עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל - מועצה אזורית עמק הירדן, הדר חברה לביטוח בע"מ, ו-ד' ואח'

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל מועצה אזורית עמק הירדן הדר חברה לביטוח בע"מ ו-ד'
 
עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל - מועצה אזורית עמק הירדן, הדר חברה לביטוח בע"מ, ו-ד' ואח'
תיקים נוספים על עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל | תיקים נוספים על מועצה אזורית עמק הירדן | תיקים נוספים על הדר חברה לביטוח בע"מ | תיקים נוספים על ו-ד' |

286177
1256/05 עא     22/04/2008




עא 1256/05 עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל נ' מועצה אזורית עמק הירדן, הדר חברה לביטוח בע"מ, ו-ד' ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי חיפה
בשבתו כבית משפט לערעורים
אזרחיים
עא 001256/05


בפני
:
כבוד סגן הנשיא גדעון גינת
כבוד השופטת שושנה שטמר
כבוד השופטת ברכה בר-זיו
תאריך:
22/04/2008



בעניין:
עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל
באמצעות יורשיו נסאר מוחמד והניה






המערערים




- נ ג ד -


1.
מועצה אזורית עמק הירדן
2.
הדר חברה לביטוח בע"מ




המשיבות



3. ביטוח חקלאי

4. קיבוץ עין גב
5. הדר חב' לביטוח בע"מ



צדדי ג' ו-ד'





בשם המערערים: עו"ד נסאר עבדאללה
בשם
המשיבה 1:



עו"ד אמיר סלאמה (הוד, סוקול ושות')
בשם המשיבה 2:
עו"ד מאיה כהן-רפה (כהן, ולדמן ושות')

ערעור מיום 16.03.2005 על

פסק דין
מיום 10.02.2005 של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופט מנחם רניאל) ב-ת.א 16396/01

פסק - דין
סגן הנשיא גדעון גינת
:

1.
מחלוקת בשאלת רשלנותן של המשיבות לגבי שטחו של חוף רחצה בכינרת, חוף "סוסיתא" (חוף בלתי מוכרז אך אינו אסור לרחצה), בו טבע נסאר מג'יד (להלן: "המנוח") ביום 21.07.1999 בסמוך לשעה 16:00. נטען, כי ייעודו העיקרי של החניון, עימו חוף זה גובל ודרכו נכנס המנוח, אינו יכול להיות בלתי נפרד ממנו. המחלוקת מוקדה בשאלה האם קיימת חובת זהירות של המשיבות כלפי "מבקר" באתר מעין זה. משענינו על כך בחיוב, מוקדה שאלת החבות במשמעות היעדר אמצעי זהירות סבירים במקום אל מול האשם התורם של המנוח.
רקע עובדתי
2.
המנוח הגיע יחד עם חבריו לחניון סוסיתא בכינרת ביום 21.07.1999, דרכו נכנסו לחוף "סוסיתא". למרבה הצער, בשלב מסוים [בשעה: 15:45], כאשר שחה עם חברו במים, המנוח טבע ומת, מסיבה שהצדדים חלוקים אודותיה. לטענת העיזבון, הטביעה נגרמה כאשר רגלו של המנוח נתפסה בעציץ הנטוע בתוך המים, או כאשר נתקל בחפץ ליד העציץ, או כאשר רגלו נתפסה במהמורה של חול.
בית המשפט קמא דחה את תביעתו של העיזבון. "אין אחריות מוחלטת של מפעיל חוף לטביעה של אדם. כדי שתהיה אחריות, יש להוכיח סיכון בלתי סביר שהונח בפני
הניזוק... לא הייתה אחריות להציב שירותי הצלה, והמנוח הוזהר ביחד עם חבירו [צ"ל: חבריו] שאין מציל. לא הוכח שהיה במים סיכון בלתי סביר. המנוח נטל על עצמו את הסיכון, בחוסר אכפתיות ועצימת עיניים, ולמרות שאינו יודע לשחות, נכנס למים בזמן שיש בו גלים. לפעמים, מצליחים אנשים כאלה גם לצאת. לפעמים, הסיכון מתממש והמסתכן לא יוצא מהמים אלא בצורה של גופה. זה מה שקרה כאן. למרות הצער על מותו של אדם, אף אחד חוץ ממנו אינו נושא באחריות לכך. לפיכך, על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה בהעדר אחריות, ומחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים את הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ", - קבע השופט המלומד בסעיף 8 (עמ' 9-10) לפסק-דינו.
הדיון בפני
נו מתמקד בארבעה מרכיבים מצטברים
:
א. קיומה של חובת זהירות
ב. הפרת חובת הזהירות- רשלנות
ג. גרימת הנזק וקשר סיבתי
ד. ניתוק קשר סיבתי- אשם תורם.
א. קיומה של חובת זהירות

3.
האם התנהל במקום חוף וחניון כאתר אחד או חניון לחוד וחוף לחוד? בית משפט קמא קבע, כי עצם העובדה שהתובע וחבריו שילמו בעבור הכניסה לחניון סוסיתא, לא מקנה להם גם שירותי הצלה בחוף הצמוד לחניון זה, חוף שאינו מוכרז (ראו פסקה 3 של פסה"ד). אני סבור, כי אין צורך להכריע בשאלה זו באופן ספציפי. מאחר והחניון מתקיים ליד סיכון (חוף לא מוכרז ללא שירותי הצלה), כאשר ברור לכל שחוף הים הוא האטרקציה המביאה אנשים לחניון ובהתייחס לכך שרכב אינו יכול להיכנס לחוף שלא דרך החניון, ובשים לב לכך שמרבית המגיעים לחוף סוסיתא מגיעים עם רכב (ראו עדותו של צבי נעים, אחראי מטעם קיבוץ עין גב לחניון סוסיתא, מיום: 14.09.2004, בעמ' 50 לפרוטוקול דלמטה), היינו: רוב המבקרים בחוף מגיעים אליו מתוך החניון – על המשיבות היה בכל מקרה לנקוט באמצעים שיבטיחו את שלום המבקרים. "נוכח הסיכון הרב לו עלולים להיחשף המתרחצים מחמת העדר פיקוח והשגחה נאותים... קיימת חובת זהירות מושגית כלפי רוחצים גם במקומות שאינם מוכרזים..." (ראו ת.א (חי') 787/99 ארי כץ נ' עיריית הרצליה (לא פורסם, 01.01.2007)) (להלן: "פרשת כץ").
המבקרים מגיעים לחניון גם כדי לשחות בחוף. אלמלא המבקשים לבקר בחוף ולשחות במי האגם, לא הייה חניון.
פעילות החניון מניבה ריווח למפעיליו ולמי שהעניק זכיון לפעילות החניון.
במצב דברים זה חלה חובה על החניון גם להסדיר במידה מסויימת את השימוש בחוף כולל הרחצה בן, או לנקוט בצעדים אפקטיביים שימנעו אותה.

4.
בבחינתו של ההיבט הקונקרטי, כאשר דנים בניזוק ספציפי ובנסיבות הספציפיות, התוצאה תלויה בניזוק הספציפי ובנסיבות הספציפיות. אולם, במבחן הצפיות, התנהגותו של המנוח בהתייחס לסממני המקום (יובהר בהמשך, ראו סעיף 5 להלן) ולנסיבות הספציפיות, גם אם מדובר בהתרשלות מצידו, אינה בלתי צפויה. היה צריך לצפותה. באי מילוי חובה זו הפרו המשיבות את חובת הזהירות כלפי המנוח, בייחוד כאשר מדובר באינטרס כה בסיסי: שלמות גופם ובטחון חייהם של ציבור הרוחצים. להרחבה בעניין חובת הזהירות ראו ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 122 (להלן: "פרשת ועקנין"), שם נקבע:
"אנו מבחינים בין חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית. שתי החובות נמדדות על-פי מבחן הצפיות, כאשר בית המשפט מפעיל שיקוליו בנסיבות כל מקרה ומקרה, על-פי המבחן הקלאסי של האדם הסביר"
(הדגשה הוספה).
5.
להלן סממני האתר: הוכח, כי מהכביש בכניסה לאתר יש שלט המפנה ל"חוף סוסיתא" (ראו פסקה 3 של פסה"ד ונספח ע/1 לעיקרי הטיעון, מיום: 27.02.2006). החשבונית שהונפקה בעבור מבקרי החניון, נושאת את הכותרת: "חוף סוסיתא", ולא "חניון" (ראו נספח ע/2 לעיקרי הטיעון). המפלס העליון של החניון כולל מתקנים שאינם נמצאים בחניונים רגילים, כגון: שולחנות פיקניק וכיסאות, תאורה, מזנון, שירותים, משחקים לילדים: נדנדה + מגלשות ומקלחות (ראו חקירתו של צבי נעים, אחראי מטעם קיבוץ עין גב לחניון סוסיתא, מיום: 14.09.2004, בעמ' 53 לפרוטוקול).
במצב דברים זה, כל מבקר סביר מזהה את תשלום השימוש בגין החניון
והשירותים הנלווים אליו כתשלום בעבור הכניסה לחוף סוסיתא. באופן דומה, בית המשפט לערעורים באנגליה בפסק-הדין בעניין
t
omlinson v. congleton borough council

[2002] ewca civ 309
,
קבע כך:
"
i find it odd that if there is a general license to the public to come to a park for leisure activities but there are notices which prohibit swimming, someone who enters the water intending to swim becomes a trespasser
"
.
http://www.bailii.org/uk/cases/ukhl/2003/47.html
(הדגשה הוספה).

אני סבור, כי בהתחשב בנסיבות הקונקרטיות בערעור שבפני
נו, אין ליתן משקל להכרעה זו של בית הלורדים, מה גם שהגישה השוללת אחריות כלפי מסיגי גבול נדחתה בפסק-דינו של ביהמ"ש העליון בעניין וקנין נ' המועצה המקומית בית שמש (ראו להלן). ראו בהקשר זה סעיף 37 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן: ע"א 8/79 שמואל גולדשמיט נ' דן ארזי פ"ד לה (399) סעיף 10 לפסק דינו של השופט מ. בייסקי; ע"פ 186/80 זיו יערי נ' מדינת ישראל פ"ד לה(1) 769 סעיפים 5 ו-6 לפסק דינו של השופט א. ברק. מובן הוא, כי יש לבחון כל מקרה לאור נסיבותיו המיוחדות ורק לאורן ניתן לקבוע אם הייתה חובה לחזות מראש את אשר קרה. אין חולק, כי לא נאסרה במפורש כל רחצה בחוף. השופט המלומד ציין: "כפי שהוכח מעדותם של חברי המנוח במשטרה, היו במקום שלטים שאמרו שאין מציל והרחצה היא על אחריות המתרחץ" (ראו פסקה 4 של פסה"ד). מהמוצגים שצורפו לתיק, לא עולה כי אכן היה שלט שקבע כי אין מציל. עדותו של צבי נעים, האחראי מטעם קיבוץ עין גב לחניון סוסיתא, לא סייעה להבהרת הדברים: "אנחנו לא אסרנו אבל יש שלטים שאוסרים" (ראו חקירתו מיום: 14.09.2004, בעמ' 52 לפרוטוקול). לא הובא תיעוד בפני
הערכאה הדיונית על ידי מי מהנתבעים שהמידע הרליבנטי הייה כמובן בידיעתם, המלמד על השילוט
ואמצעי עזר נוספים שהיו במקום במועד התאונה.
אני מוכן להניח, כי אכן היה שלט שקבע כי האחריות הינה על המתרחץ, ראו הצילום שצורף לתצהירו של הפקח והסייר, איתן ברנקפלד מטעם המועצה האזורית עמק הירדן, מיום: 28.04.2003, האומר, כי דוגמת השלט שצילם ביולי 1999 הייתה קיימת בחוף גם במועד הרלוונטי לענייננו. אין די, עם זאת,
בניסוח של השלט, כדי לצאת ידי חובה בענייננו. המנוח לא היה מסיג גבול. מעבר לכך, חניון "סוסיתא" התקיים לצד חוף הים ושימש, כמוסבר לעיל,
כאתר המאפשר כניסת המבקרים לחוף זה.

6.
הקובע הוא המצב בשטח, והמציאות כפי שהיא מוצגת, מתבטאת ומובנת על-ידי הנכנסים אל החניון והרוחצים בחוף כאנשים סבירים (ראו ת.א (חי') 1520/99 קריאל נ' קיבוץ משמר העמק, פ"מ תשס"ב (1) 865, בעמ' 875 ו-ז, להלן: "פרשת קריאל"). אין הפרדה של ממש בין חוף הים לבין החניון. הסיבה לשמה מגיעים מבקרים לחניון "סוסיתא" היא האפשרות הזמינה והנוחה לרחוץ בכנרת בצמוד ממש לחנייה ולמתקנים שצוינו לעיל וכחלק בלתי נפרד מן השהייה בחניון זה.

7.
ב-ע"א 10083/04 חגי גודר נ' המועצה האזורית מודיעים (לא פורסם, 15.09.2005) (להלן: "פרשת גודר"), נאמר כך: "הטבע גולש אל תוך המושב ומתחבר אליו, ואנשי המושב נמצאים באינטראקציה יומיומית עם הטבע..." (פסקה 2, עמ' 4 לפסק הדין). כך גם בענייננו. החניון גולש אל תוך החוף ומתחבר אליו, ומבקרי החניון נמצאים באינטראקציה תמידית עם חוף הים. מועיד בלאל, חברו של המנוח, ציין בעדותו, מיום: 10.06.2004, כך
: "... בדרך כלל אנחנו מגיעים לשם, יושבים, מדברים, עושים ארוחה וממשיכים לשחק ואח"כ מתישהו אנחנו יורדים למים"
(ראו עמ' 6 לפרוטוקול).

8.
בפסק-הדין
lorraine ann clare v. roderick w perry

[2005] ewca civ 39
(אשר אזכר את עניין
tomlinson
הנ"ל) נקבע, כך:
"there is no doubt that the defendant, as occupier, owed a duty of care to the claimant as a visitor to his premises.
the case turns primarily, in my judgment, on the standard of care required in the circumstances.
the question is: what conduct is reasonably required of the occupier in the particular circumstances?" (paragraph 19)…

"in considering whether precautions are reasonably required in a particular situation, the court must have regard to the behaviour which is reasonably to be expected of visitors" (paragraph 31).






עא בית משפט מחוזי 1256/05 עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל נ' מועצה אזורית עמק הירדן, הדר חברה לביטוח בע"מ, ו-ד' ואח' (פורסם ב-ֽ 22/04/2008)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן