איטל גרניט בע''מ, בולוס גרניט ושיש בע''מ, בולוס אברהים - בנק לאומי לישראל בע''מ, סניף כרמיאל

מידע על בולוס אברהים    מידע על סניף כרמיאל   



איטל גרניט בע''מ, בולוס גרניט ושיש בע''מ, בולוס אברהים - בנק לאומי לישראל בע''מ, סניף כרמיאל

בקשות שונות אזרחי 12101/01     03/02/2004 (בשא)



תיקים נוספים על איטל גרניט בע"מ
תיקים נוספים על בולוס גרניט ושיש בע"מ
תיקים נוספים על בולוס אברהים
תיקים נוספים על בנק לאומי לישראל בע"מ
תיקים נוספים על סניף כרמיאל




בשא 12101/01 איטל גרניט בע"מ, בולוס גרניט ושיש בע"מ, בולוס אברהים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, סניף כרמיאל




בעניין:
10



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בחיפה
בשא 012101/01

בתיק עיקרי: א
000839/01

בפני
:
כבוד הרשם עודד גרשון


תאריך:
03/02/2004





בעניין
:
1. איטל גרניט בע"מ
2. בולוס גרניט ושיש בע"מ

3. בולוס אברהים



ע"י ב"כ עו"ד
ש. איל ואח'

המבקשים

נ
ג
ד


בנק לאומי לישראל בע"מ
סניף כרמיאל



ע"י ב"כ עו"ד
סלומון ליפשיץ ושות'

המשיב


החלטה

1.
א.

המשיב (להלן - "הבנק") הגיש לבית משפט זה את התובענה שבתיק אזרחי 839/01
כנגד שלושת המבקשים (הנתבעים 1, 2 ו-3, בהתאמה) וכנגד מר בולוס בולוס (הנתבע מס' 4), בסדר דין מקוצר ובה עתר לחייב את ארבעת הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לו סך של 6,985,016.25 ₪ בתוספת ריבית מחושבת קונטוקורנטית כמפורט בכתב התביעה.

ב.

עם הגשת התביעה האמורה עתר הבנק להטיל עיקול זמני על נכסיהם של ארבעת הנתבעים (בש"א 10675/01) והבקשה נענתה בחיוב.

ג.

בבקשה שלפני (בש"א 12101/01) עתרו המבקשים לבטל את צו העיקול הנ"ל.


בשעתו הגיעו הצדדים להסדר דיוני שעל פיו הוסכם בין הצדדים כי בית המשפט -


"(...) יכריע בבקשה לביטול העיקול על יסוד החומר הנמצא בתיק (בקשת העיקול, הבקשה לביטול עיקול והתגובה מטעם הבנק), על צרופותיו וכן על יסוד סיכומי טענות בכתב".


הוסכם בין הצדדים כי המבקשים יגישו את סיכומי טענותיהם עד ליום 15/10/2001 וכי הבנק יהיה רשאי להשיב לסיכומי המבקשים עד ליום 25/10/2001.

ד
.
למרות שהצדדים קבעו את המועדים הנ"ל להגשת סיכומי טענותיהם, הוגשו לבית המשפט בקשות מוסכמות רבות להארכת המועד להגשת הסיכומים בשל נימוקים שונים, לרבות בשל מחלתו של המבקש מס' 3 ובשל משא ומתן שניהלו הצדדים לצורך גיבושו של הסכם פשרה.

ה.

בינתיים (כך עולה מסיכומי טענותיו של הבנק) המבקשות 1 ו-2 חדלו מכל פעילות והן מצויות בהליכי פירוק.


לאור הוראת סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג-1983 אין להמשיך בהליכים כנגד המבקשות 1 ו-2. על שום כך הוגשו, בסיכומו של דבר, ביום 14/12/2003, סיכומי טענותיו של המבקש מס' 3 בלבד, וסיכומי טענותיו של הבנק הוגשו ביום 7/1/2004.


עתה הגיעה השעה להכריע לגוף הבקשה.

2.

התביעה

א.

הבנק טען בתביעתו כי ביום 24/5/95 או במועד סמוך לכך פתח למבקשת מס' 1 (הנתבעת מס' 1) חשבון חוזר דביטורי פלוני (להלן - "חשבון החח"ד") וכי למן פתיחת החשבון נתן הבנק למבקשת מס' 1, מעת לעת הלוואות ו/או אשראי בצורה של משיכות יתר.


הבנק טען כי יתרת החובה בחשבון החח"ד, נכון ליום 6/7/2001, עמדה על סך של 6,985,015.25 ₪, כולל ריבית עד ליום 30/6/2001 בלבד.

ב.

הבנק טען כי על פי תנאי ניהול חשבון החח"ד, שעליהם חתמה המבקשת מס' 1, התחייבה האחרונה לסלק כל יתרת חובה שתיווצר בחשבון מיד עם היווצרה.


הבנק טען כי דרש מן המבקשת מס' 1 לסלק את יתרת החוב האמורה לעיל, אך זו הפרה את התחייבויותיה ולא ישלמה את סכום החוב, כולו או מקצתו.

ג.

הבנק הוסיף וטען כי המבקשת מס' 2 (הנתבעת מס' 2), בשמה הקודם "האחים בולוס חברה לשיש בע"מ", ערבה כלפי הבנק, ביום 24/5/95, בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום, להבטחת תשלום כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מאת המבקשת מס' 1. המבקשת מס' 2 התחייבה לשלם לבנק, לפי דרישתו הראשונה, את כל סכומי הכסף המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מאת המבקשת מס' 1 (להלן - "כתב הערבות מס' 1").


עוד נטען בכתב התביעה, כי בהתאם לתנאי כתב הערבות מס' 1 רשאי הבנק לדרוש מן המבקשת מס' 2 סילוק סכומי החוב וכל סכום שהמבקשת מס' 2 תדרש לשלמו לבנק ואשר לא יסולק תוך 7 ימים מתאריך הדרישה, ישא ריבית בשיעור המירבי שתתרבה מדי שלושה חודשים כנהוג בבנק.

ד
.
הבנק טען כי הוראות פרק ב' של חוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן - "החוק"), הוראות חוק הערבות (תיקון), תשנ"ב-1992 והוראות חוק הערבות (תיקון מס' 2), התשנ"ח-1997, אינן חלות על המבקשת מס' 2, הואיל וזו הינה חברה בע"מ ולפיכך אינה בגדר "ערב יחיד" כהגדרתו של מונח זה בחוק. כמו כן טען הבנק כי הוראות חוק הערבות (תיקון מס' 2), התשנ"ח-1997 אינן חלות על המבקשת מס' 2 הואיל וערבותה נחתמה לפני יום 1/6/98.

ה.

הבנק טען כי המבקש מס' 3 והנתבע מס' 4 ערבו כלפי הבנק, בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום מיום 24/11/86 (להלן - "כתב הערבות מס' 2"), להבטחת תשלום כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מאת המבקשת מס' 2 והתחייבו לשלם לבנק, לפי דרישתו הראשונה, את כל סכומי הכסף המגיעים ו/או שיגיעו לבנק מאת המבקשת מס' 2 בצירוף ריבית, הפרשי הצמדה, עמלות, חיובים בנקאיים והוצאות מכל סוג שהוא אשר לא יסולקו ע"י המבקשת מס' 2.


הבנק טען שכתב הערבות מס' 2 "מתייחס לכל חובותיה והתחייבויותיה מכל מין וסוג שהוא של הנתבעת מס' 2 כלפי התובע, לרבות חובותיה מתוקף ערבותה לחובותיה והתחייבויותיה של החברה (היינו, המבקשת מס' 1. ע.ג.) לבנק".

ו.

הבנק הוסיף וטען כי המבקש מס' 3 הינו "בעל עניין" במבקשת מס' 2 כפי הגדרתו של מונח זה בחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 ועל כן אין הוא יכול להחשב בגדר "ערב יחיד", כמשמעותו של מונח זה עפ"י החוק. מטעם זה, בין היתר, לא חלות עליו הוראות פרק ב' של חוק הערבות והוראות חוק הערבות (תיקון), התשנ"ב-1992.


עוד טען הבנק כי הוראות חוק הערבות (תיקון מס' 2), התשנ"ח-1997 אינן חלות על המבקש מס' 3 והנתבע מס' 4 הואיל וערבותם נחתמה לפני 1/6/98.

ז.

הבנק טען כי הוא דרש מן הנתבעים לסלק לו את סכומי החוב הנ"ל אך הם לא נענו לדרישתו אך הם לא סילקו את החוב, כולו או מקצתו.

מכאן התביעה.

3.
טענות הבנק במסגרת בקשתו לעיקול


א.

הבנק תמך את בקשתו בתצהירה של גב' מיכל זהבי ובמסמכים הרלוונטיים.

ב.

המצהירה פירטה בתצהירה את העובדות שפורטו בכתב התביעה.


המצהירה ציינה, בין היתר, כי בידי הבנק בטוחות להבטחת חובות הנתבעים ובהם שעבוד שוטף על כלל רכושה ונכסיה של המבקשת מס' 1 וכן שעבודים ספציפיים על מכונות וציוד השייכים למבקשת מס' 1. לדברי המצהירה, לפי מיטב ידיעתו והערכתו של הבנק "אין לשעבודים הנ"ל ערך רב שכן עיקר הרכוש של המשיבה מס' 1 (היינו, המבקשת מס' 1. ע.ג.) הינו המכונות המשועבדות והמדובר במכונות ענקיות שמימושן כרוך בהוצאות רבות וצפוי להיתקל בקשיים משמעותיים".

ג.

המצהירה הוסיפה בתצהירה כי הטלת העיקולים נחוצה להבטחת סכום התביעה ותסייע בידי הבנק לגבות מן הנתבעים את הסכומים המגיעים לו לכשינתן

פסק דין
סופי לזכותו. לדבריה "אי מתן הצו יאפשר למשיבים (הנתבעים. ע.ג.) לעשות דיספוזיציות שונות בנכסים באופן שיסכל או יכביד על ביצוע פסק הדין, לכשינתן".

4.
טענות המבקש מס' 3

א.

כאמור לעיל הוגשה הבקשה, מלכתחילה, על ידי שלושת המבקשים, ועתה נותר לדון אך בעניינו של המבקש מס' 3.

ב.

התצהיר שניתן בתמיכה לבקשה ניתן בידי המבקש מס' 3.

ג.

המבקש הצהיר כי אמנם חתם ביום 24/11/86 על כתב הערבות מס' 2, שהוא כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום.


המבקש הצהיר כי האמור בסעיף 8(ב) לבקשה [בסעיף האמור נכתב כי כתב הערבות מס' 2 "מתייחס לכל חובותיה והתחייבותיה מכל מין וסוג שהוא של המשיבה מס' 2 (היינו, המבקשת מס' 2 בבקשה שלפני. ע.ג.) כלפי המבקש (היינו, הבנק. ע.ג.), לרבות חובותיה מתוקף ערבותה לחובותיה והתחייבויותיה של החברה (היינו, המבקשת מס' 1. ע.ג.) לבנק"], אינו נכון. לטענתו -


"כתב הערבות אמנם מתייחס להתחייבויות וערבויות של חברת בולוס, אך אנו הבנו וכך אף פעלנו שהערבויות המצויינות בכתב הערבות הינן ערבויות בנקאיות הניתנות לחברת בולוס מדי פעם בפעם על ידי המבקש".


לדברי המצהיר, המבקשת מס' 2 הונפקה בשנת 1987, ובתשקיפה צויין במפורש כי הערבויות האישיות "של בולוס בולוס ושלי בחשבונות חברת בולוס בבנק דיסקונט ואצל המבקש (היינו, הבנק. ע.ג.) תבוטלנה. בנק דיסקונט פעל מיידית בהתאם לבקשתינו וביטל את הערבויות ואילו המבקש אשר הבטיח לבטל את הערבויות לא עשה כן למרות דרישות חוזרות ונשנות (...)".


המצהיר הוסיף וכתב בתצהירו כי בסוף חודש ספטמבר 1989, כאשר בוצעה הנפקה נוספת של המבקשת מס' 2 הביא עורך הדין שערך את ההנפקה "לידיעתינו" כי הערבות שניתנה לבנק טרם בוטלה. בעקבות כך, טען המצהיר, "פנינו" לבנק והם נענו כי עליהם להעלות את דרישתם על הכתב. ואמנם, לדבריו, ביום 06/10/89 הוא כתב לבנק מכתב בכתב ידו ודרש לבטל את הערבות.

ד.

המצהיר כתב בתצהירו כי חשבונה של המבקשת מס' 2, שלו ערב, אינו מצוי ביתרת חובה. יתרה מכך, המבקש טען כי "דרשנו במפגיע" מן הבנק לסגור את החשבון האמור אך למרות התכתבויות מרובות בעניין זה ולמרות הבטחות הבנק כי החשבון יסגר, לא נעשה בעניין זה דבר. לטענת המבקש יש בכך כדי להעיד על שיטת עבודתו של הבנק ועל תום ליבם של עובדיו.

ה.

המבקש הוסיף והצהיר כי הבנק בא לבית המשפט בידיים לא נקיות. לטענתו הבנק העלים מידיעתו של בית המשפט את העובדה שמתנהל משא ומתן להסדר בדבר חובה של המבקשת מס' 1 לבנק "וכי למעשה גובשה הסכמה בעניין זה למעט מחלוקת לעניין מועד התשלום הראשון, אשר גם לפי גרסת איטל גרנית היה התשלום בשלב זה כבר מאחורינו".


המבקש הצהיר שכפי שניתן להיווכח מן ההתכתבות שהתקיימה בעניין זה בין הצדדים, ניתן היה להגיע ליישוב המחלוקת ולהסדר חובה של המבקשת מס' 1 מחוץ לכותלי בית המשפט, אך לבנק "אצה הדרך להביא את הסכסוך לבית משפט זה משיקולי נקמנות, או כפי שאמר לי מנהל השלוחה הצפונית של המבקש (היינו, הבנק. ע.ג.) "תמות נפשי עם פלישתים", מתוך מגמה להרוס את המשיבים אף אם הדבר יהיה על חשבון הפסדים של המבקש (היינו, הבנק. ע.ג.) (...)".

5.
דיון

א.

לאחר עיון בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לדחות את הבקשה לביטול העיקול ולהותיר את העיקול על כנו.

ב.

בא כוחו המלומד של המבקש, עו"ד אביאל שטרן, טען בסיכומיו כי "לעניין הראיות המקימות את עילת התובענה, נדון הדבר בבקשת הרשות להתגונן וסיכומי המבקש מראים בעליל כי אין למשיב כל עילת תביעה כנגדו".


אכן, עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, שומה על בית המשפט לייחס משקל רב מבעבר לאיכות הראיות שיש בהן כדי לתמוך בבקשת העיקול, ולכמותן: דברי כבוד המשנה לנשיא שלמה לוין ברע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה (1975) בע"מ נגד דנבאר בע"מ (דינים עליון, כרך מג עמ' 456). כך גם נכון לומר שחקיקתו של חוק היסוד האמור הביאה לכך שגברה ההכרה שבתי המשפט נדרשים ליתר זהירות מבעבר במתן צווים זמניים, וכי בתי המשפט נדרשים עתה לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי מלאה: רע"א 8420/96 דן מרגליות נגד משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פד"י נא(3) עמ' 789.

סבורני כי בחינת חומר הראיות שלפניי, על פי המבחן שנקבע בפסיקה האמורה לעיל, ואיזון האינטרסים שבין שני הצדדים, מובילים למסקנה כי הבנק הוכיח את זכותו הלכאורית לקבלת הסעד המבוקש בתביעה וממילא לקבלת הסעד של עיקול זמני. למותר לציין כי בשלב זה אין בית המשפט מכריע את הדין לגוף העניין ודי בכך שהבנק הצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה [תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות")], בנוסף להנחת תשתית ראייתית מהימנה לכאורה "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" (תקנה 374(ב) לתקנות).

בעניין שלפנינו אין מחלוקת על כך שהמבקש חתם על ערבות כנטען על ידי הבנק. כך גם אין מחלוקת על כך שלמרות שהמבקש עתר לבטל את הערבות, הבנק לא שעה לבקשתו.

המחלוקת שבין הצדדים מתייחסת לעניין תחום השתרעותה של הערבות. שהבנק טוען שכתב הערבות מס' 2 "מתייחס לכל חובותיה והתחייבויותיה מכל מין וסוג שהוא של הנתבעת מס' 2 כלפי התובע, לרבות חובותיה מתוקף ערבותה לחובותיה והתחייבויותיה של החברה (היינו, המבקשת מס' 1. ע.ג.) לבנק", ואילו המבקש טוען כי "שהערבויות המצויינות בכתב הערבות הינן ערבויות בנקאיות הניתנות לחברת בולוס מדי פעם בפעם על ידי המבקש".

המבקש לא הצליח לטעת בליבי ספק כלשהו באשר לצדקתה הלכאורית של התביעה. ממילא, על כן, אין הצדקה לביטול צו העיקול.

ג.

באשר ליסוד ההכבדה: בנסיבות העניין, כאשר המבקש הינו בעל מניות בשתי החברות המבקשות 1 ו- 2, אשר שימש כמנהלן של השתיים, שתי חברות המצויות כיום בהליכי פירוק, נראה כי אין צורך להרחיב את הדיבור על דבר קיומו של יסוד ההכבדה במקרה זה. לפיכך, גם מטעם זה אין כל הצדקה לבטל את העיקול כמבוקש.

6.
אחרית דבר


אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א.
אני דוחה את הבקשה לביטול צו העיקול. העיקול הזמני עליו הוחלט במסגרת בש"א 10675/01 ימשיך לעמוד בעינו.

ב.
המבקש מס' 3 ישלם לבנק המשיב הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של 3,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

פיסקה 6 של החלטה זו הושמעה בפומבי בנוכחות עו"ד אביאל שטרן ב"כ המבקשים, בהעדר הופעה מטעם המשיב.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ המשיב בדואר רשום בלווית אישורי מסירה כדין.

ניתנה היום י"א בשבט, תשס"ד (3 בפברואר 2004).
מותר לפרסום מיום 03/02/2004.

עודד גרשון
, שופט
רשם בית המשפט המחוזי בחיפה

הקלדנית: ע.ש.






בשא בית משפט מחוזי 12101/01 איטל גרניט בע"מ, בולוס גרניט ושיש בע"מ, בולוס אברהים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, סניף כרמיאל (פורסם ב-ֽ 03/02/2004)











תיקים נוספים על איטל גרניט בע"מ
תיקים נוספים על בולוס גרניט ושיש בע"מ
תיקים נוספים על בולוס אברהים
תיקים נוספים על בנק לאומי לישראל בע"מ
תיקים נוספים על סניף כרמיאל




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט