מוריס חזנסקי - י. שטרן עיצוב תכשיטים 2000 בע''מ, שמעון שוקרון
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
מוריס חזנסקי י. שטרן עיצוב תכשיטים 2000 בע"מ שמעון שוקרון

מידע על שמעון שוקרון   



מוריס חזנסקי - י. שטרן עיצוב תכשיטים 2000 בע''מ, שמעון שוקרון

דיון מהיר 9737/06     21/06/2007 (דמ)



תיקים נוספים על מוריס חזנסקי
תיקים נוספים על י. שטרן עיצוב תכשיטים 2000 בע"מ
תיקים נוספים על שמעון שוקרון




דמ 9737/06 מוריס חזנסקי נ' י. שטרן עיצוב תכשיטים 2000 בע"מ, שמעון שוקרון




בעניין:

1



בתי הדין לעבודה


בית דין א.לעבודה ת"א
דמ 009737/06


בפני
:
כב' השופטת ורדה סאמט
תאריך:
21/06/2007





מוריס חזנסקי

בעניין
:



התובע


נ
ג
ד


1 . י. שטרן עיצוב תכשיטים 2000 בע"מ

2 . שמעון שוקרון
הנתבעים

פסק – דין

1.
התובע עותר לתשלום פיצויי פיטורין, תמורת הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, מענק מיוחד, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, הפרש דמי נסיעות, דמי חגים ופיצויי הלנה.
כן עותר התובע להורות לנתבעים להנפיק לו תלושי שכר המשקפים את מלוא השכר ששולם לו ולבצע השלמות וניכויים לרשויות המס.

2.
אין חולק, כי התובע הועסק אצל הנתבעת 1 כצורף החל מיום 1/9/05 ועד ליום פיטוריו ב -
25/5/06. מתלושי השכר שהומצאו לתיק ביה"ד, על שם הנתבעת 1, עולה כי עד לחודש 1/06 (כולל) שולמה לתובע משכורת חודשית גלובלית בסך של 3,950 ש"ח. החל מחודש 2/06 ועד לתום העסקתו פוצל השכר הנ"ל לשני רכיבים: שכר היסוד - שעמד על סך של 3,396 ש"ח ורכיב נסיעות שעמד על סך של 554 ש"ח.
השכר הנקוב שולם לתובע בפועל מדי חודש בחודשו באמצעות שיק שהוצא על שם הנתבעת 1 מדי חודש בחודשו.
לגבי יתר העובדות ניטשת מחלוקת בין הצדדים כפי העולה מכתבי הטענות וכמפורט להלן.

3.
להלן, בתמצית, עיקר טענות התובע

:
א.
סוכם בין הצדדים כי התובע יועסק במשך 5 ימים בשבוע, על בסיס שכר שעתי בסך של 30 ש"ח לשעה בחודש 3/06 ובצירוף דמי נסיעה כחוק, אלא שבפועל הונפקו לתובע תלושי שכר פיקטיביים על סך של 3,950 ש"ח שאינם משקפים נאמנה את שסוכם בין הצדדים ואת הכר ששולם לתובע בפועל, שכן מדי חודש שוולם לו שכר כולל בסך 5,000 ש"ח, ויתרת השכר שלא צויינה בתלוש שולמה לו במזומן. כמו כן, לא שולמו לתובע מלוא ההחזרים בדין הוצאות הנסיעה להם היה זכאי בהתאם לעלות כרטיס חופשי חודשי ממקום מגוריו למקום עבודתו.
ב.
לתובע הובטח כי ישולם לו מענק עבודה מיוחד בגין הזמנת עבודה רחבה שנתקבלה אצל הנתבעים מחברת ג.ר.א.ס, ואשר הצריכה ממנו ומיתר העובדים השקעת מאמץ מיוחד, לרבות עבודה בשעות נוספות, ואולם מענק זה לא שולם לתובע כמובטח, ולא לאף אחד מהעובדים כמותו, ויתרה מזאת, התובע לא קיבל כל תגמול על השעות הנוספות אותן עבד, לטענתו, בחודשים 2/06-4/06.
ג.
התובע פוטר לאלתר בחודש 5/06 ללא כל סיבה מוצדקת ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת.
ד.
במהלך כל תקופת עבודתו לא שולמו לתובע מלוא הזכויות המגיעות לו כחוק ובכללן דמי הבראה, דמי חופשה ודמי חגים.

4.
בכתב ההגנה נטען, בתמצית, כדלקמן

:
א.
התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 ועל ידה בלבד. בין התובע לבין הנתבע 2, שהיה עובד שכיר של הנתבעת 1 ושימש כמנהל עבודה אצלה, לא שררו מעולם יחסי עובד ומעביד ועל כן דין התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות על הסף.
ב.
התובע הועסקת בנתבעת 1 משך 9 חודשים בלבד ופוטר עקב הפרת משמעת חמורה. בנסיבות אלה אין התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ו/או לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
ג.
עם פיטוריו שולמו לתובע מלוא הזכויות שהגיעו לו בגין תקופת העסקתו ועקב הפסקת עבודתו ובכלל זה חלף הודעה מוקדמת וכן יתרת פדיון חופשה בגין 4.5 ימים להם היה זכאי לאחר שניצל 3 ימי חופשה בתשלום במהלך תקופת העסקתו.
ד.
לתובע שולמו דמי הנסיעות כדין ואף ביתר. העובדה שהחזר הוצאות הנסיעות לא צויין בתלושי השכר, בתחילה, כרכיב נפרד, נבעה מטעות בתום לב של הנתבעת 1. בפועל שולמו לתובע מלוא דמי הנסיעות והחל מחודש 1/06.
ה.
התובע הועסק 9 חודשים בלבד ועל כן אינו זכאי לתשלום דמי הבראה.
ו.
התובע אינו זכאי לתשלום דמי חגים בהיותו עובד במשכורת.
ז.
התובע קיבל מלוא המענק המיוחד בגין ביצוע הזמנת העבודה עבור חברת ג.ר.א.ס.

5.
מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2. מטעם התובע העיד מר יבגני גלפנד, אשר עבד בנתבעת 1 מ – 2/05 -2/06 (להלן – מר גלפנד) והתובע עצמו.

דיון והכרעה:

לשאלת היריבות בין התובע לנתבע 2
6.
לטענת התובע, הנתבע 2 הינו שותפה העסקי של הנתבעת 1 ואף שהנתבעת 1 היא ששילמה בפועל את שכרו, הרי שהנתבע 2 היה מעבידו בפועל ואף נכח בראיון שנערך לתובע טרם קבלתו לעבודה.
הנתבע 2 הכחיש בעדותו כי היה מעסיקו של התובע, והבהיר כי הועסק על ידי הנתבעת כעובד שכיר ושימש כמנהל עבודה אצלה. בתמיכה לגרסתו הפנה הנתבע 2 לתלוש השכר שצורף לכתב ההגנה, ממנו עולה כי הנתבע 2 החל לעבוד בנתבעת 1 ביום 1/9/04 ושולמו בגינו מלוא התשלומים לביטוח לאומי, מס הכנסה וביטוח בריאות.

לציין, כי מר גלפנד, אומנם, טען בעדותו כי הנתבע 2 היה בעלי הנתבעת 1, אולם לא הובאה בפני
בית הדין כל ראיה או מסמך שהם שיוכלו לתמוך ולאשש הטענה כי הנתבע 2 היה בעליה של הנתבעת ו/או נמנה על בעלי מניותיה.
אף העובדה כי הנתבע 2 נכח בראיון העבודה שנערך לתובע, סיכם עם התובע, כנציג הנתבעת 1, את תנאי העסקתו וכן דאג לחשב את שעות העבודה שביצע התובע מדי חודש ולהעבירן להנהלת החשבונות בנתבעת 1, אין בה כדי לבסס קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבע 2 עצמו.
כל זאת בפרט שבכתב התביעה, כמו גם בעדות הראשית שמסר התובע בבית הדין, לא הועלתה כל עילת תביעה
כנגד הנתבע 2 באופן אישי.
מחומר הראיות שהוצג לתיק ביה"ד עולה כי הנתבעת 1 היא שהנפיקה את תלושי השכר לתובע, היא שביצעה את הניכויים הנדרשים משכרו לרשויות המס, לביטוח הלאומי ולביטוח בריאות, והיא זו ששילמה לתובע את שכרו בפועל.
7.
אשר על כן, משלא עלה בידי התובע להוכיח בכל דרך שהיא קיומה של יריבות אישית בינו לבין הנתבע 2 או קיומה של עילה נגדו מכח יחסי עובד ומעביד בין השניים, דין התביעה כנגד הנתבע 2 להידחות על הסף בהעדר יריבות בין הצדדים. התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 שהיא המעבידה המשפטית הנכונה לצורך תשלום זכויותיו, ככל שיוכח שהינו זכאי להן.

אשר לטענה בדבר דיווח פיקטיבי של השכר בתלושי השכר וזכאותו לתשלום הפרשי שכר בגין שעות נוספות
8.
התובע מסר בעדותו כי שיעור שכרו כפי שננקב בתלושי השכר לא שיקף הלכה למעשה את מלוא המשכורת ששולמה לו, שעה שחלק מן המשכורת שולם בתלוש והיתרה שולמה לו במזומן, כך שבסה"כ עמד שכרו החודשי על סך של 5,000 ש"ח ברוטו.
כלשונו:
"הסכומים שרשומים בתלוש קיבלתי, חברת שטרן היתה מוציאה צ'יק...קיבלתי עוד הפרשין בכסף מזומן כל חודש. זה לא מופיע במשכורת. קיבלתי הפרשים לפי הנספח. כל חודש היו הפרשים. אני קיבלתי הפרשים במזומן."
(ר' עמ' 2 לפרוט'ו)

התובע לא הציג לבית הדין, ולו ראשית ראייה (אם באמצעות הגשת תדפיס תנועות בחשבון הבנק שבבעלותו המעיד על שתי הפקדות נפרדות, אחת של המשכורת לפי התלוש והשניה של ההשלמה שבוצעה לו, ואם בכל מסמך אחר) לכך שקיבל מהנתבעת 1 מדי חודש בחודשו תשלום נוסף במזומן אשר "השלים" את שכרו הנקוב בתלושים.
גם טענתו כי למן הרגע הראשון הפנה את תשומת ליבה של הנתבעת 1 לכך שהשכר הנקוב בתלושים אינו תואם את השכר ששולם לו בפועל וכי הובטח לו שהדבר יתוקן ע"י רואה החשבון של החברה, אלא שהדבר לא נעשה, נטענה בעלמא ולא נמצאה לא כל תשתית ראייתית לתמיכה. התובע אישר כי פניות חוזרות ונשנות בעניין זה לנתבעת 1 נעשו על ידו בעל פה וגם כשראה שדרישותיו אינן נענות הוא לא טרח להוציא לנתבעת כל דרישה מפורשת בכתב.
נראה כי אף העובדה שבתלושי השכר שולמה לו המשכורת כמשכורת גלובלית, ולא על פי סך השעות שביצע במכפלת שכרו השעתי (30 ש"ח כנטען), לא הובילה לטרוניה כלשהי מצידו של התובע.
בנסיבות אלה, מצאתי לקבוע כי התובע הועסק כעובד בשכר חודשי שעמד על סך של 3,396 ש"ח.
יתר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסת התובע לפיה דיווחה הנתבעת על סכומים פחותים יותר לשלטונות המס, הנמצאה כחסרת כל תשתית ראייתית, ומשכך דין תביעתו לחייב הנתבעת להעביר לשלטונות הפרשי דמי ביטוח ו/או ניכויי מס להידחות.

לעניין גמול עבודה בשעות נוספות
9.
הלכה היא כי על התובע גמול עבודה בשעות נוספות להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות שעבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב, וכי גם אם קיים לעובד קושי בהוכחתן אין בכך כדי להעביר את הנטל לנתבע-המעסיק. (ר' דב"ע לג/4-2 פרוימוביץ נ' בר אדון, פד"ע ד 39; דב"ע לז/2-1 תופיק חלד נ' דקל מרקט שותפות, פד"ע ח 343)

10.
התובע צירף לכתב התביעה דו"ח שעות לחודש 4/06, שנרשם, כטענתו, בכתב ידו של הנתבע 2,
ממנו עולה כי במהלך חודש זה עבד בהיקף של 197.5 שעות, ובניכוי סך של 3,950 ש"ח ששולמו לו בתלוש השכר, הינו זכאי ליתרה בסך של 2,615 ש"ח.
נכונות הרשיומים בדו"ח לא הוכחשה. (ר' עדות הנתבע 2 בעמ' 4 לפרוטו')
בנוסף צירף התובע דו"ח שעות מחודש 11/05 עליו נרשם כי במהלך חודש זה עבד בהיקף של 182.5 שעות (על בסיס שכר של 27.5 ש"ח לשעה) להם הוסף סך של 250 ש"ח ולכן זכאי לתשלום בסך של 5,268 ש"ח.
הנתבע 2 טען בחקירתו הנגדית כי אינו מכיר טופס זה ואינו זוכר אם נרשם בכתב ידו, אלא שבעדותו הראשית אישר הנתבע 2 כי היות שבמועד תחילת העסקתו של התובע לא היה בנתבעת 1 שעון נוכחות, היה הוא נוהג לערוך רישום של השעות מדי חודש וזאת על מנת לעקוב אחר ימי העדרותו של התובע, כלשונו: "אם הוא היה עובד כל החודש אז אין מה לרשום אבל אם הוא החסיר אז זה חשוב לרשום...אני הייתי מסכם את השעות ושולח להנהלת חשבונות ואחר כך היו מוציאים את התלושים." (ר' עמ' 3-4 לפרוטו')
לא הובאה על ידי הנתבעת 1 כל ראיה שיש בה כדי לסתור נכונות הדוחות שהוצגו על ידי התובע, לרבות הרישומים שבהם אודות הפרשי השכר המגיעים לתובע, ואין חולק, כי בחודש 11/05 שולם לתובע שכר בסך 3,950 ש"ח בלבד.
11.
התובע מסתמך על הרישומים בדוחו"ת לעיל (נספח ב' לכתב התביעה) לביסוס טענתו כי השכר הנקוב בתלושים הוא שכר פיקטיבי ולמעשה שולם לו שכר גבוה יותר.
בחקירתו הנגדית אישר התובע כי קיבל במזומן סכומים נוספים מעבר לרשום בתלושים ועפ"י נספח ב' לעיל (ר' עמ' 2 לפרוטו').
עדות וזו אינה מתיישבת עם הטענה כי לא שולמה לו כל תמורה בגין השעות הנוספות אותן ביצע.
כמו כן, בהעדר כימות של השעות הנוספות ו/או שיעורן, דין התביעה בגין גמול עבודה בשעות נוספות להידחות.

אשר לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים
12.
אין מחלוקת כי התובע פוטר לאלתר מעבודתו בנתבעת 1 ביום 25.5.06, לאחר 9 חודשי העסקה בלבד.
משלא נתקיימו בתובע "תנאי הסף" לתשלום פיצויי פיטורים, אין התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים סטטוטוריים מכוח החוק, וזאת ללא קשר לנסיבות ו/או חוקיות הפסקת עבודתו, ודין תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים להידחות.

אשר לזכאות התובע לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין
13.
זכותו של כל מעביד לפטר עובד בכל עת, אך זאת בכפוף למגבלות שקיבל על עצמו בחוזה העבודה האישי שבין הצדדים או בהסכם הקיבוצי החל עליהם, וכן בכפוף למגבלות אשר חלות עליו על פי חוק ובכפוף לעקרונות של תום לב סבירות, הגינות הן ביחס לעילת הפיטורים והן ביחס לדרך הפיטורים.

14.
התובע לא הוכיח מכוח מה קמה לו הזכאות לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין. כפי שיובהר להלן התובע פוטר תוך ששולמו לו דמי הודעה מוקדמת כדין, ומשכך דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.



אשר לתביעה לתשלום תמורת הודעה מוקדמת
15.
מתלוש השכר לחודש 5/06 עולה כי שולם לתובע סך של 3,113.76 ש"ח כתמורת הודעה מוקדמת.
תשלום זה משקף, לטענת הנתבעת, מלוא דמי ההודעה המוקדמת בגין 13.5 ימים המגיעים לתובע עפ"י חוק, ולאור הוראות סעיף 3 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א – 2001 אין לי אלא לקבל טענתה.
אשר על כן, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

אשר לתביעה לתשלום מענק מיוחד
16.
כפי שצויין לעיל, כתב התביעה שהגיש התובע נעדר כל פירוט. התובע כימת את סכום התביעה בסך של 20,000 ש"ח וזאת מבלי לייחס החלקים המגיעים לו כטענתו מתוך סכום כולל זה לרכיבי התביעה השונים.

17.
גם בנוגע לרכיב תביעה זה לא נטען, ובפרט לא הוכח, על ידי התובע בכל מסמך או ראיה שהיא מהו גובה המענק שהובטח לו בגין עבודתו האינטנסיבית עבור ביצוע הזמנת חברת ג.ר.א.ס.
יתרה מזאת, התובע לא הציג כל תימוכין לגרסתו כי אכן עבד באופן אינטנסיבי ובשעות חריגות בחודשים 2/06-4/06 (כולל), ואף מדו"ח השעות לחודש 4/06 (שממילא לא ניתן להקיש ממנו לבדו לגבי יתר התקופה הנטענת) עולה כי התובע הועסק בהיקף של 182.5 שעות בלבד, הנמוך ממילא מהיקף של משרה מלאה (186 שעות חודשיות).

אשר על כן, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות אף היא.

באשר לתביעה לדמי הבראה
18.
סעיף 5 להסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשום קצובת הבראה שהורחב בצו הרחבה והוחל על כלל עובדי המשק (י"פ 5448, התשס"ו 96), עובד זכאי לתשלום דמי הבראה רק לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום עבודתו.
משלא השלים התובע שנת עבודה מלאה בנתבעת, אין הוא זכאי לתשלום דמי הבראה, ודין התביעה בגין רכיב זה להידחות.
באשר לתביעה לדמי חגים

19.
הזכאות לדמי חגים הוסדרה בצו ההרחבה שהרחיב את הוראות הסכם המסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות, דמי חגים וימי אבל (י"פ 4462 התשנ"ז עמ' 707).

זכות זו הוקנתה לעובדים שאינם עובדים חודשיים שכן אלה מקבלים שכר כולל גם עבור ימים בהם לא עבדו במהלך החג, וכפי שנקבע בהסכם:

"עובד לאחר 3 חודשי עבודה מקום עבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום לאחר החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא עבור 9 ימי חג (שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, שני ימי פסח, חג השבועות ויום העצמאות).
עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת.
עובד חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד עבור ימי חג".

20.
במקרה דנן, משלא עלה בידי התובע להוכיח כי עבד על בסיס שכר שעתי, ומשצאתי לנכון להעדיף גרסת הנתבעת כי הועסק על בסיס משכורת חודשית, ברי כי לאור הוראות צו ההרחבה דלעיל אין התובע זכאי לתשלום תמורה נוספת בגין ימי החג בהם נמנע ממנו לעבוד.

21.
למעלה מן הצורך יצוין כי אפילו היה בידי לקבל גרסת התובע באשר לדפוס העסקתו, כאמור לעיל, הרי על פי ההלכה הפסוקה, על עובד הטוען כי זכאי לתשלום דמי חגים מוטל הנטל להוכיח התייצבותו לעבודה ביום שלפני ואחרי יום החג.
אלא שהתובע לא פרט בכתב תביעתו המועדים בהם חלו החגים בגינם זכאי הוא לתשלום, בפרט לא המציא כל אישור שהוא לכך שאכן התייצב לעבודה לפני ו/או אחרי אותם המועדים.
בנסיבות אלה, אין התובע זכאי לדמי החגים שתבע, ולפיכך דין תביעתו בעניין זה להידחות.



אשר לתביעה לפדיון דמי חופשה
22.
"הלכה פסוקה היא שמעביד חייב לתת את החופשה ולנהל פנקס חופשה (ס' 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951). הוא אשר חייב לדעת ולהוכיח אם וכמה ימי חופשה קיבל העובד בפועל. משהוכיח העובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה אל המעביד שאומנם נתן לעובד את ימי החופשה מגיעים לו על פי החוק."

(דב"ע לד/17-3 רפאל אברג'יל נ' קורט אנסבך, פד"ע ה' 253)
בהתאמה נפסק כי, הנטל להוכיח תשלום דמי חופשה מוטל על המעביד (דב"ע לא3-22/ ציק ליפוט נ
'
חיים קסטנר
; פד"ע ג' 215, 219).
יחד עם זאת, בדב"ע נה/193-3
חנן זומרפלד נ' מלון זוהר
, פד"ע נט (1) 141 נקבע כי במצב בו המעביד לא הציג פנקס חופשה אולם הוצגו תלושי משכורת, תלוש השכר מהווה ראשית ראייה בכתב לגרסת המעביד.

23.
לטענת הנתבעת, התובע ניצל במהלך תקופת עבודתו 3 ימי חופשה ובנוסף שולם לו פדיון דמי חופשה בגין 4 ימי חופשה נוספים ובכך מוצתה זכותו לתשלום פדיון חופשה במלואה בשים לב לתקופת העסקתו ולהוראות החוק.

24.
ודוק, הנתבעת 1 לא עמדה בחובתה להציג בפני
ביה"ד פנקס חופשה להוכחת גרסתה כי התובע ניצל במהלך תקופת העסקתו 3 ימי בגינם שולמו לו מלוא דמי החופשה כדין.
בתלושי השכר שהוצגו ע"י הנתבעת לתיק בית הדין אין כל אינדיקציה או רישום באשר לחשבון ימי החופשה של התובע, כמה צבר, כמה ניצל ומה היה מאזן ימי החופשה שלו.

25.
אין חולק כי בתלוש השכר לחודש 5/06 שולם לתובע סך של 1,084.62 ₪, וזאת לטענת הנתבעת בגין 4.5 ימי חופשה. מכאן שערכו של יום חופשה עמד על סך של 241 ₪.
על פי הוראות סעיף 3(ג)(2) לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 (להלן חוק חופשה שנתית) זכאי היה התובע ל – 10 ימי חופשה, ובהתאם לפדיון חופשה בסך 2,410 ₪.
לפיכך, זכאי התובע ליתרת פדיון חופשה בסך 1,325 ₪.

אשר לתביעה בגין הפרש דמי נסיעות

26.
עובד זכאי להחזר הוצאות נסיעה, כשהן מחושבות על פי עלות נסיעה ברכב ציבורי, לפי המחיר המוזל, בין על יסוד כרטיס הנחה של מספר נסיעות ובין אם על יסוד כרטיס מנוי חודשי. (ר' סעיף 4 להסכם הקיבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק הפרטי)
לעניין זה, נפסק כי די בהוכחת מחירו של כרטיס חופשי חודשי מוזל באמצעות הגשת מכתב מחברת האוטובוסים (דב"ע נד/28-2 אהרון זילברשטיין נ' שמחה כהן, לא פורסם)

27.
לטענת התובע, בגין 7 חודשי העבודה הראשונים קיבל החזר הוצאות נסיעה בסך של 250 ₪ בלבד, בעוד שעלות כרטיס חופשי חודשי ממקום מגוריו לנתבעת עמדה על סך של 554 ₪.
התובע, לא הוכיח טענה זו בכל מסמך שהוא ו/או מכוח אישור של חברת אוטובוסים מוכרת כלשהי.
יחד עם זאת, וכפי שיובהר להלן, עולה מתלושי השכר שהחזר זה שולם לתובע במלואו.

28.
עד לחודש 1/06 (כולל) שולמה לתובע משכורת חודשית גלובלית בסך של 3,950 ש"ח. החל מחודש 2/06 ועד לתום העסקתו פוצל השכר הנ"ל לשני רכיבים: שכר היסוד - שעמד על סך של 3,396 ש"ח ורכיב נסיעות שעמד על סך של 554 ש"ח.
יובהר, לעניין זה,
כי על פי הפסיקה אין איסור לכלול "דמי נסיעה" בשכר כולל, ואין בכלילתם בשכר משום ניגוד לאמור בסעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1954. יחד עם זאת, על המעביד לעדכן את אותו רכיב מתוך השכר הכולל המהווה החזר בגין הוצאות הנסיעה של העובד ככל שהדבר מתחייב מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה.
הנתבעת הבהירה בכתב ההגנה כי מחמת טעות, תחילה, רכיב הנסיעות לא הופיע באופן נפרד בתלוש המשכורת של התובע, והדבר תוקן מתלוש חודש 1/06.
הנתבע 2 מסר בעדותו, בהקשר זה, הגרסה כדלקמן:
"עבדנו תקופה מסויימת עם רואה החשבון ולאחר מכן עברנו לרואה חשבון אחר ולכן המתכונת של התלוש השתנתה כפי שהיא משקפת את המציאות."
משגרסה זו לא נסתרה על ידי התובע אין מנוס מדחיית התביעה בגין רכיב תביעה זה.


29.
סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

30.
הנתבעת 1 תשלם לתובע סך של 1,325 ₪ בגין יתרת פדיון חופשה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.6.06 ועד למועד התשלום בפועל.

31.
לאור תוצאות פסק הדין – אין צו להוצאות.


ניתן היום, ה' בתמוז, תשס"ז (21 ביוני 2007), בהעדר הצדדים.



ורדה סאמט
, שופטת








דמ בית דין אזורי לעבודה 9737/06 מוריס חזנסקי נ' י. שטרן עיצוב תכשיטים 2000 בע"מ, שמעון שוקרון (פורסם ב-ֽ 21/06/2007)











תיקים נוספים על מוריס חזנסקי
תיקים נוספים על י. שטרן עיצוב תכשיטים 2000 בע"מ
תיקים נוספים על שמעון שוקרון




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט