 ו- 2005.
נושאי האישומים המיוחסים למבקשות, ומבלי להיכנס לניתוח פרטני בין האישומים למי מהמבקשות, נוגעים באופן כללי ל- התחמקות והשתמטות ממס, ניהול פנקסי חשבונות כוזבים ודיווח כוזב.


טענות המבקשות
:
4.
המבקשות מדגישות כי קיימת הקבלה מוחלטת של ההליכים המקבילים. כך למשל הערעורים שהגישה חב' ראש ארם מתייחסים לשנות המס 2000-2001 וכתב האישום, מתייחס אף הוא לאותה תקופה, ועל אף שהיקף העסקאות בכתב האישום נמוך מן השומות שהוצאו, נימוקי פסילת הספרים זהים. כך גם בהתייחס לכתבי האישום לגבי המבקשות האחרות.

לעמדתן, יש לפרש את האמור בתקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, המקנה סמכות לבית המשפט לדחות דיון למועד אחר "למען הצדק" כסמכות שיש להפעילה, עם הגשת הליך פלילי, וזאת לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות, כזכות יסוד. זכות זו, לגרסת המבקשות כוללת בתוכה כמובן את זכות הטיעון, והזכות להתגונן היא חלק מהזכות האמורה.

מאחר שאין חולק, שעל פי ההליך הפלילי עומדת הזכות לנאשם להביא גרסתו רק בתום הבאת ראיות התביעה, אין מקום לעקוף הסדר אחר בהליך אזרחי-שומתי, שיש בו לפגוע בזכות ההגנה של נאשם. קיומו של הליך אזרחי, בטרם הסתיים ההליך הפלילי, או לפחות בטרם הסתיימה פרשת הבאת עדי ההגנה, פוגעת בזכותו של נאשם להליך הוגן בהליך הפלילי. המבקשות מסתמכות, בין היתר על ההחלטה בבית המשפט העליון (כבוד השופט ריבלין) ב- רע"א 3745/03 (2003) (פייסל שיווק בע"מ נ' פ"ש עכו, תק-על 2003(2) 3319, להלן: פסיקת פייסל).

טענות המשיב
:
5.
המשיב מעלה טענה מקדמית, לפיה היה על המבקשות לתמוך טענותיהם בתצהיר, ואי הגשתו נעשתה במתכוון. לכן, יש לראות את הבקשה, כ"נגועה בחוסר ניקיון כפיים, ו/או בהטעייה ו/או בחוסר תום לב".

עוד מדגיש ב"כ המשיב, כי המבקשות ידעו על כתבי האישום מזה זמן רב. עוד בדיון שהתקיים ב- 6/9/04 (עמ' 5 לפרוטוקול בע"ש 759/03) הודיע
ב"כ המבקשות, כי בשל ההליך הפלילי המקביל, תוגש בקשה לעיכוב הליכים. בפועל הוגשה הבקשה רק בחודש דצמבר 2005 והשלמת טיעון נעשתה בסוף חודש ינואר 2006. הגשת ההליך במועד בו הוגש מצביע על שיהוי ניכר, המצדיק הסקת מסקנה, לפיה הסכימו המשיבות לניהולו של ההליך האזרחי, במקביל להליך הפלילי, והמבקשות מנועות להעלות טענותיהן, בשלב זה של הדיון.

6.
לגוף הבקשה, טוען המשיב, כי הכלל אינו מורה על עיכוב הליך אזרחי, רק בשל קיומו של הליך פלילי, מקביל התלוי ועומד כנגד אותו נישום. יש לקחת בחשבון את העקרונות המנחים, בדבר ניהול הליך ביעילות וללא עיכובים מיותרים, כפי שאלה הוזכרו, בין היתר בע"ש (מחוזי, י-ם) 2071/03 מ.א.ל.ר.ז. שיווק מתכות בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, מיסים יט/2 ה-358, 365, כבוד השופטת מזרחי (להלן: פסיקת מאלרז)). עקרונות אלה של יעילות, יש להן משנה תוקף, כאשר מדובר במערכת אכיפת המס. אם ייעתר בית המשפט לבקשת העיכוב, לא רק שיפגע הדבר ביעילות מערכת האכיפה, אלא גם יקנה "יתרון" בידי מי שהוגש נגדו כתב אישום. עיכוב כאמור, יש בו דחיית תשלום המס או אף "סיוע", ולו בדרך עקיפה, להשתמטות ממס, שהרי חיוב התשלום, יתעכב עד לבירורו של ההליך הפלילי ולאחר מכן בירור ההליך האזרחי. אין חולק שדחיית מועד תשלום המס, נוגד את עקרונות יעילות אכיפתו, והדבר אף בא לידי ביטוי בהוראות ביצוע 12/93 של נציבות מס הכנסה מיום 1/3/93. בנוהל צוין, בין היתר, כי טיפול פלילי ואזרחי במקביל הוא יעיל ואף יביא להגברת ההרתעה וליתר ציות מצד הנישומים.
ועוד, אין חשש כי התנהלותם של שני הליכים מקבילים – פלילי ואזרחי – יביאו לכתיבת פסקי דין סותרים. כמו כן, אין וודאות ואין הכרח כי סיומו של ההליך הפלילי יהא בו כדי להביא להכרעה בהליך האזרחי.

דיון ומסקנות
:
7.
אין חולק, כי לבית המשפט הסמכות לדחות דיון, למועד אחר, וניתן למצוא אף עיגון לסמכותו האמורה, בתקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תקנה זו חלה גם לגבי הליך הנוגע לערעורי מס (ראה תקנה 10 (א) לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי דין בערעור), התשל"ו- 1976). נראה גם, כי סמכות כאמור, בהעדר הוראה מפורשת אחרת, אינהרטית לסמכותו של בית המשפט.


התקנה מדברת על דחייה "למען הצדק". המחלוקת ממוקדת, אם כן, לא בשאלת הסמכות, אלא, בשיקולים המצדיקים הפעלתה.

השאלה הצריכה הכרעה היא למעשה, מהי נקודת האיזון בין הצורך להגן על זכותו של בעל דין לנהל הליך משפטי פלילי הוגן, תוך שמירה על מלוא זכויותיו, לרבות זכות החיסיון מפני הפללה עצמית, לצד הצורך לנהל הליך משפטי ביעילות וללא דחיות מיותרות, בכלל, וכאשר מדובר בהליך מתחום המיסים, הנוגע לזכות הציבור כמייצגת נישומים אחרים, בפרט (ראה גם רע"א 210/03
fondation sansounimaille
נ' פרי ואח'
, תק-על 2003(2) 3740, (להלן: פס"ד פרי) כבוד השופט מצא, סע' 3 בהחלטה).

מאחר שאף אחת מן הזכויות האמורות, אינה בגדר זכות מוחלטת במובן זה שאין לראותה כעומדת בפני
עצמה, נדרש בית המשפט לאתר את נקודת האיזון הראויה. ההכרעה, בדומה לנושאים אחרים, תעשה תוך התחשבות בעקרונות הכלליים שהותוו בשיטת המשפט, מתן משקל לתחום המשפטי הנדון על מאפייניו, ויישומם של אלה על
התיק הספציפי.

קיומו של הליך אזרחי במקביל להליך פלילי, אינו מקים אוטומטית זכות לעיכוב ההליך האזרחי
:
8.
התשובה הכוללת, בטרם תעשה התייחסות פרטנית היא, ששיטת המשפט מכירה באפשרות ניהולם של שני הליכים מקבילים – אזרחי ופלילי. כך, שעצם קיומו של הליך פלילי מקביל להליך אזרחי, אינו מקנה אוטומטית זכות לעיכוב ההליך האזרחי. משמע, שניתן לנהל שני הליכים מקבילים ואין בעצם ניהולם כדי "לאיין זכויות יסוד של בעל דין" שהוא גם נאשם.
לכן, הגישה העקרונית עליה המבקשות מבססות טיעוניהן, לפיה עצם קיומו של הליך אזרחי מאיין, הלכה למעשה, את כל זכויות הנאשם בהליך הפלילי, עד כדי רמיסת זכויותיו, לא התקבלה בפסיקה כהלכה פסוקה.
יחד עם זאת, השיטה גם מכירה באפשרות של פגיעה בזכויותיו של נאשם בניהול הליך אזרחי במקביל להליך פלילי. ואולם, כדי להיכלל באפשרות כזו, שאינה הכלל אלא חריג, על המבקש להצביע על אפשרות לפגיעה בזכויותיו, ולעניין מידתה של הפגיעה, צריכה זו להגיע לדרגה של אפשרות לפגיעה ממשית. דרישה זו ככל שהיא נכונה לגבי כלל ניהולו של הליך אזרחי במקביל להליך פלילי, מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בהליך אזרחי מתחום המיסוי, בהיות התחום האחרון, נוגע לזכויות כלל ציבור הנישומים, הנדרשים לשלם מסים במועד. ועוד, זכות ציבור נוספת היא כי המס ייגבה ביעילות. יש לזכור שניהול הליך בתום לב ובדרך מקובלת חל על כל בעלי הדין, גם על מי שמנהל הליך פלילי וגם על מי שמנהל הליך אזרחי במקביל להליך פלילי, ובמידת האפשר יש לנטרל אפשרות של שימוש לא ראוי בטענה האמורה, כאפשרות לדחיית מועד תשלום חיובי מס או להשתמטות מחיוב כאמור.
יחד עם זאת, באיתור מידתה של הפגיעה, ועל אף שהפסיקה מדברת על אפשרות ל"פגיעה ממשית" יש לקחת בחשבון, כי לאור חקיקת חוקי היסוד, המבקשים לעגן זכויות אלה – בין אם הוזכרו שם במפורש ובין אם במשתמע - ברמה חוקתית, יש לתת עדיפות לזכויות הפרט.

9.
לעניין זה, ראוי להפנות למספר החלטות אשר יש בהם להדגיש את אופן יישומם של העקרונות הנ"ל במקרים הקונקרטיים, תוך שימת דגש על זכויות חוקתיות של הפרט: לעניין מעמדה הרם של זכות ההתדיינות, והצורך לשמור על זכות הגישה לערכאות,, עמד על כך בית המשפט העליון פעם נוספת, ולאחרונה במסגרת החלטה הנוגעת לגובה האגרה המתחייב, מאדם פרטי היוזם הליך גם כאשר מדובר בסעד כספי כאשר הפגיעה נוגעת לצורכי ציבור ולטובתו (רע"א 3899/04 מדינת ישראל נ' שמואל אבן זוהר (כבוד השופט ג'ובראן, ב

פסק דין
שניתן ביום 1/5/06, תק-על 2006(2) 836).
בנוגע לשאלת החיסיון מפני הצגת ראיות שיש בהם לפגוע בזכות האדם לפרטיותו ולמשקל היתר שיש לתת לנתון זה, באיתור נקודת האיזון בין הזכות להגנה על הפרטיות לבין הליך גילוי האמת, בחר בית המשפט להדגיש את ההגנה הראשונה, גם אם יש בכך כדי להכביד על בעל הדין שכנגד להוכיח טענותיו, ואפילו מדובר במערכת יחסים שבין בני זוג (בבג"ץ 6650/04 (פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בנתניה

פסק דין
שניתן ביום 14/5/06, תק-על 2006(2) 1736). על-פי ההלכה שנקבעה שם, הגם שסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות אינו מעניק לזכות לפרטיות משקל מכריע בין עקרונות היסוד שפורטו לעיל, יש בהחלט לתת משקל משמעותי לפגיעה בזכות לפרטיות, כל זאת, תוך התייחסות לשיקולים נוספים, כגון: מהות ההליך,זהות הפוגע, חומרת ההפרה ולצד אלה גם השאיפה להבטיח הליך הוגן החושף את האמת. במקום שהייתה פגיעה קשה בזכות הפרטיות, יכול שערך גילוי האמת ייסוג.
עקרונות אלה, נכונים לגבי פגיעה חמורה בזכויות יסוד של כל נחקר ולעניין זה יש להפנות לפרשת יששכרוב (ע"פ 5121/98 טור' (מיל') רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי, פסק הדין ניתן 4/5/06 תק-על 2006(2) 1093). ההלכה שנקבעה בפס"ד יששכרוב
הוזכרה גם בבג"ץ 6650/04. פס"ד יששכרוב התייחס להודאת נאשם שנגבתה בטרם ניתנה לעור הזכות להיוועץ עם עורך דין. מן הטעם האמור, נפסלה של ההודאה כראיה. על-פי הלכת יששכרוב, כאשר מדובר בפגיעה חמורה "בזכויות יסוד של נחקר, יגדל משקלם של הערכים המצדדים בפסילת הראייה" (ראה שם, פסקה 70). יש ב

פסק דין
כדי ליתן משקל רב לזכות האדם, במיוחד בהליך פלילי לנהל את הגנתו תוך גיבוש עמדתו גם לאחר היוועצות עם עורך דין. לדעתי, ולו בעקיפין, יש בהלכה זו ליתן גם משקל יתר לזכות השתיקה. יושם לב, גם הזכות להיוועץ עם עורך דין (בדומה לזכות לקו הגנה), לא הוכרה כזכות יסוד, אך נקבע שם, כי מעמה התחזק בהשראתם של חוקי היסוד.

למרות ההלכות המפורטות לעיל, נראה כי העקרונות שנקבעו בפסיקה הנוגעת לענייננו עומדים בעינם. התוצאה מן האמור, שאיתור של נקודת האיזון הנדרשת, תעשה בכל מקרה על בסיס ניתוח עניינו הפרטני של המבקש על נסיבותיו, תוך יישום ההשלכות של העקרונות הכלליים, גם אם נקודת האיזון נוטה יותר להגנה על זכויות הפרט.
אפרט מסקנתי האמורה.

10.
כאמור, נקודת המוצא היא, ששיטת המשפט הישראלית מאפשרת קיומם של הליכים מקבילים – אזרחי ופלילי, ובפועל תופעה זו נפוצה למדי (ראה רע"א 854/97 לופטין נ' מ'וניקה תכשיטים, תק-על
97(2) 151.
להלן: פסיקת לופטין). בנוגע לעיכוב הליך אזרחי, מורה ההלכה הפסוקה, כי הכלל הוא, שאין לעכב את ההליך האזרחי (ראה גם ע"א 2173/05 ורע"א 2354/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' חב'
bg

תק-על 2006 (1) 2109 (כב' השו' גרוניס). לעניין זה, אין אלא לחזור ולצטט דברים שנאמרו בפסיקת לופטין:
"אין בסיס לטענה לפיה כל אימת שמתנהל הליך פלילי לצד הליך אזרחי
באותו עניין יש לעכב את ההליך האזרחי עד לסיום ההליך הפלילי.
הליכים משפטיים אזרחיים ופלילים צריכים להתנהל ביעילות וללא
דחיות מיותרות, מה עוד שאין לדעת מתי יסתיים ההליך הפלילי
ומתי ניתן יהיה להמשיך בהליך האזרחי.
מערכת המשפט צריכה לשאוף לכך שהמשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד
שנקבע להם וכי לא יתפתח נוהג של דחיות מיותרות ללא צורך.

התופעה של קיום, משפטיים אזרחיים ופליליים באותו עניין היא
נפוצה למדי ואין זה ראוי שמשפטיים אזרחיים יישארו תלויים ועומדים
עד אשר יסתיימו הליכים פלילים באותו עניין. לעיתים יכול העיכוב
להימשך שנים גם כאשר מדובר בערכאה ראשונה. קל וחומר אם יש
להמתין עד לסיום הערעור בערכאה האחרונה"

(כבוד השופטת ט' שטרסברג – כהן, סעיף 3 של ההחלטה).

החריג לכלל האמור הוא, כאשר נשקפת סכנה לפגיעה בזכויות היסוד של הנאשם בהליך הפלילי. משמע, ששיטת המשפט אינה מקבלת את הנחת היסוד, לפיה עצם ניהולו של הליך פלילי במקביל להליך אזרחי, יש בו לפגוע בזכויות יסוד של נאשם בניהול הגנתו בהליך פלילי.

היקפה ומידתה של "זכות השתיקה" מותנית בשלב
החקירה ומוגבלת לתיק הפלילי
:
11.
באשר למידתה של הפגיעה, הנגזרת מהיקפה של "זכות השתיקה", והנוגעת לזכות החיסיון להימנע מפני הפללה עצמית, זו צומצמה. בענייננו, ראתה הפסיקה מיצוי של "זכות השתיקה" בחיסיון האמור, שקיבל ביטוי בהסדר חקיקתי בסעיף 47 לפקודת הראיות נוסח חדש, תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) -
כזכות המוקנית לכל אדם.
ההסדר האמור, ככלל, נותן פתרון מלא למניעת הפגיעה האפשרית.


מכאן שעל פי הפסיקה של בית המשפט העליון, וכן הפסיקה של בתי המשפט המחוזיים, על המבקש לעכב את הדיון בהליך האזרחי להצביע על אפשרות לפגיעה ממשית, ואין די בפגיעה אפשרית עקרונית (ראה פסיקת מאלרז, והפסיקה הנזכרת בסעיף 4 של ההחלטה).

גישה זו בפסיקה מורה כי אין מקום להסתפק באפשרות עקרונית, לפגיעה מעצם קיומו של הליך פלילי מקביל, ולעניין מידתה של הפגיעה אין די באפשרות לחשד לפגיעה, אלא יש להצביע כי "קיים חשש של ממש לפגיעה בזכותם של במשיבים להליך פלילי הוגן" (פס"ד פרי. שם בסע' 3).
עוד ראוי להפנות לדברי כבוד השופטת קרת-מאיר בש"א (ת"א-יפו) 18249/04 (יגעת ומצאת בע"מ נ' מנהל מע"מ ת"א (27/2/05), שם נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע וזאת, מאחר שלא הונח בפני
בית המשפט כל "נימוק כבד משקל", שיש בו להצביע על חשש לפגיעה בזכויות מהותיות של המבקשים כנאשמים, כתוצאה מקיומו של הליך אזרחי, במקביל להליך פלילי. כך גם השופט השופט מגן אלטוביה הגיע למסקנה דומה, וקבע בבש"א (ת"א-יפו) 20884/04 (מנחם חיים נ' פ"ש ת"א, תק-מח 2005 (2) 2406 (להלן: פסיקת מנחם-חיים)), כי יש צורך שהמבקש- הנישום יצביע על שיקולים כבדי משקל, אשר יהיה בהם כדי להוביל להקפאת ההליכים.

12.
הגישה הקודמת, לפיה די בקיומו של "חשד", כדי להורות על עיכוב הליך אזרחי באה לידי ביטוי בפסיקתו של כבוד השופט הומינר ז"ל (ע"ש (מחוזי-ת"א-יפו) 51/92 ברקי אינטרנשיונל נ'
מנהל מע"מ, מיסים ח/4 (אוגוסט 94) עמ' ה-36, להלן: פסיקת ברקי), כפי שגם קיבלה ביטוי במאמרם של עוה"ד הראל לוקר וליאור עמיר "עיכוב הליכים בערעורי מס עקב קיום הליך פלילי מקביל" (מסים יד/6 (דצמבר 2000) עמ' א-54). ואולם, גישה זו לא נתקבלה.

מידתה של הפגיעה נגזרת בעיקר ממהותה ומהיקפה של הזכות הנפגעת
:
13.
אין חולק כי הבקשה לעכב את ההליך האזרחי עד לסיומו של ההליך הפלילי, כדי לאפשר למבקשות ניהול הגנתן במלואה, ומבלי לפגוע בזכותם להליך הוגן, מבוססת על הפגיעה האפשרית ב"זכות השתיקה". ל"זכות השתיקה" יש מעמד חוקתי (ע"פ 6613/99 סמירק נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 529). החיסיון מפני הפללה עצמית הוא נגזרת של "זכות השתיקה". כך מבטא החיסיון את אחת מזכויות היסוד השמורות על-פי החוק לכל אדם בישראל.


מהותה זכות השתיקה היא שלא לומר דבר – בעל-פה או בכתב העלול לשמש ראייה לחובתו בהליך פלילי. המבחן הוא מהותי ומתמקד בשאלה, אם בתשובות שהנחקר נדרש לתת, יש להעמידו בסיכון ממשי. קיומו או העדרו של סיכון, לרבות מידתו, יכולים להשתנות על-פי מעמדו של הנוגע בדבר. כאשר משתנה מעמדו של מי שנחקר על ידי המשטרה והוא הופך מעד לחשוד – קמה לו זכות רחבה יותר לשתוק בחקירתו מבלי לומר דבר, אף ביחס לשאלות שאילו היה עד, היה מחויב על-פי חוק להשיב עליהן (ראה רע"פ 3445/01 אלמליח נ' מדינת ישראל, פ"ד נו (2) 865).
סיכון זה מגיע לכלל שיכלולו ולרמת סיכון גבוהה, עם הגשת כתב אישום, ואף עד לסיום הבאת פרשת ההגנה בהליך הפלילי.
מן הטעם האמור, ההגיון מחייב שככל שתעלה רמת הסיכון לגבי "מעמדו" של נחקר בשלבי החקירה (מחשוד לנאשם) כך גם תתחזק ההגנה על זכות השתיקה.


14.
לעניין היקפה של "זכות השתיקה", נקבע כי זו זכות מסויגת, ומוגבלת ביחס למשפט בו הוא נאשם, ולכן אינה עומדת לו בתחום ההליך האזרחי. בהסתמך על בג"ץ חכמי (בבג"ץ 6319/95 חכמי נ' שופטת בית משפט השלום פ"ד נא(3) 750, להלן: בג"ץ חכמי), אין אדם פטור מלשמש עד הגנה במשפט פלילי בהסתמך על הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית או בהסתמך על זכות השתיקה, רק משום שתלוי ועומד נגדו הליך פלילי.
ועוד, בהסתמך על רע"א 538/91 (חוגלה שיווק בע"מ ואח'

נ' משה אריאל, פ"ד מו(3) 378, להלן: פסיקת חוגלה), בהתייחס לשאלה אם "זכות השתיקה" עומדת לנאשם גם שלא בגדר החקירה בה הוא חשוד או שלא במסגרת ההליך הפלילי שננקט נגדו על-פי כתב האישום, קבע כבוד השופט מצא בפסיקת חוגלה כי "זכות השתיקה" בהבדל מן הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית, נתונה לנאשם רק בהליך הפלילי. לעומת זאת הזכות לחיסיון מוקנית בדין לכל אדם.


החסיון מפני הפללה עצמית – היקפה גם מחוץ להליך הפלילי
:
15.
"זכות השתיקה" באה לידי ביטוי בהתייחס להליכי חקירה ומוסדרת בסעיף 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות). זכות השתיקה היא ביטוי מובהק לחיסיון מפני הפללה עצמית. בצורתה המוחלטת "שלא לפצות פה". זכות השתיקה, ככזו, הוענקה במפורש, רק לנאשם במסגרת משפטו, בסעיף 161 לחוק סדר הדין הפלילי. אחת האופציות הן, שהנאשם ימנע מלהעיד (סעיף 161(2) לחוק הנ"ל), ואולם במקרה כזה, כמפורט בסעיף 162, "שתיקת הנאשם עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה, וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע...".

לעומת זאת, בהתייחס להליכי משפט פליליים ואזרחיים כאחד, קיימת הזכות לחיסיון וזו מוסדרת בסעיף 47 לפקודת הראיות. החיסיון מפני הפללה עצמית מקנה אך זכות שתיקה "יחסית", דהיינו זכות שלא להשיב על שאלות מפלילות, אך כשמדובר בחשד בביצוע עבירה, הנחקר בידי המשטרה, מתפרש גם חיסיון זה, על דרך ההרחבה, כזכות שתיקה מורחבת.

מכאן, שמחוץ למשפט הספציפי, עומדת לנאשם הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית, אך אין עומדת לו זכות השתיקה. דברים אלה סוכמו והוסקו בפסיקת לופטין:

"מחוץ למסגרת המשפט הפלילי המסויים, ומחוץ למסגרת חקירה משטרתית

מסוימת דין הנאשם והחשוד כדין כל אדם, עומדת להם החיסיון מפני הפללה עצמית אך לא עומדת להם זכות השתיקה".
(ראה פסיקת לופטין, שם, סעיף 4 להחלטה).

16.
לכן, מבחינת איזון בין זכות ההגנה בהליך פלילי לבין הזכות והחובה לנהל דיון יעיל, איתור נקודת האיזון, מורה כי אין להורות על עיכוב ההליך האזרחי, וכי ההגנה על הזכות להתגונן תמצא, במהלך אותו דיון. בפסיקת חוגלה נאמר:

"כנגד זכותו של המשיב שלא לספק, במסגרת בירור התובענה,
חומר ראייה העלול להפלילו ניצבת זכות המבקשות לנהל את הליכי תובענתן בדרך בדרך המקובלת ותוך היזקקות לכל הכלים הדיוניים העומדים לרשותן. כללי הדיון מתווים את שביל הזהב בין אינטרסים נוגדים אלה. על פיהם יכול המשיב ליהנות אך מן הזכות היחסית של חיסיון מפני הפללה עצמית לפי סעיף 47(א), לפקודת הראיות [נוסח חדש], אך לא מ"זכות השתיקה". על החיסיון יכול הנתבע להסתמך במסגרת תקנה 119 לתקנות סד"א, כטעם לסירובו להשיב על השאלות, שהתשובה עליהן עלול להפלילו".
(
ראה פס"ד חוגלה, שם 381-ז – 382 א').

17.
היות "זכות השתיקה" זכות יסוד והסדר החקיקתי כאמור של חיסיון מפני הפללה עצמית כנגזרת מן הזכות האמורה, מחייבים זהירות רבה בה גם נוהג בית המשפט בפועל עת נדרש הוא לטעון טענת חיסיון מפני הפללה – והחלטה כזו יכול שתהיה פרטנית בהתייחס לשאלה ספציפית או להצגת ראיה מסוימת – האפשרות שחיסיונו של הנאשם יופר, אינה גבוהה.
ועוד, לנוכח הוראתו של סעיף 47(ב) לפקודת הראיות, "מחוסן" הטוען לחיסיון שביהמ"ש דחה את התנגדותו להגשת הראיה בהליך אחר, מפני הגשתה של אותה ראיה במשפט בו הוא מואשם. יוצא, שגם אם ידחה בית המשפט את טענת החיסיון של המשיב לגבי שאלה כלשהי, תשובת הנישום לאותה שאלה, אם אכן יש בה כדי להפלילו, לא תהיה ראיה קבילה במשפט הפלילי (אם אמנם יואשם).
הסדר זה מאפשר אף הוא ניתוק בין ההליך האזרחי להליך הפלילי ומשכך את החשש שמא תנוצלנה תשובות הנישום בהליך הפלילי להפללתו שם (ראה פסיקת חוגלה, שם בעמ' 382-ב').

בדרך דומה נפסק על ידי כבוד השופט זילברטל בע"ש 2053/03 גודמן מתכות נ' מנהל מעמ ירושלים (מצוטט בפסיקת מאלרז), אשר הביע אף הוא דעתו, כי אפשרות לפגיעה קונקרטית אינה גבוהה, ובלשונו:
"המצב בו ימצא עצמו הנישום שהוא מעונין להשיב לשאלה בגדר ההליך האזרחי, אך תשובה זו תזיק לו בהליך הפלילי, הוא מצב נדיר, ונראה כי החשש שצוין על ידי כבוד השופט הומינר בענין ברקי הוא במידה רבה תיאורטי".

"היה והמבקשת מנהלה יקלעו במקרה דנן למצוקה מן הסוג האמור, ניתן יהיה
להתייחס לכך בזמן אמת, ולגבי עניין קונקרטי ולא במישור תיאורטי סתמי \
וכללי, כפי שהדברים מוצגים עתה.כשמדובר על פגיעה ערטילאית במבקשת
כנאשמת פגיעה שמובנה העקרוני לא זכתה להכרה כנתון שעל יסודו יש מקום
לעכב את ההליכים האזרחיים".

גם כבוד השופט ממן, ראה בהסדר החקיקתי המעניק חיסיון לכל אדם מפני הפללה הסדר ממצה באומרו: "לדעתי, כל ראיה שיש בה הודייה בעבירה כלשהי, בין עבירה שכבר יוחסה לעד ובין כזו שטרם ידועה ואשר תתגלה מתוך עצם העדות, כפופה לחיסיון..." (ע"ש 1232/97 אבו שהין נ' מנהל מע"מ, מיסים יב/3 (יוני 98) עמ' ה-39, להלן: פסיקת אבו-שהין).



הזכות שלא לחשוף קו הגנה – מהותה והיקפה בהליך האזרחי
:
18.
לעניין זכותו של הנאשם שלא לחשוף את קו הגנה, הנגזרת אף היא מזכות השתיקה, יש לעמוד על השאלות, אם זכות כזו קיימת, ואם כן מה מעמדה, ואם ההסדר החקיקתי בדבר חסיון מפני הפללה עונה גם על בעייתיות זו.
בפסיקת לופטין
הבהירה כבוד השופטת שטרסברג-כהן, כי לא רק שהרוח המגבילה את תחולת זכות השתיקה אינה עומדת לנאשם בתחום האזרחי, אלא ככל שמדובר באי גילוי קו הגנה, אין זו זכות עצמאית נפרדת ואף היא, בדומה ל"זכות השתיקה" אינה מצויה מחוץ להליך הפלילי המסוים.
"הזכות שלא לחשוף קו הגנה במידה וקיימת כזו, איננה ערך בפני
עצמו.
היא נגזרת מזכות השתיקה של הנאשם, אך מחוץ למסגרת המשפט
הפלילי המסוים, אין עומדת לנאשם זכות השתיקה וכמוהו ככל אדם אחר".



פסיקת מאלרז
-
גישה שונה
:
19.
למרות הדברים הברורים, נראה כי אין להתעלם מהערותיה של חברתי, השופטת מזרחי בפסיקת מאלרז. למרות הסקירה האמורה סבורה השופטת מזרחי, שהזכות למניעת הפללה עצמית שהיא אכן נגזרת של זכות השתיקה, מהווה רק את אחד מביטוייה בלבד. לעניין תוכנה של "זכות השתיקה", סבורה השופטת מזרחי, תוך הפנייה לחיבורו של פרופ' ארנון על זכות השתיקה (משפטים א 95), כי זו זכות רחבה ופירושה זכותו של נאשם לשתוק הן במשטרה והן בבית המשפט. המסקנה המתבקשת מן האמור היא, שנאשם אינו חייב לגלות את הגנתו ואת ראיותיו אלא רק במידה ובשעה שימצא זאת לנכון (שם, עמ' 103).

מכאן מסיקה השופטת מזרחי שעצם גילוי גרסת הגנה לפרטיה, קודם לניהול המשפט הפלילי, יש בו משום פגיעה. בשל רוחבה של הזכות גם המסקנה שלא רק מי ששמר על שתיקה מלאה זכאי להוסיף ולשתוק אלא גם מי שמסר גרסה מכחישה או חלקית בחקירתו, זכאי שלא להוסיף ולפרט גרסה זו לפני שנפרסו ראיות התביעה.

לכן, לדעתה זכות השתיקה אינה מצטמצמת לחסיון מפני הפללה עצמית המוצא את ביטויו בסעיף 47 לפקודת הראיות, והוראה זו אינה פוטרת את בעיית גילוי הגרסה. ועוד, ההגנה בסעיף 47 מפני שימוש בחומר המפליל, קיימת רק אם חויב אדם למסור את הראיה ולא באותם מקרים שהיה זה מעניינו למסור את הראיה.

בנסיבות אלה סבורה השופטת מזרחי ששימוש בזכות הקבועה בסעיף 47 לפקודת הראיות, יכול שתמנע פגיעה בנישום, כ"מבטל את המצב הרגיל", ואולם "לא ניתן לשלול קיומו של מצב שבו ראיה מפלילה תוכל להביא לנישום תועלת בהליך אזרחי".

השופטת מזרחי מוסיפה ואומרת שהתחימה העקרונית של זכות השתיקה למשפט הפלילי, אינה מסירה את חשש הפגיעה. זכות השתיקה שעומדת לנאשם במישור הפלילי – ושעל כך אין מחלוקת – כוללת את זכותו שלא למסור גרסה. מסירת גרסה במשפט אזרחי, המתנהל לפני המשפט הפלילי, יש בו פגיעה בזכות זו.

הדגשת המשקל שיש לתת לזכות האמורה, יש לה בהחלט מקום, במיוחד לאור הפסיקה שפוטה בסעיף 9 להחלטה זו,
ואולם מבקשת אני להסתייג, מגישה כוללת וגורפת.

עיכוב הליך אזרחי – על בסיס תשתית נסיבתית קונקרטית
:
20.
כאמור, על-פי הפסיקה הקיימת (לופטין וחוגלה), הוגבלה "זכות השתיקה" להליך הפלילי בלבד, ולכן, המסקנה היא שלא צריכה להיות דחיית בקשה לעיכוב הדיון, אלא אם כן יש בידי המבקש בהקשר קונקרטי להצביע על פגיעה של ממש בזכויותיו.

הגם שבמישור התיאורטי, יש שוני בין הפסיקה שתוארה לעיל, לבין גישתה של השופטת מזרחי, נראה כי השוני יבוא לידי ביטוי מעשי במקרים בודדים בלבד, וגם אז ההבדל יהיה, לא בעצם הצורך של בית המשפט להידרש לטענה, אלא לשלב בדיון בו יידרש לה.
ואולם, גם לגישתה של השופטת מזרחי, אין די בטענה עקרונית לקיומה של פגיעה וזו צריכה להיבחן באופן קונקרטי בהתאם לנסיבות ספציפיות. מן הטעם האמור הורתה בעניין מאלרז על השלמת טיעון על ידי מתן פרטים הולמים.

המסקנה מן האמור, שלא ניתן להיעתר לבקשות מן הסוג האמור באופן גורף. טענה כוללנית המבוססת על עקרונות יסוד בלבד, בקשה שאינה מפורטת דיה, ואשר אין בה להצביע על אפשרות לפגיעה ממשית בהגנתו של נאשם בהליך הפלילי, אינה יכולה לשמש בסיס לעיכוב ההליך האזרחי.
השאלה להיקפם של הפרטים שנדרש נישום לגלות בנושא קו הגנתו או גילוי ראייה הנוגעת להגנתו, באופן שהטענה לא תישאר מצד אחד, במישור של הטענה העקרונית, ומצד שני, שלא יידרש פירוט שיש בו כדי לפגוע בניהולו התקין של ההליך הפלילי, אף היא נוגעת להכרעה במחלוקת ספציפית ממוקדת, שאינה יכולה להישאר ברמה של הנמקה עקרונית-כוללת.

יחד עם זאת, ראוי להעיר, שלדעת הכל, ההחלטה בנושא – אם ניהול הליך אזרחי מקביל להליך פלילי פוגע בזכות טיעון הנאשם - אין לראות בה החלטה סופית, ואין לשלול אפשרות שעם שינוי הנסיבות והתקדמות ראויה בהליך הפלילי, יהיה מקום לשוב ולשקול עיכוב הדיון בהליך האזרחי.

שיקולים הנוגעים לדיני המסים
:
21.
בנוסף לבחינה הכללית אם ניהולו של הליך אזרחי במקביל להליך פלילי יש בו כדי לפגוע פגיעה ממשית בזכותו של הנאשם להגנה ראויה בהליך הפלילי – שאלה הנוגעת לכלל תחומי המשפט – יש עוד לעמוד על מאפייניו של תחום המיסוי, ולהשלכות אם ישנן, על השאלה הנדונה.


עיכוב הדיון כדחייה בתשלום המס
:
22.
פסיקת לופטין אינה דנה בתחום המסים, ואולם, אין מניעה ליישמה על תחום זה, תוך התחשבות בייחוד שבתחום זה. התחום האחרון, כאמור, נוגע לזכויות כלל ציבור הנישומים, הנדרשים לשלם מסים ובמועד. ועוד, יש להדגיש בהקשר זה את זכות הציבור, כי המס ייגבה ביעילות ותוך שמירה על עקרון השוויוניות.
עיכוב הליך מסים מקנה יתרון מס, לא שוויוני, מאחר שיש בו דחיית תשלום המס, דווקא למי שהוגש נגדו כתב אישום. ועוד, דחיית ההליך יחד עם דחיית תשלום המס וביצוע החיוב רק בחלוף המועד שלאחר תום ההליכים הפלילים, עלול לסכן את גביית המס (ראה בש"א 20884/04 מנחם חיים נ' פ"ש ת"א 1,
תק-מח
2005(2) 2404).


בפס"ד מנחם-חיים עמד השופט אלטוביה על הצורך שהליך המסים ינוהל באופן יעיל ויאפשר אכיפה מיידית של המס בו חייב נישום, גם אם מתנהל נגדו הליך פלילי. המסקנה המתבקשת היא, שדווקא בתחום דיני המסים, נדרשת הקפדה יתירה על הכלל היסודי המנחה, לפיו הליך שנפתח בבית המשפט, דין הוא שימשיך ויתנהל באופן רצוף לפי סדר דברים הקבוע בדין ובפסיקה.
בנוגע לענייני מסים, לצד השיקול של יעילות, אין להתעלם מן היתרון שניתן בידי הנישום לגבי דחיית מועד תשלום המס, לרבות סיכול אפשרות גבייתו. לכן, ככלל, לא יינתן עיכוב, אלא אם יצביע הנישום, כאמור, "על שיקולים כבדי משקל, אשר יהיה בהם כדי להוביל להקפאת ההליכים".

23.
בנוגע לחשש כי יהיה בעיכוב ההליך האזרחי, משום ניצול לרעה של הנישום לגבי דחיית מועד ביצוע תשלום המס, ואף ניסיון להשתמטות, יש לחזור ולהפנות לפסיקת אבו שהין, שם ציין השופט ממן, כי יש בידי הנישום להביא להשהיית ההליך האזרחי במתן ערבויות מתאימות לתשלום המס. על כך הוסיפה השופטת מזרחי, שאם ימציא הנישום ערבות בנקאית בגובה המס, אזי יש סבירות גבוהה שהמשיב יסכים לדחיית הדיון, או שבית המשפט, אף ללא הסכמת המשיב, ייעתר לבקשת העיכוב.
יחד עם זאת, כאשר חוב מס הנטען בהליך האזרחי הוא גבוה, ואין בידי הנישום להמציא ערבויות, נראה כי אי ניטרולו של גורם זה, יכול לשמש שיקול נדרש, אך ספק אם יכול להיות נתון מכריע.
כאשר קיימת אפשרות של פגיעה של ממש בזכויות היסוד של הנאשם, ייסוגו אלה מפני עקרון יעילות הדיון ואולי אף מפני הסיכון באי גבייתם בשיעור המלא של המס המתחייב, הכול לאחר שנבחנו גם אפשרויות הבטחת החוב, למקרה שבית המשפט יאשר את השומה, כולה או חלקה.


זכות הגישה לערכאות – פס"ד שגיא
:
24.
השאלה הנוספת שהעלו המבקשות ושאותה הדגישו בסיכומי התשובה היא, אם לאור זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות יסוד (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 631-632), ובמיוחד לאור
פס"ד שגיא (בג"ץ 9909/01 שגיא נ' מנהל אגף המכס ומע"מ, פ"ד נז(6) 193, להלן: פס"ד שגיא), אשר קבע כי אין להחיל את קנס הפיגורים על יתרת מס, בתקופת ניהולו של הליך ההשגה והערעור, אלא החל משבוע לאחר חלוף חודש מיום שהומצאה לחייב במס ההודעה. יש בפסיקה זו, בדומה לפסיקה אחרת המתייחסת להסדרת חיובים כספיים במהלך תקופת הערעור, כדי להדגיש את זכות הגישה לערכאות, כזכות יסוד.


על דרך ההיקש, סבור ב"כ המבקשות, כי יש מקום אפוא לתת לשיקול בירור טענותיו של נישום בהליך פלילי, תוך עיכוב ההליך האזרחי, תוך מתן משקל יתר לזכות ההתדיינות הכוללת גם את זכות הטיעון המלאה, לרבות מימוש "זכות השתיקה" ולהעדיפה אף על חובת תשלום המס. מה עוד שהנתון האחרון, ניתן להבטיחו בדרך של מתן ערבויות כפי שנהגו המבקשות בתיק זה.

25.
כאמור, יש בהחלט מקום לתת משקל נכבד לזכות ההתדיינות. כפי שהובהר בסעיף 9 של ההחלטה, הדבר בא לידי ביטוי גם בקביעת גובה שיעור האגרה, ואולם גם אז מותנה הדבר בנושא המחלוקת ובמיהות בעלי הדין.

על בסיס האמור, אין בפס"ד שגיא, לדעתי, כדי להשליך בענייננו. ראשית, המחלוקת העיקרית בתיק דנן נושא ההחלטה, נוגעת לשאלת מיצוי "זכות השתיקה" בהליך שהוא מחוץ להליך הפלילי והשאלה היא, אם ההסדר בדבר חיסיון מפני הפללה עצמית הוא הסדר ממצה או חסר. בנושא זה, אין כל השלכה לפס"ד שגיא.
ככל שהשאלה נוגעת, לשאלת דחיית תשלום המס, הרי שיש להודות כי פס"ד שגיא
אינו מסייע באכיפת תשלום המס מיידית ואף תורם בפועל לדחיית תשלומו או אף ניסיון מהשתמטות מלשלמו, תוך מתן משקל יתר לזכות ההתדיינות. זאת עד כי נראה שכדאי לו לנישום להגיש ערעור על השומה שנקבעה, גם אם זה אינו מוצדק, משום שיש בכך כדי להביא לדחיית תשלום המס, כשבזה האחרון יש הרי משום תכנון המס הטוב ביותר. נראה, כי אי החלת קנס הפיגורים על יתרת מס השנוי במחלוקת, בתקופת ניהולו של הליך ההשגה והערעור, נותן בידי הנישום טעם להגשת הליך השגה וערעור ומאפשר דחיית תשלום המס השנוי במחלוקת, מבלי שנותרו בידי המשיב, כלים למנוע הגשת הליכי השגה וערעור על כלל סכום המס, גם אם רק חלקו באמת שנוי במחלוקת.

ואולם, בענייננו, לא בקנס על יתרת המס מדובר, אלא בסנקציה מעין פלילית, בשל אי ניהול ספרים. לעניין מהותו של הצו, שהוא מעין צו מינהלי-עונשי אין לי אלא להפנות לע"א 1497/01 הובר נ' הממונה האזורי מע"מ, חיפה, פ"ד נז (5) 947 (2003) (ראה גם ע"ש 687/01 (חיפה) ראש ארם יזמות ובניה בע"מ נ' ממונה אזורי מע"מ חיפה, תק-מח 2004 (3) 3842 (2004) וכן ע"ש (חיפה) 5265/99 בויארת נ' מדינת ישראל-אגף המכס והמע"מ, חדרה, תק-מח 2004 (4) 476 (2004)).
כפי שפורט שם, הוצאת צו לחיוב בקנס על אי ניהול ספרים, מקורו בהוראה מפורשת (סעיף 95 לחוק מע"מ). הוראה זו מבוססת על חזקת התקינות בהחלטת הרשות, ונותנת ביטוי לגבייה מיידית של הקנס או הבטחת תשלומו. קיומו של צו זה, אינו סותר את זכות הגישה, ויש בהסדר כדי להבטיח, ולו במידה מסוימת אי השתמטות מחיוב תשלום הקנס.

הליך הערעור - הליך שומתי כהליך קודם
:
26.
מבחינת אפשרות לפיה תהא פגיעה בנישום אם יידרש לגלות את קו הגנתו בטרם סיימה התביעה הבאת ראיותיה, יש לחזור ולהפנות לפסיקת השופט אלטוביה, הסבור כי בשל קיומו של ההליך השומתי הכולל גם את הליך ההשגה כהליך מקדים, הרי שבמסגרתו כבר נתגלתה – בין במישרין ובין בעקיפין –
הגנת הנישום. קיומו של הליך שומתי, כהליך שקדם להליך המשפטי, יש בו אפוא על-פי מהותו כדי למזער הצורך בהגנה נוספת של "זכות השתיקה". ועוד, בהיות "זכות השתיקה" מוגבלת למשפט או לחקירה בה נאשם הנישום, הרי שמבחינת ההליך האזרחי במיסוי, ההגנה מפני הפללה עצמית יכולה להיות
מוגבלת לשלב החקירה בלבד.
נראה, כי קשה לקבל קביעה זו, לפחות לא כקביעה גורפת.

הסבירות נותנת כי דווקא בשלב של הגשת כתב האישום יכול להתגבש קו ההגנה של הנישום. ואולם, די באפשרות לפגיעה תיאורטית כדי להביא לעיכוב ההליך האזרחי. כאמור, המבקש נדרש לציין מהו אופייה של ההגנה שבה הוא מבקש לנקוט,
כי זו לא גובשה כבר בהליך השומתי ותוך שמירה על זכותו שלא למסור גירסה מפורטת של הגנתו כדי שניתן יהיה לשקול עיכוב ההליך האזרחי בשל אותם טעמים מיוחדים.

27.
הגם שיתכן שקיומו של הליך שומתי כהליך מוקדם לערעור, יהיה בו לצמצם את המקרים בהם באמת עלולה להתקבל טענה מפורטת בדבר חיסיון מפני הפללה עצמית או הגנה מפני גילוי מוקדם של קו ההגנה בה ינקוט, הרי שאין לראות את ההליך השומתי כמונע באופן גורף קיומה של הטענה והצורך להידרש לה.
ועוד, נראה, כפי שציינה השופטת מזרחי, כי הטענה בדבר חיסיון, יכול שתתגבש ותגיע לרמה גבוהה דווקא בשלב של הגשת כתב אישום, ולא בשלב החקירה, במיוחד כאשר באותו שלב יכול הנישום עדיין להיחשב לעד, ורק לאחר מכן לשנות מעמדו לחשוד ולאחר מכן לנאשם.
לדעתי, קו ההגנה מגובש יכול שלא יעלה בהליך השומתי, מה גם שאין למנוע מן הנישום להחליט על קו הגנה שונה ולגבשו לאחר הגשת כתב האישום.
עוד סבורה אני, כי אין לקבל כקביעה גורפת את הטענה שבשל ההליך השומתי המוקדם להליך המשפטי, יודע כבר הנישום בפני
מה הוא עומד, מאחר שלכאורה כל חומר החקירה כבר גולה לו, וכי כבר ניתנה לו ההזדמנות בהליך השומתי להציג גרסתו, וכי למעשה פתיחת ההליך הפלילי נגדו אינה יכולה לשמש בידו מנוף לדחות את הדיון.
הבדיקה גם בנושאים אלה צריכה להיות פרטנית ועניינית, תוך התייחסות לנישום הקונקרטי.

שיקולים הנוגעים ליעילות מערכתית
:
28.
אין למעשה חולק יש מקום לבחון שיקול של יעילות מערכתית, ואין מקום לנהל שני הליכים מקבילים, במקום שניתן לנהל הליך אחד. זמן שיפוטי הוא משאב חשוב וחיוני והמגמה צריכה להיות מיכסום זמן שיפוטי מבלי לפגוע באיכות השירות הניתן לבאי היכלי המשפט.
28.1
לעניין זה ראוי לברר אם מדובר בנושאי אישום הזהים או דומים לנושאי המחלוקת בהליך האזרחי, אורך ההליך, ההשלכות שיהיו לתוצאות ההליך הפלילי על ההליך האזרחי וכיוצ"ב. כאשר ברור שאין למעשה ניגוד בין עקרון זכותו של נאשם לנהל את מלוא הגנתו לבין העיקרון של יעילות מערכתית באופן ניהולו של ההליך, אזיי אין כל מניעה ואולי אף קיימת חובה להורות על עיכוב ההליך האזרחי.
כך למשל, כאשר ההליך הפלילי כבר החל או קרוב לסיימו, ואילו ההליך האזרחי מצוי בשלבים המוקדמים של ניהול התיק, לא צריכה להיות מניעה מלהורות על עיכוב ההליך האזרחי.
28.2
הטענה, לפיה קיומם של הליכים מקבילים יכולה להביא לכך, שיתקבלו החלטות סותרות, היא שיקול, שמשקלו מועט, בשל ההשלכות האפשרויות, דרך כלל, בין שני תחומים אלה.
ככלל, יכול הליך אזרחי להביא לתוצאה שונה מהתוצאה בהליך הפלילי. הדבר הוא גם פועל יוצא ממידת הראיה הנדרשת בכל אחד מההליכים. גם כאשר קיימת הרשעה בפלילים, עדיין משמש פסק הדין, "ראייה לכאורה" בלבד.
ראוי בנושא זה לחזור ולהפנות לפס"ד אבו-שהין (שם, עמ' 301).

28.3
השלב בו הועלתה הבקשה לצד המועד בו הוגש כתב האישום:

האפשרות להגיש בקשה לעיכוב ההליך האזרחי קיימת בכל שלב, אך הגשת הבקשה כשלוש שנים לאחר שכתב האישום הוגש, והתקיימו מספר דיונים מקדמיים, צריך גם הוא להיבחן.
כאשר מועלית בקשה לחיסיון מפני הפללה במקרה בו המשפט הפלילי טרם החל ואף לא נראה בעתיד הנראה לעין - דינה להידחות. החששות שזכויות הנישום בהליך הפלילי במקרה כזה יפגעו רחוקים מן המציאות ואלה ניגפים מפני שיקולי יעילות הדיון. ואולם מצב זה עלול להשתנות עם הגשת כתב האישום הפלילי ותחילת המשפט הפלילי. במקרה כזה לא תהיה מניעה לחזור ולדון בבקשה, אם תוגש, לאחר שכתב אישום הוגש.

ככלל יש לצפות כי המועד לעשיית שימוש בטענת החיסיון יהיה לפני מסירת הראייה. השאלה היא, אם ניתן להעלותה לאחר שנישום כבר הגיש תצהירי עדות ראשית. הסבירות נוטה להשיב בשלילה על שאלה זו.
בהנחה שתצהיר עדות ראשית, כדין עדות ראשית, אשר במסגרתה על הנישום להביא מלוא גרסתו לרבות הגנתו המלאה באותו הליך, הרי שבקשה לממש את "זכות השתיקה" בטענה כי עומדת לנישום הזכות לחיסיון, באותו שלב ובאופן גורף, אינה יכולה כלל לעמוד לנישום. על הנישום להצביע על נסיבות קונקרטיות המתייחסות גם למועד הגשת הבקשה, וכן לפרט מהן הטענות הנוספות היכולות לעלות בנושא החיסיון. מכל מקום, נראה כי במקרה כגון זה, יוכל הנישום להעלות הטענה, רק במסגרת סעיף 47 לפקודת הראיות ולא על דרך "בחירה" גורפת בזכות השתיקה.

לעניין יעילות מערכתית, אכן זה שיקול שיש לקחתו בחשבון כפי שהובהר. כאשר ברור שאין למעשה ניגוד בין עקרון זכותו של נאשם לנהל את מלוא הגנתו לבין העיקרון של יעילות מערכתית באופן ניהולו של ההליך, אזי אין למעשה מחלוקת ולא נדרשת הכרעה, וככלל ניתן יהיה להורות על עיכוב ההליך האזרחי וסיום תחילה של ההליך הפלילי.

פסיקת פיסל
:
29.
פסיקת פייסל לא שינתה את העקרונות שהותוו בפסיקה שפורטו לעיל, אלא חייבה לבחינתם של אלה, תוך יישמם על הנסיבות של אותם ערעורים.

לא יכולה להיות מחלוקת כי משהועלתה הבקשה לעיכוב, יש לבחון אם עקב קיומם של הליכים מקבילים תפגע זכות הנאשם להתגונן. הבדיקה כאמור צריכה להיות על בסיס פרטני. בחינה כזו לא נעשתה בעניינו של פייסל, ומן הטעם האמור היה מקום לחזור ולהידרש לנושא.


סיכום עקרוני
:
30.
המסקנה מן האמור, כי על-פי הפסיקה בהיות עיכוב ההליך הפלילי חריג לאפשרות ניהולם של שני ההליכים במקביל – על הטוען לדחייה, להצביע, כאמור,
תוך התייחסות, בין היתר לנסיבות המאפיינות את עניינו, כי קיים חשש ממשי, שבניהולם של שני ההליכים במקביל, ייפגע המבקש, וכי לא יוכל להגן על זכותו האמורה, במסגרת ההסדר החקיקתי של
סעיף 47 לפקודת הראיות. ועוד, כי הדחייה האמורה, לא תמנע בבוא הזמן, ובכפוף להכרעות שינתנו, ביצוע של מלוא תשלום המס.

כפי שהבהרתי, יש לקבל כי זכות השתיקה וזכות החסיון עולות ברמתן דווקא משלב של הגשת כתב אישום וזאת בניגוד לדעתו של כב' השו' אלטוביה, אולם בניגוד למסקנת כב' השופטת מזרחי, אין אני מסכימה, שככלל התוצאה ההכרחית היא שעם הגשת כתב האישום יש לעכב את ההליך האזרחי. נראה כאמור, שהתוצאה בפסיקת מ.א.ל.ר.ז גם לא הלכה בדרך זו.
על הטוען לעיכוב ביצוע יהא לשכנע את בית המשפט, כי מוצדק בנסיבות העניין להיענות לבקשה וכי ניהול מקביל של ההליכים יביא לפגיעה של ממש בהגנתו בהליך הפלילי המתנהל נגדו. זאת יהא עליו לעשות לפחות תוך פירוט הנושאים הכלליים הנוגעים להגנתו, הגם אם לא באופן של גילוי פרטים ספציפיים. בכל מקרה לא יהא די באמירה כללית.
זאת ועוד, תוך השוואה לפס"ד לופטין, יהא עליו להראות כי בין שני ההליכים המתנהלים, מדובר בנושאים קשורים שזיקתם קרובה, כך שיהא בדיון באחד מהם כדי להשפיע באופן ממשי על האחר.
בצד אלו, היות השאלה נוגעת לתחום המיסוי, והצורך במתן משקל לשיקול היעילות גם לגבי גביית המס ותשלומו ללא דחייה, מחזקים אף הם את המשקל שיש לתת לעקרון של יעילות הדיון. ואולם כל אלה יכול שייסוגו מפני פגיעה של ממש בזכויות נאשם, ובלבד, שהמבקש הצביע על נתונים קונקרטיים שיש בהם לבסס טענה זו.

יישום העקרונות בענייננו
:
31.
ומן הכלל אל הפרט:
כאמור, הבדיקה הראשונית, מורה, כי ההליך הפלילי מורכב, נמצא בתחילת דרכו. מספר העדים רב. בהשוואה להליך האזרחי, הסבירות היא, כי האחרון יכול שיסתיים לפני ההליך הפלילי.


לעצם האפשרות לפגיעה בזכותם של המבקשים להליך פלילי הוגן, טען בא-כוחם, עו"ד מויאל בסיכומים, כי הקפאת הליכים אזרחים של ההליך הפלילי המתנהל במקביל תעשה לאחר בחינה סובייקטיבית של נסיבות המקרה. מסקנה זו מבקש הוא להסיק מההחלטה שניתנה בעניין לופטין.
מסקנה זו מקובלת עלי אולם נראה לי שיש ליישמה בדרך אחרת מזו עליה הצביעו המבקשות.
כדי שניתן יהיה לבחון את הנסיבות הספציפיות, מבחינה סובייקטיבית ככל שאלה מתייחסות למבקשות, לא ניתן להסתפק באמירות כלליות על פגיעה בזכות הגישה לערכאות או בפגיעה בזכויות הנישום להתגונן בהליך הפלילי.

הבחינה כוללת לא רק נתונים חיצונים כמו אופן ניהול ההליך הפלילי אלא גם צריכה להיעשות על דרך של בדיקה פרטנית יותר – ככל שניתן לפגיעה קיימת, כאשר זו אינה יכולה להישאר כפגיעה במישור התיאורטי אלא יש לבססה – תוך לקיחה בחשבון את השלב בו מצוי ההליך – על נתונים סובייקטיביים המאפיינים את התיק הספציפי.


לכן, השאלה הממוקדת בעניינו היא, אם יש בפירוט שהובא בבקשה כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי מפני הפללה עצמית, ואם יש לתת בידי המבקשות לעשות שימוש בחיסיון מפני הפללה עצמית, באופן גורף ולהימנע מגילוי כל ראיה במשפט האזרחי העלולה להפלילו במשפט הפלילי, או שמא ניהול ההליך אזרחי קודם לסיומו של ההליך הפלילי, יהיה בו כדי לפגוע בזכות המבקש שלא לחשוף את קו הגנתו.

על שאלה זו, נראה כי יש להשיב בשלילה.

32.
על אף שמדובר בחלק מן הנאשמים כמערערים ועל אף שנושאי המחלוקות בשני ההליכים דומים, אין מקום להורות על עיכוב, וזאת מן הטעם שהבקשה הוגשה על דרך ההכללה, תוך הסתמכות על עקרונות כלליים, ומבלי לבסס ייחוד מאפיינים המצדיקים מתן הוראה על עיכוב ההליך האזרחי, כחריג לכלל קיומו של הליך ביעילות.
אין לשכוח, כי בעניינו התקיים הליך שומתי מקדים, בו הועלו, יש להניח מרבית טענותיו של הנישום. החשש מפני פגיעה בטענת החיסיון יכולה למצוא פתרונה במסגרת דיון פרטני של שמיעת ראיות בתיק העיקרי. ועוד, אין להתעלם מן העובדה שהיה הליך שומתי קודם, ובהיות מספר חברות מעורבות, ההליך השומתי שהתקיים נעשה גם לגבי כל אחד מן הנישומים.

33.
לעניין ניטרול השיקול של דחיית מס או השתמטות מתשלומו, המשיב אינו מכחיש כי בתיק ניתנו גם בטחונות להבטחת החוב. לטענת המשיב הבטוחות אין בהם כדי לכסות את כל החוב בגין השומות שהוצאו ופסילת הספרים. עיון בהסכם הפשרה מעלה כי אינו מתייחס לכל החברות המבקשות שהן המבקשות, ואיננו מכסה את השומות הנוספות שהוצאו והוא נעשה לפני כשלוש שנים, כאשר הערך של כלי הרכב הולך ופוחת ועוד לא מדובר בביטחונות נזילים.
המבקשות הדגישו (סעיף 8 לבקשה) כי בתיק קיימות ערבויות נאותות על ידי שלוש מבקשות ושתי חברות נוספות (קאוויל וכל-ג'וב), שהעמידו בטוחות רבות לשם הבטחת ניהול הליך שומתי /אזרחי. במסגרת בש"א 11326/03 הוטלו עיקולים על כלי רכב, נכסי מקרקעין וכספים אצל צדדים שלישיים, וזאת מכוח הסכם פשרה בין הצדדים לעניין זה. ועוד, על פי הסכם של שתי החברות הנוספות כאמור (ראה נספח ז לבקשה).

אין ספק, כי נקיטה באמצעים לצמצם חשש מפני אי תשלום המס, הוא שיקול חשוב, אך אינו שיקול בלעדי. שונה המצב במקום בו שולם המס בפועל. הערבויות שהוצגו בתיק, כמפורט לעיל, הן מבחינת היקפן והן מבחינת נזילותם, אין די בהם כדי להורות על עיכוב ההליך האזרחי, מטעם זה בלבד.
לכן, הצעה מצד המבקשים להעמיד בטוחות לתשלום המס ברמה גבוהה של אפשרות לפירעונם למקרה בו הערעור יידחה, יכול שיקים תשתית לעיון חוזר בהחלטה זו.

קושי נפשי בניהול הליכים מקבילים אינו ככלל שיקול המחייב עיכוב ההליך
:
34.
המבקשות העלו טענה נוספות לפיהן, כל בעל דין שהוא גם נאשם נדרש למשאבים פיזיים ונפשיים רבים, באופן שהדבר יקשה על בעל הדין או על באי כוחו לנהל שני הליכים כאלה במקביל. ספק אם יכולות טענות אלו לשמש נימוק לצורך הכרעה במחלוקת האמורה, בכלל. וכשאלה כללית בפרט. מכל מקום נימוקים אלה אינם יכולים להיות נימוקים עיקריים או מכריעים.
נהפוך הוא, דווקא מצבו הרפואי של מנהל המבקשות מחייב דיון מוקדם בערעורים.

אדגיש עוד שנימוק זה לדעתי אינו קשור לעקרון ההגינות שהעלו המבקשות, שעל כל רשות ליישמה.

כתב האישום כמסמך רלוונטי
:
35.
השאלה הנוספת היא אם רשאי היה המשיב לצרף עותק מכתב האישום לתיק זה.
לדעתי רשאי היה לעשות כן בתיק העיקרי גם אלמלא הוגשה הבקשה לעיכוב הדיונים בהליך דנן על אחת כמה וכמה משהוגש ההליך.
גם המבקשות עצמן התייחסו לתוכנו של כתב האישום, כדי להתמודד עם שאלת אפשרות הפגיעה בזכות הטיעון ובזכות ההתגוננות בהליך הפלילי.

התוצאה
:
36.
מכול הטעמים שפורטו לעיל, ובכפוף לאפשרות להגיש בקשות לעיון חוזר, על בסיס שוני בנסיבות רלוונטיות, הבקשה נדחית.
לאור מהות השאלה שנדונה, ישא כל צד בהוצאותיו.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ' באייר, תשס"ו (18 במאי 2006) בהעדר הצדדים.


ש' וסרקרוג
, שופטת
של






עש בית משפט מחוזי 759/03 עש - ראש ארם יזמות ובניה בע"מ, - אדן רם יזמות ושירותים בע"מ, - דקל-עוז יזמות ושירות בע"מ ואח' נ' מנהל המכס ומע"מ חיפה, ממונה אזורי מס ערך מוסף ואח' (פורסם ב-ֽ 18/05/2006)











תיקים נוספים על עש - ראש ארם יזמות ובניה בע"מ
תיקים נוספים על - אדן רם יזמות ושירותים בע"מ
תיקים נוספים על - דקל-עוז יזמות ושירות בע"מ
תיקים נוספים על מנהל המכס ומע"מ חיפה
תיקים נוספים על ממונה אזורי מס ערך מוסף




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט