משקי ד.ע.ב. עופר בע"מ - טופ הנגב פרויקטים בניין ופיתוח בע"מ

 
משקי ד.ע.ב. עופר בע"מ - טופ הנגב פרויקטים בניין ופיתוח בע"מ
תיקים נוספים על משקי ד.ע.ב. עופר בע"מ | תיקים נוספים על טופ הנגב פרויקטים בניין ופיתוח בע"מ

1002/06 עא     27/03/2006




עא 1002/06 משקי ד.ע.ב. עופר בע"מ נ' טופ הנגב פרויקטים בניין ופיתוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום באר שבע
עא 001002/06
בש"א 001469/06

בתיק עיקרי: א
005275/05

בפני
:
השופט יעקב שפסר
תאריך:
27/03/2006




בעניין:
משקי ד.ע.ב. עופר בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
בן ציון רזניק

המערערת


נ
ג
ד



טופ הנגב פרויקטים בניין ופיתוח בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
טלטל אלעוברה

המשיבה

פסק דין

א. רקע

ערעור על החלטת כב' הרשמת עירית קויפמן מיום 10.1.06 (בש"א 5419/05), לפיה ביטלה צו עיקול שניתן במעמד צד אחד (בש"א 5340/05) על כספי המשיבה - הנתבעת (להלן : המשיבה), המוחזקים בידי צד ג' ואשר נתבקש לצורך הבטחת תביעה כספית שהגישה המערערת – התובעת (להלן : המערערת) כנגד המשיבה בתיק העיקרי, ובקשה נפרדת לביטול צו עיקול זמני שניתן על ידי במעמד צד אחד ביום 24.1.06 (בש"א 1353/06 ובש"א 5275/06), ואשר נתבקש בד בבד עם הגשת הערעור.

הואיל והתוצאה בשתי הבקשות נוגעת לאותו עניין, נידונו הערעור והבקשה, בהסכמת הצדדים במאוחד.



ב. טענות הצדדים

טענות המערערת בתמצית הינן:

א.
טעתה כב' הרשמת בכך כי לא נתנה נפקות מלאה לעובדה, לפיה קיבלה המשיבה חשבונית מהמערערת ואף עשתה בה שימוש לצרכי קיזוז מע"מ ואולם לא שילמה את חובה.
ב.
טעתה כב' הרשמת בכך שמנהל המשיבה התחמק מקיום פגישות תוך שהציע לשלם חלק מהסכום, ולא נתנה נפקות מספקת לאי הבאת ראיות לביסוס עסקי מצד המשיבה, לרבות לא אסמכתא לציוד ורכוש השייך לה.
ג.
טעות נוספת נוגעת לקביעתה, כי קיימת מחלוקת לגבי החוב נשוא התביעה, וכן התעלמה מטענות בדבר מצבה הכספי הקשה של המשיבה.

טענות המשיבה (מבקשת ביטול הצו) הינן בתמצית אלה:

א.
מעשה בי-דין המונע הטלת עיקול מחודש בשל אותן טענות.
ב.
חוסר יריבות חוזית – המשיבה לא הזמינה את ביצוע העבודה והיתה לכל היותר מתווכת בין המזמינה – החברה לשירותי איכות הסביבה לבין המערערת.
ג.
הבקשה לעיקול אינה עונה על דרישות התקנות, שכן אין בה סיכוי הוכחת התביעה ולא הוכחה הכבדה על ביצוע פסק הדין.



ג.
דיון

עיינתי בהחלטת כב' הרשמת קויפמן ונחה דעתי, כי החלטתה בדין יסודה. ההחלטה מעוגנת כדבעי בחומר שהובא בפני
ה, מבוססת ומפורטת, ולא מצאתי כי שגתה היא בשיקול דעתה או בפרשנות העובדות והחלתן על הדין החל, בכל אופן שהוא.

מבחני מתן צו עיקול זמני משולשים הם ומצטברים זל"ז כדלקמן:

א.
קיום ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תק' 362 א' לתקסד"א).
ב.
קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיום חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין העתיד להנתן (תק' 374 לתקסד"א).
ג.
מאזן הנוחיות, היינו הנזק שיגרם באי מתן הצו אל מול הנזק שיגרם במידה וינתן, לרבות תום לב בהגשת הבקשה, שיקולי צדק ומידתיות (תק' 362 (ב) לתקסד"א).

משמצאה כב' הרשמת כי לא מתקיים תנאי ההכבדה, הרי שבצדק פטורה היתה מלבדוק את יתר התנאים, ובדין ביטלה את העיקול.

למען הסדר, אבדוק אף אני את התנאים הנדרשים, נכון להיום, שכן עומדת בפני
כזכור, גם בקשת עיקול נפרדת לערעור עצמו.
קודם שאעשה כן אציין, כי לא מצאתי ממש בטענת ב"כ המשיבה, לפיה לא ניתן להטיל עיקול זמני בערעור, זאת בשל קיומו של מעשה בי- דין כביכול הנובע מהחלטת הרשמת. הסיבה לכך איננה נובעת רק בשל הטעות הקונספטואלית נוכח מהות הערעור, אלא גם נוכח הוראות תקנה 471 לתקסד"א הקובעות במפורש אחרת.

ולגופו של עניין:
א. קיומן של ראיות לקיום עילת התביעה:

עיון בראיות שהציגה התובעת מעלה, כי מעבר לתצהיר מנהלה, הרי שלא זו בלבד שהנתבעת קיזזה בחשבונה חשבונית מס (שאותה לדבריה החזירה בדיעבד - מסמך א'), אלא קיים בתיק אישור המפקח מר יורם בורגר, על ביצוע העבודות מיום 19.1.06, המאשר כי הנתבעת קיבלה את סכום הכסף שבמחלוקת והנוגע לעבודות שביצעה התובעת לחשבונה (מסמך א/2), וכן חשבון המזמינה – החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ, בדבר ביצוע העבודות והחוב נשוא המחלוקת בו (נספח א/3 מיום 13.12.05,
עמ' 3 , סעיף 99.1.020).

הנתבעת אינה מכחישה את האמור ואך טוענת, שהמדובר במסמכים "מוזמנים" שנולדו לאחר הדיון הראשון. כאמור, לא הייתי מייחס משקל של ממש לעניין זה, ואף אם נכון הדבר שמסמך א/2 "נולד" לאחר הדיון, הרי שכיום רלוונטי הוא לבקשה המחודשת לעיקול בכל מקרה, מה עוד שלא ניתן לטעון כן לגבי מסמך א/3, שהיה בידי הצדדים גם קודם לכן.

לעניין זה אציין, כי מסופק אני גם בטענת המשיבה, לפיה לא קיימת יריבות חוזית בין הצדדים וכי אינה חבה דבר לתובעת, ואולם אין זה השלב בו נקבעות קביעות עובדתיות, ועל כן אמנע מלדון בהן במסגרת זו, תוך שאשאירן לתיק העיקרי, ככל שידרש הדבר.

מהאמור לעיל נחה דעתי איפוא, כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה כנדרש.


ב. שאלת ההכבדה:

מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה – הנתבעת, כי הנטל להוכחת ההכבדה מוטל על המבקשת ואין מקום להיפוך היוצרות, לפיו מבקש ב"כ המבקשת, כי הנתבעת תוכיח את מצבה הכלכלי האיתן. בעניין זה מוטל הנטל על המבקשת, אשר צריכה לשכנע כי אי מתן הצו יגרום להכבדה של ממש על ביצוע פסק הדין. לעניין זה, זולת טענות ערטילאיות בדבר מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה שלא נתמכו בכל מסמך שהוא, לא הוכח דבר. כך היה בפני
כב' הרשמת וכך היה בפני
. המבקשת לא תמכה טענותיה במסמכים כלשהם, חשבונות בנק מוגבלים, תיקי הוצל"פ, שיקים שסורבו, תביעות כנגד המשיבה וכיוצ"ב. אדרבא, דווקא המשיבה היתה זו שהביאה מסמך בדבר ציוד צמ"א שערכו רב בהרבה מערך התביעה, שאינו משועבד או מעוקל, כמו גם ראיות לכאורה בדבר עסקאות רבות היקף. יתרה מזאת, המבקשת למעשה הודתה, כי אין לה הכרות עם המשיבה ולא הוכיחה כי המשיבה עשתה ו/או עושה מעשה או מחדל כלשהוא, להברחת נכסים או הסתרתם, להכשלת פסק הדין או בדבר היותה במצב כלכלי קשה. צדקה גם כב' הרשמת בקביעתה, כי אין באי תשלום החוב לכשעצמו ראיה להכבדה. המחלוקת נשוא התיק עצמו, שבעטיה לא קיבלה המבקשת את כספה,
אינה יכולה לשמש ראיה לחשש להברחת נכסים או העדר יכולת כלכלית, והדבר הוסבר היטב בסעיפים 9-10 להחלטתה של כב' הרשמת.

בנסיבות אלה אכן צדקה כב' הרשמת בקביעתה כי לא הוכחה שאלת ההכבדה, דבר שלא נרפא גם בדיון שנערך בפני
.

ג. מאזן הנוחיות

עקרונית, נוכח מסקנתי בשאלת ההכבדה, פטור אני לדון למעשה בשאלת מאזן הנוחיות. עם זאת ולמעלה מן הצורך אציין, כי גם בעניין זה צדקה כב' הרשמת בקביעתה, לפיה ניתנת עדיפות בשיטת משפטנו לזכותו הקנינית של הנתבע, הן בשל נטלי ההוכחה – "המוציא מחברו עליו הראיה", והן
בשל העובדה כי זכות קניין הינה זכות חוקתית הנובעת מסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. על כן איזון הזכויות מחייב, כי רק אם אכן מוכחת הכבדה ממש, יש ליתן לה עדיפות על פני הזכות הקנינית, וזאת על רקע הנחת היסוד, שהסעד מבוקש, בניגוד לזכות הקנינית, עוד קודם שזכה התובע בתביעתו (ר' לעניין זה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' שביעית, 2003, עמ' 435-436).

לאור האמור אין לי איפוא אלא לדחות את הערעור. בנסיבות אלה, מבוטל גם צו העיקול הזמני שניתן על ידי במסגרת בש"א 1353/06.

המבקשת תשלם הוצאות המשיבה בגין הליך זה (הערעור ובקשת העיקול) בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים
.

ניתנה היום כ"ז באדר, תשס"ו (27 במרץ 2006) בהעדר הצדדים.


יעקב שפסר
, שופט








עא בית משפט שלום 1002/06 משקי ד.ע.ב. עופר בע"מ נ' טופ הנגב פרויקטים בניין ופיתוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 27/03/2006)










דוחות מידע משפטי על הצדדים בתיק זה
דוח מידע משפטי כולל את כל ההחלטות ופסקי הדין עפ"י שם הנבדק (אדם או חברה) או לפי מספר ח.פ
דוח מידע משפטי על משקי ד.ע.ב. עופר בע"מ      דוח מידע משפטי על טופ הנגב פרויקטים בניין ופיתוח בע"מ

דוחות בדיקת רקע וקרדיטצ'ק על הצדדים בתיק זה
דוחות בדיקת רקע, בדיקת נאותות ובדיקת אשראי צרכני על הצדדים לפי שם, ת"ז או ח.פ
דוחות מידע עסקי על משקי ד.ע.ב. עופר בע"מ      דוחות מידע עסקי על טופ הנגב פרויקטים בניין ופיתוח בע"מ


להסרת פסק דין זה לחץ כאן