מוטי אוחיון - חברת אופק דיפנס-שמירה ואבטחה בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
מוטי אוחיון חברת אופק דיפנס-שמירה ואבטחה בע"מ




מוטי אוחיון - חברת אופק דיפנס-שמירה ואבטחה בע''מ

תיק בית דין לעבודה 5471/06     15/04/2008 (עב)



תיקים נוספים על מוטי אוחיון
תיקים נוספים על חברת אופק דיפנס-שמירה ואבטחה בע"מ




עב 5471/06 מוטי אוחיון נ' חברת אופק דיפנס-שמירה ואבטחה בע"מ




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית דין א.לעבודה ת"א
עב 005471/06

בפני
:
כבוד השופטת לאה גליקסמן
נ.צ. (עובדים) מר שמשון רוט
נ.צ. (מעבידים) גב' דורית שחר


22/05/2008



בעניין
:
מוטי אוחיון



ע"י ב"כ עו"ד
אנטר שי
התובע


נ
ג
ד



חברת אופק דיפנס-שמירה ואבטחה בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
לירז סגל
הנתבעת

פסק דין

1.
בפני
נו תביעת התובע, שעבד כקב"ט מטעם הנתבעת, לתשלום רכיבים אלה: פיצויי פיטורים; דמי הודעה מוקדמת; פדיון חופשה; דמי הבראה; פיצוי בגין הפרת הסכם עבודה; פיצוי בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים; דמי חגים; הפרשי שכר.
2.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת

:
2.1.
התובע החל לעבוד אצל הנתבעת (להלן – הנתבעת או החברה) כקב"ט בקניון הזהב בעיר ראשון לציון (להלן: "קניון הזהב") ביום 15.7.05.
2.2.
לפני שהחל התובע לעבוד אצל הנתבעת, הוא הועסק כקב"ט בקניון הזהב על-ידי חברת שירותי השומרים, אשר סיפקה שירותי שמירה בקניון הזהב אותה עת. התובע המשיך לעבוד ברציפות כקב"ט בקניון הזהב לאחר שהנתבעת החלה לספק שירותי שמירה בקניון במקום חברת שירותי השומרים בחודש יולי 2005, וכאמור הועסק בנתבעת החל מיום 15.7.05.
2.3.
בין התובע לבין הנתבעת נחתם הסכם עבודה. שכרו של התובע על פי ההסכם עמד על
7,000 ₪ ברוטו.
2.4.
בשלהי חודש דצמבר 2005 הופסקה עבודתו של
התובע בקניון הזהב.
2.5.
ביום 2.1.06 קיבל התובע מכתב מהנתבעת בו הודע לו על הפסקת עבודתו בנתבעת.
2.6.
אשת התובע מנהלת חנות בקניון הזהב, וניהלה אותה גם בתקופה הרלוונטית לתביעה. עובר למועד סיום העסקת התובע בקניון הזהב, ניהלה אשת התובע תביעה כנגד קניון הזהב.
3.
מטעם התובע העיד התובע בעצמו.
מטעם הנתבעת העידו: מר יהודה חיון, מנהל הנתבעת (להלן: "מר חיון"); מר מוטי פרנק, ששימש כמנהל התפעול בקניון הזהב במועדים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "מר פרנק").

4.
השאלות העומדות להכרעה הן

:
4.1.
האם בחישוב הזכויות הסוציאליות להן זכאי התובע מהנתבעת, ככל שהוא זכאי, יש להביא בחשבון את הוותק שצבר בתקופת עבודתו בקניון הזהב מטעם חברת שירותי השומרים?
4.2.
מה היו נסיבות סיום העסקת התובע בנתבעת- האם התובע התפטר או פוטר מעבודתו? אם פוטר- האם הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, ובאיזה שיעור?
4.3.
האם התובע זכאי לתשלום פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים עבור תקופת עבודתו בנתבעת? ואם כן- באיזה שיעור?
4.4.
האם התובע זכאי לתשלום הפרשי שכר עבור חודש דצמבר 2005?
4.5.
האם זכאי התובע להפרשים בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים לאחר שלושה חודשי עבודה בנתבעת?
4.6.
האם התובע זכאי לפיצוי בגין הפרת חוזה העבודה?

רציפות זכויות ותנאי עבודה במקום עבודה
- המסגרת המשפטית
5.
עקרון יסוד במשפט העבודה הישראלי הוא שקמה לעובד רציפות זכויות ותנאי עבודתו מכוח עבודתו באותו מקום עבודה. על עקרון יסוד זה עמד בית הדין הארצי לעבודה באומרו:
החל מחוק העבודה הראשון שחקקה הכנסת – חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה) תש"ט – 1949 (סעיף 3(ב)) דרך חוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 (סעיף 3), חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (סעיף 1) וחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז – 1957 (סעיף 18), גישתו של בית הדין הארצי לעבודה הייתה שלעניין זכויות במשפט העבודה המגן ומשפט העבודה הקיבוצי – יש לראות את "המפעל", את מקום העבודה, לא רק כנשוא של "בעלות" אלא גם כנושא של "זכויות", כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו מפעל.

דב"ע שם/67 – 3
נוסבאום – עירית גבעתיים
, פד"ע יב 194, 198.
וראו גם:
דב"ע שנ/105 – 3
ת.ד.ל. (שירותים טכניים) 1986) בע"מ נ' אהרון בביאן
, פד"ע כב 102, 104.
דב"ע נז/ 135 – 3
אגודת השומרים בע"מ – אברהם פיסקון
, פד"ע לב 78, 87 (להלן –
עניין פיסקון
).
דב"ע מו/8 – 3
פנחס דלויה – בלזכה מאיר
, פד"ע יח 48.
6.
עקרון שמירת זכויות העובד בעת חילופי מעבידים נועד להגן על הזיקה בין העובד למקום העבודה, ולהבטיח כי זכויותיו של עובד יישמרו גם כאשר מתחלף המעביד באותו מקום עבודה. עמד על כך כבוד השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 415/90 מזרחי נ' פלפלי
(פ"ד מו(4) 601):
הרעיון העומד מאחורי הוראות אלה וכן הוראות דומות נוספות (...) הוא שקיימת זיקה בין העובד לבין "מקום העבודה". זיקה זו היא מרכזית ומשמעותית ביחסי העבודה ומחייבת הגנה. המחוקק הבטיח כי זכויותיו על-פי חוק של עובד יישמרו גם כאשר הוא עובר ממעביד למעביד באותו מקום עבודה (ח. הרדוף, זכויות עובדים בחילופי מעבידים, בפירוק חברה ובכינוס נכסים (תל-אביב, 1988) עמ'
25,22). על עקרון זה עמד גם בית-הדין לעבודה בשורה של פסקי-דין (ראה למשל, דב"ע שם/67-3 נוסבאום - עיריית גבעתיים, פד"ע יב' 194, 198; דב"ע מא/127-3 ווהל - אנצלביץ פד"ע יג' 248, 251-2; דב"ע מו/8-3 דלויה - בלזכה פד"ע יח' 48, 52).

...............
הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות אינן נשענות על קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה, למרות חילופי המעבידים. במידה והמשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה נשמרות זכויותיו ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש בינו לבין המעביד החדש או שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות
.
7.
בע"ע 1281/02 נירה שאול נ' עזרי יהודית (לא פורסם, ניתן ביום 3.3.03) בית הדין הארצי הרחיב את הכלל, והחיל את עקרון רצף הזכויות במקום עבודה אחד לאחר חילופי מעבידים, גם על זכויות נוספות, ובהן הזכות לדמי הודעה מוקדמת:
יש מקום להדגיש את העקרון כי מקום העבודה הוא הנושא זכויות לעובד, ולפיכך זכאות המערערת, למשל, לחופשה לדמי הבראה ולהודעה מוקדמת, צריכה להיקבע עקרונית, על פי משך עבודתה באותו מקום עבודה ללא קשר לעובדה שנעשו חילופי המעבידים.
(סעיף 9 לפסק הדין)
.
8.
לאור האמור, יש לומר כי על פי הדין חלה רציפות זכויות באותו מקום עבודה לצורך חישוב זכויותיו של עובד, ובהן: פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה.
9.
בעד"מ (ארצי) 1011/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ נ' טטיאנה וורונין (לא פורסם; ניתן ביום 21.8.05) (להלן - עניין דינמיקה) ופסקי דין שבאו בעקבותיו [ע"ע 1144/04 אברהם מרחיב נ' מוקד אמון סביון (1981) בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 21.12.06); ע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שירותים בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 27.3.06); ע"ע 1363/02 דינה חזין נ' תנופה שירותים כ"א ואחזקות 1991 בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 5.11.06)] קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרה של חילופי קבלני שירותים או חברות כוח אדם במקום העבודה, זכאי העובד לפיצויי פיטורים מקבלן השירותים או חברת כוח האדם, גם אם המשיך לעבוד באותו מקום עבודה. לדעתנו, פסיקה זו באה להוסיף על זכויות העובד מכוח החוק ולא לגרוע מהן או לצמצמן. תכלית הפסיקה בעניין דינמיקה הייתה לתת לעובדי קבלני שירותים/חברות כוח אדם את זכות הבחירה, דהיינו את הזכות לבחור להישאר במקום העבודה בו עבדו ולא לחייבם לעבור לעבוד במקום עבודה חלופי על פי הצעת קבלן השירותים/חברת כוח האדם. כמו כן נועדה הפסיקה להקל את מימוש הזכויות לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות אחרות הנובעות מסיום קשר העבודה בעד תקופת העבודה אצל קבלן כוח אדם/חברת כוח אדם שהפסיקו לתת שירותים לאותו מקום עבודה.
אולם, פסיקה זו לא באה לגרוע מזכויות העובדים על פי חוק, ולשלול מהם את הזכות לפיצויי פיטורים מהמעביד האחרון בעד כל תקופת עבודתם באותו מקום עבודה, ככל שהמעביד הקודם לא שילם להם פיצויי פיטורים. כך נקבע במפורש בעניין פיסקון, בו נדון סעיף כ(11) להסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה, המחייב מעביד בענף השמירה שהפסיד במכרז באתר לשלם פיצויי פיטורים לעובדים שהועסקו באותו אתר, באומרו:
לסעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, כמו לסעיפים אחרים בחוק זה, עליונות נורמטיבית ואין ניתן לגרוע מהאמור בו, בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה, אלא להוסיף עליו ..
ההוספה על האמור בחוק פיצויי פיטורים יכול ותתייחס להרחבת הזכאות מעבר לאמור בסעיף 1(א) לחוק או, לדוגמה, בשיעור פיצויי הפיטורים.


(סעיף 16 לפסק הדין).

וראו גם: סעיף 22 לפסק הדין, בו נקבע כי בכל מקרה גוברות הוראות סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים על הוראות ההסכם הקיבוצי.

10.
כללו של דבר

:
עקרון יסוד במשפט העבודה הוא שקמה לעובד רציפות זכויות ותנאי עבודתו מכוח עבודתו באותו מקום עבודה, ובכלל זה הזכאות לקבל פיצויי פיטורים מהמעביד האחרון שפיטרו, על פי סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963. זכות זו של העובד היא זכות קוגנטית, ולא ניתן לגרוע ממנה בהסכם קיבוצי או בהסכם אישי.


הסכמה בין הצדדים בעניין זכותו או היעדר זכותו של התובע לצבירת זכויות
11.
התובע טען כי עם קבלתו לעבודה בנתבעת, הובטח לו על ידי מר חיון, מנכ"ל הנתבעת, כי על אף חילופי חברות השמירה, במניין תקופת הוותק של התובע בנתבעת תבוא בחשבון גם תקופת העסקתו על ידי חברת שירותי השומרים כקב"ט קניון הזהב.
12.
הנתבעת טענה מנגד כי בעת חילופי חברות השמירה, הבהיר מר חיון לתובע במפורש כי עליו להסדיר את כל הכספים המגיעים לו מחברת שירותי השומרים, לרבות פיצויי פיטורים.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי במסגרת מדיניות קליטת העובדים אצלה, היא החתימה את התובע, כמו גם את יתר העובדים, על "טופס קליטה", הקובע במפורש כי תקופת העבודה באתר מטעם שירותי השומרים לא תיחשב כוותק בעבודה אצל הנתבעת.

לטענתה, התובע אף החתים על הטופס את המאבטחים שעברו מחברת שירותי השומרים
לנתבעת.
הנתבעת חזרה בה מהטענה כי התובע חתם על "טופס קליטה", ומר חיון הצהיר כי התובע אכן לא חתם על "טופס קליטה". לטענת מר חיון, התובע הבטיח למר חיון כי יחתום על "טופס קליטה"
בימים הקרובים, ולנוכח העובדה שנתן אמון בתובע לא עסק בנושא זה.
13.
נקדים ונאמר כי לדעתנו גם אם התובע היה חותם על "טופס קליטה" כדוגמת הטופס שצורף כנספח א' לתצהירו של מר חיון לא היה בכך כדי לשלול את זכאותו לפיצויי פיטורים, ככל שזו קיימת, מכוח סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים.
זאת, לנוכח העובדה כי מדובר בזכות קוגנטית מכוח חוק מגן, ולכן אין תוקף להסכמתו של העובד לוותר על זכותו מכוח חוק פיצויי פיטורים.
14.
מעבר לאמור לעיל נוסיף כי איננו מקבלים בנושא זה את גרסתו של מי מהצדדים, כמפורט להלן:
14.1.
איננו מקבלים את גרסת התובע כי הובטח לו על ידי מר חיון כי תקופת עבודתו בחברת "שירותי השומרים" תובא בחשבון כתקופת עבודה בנתבעת לעניין חישוב זכויותיו. כעולה מהראיות בפני
נו, מדיניותה של הנתבעת הייתה כי תקופת עבודתם של העובדים בחברת

"שירותי השומרים" לא תיחשב כתקופת עבודה בנתבעת. מדיניות זו באה לידי ביטוי בכך שהנתבעת דרשה מכל העובדים לחתום על "טופס קליטה", בו הצהיר כל עובד כי החברה תהיה חייבת בתשלום שכר ותנאים אחרים רק ממועד תחילת עבודתו של העובד בחברה, וכי הוותק אצל המעסיק הקודם לא יעמוד לזכות העובד (נספח א' לתצהיר מר חיון).
התובע אף אישר בעדותו כי זו הייתה מדיניות החברה (ע' 8 ש' 10 – 17). אנו סבורים, כי אילו הייתה ניתנת לתובע התחייבות כנטען על ידו, הדבר היה בא לידי ביטוי מפורש בהסכם ההעסקה שנחתם בינו לבין הנתבעת.
14.2.
איננו מקבלים גם את גרסתו של מר חיון בתצהירו, כי התובע התחייב בפני
ו כי יחתום על "טופס קליטה" וכי התובע אישר בפני
ו כי ברור לו שעליו להיפרע את הסכומים המגיעים לו בעד תקופת עבודתו הקודמת מ"שירותי השומרים". מעדותו של מר חיון בבית הדין עולה כי התובע נמנע מלחתום על "טופס קליטה", כאשר מר חיון העיד כי
הוא היה אמור לחתום על אותו טופס מדובר והוא השתהה עם זה ומכר לי סיפורים כאלה ואחרים...
הוא לא חתם על טופס ספציפי.

(עמ' 17 ש'

19 – 22 ).
בהמשך העיד
מר חיון כי
יצאתי מנקודת הנחה שהסכם ההעסקה מכסה את הפינה הזו.

(עמ' 21 ש' 5-6).

14.3.
התובע הודה כי החתים חלק מהמאבטחים הכפופים לו על מסמך כזה, אולם טען כי הוא עצמו סירב לחתום על טופס זה, שכן צבירת הוותק הייתה חשובה לו באופן משמעותי יותר בהשוואה למאבטחים, וזאת לאור וותקו הרב ולאור תפקידו הניהולי אשר הוסדר בחוזה אישי (עדות התובע עמ' 8 ש' 10-17; עמ' 9 ש' 4-10).
14.4.
כללו של דבר:

אנו סבורים, כי לא הייתה הסכמה מפורשת כלשהי בין התובע לבין הנתבעת בעניין תקופת עבודתו של התובע בחברת "שירותי השומרים", כנטען על ידי מי מהצדדים. הנתבעת מצדה לא הסכימה להכיר בתקופת עבודתו של התובע בחברת "שירותי השומרים" כתקופת עבודה המקנה לתובע זכויות מהנתבעת, וסברה (בטעות) כי הסכם העבודה בו נקבע במפורש שתקופת העבודה היא מיום 15.7.05 מסדיר עניין זה. התובע מצדו סירב לוותר במפורש על הכרה בוותקו הקודם כתקופת עבודה אצל הנתבעת, אולם לא ניתנה לו התחייבות מפורשת של הנתבעת כי תקופת עבודתו בחברת "שירותי השומרים" תיחשב לתקופת עבודה בנתבעת. מכל מקום, כאמור לעיל, לנוכח העובדה כי מדובר בזכות קוגנטית מכוח חוק מגן, ממילא יש להחיל את הוראת סעיף1(א) לחוק פיצויי פיטורים, הקובעת כי במקרה של זכאות לפיצויי פיטורים זכאי התובע לפיצויי פיטורים בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה.
הוא הדין בנוגע לזכויות אחרות המגיעות לתובע מכוח חוקי המגן וצו ההרחבה.
15.
בהתייחס לטענות הנתבעת בסיכומים בעניין זה נוסיף:
15.1.
אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת, כי ההלכה לפיה עובד זכאי לצבור תקופות וותק באותו מקום עבודה אינה חלה על עובדים המאיישים תפקידים בכירים על-פי חוזים אישיים. כמו כן אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה צבירת הוותק אינה חלה על עובד אשר התפטר מרצונו ממעבידו הקודם במטרה להמשיך ולעבוד באותו מקום עבודה תחת מעביד חדש. חוק פיצויי פיטורים אינו מבחין בין עובדים זוטרים לבין עובדים בכירים. כמו כן, אין כל משמעות לכך שהתובע עבר לעבוד בנתבעת על פי בחירתו. כאמור, עצם עבודתו באותו מקום עבודה מצמיחה לתובע זכויות.
15.2.
הנתבעת טענה כי לא מתקיימים תנאי סעיף 1(ב) לחוק פיצויי פיטורים, לפיו חובת המעביד החדש מותנית בכך שהתחייב בכתב כלפי העובד כי ישלם את פיצויי הפיטורים שחב המעביד הקודם. אולם, סעיף זה כלל אינו רלוונטי לענייננו, שכן הוא עוסק במצב בו עבר עובד ממקום עבודה למקום עבודה אחר אצל אותו מעביד ונתחלפו המעבידים במקום העבודה האחר. במקרה הנדון, בו מדובר בחילופי מעבידים באותו מקום עבודה, חל סעיף 1(א) אשר על פיו אין כל דרישה להתחייבות בכתב של המעביד החדש.
16.
לאור האמור, ככל שהתובע זכאי לתשלום בעד זכויות כלשהן מהנתבעת, הרי שיש לחשב את הוותק שלו ככולל גם את תקופת עבודתו בחברת השומרים, כקב"ט בקניון הזהב.

תקופת עבודתו של התובע בחברת שירותי השומרים

17.

התובע טען כי עבד בחברת שירותי השומרים החל מחודש אוקטובר 2002 ועד לתחילת עבודתו בנתבעת (סעיף 2 לתצהירו; עמ' 4 ש' 15-16). אמנם, התובע לא הביא כל ראיה לתקופת עבודתו בחברת שירותי השומרים, כגון תלושי שכר או הסכם עבודה. אולם, הנתבעת לא הכחישה כי חברת שירותי השומרים סיפקה שירותי שמירה בקניון הזהב לפני הנתבעת ולא הכחישה כי התובע עבד כקב"ט בקניון הזהב מטעם חברת שירותי השומרים לפני שהחל לעבוד בנתבעת. עדי הנתבעת אף העידו בתצהיריהם כי הכירו את התובע עוד מתקופת עבודתו כקב"ט בחברת שירותי השומרים
(סעיף 4 לתצהיר מר חיון; סעיפים 3-4 לתצהיר מר פרנק). הנתבעת אף לא מסרה גרסה חלופית לתקופת עבודתו של התובע בשירותי השומרים.
18.
בנסיבות אלה, אנו מקבלים את עדות התובע בעניין זה, שהייתה מהימנה בעינינו, לפיה הוא עבד כקב"ט הקניון מטעם חברת שירותי השומרים החל מחודש אוקטובר 2002 ועד לתחילת עבודתו בנתבעת בראשית חודש יולי 2005.

נסיבות סיום עבודתו של
התובע בנתבעת
19.
גרסת התובע באשר לנסיבות סיום העסקתו בנתבעת: בתחילת חודש דצמבר 2005 נערכה פגישה בינו לבין מנכ"ל הנתבעת, מר חיון, בה סוכם עימו כי יוצע לו תפקיד בכיר יותר של קב"ט הנתבעת, והובטח לו כי תנאי העסקתו בתפקיד החדש יסוכמו בתוך מספר ימים. לאחר מכן ניהל התובע שיחות רבות עם מנכ"ל הנתבעת, אולם לא קיבל תשובה לגבי מועד
תחילת עבודתו בתפקיד החדש ולגבי תנאי העבודה. כאשר הגיע התובע לפגישה שנקבעה עם מנכ"ל הנתבעת ביום 26.12.05, הוא נשלח לקניון בנס ציונה לשם התלמדות, ולאחריה שב אל הנתבעת אך גם אז לא קוימה הפגישה עם מנכ"ל הנתבעת, וכל ניסיונותיו להסדיר את תנאי העסקתו בתפקיד החדש עלו בתוהו. ביום 2.1.06 קיבל מכתב פיטורים, ונאמר לו כי הנהלת הקניון דרשה להפסיק את העסקתו אצלה בשל התביעה שהגישה אשתו נגד הקניון. (סעיפים 4-12 לתצהירו). בעדותו בבית הדין טען כי הוצע לו תפקיד של קב"ט בקניון בקריית אונו, אולם הוא סירב להצעה זו, ואז הוצע לו תפקיד של קב"ט הנתבעת (עמ' 13 ש' 19-23; עמ' 14 ש' 10-11).
20.
גרסת הנתבעת בנוגע לנסיבות סיום קשר העבודה בינה לבין התובע:
20.1.
באשר להפסקת עבודתו של תובע בקניון הזהב, נטען על ידי מר פרנק כי כבר מראשית תקופת עבודת התובע הוא לא היה שבע רצון מתפקודו של התובע, הן בשל תפקודו הלקוי בעבודה, והן בשל ויכוחים על רקע התביעה שניהלה אשת התובע כנגד הקניון, ועל כן ביקש ממנכ"ל הנתבעת להחליף את התובע בקב"ט אחר בתחילת חודש דצמבר (סעיפים 8-15 לתצהירו). מר חיון טען בתצהירו כי התובע הודיע על רצונו להפסיק לעבוד בקניון הזהב בשל התערערות יחסיו עם הנהלת הקניון על רקע תביעה שניהלה אשתו כנגד הקניון (סעיף 22 לתצהירו).
20.2.
לטענת מר חיון, לאחר הפסקת עבודתו של התובע בקניון הזהב, הוסכם בין הצדדים כי התובע יעבוד כקב"ט בקניון בקריית אונו באותם תנאים ובתוספת עבור נסיעות, וכי עד לתחילת עבודתו בקרית אונו יחליף באופן זמני את המפקח האזורי (ס' 20-21 לתצהיר). לטענתו, ביום 19.12.05 התייצב התובע במשרדו והודיע כי עד שלא יסוכמו עימו מחדש תנאי העסקתו הוא מסרב לעבוד. מר חיון השיב לתובע כי תנאי השכר כבר סוכמו ביניהם בשיחה קודמת. וכך, זנח התובע את עבודתו בנתבעת, ולא יצר כל קשר עם הנתבעת לאחר מכן (סעיפים 22-24 לתצהירו).
21.
על יסוד התרשמותנו מעדותם של התובע ומר חיון, אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו ולא התפטר, כמפורט להלן.

באשר לנסיבות שהביאו להפסקת עבודת התובע בקניון הזהב:
22.
מקובלת עלינו גרסת התובע לפיה עבודתו בקניון הזהב הופסקה בשל דרישה מצד הנהלת הקניון לסיום עבודתו שם, אשר נבעה ממחלוקת בין הצדדים על רקע התביעה שהגישה אשת התובע כנגד הקניון, ולא על רקע תפקודו המקצועי של התובע, כמפורט להלן:
22.1.
אין מחלוקת כי מר פרנק ומר חיון הכירו את התובע עוד מתקופת עבודתו בחברת שירותי השומרים (סעיף 4 לתצהיר מר חיון; סעיף 4 לתצהיר מר פרנק). כמו כן, מר חיון העיד כי הסיבה להצטרפותו של התובע לשירות הנתבעת היא "רצון הדדי שלו ושלנו שהוא ימשיך לעבוד בקניון הזהב" (עמ' 20 ש' 9). החלטת הנתבעת והנהלת הקניון להמשיך ולהעסיק את התובע כקב"ט בקניון הזהב לאחר חילופי המעבידים, מלמדת על כך שהם היו שבעי רצון מעבודתו עובר לחילופי המעבידים.
22.2.
גם העובדה כי הנתבעת ביקשה להמשיך ולהעסיק את התובע לאחר הפסקת עבודתו בקניון הזהב (כקב"ט בקניון בקרית אונו, לפי שיטתה, כלומר בתפקיד זהה) מלמדת על כך שלא הייתה כל בעיה בתפקודו המקצועי של התובע.
22.3.
מעדותם של מר חיון ומר פרנק עולה כי היחסים בין התובע לבין הנהלת הקניון התערערו בשל ההליך המשפטי שהתנהל בין אשת התובע לבין הנהלת הקניון

(סעיפים 16 - 17
לתצהירו של מר חיון; עדות מר פרנק, ע' 26, ש' 7 – 11), וכי לא היו טענות מקצועיות כלפי התובע (עדות מר פרנק, ע' 26, ש' 14 – 15). בהקשר זה נציין כי מקובלת עלינו גם עדותו של התובע לפיה
פנו אליו הן גורמים מהנהלת הקניון והן מנכ"ל הנתבעת, על מנת שיגרום לכך שאשתו תבטל את תביעתה כנגד הקניון (ע' 14, ש' 18 – 23).
22.4.
מר חיון טען בתצהירו כי התובע הוא שביקש ממנו להפסיק את עבודתו בקניון הזהב, אולם בחקירתו הודה כי למעשה הנהלת הקניון דרשה ממנו להפסיק את עבודת התובע אצלה (עמ' 23 ש' 16-19). גם מר פרנק העיד בתצהירו כי הנהלת הקניון דרשה מהנתבעת להפסיק את עבודת התובע בקניון הזהב לאור המחלוקות ביניהם (סעיף 15 לתצהירו).
23.
לאור האמור, אנו קובעים כי עבודתו של התובע בקניון הזהב הופסקה ביוזמת הנתבעת עקב
מערכת יחסים מתוחה שנוצרה בין התובע לבין הנהלת הקניון, כתוצאה מהתביעה שניהלה אשת התובע כנגד הקניון, ולא עקב תפקודו המקצועי של התובע.

באשר לאירועים לאחר הפסקת עבודתו של התובע בקניון הזהב:
24.
אנו מעדיפים את גרסת התובע לפיה הייתה הסכמה בין הצדדים כי התובע יועסק כקב"ט הנתבעת, בתנאים שיוסכמו בין הצדדים, אולם לאחר מכן חזרה בה הנתבעת מהסכמה זו, והתחמקה מלסכם עמו את תפקידו החדש ואת תנאי עבודתו בתפקיד החדש. מעבר להתרשמות מעדויות התובע ומר חיון נוסיף:
24.1.
הנתבעת שלחה לתובע מכתב "הפסקת עבודה", על פיו היא נאלצת להפסיק את עבודת התובע עקב סירובו לשמש כקב"ט בקניון בקריית אונו (נספח ב' לכתב התביעה). מלשון המכתב עולה כי הנתבעת היא שהחליטה על סיום יחסי העבודה בין הצדדים.
24.2.
מר חיון טען בתצהירו כי הוסכם בין הצדדים שהתובע יתחיל לעבוד כקב"ט בקניון בקריית אונו, וכי בטרם יחל תפקידו זה, הוא התבקש להחליף באופן זמני את המפקח האזורי שיצא למילואים, וכי ביום 19.12.05 התייצב התובע במשרדי הנתבעת ודרש כי יסוכמו עימו תנאי עבודתו החדשים ((סעיפים 21-22 לתצהירו). כלומר, לפי גרסת מר חיון, התובע הסכים לעבוד כקב"ט בקרית אונו אולם הפסיק עבודתו בנתבעת על רקע דרישה שלו לשינוי תנאי העבודה, ולא עקב סירוב להצעת העבודה כקב"ט בקניון קריית אונו, כפי שנכתב במכתב הפיטורים. האמור מעלה ספק בנוגע למהימנות גרסת הנתבעת.
24.3.
אין חולק כי התובע התייצב לעבודה בקניון בנס ציונה כפי שהתבקש על ידי הנתבעת במחצית השנייה של חודש דצמבר (סעיף 7-8 לתצהיר התובע; סעיף 22 לתצהיר מר חיון) (הצדדים חלוקים בניהם לגבי המועד המדויק). עובדה זו מלמדת על כך שהתובע היה מעוניין להמשיך ולעבוד עבור הנתבעת, שכן אחרת לא היה מתייצב במקום ובמועד כפי שנדרש.
25.
בהתייחס לטענת הנתבעת כי תפקידו של התובע על פי הסכם העבודה
הוא "קב"ט קניון"
ועל כן לתובע לא הייתה זכות מוקנית להישאר בתפקידו כקב"ט קניון הזהב והיה עליו לקבל את תפקיד קב"ט קניון קרית אונו:

אין לנו צורך להכריע בטענה זו, לאור קביעתנו העובדתית כי הייתה הסכמה בין הצדדים על
מינויו של התובע לתפקיד קב"ט הנתבעת, אולם הנתבעת חזרה בה מהסכמה זו.

בהתאם

לבג
"
צ

מילפלדר (בג"צ 239/83
מילפלדר

נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ
"
ד

מא(2) 210), מעביד אינו רשאי לשנות חד צדדית תנאי בהסכם העבודה של עובד. לפיכך, משמעות הצעתה

החדשה של הנתבעת לכי התובע יועסק כקב"ט קניון קרית אונו היא למעשה ביטול ההסכם שהיה בינה לבין התובע בדבר העסקתו כקב"ט הנתבעת, והצעה להסכם חדש – אותה התובע רשאי לקבל או לדחות. משסירב התובע לקבל את הצעת

הנתבעת, יש לראות את סיום עבודתו של התובע כפיטורים על ידי הנתבעת

פיצויי פיטורים
26.
משקבענו כי התובע עבד ברציפות בקניון הזהב החל מחודש אוקטובר 2002 ועד לפיטוריו על ידי הנתבעת בראשית חודש ינואר 2006, אנו קובעים כי יש להחיל את הוראת סעיף1(א) לחוק פיצויי פיטורים באופן שבו התובע זכאי לפיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתו בקניון הזהב, קרי שלוש שנים ושלושה חודשים. על כן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 22,750 ₪ (7000 ₪ * 3.25), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.1.06 ועד למועד התשלום בפועל.

דמי הודעה מקודמת
27.
בהתאם לסעיף 4.1. להסכם העבודה, הייתה חייבת הנתבעת לתת לתובע הודעה מוקדמת לפיטורים בת 30 יום. משקבענו כי התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבעת, ומשלא ניתנה לו הודעה מוקדמת לפיטורים, על הנתבעת לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת בגובה משכורת אחת, קרי בסך של 7,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.1.06 ועד מועד התשלום בפועל.

פדיון חופשה
28.
התובע טען בתביעתו כי לא קיבל ימי חופשה בתקופת עבודתו בנתבעת, ועל כן הוא זכאי לפדיון עבור 5 ימי חופשה. אולם, בחקירתו בבית הדין העיד כך: "הייתי מספר ימים בחופש שהתחתנתי באוקטובר 2005" (עמ' 15 ש' 20-21). בהמשך העיד כך: "נסעתי לחו"ל לא זוכר כמה ימים. אם תראה לי מסמך אני אבדוק. הייתי בחופש כמה ימים לא זוכר כמה" (עמ' 15 ש' 23-25). לפיכך, אין לקבל את הטענה כי התובע לא קיבל כלל ימי חופשה בתקופת עבודתו בנתבעת.
29.
הנתבעת טענה מנגד כי התובע ניצל את מלוא ימי החופשה להם היה זכאי. לביסוס טענתה צירפה הנתבעת דוח מאזן ימי חופשה של התובע (נספח ה' לתצהיר מר חיון). מהדוח עולה כי במועד סיום העבודה התובע היה ביתרת זכות של שני ימי חופשה, לאחר שניצל 3 ימי חופשה. אנו סבורים כי הדו"ח שהציגה הנתבעת אכן מהימן, ומתיישב עם עדותו של התובע כי אכן יצא למספר ימי חופשה במהלך תקופת עבודתו בנתבעת. לפיכך, אנו קובעים כי התובע זכאי לפדיון חופשה עבור 2 ימים, בסך של 269 ₪ ליום (26 / 7000), קרי לסך של 538 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.1.06 ועד למועד התשלום בפועל.

דמי הבראה
30.
התובע תבע דמי הבראה עבור 5 ימי הבראה. הנתבעת טענה מנגד כי התובע לא השלים שנת עבודה אצלה ועל כן אינו זכאי דמי הבראה.
31.
כאמור לעיל, הפסיקה קובעת כי גם לעניין דמי הבראה ניתן לצבור תקופות עבודה אצל מעבידים שונים באותו מקום עבודה. על כן, ומשהוכח כי התובע צבר וותק של למעלה משלוש שנים בקניון הזהב, הוא זכאי לתשלום עבור 6 ימי הבראה לשנה בסך של 307 ₪ ליום. משעבד התובע בנתבעת חמישה חודשים, הוא זכאי לתשלום חלקי בהתאם לתקופת עבודתו, קרי לסך של 765 ₪ כפי שתבע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.1.06 ועד למועד התשלום בפועל.

ביטוח מנהלים

32.
התובע טען כי במסגרת הסכם העבודה סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תשלם לתובע ביטוח מנהלים לאחר שלושה חודשי עבודה.
33.
במסגרת כתב ההגנה הכחישה הנתבעת טענה זו. אולם, לתצהירו של מר חיון צורף הסכם עבודה בו נכתב בכתב יד כי "ביטוח מנהלים יערך לעובד לאחר תקופת הסתגלות של 3 חודשים" (נספח ב לתצהיר מר חיון) ובחקירתו הודה מר חיון כי מדובר בכתב ידו (עמ' 19 ש' 12-13), וכי הוא נמנע מלערוך לתובע ביטוח מנהלים לאור בעיות תפקודיות של התובע (עמ' 21 ש' 18-19).
כמו כן,
במסגרת הסיכומים הודתה הנתבעת כי הובטח לתובע ביטוח מנהלים לאחר שלושה חודשי עבודה, בכפוף לכך ששולמה אגרה בגין רכיב זה, שכן רכיב זה לא נישום במסגרת כתב התביעה.
34.
לאור האמור, התובע זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים, החל מהחודש הרביעי לעבודתו בנתבעת, קרי עבור חודשיים וחצי, בשיעור של 5% משכרו, קרי לסך של 875 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.1.06 ועד למועד התשלום בפועל.

הפרשי שכר
35.
בכתב התביעה טען התובע כי לא שולם לו שכר עבור 16 ימים בהם עבד בחודש דצמבר. אין בידינו לקבל טענה זו, כמפורט להלן:
35.1.
מתלוש השכר לחודש דצמבר 2005 (נספח ת/3 לתצהיר התובע) עולה כי בחודש זה שולם לתובע שכר עבור 10 ימי עבודה בלבד, ומכתב הפיטורים הוצא ביום 2.1.06. משמע, לא שולם לתובע שכר עבור חלק מחודש דצמבר, בתקופה בה עדיין נחשב לעובד הנתבעת.
35.2.
אמנם, התובע הודה בחקירתו בבית הדין כי לא עבד משך שבועיים בחודש דצמבר, עד למועד קבלת מכתב הפיטורים (עמ' 13 ש' 2-3; עמ' 14 ש' 6-7), וכשנשאל האם עבד אחרי היום בו התייצב בקניון נס ציונה, ענה בשלילה (עמ' 13 ש' 6-14). זאת ועוד. התובע העיד בחקירתו כך:
"ש. נכון שמעבר לימים של החתונה נסעת לחופשה לצימר?
ת. זה היה בדצמבר שחיכיתי לתפקיד החדש."

(עמ' 15 ש' 22-23)
כלומר,
התובע מודה כי לא עבד בפועל בימים אשר עבורם הוא תובע הפרשי שכר, וכי בחלקם גם לא היה זמין לעבודה.
משלא הוכיח התובע באיזה ימים היה זמין לעבודה, אנו דוחים את תביעתו להפרשי שכר בעד 16 ימי עבודה בחודש דצמבר 2005.

פיצוי בגין הפרת חוזה

36.
התובע טען כי בגין הפרת חוזה העבודה על ידי הנתבעת, הוא זכאי לפיצוי בסך של 100,000 ₪. אנו דוחים עילת תביעה זו, מנימוקים אלה:
36.1.
הנתבעת לא התחייבה להעסיק את התובע לתקופה קצובה כלשהי, ועל פי הוראות הסכם העבודה הייתה רשאית לפטרו בהודעה מוקדמת בת 30 יום (סעיף 4 להסכם העבודה).
לפיכך, על פני הדברים, עצם הפיטורים אינם מהווים הפרת הסכם העבודה. התובע גם לא פירט בתצהירו איזו הוראה מהוראות הסכם העבודה הופרו.
36.2.
בהתייחס לטענת התובע בדבר הפרת חובת תום הלב וחובת הנאמנות: בנסיבות המקרה הנדון, איננו סבורים כי יש לראות בהיענות הנתבעת לדרישת קניון הזהב להפסיק את העסקתו של התובע בקניון הזהב משום הפרת חובת תום הלב. הסיטואציה בה קב"ט הקניון, שעבודתו מחייבת קשרי עבודה טובים עם הנהלת הקניון, הוא בן זוגה של בעלת חנות בקניון המנהלת הליך משפטי כנגד הקניון עשויה להיות בעייתית. בנסיבות אלה, היענות הנתבעת לדרישת הלקוח אינה מהווה הפרת חובת תום הלב. אמנם, קבענו כי הנתבעת הבטיחה לתובע תפקיד מסוים וחזרה בה מכך, אולם לא נראה לנו כי בשל העובדה שהצדדים לא הגיעו להסכמה על התפקיד החדש ותנאי העבודה זכאי התובע לפיצוי נוסף מעבר לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.
36.3.
התובע לא פירט בכתב התביעה מה הנזק שנגרם לו בגין הפרת ההסכם, ולא פירט כיצד חישב את סכום הפיצוי הנתבע, 100,000 ₪. כשנשאל התובע כיצד אמד את הסכום הנתבע בגין עילה זו, השיב כי "ריחמתי על החברה" (עמ' 15 ש' 11-12) מבלי לתת הסבר ממשי לסכום הנתבע. יש לציין, כי מדובר בסכום גבוה ביותר, החורג באופן משמעותי מסכום הפיצוי המקובל בפסיקה כפיצוי בגין הפרת חובת תום הלב ו/או עגמת נפש.
36.4.
לאור האמור, אנו דוחים את התביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה.

חגים
37.
התובע טען באופן כללי ולקוני כי לא שולם לו גמול עבור ימי חג בהם עבד, אולם התובע כלל לא פירט את ימי החג בהם עבד ואת
המועדים בהם חלו ימי החג,
ולא כימת את הסכום הנתבע בגין רכיב זה. לפיכך, התביעה לתשלום גמול ימי חג נדחית.

סיכום
38.
לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובע את הרכיבים הבאים, בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק הדין:
38.1.
פיצויי פיטורים בסך של 22,750 ₪
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.1.06 ועד למועד התשלום בפועל.
38.2.
דמי הודעה מוקדמת בסך של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.1.06 ועד למועד התשלום בפועל.
38.3.
פדיון חופשה בסך של 538 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.1.06 ועד מועד התשלום בפועל.
38.4.
דמי הבראה בסך של 765 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.1.06 ועד מועד התשלום בפועל.
38.5.
פיצוי בגין אי הפרשות לביטוח מנהלים בסך של 875 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 2.1.06 ועד למועד התשלום בפועל.
39.
התביעות להפרשי שכר, לדמי חגים ולפיצוי בגין הפרת חוזה נדחות.
40.
בהתחשב בתוצאה ובכך שחלק מהתביעה נדחה, הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. ככל שהסכום לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לנתבעת, ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, 15.4.2008, בהעדר הצדדים.


_______________
_________________
_______________

נ.צ. מר שמשון רוט
השופטת לאה גליקסמן


נ.צ. גב' דורית שחר











עב בית דין אזורי לעבודה 5471/06 מוטי אוחיון נ' חברת אופק דיפנס-שמירה ואבטחה בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/04/2008)











תיקים נוספים על מוטי אוחיון
תיקים נוספים על חברת אופק דיפנס-שמירה ואבטחה בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט