רדאל (אשדוד ‎88) בע"מ - בנק לאומי לישראל בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
רדאל (אשדוד ‎88) בע"מ בנק לאומי לישראל בע"מ
 
רדאל (אשדוד ‎88) בע"מ - בנק לאומי לישראל בע"מ



4602/97 עא     30/03/1999



תיקים נוספים על רדאל (אשדוד ‎88) בע"מ
תיקים נוספים על בנק לאומי לישראל בע"מ




עא 4602/97 רדאל (אשדוד ‎88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ




בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א ‎4602/97
בפני
: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין

כבוד השופט י' טירקל

כבוד השופט ח' אריאל
המערערת: רדאל (אשדוד ‎88) בע"מ
נגד

המשיב: בנק לאומי לישראל בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו בת.א. ‎529/92 מיום ‎16.3.97
שניתן על ידי כבוד השופט י' זפט
בשם המערערת: עו"ד אופיר צברי
בשם המשיב: עו"ד בנימין לוינבוק
פסק-דין

השופט ח' אריאל
:

‎1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט י. זפט; בת.א. ‎529/92), שניתן ביום ‎16.3.97, לפיו נדחתה תביעת המערערת (רדאל (אשדוד ‎88) בע"מ
; להלן: "רדאל") נגד המשיב (להלן: "בנק לאומי") שעילתה רשלנות במסירת דוקומנטים. רדאל חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך ‎30,000 ש"ח.

‎2. בשנת ‎1984 נכרתה עסקת יצוא בין רדאל לבין החברה האמריקנית ‎hurst label ("הרסט ליבל" - להלן: "הרסט"), שמושבה בקליפורניה. נושא העסקה היה מכירת מכונות על-ידי רדאל להרסט בשווי ‎220,000 דולר ארה"ב.

בהסכם בין הצדדים נקבע כי הסחורה תישלח להרסט והתשלום עבור המכירה יבוצע בדרך של שליחת דוקומנטים לגוביינא.

‎3. מנהל רדאל, מר כספי, פנה לבנק לאומי לשם מסירת הדוקומנטים, נשוא העסקה, ואף חתם על הטופס הסטנדרטי המתאים לצורך משלוח דוקומנטים לגוביינא (ת‎1/).

על פי הוראת רדאל היו הדוקומנטים צריכים להישלח לבנק בו מתנהל חשבונה של הרסט, ‎golden state sanwa bank (להלן: "הבנק הזר"), ולהימסר להרסט רק תמורת חתימה על שטר החליפין אשר צורף לדוקומנטים.

בנק לאומי העביר את הדוקומנטים לבנק הזר ובמקביל נשלחה הסחורה בדרך האוויר לארה"ב.

‎4. בניגוד להוראות רדאל, מסר הבנק הזר להרסט את הדוקומנטים מבלי שהרסט חתמה על שטר החליפין.

התוצאה הייתה שהרסט שחררה את מטען המכונות, אך סירבה לשלם לחברה את התמורה.

התביעה שהוגשה בארה"ב על-ידי רדאל נגד הרסט נסתיימה לאחר כשנה וחצי בפשרה, על פיה קיבלה רדאל את רוב סכום הקרן שהגיע לה עבור המכונות.

‎5. בתקופה האמורה של ניהול ההליכים המשפטיים נמצא חשבון הבנק של רדאל בבנק לאומי ביתרת חובה והיא חויבה בריבית.

רדאל הגישה תביעה, נשוא הערעור, נגד בנק לאומי, בטענה שבשל התרשלותו כלפיה במשלוח הדוקומנטים כאמור לעיל, לא שולמה התמורה לסחורה, ועל כן הוא אחראי ליתרות החובה בחשבונה והיה עליו להשיב לה את סכומי הריבית שגבה ממנה.
‎6. בישיבה מיום ‎30.1.96 פוצל הדיון בבית משפט קמא לשני שלבים: בשלב ראשון תידון שאלת האחריות. בשלב השני, הנזק והפיצוי שבנק לאומי חייב לחברה, אם תיקבע אחריות.

בית-משפט קמא שלל את אחריות בנק לאומי ובשל כך דחה את התביעה. על קביעה זו הוגש הערעור לפנינו.

‎7. תביעת רדאל התבססה על כמה רכסים:

(א) בנק לאומי התרשל ישירות כלפיה:

(‎1) בנק לאומי לא בדק כראוי את אמינותו ואת מסוגלותו של הבנק הזר לשמש קורספונדנט לעניין ביצוע העיסקה האמורה.

(‎2) בנק לאומי לא הודיע לבנק הזר על הכוונה לשלוח אליו את המסמכים לגבייה ואף לא וידא את הסכמת הבנק הזר לקבל על עצמו את המשימה.

(‎3) בנק לאומי נכשל בהעברת הוראותיה של רדאל לבנק הזר.

(ב) בנק לאומי אחראי באחריות שילוחית לרשלנות הבנק הזר.
(ג) בנק לאומי אחראי לקיום מצג שווא והטעייה.

‎8. בית-המשפט קבע כי לא הוכחה רשלנות מטעם בנק לאומי על פי כל שלוש החלופות להן טענה רדאל, וזאת מהטעמים הבאים, בקצרה:

הבנק הזר נבחר על-ידי הרסט ששם ניהלה את חשבונה, וההוראה לשלוח את הדוקומנטים דווקא לבנק זה ניתנה על-ידי רדאל עצמה, מבלי שבנק לאומי נדרש להביע דעה לעניין זה. למעלה מכך, אף אילו היה על בנק לאומי לבדוק את הבנק הזר, היה מוטל על רדאל הנטל להוכיח כי הבנק הזר אינו אמין וכי בבדיקה סבירה יכול היה בנק לאומי לברר זאת. רדאל לא עמדה בנטל זה.

אכן בנק לאומי לא יצר קשר מקדים עם הבנק הזר, אולם אין צורך להכריע בשאלה אם היה עליו ליצור קשר מקדים שכזה, שכן שבפועל לא התעוררה כל בעיה בהסכמת הבנק הזר ליטול על עצמו את המשימה.

לבסוף, לא הייתה רשלנות במסירת הוראותיה של רדאל על-ידי בנק לאומי, ללא כל שינוי, לבנק הזר.

‎9. בנושא האחריות השילוחית, קבע בית-המשפט כי רשלנות הבנק הזר בולטת לעין וכי בנק לאומי אף הודה בכך במכתב אל הבנק הזר מיום ‎1.5.85 (ת‎7/) ואין הוא יכול בטענותיו להתנער מהודאה זו.

בנק לאומי לא כפר בקיום יחסי שליחות בינו לבין הבנק הזר, אך טען לפטור מן האחריות השילוחית, הן מכוח כתב מסירת הדוקומנטים (ת‎1/) והן על בסיס הכללים האחידים של לשכת המסחר הבינלאומית.

בת‎1/, עליו חתם מנהל רדאל, נכלל סעיף פטור שזו לשונו:

"אנו פוטרים אתכם מכל אחריות במקרה שסוכניכם לא ימלאו אחרי הורותיכם כדרוש.

את הדוקומנטים תשלחו ללא בטוח על אחריותנו ואנו פוטרים אתכם מכל אחריות אם הם יאבדו בדרך או אם יאבדו אצל סוכניכם.
אנו פוטרים אתכם מכל אחריות אם התמורה לא תסולק לכם או אם מאיזה טעם אחר לא יוכלו סוכניכם להעביר לכם את התמורה" (ההדגשות - לא במקור).

בת‎1/ גם נרשם כי:

"רשמנו לפנינו כי הדוקומנטים הנ"ל כפופים לכללים האחידים לגבית דוקומנטים (חוברת ‎254 של לשכת המסחר הבינלאומית)" (ההדגשה - לא במקור).
כללים אלה (להלן: "הכללים האחידים") נקבעו על-ידי לשכת המסחר הבינלאומית בצרפת.

כאן המקום להבהיר כי תשלום באמצעות דוקומנטים לגוביינא הינו אחד ממספר אמצעי תשלום הנהוגים בסחר הבינלאומי. צורת תשלום אחרת - שבשל השכלול והביטחון היחסי המאפיינים אותה מקובלת ביותר כיום בעסקאות סחר ברחבי תבל - הינה "האשראי הדוקומנטרי" (ראו ד' מ' ששון, מ' יפרח, א' שנקר אשראים דוקומנטריים - היבטים מעשיים ומשפטיים (מהדורה שנייה, תשנ"ו) ‎38).

לגבי כללי האשראי הדוקומנטרי (ה-‎ucp), שגם הם כללים של לשכת המסחר הבינלאומית, מסביר פרופ' ריקרדו בן-אוליאל:

"בנקים הנוטלים חלק בעסקות של פתיחת אשראי דוקומנטרי פועלים על-פי עקרונות ה-‎uniform customs, וזאת מכוח הפנייה לכללים אלה המצויה בסעיף שבטופס הבקשה לפתיחת האשראי...
אין ל-‎ucp כוח מחייב. כאמור, כוחו של ה-‎uniform customs נובע מרצונם של הצדדים" (ר' בן-אוליאל דיני בנקאות - חלק כללי (תשנ"ו) ‎36).

זוהי גם ההלכה הפסוקה:

"המסגרת הנורמטיבית, שעל פיה מתבצעת, בדרך כלל, עיסקת האשראי הדוקומנטרי, היא מסגרת חוזית, אשר במקרים מוסכמים מוכפפת לכללי ה-‎ucp" (ע"א ‎151/89 בנק לאומי נ' ברין ובניו בע"מ, פ"ד מו(‎4) 101 (להלן: "עניין ברין"), ‎114).

כמו כללי ה-‎ucp, כך גם הכללים האחידים יחולו רק משבחרו הצדדים לחוזה להחיל אותם על היחסים ביניהם.

סעיף ‎16 רישא לחוברת ‎254 של הכללים האחידים, בדומה לכלל ‎a12 ל-‎ucp, קובע:
"‎banks utilising the services of another bank for the purpose of giving effect to the instructions of the customer do so for the account of and at the risk of the latter".

במילים אחרות: סעיף זה, אשר אומץ בחוזה שבין רדאל לבנק לאומי, פוטר את האחרון ממעשים רשלניים של הבנק הזר.

אותו זמן שנחתם ת‎1/, פורסמה כבר חוברת ‎322 לכללים האחידים, ואף שם, בדומה לחוברת ‎254, נקבע פטור מאחריות שילוחית.

בית-משפט קמא קבע, חרף טענות רדאל, כי הפטור מאחריות בת‎1/ - מהווה פטור לבנק הלאומי ואין הוא מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד בין היתר סמך בית המשפט את יתדותיו על פסק-הדין בעניין ברין הנ"ל.

על פי פסק-דין ברין, שעניינו עסקת אשראי דוקומנטרי, הפטור חל מקום בו מדובר באחריות שילוחית של הבנק הפותח (בענייננו: הבנק המוסר - בנק לאומי) לרשלנותו של הבנק המודיע (בענייננו: הבנק הגובה - הבנק הזר), ובתנאי שלא הייתה רשלנות מצדו של הבנק הפותח (בענייננו נקבע שבנק לאומי לא התרשל).

מן ההכרה בתוקף הפטור בעסקת אשראי דוקומנטרי, הקיש בית-המשפט קמא שהפטור תקף גם בעסקת העברת דוקומנטים לגוביינא.
על כן נדחתה האחריות השילוחית.

טענות רדאל, כאילו יצר בנק לאומי מצג שווא והטעייה כי בדרך של מסירת דוקומנטים לגוביינא עסקת המסמכים בטוחה וכי הוא האחראי לביצוע נאות של ההוראות על-ידי הבנק הזר, נדחו על-ידי בית-משפט קמא משום שלא הובאה תשתית ראייתית ונטל ההוכחה לא הוסר מכתפיה של רדאל.
‎10. את הקביעות והמסקנות של בית-משפט קמא תוקפת רדאל ואילו בנק לאומי סומך ידו על פסק-הדין ומגיב על הטענות שנטענו נגדו.

‎11. בית-משפט קמא הגיע למסקנות מבוססות ויישם נכונה את הדין, כפי שנציין להלן. אשר על כן יהא זה נכון לדחות את הערעור ולהטיל על רדאל הוצאות משפט.

המסגרת המשפטית

‎12. בעסקת סחר בינלאומית, המרחק הגיאוגרפי בין המוכר לקונה מצריך לעתים קרובות התקשרות באמצעות גוף שלישי. הבנקים המסחריים, ברוב מדינות העולם, קיבלו על עצמם לפעול תחת ה"מטרייה" של לשכת המסחר הבינלאומית, שמושבה בפריס ולשמש כנאמנים לביצוע התחייבויות הצדדים לעסקה (ראו: ח' שחק סחר בינלאומי - יצוא ויבוא (דבי עופרים-להט עורכת, ‎1995) 133-132, וכן: ‎p. tood bills of lading and bankers' documentary credits (london, 1993) 25). את עסקת הסחר ניתן לחלק באותם מקרים לשתי תת-עסקאות: עסקת היסוד, שעניינה העברת הטובין מידי היצואן לידי היבואן תמורת תשלום, ועסקת המסמכים, שעניינה העברת מסמכים מסחריים בין הקונה, הבנקים המעורבים והמוכר.

עסקת המסמכים מותאמת לצורת התשלום הבינלאומית שנבחרה על-ידי היצואן והיבואן. בענייננו בחרה רדאל את צורת התשלום של דוקומנטים לגוביינא, שאת משמעותה מבהירים ששון, יפרח ושנקר בספרם הנ"ל בע' ‎35-34:

"במקרה זה מעביר המוכר לידי הקונה את המסמכים (על-פי-רוב חשבון, שטר מטען ופוליסת ביטוח) באמצעות בנק, שלו נמסרו המסמכים לגוביינא. מסירת המסמכים לידי הקונה מותנית בתשלום המחיר המוסכם או בחתימה מחייבת (הידועה כ"קיבול") על שטר חליפין...
כשהתשלום נעשה באמצעות שטר חליפין לגוביינא, מעביר המוכר את המסמכים יחד עם השטר לבנק שבמקום מושבו. בנק זה משתמש בבנק שבמקום מושב הקונה לביצוע מסירת המסמכים והגוביינא.
בבנק המצוי במקום מושבו שלו ממלא המוכר טופס המכיל הוראות כיצד על הבנק לגבות את החוב, וכיצד לנהוג אם מתעוררת תקלה כלשהי לגבי ביצוע חוזה המכירה".

הבנק שבמקום מושב היצואן קרוי "הבנק המוסר" ("‎remitting bank") והבנק שבמקום מושב היבואן קרוי "הבנק הגובה" ("‎collecting bank").

הבנק המוסר הינו שלוחו של היצואן והבנק הגובה הינו שלוחו של הבנק המוסר, היינו שלוח-משנה של היצואן. על פי סעיף ‎16 לחוק השליחות, התשכ"ה‎1965-, "אין שלוח עושה שלוח לנושא שליחותו אלא אם הורשה לכך במפורש או מכללא...". מכאן הצורך במתן ההוראות על-ידי היצואן לבנק המוסר, בענייננו כתב מסירת הדוקומנטים ת‎1/, בו נכתב "נא לשלוח דוקומנטים אלה לסוכניכם..." וכו'. סעיף הפטור מאחריות למעשי הבנק הגובה, אשר מופיע הן על גבי הטופס ת‎1/ והן בכללים האחידים, הינו אישורו המפורש של היצואן, השולח, לפטור את בנק לאומי, השלוח, מאחריותו השילוחית למעשי הבנק הזר, שלוח-המשנה.

אגב אורחא נציין שהחלתם של הכללים האחידים על עסקת המסמכים נעשתה בדרך של אינקורפורציה ומכאן שמעמד הכללים הוא כשל אחת מתניות החוזה (ת‎1/) והם חלים בנוסחם כפי שצויין בת‎1/, אף אם התעדכנו בינתיים (לאבחנה בין אינקורפורציה לבין דין נאות ולנפקויות האבחנה, ראו: ‎j.c. mcleod the conflict of laws (alberta, 1983) 480-481). החידושים שהביא פרסום ‎322 הם בעיקר הבהרת אותם כללים שבפרסום ‎254, שינויים שבצורה ולא בתוכן. למען הדיוק נתייחס אל הכללים האחידים כפי תוקפם בפרסום ‎254.

היעדר רשלנות ישירה של בנק לאומי

‎13. חובת הזהירות של בנק כלפי לקוחותיו טבועה בבסיס יחסי בנק-לקוח וכן ביסוד יחסי-השליחות בין השניים (ע"א ‎195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סוראקי ואח', פ"ד מב(‎4) 811, 821. כן ראו: ע"א ‎168/86 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' לה כודיאר בע"מ ואח', פ"ד מב(‎3) 77, 82).

לאחר שבחנתי את טענת רדאל, כאילו הפר בנק לאומי את חובת הזהירות כלפיה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בה ממש. רדאל לא הוכיחה אף אחת מטענותיה ביחס לרשלנותו הישירה של בנק לאומי; חלקן, אף לו הוכחו, לא היו מועילות לה בהיעדר קשר סיבתי לנזק. אדון בקצרה בטענות רדאל בסיכומיה לפנינו, לפי סדרן.

‎14. הטענה הראשונה היא כי בנק לאומי התרשל בבדיקת אמינותו של הבנק הזר.

לא הוכח כי מכוח כתב מסירת הדוקומנטים, על פי הכללים האחידים או מכוח מקור משפטי אחר, מחובת הבנק המוסר לבדוק אמינותו של הבנק הגובה, שנבחר על-ידי רדאל. ת‎1/ אינו קובע דבר בנושא. גם סעיף ‎16 סיפא לחוברת ‎254 של הכללים האחידים, שדן באופן בחירת הבנק הגובה, אינו מחיל כל חובת בדיקה מעין זו:

"‎banks are free to utilise as the collecting bank any of their correspondent banks in the country of payment or acceptance as the case may be.
‎if the customer nominates the collecting bank, the remitting bank nevertheless has the right to direct the commercial paper to such nominated collecting bank through a correspondent bank of its own choice".
ממילא, כפי שציין בית משפט קמא בפסק דינו, לא הוכח קשר סיבתי בין אי-הבדיקה לבין הנזק, היות שלא הוכח שהבנק הזר בלתי-אמין ושבבדיקה סבירה הייתה מתגלה אי-אמינותו, אם הייתה כזו.

‎15. הטענה השנייה היא כי בנק לאומי התרשל במתן ההוראות לבנק הזר, כאשר לא יצר עמו קשר, עובר למשלוח המסמכים או לאחר מכן, וכלל לא בדק אם הבנק הזר מסכים לקבל על עצמו את המשימה ולקחת חלק בעסקת המסמכים.

חובת בדיקה של הסכמת הבנק הגובה לקבל עליו את משימת הגבייה אינה עולה מכתב מסירת הדוקומנטים (ת‎1/) או מן הכללים האחידים, שבהקשר זה אינם קובעים אלא זאת (בסעיף ‎c לפרק התנאים הכלליים וההגדרות):

"‎all commercial paper sent for collection must be accompanied by a remittance letter giving complete and precise instructions. banks are only permitted to act upon the instructions given in such remittance letter.
‎if the collecting bank cannot, for any reason, comply with the instructions given in the remittance letter received by it, it must advise the remitting bank immediately".
הנוהג של ביצוע עסקאות מסמכים באמצעות בנקים מסחריים בעולם היה ידוע ודאי לבנק הזר בענייננו, שאף ביצע מספר עסקאות דומות בעבר עבור רדאל בהוראת בנק לאומי ובנק הפועלים (דברי מר כספי בחקירתו הנגדית - ע' ‎8-6 לפרוטוקול מיום ‎19.5.96). אם הבנק הזר לא היה מסכים לשמש בנק גובה בעסקה דנן, סביר שהיה מודיע זאת לבנק לאומי, כפי שמורים הכללים האחידים.

מקובלת עלינו הנמקתו של בית-המשפט המחוזי, לפיה גם לו הוכח קיום חובת בדיקת ההסכמה של בנק גובה להיכנס לעסקת המסמכים, הרי שעדיין לא נראה שיש קשר סיבתי בין אי-הבדיקה לבין הנזק. לא הוכח שהבנק הזר סרב ליטול על עצמו את התפקיד, אלא להפך, מסירת הדוקומנטים להרסט היא אינדיקציה להסכמה בהתנהגות לקבלת המשימה, ודווקא ביצועה, באופן חלקי ורשלני, הוא שגרם לנזק.

לא מצינו חובה מפורשת ליצור קשר עם הבנק, הגובה, שרדאל בחרה בו, לפני משלוח ההוראות או לאחריו. נשאלת השאלה אם יצירת קשר כזה נופלת בגדר "פעולות שהיה ניתן לנקוט כדי להבטיח קיומן של אותן הוראות", פעולות שהן תנאי מוקדם לתוקפו של הפטור מאחריות למעשי הבנק הגובה, כפי שנקבע בעניין ברין ביחס ליחסי בנק פותח - בנק מודיע בעסקת אשראי דוקומנטרי:
"...את הפטור יש להחיל מקום בו מדובר באחריות שילוחית של הבנק הפותח לרשלנותו של הבנק המודיע, וזאת באין רשלנות מצדו של הבנק הפותח. שכן, על הבנק הפותח מוטלת חובה לנקוט את כל האמצעים הסבירים העומדים לרשותו על-מנת להגן על האינטרסים של המבקש" (בע' ‎120 לפסק-הדין).
בהיעדר חובה מפורשת ליצירת קשר נוסף על ההוראות הכתובות הנשלחות מידי הבנק המוסר לידי הבנק הגובה, לא ראינו לנכון לקבוע כי בנסיבות המקרה דנן הייתה אי-סבירות בהימנעות מלנקוט אמצעי זה, וכי הימנעות זו עולה כדי רשלנות. בנק לאומי לא חייב היה לצפות כי הבנק הזר לא ימלא את ההוראות שבכתב, משום שהכל נעשה בהתאם לנוהג המסחרי, ובמיוחד על רקע ניסיון-העבר בעסקאות דומות עם הבנק הזר. הטלת חובה ליצירת קשר, שכל מטרתו לוודא הסכמת הבנק לקבל על עצמו את המשימה ולהסב את תשומת-לב פקידיו אל ההוראות, היא מיותרת ובלתי-יעילה לאור סעיף ‎c הנ"ל, המחייב את הבנק הגובה להתקשר עם הבנק המוסר במקרה שמתעוררת בעיה במילוי ההוראות.

נדגיש, כי מסקנתנו בדבר סבירות התנהגותו של בנק לאומי מוגבלת לנסיבות שלפנינו. אין אנו נדרשים כאן לקביעת סטנדרט התנהגות כללי למשלוח הוראות על-ידי בנק מוסר. בנסיבות אחרות ושונות מהמקרה שלפנינו אפשר ויהיה צורך בבחינה מחודשת. יתרה מכך, יתכן שהתנהגות מסוימת תיחשב סבירה כאשר היא מיוחסת לבנק מוסר בעסקת דוקומנטים לגוביינא, ואילו בלתי-סבירה כאשר היא מיוחסת לבנק פותח בעסקת אשראי דוקומנטרי, אשר נושא בסיכון ובאחריות רחבים יותר.
הפטור מאחריות שילוחית של בנק לאומי לרשלנות הבנק הזר

‎16. ההנחה היא, בכפוף לאמור להלן, כי בנק לאומי היה אחראי אחריות שילוחית למעשי הבנק הזר, שלוחו בעסקת המסמכים, אילמלא הסכימה רדאל, בחתימת מר כספי על כתב מסירת הדוקומנטים, לפטור את בנק לאומי מאחריות כזו.
רדאל תוקפת את סעיף הפטור וטוענת לבטלותו.

‎17. רדאל טוענת כי, כתב מסירת הדוקומנטים, לרבות הכללים האחידים שהובלעו לתוכו, הינו חוזה אחיד וכפוף לביקורת שיפוטית מחמירה. על פי סעיף ‎4(1) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג‎1982- (להלן: "חוק החוזים האחידים"), חזקה שהפטור הגורף לבנק לאומי מאחריות למעשי הבנק הזר הוא תנאי מקפח, והנטל לסתור את החזקה מוטל על בנק לאומי.

סעיף ‎4(1) לחוק החוזים האחידים קובע:
"‎4. חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים:
(‎1) תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי".

בנק לאומי טוען מנגד כי כתב מסירת הדוקומנטים אינו חוזה אחיד, אלא טופס שממלאים אותו באופן שונה בכל מקרה, ואף הכללים האחידים, המהווים חלק מאותו חוזה, ניתנים להתנאה בין הצדדים.

‎18. גם לעניין זה נראית לי השקפתו של בית המשפט המחוזי, אולם, בטרם אנמק השקפתי זו ברצוני להתייחס, תחילה, לטענת המשיבה כי אין אנו עוסקים כלל בחוזה אחיד.

המונח "חוזה אחיד" מוגדר בסעיף ‎2 לחוק, הקובע בלשון זו:

"נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם".

ההגדרה כוללת בתוכה גם חלק של חוזה, לרבות "שלד" הטעון השלמה במשבצות מסוימות בהתאם לנסיבות העניין, ובלבד שאותו "שלד" זהה בכל החוזים המוצאים על ידי אותו ספק ("ספק" - כמובנו בחוק החוזים האחידים) (ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) ‎625; א' בן-נון חוק החוזים האחידים, התשמ"ג‎1982- (פירוש לחוק החוזים בעריכת ג' טדסקי, התשמ"ז) ‎14).

הנטל להוכיח כי חוזה מסוים נופל בתחומה של ההגדרה האמורה מוטל על הטוען לכך בהליך המשפטי, ובדרך כלל יהא זה הלקוח ("לקוח" - גם הוא במובן שניתן למונח זה בחוק החוזים האחידים). יחד עם זאת, המבחן לקיום חוזה אחיד הינו מבחן פורמלי. כל שעל הלקוח להוכיח הוא קיומם של מרכיבי הגדרת "חוזה אחיד" שבסעיף ‎2 (ע"א ‎1795,1831/93 קרן גימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב ואח', תקדין - עליון, כרך ‎97(4), 697). הוא אינו נדרש להוכיח כי לא ניתנה לו אפשרות לשאת ולתת על שינוי תנאים שהוא הראה כי הינם אחידים (ו' לוסטהויז, ט' שפניץ חוזים אחידים (תשנ"ד) ‎28). אם הספק, מצדו, טוען כי הלקוח ניהל או ניתנה ללקוח אפשרות ממשית לנהל משא ומתן לשינוי תנאי זה או אחר והלקוח היה ער לכך, אך העדיף שלא לעשות כן, עליו להראות שהחוק אינו חל על תנאי זה, מאחר שאינו עונה להגדרת "תנאי" בסעיף ‎2 לחוק. נוסחה של הגדרה אחרונה זו מאפשר בחינה נפרדת של כל תנייה ותנייה והוצאת תניות מסוימות בחוזה האחיד, מתחולת החוק, כלשונה:

"תנייה בחוזה אחיד, לרבות תנייה המאוזכרת בו וכן כל תנייה אחרת שהיא חלק מההתקשרות, ולמעט תנייה שספק ולקוח הסכימו עליה במיוחד לצורך חוזה מסוים".

משכך, גם אם הוכיח הלקוח כי החוזה שבינו לבין הספק הינו חוזה אחיד בהגדרתו, הרי שתניות מתוכו, שהוסכם עליהן במיוחד לצורך החוזה המסוים, לא תהיינה כפופות להוראותיו של חוק החוזים האחידים.

מן הכלל אל הפרט: הן התנאי הפוטר את בנק לאומי מאחריות למעשי הבנק הזר והן אימוצם של הכללים האחידים אל תוך החוזה שבין הבנק לרדאל, נקבעו על ידי בנק לאומי - הספק - בטופס שהנפיק מראש, המשמש בסיס להתקשרויות עם הציבור הבלתי-מסוים של לקוחותיו הפוטנציאלים בעסקאות דוקומנטים לגוביינא. הטופס מהווה, אפוא, "שלד" של חוזה אחיד, הניתן להשלמה בפרטים מוגבלים, ואין לקבל את הטענה כאילו השלמת הפרטים בת‎1/ שוללת את היותו חוזה אחיד.

אחד מתנאי הכללים האחידים אליהם יש להתייחס כתניות בחוזה ת‎1/, מעוגן בסעיף ‎a לפרסום ‎254 הנ"ל לפיו הכללים הם דיספוזיטיביים. תיתכן טענה כאילו מסעיף ‎a משתמע שהיה באפשרות רדאל - המוחזקת כמי שקראה את סעיף הפטור, בין יתר תנאי החוזה - לשאת ולתת עם בנק לאומי, אילו מתנאי הכללים האחידים ייכללו בחוזה ביניהם והיא בחרה להסכים לאימוצם בשלמות, בבחינת "סברה וקבלה".

לכך ניתן להשיב כי לצורך בחינת השאלה אם תנייה מסוימת היא מן הסוג "שספק ולקוח הסכימו עליה במיוחד לצורך חוזה מסוים" - כאמור בסיפא של הגדרת "תנאי" בסעיף ‎2 לחוק - אל לנו להסתפק בחתימה פורמלית על סעיף בו מצוין כי בידי הצדדים להתנות על הוראות החוזה. ודוק: ההתרסה כנגד הפורמליזם בעניין זה לא באה בסתירה לכלל לפיו החותם מוחזק כמי שמכיר את הוראות החוזה ומסכים להן; הבעיה המיוחדת בחוזים האחידים אינה אי-ידיעת התנאים או היעדר הסכמה-פורמלית לתוכנם, אלא דווקא הסכמה, אם כי לתנאים מוכתבים מראש, שאין לשנותם. בהתחשב בכך שחוזים אחידים מעוררים חשש להסכמות פיקטיביות, יש לבחון כל הסכמה, לרבות הסכמה להצהרה מן הסוג המופיע בסעיף ‎a, בחינה מהותית ולא פורמלית ולברר אם ניתנה מתוך בחירה. ג' שלו, בספרה הנ"ל בע' ‎627, הביעה דעתה כי אפילו סעיף שנוסחו בגוף ראשון: "קראתי את החוזה ואני מסכים לתנאיו במיוחד לצורך חוזה זה" ושעליו חתום הלקוח, אינו מייתר בדיקה מהותית שהייתה בחירה חופשית בתניותיו השונות של חוזה אחיד.

הנה כי כן הגענו לכלל דעה כי ניתן לראות בת‎1/ "חוזה אחיד" כמשמעותו בחוק החוזים האחידים וכי תניית הפטור שבמחלוקת הינה "תנאי בחוזה אחיד" על פי הפרוש הדווקני.
יחד עם זאת אין לשלול לחלוטין את עמדת בנק לאומי כי אין מדובר בחוזה אחיד וזאת מתוך פרוש ליברלי פחות דווקני. בסופו של דבר יכולה היתה החברה למצוא דרך אחרת לבצוע העסקה בחו"ל. אפשר על כן לומר שת‎1/ אינו חוזה אחיד כמשמעותו בחוק החוזים האחידים. מדובר כאן על תנאי בדבר פטור אחיד, אך לא על חוזה אחיד, במובן האמור. מדובר על הסדר של פעולות ספציפיות שונות שהבנק מבצע במסגרת שרותו השגרתי, לא כחוזה אחיד במשמעותו על פי חוק החוזים האחידים.

אם אכן אין לפנינו חוזה אחיד - אין צורך לדון בשאלה אם מדובר בתנאי מקפח.

‎19. ליתר בטחון, משקבענו כי על פי הפרוש הדווקני יש לראות בת‎1/ חוזה אחיד, נוסיף ונבחן אם תנאי הפטור הינו תנאי מקפח, אם לאו.

המערערת נשענת על חזקת התנאי המקפח המצויה בסעיף ‎4(1) לחוק החוזים האחידים, שעניינה סעיף בחוזה, המגביל את אחריות הספק.

ברם, יש לזכור כי החזקה אינה אוסרת באופן מוחלט על הספק להגביל את אחריותו, או אף לפטור עצמו ממנה, אלא אך מעבירה אליו את נטל הראייה להוכיח כי התנאי אינו מקפח בהיותו תנאי סביר והגון. אם כן, השאלה היא, למעשה, שאלה של סבירות: עד כמה סבירה ההגבלה שקבע הספק, בהתחשב בחוזה הספציפי ובנסיבות האחרות, כהוראת סעיף ‎3 לחוק (לוסטהויז ושפניץ, לעיל, בע' ‎294).

רדאל מביאה לעזרתה את עח"א ‎1/79 מפעלים לניקוי יבש קשת בע"מ נ' היועץ המשפטי ואח', פ"ד לד(‎3) 365 (להלן: עניין קשת). אין פסק-דין זה יכול לסייע לרדאל על פי נסיבותיו השונות לחלוטין.

ראשית, שם דובר בלקוח צרכני ואילו לפנינו לקוח מסחרי. לקוחות צרכניים נבדלים בדרך-כלל מלקוחות מסחריים בידע שברשותם, בניסיונם, בכוח המיקוח שלהם, במעמדם הכלכלי וכיוצא בזה. משום כך, כאשר בלקוח צרכני עסקינן, יש לבדוק את סעיפי הפטור של הספק בדיקה קפדנית יותר. לעומתם, לקוחות מסחריים, כרדאל, "הם סוחרים מנוסים אשר עיניהם פקוחות לכל מה שכתוב בחוזים שהם חותמים עליהם, וידיהם פתוחות לרווחה להשגת רווח וקמוצות בקפידה למניעת הפסד" (ע"א ‎493/96 מ"י נ' בנימין חדד וערעור שכנגד, פ"ד כד(‎1) 7, 12; מובא גם בעניין קשת, בע' ‎371). מכאן, יש להניח שלקוחות מסוג זה ערים יותר לסיכונים החוזיים המוטלים עליהם ושוקלים את הדרך שברצונם לבצעה, בין היתר, במסגרת מחיר העסקה הכולל. שאלת סבירות ההגבלה מטעם הספק נבחנת אמנם מול שני סוגי הלקוחות האמורים, אולם אל-מול לקוח מסחרי כגון רדאל יופעלו סטנדרטים מחמירים פחות מאלו שיופעלו אל-מול לקוחות צרכניים.

על ההבחנה בין לקוחות צרכניים ומסחריים ועל השלכותיה לעניין בחינתם של סעיפי הגבלת אחריות עמד כבוד הנשיא י' כהן בעניין קשת עצמו, ולכן לא היקש לענייננו מתבקש, אלא הבחנה מענייננו.

שנית, בעניין קשת הושם הדגש על שחרור הספק מאחריותו הישירה לרשלנות שלו עצמו, ואילו בענייננו אין חולק כי בנק לאומי היה נמצא אחראי לו הוכחה רשלנות ישירה מצדו. שאלת תוקפו של סעיף הפטור מתעוררת כאן בהקשרה של אחריותו השילוחית בלבד של הבנק. יש להניח שאפילו שם אם היה מדובר באחריות שילוחית לגוף אחר לא היה נפסל סעיף הפטור (ראה והשווה עם עניין ברין הנ"ל).

זאת ועוד, רדאל היא היא שבחרה את משלוח שטר המטען האווירי בדרך של דוקומנטים לגוביינא והיא היא בחרה את הבנק הזר. רדאל חתמה על ת‎1/ ללא ניסיון להתנות תנאים אחרים. יתר על כן היא אף לא התעניינה, לא ביררה ולא בחרה במשלוח בדרך אחרת, אשר הייתה נראית לה בטוחה וטובה יותר (ראו והשוו שוב עם פסק-הדין בעניין ברין הנ"ל, בע' ‎120-119).

נסיבות אלה רחוקות, רחוקות מאוד מהבאתן בגדר תנאי מקפח (ראה בין היתר ע"א ‎294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' ליונל אריה קסטנבאום, פ"ד מו(‎2) 464, 527-525).

עולה, איפוא, כי אין כל תשתית ראייתית לקיומה של טענה בדבר תנאי מקפח במקרה שלפנינו ולהיות תנאי הפטור בלתי סביר בנסיבות העניין. נהפוך הוא, על פי כל החומר שלפנינו ובהתחשב בדרך שרדאל בחרה למשלוח, במקרה שלפנינו, עולה כי אותו תנאי היה סביר בהחלט מבחינה כלכלית על פי השרות שהבנק התחייב לתת ועל פי הכללים האחידים הבינלאומיים (ושוב השווה עם עניין ברין).

אשר על כן תופס תנאי הפטור ובנק לאומי לא יחשב כאחראי באחריות שילוחית לגבי הבנק הזר, שנבחר על-ידי רדאל.

אוסיף בהערת שוליים כי אכן קבענו שלא ניתן לשלול את האחריות השילוחית של הבנק. ומאידך גם לא ניתן לומר בבטחון כי הייתה מוטלת על הבנק אחריות שילוחית, אילמלא תנאי הפטור. זאת ועוד, תנאי הפטור הווה חלק טבעי ובלתי נפרד מהחוזה המסדיר את אותה התחייבות שרדאל ביקשה. מה עוד שמדובר רק בפטור חלקי לעניין אחריות שילוחית המתבקש מנסיבות המקרה במיוחד בחירת הבנק הזר ע"י רדאל. בעניין ברין הנ"ל נקבע כי יש לתת תוקף לפטור מסויג כזה (שם, בע' ‎120-119).

‎20. לחלופין טוענת רדאל כי מטעמי מדיניות משפטית אין להכיר בפטור מאחריות שילוחית של הבנק המוסר למעשי הבנק הגובה בעסקאות דוקומנטים לגוביינא.

טענה זו אין מקום לקבלה, אך נדון בה בקצרה. הפטור יוצר קושי, עליו נעמוד להלן. ננסה לברר אם התערבות שיפוטית בחוזה היא רצויה ומנגד נבחן את האפשרות של ‎laissez-faire. בנוסף נבדוק - אם קיימים שיקולים לכאן ולכאן - מה יהיה תוצר איזונם.

‎21. מאחר שבין היצואן לבין הבנק הגובה אין יריבות חוזית, הבנק המוסר הוא החוליה המקשרת בין השניים. הענקת פטור לבנק המוסר, משמעותה שבירת שרשרת החבויות החוזיות והותרת היצואן ללא סעד חוזי. עוד השפעה בלתי-רצויה של הכרה בפטור היא הפחתה משמעותית בתמריצי הבנק הגובה להקפיד על ביצוע הוראות הבנק המוסר, שהרי אם האחרון לא יחוב ליצואן, לא תהיה לו סיבה לחזור אל הראשון בתביעה.

על תוצאה קשה זו הצביעו ששון, יפרח ושנקר בספרם הנ"ל, בהקשר הדומה של עסקת אשראי דוקומנטרי:

"בעבר, כאשר חלה על הבנק הפותח אחריות למחדלים של הבנק המכותב (שאת זהותו אין המבקש יודע, בדרך כלל) היה המבקש מוגן לפחות מפני נזק שנגרם לו כתוצאה ממחדלי הבנק המכותב. ואולם עתה, כיוון שהבנק הפותח מתיימר לפטור את עצמו מכל אחריות למחדלי הבנק המכותב.., נוצר מצב העלול לגרום נזק ממשי למבקש, בלי שתהיה לו תרופה אפקטיבית, דווקא משום שאין יריבות משפטית בינו לבין מי שלמעשה גרם לו נזק. יש לקוות שבמצב זה תימצא הדרך להתיר למבקש לתבוע את הבנק המכותב בנזיקין או להצר את תנאי הפטור, המוכתבים על-ידי הבנק הפותח, ולזכות את המבקש בתרופה כנגדו בנסיבות המתאימות" (שם, בע' ‎51).

"ברור שמתן תוקף מלא לפטורים אלה עלול לעתים לפגוע פגיעה חמורה בבטחונו של מבקש האשראי כמו גם בעקרון ההתאמה המוחלטת, ויש לקוות שבתי-המשפט יצרו את תחולתם - לדוגמה: למקרים שבהם לא התרשל הבנק" (שם, בע' ‎164).

"מצב זהו בלתי-משביע רצון, ויש לקוות שיבוא על תיקונו על-ידי הפסיקה, בין היתר בדרך של הכרה בחובת זהירות של הבנק המודיע כלפי המבקש. המצב הנוכחי גורם לכך, כי במקרים רבים אין אף לבנק הפותח כל תמריץ לממש זכויות, העשויות להיות לו כצד לחוזה עם הבנק המודיע בגין מחדלים של אותו בנק, ביודעו שאת מחירם המלא של מחדלים אלה ייאלץ לשלם המבקש לבדו. מצב אחרון זה בא על תיקונו במידת-מה משחויב הבנק הפותח לשאת באחריות למחדלי הבנק המודיע, שעה שהבנק הפותח אף הוא חטא ברשלנות בהוראות שנתן לבנק המודיע, או בפעולות שניתן היה לנקוט כדי להבטיח קיום אותן הוראות" (שם, בע' ‎285-284).

תיקונה, או תיקונה "במידת מה", של התוצאה הקשה האמורה, נעשה בעניין ברין, אשר אימץ את ההמלצה להגביל את הפטור למקרים בהם לא הייתה רשלנות בהוראות שנתן הבנק הפותח לבנק המודיע או בפעולות שהיה ניתן לנקוט כדי להבטיח את קיום ההוראות.

מן הטעמים שכבר פירטתי בהרחבה בפסקה ‎15 לעיל, איני סבור שבנסיבות המקרה היה על בנק לאומי לנקוט פעולות נוספות על אלה שנקט כדי להבטיח את קיום ההוראות. אם כן, בהיקש מהלכת ברין, אין להטיל על בנק לאומי אחריות שילוחית למעשי הבנק הזר.

‎22. יחד עם זה, נתייחס בקצרה, מעבר לדרוש, לשיקולי המדיניות הפועלים בזירה שלפנינו.

בשיקולים נגד הכרה בפטור, מתחרה העיקרון הגדול של חופש החוזה. משמעותו של הפטור המוענק לבנק לאומי בחוזה שלו עם רדאל היא, למעשה, שינוי בהקצאת-הסיכונים, כך שרדאל, ולא הבנקים, מתחייבת לשאת בסיכון שהבנק הזר לא יפעל על פי הוראות בנק לאומי. מבחינה כלכלית, הקצאת-סיכונים כזאת אינה יעילה, הואיל ולשם השגת יעילות נדרש שהסיכון יוטל על מי שבכוחו להשפיע על התממשות אותו סיכון (ראו: ‎s. shavell economic analysis of accident law (cambridge, 1987) ). זהו מקור הפגיעה, שהזכרתי קודם, בתמריצי הבנק הזר לפעול בהתאם להוראות. אך האם אי-יעילותו של חוזה מצדיק כשלעצמו התערבות? - הרי רדאל לקחה על עצמה את הסיכון בהסכמתה לפטור ביחס לבנק הזר, אותו היא בחרה. מה לה כי תלין עתה?! ודוק: ככלל, התורות הכלכליות לניתוח המשפט גורסות כי דווקא תחרות חופשית מהתערבות מיטיבה עם היעילות הכלכלית, אף כי יש, לעתים, להביא בחשבון איזון נכון של האינטרסים ובמקום שיש הכרח - יש גם מקום להתערב. אם המחיר שמשלם יצואן עבור עסקת דוקומנטים לגוביינא על סיכוניה הוא גבוה מדיי ומותיר רווחים "בלתי מוצדקים" בידי הבנקים, יש מקום לתחרות, בין השאר על ידי משלוח הדוקומנטים בידי שליח של היצואן, ללא תיווך בנקאי, וללא שלוחי-משנה מעתירי-סיכון ומעוטי-אחריות (על הגישה הכלכלית לדיני החוזים ראו: ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (תשנ"א, כרך א) ‎77-74 וכן: שלו, לעיל, בע' ‎10).

בסוגיית ההתערבות בחופש החוזים ספרות רבה ופסיקה רבה. ראו בספרם הנ"ל של פרידמן וכהן בע' ‎65-10 ובמיוחד ‎65-44, ובשלל האסמכתאות שם. כן ראו בספרה הנ"ל של שלו, בע' ‎36-30.

הנה כי כן, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הסיכון שהפטור מטיל על היצואן ולא הפגיעה בתמריצי הבנק הגובה מצדיקים התערבות בחופש החוזה. במאזן השיקולים ידו על העליונה.

יש, לדעתי, שלא להפריז בהתערבות בחופש החוזים ולהתערב רק כשההתערבות הכרחית מבחינת איזון כלכלי חשוב ודרוש. אין לאפשר מפלט קל מדיי מלקיים הוראות חוזה בבחינת: "חוזה - לך ברח". במקרה שלפנינו ברי שאין לאפשר למערערת להתנער מהסכמת הפטור (ראו ספרם הנ"ל של פרידמן וכהן בע' ‎47-46; ספרה הנ"ל של שלו בע' ‎36-25 וכן מאמרה: "חופש וצדק בדיני חוזים" שנתון משרד העבודה (תשנ"ה) ‎153, 156).

היעדר מצג-שווא והטעייה

‎23. חובת הגילוי מתלווה אל משא ומתן לכריתתו של חוזה, אף ללא קיומם של יחסי אמון מיוחדים כיחסי בנק-לקוח. ברם, חובת הגילוי המוטלת על בנק כלפי לקוחותיו היא רחבה יותר מזו המוטלת על צדדים לחוזה רגיל, ובייחוד כאשר מדובר בגילוי עובדות הקשורות קשר ישיר למהות העסקה (ע"א ‎5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ ואח' נ' צבאח ואח', פ"ד מח(‎2) 575, 597-596).
כך, בנק לאומי חב חובת אמון וגילוי ללקוחותיו, ורדאל ביניהם, מכוחן של חובות אלה.

בניגוד לטענת רדאל, בנק לאומי יצא ידי חובתו כאשר גילה לה את קיום הפטור בכתב, על גבי טופס ת‎1/. הרי ת‎1/ הוא החוזה בין בנק לאומי לחברה. הפטור אינו קיים מחוץ לחוזה, הוא נולד בחוזה, הוא חלק בלתי נפרד ממנו ובודאי ש"מתגלה" בו.

מר כספי, בחתימתו על ת‎1/, מוחזק כמי שקרא ומכיר את תנאיו (ע"א ‎325/88 טוויל נ' בית מנוחה לזקנים בני-ברק, פ"ד מד(‎1) 341, 348; פרידמן וכהן, לעיל, בע' ‎582). מה גם, שאין מדובר כאן בסעיף פטור "באותיות קטנות", אלא הוא מופיע באופן ברור ובולט לעין, על גבי הטופס הקצר ת‎1/.

‎24. לא נותר, בשולי הדברים, אלא להסב תשומת ליבם של יצואנים, המתעתדים להיכנס לעסקת אשראי דוקומנטרי או דוקומנטים לגוביינא (בשינויים המתאימים), להמלצתם של ששון, יפרח ושנקר בספרם הנ"ל, בע' ‎229:

"תניות הפטור הקבועות בחוזה מתוספות על אלה הקבועות ב-‎ucp.
על המבקש להוציא מכתב אשראי לעיין היטב בתניות פטור אלה, ולהשתדל להגן על עצמו ככל האפשר מפני נשיאה בנזקים במקרים שבהם הבנק מתיימר לפטור עצמו מאחריות".

‎25. אשר על כן, וכאמור בפסקה ‎11 לעיל, אני מציע לחבריי הנכבדים לדחות את הערעור ולהטיל על רדאל המערערת הוצאות משפט בסך ‎20,000 ש"ח.
ש ו פ ט
המשנה לנשיא ש' לוין
אני מסכים.
המשנה לנשיא
השופט י' טירקל
אני מסכים לעיקרי מסקנותיו של חברי הנכבד, השופט ח' אריאל
, ולתוצאה שאליה הגיע.

ש ו פ ט
אשר על כן הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ח' אריאל
.
ניתן היום, י"ג ניסן תשנ"ט (‎30.3.99).
המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
‎97046020.s03/אמ








עא בית המשפט העליון 4602/97 רדאל (אשדוד ‎88) בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, [ פ"ד: נג 2 577 ] (פורסם ב-ֽ 30/03/1999)











תיקים נוספים על רדאל (אשדוד ‎88) בע"מ
תיקים נוספים על בנק לאומי לישראל בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט