מקורות חברת מים בע"מ - עיריית מגדל העמק

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
מקורות חברת מים בע"מ
 
מקורות חברת מים בע"מ - עיריית מגדל העמק
תיקים נוספים על מקורות חברת מים בע"מ | תיקים נוספים על עיריית מגדל העמק

144/01 עתמ     02/03/2003




עתמ 144/01 מקורות חברת מים בע"מ נ' עיריית מגדל העמק




1
בתי המשפט

עתמ000144/01
בבית המשפט המחוזי בנצרת
02/03/2003

השופט נסים ממן

בפני
:
מקורות חברת מים בע"מ

בעניין:
העותרת
כהנא
ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. עיריית מגדל העמק

2. מורדן שרותי גביה וייעוץ לרשות בע"מ
3. איתן מורד

המשיבים
כץ
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
פתיח

1. בעתירה זו מבקשת העותרת ליתן

פסק דין
כדלקמן:

א. כי דרישותיה של המשיבה מס' 1 [להלן - העירייה] מיום 5.6.01 ומיום 17.6.01 בגין ארנונה בטלות ומבוטלות;

ב. להצהיר כי סיווגם הנכון של הנכסים שהעותרת מחזיקה בתחום העירייה הוא "תעשיה" - תת סיווג 401 וכי הקרקע הפנויה תסווג כקרקע חקלאית, סיווג מס' 600;

ג. כי הקרקע במתחמים המוחזקים על ידי העותרת פטורה מארנונה באשר איננה בשימוש.

כמו כן כלולה בעתירה בקשה ליתן צווים שונים בעניין סמכותה של העירייה לגבות ארנונה בשעה שעצם קיומו של החוב שנוי במחלוקת ולחוקיות גביית הארנונה באמצעות המשיבים 2 ו- 3.

2. העותרת היא חברה ציבורית העוסקת באספקת מים. היא מחזיקה בתחום השיפוט של העירייה שני מתחמים:

האחד "מתחם נילית" ששטחו 6,404 מ"ר והוא ממוקם בתוך חורש המצוי מחוץ לשטח הבנוי של העיר. בתוך המתחם הזה מפעילה העותרת שתי בריכות אגירה למים ששטח ריצפתן 948 מ"ר והוא כולל גם שטח של מתקנים נוספים הנמצאים באותו מתחם;

השני, מתחם בריכות מגדל העמק. הוא ממוקם בתוך העיר עצמה, שטחו המגודר הוא כ- 1,126 מ"ר והשטח הבנוי בו [שטחן המצטבר של שלוש הבריכות הקיימות בו ושטח מתקנים נוספים שבו] מגיע לכ- 427 מ"ר. [הנתונים נלקחו מכתב העתירה ואינם שונים באופן מהותי מנתוני העירייה].

3. עד להליכים שקדמו להגשת העתירה סיווגה העירייה את השטח הבנוי בשני המתחמים כ"תעשיה" - תת סיווג 401. על פי צו הארנונה הגדרתו של תת סיווג 401 היא "בניינים כולל מחסנים המשמשים לתעשייה, מכלי אגירה [דלק, מים וכו'] בבניין ששטחו עד 200 מ"ר [החישוב הינו לכלל המבנים]". התעריף לפריט זה הוא 37.33 ₪ למ"ר. [ככל ששטח המבנים גדול יותר התעריף בגין השטח הנוסף גבוה יותר].

חלק משטח הקרקע שבתוך שני המתחמים הללו, חוייב בידי העירייה בעבר לפי סיווג 600 שעניינו אדמה חקלאית ותעריפו בשנת 2001 היה 0.236 ₪ למ"ר. סך כל השטח שחוייב כאדמה חקלאית בשני המתחמים הסתכם בכ- 2,306 מ"ר. יתרת השטח - כ- 5,200 מ"ר - לא חוייבה בארנונה [במקום אחר עולה כי השטח העודף הוא בן 5.5 דונם, אך הצדדים לא התייחסו לכך ונראה כי ההפרש מוסכם עליהם].

4. בחודש ינואר 2001 דרשה העירייה תשלום ארנונה לשנת הכספים 2001 בסכום כולל של 55,429 ₪ לפי פירוט זה:
דרישת העירייה בעבר

סה"כ חיוב כספי
תעריף
שטח במ"ר
תיאור
סווג
מען האתר
תעשיה ומלאכה
401
בריכת מים 1

7,466
37.33
200
מדרגת מס א
19,082
11,616
46.84
248
מדרגת מס ב
8,361

37.33
224
תעשיה ומלאכה
401
בריכת מים 1 ע"י מבנה
תעשיה ומלאכה
401
בריכת מים 2

7,466
37.33
200
מדרגת מס א
19,082
11,616
46.84
248
מדרגת מס ב
8,361

37.33
224
תעשיה ומלאכה
401
בריכת מים 2 ע"י מבנה
242

0.236
1,028
קרקע חקלאית
600
קרקע תפוסה
301

0.238
1,278
קרקע חקלאית
600
קרקע תפוסה
55,429 ש"ח

סך הכל
העותרת שילמה חשבון זה במלואו.

5. ביום 5.6.01 קיבלה העותרת את הודעת הדרישה, נספח ג' לעתירה, ובה צויין כי - "חובכם המצטבר לעיריית מגדל העמק
עד לתאריך 5.6.01 בגין חשבון ארנונה הינו 3,757,804 ₪". העותרת נדרשה לשלם סכום זה תוך 15 יום שאם לא כן יעוקל רכושה. הדרישה הכילה פרטים אלה, המתייחסים לחשבון שנתי:

דרישת העירייה משנת 2001 שקדמה לעתירה
חיוב בש"ח
מחיר
שטח
התיאור
הסווג
שם האתר
189,673
193.94
978
בנייני ממשלה
328
בריכת נילית
16,977
25.88
6,452
קרקע תפוסה ע"י מתקנים, שנאים, מכלים וכו'
703
קרקע בנילית
86,885
193.94
448
בנייני ממשלה
328
בריכות מגדל העמק 1+2
38,871
25.88
1502
קרקע תפוסה כנ"ל
703
קרקע במגדל העמק
67,491
193.94
348
בנייני ממשלה
328
בריכת מגדל העמק 3
4,192
25.88
162
קרקע תפוסה כנ"ל
703
קרקע במגדל העמק 3
554,089 ש"ח
סך כל החיוב

עיקר החיוב נבע מהפריטים הבאים:

א. בגין מתחם נילית:

1. קרקע 6,452 מ"ר
2. שטח בנוי 978 מ"ר

ב. בריכות מגדל העמק 1 + 2:

1. קרקע 1,502 מ"ר
2. שטח בנוי 448 מ"ר

ג. בריכת מגדל העמק 3:

1. קרקע 162 מ"ר
2. שטח בנוי 348 מ"ר

הסיווגים על פי הדרישה היו כדלקמן:

א. סיווג 323 - בניינים המשמשים למוסדות בריאות, מוסדות ציבוריים, משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, חברות ציבוריות או כל מטרה אחרת שלא פורטה - תעריף 193.94 ₪ למ"ר;

ב. סיווג 703 - קרקע תפוסה על ידי מתקנים, שנאים, מכלים וחוטי חשמל - תעריף 25.88 ₪ למ"ר.

לדרישה צורף חשבון בגין השנים 1994 עד יוני 2001 על פי הפירוט דלעיל, ולאחר ניכוי מה ששולם על החשבון התקבלה יתרת חובה של 3,757,804 ₪.

ביום 27.6.01 קיבלה העותרת הודעת דרישה נוספת הנושאת אף היא תאריך של 5.6.01, נוּסַחָה זהה לנוסח ההודעה הקודמת אלא שהסכום הנקוב בה הוא 4,248,049 ₪. ההפרש נובע מכך שבדרישה החדשה כלול חיוב גם לשנת 1993.

6. כאשר פנתה העותרת לעירייה לברר את פשר הדבר היא הופנתה למשיב מס' 3, שהוא המנהל והבעלים של המשיבה מס' 2. שני האחרונים נותנים לעירייה שירותי יעוץ בקשר לארנונה [הם יקראו להלן יחד - מורד]. המשא ומתן נוהל, אם כן, בין העותרת ובא כוחה לבין מורד. בין השאר כתב מורד ביום 17.7.01 לעו"ד כהנא
:

"בנוסף העיקולים המנהליים נמצאים ברשותי כשהם חתומים ואני אפעיל אותם מתי שאני אמצא לנכון, במקביל את ההליך המשא ומתן איתך".

7. בסיומה של התכתבות אגרסיבית הגישה העותרת ביום 8.8.01 את העתירה הנוכחית, יחד עם בקשה לצו ביניים כנגד המשך הליכי הגבייה. בית המשפט נתן צו המעכב את דרישת החוב בסך 4,248,049 ₪ ובהסכמת הצדדים הוא נשאר בתוקף עד למתן

פסק דין
בעתירה. לפנים משורת הדין הרשיתי לצדדים לחקור את המצהירים, דבר שלא תרם לסיום מהיר של שמיעת העתירה.

8. ההכרזה על בטלות ההתקשרות בין העירייה לבין המשיבה מס' 2, מורדן, שירותי גבייה וייעוץ לרשות בע"מ, לא היתה צריכה להיכלל בעתירה שכן אין הנושא בא בגדר "ענייני ארנונה לפי כל דין" כמשמעותם בחוק בית המשפט לעניינים מנהליים התש"ס - 2000. הוא נוגע יותר לביקורת על פעילותה התקינה של העירייה ואין הוא צריך להוות נושא לעתירה מנהלית בגין ארנונה. יחד עם זאת היחסים בין העירייה לבין מורד, ככל שהם נוגעים לתקפות פעולותיה של העירייה, להאצלת סמכויות וכו', ידונו ב

פסק דין
זה. כמו כן יש יסוד לטענת ב"כ המשיבים, עו"ד כץ
, כי לא היה מקום לצרף לעתירה את מורד כצד. טענה זו נכונה כל עוד אין חשש שמה שיחליט בית המשפט לא יפגע בזכויותיו של מורד. לאור זאת, לא מחקתי אותו מהעתירה.

מכתב הדרישה

9. טענת העותרת היא כי נפלו פגמים מהותיים בהליך דרישת הארנונה נשוא העתירה. על פי סעיף 306 לפקודת העיריות על העירייה להודיע לחייב על קיומו של חוב ולאפשר לו לשלמו בתוך 15 יום. על פי סעיף 309 לפקודה רק בתום 15 יום הופך החוב לחוב שבפיגור והעירייה רשאית לנקוט הליכים מנהליים לגבייתו על פי צו הרשאה שמוציא ראש העירייה והמופנה לגובה הארנונה. סעיף 7א' לחוק הרשויות המקומיות [ערר על קביעת ארנונה כללית] תשל"ו-1976 קובע כי-

"בהודעת תשלום על ארנונה כללית תפרט הרשות המקומית את הזכויות והמועדים להשגה ולערר האמורים בחוק זה".

10. לאור כל ההוראות הללו נראה, לטענת העותרת, כי הדרישות מחודש יוני 2001 אינן הודעה על קיומו של חוב אלא צו הרשאה כמשמעותו בסעיף 309 לפקודה. אך צו ההרשאה אינו חתום על ידי ראש העירייה שאינו רשאי להאציל את סמכות החתימה למנהל הגבייה, ובוודאי שאינו רשאי להאצילה למורד אשר חתם על הדרישות. כמו כן הדרישה אינה נושאת את חותמת העירייה ולא פורטו בה המועדים או הזכות להגשת ערר והשגה. ב"כ העירייה אינו מתייחס לטענות אלה ואין לי אלא לקבוע כי הוא מסכים להן. אך מאחר והדרישה על כל יסודותיה הותקפה בעתירה זו ולא רק דרכי גבייתה, אין משמעות רבה לפגמים שנפלו במכתב הדרישה.

11. בהקשר זה עלי להתייחס לטענה האחרת של העירייה לפיה אין לעורר במסגרת עתירה מנהלית שאלות הנוגעות לסווג הנכסים, שאלות המסורות לכאורה להכרעתה של ועדת הערר שלפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. טענה זו יש לדחות משני טעמים:

ראשית, היא לא נכללה בכתב התשובה של העירייה;

שנית, העירייה לא התייחסה אל דרישותיה שלה כאל הליך המעניק לעותרת עילה לפנות בהליכים בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976. להפך: הדרישות מושתתות על ההנחה שתידון להלן ולפיה אין מדובר בהטלה חדשה של ארנונה אלא בתיקון טעות טכנית שנפלה בדרישות הקודמות. כאמור ההודעות כללו גם דרישה לשלם את החוב לאלתר, כאילו לא עומדת לעותרת זכות כלשהי לחלוק על שום מרכיב ממרכיבי הדרישה. לכן, אין העירייה רשאית להישמע בטענה כי היה על העותרת לפנות אל מסלול ההשגה והערר.

האצלת סמכויות למורד

12. העירייה טוענת כי תפקידו של מורד היה יעוץ בלבד בענייני ארנונה אולם מחקירתו של מר מורד ומחקירת גזבר העירייה עולה כי מורד פעל, למעשה, לכל דבר ועניין כמנהל הארנונה, ולעיתים כראש העירייה. הוא זה ש"גילה" את השגיאה, עשה את החישובים, הדפיס את הדרישה במדפסת שלו ואף ניסח את ההודעות מיום 5.6.01. הוא לא שלל את האפשרות שהוא חתם באופן אישי על דרישת הארנונה. הוא זה שהחליט, למעשה, האם ומתי יבוצעו העיקולים המינהליים. לא מצאתי שהעירייה שמרה לעצמה איזשהו שיקול דעת בכל הנוגע לגביית הארנונה. העירייה לא ידעה להסביר איזו טעות נתגלתה ומה הביא לה; היא הפנתה את השואל למורד. היא גם לא ידעה מדוע נשלחו שתי דרישות הנושאות אותו תאריך.

13. אני דוחה את טענת העירייה כי מדובר אך בסמכויות עזר שהוענקו למורד. היחסים בין העירייה למורד נוגדים את הפסיקה בעניין האצלת סמכויות שלטוניות מרשות ציבורית לגורם פרטי. [ראו, בג"צ 2303/90 פיליפוביץ נגד משרד המשפטים, פ"ד מו[1] 410 וכן בג"צ 39/8 הנפלינג נגד ראש עיריית אשדוד פ"ד ל[2] 537]. הבעיתיות הכרוכה בהאצלת סמכות שילטונית לגורם פרטי באה לידי ביטוי מיוחד בפרשה זו בכך שלמורד יש אינטרס כספי אישי ישיר בשיעור דמי הארנונה הנגבים על ידי העירייה, לעומת דמי הארנונה שגבתה בעבר. ניצול סמכות שילטונית שיש בצידה גם השגת שכר טרחה עצמי לגורם הפרטי המפעיל היא נורמה שיש להיזהר בה. גם לא יכולתי שלא להתעלם מהקלות שבה הרשתה העירייה לעצמה, באמצעות מורד, לשלוח לעותרת ללא כל הודעה מוקדמת דרישה לתשלום חוב ש"יצר" מורד בבת אחת בדיעבד לשבע שנים ולהתרות בהטלת עיקול על רכושה של העותרת אם לא תשלם את החוב בתוך 15 יום.

14. העותרת אכן ניהלה מו"מ עם מורד אולם לא היתה לה ברירה אחרת לאור הסמכויות שהעירייה העניקה לו. ואולם, הדברים לא נאמרו אלא אגב אורחה, משום שכאמור אין מקום בעתירה זו לדון ביחסים שבין מורד לעירייה. העתירה נגד מורד נדחית.

האמנם טעות בסיווג?

15. טענת העירייה היא כי עד שנת 2001, בשל "טעות בתום לב של הממונים על הגבייה", היא סיווגה בטעות את מבני העותרת לפי סיווג "תעשיה" בצו הארנונה של העירייה, על פי תת סיווג 401, ואילו את הקרקע הצמודה למבנים הללו היא סיווגה, גם כן בטעות, כקרקע חקלאית על פי סיווג 600 בצו הארנונה. משקיבלה העירייה את שירותי היעוץ של מורד הוא הבהיר לה כי הסיווגים הללו שגויים ומוטעים לחלוטין וכי יש לסווג את הנכסים בצורה שונה: את המבנים יש לסווג תחת פריט 328 המתייחס למבנים של חברות ממשלתיות ואת והקרקע, יש לסווג כקרקע תפוסה מאחר שהיא אינה אדמה חקלאית ומאחר שהעותרת אינה עוסקת בחקלאות.

16. העירייה ערה לכך כי חיוב רטרואקטיבי בן שבע שנים בגין ארנונה, תוך שינוי הסיווג והגדלתו עשרות מונים, אינו דבר היכול לעבור ללא התנגדות וללא הוכחת עילת הדרישה. מר שלמה קציר, שהוא גזבר העירייה, חזר בתצהירו על הטענות בכתב התגובה לפיהן הסיווגים הישנים מקורם בטעות בתום לב. אך משנחקר מר קציר בבית המשפט לא הצליח להסביר כיצד נוצרה הטעות, מי החליט שמדובר בטעות ובאיזו טעות מדובר. גם מר איתן מורד בחקירתו הנגדית לא יכול היה להשיב על השאלות האלה. יצויין כי מנהל הארנונה בעירייה בהווה או בעבר לא מסר תצהיר ועמדתו לא נשמעה. מתשובתו של העד איתן מורד לשאלות בעמ' 32 אפשר להבין כי הטעות שהעירייה טוענת לה אינה טעות טכנית אלא טעות בשיקול דעת שהעד מורד המליץ לתקנה.

17. העירייה טוענת כי העותרת יודעת היטב כי סיווגים אלה הם שגויים, כי טענותיה כנגדם נדחו במספר פסקי דין וכי הגיעה עם רשויות מקומיות אחרות רבות להסכמי פשרה שחרגו בהרבה מהסיווגים השגויים. לא מצאתי יסוד לטענה כי העותרת היתה מודעת לכך שחיוביה מושתתתים על טעות מצידה של העירייה. בכדי לקבוע שהיתה לעותרת ידיעה, צריך להוכיח תחילה כי מקור החיובים הוא בשגיאה שנפלה אצל העירייה. בסופו של דיון ולאחר שמיעת עדים משני הצדדים עלי לומר כי הטענה נותרה בגדר טענה ולא הוכחה כלל.

18. בשום מקום במכתבי הדרישה מחודש יוני 2001 לא נאמר כי סיבת החיוב הרטרואקטיבי והחריג היא טעות שנפלה אצל העירייה. ב"כ העותרת טוען כי מן הראוי היה שהעירייה תציין כי נתגלתה טעות המחייבת תיקון רטרואקטיבי ותאפשר לעותרת להגיב ולחלוק על כך, ואני מסכים עימו. כך צריכה להיות דרכו של מינהל ציבורי תקין. על פי ההלכה הקיימת יש חשיבות לסוג הטעות, במובן זה שטעות טכנית בתום לב ניתנת לתיקון ביתר קלות מטעות הנובעת משינוי הגישה או המדיניות. אך לא די לו לגוף המינהלי בהשמעת הטענה כי "נפלה טעות טכנית" בכדי להכשיר בבת אחת תיקון שומה לשבע שנים בדיעבד. העירייה בפרשתנו אינה יכולה או אינה רוצה להוכיח את סיבת הטעות ואין היא רשאית להסתפק באמירה בעלמא כי נפלה טעות טכנית.

אין להתיר תיקון בדיעבד

19. אפילו הוכח כי נפלה טעות והיא מהסוג הניתן לתיקון אין זה מובן מאליו שהטעות ניתנת לתיקון בדיעבד ובודאי שלא על פני תקופה כה ארוכה. העירייה סבורה כי אין מדובר בהטלה רטרואקטיבית של נכס שמעולם לא חוייב אלא בתיקון הסיווג של נכס שכבר חוייב. טענה זו אינה תופסת נוכח הפער העצום בין החיוב הישן ובין החיוב החדש כפי שעולה מהטבלאות דלעיל. גידול של פי 10 של החיוב הקיים כמוהו כהטלת חיוב חדש.

20. השיקולים בעד ונגד הכרה בתיקון סיווג בדיעבד נבחנו לעומקם בפרשת ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נגד מקורות חברת מים פ"ד נד(2), 433, שם אמרה השופטת שטרסברג כהן את הדברים הבאים בעמ' 451-452:

"עלינו לאזן בין השיקולים הרלבנטיים לשם הכרעה בשאלת הרטרואקטיביות של החיוב בארנונה. מחד גיסא, עומד האינטרס הציבורי של קיום החוק והאינטרס של תושבי המועצה שזו תגבה את המגיע לה. אי גביית תשלומי הארנונה במשך תקופה ארוכה ממי שחייב בתשלומה, משמעה פגיעה אפשרית בתושבי הרשות המקומית, באשר יכול ונוצר חסר בקופתה של המועצה שיתכן ונתנה לתושביה פחות שירותים ממה שיכלה לתת אילו נגבתה הארנונה. יכול ואי גביית הארנונה ממקורות במשך שנים, השפיעה על הגדלת הארנונה ששילמו התושבים.
מאידך גיסא ניצב אל מול האינטרס הציבורי, האינטרס של מקורות, המושתת על עקרון סופיות החלטותיה של המועצה. מעצם העובדה שהמועצה לא שלחה למקורות הודעת חיוב במשך עשרות שנים, סביר היה להסיק כי המועצה סברה שהחוק מעניק לה פטור מתשלום ארנונה. עמדתה של המועצה כל השנים, כמוה כהחלטה בדבר מתן פטור למקורות מארנונה, זו גם דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. למקורות עומד גם אינטרס ההסתמכות. היא ניהלה את עסקיה בהנחה שאינה חייבת בתשלום ארנונה בגין תעלת המוביל הארצי והשטחים שלצידה. היא לא לקחה הוצאות אלה בחשבון במסגרת הסדר ההתחשבנות בינה לבין הממשלה. לפיכך, יש לקבל את טענת מקורות, שלא נסתרה, כי היא אכן הסתמכה על המצג על ידי מחדל, שהוצג על ידי המועצה במשך השנים וכלכלה ענייניה בהתאם. תהיה זו פגיעה קשה בה אם השינוי בהחלטה יחול רטרואקטיבית. במצב דברים זה, אין זה ראוי לאפשר למועצה להטיל על מקורות ארנונה לשנים שקדמו לדרישה מ-1993.

השופט גינת בה"פ 365/99 [חיפה] מקורות נגד עיריית קרית אתא, קובע אף הוא ברוח זו:

"לכאורה, נראה, כי לאחר שהמבקשת הסכימה, כי השטח הנכון לחיובי ארנונה הוא 17.3 דונם, הרי שמדובר בטעות טכנית במדידת הנכס, ולכן ניתן לגבות בגינה באופן רטרואקטיבי. אולם, לדעתי, לא כך הדבר. אינני מקבל האפשרות כי יוטל חיוב רטרואקטיבי לתקופה של שבע שנים וזאת בגין מדידה נוספת שהתבצעה וגילתה כי שטח הנכס שונה. חיוב המבקשת בארנונה לפי שטח של 15 דונם, נקבע לפי החלטת המשיבה, כנראה, ע"י מדידה ראשונית. המבקשת רשאית לסמוך על תוצאה זו ולהעריך את הוצאותיה הכספיות בהתאם. אין לחייב את המבקשת בהפרשים מן העבר, אותם לא היתה יכולה לצפות ואשר נבעו מטעות שלא היתה לה בה כל חלק. כך מורה לנו עקרון החוקיות".

21. אם ניישם דברים אלה על העתירה שבפני
נו לא נוכל למצוא צידוק להתיר לעירייה לתקן את הסיווג בדיעבד בגין השנים שקדמו לדרישה מיוני 2001, בכל הנוגע לבריכות עצמן. אפשר שהאינטרס הציבורי נמצא ניזוק, אך האינטרס של העותרת נפגע פי כמה ולא היה זה באשמה של העותרת.

הסיוג הנכון - הבריכות

22. טענת בא כוח העירייה היא כי הסיווג הנכון על פיו יש לסווג את הבריכות בשני המתחמים הוא פרט 328 לצו הארנונה בסיווג ראשי "משרדים, שירותים ומסחר", שעניינו -

"בניינים המשמשים למוסדות בריאות, מוסדות ציבוריים, משרדי ממשלה, חברות ממשלתיות, חברות ציבוריות או כל מטרה אחרת שלא פורטה".

לפי הטענה הסיווג הראשי "תעשיה", שלפיו סווגו הבריכות במשך שנים, אינו מתאים מאחר שהעותרת אינה חברה תעשייתית, על פי שום קנה מידה, אינה מייצרת מוצרי תעשיה ואינה מוגדרת כתעשיה אלא אך נותנת שירותי הספקת מים לרשויות ציבוריות, למטרות רווח.

23. עו"ד כהנא
, בא כוח העותרת, טוען כי השאלה הפרשנית היא האם השימוש שעושה מקורות בבריכות המים תואם יותר, באופן יחסי, את הסיווג "משרדים, שירותים ומסחר" כהגדרתם בהיטל הארנונה, מאשר את הסיווג "תעשיה". לטענתו הסיווג הראשי "משרדים, שירותים ומסחר" כולל שבעה תתי סיווג שכל אחד מהם מפרט סוגי עסקים אחרים. לכולם מכנה משותף אחד: מדובר בבניינים ולא במתקנים, שכולם מאוישים, הציבור מוזמן לכל אחד מהם ובכולם מתבצעת פעילות מסחרית או פעילות שעניינה מתן שירותים בין מוכרים או נותני שירותים לבין לקוחות. בריכות המים הן אומנם מבנים אך אינן בניינים לצורך "משרדים, שירותים ומסחר". תת הסיווג שבחרה בו המועצה, שמספרו 328, הוא הפחות מתאים מכולם, לטענת עו"ד כהנא
. אילו היו לעותרת משרדים בבניין הרי היה ניתן להחיל עליהם את פרט 328 ולדעתו, מלבד הרצון לגבות את המחיר הגבוה של הסיווג החדש אין כל סיבה לשנות את הסיווג.

לעומת זה, לטענת עו"ד כהנא
סיווג 401 הולם את הבריכות במאת האחוזים, שכן מדובר במכלי אגירה, דלק, מים וכו'.

24. ב"כ העירייה עו"ד כץ
טוען שהסיווג 401 אינו מתאים כיוון שהסיווג הראשי שלו - תעשיה - אינו הולם את עסקיה של העותרת. אך כנגד זה טוען עו"ד כהנא
שבאמירה זו מובלעת טענה אחרת והיא שהעירייה מסכימה שיש אי התאמה בין הסיווג הראשי למשני. במקרה שקיים ניגוד בין תת סיווג ספציפי לסיווג ראשי גובר הסיווג ספציפי.

פריט 400 בצו הארנונה מורה כך:

תעריף בש"ח

תיאור תת הסיווג
מס' תת
הסיווג
תיאור סווג ראשי
מס' סווג
ראשי
37.33
בנינים כולל מחסנים המשמשים לתעשיה, מיכלי אגירה [דלק מים וכו'] בבניין ששטחו עד 200 מ"ר [החישוב הנו לכלל המבנים]
401
תעשיה
400
46.84
עבור 300 מ"ר נוספים
402
25. העירייה טוענת כי הפעלת הבריכות אינה יכולה לבוא בגדר הסיווג הראשי "תעשיה". לעומתה, העותרת טוענת כי הבריכות באות בגדר תת סווג 401 הכולל מיכלי אגירה [דלק מים וכו']. שתיהן צודקות, לדעתי, ואין בכך כל סתירה. סבורני כי הפעולות שהעותרת עושה בבריכות האגירה שבתחום העיר מגדל העמק אינן באות בגדר המונח "תעשיה", לא על פי ההגדרה המילונית של המילה ולא על פי הפרשנות המשפטית שאפשר להעניק לביטוי זה. הטענה כיום היא שהסיווג הראשי "תעשיה" כפי שמופיע בצו הארנונה לשנת 2001 אינו הולם, אולם העירייה לא עשתה כל ניסיון להראות כי הסיווג לא הלם את הנוסחים של הצווים בעבר. ראוי גם לציין כי בהשיתה שיעורי ארנונה מוגדלים לשבע השנים שקדמו לדרישה על פי עצת מורד, לא נראה כי העירייה נתנה את דעתה לנוסחם של צווי הארנונה באותן שנים ולא בדקה כלל האם הסיווגים הישנים תואמים לפחות את הנוסח דאז. יש להניח כי הסווג הראשי של צו הארנונה מקורו בהוראות חוק הסדרים במשק המדינה [תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב], התשנ"ג - 1973 וחוק הסדרים במשק המדינה [היטלים וארנונה] התשנ"א - 1991 וכן מה שקרוי "תקנות ההסדרים" השונות שהותקנו בעקבותיהם. פירוט תוכנו הוא כבר עניין לעירייה לקבוע.

נבדוק תחילה את ההיסטוריה של צווי הארנונה. בצו הארנונה לשנת 1987 [מוצג מב/2] כלול סעיף 2.10 לצו המגדיר כדלקמן:

"2.10 בנינים המשמשים לתעשיה ומלאכה, מיכלי אגירה [דלק, מים וכו']".

[לא הועלה בסופו של דבר ע"י ב"כ העירייה נימוק מדוע מסמך זה אינו קביל].

הרכיב "מיכלי אגירה" בהגדרה זו אינו חלק מהרכיב "תעשיה" או "מלאכה" אלא עומד בפני
עצמו, כאחד מפרטי הסעיף 2.10. לכן לפי הנוסח שהיה נוהג בשנת 1987 לא היתה מניעה לכלול את מיכלי האגירה בפריט 2.10, בצד המונח "תעשיה", מבלי שאיש התכוון לראות בהם תת סווג של תעשיה.

26. הנוסח הנוכחי כפי שהובא בפיסקה 24 מעורר קושי פרשני נוכח מבנהו וכותרתו. הסעיף הראשי עוסק ב"תעשיה" וכבר אמרתי לעיל כי בריכות אגירה אינן בגדר תעשיה. מצד שני, פירוט תת הסעיף 401 יכול גם הוא כקודמו סעיף 2.10 להתפרש ככולל את מיכלי האגירה כרכיב בפני
עצמו בצד בנייני התעשייה ולא כאחד מהם. לאור ההיסטוריה של צווי הארנונה במגדל העמק ולאור חוקי ההסדרים השונים והתקנות, נראה כי תת הסווג 401 הוא אימוץ של הסעיף 2.10 הנ"ל בשינויים קלים. במצוות המחוקק נקבעו בדי כל השימושים המותרים. למונח "מלאכה", נקבע סווג ראשי בפני
עצמו [450] אך תעריפיו זהים לחלוטין. ברור שאילולי ההפרדה הזו גם "מלאכה" היה בא בגדר "תעשיה". השינוי השני הוא הוספת הרכיב "כולל מחסנים", שאינו משנה דבר. לעומת זה, הביטוי "מיכלי אגירה [דלק מים וכו']" זהה לנוסח הישן וגם הוא מופרד בפסיק מהביטוי "בניינים כולל מחסנים המשמשים לתעשיה". מניתוח זה עולה כי הכללת מיכלי האגירה בסווג הראשי "תעשיה" היא תוצאה טכנית של העתקת הצו הקודם ואינה פרי החלטה מודעת לייחד את תתי הסיווגים ל"תעשייה" בלבד. נציגי העירייה העלו את הטענה כי הביטוי "מיכלי אגירה" מכוון למיכלי אגירה הנמצאים בתחומם של בנינים המשמשים לתעשייה, אך זוהי פרשנות מלאכותית שאינה עולה בקנה אחד עם לשון הצווים וההיסטוריה החקיקתית כפי שהובאה לעיל.

27. בנוסף נראה לי כי אם קיימת סתירה בין הסווג הראשי ובין הסווג המיוחד, יחול סווג המיוחד וגם הוא מתפרש לטובת העותרת.

28. אכן, יש בצו הארנונה סווג ראשי שמספרו 300 וכותרתו "משרדים, שירותים ומסחר" והוא כולל 7 תת סווגים. אחד מהם - סווג 328 - בחרה העירייה לייחס לבריכות. אפשר לתמוה על סבירותה של התכלית שעמדה מאחורי הנוסח של פריט 328 ומאחורי ההחלטה לכלול בו ערב רב של שימושים שאין ביניהם כל קשר פרט לכך שלכאורה הם מוחזקים בידי גופים שגביית המס מהם אינה מעוררת קשיים מיוחדים. אבל, משהוכח כי יש בצו הארנונה שימוש ההולם במלואו את בריכות האגירה של העותרת, ואשר נהג במשך שנים, אין כל הצדקה לשנות את הסווג. זאת ועוד: שינוי סווג של נכס מבלי שחל שינוי בשימוש בו ובאופן המשפיע על שיעור הארנונה, אסור בהתאם להוראות תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), התש"ס-2000.

התוצאה היא שלא היה מקום לשנות את סווגן של הבריכות וכל שכן לשנותו בדיעבד.

הקרקע לחיוב ניכוי השטח שאינו בשימוש

29. העותרת מודה כי המתחמים שבמגדל העמק מתפרסים על פני שטח קרקע כולל בן כ - 7.5 דונם אך לטענתה מרבית השטח אינו בשימוש. בעבר פטרה העירייה מכל ארנונה שטח בן כ - 5.2 דונם אך חייבה את היתרה בשטח של כ - 2.306 דונם כאדמה חקלאית [ראו הטבלה בפסקה 4 לעיל]. בדרישה נשוא העתירה בוטלו כליל כל הפטורים וכלל הקרקע שבמתחמים ששטחה מגיע לכ - 7.9 דונם חויבה בארנונה על פי פריט 703 שעניינו קרקע תפוסה ע"י מתקנים, שנאים, מיכלים וחוטי חשמל.

30. ב"כ העותרת טוען כי רוב הקרקע השנויה במחלוקת נמצאת בעיקר במתחם נילית. היא אומנם מגודרת אך העותרת אינה עושה בה כל שימוש. לטענתו, לצורך חיוב בארנונה נדרש להוכיח גם שימוש ולא די בחזקה בלבד. הוא מפנה לסעיף 269 לפקודת העיריות וגם ל-בג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נגד עיריית קרית אתא, פ"ד נו[1] 793, 812 וגם בג"צ 129/84 פרופיל חן בע"מ נגד המועצה המקומית יבנה פ"ד לח[4] 413, שם נקבע כי השימוש בקרקע חייב להתבטא בפעולה חיצונית המעידה על ניצול כלשהו לצורך מסויים.

31. העירייה טוענת לענין זה מפי גזבר העירייה כי הקרקע שמסביב למבניה של העותרת מגודרת ומבוצרת בגדר גבוהה, השער לאתר נעול ובתוכה עוברים צינורות המים המוליכים מהבריכה וממנה. הקרקע משמשת גם כמרווח בטחון להגנה על המתקנים ומנעת גרימת נזק להם. מר אמנון רייטר סגן מנהל מרחב הצפון של העותרת, אישר זאת בחקירתו הנגדית.

32. סבורני כי די בעובדות אלה כדי לקבוע כי הקרקע לא רק מוחזקת בידי העותרת אלא גם נעשה בה שימוש על ידיה ועל כן הטלת ארנונה עליה היא כדין. יחד עם זאת, הטלתה בדיעבד אינה במקומה מהנימוקים שפורטו לעיל והיא בת חיוב מיום הדרישה ואילך [חודש יוני 2001].

33. את טענת העותרת כי הקרקע הנדונה היא אדמה חקלאית יש לדחות. הגדרת המונח "אדמה חקלאית" בפקודת העיריות אינה מאפשרת לקבל את גישתה של העותרת. המונח מוגדר כך בסעיף 269 לפקודה:

"אדמה חקלאית" - כל קרקע שבתחום העיריה שאינה בנין, המשמשת מטע או משתלה או משק בעלי חיים או לגידול תוצרת חקלאית או לגידול יער או פרחים; אלא שקרקע כזאת, אם היא נמצאת באזור מגורים או באזור מסחרי ואינה עולה בשטחה על חמישה דונם, רשאית המועצה לראותה שלא כאדמה חקלאית, בשים לב לדרגת התפתחותו של אותו אזור".
[ההדגשות הוספו]

הקרקע נשוא העתירה אינה עונה על דרישות ההגדרה, ואין צורך להכביר מלים בעניין. כמו שנאמר לעיל גבי הבריכות, גם גבי הקרקע שסווגה כ"אדמה חקלאית" לא הוכח כי מקור החיוב בטעות וכי העירייה רשאית לתקן את הסווג, גם בהנחה שמקורו בטעות. יחד עם זאת, נראה כי שום שיקול דעת סביר אינו יכול להביא את הקרקע התפוסה במתחמים הללו לגדר אדמה חקלאית. בניגוד לבריכות, שסיווגן הישן אינו בלתי חוקי בעליל, אלא להפך, במקרה של האדמה החקלאית תהיה זו החלטה בלתי סבירה להשאיר את הסיווג השגוי בעינו, למרות שכאמור לידתו והורתו לא הוכחו. לא יותר תיקון השומה בדיעבד, מלפני יום הדרישה.

34. התוצאה מהאמור לעיל היא כי כל הקרקע המוחזקת במתחמים הנדונים תסווג החל בחודש יוני 2001 כקרקע תפוסה לפי פריט 703 החל מחודש יוני 2001. עד יוני 2001 יישאר בעינו החיוב בארנונה כקרקע חקלאית בגין השטח של 2.306 דונם.

סבירות תעריפי צו הארנונה

35. בנקודה זו לא הונחה בפני
בית המשפט תשתית עובדתית ומשפטית מספקת מצידה של העותרת. השוואה גרידא לתעריפיהן של רשויות מקומיות אחרות אינה מספקת. העתירה בנקודה זו נדחית.

סיכום

36. העתירה מתקבלת בעיקרה באופן ש:

א. הדרישה לחיוב בדיעבד נדחית בזה.

ב. הסווג של הבריכות לפי תת סווג 401 יישאר על כנו;

ג. הסווג של האדמה החקלאית בשטח של כ - 2.3 דונם יישאר בעינו בכל הנוגע לתקופה שעד יוני 2001;

ד. יתרת הקרקע, שעד כה היתה פטורה כליל, וכן הקרקע שחויבה בעבר כאדמה חקלאית יחוייבו בארנונה בפריט 703 החל מחודש יוני 2001.

ה. העתירה למתן סעדים כנגד המשיבים 2 ו -3 נדחית וכן נדחית הבקשה ליתן צווים בעניין סמכות העירייה להטיל עיקול לגביית חוב השנוי במחלוקת.
המשיבה מס' 1 עיריית מגדל העמק
, תשלם לעותרת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ש"ח [הסכום כולל מע"מ] נכון להיום. אין צו להוצאות ביחסים שבין העותרת והמשיבים 2 ו - 3.



פסק דין
זה ניתן והודע היום 2.3.2003 במעמד ב"כ הצדדים עוה"ד כהנא ואבני.

פסק הדין ניתן לפרסום החל מיום.

ניסים ממן, שופט








עתמ בית משפט מחוזי 144/01 מקורות חברת מים בע"מ נ' עיריית מגדל העמק (פורסם ב-ֽ 02/03/2003)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן