בנק הפועלים בע''מ - אן.די.סי יצרני תכשיטים בע''מ, אברהם טאוב, שניהם ואח'

מידע על אברהם טאוב    מידע על שניהם   



בנק הפועלים בע''מ - אן.די.סי יצרני תכשיטים בע''מ, אברהם טאוב, שניהם ואח'

בקשות שונות אזרחי 5959/07     12/06/2008 (בשא)



תיקים נוספים על בנק הפועלים בע"מ
תיקים נוספים על אן.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ
תיקים נוספים על אברהם טאוב
תיקים נוספים על שניהם




בשא 5959/07 בנק הפועלים בע"מ נ' אן.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ, אברהם טאוב, שניהם ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בירושלים
בש"א 005959/07


לפני:
כב' השופט ר' כרמל


12/06/2008




בעניין:
בנק הפועלים בע"מ

המבקש


ע"י ב"כ עו"ד ע' שפירא



נ
ג
ד



1. אן.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ

2. אברהם טאוב



שניהם ע"י ב"כ עו"ד
ח' זילבר

3. ניידות חב"ד להפצת יהדות בארץ הקודש
ע"י ב"כ עוה"ד א' אלקלעי

המשיבים

המשיבה הפורמאלית




החלטה

בקשה למחיקה או דחיית תביעה על הסף

התביעה העיקרית
1.
המשיבה מס' 1 (להלן: "
התובעת
") הנה חברה פרטית לייצור תכשיטים, הנמנית, ביחד עם עוד חברות, ב"
קבוצת
ndc
". התובעת היא בעלת זכויות החכירה בנכס הנמצא ברחוב דרך בית לחם 143 תלפיות בירושלים, הידוע כגוש 30128 חלקה 8 בתב"ע 3485, המכונה "
בנין
ndc
" (נספח ב' לכתב התביעה). המשיב מס' 2 (להלן: "
התובע
") הוא בעל מניות שליטה בתובעת. המבקש (להלן: "
הבנק
") הוא נושה של התובעת, הפועל למימוש שטר משכנתא על זכויות התובעת בנכס. יובהר כי התובעת נטלה מהבנק הלוואות ואשראים, ועוד בשנת 1986 שעבדה בשעבוד קבוע את זכויותיה במקרקעין הנ"ל.

2.
התובעת נקלעה לחדלות פרעון וננקט הליך פשיטת רגל וכינוס נכסים בפני
בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר מינה, עוד בחודש מאי 1993, לקבוצת
ndc
, ובכלל זה גם לתובעת, כונסי נכסים ומנהלים קבועים (פש"ר 291/93) (להלן: "
בית המשפט של פש"ר
"). בחודש יוני 1998 אישר בית-המשפט של פש"ר הסדר נושים, בו נכלל גם הבנק, ובמסגרתו מינה את כונסי הנכסים לתפקיד נאמנים לביצוע הסדר הנושים. בעקבות הפרות של הסדר הנושים, הודיע הבנק על ביטול ההסדר ככל שהוא חל לגביו ביחס לנכס, ולבקשתו, מינה בית-המשפט של פש"ר את עוה"ד עופר שפירא, ב"כ הבנק, לכונס נכסים על-פי אגרת החוב לפיה שועבד הנכס (החלטה מיום 4.3.07
בבש"א 16450/05).
התובעים ערערו על החלטה זו, אך הערעור טרם נשמע (ע"א 3333/07). התובעים ביקשו מבית-המשפט של פש"ר לעכב את ביצוע ההחלטה ולהשהות את הליכי כינוס הנכס שהחלו להתנהל, ובנוסף, עתרו לעיכוב הליך המכר של הנכס המצוי בשלב מתקדם. בית-המשפט של פש"ר דחה את הבקשה (החלטה מיום 14.8.07) בקשה נוספת הוגשה לבית-המשפט העליון ונדחתה אף היא (החלטת כב' השופטת מ' נאור מיום 16.10.07).

3.
בד בבד עם התנהלות ההליכים שפורטו לעיל, הגישו התובעים את התביעה העיקרית לבית-משפט זה, במסגרתה התבקש בית-המשפט לקבוע כי לא קיים לבנק שטר משכנתא, שעבוד, או משכון כדין על זכויות החכירה של התובעת בנכס, ולפיכך, כפועל יוצא, להורות על ביטול מינויו של כונס הנכסים, וליתן פסק-דין הצהרתי לפיו השעבוד או המשכון, ככל שהם קיימים, אינם חלים על זכויות התובעת מכח הסכם הפיתוח שבידה, ולפיכך, אין לבנק זכויות בנכס.

להבנת התמונה, להלן פירוט מלוא הסעדים להם עותרים התובעים, אשר הגדירו את תביעתם כתביעה ל'

פסק דין
הצהרתי'
"לפיו אין בידי הנתבע שטר משכנתא ו/או שעבוד ו/או משכון כדין על זכויות החכירה של התובעת בנכס... וכפועל יוצא מכך ליתן

פסק דין
הצהרתי והוראות כדלקמן:

א.
ביטול מינויו של עו"ד עופר שפירא, ב"כ הנתבע, ככונס נכסים למכירת זכויות התובע בנכס.

ב.
להורות על ביטול כל ההליכים בהם נקט ו/או נוקט כונס הנכסים ולרבות ביטול התמחרות וביטול הסכם מכר אם וככל שנחתם עם הרוכשים.

ג.
ליתן

פסק דין
הצהרתי ולפיו השעבוד ו/או המשכון, ככל שאלה קיימים, אינם חלים על זכויות התובעת מכח הסכם הפיתוח ואינם חלים על זכויות התובעת מכח הסכם החכירה וכפועל יוצא מכך, אין לנתבע זכויות בנכס אשר על פיהן ניתן היה למנות את בא כוחו ככונס נכסים.

ד.
להצהיר כי מינוי כונס הנכסים נעשה תוך הטעיית כבוד בית המשפט, הצגת מצגי שווא ע"י הנתבע ובאופן שלא ניתן היה למנות את בא כוחו ככונס נכסים למכירת הנכס על סמך הטענות והמסמכים נטולי הנפקות כפי שאלה הובאו בפני
כבוד בית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק פש"ר 291/93 (בש"א 15825/05), כפי שיפורט להלן.

ה.
להורות כי בהעדר שטר משכנתא ו/או בהעדר משכון רשום כדין ו/או באין התחייבות מפורשת וערוכה כדין של התובעת לשעבד ו/או למשכן את זכויותיה בנכס – נעדר הנתבע זכויות כלשהן בנכס ועל כן מינוי בא כוחו ככונס נכסים בטל ומבוטל.

ו.
לחילופין, ומטעמי זהירות בלבד, יתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע כי לנתבע זכויות (המוכחשות בתוקף) במקרקעין בלבד, אותן ניתן יהיה לממש, אם וככל שירשמו על שם התובעת ובכל מקרה נעדר הנתבעת זכויות בנכס כולו ובאופן שבא כוחו לא יכול היה להתמנות כונס נכסים לשם מכירת הנכס כולו וכפועל יוצא מכך, להורות על ביטול המינוי וביטול הליכי המכר.

ז.
להצהיר כי התחייבויות התובעת כלפי הנתבעת הפורמאלית כדיירת מוגנת, גוברות על זכויות הנתבע, ככל שזכויות כאלה קיימות לו.

4.
במסגרת התביעה דנן, הגישו התובעים לבית-משפט זה בקשה לעיכוב הליכי המכר, שנדחתה על-ידי ביום 10.7.07 (
בש"א 5752/07
). ערעורם של התובעים על החלטה זו לבית-המשפט העליון – נדחה (רע"א 8415/07
– החלטה מיום 24.10.07).

5
.
בין הצדדים התנהלו ומתנהלים הליכים משפטיים רבים, כמפורט בנספח ג' לבקשה: הליכים בלשכת ההוצאה לפועל, בקשות רשות ערעור בנוגע עם החלטות ראש ההוצאה לפועל ותביעות שונות בבתי משפט השלום והמחוזי. התובענה העיקרית והבקשה שבפני
הנן הליך אחד מני רבים מאוד הנוגעים בנכס ומימושו.

הבקשה
6.
בבקשה שבפני
מבקש הבנק למחוק את התביעה העיקרית על הסף מכמה טעמים:
חוסר סמכות

בית-משפט זה לדון בתביעה לביטול החלטותיו של בית-המשפט של פש"ר בדבר מינוי כונס הנכסים, בדבר פעילותו למכירת המקרקעין, ובדבר תוקף המשכנתא, המהווה, לשיטת הבנק, חלק בלתי נפרד מהחלטת בית-המשפט בדבר מימוש המשכנתא;
מעשה-בית-דין
, הקם מהודאת התובעים בחובם כלפי הבנק ובתקפות שטר המשכנתא;
קיומו של הליך תלוי ועומד
, הוא הליך כינוס הנכסים והסדר נושים;
סיכוים קלושים של התביעה
להתקבל, משום שהתביעה העיקרית נסמכת על הטענה כי מר טאוב, מנהלה של התובעת, חתם ללא הרשאתה ובחוסר סמכות על מסמכים המחייבים את התובעת כלפי הבנק;
שיהוי,
החל מעת תחילת הליך כינוס הנכסים בשנת 1993, בהעלאת טענות נגד שטר המשכנתא והכחשת חובם של התובעים לבנק.

עוד טוען הבנק כי התביעה העיקרית הוגשה על-ידי התובע, מר טאוב, בשם התובעת שלא כדין ובניגוד להליך כינוס הנכסים בו היא מצויה, משום שסמכויותיהם של מנהלי התובעת הושעו עת הוכרזה חדלת פרעון ומונו לה כונסי נכסים ונאמנים, אשר הם היחידים המוסמכים לייצג את ענייניה בהתאם להחלטת בית-המשפט של פש"ר.

7.
מנגד, לטענת התובעים, בית-המשפט של פש"ר אינו הערכאה הראויה לניהולו של הליך לבירור זכויות במקרקעין שהוא הליך מורכב. בנוסף, לשיטתם, הבנק בחר לבטל את תחולת הסדר הנושים עליו, ובכך להוציא עצמו מהליך פש"ר, ולפיכך אין לבית-המשפט של פש"ר סמכות לדון בשאלת זכויות הבנק בנכס ותקפות המשכנתא או להורות על מינוי כונס נכסים לנכס לטובת הבנק.
עוד טוענים התובעים, כי מעולם לא הודו בתקפות השעבודים. לשיטתם, הודאה בחוב כלפי הבנק ובתקפות השעבוד ניתנה בשם התובעת בניגוד לאינטרסים שלה ובחוסר סמכות, על-ידי הנאמן על כינוס הנכסים, רו"ח צבי פורת, שמונה לתפקידו זה לבקשת הבנק ובהתנגדות התובעים. התובעים טוענים כי כבר בשנת 1996 ביקשו להצהיר על בטלות ההודאות, אך תביעתם נמחקה במסגרת הסדר פשרה שהושג בין הצדדים (ת"א 16/96 – נספח י' לתגובת התובעים). לשיטת התובעים, אמנם בהסדר הפשרה נותרו ההודאות על כנן, אולם, כיום, לאחר שהבנק ביטל את הסדר הנושים, עומדות לתובעים כל טענותיהם הן לענין העדר החוב והן לענין תקפות השיעבודים. עוד פירטו התובעים כי הם הגישו בקשה, ביום 20.6.07, לביטול פסק-הדין (שנתן תוקף להסדר הפשרה), לחידוש התביעה שהוגשה על-ידם בשנת 1995, ולהצהיר כי אין להם כל חוב כלפי הבנק (ת"א 529/95 – נספח יא' לתגובת התובעים). תביעה זו טרם הוכרעה.
עוד טוענים התובעים כי התביעה העיקרית הוגשה על-ידי התובע, מר טאוב, בסמכותו כמנהל החברה, ובהתאם להחלטת בית-המשפט של פש"ר מיום 18.2.1996 (נספח ו' לתגובה לבקשה), שנתן אישור למנהלי התובעת להגיש תביעות בשמה, ובלבד שיהיה ברור שאם התובעת תחוייב בתשלום הוצאות בקשר לתביעות אלה, יהיה על מנהלי החברות לממן זאת מכיסם. אישור זה ניתן בכפוף לחתימת המנהלים על ערבות לתשלום ההוצאות שתימסר לכונסי הנכסים, כפי שנעשה בתביעה דנן.
באשר לטענת השיהוי של הבנק, משיבים התובעים כי התובענה הוגשה מיד לאחר שהתברר להם, ממסמכים שהציג הבנק במהלך ניהול הליך פש"ר, כי אין לבנק זכות לפעול למימוש השעבודים כנושה מובטח.
לבסוף, טוענים התובעים כי יש לדחות את הבקשה מהטעם שהוגשה מבלי שהיא נתמכת בתצהיר, בניגוד להוראת תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

8.

כונס הנכסים שהתמנה לפי בקשת הבנק, הנו עוה"ד ע' שפירא והמינוי נעשה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 4/3/07 במסגרת תיק פש"ר 291/93
בבש"א 16450/05.
באותו הליך היו התובעים כאן המשיבים שם, ולא רק זאת, אלא שהתובע 2 הגיש באותו הליך בקשה לעיכוב מתן ההחלטה, בקשה שנדחתה. החלטה זו לעניין מינוי כונס נכסים עומדת בתוקפה עד היום ויצויין כי הבקשה עצמה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 12/7/05. למותר לציין כי העתירה שבס"ק (ב) לרישא לכתב התביעה, בדבר ביטול כל ההליכים בהם נקט כונס הנכסים ולרבות ביטול ההתמחרות שנעשה בקשר עם הנכס, קשורה בקשר בל יינתק לעתירה שבס"ק (א) לרישא לכתב התביעה, העוסקת בביטול מינויו של כונס הנכסים, כמו גם העתירה שבס"ק (ד) בדבר מתן הצהרה בעניין אופן מינויו של כונס הנכסים וכמו גם העתירה שבס"ק (ה) לפיה מינוי הכונס מבוטל בהעדר שטר משכנתא, או בהעדר משכון רשום כדין או בהעדר התחייבות מטעם התובעת. באשר לעתירות הנ"ל, עתירות אלה מהוות חלק בלתי נפרד מההליכים שבתיק פשיטת הרגל.

באשר לעתירה שבס"ק (ג), מתן

פסק דין
הצהרתי לפיו השעבוד או
המשכון אינם חלים על זכויות התובעת מכח הסכם הפיתוח ואינם חלים על זכויות התובעת מכח הסכם החכירה (ועל כן, כך נטען, לא ניתן למנות כונס נכסים, בהעדר זכויות לבנק), מדובר בנסיון לבטל החלטה שניתנה עוד בשנת 1993 במסגרת תיק פשיטת הרגל, ר': החלטה מיום 30/5/93 לעניין אכיפת שעבודים על פי איגרות חוב ולמינוי כונסי נכסים ומנהל קבוע, כאשר נאמר, הן בהחלטה והן בפרוטוקול הדיון שקדם למתן ההחלטה, כי קיימת הודאה בחוב ובתוקף השעבודים. לצורך כך, לא למותר לציין כי התובעים הכירו בכך שהאכסניה הנאותה והנכונה לטיעוניהם הנה במסגרת הליכי תיק פשיטת הרגל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ניתן להיווכח בכך, בין היתר, בבקשתם
בבש"א 10610/03
בדבר הארכת תוקפו של סעיף 7.2 להסדר הנושים (שאושר עוד בשנת 1998), והחלטה נוספת, בבקשה להורות על דחיית תשלומים של הסדר הנושים, במסגרת
בש"א 15559/06
, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בקשות שנדחו. התובעת אף הייתה המשיבה בבקשה למתן הוראות לעניין פרסום הזמנה להציע הצעות לרכישת המקרקעין,
בש"א 6221/07
, בבית המשפט של פש"ר, והתובעים שניהם הנם המשיבים (עם אחרים) בבקשה
בבש"א 111479/07
לאישור מכר המקרקעין בבית המשפט של פש"ר.

דיון
9.
כפי שנאמר ברישא לכתב התביעה, ההוראות אשר בית המשפט מתבקש לתיתן בהליך זה, אלו ההוראות א' – ז' שפורטו לעיל (בסעיף 3 להחלטה זו), יבואו מקום שבית המשפט ייקבע כי
"אין בידי הנתבע שטר משכנתא ו/או שעבוד ו/או משכון כדין על זכויות החכירה של התובעת בנכס...".

בהקשר
זה צירפו התובעים לכתב תביעתם את המסמכים הבאים:

א.
אגרת חוב מיום 29/10/1987 לפיה נוצר משכון ושעבוד קבוע, ללא הגבלה בסכום על המקרקעין (נספח ב' לכתב התביעה), וראה הרשימה א' לאיגרת החוב לעניין זיהוי המקרקעין.

ב.
תעודת רישום שעבוד או משכנתא אצל רשם החברות בנוגע עם רישום המשכנתא או השעבוד
שנוצרו על ידי אגרת החוב. זו תעודה מיום 16/2/1988 (נספח ב-1).

ג.
יפוי כח בלתי חוזר שניתן מטעם התובעת לטובת הנתבע לביצועה של כל פעולה בנוגע עם המקרקעין. יפוי הכח הנו מיום 29/10/1987.

ד.
פרטי השעבוד אצל רשם החברות בנוגע עם אגרת החוב והמקרקעין, מיום 29/10/1987, חתום על ידי התובעת.

ה.
כתב התחייבות לרישום משכנתא, מיום 30/9/1987, בנוגע עם המקרקעין. ההתחייבות הנה מטעם מנהל מקרקעי ישראל, והיא הוצאה כפי האמור בה, לבקשת התובעת.

ו.
פרוטוקול ישיבת הנהלת התובעת מיום 28/19/1987 בדבר ההחלטה לקבל הלוואות בסכומים שונים מאת הנתבע, לשעבד את זכויות התובעת במקרקעין, וליפות את כוחו של התובע לחתום על כל המסמכים הדרושים, הן לקבלת ההלוואה והאשראי והן בקשר עם שעבודים. על הפרוטוקול חתום לא אחר מאשר התובע עצמו (המסמכים ג' עד ו' הנם חלק מנספחי ב' לכתב התביעה).


כפי שניתן להיווכח, מדובר בהתחייבויות שנולדו לפני למעלה מעשרים שנים, הן באשר להולדתה של אגרת החוב, הן בנוגע עם הסכמת ואישור התובעת להליך השעבוד,
כאשר פרוטוקול החברה–התובעת נחתם, כאמור, על ידי התובע עצמו, המבקש עתה להתכחש לכוחו לעשות
כן, והן בנוגע עם רישום השעבוד אצל רשם החברות ומנהל מקרקעי ישראל. כפי שיובהר בהמשך, התובעת הודתה בקיום החוב ובתוקף השעבודים עוד בשנת 1993, במסגרת תיק פש"ר, בבית המשפט. מאז החלו ההליכים לנוע, עד כדי אישור מכירת הנכס, בהסתמך על אותה הודאה. יצויין כי טיעון מרכזי של התובעים (ר' למשל, בסעיף 25 לכתב התביעה), מקורו בכך שהחלטת התובעת להסמיך
את התובע לביצוע שעבוד לטובת הנתבע, הייתה אך ורק למקרקעין כפי שהיו ביום עריכת הפרוטוקול ולא לזכויות
"אשר טרם באו לעולם במועד יצירת השעבודים"
והכוונה הנה למבנה אשר נבנה על המקרקעין לאחר יצירת השעבוד. דהיינו, התובעים מבקשים לערוך הפרדה קניינית בין הקרקע לבין מה שנבנה עליה לאחר יצירת השעבוד, לנתק את המקרקעין מהבנוי עליהם, וליצור בכך שני נכסים שונים, נפרדים. לפי שיטה זו, אגב, ניתן לשעבד
את המבנה בלבד, בנפרד מהמקרקעין עליהם הם בנויים. ניתן לאמר כבר עתה כי אין בסיס משפטי או אחר לטענה זו, וראה לצורך כך הגדרת המונח
"מקרקעין"
שבסעיף 1לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, למהות הבעלות, על פי סעיף 2 לחוק המקרקעין, להיקפה, על פי סעיף 11 לאותו חוק, ולדינם של המחוברים לקרקע, ההולכים אחר הבעלות במקרקעין, כאמור בסעיף 12 לחוק.
'עיסקה'
במקרקעין, בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק המקרקעין, כוללת גם
'זכות אחרת'
שאינה דווקא בעלות, ובהתאם להוראת סעיף 13:
"עיסקה במקרקעין חלה על הקרקע יחד עם כל המנוי בסעיפים 11 ו – 12, ואין תוקף תוקף לעיסקה בחלק מסויים במקרקעין...".

המסקנה מהאמור לעיל הנה כי ההפרדה המלאכותית אותו מבקשת התובעת לערוך אין לה רגליים, גם אם מדובר במבנה שנבנה מאוחר יותר על המקרקעין המשועבדים (החריג הוא דירה בבית משותף:

"על
אף האמור בסעיף 13 תהא דירה בבית משותף נושא נפרד לבעלות, לזכויות ולעסקאות"
(סעיף 54 לחוק המקרקעין)
("דירה"
– מוגדרת בסעיף 52 לחוק)).
בכל מקרה, גם אם היה בסיס לטענות התובעים, הנם מנועים מלטעון טענה
זו
לאחר חלוף פרק זמן כה ארוך משעה שהחלו להינקט הליכי המימוש. התובעים, אף שטענו להפרדה כאמור, נקטו קו הגנה שני: התובע לא הוסמך לחתום כלל ועיקר על השעבוד ועל אגרת החוב אלא על זכויות מכח הסכם הפיתוח בלבד (ר' סעיף 26.1 לכתב התביעה). בהתאם, באו טענות לעניין יפוי הכח שנחתם
טרם
קמו לתובעת זכויות במקרקעין (סעיף 26.2 לכתב התביעה).
טענות אלה, מבלי להתייחס למהותן, ידועות לתובעים מזה עשרים שנים, והן עולות עתה לאחר שנסיונותיהם לבלום את הליכי מכר המקרקעין בבית המשפט של פש"ר, שם היו צדדים לכל ההליכים וכפי שיפורט, לא צלחו. עיון בכתב התביעה מעלה כי הנדבך המרכזי לטיעוני התובעים בדבר בטלות ההחלטות אשר ניתנו על ידי בית המשפט של פש"ר מושתת על תקיפתם את השעבוד אשר נוצר לפני למעלה מעשרים שנה, שעבוד שבאה הודאה בקיומו במסגרת הליך משפטי לפני כחמש שנים, ולאחר שבשנת 1998 אישר בית משפט של פש"ר את הסדר הנושים. נראה כי כבר בכך יש בסיס להורות על סילוק התביעה, הן נוכח קיומו של הליך אחר, פש"ר 291/93, והן נוכח העובדה שהתובעים היו צד להליכים אותם הם תוקפים עתה.

10.
בנוסף לאמור לעיל, בניגוד לטענות התובעים, בחינת מהות התובענה, שהגישו בפני
בית-משפט זה, מעלה את המסקנה כי מטרתם בתובענה זו הנה להביא לביטול החלטות של בית-המשפט של פש"ר, חרף העובדה שלתובעים יש מעמד באותם הליכים, שטרם הסתיימו, וקיימת להם אפשרות להעלות טענותיהם בפני
בית-המשפט של פש"ר. באפשרות זו עשו התובעים שימוש והעלו בפני
בית-המשפט של פש"ר את הטענות המועלות בשנית בתובענה דנן, בה נתבקש בית-משפט זה ליתן הוראות הסותרות את ההוראות שניתנו על-ידי בית-המשפט של פש"ר בדבר מינוי כונס הנכסים לנכס, ובדבר מימוש המקרקעין בדרך של מכירה, וכך ליצור, הלכה למעשה, עיכוב ושיבוש של הליכי המשפט התלויים ועומדים במסגרת הליך הפש"ר (פש"ר 291/93
– החלטות
בבש"א 15825/05 ובבש"א 6221/07).
כפי שניתן להיווכח מהחלטות בית המשפט של פש"ר, אשר אוזכרו לעיל (ואשר צורפו לבקשה), עותרים התובעים לכך, ולמעשה ניתן לומר כי הנם חותרים לכך, שבית משפט זה יוציא תחת ידו הוראות הסותרות את ההוראות שניתנו לכונס באשר למימוש במקרקעין מאת בית המשפט של פש"ר. בכך ייגרם, כאמור, עיכוב ושיבוש של ההליכים המתנהלים כיום לפני אותו בית משפט, ובמיוחד בנוגע עם ההחלטה שבאה בנוגע עם הבקשה למתן הוראות בעניין פרסום הזמנה להציע הצעות לרכישת המקרקעין
בבש"א 6221/07
, ההחלטה שניתנה במסגרת בקשה זו והבקשה
בבש"א 11479/07
לאישור מכר המקרקעין, נספחים ט' וְ– י' לבקשה, כאשר, ולא למותר לציין זאת, נדחו בקשותיו של התובע לעיכוב מתן החלטה בבקשת הכינוס עד למתן החלטת בית המשפט העליון. אכן, יש בסיס מוצק לטענה, שבאה מפי הבנק, לפיה, נוכח קיומו של הליך תלוי ועומד בנוגע עם שאלות שהן לב התביעה הנדונה לפני, האכסניה הטבעית והנכונה היא אכסניית בית המשפט של פש"ר, במיוחד נוכח היות התובעת חברה בכינוס נכסים והסדר נושים, הפועלת תחת פיקוחו וניהולו של בית המשפט של פש"ר, במסגרת תיק חי, התלוי והעומד שם, במסגרתו העלו התובעים אותן טענות כפי שהן מועלות בתובענה מושא בקשה זו. יש בכך משום חתירה תחת פעולתו ופעילותו של בית המשפט של פש"ר. בנסיבות אלה, כמתואר לעיל, שעה שנושאה של התביעה שלפני זהה בעיקרה לנשוא של הליך תלוי ועומד, שהוא מוקדם יותר, יש לכל הפחות בסיס לטענה לפיה יש לעכב את ההליך המאוחר עד למתן החלטה בהליך המוקדם (ר': רע"א 3765/01
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ. אלכסנדר קפלן
,

תק-על 2002 (1) 860). במקרה הנדון הזהות היא כה גדולה עד כי הכף נוטה לכיוון דחיית התובענה ולא לכיוון עיכוב והמתנה לתוצאות ההליך של בית משפט של פש"ר. אין, בנסיבות העניין, מקום להניח חרב תלויה מעל צווארו של הבנק, ולסבכו בניהול הליכים כפולים, אפילו אחד מהם יעוכב. העיקרון שביסוד הליך תלוי ועומד (
lis alibi pendens
) קובע, כי ניתן לעכב את הדיון בהליך אחד, מקום בו תלוי ועומד בפני
הצדדים הליך אחר בו עומדת לדיון סוגיה מהותית זהה. מטרתו של עיכוב ההליך היא למנוע כפל הליכים, בזבוז זמנן של הערכאות השונות הדנות בעניין ושל בעלי הדין, והיווצרות מצבים בהם שתי ערכאות שונות תגענה לממצאים עובדתיים סותרים או מסקנות משפטיות שונות באותה הסוגיה ובין אותם בעלי דין. נדרש כי הסוגיות העומדות לדיון בשני ההליכים תהיינה זהות מבחינה מהותית

(ר':
ע"א 9/75

אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל

, פ"ד כט(2) 477).
ההחלטה בענין עיכוב ההליכים מוכרעת על יסוד שיקולים של יעילות הדיון וחיסכון במשאבי בית המשפט ובעלי הדין (רע"א 346/06
ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ
, תק-על 2006(2), 1996; ע"א 9/75
אל-עוקבי, לעיל
).
כאמור, בענייננו, אין לאפשר קיומו של הליך שנועד לאיין את משמעותו של ההליך האחר ואת ההחלטות שהתקבלו ויתקבלו שם, מקום בו לתובעים בתיק זה יש מעמד באותו הליך. ניתן לומר כי יש בכך משום שימוש לרעה בהליכי משפט וגם מטעם זה יש להורות על סילוקה על הסף של התביעה.

11.
יש לדחות את טענת התובעים לפיה בית-המשפט של פש"ר אינו הערכאה הראויה לבירור זכויות במקרקעין מהטעם שתפקידו מתמצה בהוראה ופיקוח על אופן ביצוע כינוס הנכסים.
סמכותו העניינית של בית-משפט של פש"ר הנה רחבה, ואינה נקבעת לפי מסגרות טכניות-פורמליות של
"סוג הזכות הנדונה",
אלא לפי מסגרת גמישה ועניינית של
"סוג הבירור הנדרש"
(ר': רע"א 9082/05
שרידב השקעות בע"מ נ' עו"ד הרטמן בתפקידו ככונס נכסים
, לא פורסם; דנ"א 5710/97
אומצא מפעלי בשר בע"מ נ' מחסני קירור באר שבע (1986) בע"מ (בפירוק),
לא פורסם; פש"ר (ת"א) 99/95
חברת נדל"ן איילה בע"מ נ' הדר טבריה בע"מ (בפירוק),
לא פורסם).
בית-המשפט של פש"ר רשאי ומוסמך לדון במחלוקות רבות ומגוונות בין החייב ובעלי תפקידים שונים שמונו על-ידי בית-המשפט, כגון מפרקים, נאמנים בפשיטת רגל, כונסי נכסים, מנהלי עיזבון ועוד
. לבית המשפט של פש"ר יש יתרון מובנה ומהותי בשל אופיים של תיקי פירוק סבוכים, המתמשכים לעיתים על-פני שנים והכוללים עשרות רבות של הליכים והליכי משנה, כפי שכך הדבר בענייננו, וכן בשל התחום הייחודי והמורכב יחסית של דיני חדלות הפרעון, המעורב במישרין או בעקיפין בסכסוכים אלו. בפני
בית המשפט של פש"ר מידע הקשור והנוגע לחברה חדלת הפרעון, הוא בקיא בנסיבות קריסתה, מצבה, ומסגרת ההליכים הכוללת שבה מעורבים החבר והכונסים. לפיכך, משמש בית-המשפט של פש"ר אכסניה יעילה ומהירה לבירור מחלוקות בין צדדים להליך פש"ר, וסמכותו של בית משפט זה אינה מוגדרת באופן צר. כך, למשל, המסגרת של בקשה למתן הוראות, שנועדה בראש ובראשונה למחלוקות בין בעלי הדין "הטבעיים" בהליכים שבהם מוגשת בקשה מסוג זה (כמו למשל, סכסוך במסגרת תיק פשיטת רגל בין הנאמן לבין החייב) הורחבה גם בנוגע
לבירור מחלוקות והשגת סעד כנגד צד שלישי, במקרים בהם מורכבותו העובדתית של הסכסוך מתאימה לבירור בהליך של בקשה למתן הוראות, הדומה להליכי המרצת פתיחה. לעניין זה נקבעו תנאים בהם יתברר סכסוך שבין בעל תפקיד לבין צד שלישי במסגרת בקשה למתן הוראות, כדלקמן: בירור הסוגיה שבמחלוקת נדרש לצורך מתן הוראות לבעל התפקיד לשם ביצוע יעיל וראוי של תפקידו; בירור המחלוקת לגופה אינו מחייב הכרעה בעובדות, או אינו מחייב בירור עובדתי מורכב, אלא עיקרו בירור משפטי; וכי אין בניהול ההליך בדרך מקוצרת כדי לגרום לעיוות דין ופגיעה בזכויות הדיוניות והמהותיות של בעל דין (ר': בש"א 11430/03 תיק פש"ר 2629/86
חברת אברהם גינדי (בפירוק) נ. מאורה ברקאי ואח'
).

12.
בענייננו, המחלוקות העיקריות בין הצדדים הנן בסוגיות משפטיות, להבדיל ממחלוקות עובדתיות. התובעים לא הציגו טעם מספיק המחייב את בירורה של התובענה העיקרית במסלול של תביעה רגילה בפני
בית-משפט זה דווקא ולא בפני
בית-המשפט של פש"ר, בו מתנהל הליך פש"ר של כל קבוצת
ndc
לעומת שלל נושיה למן שנת 1993,
במסגרתו נדונו ונתבררו חלקן של הטענות המועלות בתובענה דנן
. כמו-כן, בעניין דנן, לא ניתן להצביע על קיומו של חשש לפגיעה דיונית בלתי מידתית בזכויותיהם של התובעים להתגונן כראוי מפני תביעת מימוש המשכנתא על-ידי הבנק בפני
בית-המשפט של פש"ר. מהאמור לעיל עולה המסקנה כי התובענה דנן ראויה להתברר בפני
בית-המשפט של פש"ר, ואין מקום לגרור את הבנק, במסגרת תובענה זו,להליכים נוספים, מקבילים, שנדמה כי תכליתם הנה להביא, בדלת אחורית, לאיון ההליכים והחלטות שהתקבלו בתיק פש"ר.

סילוק על הסף

13.
סילוק על הסף
מוסדר בתקנות 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעות כדלקמן:

"100. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מגלה עילת תביעה,
(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית

או קנטרנית;
(3) שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;
(4) שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך..

101. (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דין; (2) חוסר סמכות; (3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע..."

בחינת קיומה של עילת התביעה בשלב בירור הבקשה למחיקה על הסף היא בחינה פורמאלית, בה אין בודקים את שאלת סיכויי התביעה, אלא די כי התובע יראה כי אם יוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה יזכה בסעד המבוקש (ר': רע"א 359/06
עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סאלמן פרג'
, תק-על 2006(2), 957; י' זוסמן
סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, תשנ"ה-1995) עמ' 383).

לנוכח מעמדה של זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית, נקבע כי בית-המשפט ינקוט משנה זהירות בטרם יורה על דחיית התובענה, ואם ימצא כי קיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שלאחר שמיעת מסכת הראיות, תתקבל התביעה, והתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו – לא יורה בית המשפט על סילוק התובענה. (ר': ע"א 109/84
ורבר נ' אורדן
, פ"ד מא (1) 577 וכן ע"א 2452/01
דרור אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
, פ"ד נח (1) 577). הבנק טען לקיומו של מעשה בית דין מחמת השתק עילה.


הכלל בדבר השתק עילה קובע כי משנדונה תביעה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, אין מקום להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם אם התביעה הנוספת מבוססת על עילה זהה לזו של התביעה הראשונה (ר': ע"א 246/66
קלוז'נר נ' שמעוני
, פ"ד כב (2) 561). המבחן אשר על-פיו מוכרעת שאלת קיומו של השתק עילה הנו מבחן זהות העילות. כמו-כן, ישנה חשיבות לשאלה אם הזכות שנפגעה או האינטרס המוגן בשתי התביעות הנם זהים, וכן למידת הדמיון בין התשתית העובדתית העומדת בבסיסם של שני ההליכים. בנוסף, אין נפקות לסוגי הסעדים אשר התבקשו במסגרת שתי התביעות, שהרי זהותן של העילות לצורך קיומו של מעשה-בית-דין איננה מושפעת מסוגי הסעדים הנתבעים (ר': נ' זלצמן

מעשה בית דין בהליך אזרחי

(תשנ"א-1991), בעמ' 46-73).

בענייננו, הסוגיות אותן מבקשים התובעים להעלות בהליך דנן עלו בהליך שהתקיים בפני
בית-משפט של פש"ר והוכרעו על ידו. התובעים הודו בהליך הפש"ר בחובם לבנק ובתוקף השעבודים. בהחלטת בית-המשפט של כינוס מיום 4.3.07, המורה על מינוי כונס הנכסים נקבע כדלקמן:
"קבוצת החברות אשר טאוב הינו בעל מניות שלה, אשר הוגדרה על ידי בהחלטה כקבוצת אן.די.סי או הקבוצה, יצרו כאמור שיעבודים קבועים וצפים שונים לטובת הבנקים הנושים המובטחים.... החברות הודו הן בחוב והן בתוקף השעבודים. מסקנה זו עולה במופרש מפסק דינו של כב' השופט לויט מיום 30.5.93, אשר צורפה כנספח ג' לבקשת האכיפה שבפני
י. בתחילת פסה"ד נאמר "החברות, מפי בא כוחן, מודות בחוב ובתוקף השעבודים. לפיכך, ניתנים בזה צווים לאכיפת השעבודים המבוקש"
(בש"א 16450/05 - נספח ח' לבקשה).

בעניין דנן אין לקבל את טענת התובעים לפיה, משביטל הבנק את תחולת הסדר הנושים לגביו, קמות לתובעים הטענות עליהן ויתרו במסגרת הסדר הנושים, לרבות טענותיהם כנגד תוקף שטר המשכנתא והעדר חוב לבנק, משום שבהחלטת בית-משפט של פש"ר בבקשת הבנק למתן הוראות נקבע בנוגע עם הודעת ביטול תחולת הסדר הנושים על הבנק, כי "
פעולה זו של ביטול ההסדר עומדת בכל התנאים אשר נקבעו בסעיף 7.4 להסדר הנושים והבנק רשאי לממש את השעבוד שנוצר לטובתו על-ידי החברה בגין המקרקעין"

(בש"א 16450/05).

מעשה-בית-דין
14.
התובעים הודו במסגרת הליך פש"ר בחובם לבנק ובתוקף השעבודים. בהחלטת בית-המשפט של הפש"ר מיום 4.3.07, המורה על מינוי כונס הנכסים (בש"א 16450/05
- נספח ח' לבקשה) נקבע כדלקמן:

"קבוצת החברות אשר טאוב הינו בעל מניות שלה, אשר הוגדרה על ידי בהחלטה כקבוצת אן.די.סי או הקבוצה, יצרו כאמור שיעבודים קבועים וצפים שונים לטובת הבנקים הנושים המובטחים.... החברות הודו הן בחוב והן בתוקף השעבודים. מסקנה זו עולה במופרש מפסק דינו של כב' השופט לויט מיום 30.5.93, אשר צורפה כנספח ג' לבקשת האכיפה שבפני
י. בתחילת פסה"ד נאמר "החברות, מפי בא כוחן, מודות בחוב ובתוקף השעבודים. לפיכך, ניתנים בזה צווים לאכיפת השעבודים המבוקש. ....
לא ניתן לקבל את טענת התובעים לפיה משביטל הבנק את תחולת הסדר הנושים לגביו קמות לתובעים הטענות עליהן ויתרו במסגרת הסדר הנושים, לרבות טענותיהם כנגד תוקף שטר המשכנתא והעדר חוב לבנק. בהחלטת בית-משפט של פש"ר בבקשת הבנק למתן הוראות נקבע בנוגע עם הודעת ביטול תחולת הסדר הנושים על הבנק, כי
"פעולה זו של ביטול ההסדר עומדת בכל התנאים אשר נקבעו בסעיף 7.4 להסדר הנושים והבנק רשאי לממש את השעבוד שנוצר לטובתו על-ידי החברה בגין המקרקעין" (בש"א 16450/05).
כמו-כן, משהודו התובעים בתוקף השעבודים ככאלה החלים גם על המקרקעין וגם על הנכס הבנוי עליו כמקשה אחת, ללא הפרדה ביניהם (ר' בש"א 16450/05), הם מנועים עתה מלטעון כי יש להפריד בין הזכויות במקרקעין לבין הזכויות בנכס הבנוי עליו, ומקל וחומר כי התובעים מנועים מלטעון כי כפועל יוצא מהפרדה זו על בית-המשפט להורות על ביטול הליכי המכר וביטול מינויו של כונס הנכסים שמונה על-ידי בית המשפט של פש"ר למכירת הנכס.

כמו-כן, טענת התובעים, לפיה הויתור נעשה על-ידי רו"ח צבי פורת ללא הרשאת התובעת, אינה יכולה להישמע עתה, לאחר שבמהלך כל השנים, למן שנת
1993, (למעט הליך שנזכר בסעיף 8 לעיל), לא הועלתה טענה זו והחוב עצמו לא היה נתון במחלוקת. המקום להעלות טענה זו היה במסגרת ההליכים הקודמים,
הרבים, והענפים
שהתנהלו בין הצדדים, לרבות ובמיוחד במסגרת הליך מינוי כונס הנכסים וההליכים שנוהלו בעקבותיו, שכן קיומה של טענה זו היה ידוע לתובעים כל העת. בהליכים אלה אושר ואושרר תוקף השיעבוד וחובם של התובעים לבנק.
בסיכומי התובעים במסגרת הליך כינוס הנכסים לא הועלתה כל טענה הנוגעת לתוקף המשכנתא,
אלא אך לסכום בו מדובר (ר': סעיף 6.2 לסיכומים – נספח יא' לבקשה). גם בהחלטת בית-המשפט של פש"ר מיום 4.3.07 נקבע כי: "
בסיכומים הועלתה טענה על ידי טאוב כי הבנק הוא זה שניהל את החברות לפני צו כינוס הנכסים באמצעות נציגו, רו"ח פורת ז"ל, והוא זה שהודה בחובות הנטענים על ידי החברות. טענה זו אינה יכולה להישמע היום לאחר שבמהלך כל השנים שבין 1993 לא הועלתה והחוב עצמו לא היה נתון למעשה במחלוקת"
. בכל מקרה, גם זו טענה שעליה להתברר בפני
בית-המשפט של פש"ר.
בענייננו, משנקבע כי על התובעים להגיש תובענתם זו לבית-המשפט של פש"ר, מתייתרת ההכרעה בשאלת קיומו של מעשה-בית-דין בעניין דנן, הגם שככל הנראה היה על התובעים להעלות את טענותיהם כנגד מימוש השעבודים במסגרת בקשת הבנק למימוש השיעבודים, לה היו צד.

חוסר סמכות
15.
לטענת הבנק, התובענה העיקרית הוגשה בחוסר סמכות, משום שכאשר חברה נכנסת להליך של פירוק - מושעות סמכויות מנהליה. מנגד טוענים התובעים כי התביעה הוגשה במסגרת סמכותו של מר טאוב, לייצג את החברה בהליכים משפטיים בהתאם להחלטתו של בית-המשפט של הפש"ר מיום 18.2.1996 (נספח ו' לתגובה לבקשה), לפיה "
ניתן אישור למנהלי החברות להגיש תביעות בשם החברות, ובלבד שיהיה ברור שאם החברות תחוייבנה בתשלום הוצאות בקשר לתביעות אלה, יהיה על מנהלי החברות לשלם זאת מכיסם, האישור להגשת התביעות ניתן, בכפוף לכך שהמנהלים יחתמו על ערבות לתשלום ההוצאות הללו וימסרו את הערבות לכונסי הנכסים
".
העובדה כי בית המשפט של פש"ר נתן אישור למנהלי התובעת להגיש תביעות בשמה, אין משמעותה כי קיים בסיס משפטי להגשת התובענה הנוכחית. הכלל הוא כי אמנם, צו כינוס אינו מעכב הליכים כנגד חברה, וכונס הנכסים אינו בא בנעלי אישיותה המשפטית של החברה (בניגוד למפרק), הרי שצו כינוס משעה את סמכויות מנהלי החברה לפעול ביחס לנכסים שנתפסו בגדרו:
"ההלכה באנגליה היא כי מינוי כונס נכסים ומנהל על רכוש ועסק של חברה אינו מפרק אותה או מביא לסיום קיומה של החברה, אולם החברה מאבדת את סמכותה בניהול העסק ונשללת ממנה כל סמכות להתקשר בחוזים בקשר לאותו עסק או למכור, לשעבד או להיפטר באופן אחר מהרכוש שהחזקה בו נמסרה לפקוח כונס הנכסים והמנהל. סמכות המנהלים בהקשר זה מושעית לחלוטין בכל שנוגע לעסקה של החברה, והסמכויות המתאימות של החברה מופעלות על ידי כונס הנכסים על פי הוראות בית המשפט. גם בארץ חלה אותה הלכה לגבי השעיית סמכות מנהלים בחברה שנתמנה לה כונס נכסים לפי דיני החברות...".
(וולובסקי
כונס נכסים בדיני חברות
(מהדורה שנייה, 2004) עמ' 96).

השליטה בנכס, הזכות לנהלו ולבוא לגבי במגע עם גורמים חיצוניים – עוברים לכונס הנכסים. כונס הנכסים משמש כפקיד בית המשפט (
officer of the court
). ככזה, מחוייב כונס הנכסים לשמור על טובת כלל הנושים וכן על טובת החברה והמשתתפים ועליו ולהימנע מהעדפה אסורה של הנושה המובטח, זאת על אף שיתכן שמינויו של כונס הנכסים הוצע לבית המשפט על ידי הנושה המובטח במסגרת בקשתו לאכיפת אגרת החוב שבידיו. יודגש כי לעניין זה אין חשיבות לשאלה אם הכונס מונה מכוח שעבוד צף או מכוח שעבוד ספציפי (ר': ע"א 141/74
פפרבוים נ' עו"ד שריזלי, מפרק אוירובט שירותי אויר בע"מ
,
פ"ד ל (1) 20).
במקרה דנן, כונסי הנכסים מונו לתפקידם במסגרת אכיפת אג"ח. בצו מינוי הכונסים נקבע כי "
סמכויותיהם של הכונסים כאמור באגרות החוב, אולם לכל פעולת מכר, שאיננו מכר של תכשיטים במהלך עסקים רגיל במחירי שוק, יזדקקו לאישור מראש של בימ"ש
" (צו המינוי מיום 30.5.1993 - נספח א' לבקשה).
בענייננו, משנקבע כי דין התובענה להתברר בפני
בית המשפט של פש"ר,
איני נדרש להכריע בשאלה האם התובענה הוגשה בחוסר סמכות.

העדר תצהיר
16.
הבקשה למחיקה על הסף הוגשה על-ידי הבנק מבלי שהיא נתמכת בתצהיר. התובעים ביקשו לדחות את הבקשה מחמת אי הגשת תצהיר, בניגוד להוראת תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. בענייננו, הטענות הנטענות בבקשה הנן טענות משפטיות בעיקרן ואין בהעדר תצהיר האמור לתמוך טענות עובדתיות, כדי לפגום בטענות המשפטיות העולות מהחלטות בית המשפט כפי שפורטו לעיל.

תביעת סרק
17.
לאור האמור לעיל, איני נדרש להכריע בשאלת תוקף השעבוד, במסגרתה טענו התובעים כי השעבוד אינו תקף מהטעם שהוא נעשה על-ידי התובע, מר טאוב, ללא הרשאת התובעת, וכי לבנק יש לכל היותר זכויות במקרקעין בלבד, להבדיל מבנכס הבנוי עליו (התובעים הפנו לפרוטוקול ישיבת ההנהלה - נספח ה' לכתב התביעה) (סעיף 25 לכתב התביעה).

תוצאה
לאור האמור, דין הבקשה להתקבל

ולפיכך
אני מורה על מחיקת התביעה בת"א 9248/07.
התובעים ישאו הדדית בהוצאות הבנק לרבות בגין שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום ט' בסיוון, תשס"ח (12 ביוני 2008) בהעדר הצדדים.


המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.


ר' כרמל
, רשם

בית משפט מחוזי
ירושלים


קלדנית: רחל אמויאל







בשא בית משפט מחוזי 5959/07 בנק הפועלים בע"מ נ' אן.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ, אברהם טאוב, שניהם ואח' (פורסם ב-ֽ 12/06/2008)











תיקים נוספים על בנק הפועלים בע"מ
תיקים נוספים על אן.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ
תיקים נוספים על אברהם טאוב
תיקים נוספים על שניהם




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט