אריה בע"מ - חברה לבטוח - תעבורה אחזקות בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
אריה בע"מ - חברה לבטוח תעבורה אחזקות בע"מ
 
אריה בע"מ - חברה לבטוח - תעבורה אחזקות בע"מ
תיקים נוספים על אריה בע"מ - חברה לבטוח | תיקים נוספים על תעבורה אחזקות בע"מ

22577
111039/00 א     01/01/2003




א 111039/00 אריה בע"מ - חברה לבטוח נ' תעבורה אחזקות בע"מ




בתי המשפט
א 111039/00
בית משפט השלום תל אביב-יפו
01/01/03
תאריך:
כב' השופטת ניב ריבה

בפני
:
1 . אריה בע"מ - חברה לבטוח

2 . צביקה בן-ארצי בע"מ
בעניין:
התובעים
נ ג ד
1 . תעבורה אחזקות בע"מ

2 . המגן בע"מ - חברה לבטוח

הנתבעות
פסק דין
1. התובעת 2 הינה חברה העוסקת בתחום ההובלות ובבעלותה היתה משאית סמי טריילר מסוג 'דאף' 4x8 המשמשת כקבינה להובלה (להלן: "הקבינה").
הנתבעת 1, חברה להובלה ובעלת כלי רכב גדולים רבים, הזמינה את כלי רכבה של התובעת 2 לרבות נהג מוביל מטענים, לצורך הובלת מטען באמצעות עגלה מתארכת מסוג b.k.w. (להלן: "העגלה") השייכת לנתבעת זו. ביום 10.2.00 הגיע נהג מטעם התובעת 2 לחצרי הנתבעת 1 על-מנת להעביר קורות ברזל ארוכים במיוחד (35 מ') לאתר עבודה ליד ים המלח.

מבצע הובלת המטען כלל כ-5 משאיות, כשמשאית התובעת 2 (להלן: "המשאית") בראשן, בליווי משטרתי, בשל היות המטען חורג.

כקילומטר לאחר צומת מסמיה האט נהג התובעת 2 את נסיעתו. בעת ההאטה נסגרה העגלה השייכת לנתבעת 1 והמצויה מאחרי הקבינה וכתוצאה מכך נדחף המטען שעליה אל תוך המשאית (להלן: "התאונה").
בשל התאונה נהרסו דלתות הקבינה ולא ניתן היה לפתחן, נהג הקבינה נלכד בה, אך בסופו של דבר הצליח להיחלץ ממנה ולצאת בפגיעות מינוריות.
נזק הקבינה, על-פי דו"ח השמאי, היה 80,387 ₪. התובעת 1, מבטחת התובעת 2, שיפתה מבוטחתה בסכום של 75,832 ₪.
התובעת 2 לא תיקנה את המשאית אלא מכרה אותה בסכום של 145,000 ₪. לטענתה, היה שוויה של הקבינה עובר לתאונה, על-פי שווי השוק, 260,000 ₪.
התובעת 2 טוענת כי נזקיה בגין התאונה הינם ההפרש בין השלושה, בתוספת השתתפות עצמית בסך 4,168 ₪ ובסה"כ 39,168 ₪

2. בתביעה זו נתבעות הנתבעת 1 ומבטחתה - נתבעת 2, בגין הפרש זה. לציין כי בנוסף הוגשה תביעת מבטחת התובעת 2 כנגד מבטחת הנתבעת 1 בתביעת שיבוב, אולם חברות הביטוח הגיעו ביניהן להסכם פשרה ולפיכך איני נדרשת לחלק זה של התביעה.

3. התובעת 2 (להלן: "התובעת") מייחסת לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") את האחריות לקרות התאונה. לטענתה, כפי שהושמעה ע"י נהג הקבינה, הגיע הנהג ביום התאונה לנמל אשדוד, שם הועמסו על העגלה שבבעלות הנתבעת שיגומים שונים.
לצורך ההובלה ובשל אורך השיגומים נפתחה העגלה בהארכות לפנים ומאחור, במלוא אורכן.
לגרסתו, היה החלק האחורי של העגלה פתוח עוד מהובלה קודמת, שנתבצעה יום קודם, ולפיכך נדרש להארכה הקדמית בלבד. זו בוצעה כשנהג התובעת יושב בקבינה, ועל-פי הוראתם של האחראי על הפרויקט מטעם הנתבעת ומפקח מטעמה נסע לפנים ולאחור, עד שקיבל אישורם להעמסה.
מנהל התובעת ששימש אף כנהג מטעמה טוען, כי התבסס על אישורם של השניים, כי הכל כשורה וסמך על כך שבדקו את מצב העגלה לאחר ההארכה, לרבות בדיקת כניסת פינים לקדחים לצורך נעילה בטוחה.
באשר לתאונה תאר הנהג את נסיעתו בשיירה, והאטת כלי הרכב ממהירות של 70 קמ"ש ל-50 קמ"ש. בשל האטה זו נתכווצה ההארכה והשיגומים חדרו לקבינה ודחפו את הנהג לעבר ההגה. לאחר היחלצו בדק הנהג ומצא כי הפינים לא הוכנסו למקומם בשל העובדה שבשלד המרכזי של העגלה לא היו קדחים המיועדים לכניסת הפינים, כאשר העגלה מוארכת במלואה בחלקה הקדמי.
לא זו אף זו, לגרסתו, לאחר התאונה, חוזקו יתר המשאיות בעזרת ריתוך המעצורים על שלדת העגלה, עובדה המעידה כי חיזוק העגלה הרלבנטי לא הספיק לצרכים הנדרשים.

4. הנתבעת הכחישה האחריות לתאונה וטענה כי האחריות להובלה או להעמסה היתה מוטלת על נהג התובעת אשר מתוקף תפקידו בפועל ועל-פי חוק, היה עליו לדאוג להובלת המטען בבטיחות.
לגרסת הנתבעת, הפעולה של פתיחת העגלה מבוצעת ע"י לחיצה על ידית בוכנה והפעלת שסתום אויר הפותח את הפינים, נסיעת הקבינה קדימה לאחר פתיחת הפין, שאז נמשך התותב של העגלה ומאריכה. לאחר מכן נסגר הקדח אוטומטית ע"י לחיצת ידית הבוכנה. תפקידו של נהג קבינה הינו לזוז לפנים ולאחור על-מנת לבדוק שהפינים אכן נכנסו לקדח.
לטענתה של הנתבעת, הונחו אדני עץ על העגלה על-מנת למנוע החלקת השיגומים לקבינה, ואולם התפוררותם של האדנים בצירוף בלימת החרום של הנהג הם שגרמו להחלקת השיגומים וכניסתם לתא הקבינה.
הנתבעות אף חולקות על גובה הנזק. לטענתן, נמכרה הקבינה בסכום נמוך מדי, שאלמלא כן לא היה נוצר הפרש בין מחיר השיפוי בצרוף סכום המכירה, לבין ערכה של הקבינה עובר לתאונה.

5. מתוך עדותו של עד התביעה הנוסף, מר ולדימיר גינזבורג, העובד אצל הנתבעת מזה 6 שנים, הובהרו הליכי הבידוק שהינו מבצע כנהג משאית, ואף הובהר כי קיים סיכון, כאשר העגלה נפתחת בפתיחה מקסימלית, הכוללת גם את חלקה הקדמי, שהעגלה תיסגר, ויווצר המצב שנוצר בעת התאונה. מכאן, שבדיקת הפינים הינה צורך ודאי וידוע. על-פי הסברו ניתן להבין שקיים שסתום אויר המבצע את הנעילה ("אני נועל את הפינים עם האוויר, סוגר את הברז ואח"כ נותן קצת משיכה קדימה עם הסוס כדי לוודא שהפינים במקום").

וכך תאר את הארוע מנהל העבודה מטעם הנתבעת: "הוא (הנהג) היה בתא הנהג ואני הייתי למטה, למטה היו עוד אנשים, לא רק אני. אני עזרתי בהעמסה. הוא פתח את העגלה. אני מניח שהוא היה בתא הנהג כאשר הוא פתח, אבל אינני זוכר. הכוונה היא משיכת העגלה עם הסוס, פותחים ידית שסתום אויר, לא יודע מי פתח את זה. יכול להיות שאני פתחתי את זה ואולי צביקה, לא זוכר בודאות. "
6. העיד מר גוטמן, מטעם הנתבעת:
" היו הרבה משאיות... עשינו את אותן פעולות כמו בכל המשאיות, כמו למשל לעזור לנהג לפתוח את העגלה. אני פתחתי לו את הפינים, הוא היה איתי, אח"כ הוא עלה לקבינה, נעל את הבלמים של העגלה ונסע עם הגורר קדימה...הוא (הנהג) היה צריך לבצע בדיקה שהפינים נכנסו בפני
ם. לא יודע אם הוא ביצע את הבדיקה."

הנה כי כן, מכל האמור לעיל נובע, כי נציגי הנתבעת הם שנעלו את העגלה, והנהג, אשר ישב בקבינה, הסתמך על השניים, המיומנים במקצועם, כי סגרו, נעלו וקשרו את העגלה והאדנים.

7. טענת הנתבעת, כפי שהובאה ע"י מנהל העבודה מטעמה באשר להעדר חשיבותם של הפינים לענין הנעילה מחד גיסא, ותפקידם המרכזי של אדני העץ מאידך גיסא, איננה מתיישבת עם הסבירות. כך למשל נשאל העד וענה כדלהלן:

"ש. אמרת שאם הפינים לא היו סגורים זה לא משנה.
ת. בפירוש כן. זו דעתי. אם העץ מונח טוב והקשירה הכל בסדר, זה לא צריך לקרות. זה קרה בגלל שהאדנים שהיו למטה השתחררו, התפרקו...האדנים נשברו כתוצאה מזה שהם היו כנראה לא טובים. יכול להיות שכאשר הרימו אותם לא ראו שהם לא טובים, מבחוץ זה נראה טוב אבל בפני
ם זה רקוב. עם קצת זעזועים בנסיעה זה נמעך."
הנ"ל אף העיד כי הוא ומפקח הנתבעת שמו אדני העץ על העגלה.
8. אחריות בנזיקין מהי?
"חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעיתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים סבירים טבעיים ורגילים לפעילות האנוש המקובלת. בגינם נקבע, כענין של מדיניות משפטית, שחובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם כעובדה מוגמרת. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. כך בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו" (ת.א. (ת"א 583/93 תק. מה 2002 (1) 696).

9. בנסיבות שלפנינו, מתוקף מעשיהם ותפקידם של עובדי הנתבעת, ניתן לקבוע כי היתה קיימת עליהם חובת זהירות מושגית. לנוכח הסיכון שבהובלה, ניתן אף להגיע למסקנה כי זו התגבשה לחובה קונקרטית.

מתוך כך שהשניים, האחד המפקח על הפרויקט מטעם הנתבעת, העובד אצלה מזה 25 שנה והידוע כבעל ידע רב ומומחיות רבת שנים ומוניטין בקנה מידה ארצי בכל הכרוך בהובלת מטענים מיוחדים בכלל ובנגררים בפרט, והשני מפקח בכיר אצל הנתבעת, בהבחינם כי נהג התובעת יושב בקבינה ובנתנם לו הוראות עד לסיום ההעמסה ואישורה - יכלו לצפות את הארוע (סגירת ההארכה), אופיו והיקפו. התאונה, כפי שהתרחשה הינה בגדר הסיכון שיצר מחדלם, ואם יורשה לי להעיר, אך בנס לא נגרמו תוצאות חמורות מאלו שארעו בפועל.
מכאן, שניתן לקבוע כי האחריות לתאונה חלה על הנתבעת. מאידך,מצאתי כי לתובעת אשם תורם בתאונה: בשל הסיכון הכרוך בהובלת המטען החורג, ניתן היה לצפות מנהג התובעת כי יוודא ויבדוק באורח סופי והחלטי כי עגלת הגרירה ננעלה כדבעי. לא זו אף זו, תקנה 85 לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961 מטילה האחריות לתקינות הרכב המוביל וסגירת המטען על המוביל.
מכל האמור לעיל הנני קובעת כי אשמה התורם של התובעת הינו 30%.

שיעור הנזק:
שוויה של הקבינה, עובר לתאונה, הוערך באמצעות חוות-דעת מטעם חגואל רונן, בסך של 260,000 ₪.
בחוות-דעת נגדית מטעם דני ירסקי נטען כי "מכירה בסכום נמוך יותר מהעקרון ערך רכב פחות הנזק מטיב עם הקונה וגורמת לעשיית רווח קל על גבו של המוכר המפצה".
הגם שבאופן עקרוני נכונה האמירה דנן, לא הוכח כי התובעת עשתה מלאכתה קלה במכירה בסכום המופחת.
המומחה לא יכול היה לחוות דעה לגבי עסקאות דומות שנעשו בתקופה הרלבנטית, כך שלמעט ביקורת, לא תרמה עדותו במאומה.

מכאן, הנני מקבלת גרסת התובעת כי ניסתה למכור הקבינה במשך חודש וחצי ומכרה אותו למרבה במחיר, בסכום של 145,000 ₪.
לנוכח האמור לעיל, חבות הנתבעות ביחד ולחוד לתובעת הינה 70% מסכום התביעה ובסה"כ 27,417 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה (10.2.00).
כן תשאנה הנתבעות, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת ובשכ"ט עורך-דין בסך של 4,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
פסק דין
ניתן היום כ"ז בטבת, תשס"ג (1 בינואר 2003) בהעדר הצדדים.

ניב ריבה
- שופטת








א בית משפט שלום 111039/00 אריה בע"מ - חברה לבטוח נ' תעבורה אחזקות בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/01/2003)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן