ויקטור דדון - צמח מפעלים אזוריים עמק הירדן בע"מ, משה להב

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
ויקטור דדון צמח מפעלים אזוריים עמק הירדן בע"מ משה להב
 
ויקטור דדון - צמח מפעלים אזוריים עמק הירדן בע"מ, משה להב
תיקים נוספים על ויקטור דדון | תיקים נוספים על צמח מפעלים אזוריים עמק הירדן בע"מ | תיקים נוספים על משה להב |

311967
1498/99 א     29/05/2003




א 1498/99 ויקטור דדון נ' צמח מפעלים אזוריים עמק הירדן בע"מ, משה להב




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום בצפת בשבתו בעפולה
א
001498/99


בפני
:
כב' השופטת: בסול ג'אדה
תאריך:
29/05/03




בעניין
:
ויקטור דדון



ע"י ב"כ עו"ד
חזי חגי ו/או י. טרבולסי

התובע

נ
ג
ד


1. צמח מפעלים אזוריים עמק הירדן בע"מ

2. משה להב


ע"י ב"כ עו"ד
מ. בלטר ושות'

הנתבעים


פסק דין

המחלוקת העיקרית להכרעה בין הצדדים בתיק זה, הינה מעמדו של התובע כלפי הנתבעת.

התובע ביצע עבודות בניית קירות אבן בפרוייקט של הנתבעת בקרית שמונה, בו היא שימשה כקבלן ראשי של יזם בשם "פרויקטור".

לטענת התובע בכתב התביעה, בחודש 7/98 פנתה אליו הנתבעת באמצעות נתבע מס' 2 וביקשה ממנו לבצע עבורה את אותן עבודות עפר לבניית קירות אבן כאמור.

בסעיף 5 לכתב התביעה תואר הנתבע מס' 2 כ: -

"עובד ו/או שליח של נתבעת מס' 1 ו/או שימש כקבלן משנה אצל נתבעת מס' 1".

העבודה בוצעה, ונתבע מס' 2 חתם על אשור ביצועה, הוגשה חשבונית לנתבעת והתובע קיבל תשלום מהנתבעת בהתאם לאותה חשבונית ולאחר ניכוי
מס במקור. (להלן: העבודה הראשונה).

בנוסף לעבודה הראשונה ובהמשך, ביצע התובע ובאותה מתכונת עבודה נוספת לשם בניית קירות אבן, נתבע מס' 2 חתם על אישור ביצוע העבודה ובסיומה, ועל סמך אישור נתבע מס' 2 לביצוע העבודה כאמור, נשלחה חשבונית מס לנתבעת 1 בגין אותה עבודה על סך 13,689 ₪ בתאריך 30/11/98. סכום החשבונית לא שולם, דבר שהביא להגשת התביעה דנן.

התביעה הוגשה נגד הנתבעת בטענה כי, הינה בעלת חוזהו של התובע וכן נגד נתבע מס' 2.

יש להקדים ולומר שלעניין התמורה המגיעה לתובע בגין ביצוע העבודות לבניית הקיר נשוא הדיון, אין חולק בין הצדדים באשר לגובה הסכום (טענת הנתבעת היתה כי גובה הסכום אינו מעניינה בהיותו נושא לאישור הנתבע, בעל החוזה של התובע).

המחלוקת הינה, כפי שצויין בראשית דבריי, היא האם הנתבעת היא זו שחייבת לשלם לתובע סכומים אלו ומה היה טיב היחסים החוזיים ביניהם במידה והיו.

בכתב תביעתו, מציין התובע כי, הזמנת העבודה היתה של נתבעת מס' 1 אשר פנתה אליו באמצעות נתבע מס' 2, שהוגדר בסעיף 5 לכתב התביעה, כפי שצוטט לעיל, כעובד ו/או שליח ו/או קבלן משנה של הנתבעת באתר.

אין טענה לקיומו של חוזה בכתב בין הצדדים ולטענת התובע הדברים סוכמו בשיחת טלפון עם מהנדס הנתבעת מר אבנר ברק.

התובע טען כי גם בהמשך לאחר הוצאת החשבונית נשוא הדיון, הובטח לו ע"י מנכ"ל הנתבעת, בשם דודו, כי יתרת שכרו,
תשולם לו מיד לאחר ש"פרויקטור" תשלם לנתבעת על הפרוייקט.

טענת התובע, כאמור, הינה שהנתבעת התחייבה בעצמה ו/או באמצעות אחרים לשלם לו את תמורת עבודתו ומכאן שיש לחייבה בתשלום סכום התביעה.

התביעה כאמור, הוגשה גם נגד נתבע מס' 2 מר משה להב
, ובסעיף 19(ב) לכתב התביעה מציין התובע:

”... על נתבע מס' 2 לשלם לו את סכום התביעה מכח היותו שליח של נתבעת מס' 1 ו/או עובד שלה ו/או מכח היותו קבלן משנה של נתבעת 1 ו/או מכח התחייבותו בשמו ו/או בשם נתבעת מס' 1 לשלם עבור ביצוע העבודות".

נתבע מס' 2 כאמור, לא הגיש כתב הגנה וניתן נגדו

פסק דין
במעמד צד אחד.

הנתבעת טענה בהגנתה, כי נתבע מס' 2 שימש כקבלן משנה שלה באתר, או ליתר דיוק, חברה שבבעלותו היתה קבלן המשנה באתר ושהתובע היה קבלן משנה של אותה חברה או של נתבע מס' 2, וכי בין התובע לנתבעת מעולם לא נכרת חוזה ישיר לביצוע עבודות, כי הנתבע מעולם לא פעל מטעם הנתבעת או בשמה.

הנתבעת טענה כי, היא שילמה, לבקשת הנתבע מס' 2, לפנים משורת הדין, את חשבונו הראשון של התובע תמורת חיוב חשבונו של נתבע מס' 2 אצלה (המחאת זכות).

לטענת הנתבעת, הגשת תביעה נגדה ונסיון התובע להראות על קיומו של הסכם ישיר בינו לבינה, נובע מכך שנתבע מס' 2 נקלע לקשיים כלכליים ולא ניתן לגבות את תמורת העבודה ממנו.

הנתבעת ביחד עם כתב ההגנה, הגישה כתב תביעה שכנגד להשבת הסך של 22,000 ₪ שהיא שילמה לתובע במקום נתבע מס' 2 בטענה כי תשלום זה בוצע על סמך המחאת זכות וכי התברר כי הנתבע 2 נמצא ביתרת חובה אצלה, כי שולמו סכומים ביתר, ועל כן על התובע להשיב לה סכומים אלו.

הנתבעת טוענת כי, בינה לבין התובע אין כל יריבות וכי תביעתו אמורה להיות מוגשת נגד נתבע 2 בלבד.

הצדדים הביאו ראיותיהם והגישו סיכומיהם.

בטרם כניסה לדיון בטענות הצדדים, אציין כי גדר המחלוקת בין הצדדים, נתחם על פי האמור בכתבי הטענות ואין מקום להרחבת חזית כלשהי.

עדות התובע:

מלבד עדות התובע, לא נשמעו עדויות נוספות מטעמו.

לעניין הזמנת העבודה, מציין התובע בחקירתו הנגדית כדלקמן:

”יש לי הסכם בע"פ עם הנתבעת מס' 1.
לא נחתם הסכם בכתב.
את העבודה הזמין בחור בשם יאן מהנדס של חברת פרויקטור. הוא הזמין אותי לשטח וליצור קשר עם חברת צמח.
לא היה הסכם חתום בסוף... חברת פרויקטור היא היזם של כל הפרוייקט וחלק מהפרוייקטים הועברו לחברת צמח ובזמנו עשיתי לו ליאן כמה עבודות והוא הכיר אותי מעבודות קודמות והוא ביקש לתת הצעה לחברת צמח שזכו בעבודה אז יש שם בחור בשם משה להב
שהציג עצמו כמנהל עבודה של חברת צמח ומשה להב
אמר לי ליצור קשר עם חברת צמח עם בחור בשם אבנר שהוא המהנדס של חברת צמח ואז דיברתי איתו בטלפון והוא אמר שהוא מאשר אותה ושמשה להב
יחתום לי על אישורי העבודה ועל כל מה שאני מבצע".
(ר' עמ' 2 לפרוטוקול).


דברים אלו של התובע, אינם עולים בקנה אחד עם טענתו כי הנתבעת היא זו שיזמה
את הפניה אליו באמצעות נתבע מס' 2 (ר' ס' 7 לתצהיר התובע), ואם הנתבע פנה אליו בשם הנתבעת, מדוע הוא הפנה אותו אליה?

תהיה נוספת העולה מדברי התובע,
והיא מדוע אין כל הזמנת עבודה מסודרת בינו לבין הנתבעת? לא יתכן כי לא נשלחה הצעת מחיר או כל מסמך אחר לאישור הנתבעת בטרם תחילת העבודה ואין לקבל טענת התובע לפיה, עת מדובר על עבודה בהיקף של מעל 30,000 ₪,
אין כל אסמכתא לסיכום זה כגון מה סוכם לגבי היקף העבודה, המחירים, תנאי התשלום, לוחות הזמנים וכיו"ב?

לכל אלה אין כל תשובה בפי התובע וטענתו כי הכל סוכם בעל פה איננה סבירה בעליל.

בין הנתבעת לבין נתבע מס' 2 נחתם הסכם לביצוע עבודות כללי, הסכם זה לא היה שנוי במחלוקת, טענת התובע היתה כי הסכם זה איננו נוגע אליו מאחר והקשר בינו לבין הנתבעת, היה ישיר ואין התובע כעת רשאי להעלות טענות, כפי שעשה בסיכומיו, כנגד תוקפו של אותו הסכם בין הנתבעת לנתבע מס' 2.

כל טענת התובע, היתה כי לאותו הסכם בין הנתבעת לבין הנתבע, אין כל נגיעה אליו כאמור בהיותו מבצע עבודה בסיכום ישירות מול הנתבעת.

על אישורי העבודה עליהם מסתמך התובע, חתום הנתבע מס' 2, ואין כל אישור או חתימה של מי מטעם הנתבעת, אם הפניה אל התובע כטענתו הוא הפנה ע"י הנתבע אל הנתבעת, מן הסתם יש צורך באישור החשבונות
על ידה
וחשבונות כאלה אין בנמצא.

יש להדגיש כבר עתה, כי לאורך כל הדרך טען התובע טענות חלופיות בדבר מעמדו של נתבע מס' 2 כלפי הנתבעת, פעם כעובד ושליח ופעם כקבלן משנה.

התביעה כאמור הוגשה גם נגד נתבע מס' 2 וכי אם אכן היה נתבע 2 עובד של הנתבעת, מהי עילת התביעה נגדו בפועלו כאורגן של הנתבעת? עילת התביעה נגד הנתבע, איננה אלא מתוקף היותו בעל חוזה מול התובע בהיותו קבלן משנה של הנתבעת והגיונם הבסיסי של הדברים, איננו מאפשר הסקת מסקנה אחרת.

התובע טען במהלך חקירתו, כי הנתבע הסביר
לו כי בפרוייקט דנן, הוא שימש כמנהל עבודה של הנתבעת ואילו בפרוייקטים אחרים, הוא שימש כקבלן משנה, טענה זו איננה סבירה בעליל ואין כל הגיון לקבלה או לאמצה.

טענת התובע בדבר אישור של מר ראובן ברק בשיחה טלפונית להסכם העבודה איתו, הינה טענה בלתי הגיונית ובלתי מתקבלת על הדעת כפי שצויין.
אף אם אצא מנקודת ההנחה,
כי דובר בהסכמה בשיחה טלפונית, הגיונם של דברים חייב הוצאת הזמנת עבודה לאישור והזמנה כזאת אין.

העד מטעם הנתבעת, אישר כי, שולמו על ידה לא אחת, כספים לקבלני משנה של הנתבע מס' 2 תוך הפחתת הסכומים מיתרת הזכות שלו אצלה, נוהג שאין בו כל פסול והוא אף בגדר מחזה די נפוץ במערכות יחסים שבין קבלן ראשי וקבלני משנה.

כרסטת הנהלת החשבונות של הנתבע אצל הנתבעת, אף משקפת את תנועות הכספים ומעמדו של הנתבע כלפיה.

טענת התובע בדבר היות הנתבע מנהל עבודה של הנתבעת באותו אתר, לא הוכחה כלל.

הנתבעת, הגישה את הסכם העבודות הכללי שנחתם בינה לבין הנתבע, התובע לא ביקש מהנתבעת המצאת מסמכים כלשהם שיהיה בהם כדי להוכיח מעמד שונה של הנתבע בפרוייקט נשוא הדיון ולא הביא כל ראיות שהן להוכחת טענתו בהיות הנתבע עובד של הנתבעת באתר.

נדמה כי, התובע בהכירו את מצבו הכלכלי הקשה של הנתבע, מנסה בכח להציג את הנתבעת כמי שהיתה הצד הישיר לחוזה העבודה עימו, ולא היא.

אף אם שילמה הנתבעת את התמורה בגין העבודה הראשונה, וכפי דבריה, מכח המחאת זכות, אין בכך כדי להפוך אותה לצד ישיר להסכם מול התובע או לחייבה בתשלום התמורה בגין העבודה הנוספת נשוא הדיון.

הגיונם של דברים, ואף דבריו של התובע באשר לשיחות שהתנהלו מול הנתבעת, מחייב קבלת הטענה בדבר קיומה של המחאת זכות מכוחה שילמה הנתבעת
לתובע.

התשלום בגין העבודה הנוספת, היה אמור להתבצע על ידי הנתבעת בתנאי שהנתבע היה אצלה ביתרת זכות, אך מעיון בכרטיס הנהלת החשבונות, עולה כי, הנ"ל נמצא ביתרת חובה עקב ביצוע תשלומים ביתר ועל כן אין כל מקום לחייבה בביצוע תשלום כל שהוא לתובע.

מכאן שדין התביעה להדחות.

התביעה שכנגד הוגשה, נדמה, כתגובת נגד בלבד בשל הגשת התביעה על ידי התובע, החשבון בגין
העבודה הראשונה, הוגש בחודש יולי, לפי דברי מר ברק, נערכה בדיקה לעניין ביצוע העבודה והכספים המגיעים לנתבע ממנה ולאחר ביצוע הבדיקה כאמור, בוצע התשלום לידי התובע תוך קיזוז סכום זה מהכספים להם זכאי הנתבע ממנה, וזאת מספר חודשים לאחר הגשת החשבון.

הנתבעת שילמה כספים למספר ספקים וקבלני משנה של הנתבע ובאם היא אישרה במצטבר סכומים לתשלום למספר קבלני משנה, אין התובע הוא זה אשר קיבל כספים עת הנתבע היה ביתרת חובה אצל הנתבעת.

התביעה שכנגד, כאמור, ולאור הראיות שהובאו, הוגשה "כדי לצאת לידי חובה" ועל מנת לשמש משקל נגד לתביעה העיקרית באם תחוייב הנתבעת בתשלום כלשהו – התביעה שכנגד לא הוכחה ודינה
אף היא להדחות.

משנדחו הן התביעה העיקרית והן התביעה שכנגד, אינני עושה צו להוצאות.



ניתן היום כ"ז באייר, תשס"ג (29 במאי 2003) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ג'אדה בסול, שופטת
001498/99א
112 זוהר בוחבוט






א בית משפט שלום 1498/99 ויקטור דדון נ' צמח מפעלים אזוריים עמק הירדן בע"מ, משה להב (פורסם ב-ֽ 29/05/2003)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן