בצר משה - מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה - מגדל העמק

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
בצר משה
 
בצר משה - מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה - מגדל העמק
תיקים נוספים על בצר משה |

875/01 עפ     02/10/2002




עפ 875/01 בצר משה נ' מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה - מגדל העמק




1
בתי המשפט
עפ 000875/01
בבית המשפט המחוזי בנצרת
02/10/02
תאריך:
כב' סגן הנשיא, מנחם בן-דוד
- אב"ד
כב' השופט, חיים גלפז

כב' השופטת, דר' נאוה אפל-דנון

בפני
:

בצר משה
ת"ז: 057683112
בעניין:
המערער
נ ג ד
מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה - מגדל העמק
המשיבה
פסק דין
זהו ערעור על החלטתה של כב' השופטת מרדכי עיריה מיום 9/9/01 בתיק פלילי 1906/00 בית משפט שלום בית שאן.

בתיק זה הוגש ב- 27/1/98 נגד המערער כתב אישום על פיו לא קיים צו בית משפט, עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה וכן ביצע שימוש חורג במקרקעין, עבירה לפי סעיף 204 (ב), 145 (א) 3 ו- 204 (א) לחוק הנ"ל וכן לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) התשכ"ז 1967, 1 (1).

הצו שלא קוים ניתן נגדו בת.פ. 4437/95 בית משפט שלום נצרת ביום 11/3/96 בו נצטווה בין היתר להרוס מדרגות חיצוניות יצוקות בטון שהקים בחצר ביתו ופתח שפתח בקיר החיצוני של הבית לדלת בקומה ב' בבית שברח' קיצנית 31 מגדל העמק גוש 17451 חלקה 17, וזאת תוך 12 חודש, דהיינו עד 10/3/97.
נטען שהמערער לא ביצע את צו ההריסה ובכך הפר את פסק הדין והוא ממשיך להשתמש במקרקעין שימוש חורג ללא היתר.
המערער הודה בכל העובדות המפורטות בכתב האישום, אולם טען כי קיבל היתר שהוצא ב- 8/11/98, לאחר מועד הגשת כתב האישום נגדו, שלדעתו הוצא כדין ותחולתו רטרואקטיבית מ- 3/3/96, ולפיכך, היה מקום לזכותו מכל אשמה.

כב' השופטת מרדכי מצאה אותו אשם בעבירות המפורטות על פי הודאתו ובגזר הדין ציינה כי ככל שהמערער הורשע על ביצוע העבירה במועד שקדם להוצאת ההיתר האמור, אין צורך לדון במחלוקת בין הצדדים באשר לתוקף ההיתר במועד זה, והטילה עליו מאסר על תנאי לתקופה של 30 יום שלא יעבור במשך שנתיים מיום 1/9/02 עבירות על הסעיפים בהם הורשע בתיק; תשלום קנס בשיעור 600 ₪, וכן חייבה אותו לחתום על התחייבות כספית בסך 3,000 ₪ להימנע תוך שנתיים מיום 1/9/02 מלעבור עבירה על הסעיפים בהם הורשע.

בערעורו על פסק הדין, טען המערער כי קיים את צו בית המשפט ומתן הרישיון התעכב מעבר לזמן המקובל באשמת פקידי הועדה עד שלבסוף הונפק לו הרישיון המיוחל כאשר תוקפו החל מתאריך 3/3/96 למרות שהוצא ב- 8/11/98. ההיתר הוצא על פי ישיבת ועדת הרישוי מ- 03/03/96 על ידי הועדה המקומית שחתמה עליו ב- 08/11/98.
מכיוון שתוקף צו ההריסה אשר הוצא נגדו בת.פ. 4437/95 היה עד תאריך 11/3/97, ומכיוון שתחולת הרישיון הינה רטרואקטיבית מ- 03/03/96 יש לראותו כמי שקיים את צו בית המשפט.
ההיתר שקיבל אמנם מותנה במילוי מספר תנאים אולם הוא עמד בכולם, מלבד (המערער השתמש במילה "לרבות" אולם מתוכן הדברים נראה כי התכוון "למעט") בתנאי של הקלה בקוי בניין שלטענתו היה מלכתחילה לא בר ביצוע ולא חוקי. ההיתר חתום על ידי ראש העיר בתפקידו כיו"ר הועדה, מהנדס העיר המכהן ומוטבע בחותמת הועדה המקומית לתכנון ובניה.

המערער טוען כי טעתה כב' השופטת בכך שלא התיחסה להיתר כמסמך בר תוקף החל מ- 3/3/96; שלא נתנה דעתה לכך שההיתר ניתן על ידי הועדה המקומית ולא על ידי רשות הרישוי; טעתה בכך שציינה בגזר הדין כי על פי הוראות חוק התכנון והבניה, רשות הרישוי אינה מוסמכת ליתן היתר הכולל הקלה.

1. הכלל הוא כי מתן היתר בניה איננו פועל רטרואקטיבית ואיננו מבטל מעשה עבירה שבוצע לפני הוצאתו. האחריות הפלילית של מי שמבצע פעולת בניה ללא היתר כדין קיימת גם אם לאחר מכן קיבל היתר. להוצאת היתר לאחר שפג הזמן שניתן בפסק הדין להשגתו יש שתי השלכות אפשריות:
א. בעת מתן גזר הדין הדבר עשוי להילקח בחשבון.
ב. הצו מונע הריסה של מה שנבנה בשעתו ללא היתר.
(ראה גם, ע"פ (חיפה) 761/00 מדינת ישראל נ' פרנס ואח' תקדין מחוזי 2000)

הפירוש שהמערער טוען לו יש בו כדי לסכל את מטרת החוק שתכליתה למנוע תחילת עבודת בניה ללא היתר כדין. לפיכך, השגת היתר לאחר שבוצעה בניה ללא היתר איננה מוחקת או מרפאה את העבירה.
התוצאה היא שכאשר הוגש כתב אישום נגד המערער ב- 27/1/98 על אי קיום צו בית המשפט להרוס את המדרגות עד ה- 11/3/97, לא היה בידיו היתר כלשהו ולכן אין ספק שבמועד ה- 27/1/98 היה מקום להרשיע את המערער בעבירה המיוחסת לו של שימוש חורג ללא היתר ואי הריסת המדרגות ואי סתימת הפתח בהעדר היתר.
גם משקיבל המערער את ההיתר המיוחל לתוקפו הוא טוען ב- 8/11/98, לא חל ההיתר רטרואקטיבית, ולפיכך ביצע המערער את העבירה כאשר לא השיג היתר בניה תוך תקופת הארכה שניתנה לו עד ה- 10/3/97.

2. בזה ניתן היה למעשה לסיים את פסק הדין בערעור זה, אולם, מאחר והמערער מייחס חשיבות רבה להיתר שקיבל ב- 8/11/98 על פי "אישור רשות מקומית מיום 03/03/96" מן הראוי שנעמוד על הקשיים שמעורר היתר זה
באם יעשה בו שימוש בעתיד.

על פניו מדובר בהיתר מותנה במספר תנאים, לפיכך על מנת שהיתר מותנה יקבל תוקף יש להוכיח שהתנאים מולאו. נטל ההוכחה על בעל ההיתר.

מאידך, על הטוען לחוסר תוקפו של היתר זה, להוכיח כי לועדת רישוי מקומית אין סמכות למתן היתר הכולל הקלה, או שלא היה לה כלל סמכות לתת את ההיתר.
לאור האמור לעיל אנו דוחים את הערעור ומשאירים את פסה"ד וגזה"ד על כנם.

ניתן היום, כ"ו בתשרי תשס"ג (2 באוקטובר 2002) במעמד הצדדים.

דר' נאוה אפל-דנון
,
שופטת

חיים גלפז
,
שופט

מנחם בן-דוד
,
סגן הנשיא - אב"ד

000875/01עפ 054 סנא חאמד








עפ בית משפט מחוזי 875/01 בצר משה נ' מדינת ישראל - הועדה המקומית לתכנון ובניה - מגדל העמק (פורסם ב-ֽ 02/10/2002)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן