עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל - מועצה אזורית עמק הירדן, הדר בע"מ - חברה לבטוח בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל מועצה אזורית עמק הירדן הדר בע"מ - חברה לבטוח בע"מ
 
עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל - מועצה אזורית עמק הירדן, הדר בע"מ - חברה לבטוח בע"מ
תיקים נוספים על עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל | תיקים נוספים על מועצה אזורית עמק הירדן | תיקים נוספים על הדר בע"מ - חברה לבטוח בע"מ |

289709
1256/05 עא     06/02/2007




עא 1256/05 עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל נ' מועצה אזורית עמק הירדן, הדר בע"מ - חברה לבטוח בע"מ




בעניין:

12



בתי המשפט



בבית המשפט המחוזי בחיפה
בשבתו כבית משפט לערעורים
אזרחיים
עא 001256/05


בפני
:
כבוד סגן הנשיא גדעון גינת
כבוד השופטת שושנה שטמר
כבוד השופטת ברכה בר-זיו
תאריך:
06/02/2007




עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל

בעניין
:

ע"י ב"כ עו"ד
נסאר עבדאללה

המערער

נ
ג
ד


1 . מועצה אזורית עמק הירדן
ע"י ב"כ עו"ד הוד סוקול ואח'

2 . הדר בע"מ - חברה לבטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עמירם כהן



המשיבות


נוכחים:
ב"כ המערער: עו"ד נסאר עבדאללה
+ אביו של המנוח
ב"כ המשיבה 1: עו"ד אמיר סלאמה
ב"כ המשיבה 2: עו"ד מאיה כהן

ערעור מיום 16.03.05 על

פסק דין
מיום 10.02.05 של בית המשפט השלום בחיפה (כב' השופט מנחם רניאל) בת.א. 16396/01

פרוטוקול

עו"ד נסאר:
אני חוזר על טענותיי בעיקרי הטיעון ובהודעת הערעור.
אני רוצה להוסיף דבר אחד וחשוב – החשש של המשיבה 1 להיות תקדים בנושא הזה, כדי לברוח ממקרים אחרים התלויים ועומדים בבתי המשפט, וגם בבית משפט זה, אינו המקרה שעומד בפני
נו. בית משפט קמא הזניח את הטענות של המערערים, ובין היתר השילוט שהוכח, שלא היה בחוף, וגם לשילוט שהיה בכניסה לחוף שמציין שהחוף הוא חוף סוסיתא ולא חניון סוסיתא.
גם בקבלה מצויין חוף סיסיתא שזה משיב 1. אני מפנה את תשומת הלב לקבלה נספח ב' בתיק המוצגים שהוציאה המועצה האיזורית "עמק הירדן" על סך 55 ₪ בעד כניסה ל"חוף סוסיתא" של רכב פרטי. ברכב זה היה המנוח.

עו"ד כהן:
לא היה

פסק דין
נגדנו ולא התחילו לדון במעורבות שלנו אלא פסק הדין דן במעורבות המועצה ודחה את התביעה, ואנו ביטחנו את הקיבוץ.

עו"ד נסאר:
אני מפנה לתיק אזרחי שצויין וצורף ת.א. 1520/99 לעמ' 7 סעיף 2 שמדבר על התנאים לניהול חניון ולא חוף: "על בעל החניון היה לגדר את החניון לאורך החוף מבלי לאפשר מעבר מהחניון אל החוף". החניון היה מנוהל על ידי המועצה האיזורית.

עו"ד סלאמה:
החניון היה מנוהל על ידי הקיבוץ לפי הסכם בינו לבין המועצה האיזורית.

עו"ד נסאר:
על פי הודעת המשיבה, המשיבה 1 סיפקה ספסלים, מקלחות, שירותים, משחקים, תאורה ומגלשים לילדים. אני מפנה לפרוט'. היה קיוסק אבל אני לא יודע מי ניהל אותו.

עו"ד סלאמה:
אני תומך במסקנותיו של בית משפט השלום. אני חוזר על טענותיי בעיקרי הטיעון מטעם המשיבה 1 ומבקש להשיב לחברי.
לעניין השילוט – מפנה לסעיף 4 לפסק הדין. היו תצהירים שלפיהם היו שלטים שאין מציל בחוף והרחצה היא אחריות על המתרחץ בלבד. זה היה ביום האירוע.

עו"ד כהן:
כל החברים של המנוח העידו לגבי השילוט ביום האירוע.

עו"ד סלאמה:
השופט קמא קובע קביעה חד משמעית שהיו שלטים בזמן האירוע. האירוע ארע בשנת 99' והתצהירים נעשו על סמך הודעות חברי המנוח ביום התאונה.
לשאלת ניהול החניון – בית משפט קמא ניתח את הראיות. מפנה לסעיף 3 לפסק הדין. מה שנוהל היה חניון. על זה נגבה תשלום ולא נגבה תשלום על חוף. לשאלת בית המשפט מדוע רשום חוף, אני משיב, שזה סך הכל שם. יש הפרדה בין החניון לבין החוף. אם אדם לא יודע לשחות, האם מותר לו להכנס למים? מגיע בן אדם ושוהה שם 4 שעות ולא רואה סוכה של מציל, לא יודע לשחות, נכנס למים כשהם גועשים וטובע ועכשיו רוצים לחייב אותי על כך שגביתי כסף לכניסה לחניון? זו נורמה שהציבור לא יכול לעמוד בה. השלכותיה שימנעו גישה למים.
אם בית המשפט שואל אותי, מה בעניין אחריותה של המועצה המקומית כרשות מקומית לקבוע תנאים לרשיון העסק של החניון שיבטיחו אי מעבר מהחניון לחוף הים או פיקוח אחר שימנע כניסה למים בהעדר שירותי הצלה, אני משיב, אינני יודע להגיד מבחינה עובדתית מי נתן את הרשיון ובאילו נסיבות. זה לא נושא שעמד לדיון בפני
בית משפט קמא. אני אומר שאם זה לא חוף אסור לרחצה, להבנתי, אסור על הרשות לאסור את הכניסה לחוף. יש חוק במדינת ישראל שמגדיר את החופים השונים – מוכרז/אסור וחוף שאינו כזה ואינו כזה.
לא צריך לקחת בחשבון את האדם הלא זהיר, המתעלם מהשלטים. נכון שאפשר להגיע לים רק דרך החניון. העד מטעם המשיבה 1 עמ' 51 אמר : "המטרה של החניון היא לאפשר לאנשים גישה למים". לפעמים אנשים עושים מעצמם פסולי דין כדי שתוטל אחריות בנזיקין על אחרים. בית המשפט אמר שאדם בוגר צריך לקחת אחריות על מעשיו ואם הוא מגיע לחוף ים ואין שם מציל, לא יודע לשחות, הוא לא ייכנס למים.
גם למקרה שבית המשפט יקבע שיש אחריות – זה מקרה קלאסי של אשם תורך 100% או לחלופין הסתכנות מרצון. יש כאן סוגיות נוספות לדיון כגון יחסים חוזיים, ביטוחי כפל וכו'.
אם בית המשפט יטיל אחריות, מדובר בנורמות התנהגות שהציבור לא יוכל לעמוד בה. זה חורג מכל אמת מידה של סבירות. לא היתה שם סכנה במים. הסכנה היחידה היתה שהבן אדם לא יודע לשחות והוא נכנס למים ועל זה אני לא צריך לשלם. נכון שאנשים באים להתרחץ שם ולשחות. אבל למה אני צריך לקחת אחריות עליהם. מדובר באנשים בוגרים. לא היתה סכנה מיוחדת בחוף זה. הוא טבע כי הוא לא יודע לשחות. בכינרת בשעה מסויימת יש גלים.

עו"ד כהן:
אני מצטרפת למרבית טענותיו של המשיבה 1 ומבקשת להוסיף:
בתביעה העיקרית, בכתב התביעה המתוקן, אני נתבעת בתור המבטחת של החניון ולא של המועצה האיזורית. אנו היינו המבטחים של החניון ולא ביטוח עצמאי של המועצה. נבהיר, שלמועצה היה ביטוח עצמאי על החופים שלה, שזה ביטוח חקלאי והם בהליכי צד ד'.
אני מבקשת להבהיר, מטרת החניון שיהיה אתר מסודר לעשות פיקניקים, שירותי מים מסודרים, יהיו מים, שירותים, מקום לחנות את הרכבים והכל מול הכינרת, ואין משמעות הדבר שהרחצה בחוף היא חלק מהבילוי בחניון, אותו מוכרים. גם אם המנוח חשב שהוא נכנס לחוף, אין מחלוקת עובדתית על כך שלפני שהוא נכנס למים, הוא כבר קרא את השילוט בערבית, שכתב שאין מציל בחוף. הכל נמצא בפסק הדין. שלושת החברים שלו העידו שכולם קראו לפני הכניסה למים את השילוט במקום והשילוט כתב שאין מציל והרחצה היא על אחריות על המתרחץ בלבד. זה לכל הפחות אשם תורם.
אני לא יודעת לומר מה המרחק, אך על פי פסק הדין, החוף היה מגודר בבמה. החוף היה במפלס אחד יותר נמוך.
הקיבוץ עין גב עשה חוזה עם המועצה האזורית, הנתבעת 1, להפעלת חניון. הוא החניון הנדון במשפט. אנחנו ביטחנו את הפעילות של חניון זה.
המועצה היא הבעלים של החוף.
יש לה גם ביטוח נפרד לגבי כל החופים שבתחום שיפוטה. החוף הוא בשליטתה, היא הבעלים,
הן כבעלים והן כרשות מקומית. אם אני הכל, למה הם צריכים פוליסה נפרדת לחופים?
החוף והחניון לא נמצאים באותו מיפלס. החניון מגודר בבמה. יש גישה מהחניון למים. מדובר בחוף שע"י המחוקק נקבע שהוא חוף לא מוכרז, אך הרחצה בו אינה אסורה. אם רצה המחוקק לאסור רחצה, ויכול היה, היה קובע אחרת. יש חוק שמגדיר את סוג החוף ומגדיר מהם אמצעי הזהירות שצריכים להיות בחוף שכזה והגדיר שצריך להיות שילוט. הוכח שבחוף היה שילוט לפי הוראות החוק.היתה אלטרנטיבה קרובה, אם רצה לשחות בחוף מסודר עם מציל, יכול היה לעשות כן. לטעמי, גם אם ידחו טענותיי כל פעולות המנוח הן בגדר גורם זר מתערב שמבטלות את האחריות. הוא לא ידע לשחות, קרא את השילוט, כך אני מניחה, נכנס לים שהיה סוער באותו יום. לכל הפחות מדובר באשם תורם שמגיע לכדי 100%.
לעניין ההוצאות: - בעניין הטענות שהיו למערער בנוגע לסכום ההוצאות שנפסק. הסכום שנפסק אינו מגיע לקצה ההוצאות בפועל. מדובר בסכום נמוך במיוחד ואין מקום להפחיתו. בנוגע להוצאות הערעור – אזכיר שמרשתי היתה נכונה לקבל את הצעת ביהמ"ש לפשרה והעובדה שאנו דנים פה בערעור עצמו, לא בעטיה של מרשתי ולכן והיה
ותפסקנה עוד הוצאות, יש להבחין בין המשיבות השונות.

סלאמה:
הסכמתה של מרשתי בזמנו לשלם את הסך של 25,000 ₪ בפשרה היתה לפנים משורת הדין, אך אם ביהמ"ש יכתוב פס"ד, מרשתי חוזרת בה מהסכמה נדיבה זו.

נאסר:
בעדותו של צבי נעים
עמ' 56, בתשובה לשאלות ביהמ"ש, שם, מצטט.
הוא ראה שנכנסים למים למרות השלטים.

החלטה

נדחה לעיון.

ניתנה היום י"ח בשבט, תשס"ז (6 בפברואר 2007) במעמד הצדדים.




סגן נשיא



שופטת


שופטת




אלה ר.ל.






עא בית משפט מחוזי 1256/05 עיזבון המנוח נסאר מג'יד ז"ל נ' מועצה אזורית עמק הירדן, הדר בע"מ - חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/02/2007)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן