חברת מאיר פינס ובניו בע''מ - . ר. כל בו בניה (1995) בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
חברת מאיר פינס ובניו בע"מ . ר. כל בו בניה (1995) בע"מ




חברת מאיר פינס ובניו בע''מ - . ר. כל בו בניה (1995) בע''מ

תיק אזרחי 4015/00     30/03/2003 (א)



תיקים נוספים על חברת מאיר פינס ובניו בע"מ
תיקים נוספים על . ר. כל בו בניה (1995) בע"מ




א 4015/00 חברת מאיר פינס ובניו בע"מ נ' . ר. כל בו בניה (1995) בע"מ




בתי המשפט
בית משפט השלום פתח-תקוה
א 004015/00


בפני

כב' השופט אהרן מקובר


30/03/2003

בעניין:
חברת מאיר פינס ובניו בע"מ



ע"י ב"כ עוה"ד
מקליס

התובעת


נגד



1 . ר. כל בו בניה (1995) בע"מ

2 . חסון יהודה
3 . אסייג מיימון


ע"י ב"כ עוה"ד
לירון סגל

הנתבעים


פסק דין


א. מבוא

זוהי תביעה שהגישה התובעת נגד הנתבעים, בגין אי תשלום עבור סחורה של מוצרי עץ שסופקה על ידי התובעת לנתבעת 1, כשהנתבעים 2 ו- 3 ערבים לחובות הנתבעת 1.

ב. עיקר טענות הצדדים

ב.1 התובעת טוענת כי היא סיפקה סחורה – מוצרי עץ, לנתבעת 1 (להלן: "החברה"), במספר אספקות, כשיתרת החוב בגינן היא סך של 119,808 ₪, כדלהלן:


תאריך תעודת משלוח חשבונית מס סכום
29.11.1999 33059 38757 17,065.99 ₪
10.1.2000 33227 38958 17,856.00 ₪
8.3.2000 33471 39332 21,035.00 ₪
11.4.2000 33615 39531 4,774.00 ₪
13.4.2000 33633 39557 18,891.00 ₪
24.4.2000 33673 39614 21.098.00 ₪
2.5.2000 33714 39663 20.959.01 ₪
סה"כ: 121,679.00 ₪

שולם ע"ח: 1,871.04 ₪

יתרת חוב: 119,807.96 ₪

ב.2 התובעת טוענת, כי הנתבעים 2 ו- 3, בעלי החברה ומנהליה, חתמו על כתבי ערבות לפיהם הינם ערבים לחובות החברה.

ב.3 מנגד, טוענים הנתבעים, כי הם לא קיבלו 3 אספקות מתוך אספקות הסחורה שהתובעת טוענת שסיפקה לחברה.

ב.4 הנתבעים טוענים עוד, כי חלק מהסחורה הנטענת שסופקה להם, היתה פגומה. לטענת הנתבעים, הנתבעת העבירה את הסחורה שסיפקה לה התובעת לאתר בניה של סולל בונה, וסולל בונה החזירה להם סחורה פגומה בסכום של 26,610 ₪, וחייבה אותם בסכום זה.

ב.5 הנתבע 2 טוען כי הוא לא חתם כלל על כתב ערבות לטובת התובעת, וכי מי שניהל בפועל את החברה היה הנתבע 3.


ג. מסגרת הדיון

ג.1 בישיבת בית המשפט מיום 20.5.01, הוסכם בין הצדדים כי הפלוגתאות בתובענה זו הינן כדלקמן:

1. 1. האם 3 תעודות משלוח, מספר 33227, 33471 ו- 33633, התקבלו על ידי הנתבעת.
2. 2. האם הוחזרה לנתבעת סחורה שסיפקה לה התובעת, מאת סולל בונה, בסכום של 26,610 ₪, או לחילופין הוצאה תעודת חיוב בגין סחורה זו בשל היותה פגומה.
3. 3. האם הנתבע 2 חתום על כתב הערבות.
(פרוטוקול מיום 20.5.01, עמ' 2, שו' 10 – 16).

ג.2 במהלך הדיון חזרו ב"כ הצדדים והודיעו, כי הם לא ירחיבו מעבר לפלוגתאות המוסכמות. (פרוט' מיום 17.2.03, עמ' 26, שו' 4 – 6).

ג.3 יצוין כי בתאריך 9.1.01, ניתן

פסק דין
חלקי נגד הנתבעים 1 ו- 3, בהסכמתם, על סך 35,416 ₪, על ידי כב' הרשם (כתוארו אז) דוד אידלשטיין (היום שוהם), בבש"א 3670/00.

ד. פלוגתא א': האם 3 תעודות המשלוח שבמחלוקת, התקבלו על ידי הנתבעת?

ד.1 הנתבעים מכחישים קבלת 3 תעודות משלוח כדלקמן:
תעודת משלוח מס' 33227, מיום 10.1.00, על סך 17,856 ₪.
תעודת משלוח מס' 33471, מיום 8.3.00 , על סך 21,035 ₪.
תעודת משלוח מס' 33633, מיום 13.4.00, על סך 18,891 ₪.


ד.2 הנתבע 3, מר אסייג מימון, בעלים ומנהל בחברה, טען בעדותו בבית המשפט, כי טענת הנתבעת שהסחורה לא סופקה לה על פי 3 תעודות המשלוח הנ"ל, נובעת מכך שתעודות המשלוח אינן חתומות. לדבריו: "אם אין חתימה מהאנשים שלי, היא לא סופקה, לא יכול להיות שהם לא ידאגו לחתימה". (פרוט', עמ' 33, שו' 15).

ואולם, בהמשך חקירתו של מר אסייג, הודה למעשה מר אסייג כי הוא זה שחתם כנראה על תעודת משלוח מס' 33227: "תעודת משלוח 33227 – יש אפשרות שזו החתימה שלי, היא דומה לחתימה שלי, יכול להיות שאת זה כן סיפקו לי". (פרוט', עמ' 35, שו' 15–16).

גם בישיבת בית המשפט שהתקיימה ביום 20.5.01, בפני
כב' השופטת נד"ב, אמר מר אסייג: "אני מעיין עכשיו בתעודת משלוח 33227. זאת חתימה שלי". (פרוט' מיום 20.5.01, עמ' 1, שו' 13).

ד.3 הנתבע 2, מר יהודה חסון, אף הוא בעלים ומנהל בחברה, טען בתצהיר עדותו הראשית כי אף שהוא רשום כמנהל בחברה, הרי שבפועל הוא לא עסק כלל בניהול השוטף של החברה, שהתבצע כולו על ידי הנתבע 3. (תצהיר נ/2, סע' 2).

גם בחקירתו בבית המשפט, אמר הנתבע 2, כי הוא לא יודע כמה סחורה קנתה החברה מאת התובעת. לדבריו: "אני לא מתערב בזה". (פרוט', עמ' 39, שו' 20).

הנתבע 2, לא יכול, על כן, לאשר או להכחיש אם הסחורה הנטענת על ידי התובעת, סופקה לנתבעת, אם לאו.

ד.4 מנגד לטענותיו של מר אסייג בדבר אי קבלת הסחורה משום ש- 3 תעודות המשלוח הנ"ל אינן חתומות, העידו בבית המשפט שלושה הנהגים שהביאו את הסחורה הנטענת בתעודות משלוח אלה אל הנתבעת.


ד.1.4 הנהג הראשון; מר טיירה מחמוד, הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי ביום 10.1.00 הוא הוביל ממחסני התובעת למחסני הנתבעת ברחוב הבדיל 45 באר שבע, על פי תעודת משלוח מספר 33227 מהתאריך הנ"ל, ופרק את הסחורה שם. לדבריו, הוא השאיר את מקור תעודת המשלוח לידי המקבל והחתים את מקבל הסחורה על עותק תעודת המשלוח שהיתה בידיו (תצהיר ת/1, סע' 3- 5).

בעדותו בבית המשפט אמר הנהג מר טיירה: "אני לקחתי את הסחורה הזאת מפינס (התובעת – א.מ.), והובלתי אותה לחברה מבאר שבע". (עמ' 7, שו' 2).
מר טיירה הוסיף ואמר בעדותו כי הוא חתם על תעודת המשלוח מס' 33227 למטה משמאל, ומעל חתימתו ישנה החתימה של מי שקיבל ממנו את הסחורה לבאר שבע, שהוא המלגזן שהוריד איתו את הסחורה שם וחתם. (עמ' 7, שו' 10-14). תעודת המשלוח צורפה לתצהירו של העד, ת/1.

יוזכר, כי זוהי תעודת המשלוח שהנתבע 3 הודה כי הוא חתום על קבלתה.

ד.2.4 הנהג השני; מר אושרי גז, העיד בבית המשפט כי הוא העביר מהתובעת לנתבעת את הסחורה על פי תעודת משלוח מס' 33633. הוא חתם על תעודת המשלוח למטה מצד שמאל, על כך שקיבל את הסחורה, והחתימה מעל חתימתו היא החתימה של זה שפרק איתו את הסחורה, מקבל הסחורה. כדבריו: "אני חתמתי כשפרקתי לו ומעל החתימה שלי יש את חתימת הלקוח שקיבל". (עמ' 8, שו' 19- 20).
בהמשך, תיקן מר גז את דבריו ואמר שהוא לא החתים את מקבל הסחורה על תעודת המשלוח אלא על אישור הביצוע. (עמ' 10, שו' 19-20).

הנהג, מר אושרי גז, הציג בעדותו אישור ביצוע עבודה מס' 1546 מיום 13.4.00, של העמסת עצים מהתובעת לנתבעת, והעיד: "התעודה הזאת...אני חתמתי כשפרקתי לו ומעל החתימה שלי יש את חתימת הלקוח שקיבל". (עמ' 8, שו' 23- 24).

ובהמשך: "מה שאני זוכר זה שנכנסתי לכל בו (הנתבעת – א.מ.) ופרק אותי המלגזן, וכשסיים הוא חתם לי...זה שפרק אותי חתם לי...השם שלו מופיע למעלה, זה כתב היד שלו". (עמ' 10, שו' 5-10). מר גז הוסיף והעיד: "אני זוכר כמו שזה היה אתמול, שהגעתי ופרקו אותי ומלאתי אישור ביצוע עבודה והוא חתם לי". (עמ' 10, שו' 26). לדברי מר גז, הוא זוכר את המקום כיוון שהיה בו פעם אחת בלבד ולא הרבה פעמים, ולכן הוא זוכר את המקום של הנתבעת.

ד.3.4 הנהג השלישי; מר אלכסנדר כץ, הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, כי ביום 8.3.00 הוא הוביל סחורה ממחסני התובעת למחסני הנתבעת על פי תעודת משלוח מס' 33471, ופרק את הסחורה אצל הנתבעת. הוא השאיר את מקור תעודת המשלוח בידי המקבל, והחתים את מקבל הסחורה על עותק תעודת המשלוח, אותה צרף כנספח ב' לתצהירו (תצהיר ת/3, סע' 3-5).

בעדותו בבית המשפט, העיד מר כץ כי הוא חתום על תעודת המשלוח 33471 בצד שמאל למטה. הוא לא יכל לזהות מי עוד חתם על תעודת המשלוח. (עמ' 13, שו' 6-11). לדבריו, יש לו זכרון טוב למקומות, ולכן הוא זוכר את המקום של הנתבעת, משום שעשה לשם הובלות לפחות פעמיים או שלוש. (עמ' 10, שו' 15-18).

ד.4.4 אין לבית המשפט כל סיבה לפקפק בעדויותיהם של 3 נהגים הנ"ל. העובדה שהנהג אושרי אמר שהדרך למחסן הנתבעת הינה בעמק שרה בבאר שבע, בפני
יה השניה לפני ארזים שמאלה, בעוד הנהג מר כץ אמר שאחרי ארזים פונים ימינה, אין בה כדי לערער את מהימנות עדויות הנהגים. יצוין כי מר אושרי דיבר על הפנייה לפני ארזים, ואילו מר כץ דיבר על הפנייה אחרי ארזים. נראה לבית המשפט כי היה כאן בלבול מה, אולם זאת אך ורק לגבי הדרך. אין בענין זה כדי להשפיע על תוכן עדותם של הנהגים בכל הקשור עם הובלת הסחורה על ידם לנתבעת, אשר היתה אמינה על בית המשפט.

ד.5 יודגש, כי למעשה ההכחשה של הנתבעים את קבלת שלושה המשלוחים, אינה נובעת מידיעה של ממש שהמשלוחים לא התקבלו, אלא רק מכך שלטענתם 3 תעודות המשלוח אינן חתומות (עמ' 53, שו' 2, 4). ואולם שלושה הנהגים שהעידו בבית המשפט אמרו באופן חד משמעי שהם אלו שביצעו באופן אישי את הובלת שלושה המשלוחים הנ"ל מהתובעת לנתבעת, הם חתומים על החשבוניות ואף החתימו את המקבל על תעודות המשלוח או על אישור ביצוע עבודה, ובית המשפט, כאמור, האמין להם.

ד.6 תוזכר בענין זה טענתה של התובעת, כי בעבר הנתבעים לא הכחישו כלל את קבלת הסחורה הנ"ל על ידם, ואף הציעו להסדיר החוב בתשלום 50% עד 60% מן החוב בעוד התובעת סרבה לכך (תצהיר ת/6, סע' 21, 27. תצהיר ת/7, סע' 18, 22).

ד.7 לאור האמור לעיל, בית המשפט מקבל את טענת התובעת בפלוגתא הראשונה, וקובע כי שלוש אספקות הסחורה על פי שלוש תעודות המשלוח שמספרן 33227, 33471, ו- 33633, נמסרו על ידי התובעת לנתבעת ונתקבלו על ידה.

ד.8. בעניין אמינותם של הנתבעים בקשר עם הכחשתם את החוב הנטען בתובענה, תצויין טענת התובעת לפיה הנתבעת החזירה שיק על סך 15,000 ₪ בגין סחורה שקנתה מהתובעים בשנת 99. סחורה זו איננה באה במסגרת 3 תעודות המשלוח שבמחלוקת, וגם לא במסגרת הטענה של הנתבעת שסחורה שהועברה לסולל בונה היתה פגומה, שכן השיק היה בגין סחורה שנרכשה 9 חודשים קודם לכן, ואף על פי כן, הנתבעת לא שילמה שיק זה, דבר המלמד על האמינות שיש לייחס לגירסת הנתבעת לגבי הכחשת חובה לתובעת (עמ' 22, שו' 4-8).

ד.9. הנתבעת העלתה טענה נוספת, לפיה לא היה הסכם בכתב בין התובעת לנתבעים. זוהי טענה חדשה שאיננה במסגרת הפלוגתאות המוסכמות. אף על פי כן ייאמר, כי אין צורך שיהיה הסכם בכתב בין הצדדים. גם הזמנה בעל פה דינה כדין הסכם בכתב. לא היתה כל מחלוקת על כך שהיתה מערכת קשרים עסקית בין הצדדים, לפיה הנתבעת הזמינה סחורות מהתובעת וקיבלה ממנה סחורות. המחלוקת היתה רק אם התובעת סיפקה לנתבעת את הסחורות על פי שלוש תעודות המשלוח שבמחלוקת, ולענין זה קבע בית המשפט את קביעתו דלעיל, דהיינו כי הנתבעת קיבלה את הסחורות האלה.

ד.10. הנתבעת העלתה עוד טענה נוספת, והיא כי לא היתה התאמה בין תעודות המשלוח לבין חשבוניות המס שניתנו בגינן, בכל הנוגע למספר היחידות שהיו בכל חבילה, וכי על כן מערך החיובים של התובעת אינו נכון.

גם כאן, מדובר בטענה חדשה לגמרי. טענה זו לא היתה במסגרת הפלוגתאות המוסכמות. טענה זו גם לא נטענה כלל על ידי הנתבעים, לא בכתב הגנתם ולא בתצהיריהם, היא הועלתה לראשונה רק במהלך הדיון. הצדדים הסכימו שהפלוגתאות שביניהם הינן רק אותן שלוש פלוגתאות כפי שצויינו לעיל, והטענה החדשה הנ"ל לא היוותה פלוגתא בין הצדדים. לא זו אף זו, במהלך הדיון הודיעו ב"כ הצדדים, כפי שהוזכר לעיל, כי הם אינם מרחיבים את מסגרת הפלוגתאות ביניהם. בטענה החדשה יש משום הרחבת הפלוגתאות, ועל כן דין טענה זו להדחות.

יצויין כי חשב התובעת, מר דומינסקי, אמר שבתעודות המשלוח רשומים מספר חבילות, אבל כל חבילה מורכבת מיחידות רבות, בעוד שבחשבוניות ההתייחסות היא למספר היחידות לפי מטר קוב ולא לפי מספר החבילות, הגם שבסופו של דבר מספר היחידות צריך להיות מתאים בין החשבונית ותעודת המשלוח ואם אינו מתאים, כי אז ישנה טעות (עמ' 21, שו' 8-23).

מר אלבז, מנהל המכירות אצל התובעת, אמר בעדותו כי מספר החבילות הנקוב בתעודת המשלוח אינו חייב להיות זהה למספר החבילות המופיע בחשבונית, שכן המחשב בדרך כלל מאחד בחשבונית מספרי יחידות יחד באותה מידה ובאותו אורך, ולכן בחשבונית רואים מעט חבילות מול מספר החבילות המופיע בתעודת המשלוח. מה שקובע הוא מספר היחידות, ולגבי היחידות צריכה להיות התאמה בין תעודת המשלוח והחשבונית (עמ' 26, שו' 24-28. עמ' 27, שו' 1-10).

ב"כ הנתבעים עשה בסיכומיו השוואות בין תעודות המשלוח והחשבוניות כדי להראות אי ההתאמה של מספר היחידות.

כאמור, עניין זה לא היה בין השאלות שבמחלוקת שהוסכמו בין הצדדים. הואיל והטענה נטענה לראשונה בעת הדיון, היא גם לא נבדקה מראש על ידי מי מעדי התובעת ולא ניתן היה לקבל מהעדים תשובות לגופן, שיתייחסו לתעודת המשלוח ולחשבוניות באופן ספציפי. בית המשפט לא יכול היה לקבל, על כן, תשובה או הסבר עניניים לגופו של דבר. מבחינה זו, היתה כאן גם הרחבת חזית אסורה שלא איפשרה לעדי התובעת להכין תגובתם מראש לעניין זה כפי שהיה צריך, וזאת גם מעבר לעניין הפלוגתאות המוסכמות.

כפי שצויין לעיל, העידו עדי התובעת כי הנתבעים מעולם לא חלקו על קבלת הסחורה (עמ' 18, שו' 2. עמ' 21, שו' 23-24).

מן הסיבות האמורות לעיל, אינני מקבל את הטענה הנ"ל.

ה. פלוגתא ב': האם הוחזרה לנתבעת סחורה שסיפקה לה התובעת, מאת סולל בונה?

ה.1 במסגרת הפלוגתא השניה, טענה הנתבעת כי סולל בונה, שאליה העבירה את כל הסחורות שקיבלה מאת התובעת, החזירה לה סחורה בסכום של 26,610 ₪, והוציאה לה תעודת חיוב בגין סחורה זו, בשל היותה פגומה.

ה.2 מר אסייג מיימון, הנתבע 3, הצהיר בתצהיר עדותו הראשית כי נציג סולל בונה, מר חיים תורג'מן, שהיה מנהל העבודה באתר, טען כי הסחורה פגומה. לטענתו, הוא הוזעק לאתר ונוכח לדעת שמרבית הלוחות והקרשים היו רקובים ועקומים. הוא התקשר למר קלוד אלבז מטעם התובעת והודיע לו שהסחורה פגומה וצריך לקחת אותה מסולל בונה ולהחליפה, אולם נציג התובעת התחמק ולא לקח את הסחורה בחזרה. (תצהיר נ/1, סע' 3, 5-7).

מר אסייג צרף לתצהירו חשבונית חיוב שהונפקה על ידי סולל בונה, לטענתו עקב פגמים בסחורה של התובעת, כשסכום החיוב בגין הפגמים בעץ הינו 26,610 ₪. (נספח א' לתצהיר נ/1).

ה.3 בעדותו בבית המשפט חזר מר אסייג על כך שהעץ היה רקוב, אולם לדבריו הוא לא זוכר ולא יכול לענות על שום דבר ספציפי, מפני שזה היה לפני 3 שנים. הוא גם לא זכר מתי קיבל את הסחורה הזו. (עמ' 34, שו' 20-22). לא היתה לו תעודת משלוח על כך ששלח את הסחורה לסולל בונה, למרות שלדבריו על כל דבר שהוא שולח יש לו תעודת משלוח, וטען כי הוא לא יודע איפה תעודת המשלוח. (עמ' 34, שו' 25). מר אסייג אמר כי מי שאמר לו בסולל בונה שהמשלוח הוא רקוב, היה חיים, שהיה מנהל שם. (עמ' 35, שו' 1).

מר אסייג הוסיף ואמר בחקירתו בבית המשפט, כי הסחורה לא הוחזרה לנתבעת, מאחר והנתבעת סגרה את העסק שלה והשאירה את הכל שם. (עמ' 35, שו' 1-2).

ה.4. מר קלוד אלבז הכחיש בעדותו כי מר אסייג אמר לו שישנה סחורה פגומה או כי פנה אליו שיקח חזרה סחורה כזו (ת/6, סע' 21-23). מר אלבז לא נשאל בענין זה בחקירתו.

ה.5. בבית המשפט הופיע כעד מטעם הנתבעת מר חיים תורג'מן מסולל בונה. ואולם מר תורג'מן, שהיה מנהל עבודה מטעם סולל בונה באתר הבנייה בפרויקט מגדלי קרן, אמר שהוא אינו זוכר כלום לגבי חבילות לוחות עץ שהתקבלו בפרויקט. (עמ' 37, שו' 16).

לאור דבריו של העד תורג'מן בבית המשפט שהוא אינו זוכר כלום, ויתרו ב"כ התובעת וב"כ הנתבעים על חקירתו של עד זה. (עמ' 37, שו' 22-24).

ה.6. גם מהמסמך של סולל בונה, אותו צרף הנתבע 3 לתצהירו, ואשר ממנו מבקשים הנתבעים להראות כי סולל בונה חייבה אותם בסכום של 26,610 ₪ בגין עץ פגום שסיפקה להם התובעת, לא ניתן ללמוד דבר.

ראשית, אין מדובר בתעודת חיוב כפי שטענו הנתבעים, אלא "פרופורמה לחשבון מתאריך 31.5.00".

שנית, במסמך זה מופיעים פריטים שונים שברובם הגדול אינם עץ אלא פריטים אחרים, כמו: כלי עבודה, חוטי קשירה, מסמרים, טיח, שלד או חומרים שונים לשלד, ועוד. לכל אלה אין קשר עם התובעת.

ישנה רק שורה אחת בתוך המסמך הנ"ל, שבה נכתב: "עץ חדש, כמות 31.750, סכום 26,610.50 ₪, מחיר יחידה 838.12".

שלישית, בתיאור הפריטים ברשימה המופיעה בפרופורמה, נכתב כי מדובר ב"עץ קרשים קנדי" ו"עץ לוחות פיני". ואולם מחשבוניות המס השונות שצרפה התובעת לתצהיר עדותם של העדים מטעמה, מר דומינסקי ומר אלבז, עולה כי העץ שסופק על ידי התובעת לנתבעת היה כמעט כולו עץ רומני, כפי שכתוב בעמודה הימנית בכל חשבונית.

ה.7. מר אסייג אמר בעדותו בבית המשפט, כי סולל בונה עבדה עם עוד 50 ספקים וקנתה מעוד 50 ספקים את אותה סחורה. כמו כן אמר מר אסייג כי הנתבעת סיפקה לסולל בונה כל מיני דברים ולא רק עץ. (עמ' 35, שו' 3-4, שו' 8- 9).

ה.8. מהמסמך שהציגה הנתבעת כראיה לטענתה שסולל בונה חייבה אותה בסך 26,610 ₪ בגין סחורה פגומה, לא ניתן ללמוד איפוא את אשר מבקשת הנתבעת ללמוד. לא ניתן לדעת מהמסמך הנ"ל אם בסופו של דבר חויבה הנתבעת בסכום זה אם לאו, שכן המסמך הוא רק "פרופורמה" ולא תעודת חיוב. כמו כן, לא נכתב במסמך מדוע הוחזר העץ. בוודאי שלא נאמר במסמך זה שהעץ היה פגום או כי הוא הוחזר מסיבה שהיה פגום.

ה.9. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת לא הוכיחה את טענת ההגנה שלה לפיה חלק מהסחורה שסיפקה לה התובעת היתה פגומה, וכי סולל בונה החזירה לה חלק מן הסחורה, או חייבה אותה בגינה, משום שהיתה פגומה.

ו. פלוגתא ג': האם הנתבע 2 חתם על כתב ערבות

ו.1. בפתח הדברים יצויין כי הנתבע 3, מר אסייג מימון, הודה בבית המשפט שהוא עצמו חתם על כתב ערבות כלפי התובעת. (נספח 3 למסמכים שצורפו לתצהיר ת/1).

אשר על כן, ככל שהדברים אמורים מבחינת הנתבע 3, הוא בוודאי חייב כערב לכל חובות החברה-הנתבעת 1, כלפי התובעת.

ו.2. בענין הנתבע 3 יצויין, כי בבקשה ששלח עו"ד סגל לבית המשפט ביום 12.9.02, כתב עו"ד סגל כי הוא מייצג את כל הנתבעים, לפי בקשתו של הנתבע 2. במהלך ישיבת ההוכחות, לאחר חקירתם הנגדית של עדי התובעת ע"י עו"ד סגל, ובאמצע החקירה הנגדית של הנתבע 3 ע"י ב"כ התובעת, הודיע עו"ד סגל כי אין לו יפוי כוח מהנתבע 3 והוא איננו מייצג אותו. הנתבע 3 אישר הדברים ואמר שהוא מייצג את עצמו (עמ' 33, שו' 6-10). בתום עדותו, הודיע הנתבע 3, כי הוא אינו מרגיש כל כך טוב וביקש ללכת ובית המשפט נענה לבקשתו.

ו.3. באשר לנתבע 2, מר יהודה חסון, הכחיש זה כי חתם על כתב ערבות כלפי הנתבעת. הכחשתו של מר חסון היתה גורפת וכללית. בתצהיר עדותו הראשית אמר הנתבע 2 כי הוא לא חתם על כתבי ערבות לטובת התובעת. (תצהיר נ/2, סע' 4). גם בעדותו בבית המשפט אמר הנתבע 2 שהוא לא חתם על אף אחד מכתבי הערבות של התובעת (עמ' 39, שו' 5-6).

ו.4. מדובר בארבעה כתבי ערבות, שעל כולם מופיעה חתימתו של הנתבע 2, כדלקמן:

כתב ערבות מיום 13.12.95. בתחתיתו נוספה הערה לפיה הוא בתוקף עד 1.6.96.
כתב ערבות מיום 31.12.96. בתחתיתו נוספה הערה לפיה הוא בתוקף עד 30.6.97.
כתב ערבות מיום 13.12.96, ללא הגבלה בזמן.
כתב ערבות מיום 31.12.97, ללא הגבלה בזמן.
(4 כתבי הערבויות במקור, מצורפים לחוות דעת המומחית-ת/4).

ו.5. לעומת טענתו של הנתבע 2 שהוא לא חתם על אף אחד מארבעה כתבי הערבויות הנ"ל וכי בכולם החתימה אינה שלו, העיד בבית המשפט מר קלוד אלבז, מנהל מכירות אצל התובעת מזה 25 שנה, והוא איש המכירות היחיד של התובעת. (עמ' 23, שו' 9, שו' 12-13).

מר אלבז העיד כי הוא החתים על כתבי הערבות הן את הנתבע 2 והן את הנתבע 3, וכי הנתבע 2 חתם בפני
ו על 3 כתבי הערבויות, חוץ מהערבות האחרונה: "עשיתי זאת פעם אחת את מימון אסייג ושלוש פעמים בנוכחותי את מר חסון יהודה" (עמ' 23, שו' 27). ובהמשך: "את החתימה אני מעיד שהוא חתם בפני
בשלושת כתבי הערבויות, למעט האחרונה מיום 31.12.97" (עמ' 24, שו' 19-20).

ו.6. מר דומינסקי, חשב החברה, העיד כי החברה נהגה מידי פעם לחדש את הערבויות ועל כן ישנן מספר ערבויות. בחלק מהן נוסף סעיף של סמכות שיפוט. כתב ערבות שהוא בלתי מוגבל בזמן מהווה ערבות נמשכת. (עמ' 19, שו' 24-27. עמ' 20, שו' 3-8).

ו.7. מר אלבז אמר בעדותו כי יתכן שכתב הערבות האחרון מיום 31.12.97 נחתם על ידי סוכן שהיה לחברה בשלוש שנים אחרונות, שהיו שולחים אותו ללקוחות והוא היה מחתים אותם.
כשנשאל מר אלבז מדוע לא הביאו את הסוכן הזה לעדות, ענה כי לא היה לו צורך בכך משום שיש לחברה ערבויות מספקות מלפני הערבות האחרונה (עמ' 24, שו' 1-10).

ו.8. נמצא, כי לגבי חתימתו של הנתבע 2 על כתבי הערבויות, ישנו עד המעיד כי הנתבע 2 חתם בפני
ו על שלוש הערבויות הראשונות. לא מצאתי סיבה לפקפק בעדותו של מר אלבז. בין שתי העדויות – זו של מר אלבז וזו של הנתבע 2 – אני מעדיף את עדותו של מר אלבז.

ו.9. לא זו אף זו, בשתיים מן הערבויות הוספה למטה שורה בכתב יד, ובה הגבלת תוקף אותה ערבות לתקופה של חצי שנה מיום חתימתה. אם אכן נכונה טענתו של הנתבע 2 שהוא לא חתם על אף אחת מהערבויות, הרי שלכאורה, רק לתובעת היה אינטרס "לזייף" את חתימת הנתבע 2 על כתבי הערבות שהיו לטובתה. ואולם, אם כך, מדוע שתוסיף התובעת עוד התנייה לרעתה המגבילה את תוקף הערבויות? אין בכך כל הגיון. הסביר הוא שהחותם-הנתבע 2, הוא זה שהוסיף את הגבלת תוקף אותן שתי ערבויות לתקופה של חצי שנה בלבד.

ו.10. העובדה שהנתבע 2 הכחיש באופן כולל וגורף כי הוא לא חתם על אף אחת מ-4 הערבויות, ומנגד, העיד מר אלבז כי שלוש הערבויות הראשונות נחתמו על ידי הנתבע 2 בנוכחותו, ובית המשפט קיבל את עדותו של מר אלבז, מערערת את אמינות טענתו של הנתבע 2 גם לגבי הערבות הרביעית. שהרי ממה נפשך, אם הנתבע 2 הכחיש את חתימתו על 4 ערבויות, ומתוכן נמצא כי הוא כן חתם על 3 מהן, כי אז אין ליתן אמון בטענתו שהוא לא חתם גם על הרביעית. איני רואה מקום לחלק את עדותו של הנתבע 2 בעניין זה, שנאמרה בנשימה אחת, דהיינו לא להאמין לגירסתו ביחס ל-3 הערבויות הראשונות ולהאמין כן לגירסתו ביחס לכתב הערבות הרביעי. משלא נתן בית המשפט אמון בגירסת הנתבע 2, כי אז כל גירסתו ביחס לחתימותיו על כתבי הערבות, אינה מתקבלת.

ו.11. לענין אמינותו של הנתבע 2 בקשר עם הכחשתו את חתימתו על כתבי הערבויות, יש להזכיר את עדותו של הנתבע 2 בפני
כב' הרשם (כתוארו אז) ד. אדלשטיין (היום שוהם), בתאריך 9.1.01, בבש"א 3670/00, במסגרת תיק זה. באותו דיון הוצגו בפני
הנתבע 2 כל אחת מארבעת הערבויות, והנתבע 2 הכחיש לגבי כל אחת מהן כי החתימה כי היא שלו.
בהמשך הוצגה בפני
הנתבע 2 גם חתימתו שלו על תצהירו מיום 12.10.01, אולם הנתבע 2 המשיך והכחיש גם את חתימתו על תצהירו. רק מאוחר יותר, כשנאמר לנתבע 2 שהחתימה שלו על גבי התצהיר אושרה על ידי עורך דין, חזר בו הנתבע 2 וטען שהוטעה (שם, עמ' 1-2).

נראה כי הנתבע 2 מכחיש באופן שיטתי את חתימותיו. אפילו במקום שלא ניתן לחלוק על כך כי זוהי חתימתו שלו, דהיינו על תצהירו הוא, הכחיש זאת הנתבע 2. גם ענין זה יש בו כדי לערער את אמינותו של הנתבע 2 בכל הנוגע להכחשותיו את חתימותיו.

ו.12. עוד לעניין אמינותו של הנתבע 2 באופן כללי; התובעת טענה כי הנתבעים הזמינו את נציגיה אליהם והציעו לסלק לה את חובם תמורת תשלום במזומן של כ-60% מהחוב, אולם התובעת סירבה לקבל הצעה זו (תצהיר ת/5, סע' 16. תצהיר ת/6, סע' 24). מר אלבז העיד כי הוא באופן אישי נכח בפגישה שבה הציעו הנתבעים לשלם את מחצית החוב בסך 60,000 ₪ ולאחר מכן הגדילו את ההצעה לסך 70,000 ₪ (עמ' 26, שו' 15-21).

לעומת זאת, הנתבע 2 טען בעדותו בבית המשפט כי התובעת היא זו שהציעה לנתבעים לסיים החוב בפשרה של 50%, והנתבעים אמרו שאין להם כסף והציעו תמורה בעבודה (עמ' 39, שו' 1-3).

ואולם מר אסייג, הנתבע 3, העיד בפני
כב' הרשם אידלשטיין בבש"א 3670/00 מיום 9.1.01, את ההיפך מדברי הנתבע 2, והעיד שם במפורש כי ההצעה אכן באה ביוזמת הנתבעת, והיא זו שהציעה לתובעת לעשות עבורה עבודה ולסלק את החוב ב-50% ממנו (שם, בעמ' 4, בראש העמוד ובתחתיתו – נספח ת/3 לתצהיר ת/5).

נמצא כי הנתבע 3 תומך ומאשר דווקא את גירסתה של התובעת, וטענתו של הנתבע 2 בבית המשפט בענין זה לא היתה אמת. גם בכך יש כדי לערער את אמינותו של הנתבע 2, וללמד שהנתבע 2 אינו מהסס לשנות מן העובדות כשהן אינן נוחות לו.

ו.13. ב"כ הנתבעים טען כי התובעת היתה צריכה להביא את הסוכן שבפני
ו חתם הנתבע 2 על כתב הערבות האחרון, ובעניין זה ישנה כאן הימנעות מצד התובעת של הבאת עד רלוונטי. ואולם התובעת הציגה בבית המשפט 4 כתבי ערבות בחתימת הנתבע 2, שמתוכן הביאה כעד את מר אלבז שהעיד שהיה נוכח בחתימת שלוש מהן. במסגרת זו נתפס הנתבע 2 כערב גם על פי כתב הערבות השלישי שחתם בפני
מר אלבז, לפני כתב הערבות האחרון. עוד בנוסף, הביאה התובעת חוות דעת של מומחית לעניין חתימתו של הנתבע 2 על כתב הערבות האחרון.

ו.14. לענין החתימה של הנתבע 2 על כתב הערבות הרביעי, מיום 31.12.97, המציאה התובעת חוות דעת של הגב' ורדה תמיר, מומחית לזיהוי מסמכים ובדיקת כתבי יד (ת/4).

ו.14.1 הגב' תמיר כותבת בחוות דעתה, כי היא קיבלה לבדיקה את ארבעה כתבי הערבויות שעליהם מופיעה חתימתו של הנתבע 2, עוד שני שיקים שגם עליהם מופיעה חתימתו של הנתבע 2, וכן תצהיר של הנתבע 2 מיום 12.10.00 שגם עליו מופיעה חתימתו.

ו.14.2 ממצאי הבדיקה של הגב' תמיר היו, שישנה זהות בתכונות הכתיבה, בין החתימה על כתב הערבות מיום 31.12.97 לבין דוגמאות החתימה האחרות של הנתבע 2. המומחית קבעה כי דעתה היא שהחתימה נחתמה על ידו.

ו.14.3 הגב' תמיר נחקרה בבית המשפט על חוות דעתה.

במהלך חקירתה של הגב' תמיר התברר כי היא לא הביאה עמה את התיק שלה בענין חוות דעתה. ואולם הגב' תמיר אמרה, כי בהפסקה שניתנה לה היא עברה שוב על כתבי הערבויות המקוריים והשיקים שהיו בפני
ה, שהם אלה שאותם היא בדקה.

ו.14.4 הגב' תמיר העידה כי היא בדקה את זהות החתימה והגיעה למסקנה שכל החתימות על כתבי הערבות נחתמו על ידי אדם אחד (עמ' 27, שו' 24-26). הגב' תמיר אמרה כי החתימה של הנתבע זהה במיקומה במרכז הקו המודפס, מה שקוראים "תכונת מיקום החתימה", וכי היא זהה גם במיקום הלחץ המירבי כאשר נמצא בקו האופקי שנגמר במן לולאה קטנה. הגב' תמיר אמרה שאת הלחץ היא ראתה בבדיקה שעשתה בביתה עם מיקרוסקופ ומכשירים, אף שהבדיקה לא נמצאת בפני
ה. הגב' תמיר הוסיפה ואמרה, כי בערבויות משנת 95 ומשנת 97, הקו הכהה ביותר באופן יחסי הוא הקו בתחתית החתימה ושחוזר חזרה (עמ' 28, שורות 7-19).

ו.14.5 הגב' תמיר הוסיפה ואמרה, כי היא מצאה שבחתימת התובע ישנן וריאציות, וקשה לדעת היכן התחלת החתימה והיכן הסיומת ובכל חתימה ישנה לולאה על הקו ו"צ'ופצ'יק", שנמצאים בכולן אולם בצורה אחרת, בחלקם בצורת ו' קטנה ובחלקם בצורת נקודה, אך הדבר עצמו (הלולאה או הצ'ופצ'יק – א.מ.) קיימים (עמ' 30, שו' 1-13).

ו.14.6 הגב' תמיר אמרה שהיא בדקה את הערבויות במיקרוסקופ אולם לא עשתה צילומים במיקרוסקופ, שכן לא בכל בדיקה מצלמים במיקרוסקופ אלא רק כשיש פרטים חשובים שיש לצלם (עמ' 29, שו' 7-9, 17-18, 20-21).

ו.14.7 הגב' תמיר נשאלה איך אפשר לדעת שלא מישהו אחר העתיק את החתימה, וענתה: "אני מסתכלת על כל צורת הכתיבה, לא רק על הסיומת וההתחלה. בדקתי את מרכז החתימה, בדרך כלל בני האדם לא יודעים את מיקום חתימתם. ז"א שהם לא שמים לזה לב, לא מודעים לכך. כמו כן אני שמה לב להתחלות ולסיומים". (עמ' 30, שו' 15-17).

ו.14.8 בסיכום חקירתה אמרה הגב' תמיר, כי אם יש לה איזה שהם חששות ביחס לממצאי בדיקתה, הרי שהיא לא תשתמש בחוות דעת החלטית אלא תכתוב "קרוב לוודאי", או "מצאתי התאמה". ואולם "במקרה הזה לדעתי החתימות כולן נחתמו על ידי אותו אדם". (עמ' 30, שו' 25-27).

ו.15. ב"כ הנתבע 2 מבקש שלא לקבל את חוות הדעת של המומחית, מן הסיבה שהיא לא הביאה עמה את התיק שלה שבו הבדיקות שעשתה. אמנם נכון היה להביא את תיק הבדיקה שבו ממצאי הבדיקה, והמומחית הודתה שהיא הביאה בטעות תיק אחר. ואולם נראה לבית המשפט כי חוות הדעת נעשתה באופן מקצועי ונעשתה על בסיס בדיקותיה וממצאיה של המומחית, כפי שהעידה בבית המשפט, וחוות דעת זו לא נסתרה.

יצויין, כי מאחורי הגב' תמיר יש נסיון עשיר ומקצועי בתחום זיהוי כתבי יד. בחוות הדעת היא מציינת השתלמויות בפריז, וינה וארה"ב, שימשה 4 שנים כמומחית לבדיקת מסמכים במעבדות צה"ל, 6 שנים כמומחית לבדיקת מסמכים במעבדת המסמכים של מז"פ במשטרת ישראל, ובמשך 17 שנה אח"כ שימשה כמנהלת מעבדת המסמכים של מז"פ במשטרת ישראל (ת/4, עמ' 2).

ו.16. יצויין עוד, כי הנתבע 2 לא המציא כלל חוות דעת של מומחה גרפולוג מטעמו בענין חתימתו על כתב הערבות מיום 31.12.97, כך שחוות הדעת של המומחית מטעם התובעת, הגב' ורדה תמיר, הנה חוות דעת יחידה. הנתבע 2 אף סירב למינוי מומחה גרפולוג מטעם בית המשפט (פרוט' מיום 11.3.01, עמ' 2, שו' 13).

ו.17. בית המשפט מקבל את חוות דעתה של המומחית, הגב' ורדה תמיר, לפיה החתימה המופיעה על כתב הערבות האחרון מיום 31.12.97, נכתבה על ידי הנתבע 2.

ו.18. לא רק שהנתבע 2 חייב כלפי התובעת מכח חתימתו על כתב הערבות הרביעי מיום 31.12.92, הנתבע 2 חייב כלפי התובעת גם מכח חתימתו על כתב הערבות שקדם לערבות האחרונה, דהיינו הערבות השלישית שנחתמה על ידי הנתבע 2 ביום 31.12.96 ושלא הוגבלה בזמן.

בתאריך 31.12.96 נחתמו שני כתבי ערבויות. על האחד נרשם בתחתיתו כי הוא בתוקף עד 30.6.97, ואילו על כתב הערבות השני לא נרשם דבר המגביל את תקופת כתב הערבות.

כבר קבעתי כי אני מקבל את עדותו של מר קלוד אלבז, כי הנתבע 2 חתם על שלוש הערבויות הראשונות בנוכחותו, ובכללן גם על הערבות השלישית הנ"ל מיום 31.12.96 שאיננה מוגבלת בזמן.

על פי כתב הערבות מיום 31.12.96, הנתבע 2 ערב כלפי התובעת לכל סכום שהחברה חייבת לתובעת, הוא מתחייב באופן אישי לשלם לתובעת כל סכום שיגיע לה מאת החברה לפי דרישתה הראשונה.

כתב הערבות השלישי מיום 31.12.96 הנו בתוקף לכל דבר וענין. הוא לא בוטל על ידי כתב הערבות שלאחריו מיום 31.12.97, והוא מחייב את הנתבע 2 כלפי התובעת.

ו.19. הנתבע 2, חייב, איפוא, כלפי התובעת לכל חובות החברה לתובעת, גם על פי כתב הערבות מיום 31.12.96, שלא הוגבל בזמן.

ז. סיכום

ז.1. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

ז.2. אני מחייב את הנתבעים 1-3, כולם ביחד וכל אחד לחוד, לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 119,808 ₪. (סכום זה כולל בתוכו את הסכום שנפסק נגד נתבעים 1 ו-3 בפסק הדין החלקי מיום 9.1.01).

לסכום הנ"ל יצטרפו ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה – 29.6.00 ועד ליום התשלום בפועל.

ז.3 הנתבעים 1-3, כולם ביחד וכל אחד לחוד, ישלמו לתובעת החזר הוצאות משפט, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף, ישלמו הנתבעים 1-3, כולם ביחד וכל אחד לחוד, לתובעת, שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪, בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד לתשלום בפועל.


המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים ולנתבע 3 בדואר רשום + אישור מסירה.


ניתן היום, י"ז ב אדר א, תשס"ג (19 בפברואר 2003), בהעדר.


א. מקובר, שופט.










א בית משפט שלום 4015/00 חברת מאיר פינס ובניו בע"מ נ' . ר. כל בו בניה (1995) בע"מ (פורסם ב-ֽ 30/03/2003)











תיקים נוספים על חברת מאיר פינס ובניו בע"מ
תיקים נוספים על . ר. כל בו בניה (1995) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט