אכסניית יד לי''ד אכזיב (1994) בע''מ - ברבארה אדיב
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
אכסניית יד לי"ד אכזיב (1994) בע"מ ברבארה אדיב




אכסניית יד לי''ד אכזיב (1994) בע''מ - ברבארה אדיב

תיק אזרחי 6797/97     04/03/2003 (א)



תיקים נוספים על אכסניית יד לי"ד אכזיב (1994) בע"מ
תיקים נוספים על ברבארה אדיב




א 6797/97 אכסניית יד לי"ד אכזיב (1994) בע"מ נ' ברבארה אדיב




בתי המשפט
בית משפט השלום קריות
א 006797/97
א 000810/99
בפני
:
כב' השופטת, ס. נשיא, בית – נר אביטל

תאריך:
04/03/2003

בעניין:
אכסניית יד לי"ד אכזיב (1994) בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
זריהן מרדכי

תובע/ת/ים

נ ג ד


ברבארה אדיב



ע"י ב"כ עו"ד
ס. וקים ואח'

נתבע/ת/ים
ובעניין:
ברבארה אדיב



ע"י ב"כ עו"ד
ס. וקים ואח'

תובע/ת/ים

נ ג ד


אכסניית יד לי"ד אכזיב (1994) בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
זריהן מרדכי

נתבע/ת/ים

פסק דין


1. ביום 13.1.95 נחתם בין הצדדים ההסכם ת/2 ובו התחייב מר ברבארה אדיב
(להלן: "הנתבע") לבצע עבור אכסניית יד לי"ד אכזיב (1994) בע"מ
(להלן: "התובעת") עבודות בניית שירותים ומקלחות ב-20 חדרים. סוכם בין הצדדים כי תחילת ביצוע העבודה תהא ב-5.1.95 והיא תסתיים ביום 15.3.95. ביצוע העבודה אמור היה להיות לפי מפרט, וליווי העבודה ע"י אחראי מטעם התובעת, מר יהודה יורם. תמורת ביצוע העבודה התחייבה התובעת לשלם לנתבע סך של 143,325 ₪ בשני תשלומים, הראשון ביום 30.4.95 והשני ביום 30.5.95. איחור במסירת העבודה יחייב את הנתבע, עפ"י ההסכם, בתשלום של 1,000 ₪ (מנוסח ההסכם שצורף לא ברור אם ליום או אם לחודש או אם לכל תקופה אחרת).
מר יורם יהודה, המצהיר מטעם התובעת בתיק זה, טוען בתצהירו (ת/1) כי התובעת שילמה לנתבע עבור ביצוע העבודות סך של 133,000 ₪ בשני שיקים, האחד ע"ס 70,000 ₪ שמועד פרעונו 30.4.95 (שיק מס' 319), והשני ע"ס 63,000 ₪ שמועד פרעונו 30.5.95 (מס' 389). לטענת מר יהודה, חרף פניות התובעת, הנתבע לא המציא לה קבלות ובשל כך הפסידה התובעת את קיזוז המע"מ בסך של 23,610 ₪ נכון לחודש אפריל 1995. עוד טוען מר יהודה כי הנתבע נתן לתובעת שיק ע"ס 70,000 ₪, שמועד פרעונו 5.12.95 (שיק מס' 4374694), אשר לא כובד. השיק ניתן, עפ"י המצהיר, ללא כל התנייה מצד הנתבע אך גם אם מדובר בשיק לביטחון, שניתן להבטחת השלמת ביצוע העבודות, טוען מר יהודה כי הנתבע לא השלים את העבודות. מר יהודה טוען כי עד למועד תצהירו, בחודש מאי 2000, הנתבע לא השלים את העבודות והותיר ליקויים רבים.
עפ"י תצהירו של מר יהודה, נגרמו לתובעת, בעטיו של הנתבע, נזקים בסך 273,249 ₪, עפ"י הפירוט כדלהלן:

א. עלות תיקונים בהתאם לחוות דעת, סך 51,001 ₪.
ב. פיקוח על ביצוע העבודות ותיקון הליקויים, סך 5,000 ₪.
ג. הפסד רווחים עקב השבתת האכסניה, סך 20,000 ₪.
ד. עלות חוות דעת, סך 1,850 ₪.
ה. הפסד החזר מע"מ, סך 41,716 ₪.
ו. שיק שחזר, סך 123,682 ₪.
ז. פיצוי בגין איחור במסירת העבודה, סך 30,000 ₪.
לתצהיר לא צורפו נספחים.
בהשלמת חקירתו הראשית בביהמ"ש אישר מר יהודה, בניגוד לתצהירו, כי השיק ע"ס 70,000 ₪ (ת/4) ניתן לתובעת כבטחון בלבד לאחר שהתובעת פרעה לנתבע את השיק השני שהתחייבה כלפיו וזאת טרם שסיים עבודתו. גם לגבי הגשת החשבוניות שינה מר יהודה גירסתו כאשר טען כי הנתבע הגיש חשבונית אחת בזמן והשניה באיחור.
מר יהודה הגיש, במסגרת השלמת עדותו, שלושה מסמכים: מסמך מיום 14.4.95 (ת/5) ובו הצהיר הנתבע כי קיבל מהתובעת שיק ע"ס 60,000 ₪ עוד טרם השלים העבודות והתחייב להשלימן עד 30.4.95. מסמך ללא תאריך (ת/6), אשר לטענת מר יהודה מפרט את התיקונים שהנתבע התחייב לבצע ולא ביצע. מסמך מיום 22.8.95 של המועצה האזורית מטה אשר (ת/7), שהוא לדברי מר יהודה דו"ח ביקור של מהנדס המועצה המפרט את מצב העבודה נכון לאותו מועד.
בחקירתו הנגדית, בהתייחס לחשבוניות, לא ידע מר יהודה לומר את המועד בו התקבלו. לטענתו, עד מועד כתיבת המכתב נ/1, 7.1.96, לא התקבלו חשבוניות אך מר יהודה לא הציג את החשבוניות על אף שהוא מאשר כי הן אמורות להמצא אצלו (עמ' 2 שור' 22-23). באשר לסכום השיקים ששולמו לנתבע ע"י התובעת, למר יהודה אין הסבר מדוע הוא טוען לתשלום סך של 133,000 ₪ בעוד שבמכתב נ/1 טוענת התובעת כי שילמה לנתבע 130,000 ₪. מר יהודה טוען, כי עו"ד, שכתב את נ/1, הסתמך על החשבוניות, אך כאמור אלה לא הוצגו כמו שלא הוצגו גם צילומי השיקים.
לגבי מסמך ת/6, שאינו נושא תאריך ולא ברור למה מתייחס, מר יהודה לא הגיש את המקור, כתב היד הוא של מר יהודה ומעבר לכך לא ידע להוסיף דבר. מר יהודה אישר כי הוא אינו מקצועי ולפיכך הביא את מהנדס המועצה שכתב את ת/7.
המהנדס, שכתב עבור התובעת את חוות הדעת, ביקר במקום שלוש שנים לאחר ביצוע העבודה, אך לטענת מר יהודה, בין ביקור מהנדס המועצה ועד לביקור המומחה לא ביצעו כל תיקון למעט פירוק סף השיש במקלחות.
לטענת מר יהודה, הנתבע לא התבקש לבצע כל עבודה מעבר להסכם. חיבור מהדירה לרשת הביוב, עפ"י מר יהודה, בוצע ע"י אחר, אך את החשבונית, שהבטיח להמציא כתמיכה בטענה זו, לא המציא. הנתבע, עפ"י מר יהודה, גם לא התבקש לצבוע חדרים ועבודה זו בוצעה ע"י קבלן מבוסתן הגליל. למותר לציין שמר יהודה לא המציא ראיה לכך.

2. מר אדיב ברבארה, הנתבע, בתצהיר עדותו הראשית (נ/4), מאשר את פרטי ההסכם שהיה לו עם התובעת אך טוען כי במהלך ביצוע העבודה, לקראת סיומה, התבקש לבצע עבודות נוספות שכללו צבע ב-4 חדרים ו-2 מסדרונות, עבודות קרמיקה ואינסטלציה והתחברות לרשת הביוב לדירה מעל משרדים. סוכם בין הנתבע למר יהודה כי תמורת ביצוע העבודות תשלם התובעת לנתבע סך 30,953 ₪.
ביום 14.4.95 נערך סיור במקום בהשתתפות מר יהודה, מהנדס מטעם הסוכנות מר בן-עמרם והנתבע, בעקבות הסיור נערך פרוטוקול שפרט את העבודות הטעונות תיקון והנתבע התחייב לבצע אותן עד סוף חודש אפריל 1995 (ת/5, ת/6). באותו מעמד קיבל הנתבע מהתובעת שיק ע"ס 60,000 ₪, שמועד פרעונו 30.5.95, כאשר התובעת שומרת לעצמה את הזכות לבטל את השיק אם לא יעמוד הנתבע בהתחייבותו לביצוע התיקונים. הנתבע טוען כי ביצע את כל ההשלמות והתיקונים על הצד הטוב ביותר, הנתבעת פרעה את השיק והתחייבה לשלם לו את יתרת התמורה ואת שסוכם עבור ביצוע העבודות הנוספות, סה"כ 44,278 ₪.
עפ"י הנתבע, הוא קיבל מהתובעת סכום כולל של 130,000 ₪ בשני שיקים שנפרעו ואשר כנגדם מסר שתי חשבוניות, האחת שמספרה 139 מיום 30.4.95 והשניה שמספרה 146 מיום 30.5.95 (נספחים ד', ה' לתצהיר).
הנתבע מוסיף ומציין כי עפ"י בקשת התובעת הוא הפקיד בידיה שיק לבטחון בסך 70,000 ₪, הוא השטר נשוא ת.א. 6797/97. השיק נועד להבטיח מקרה שהנתבע לא יבצע את העבודה עפ"י ההסכם והיה אמור להיות מוחזר לידיו בתום ביצוע העבודה. התובעת לא החזירה השיק וכשפנה אליה הנתבע בדרישה לתשלום עבור העבודות הנוספות, הגיבה התובעת בהפעלת אותו השיק לגביה.
הנתבע מוסיף ומציין כי כבר בסוף חודש פברואר 1995 ועוד קודם למועד המוסכם, מסר לתובעת מחצית מהחדרים כשהם מוכנים לאכלוס.
הנתבע נחקר נגדית בביהמ"ש והבהיר כי הוא אינו קבלן רשום אך העבודה בוצעה בפיקוח מהנדס מטעם הסוכנות, מר בן עמרם, שביקר במקום 3-4 פעמים ובסיום העבודה.
מה יהודה לא סיפק לנתבע תוכנית אינסטלציה, על אף שביקש ממנו. את מרבית העבודה סיים הנתבע ב-27.3.95 וזמן קצר לאחר מכן הושלם הכל, כולל העבודות הנוספות. לאחר הסיור ב-14.4.95 ביצע הנתבע את התיקונים שנדרשו עפ"י סיכום הביקור. הנתבע מוסיף וטוען, בקשר לעבודות הנוספות, כי הסיכום היה עם מר יהודה בע"פ בנוכחות המזכירה.
הנתבע, שאינו יודע לכתוב, מבהיר כי פנה בעל פה פעמים רבות בבקשה שהתובעת תחזיר לו את שיק הביטחון ותשלים התמורה החסרה.

3. התובעת הגישה את חוות דעתו של מר קיסלנסקי (ת/8). המומחה ביקר במקום ביום 25.5.98 והוא לא ידע מתי בוצעה העבודה לגביה מסר את חוות דעתו. מר קיסלנסקי התרשם כי העבודה אותה בחן בוצעה בשנה האחרונה שלפני בדיקתו ולא מספר שנים קודם לכן.
מר קיסלנסקי חולק על דעתו של מומחה הנתבע בענין הטיח, בענין סדר הברזים, הריצוף, האסלה ועבודת הנגרות. יחד עם זאת הוא מאשר כי הבעיה במשקוף ובטיח היא סטטית בלבד וכי אין בישראל תקן למשקוף. במקלחות נמצא, לדבריו, שיפוע הפוך. מר קיסלנסקי לא ידע שהיה פיקוח בשטח ולא הוצג לו דו"ח הפיקוח. הפגמים הפונקציונליים היחידים שמצא היו שיפוע הפוך של הריצוף והחלפת הצד של ברזי המים.

4. המומחה מטעם הנתבע, מר שמעון עובדיה, איננו מהנדס בנין אלא אדריכל ובונה ערים. הוגשה חוות דעתו (נ/3). מר עובדיה מאשר כי מצא פגמים בטיח אך הוא סבור כי אלה ניתנים לתיקון ואין צורך בטיח חדש. לא בכל החדרים נמצאו שיפועים אלא רק ב-9. יש מקום לפרק אסלה ואריחים ולהרכיב מחדש ולעניין הנגרות יש לבצע הלבשות. מר עובדיה לא פירט את בסיס המחירים שנקב והסתמך על נסיונו בשוק.

5. אני נותנת אמון מלא בגירסת הנתבע ומעדיפה אותה על פני זו של עד התובעת, שניתנה בתשובות מתחמקות תוך המנעות מהצגת מסמכים ומהבאת עדים רלוונטיים.
כך לדוגמא, עד התובעת לא המציא את החשבוניות, שבסופו של דבר הודה כי התקבלו, כדי לתמוך בטענתו באשר למועד הגשתן, זאת על אף שאישר כי הן אמורות להיות מצויות בידו. עד התובעת לא המציא את צילומי השיקים כדי לתמוך בגירסת התובעת בדבר הסכום ששולם. לא הובאו מסמכים או עדים שיתמכו בטענות התובעת בדבר העבודות, שלטענתה בוצעו ע"י אחרים. המהנדס המפקח מטעם התובעת או מהנדס המועצה, שערך דו"ח ביקור במקום, לא הובאו לעדות. לא הובאה לעדות גם מזכירתו של מר יהודה, שלטענת הנתבע היתה עדה לסיכום בע"פ בדבר העבודות הנוספות.
אל מול אלה ואל מול חוסר האמינות הבולט בתשובותיו של מר יהודה, ניצב הנתבע, איש עבודה פשוט ובלתי מתחכם, שנתן תשובות פשוטות, אמינות והגיוניות, כאשר הן נבחנות מול מסמכים. אכן ביום 14.4.95 טרם הושלמו העבודות ומאחר והנתבע קיבל את התשלום, הגיוני שהפקיד שיק נגדי לבטחון שישלים עבודתו. אין ולא יכול להיות כל הגיון אחר שהנתבע ימסור שיק לידי התובעת, שאיננו לבטחון, שכן הוא מבצע עבודה ומי שחייב לשלם זו התובעת ולא הנתבע. ראוי לציין כי בסופו של דבר הודה עד התובעת כי השיק ע"ס 70,000 ₪ ניתן כבטחון בלבד. הוכחה גם טענת הנתבע באשר לביצוע התיקונים, שכן, מכל הרשימה המופיעה ב-ת/6 מופיעים רק תיקונים בודדים וספורים בדו"ח הפיקוח מיום 22.8.95, שהוא המאוחר ביותר שהוצג בפני
.

6. אם אעבור אחת לאחת אחר הפלוגתאות בתיק זה אסכם את העובדות כדלהלן:

א. התובעת לא הוכיחה כי החשבוניות נמסרו לה באיחור. התובעת נמנעה מלהציג את מקור המסמכים שהודתה כי הם בידיה. ומהמסמכים שהובאו בפני
עולה כי התובעת קיבלה את שתי החשבוניות במועדן. אין כל בסיס לחיוב הנתבע בגין נזקי התובעת הנובעים מכך שלא הגישה אותן לרשויות המס.

ב. התובעת לא הוכיחה כי שילמה מעבר לסכום של 130,000 ₪. המנעותה מלהציג את צילומי השיקים רק מחזקים את גירסת הנתבע ואת הנטען במכתב ב"כ התובעת נ/1. על כן חייבת התובעת להשלים לנתבע את הסכום שהתחייבה בו עפ"י ההסכם.



ג. לא הובאה כל ראיה להפסד רווחים עקב השבתת האכסנייה.

ד. באשר לאיחור במסירת העבודה-הנתבע התחייב בהסכם לסיים העבודה ביום 15.3.95. עפ"י גירסתו, שלא הופרכה, עד 22.2.95 מסר 16 יחידות מתוך ה-20, ועד 27.3.95 סיים כמעט את כל העבודה כולל העבודות הנוספות, שלא נכללו בהסכם המקורי. התיקונים, שנדרשו ברשימה מיום 14.4.95 (ת/6) הושלמו זמן קצר לאחר מכן ועובדה היא כי במכתב הפיקוח מיום 22.8.95 (ת/7), כמו גם במכתב התובעת מיום 20.8.95 (ת/3) אין זכר לטענה הנוגעת לאי השלמת העבודות. מכתב ת/5 מיום 14.4.95 המדבר על השלמת העבודות עד 30.4.95 מעיד על הסכמה שהיתה לסיום העבודות, כולל הנוספות, מעבר למועד הנקוב בהסכם המקורי ומאחר והנתבע עמד במועד זה (סוף אפריל 1995) אני קובעת כי אין כל בסיס לחיובו בפיצוי בגין איחור.

ה. אני קובעת כי הנתבע ביצע את העבודות הנוספות עפ"י דרישת התובעת. גירסת הנתבע בענין זה, שהיתה אמינה כמו כל דבריו, לא הופרכה ע"י התובעת למרות שכל הראיות, שיכולות היו להפריכה, אמורות להיות מצויות בידיה, ורק בידיה, של התובעת. כפי שציינתי, התובעת נמנעה מלהביא לעדות את מזכירתה וכן נמנעה מלהציג מסמכים שיאשרו את טענתה בדבר ביצוע אותן עבודות ע"י אחרים. הנתבע זכאי לתשלום בגין עבודות אלה עפ"י המוסכם.

ו. ככל הנוגע לליקויים הנטענים בעבודות הנתבע.
עיון בשתי חוות הדעת מעלה כי מומחה הנתבע מאשר למעשה את מרבית הליקויים שמעלה מומחה התובעת. מבחינת מחירים, אני מעדיפה את מומחה התובעת, שהוא איש מקצוע, על פני מומחה הנתבע שאיננו מהנדס בנין ולא פירט את בסיס המחירים שלקח.
על פי חוות דעת מומחה התובעת עלות תיקון הליקויים הוא בסך 51,001 ₪, נכון לחודש מאי 1998.


7. לאור כל האמור לעיל המסקנות הם: התובעת חייבת לנתבע סך 13,325 ₪ עפ"י ההסכם
המקורי ועוד 30,953 ₪ בגין העבודות הנוספות, סה"כ 44,278 ₪ נכון לחודש אפריל 1995.
מסכום זה, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לחודש מאי 1998 תופחת עלות
התיקונים בסך 51,001 ₪ והיתרה (ככל שתצא ולטובת מי שתצא) תישא הפרשי הצמדה
וריבית כחוק מאותו יום ועד התשלום בפועל.


כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה לצדדים.


ניתן היום כט' באדר א' תשס"ג (04/03/2003 ) בהעדר הצדדים



________________
בית-נר אביטל, שופטת
ס. נשיא בימ"ש שלום










א בית משפט שלום 6797/97 אכסניית יד לי"ד אכזיב (1994) בע"מ נ' ברבארה אדיב (פורסם ב-ֽ 04/03/2003)











תיקים נוספים על אכסניית יד לי"ד אכזיב (1994) בע"מ
תיקים נוספים על ברבארה אדיב




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט