א.ר. רדיוס ניהול בע''מ - מועצה מקומית משהד
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
א.ר. רדיוס ניהול בע"מ מועצה מקומית משהד




א.ר. רדיוס ניהול בע''מ - מועצה מקומית משהד

בקשות שונות אזרחי 641/05     23/06/2005 (בשא)



תיקים נוספים על א.ר. רדיוס ניהול בע"מ
תיקים נוספים על מועצה מקומית משהד




בשא 641/05 א.ר. רדיוס ניהול בע"מ נ' מועצה מקומית משהד




בעניין:

3



בתי המשפט


בית משפט השלום בית שאן
בשא000641/05

בתיק עיקרי: א
001075/05

בפני
:
כב' הרשמת אוסילה אבו אסעד
תאריך:
23/06/2005



בעניין
:
א.ר. רדיוס ניהול בע"מ






המבקשת


נ
ג
ד


מועצה מקומית משהד






המשיבה


החלטה


1.
בפני
בקשתה של המועצה המקומית משהד (להלן אף: "המועצה"), לביטולו של צו עיקול זמני אשר הוטל בהתאם להחלטתי מיום 20.4.05, על נכסים שונים אשר מצויים בבעלותה ומוחזקים על ידי חמשה מחזיקים שונים.

2.
צו העיקול ניתן במסגרת תובענה שבה נתבעה המועצה לשלם לנתבעת – היא מבקשתו של צו העיקול (להלן אף: "המבקשת"), סך כולל של כ- 363,000 ₪ וזאת בגין שירותים פיננסיים למיניהם אשר סופקו
על פי
הנטען למועצה על ידי המבקשת.

המדובר הוא בשירותים פיננסים שונים שניתנו, על פי הנטען, על פני תקופה של מספר שנים וכללו בחובם שירותים חשבונאיים לשנים 2002 ו- 2003, הכנת תקציב הרשות לשנת 2004, הכנת דוח"ות כספיים
לשנת 2003 וביצוע עבודות מיוחדות הכוללות בחובן הכנת תוכנית הבראה שאושרה בסופו של יום על ידי משרד הפנים והקדשת שעות ליווי בפועל במשרדי המועצה והרשות.

3.
במוקד הבקשה טענות כבדות משקל וחמורות ביותר אשר מופנות הן כנגד המבקשת והן כנגד הנהלתה הקודמת של המועצה. בהתאם לטענות אלו, חברו השתיים יחדיו וזאת על מנת לגזול כספים מן המועצה וזאת בסמוך לפני השינוי אשר חל בהנהגתה. זאת עשו השתיים, כך על פי הנטען, על ידי עריכת מסמכים פיקטיביים הנוגעים לשירותים שונים שסופקו למועצה על ידי המבקשת, כביכול, והצעות מחיר שונות בגין אותן עבודות ממש.

4.
פרט לטענותיה החמורות הנ"ל, טענה המועצה כי ככלל אין תוקף לכל הסכם אשר נערך בין המבקשת לבין המועצה וזאת מאחר והסכם שכזה
על פי מהותו הינו בעל אופי כספי, וככזה הוא טעון, טרם חתימתו, קבלת חוות דעת משפטית כתובה כמצוות סעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (יעוץ משפטי), התשל"ו – 1975. כמו כן, טענה המועצה כי להתקשרות בין המועצה לבין המבקשת, לא קדם מכרז, כמתחייב מחוק חובת מכרזים ו/או צו המועצות המקומיות, וכי הצעות המחיר שישנן הן כולן מיום 19.6.03 דבר המחזק על פי הנטען, טענת המועצה לביצוע פעולות בדיעבד על ידי הנהגת המועצה דאז לשם הכשרת ההתקשרות עם המבקשת.

5.
פרט לכך, למועצה טענות מטענות שונות לעניין השירותים שסופקו לה, על פי הנטען, על ידי המבקשת. כך למשל, טענה המועצה כי בשנת 2002 לא בוצעו על ידי המבקשת עבודות כלשהן עבורה וכי באותה תקופה קיבלה המועצה שירותי ראיית חשבון מרואה החשבון סאדק דלאשה.

לגבי מועד תחילת ההתקשרות בין המבקשת למועצה, טענה המועצה כי המדובר הוא ביום 19.6.03.
במועד זה, כך טענה המועצה, ניתנה הצעת המבקשת למתן שירותים ובמועד זה ניתנו אף יתר ההצעות 'המבויימות'. בשים לב למועד תחילת ההתקשרות, טענה המועצה כי ברבעון הראשון של שנת 2003, לא סופקו לה שירותים כלשהם על ידי המבקשת וכי זו סיפקה אכן את שירותיה למועצה אך זאת אך ורק ברבעונים השני, השלישי והרביעי של אותה שנה. עוד טענה המועצה כי השירותים האחרונים סופקו אומנם על ידי המבקשת, יחד עם זאת אספקתם של אלו לא היתה בהתאם להצעות המחיר שצורפו לכתב התביעה אלא בהתאם להצעה אחרת שניתנה על ידי המבקשת שבהתאם לה הוצע על ידי המבקשת לבצע עבור המועצה כלל שירותי הנהלת החשבונות וזאת תמורת הסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ עליו כחוק לחודש עבודה. אף להצעה אחרונה זה, כך טענה המועצה, לא נתנה זו את הסכמתה.

באשר לשירותים שנטען כי סופקו למועצה במהלך שנת 2004, טענה המועצה כי בשנה זו לא היתה למבקשת כל נגיעה למערכת הנהלת החשבונות של המועצה ומשכך לא זכאית המבקשת לסכומים כלשהם בגין העבודות הנוגעות לשנה זו.

6.
באלו , פחות או יותר, מסתכמות טענות ההגנה של המועצה כנגד התביעה שהוגשה נגדה ומלבדן טוענת המועצה בבקשתה כי הותרת צו העיקול על כנו עלולה להסב לה נזקים כבדים מנשוא וכי נזקים אלו עלולים בסופו של יום להזיק אף למבקשת. בהקשר זה טוענת המועצה כי המשמעות שיש להותרת הצו הינה 'סגירת הברזים', אי תשלום שכר עובדים והלנתם של אלו, הכשלת פעולות דחופות בתחום הרווחה וכיוצא באלו. כנגד נזקים אלו, הנזקים שעלולים להיגרם למבקשת, ככל שיבוטל צו העיקול, הינם קטנים לאין שיעור מאלו שעלולים להיגרם למועצה ככל שלא יבוטל צו העיקול הזמני. בהקשר אחרון זה סומכת המועצה את ידה על העובדה כי מתנהל נגדה תיק איחוד וכי ככל שתזכה המבקשת בסופו של הליך ב

פסק דין
לזכותה, כי אז יהא מקום בהכרח לצירוף התיק שייפתח לשם ביצועו, לתיק האיחוד.

7.
להשלמת התמונה יצויין כי בכל הנוגע לעיקול שהוטל על זכויות המועצה המוחזקות על ידי משרד הפנים, בפי המועצה טענה נוספת הנסמכת על הוראת סעיף 31(ב) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985, הגורסת כי זכותו של תאגיד, או גוף אחר שהממשלה משתתפת בתקציבו, לקבלת תמיכה, מענק או השתתפות אחרת מתקציב המדינה אינה ניתנת לעיקול.

8.
אלו הן, כאמור, טענות המועצה בבקשתה נשוא החלטתי זו. ביום 25.5.05 התקיים בפני
דיון לא פורמלי בבקשה ובתומו הודיעו הצדדים כי אין בדעתם לחקור את המצהירים על תצהיריהם וביקשו לאפשר להם לסכם טענותיהם בכתב. בהחלטתי מאותו יום התרתי הגשת סיכומים קצרים בכתב. אחרון הסיכומים הוגש לתיק ביום 14.6.05 והתיק נדחה למתן החלטתי זו.

9.
עיינתי היטב בטענות הצדדים ובסיכומי טענותיהם בכתב ונחה דעתי כי דין העיקול, ככל שזה הוטל על נכסי המועצה המוחזקים בידי המחזיקים 2-5, להישאר. לא כך שוכנעתי לעניין העיקול שהוטל על זכויות המועצה המוחזקות בידי משרד פנים ולדידי על זכויות אלו חלה גם חלה הוראת
סעיף 31(ב) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה – 1985 הנ"ל ומשכך אין מנוס אלא מלהורות על ביטול העיקול אצל מחזיקה זו ואצלה בלבד.

10.
ולהלן נימוקיי. טענות המועצה כבדות משקל וחמורות ככל שתהיינה, נוגעות בהכרח לתוקפו של החוזה אשר נכרת על פי הנטען בין המועצה, מחד, והמבקשת, מאידך. ככל שעסקינן בטענה לעניין חוקיותו של הסכם ותוצאותיו של זה, כבר נפסק בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי טענה שכזו איננה צריכה להתברר במסגרת הליכי העיקול.



בספרו של כב' השופט אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית תשס"ה) בעמ' 531,
נקבע כי:

"נקבע בזמנו, כי בעת הדיון בבקשת העיקול אין עורכים בדיקה יסודית וממצה של יסודות התביעה, ודי בראיה לכאורה".



ראיה שכזו קיימת גם קיימת בעניינו. התביעה נסמכת על הצעות למתן שירותים חשבונאיים, חתומות ומאושרות, כך לכאורה, על ידי ראש המועצה, גזברה והחשב המלווה – מר דני שמחון.
לתביעה צורפו אף מסמכים ממסמכים שונים המשקפים חלקה של העבודה שבוצעה על ידי המבקשת עבור המשיבה וכן מכתבי דרישה שונים שנשלחו על ידי המבקשת ו/או מי מטעמה למועצה לעניין יתרת החוב הנתבעת.



במסמכים אלו יש לעניות דעתי משום ראיה לכאורה התומכת ביסודות התביעה ולנוכח ההלכה שלפיה אין עורכים בשלב זה בדיקה יסודית וממצה של יסודות התביעה, דומה כי עלה בידי המבקשת להוכיח התקיימותו של יסוד ראשון זה.



שאלה מעניינת היא אם בנסיבות העניין היה על המבקשת לבדוק בציציותיה של ההתקשרות ולוודא תקפותה החוקית והמשפטית.



למבקשת תשובות מספקות, לשלב זה לפחות, ביחס לכל אחת ואחת מטענות אלו.



כך למשל, לעניין טענתה של המועצה להיעדרה של חוות דעת משפטית ביחס להתקשרות עם המבקשת, צירפה המבקשת לתגובתה הנ"ל תצהירו של היועץ המשפטי שיעץ למועצה בתקופה הרלבנטית, ממנו ניתן ללמוד כי ההתקשרות עם המבקשת היתה על דעתו של אותו יועץ ובאישורו.



לעניין טענת המועצה בדבר אי קיומו של סעיף תקציבי שיכסה את הוצאות המבקשת, טוענת האחרונה, כי סעיף שכזה קיים גם קיים ולחילופין כי תקציב המועצה ניתן לשינוי וזאת, בין היתר, על ידי הוספת סעיף תקציבי מתאים לו.



לעניין היעדרן של הצעות מחיר נוספות, טענה המבקשת כי ככל הידוע לה קיימות הצעות שכאלו וכי בכל מקרה המדובר הוא בעניין פנימי של המועצה ואין זה מתפקידו של מי שמתקשר עימה בהסכמים מחייבים, לבדוק
קיומן של אלו לא כל שכן עצם חוקיותה של ההתקשרות. בהקשר זה
הופניתי על ידי ב"כ המבקשת ע"א 514/65 מאיר סומך, עו"ד נ'
המועצה המקומית אשדוד, פ"ד כ(2) 688, שם נקבע, בין היתר, כי – "בעלי כהונה כאלה המועצה הם רשות מינהלית ורשאי כל הבא עמם במגע להניח, כי אכן פעילותם היא כדין, אם לאחר מכן טוענים הם שלא כן הדבר, עשויה להיווצר עילה של הפרת ערובת הרשאה, המטילה אחריות אישית על מבצעי הפעולה".



באשר לטענה לעניין תוקפם של ההסכמים שנחתמו עם המבקשת, טוענת האחרונה כי על הסכמים אלו מתנוססות להן חתימותיהם של יו"ר המועצה בתקופה הרלבנטית, גזברה באותה תקופה והחשב המלווה של משרד הפנים. ולעניין טענתה של המועצה שלפיה לא סופקו לה על ידי המבקשת שירותים כלשהם, טענה המבקשת כי בין טענה זו ובין המציאות אין ולא כלום ולראיה צירפה זו לתגובתה, העתקי דו"חות שהוכנו על ידי המבקשת וכן העתקי תכתובות בין המבקשת ו/או מי מטעמה ובין משרד רואה החשבון הממונה מטעם משרד הפנים על בדיקת דו"חותיה הכספיים של המועצה.


טענות ומסמכים אלו מחזקים בליבי טענת המבקשת שלפיה מתקיים בעניין היסוד הראשון למתן צו העיקול הזמני – קרי: ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.



מסקנה זו מתחזקת אף לנוכח מה שנפסק בע"א 89 / 234 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' עיריית אום אל פחם מג (2) 617, עמוד 619, בעמ'
620 ולפיו:

"במקרה דנן, גם אם ניתן האשראי על-ידי המבקש למשיבה ללא היתר, והמבקש וכן האחראים למתן האשראי עברו עבירה לפי סעיף 47 לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985, אין הדבר, לאור סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, צריך בהכרח להכשיל את התביעה, גם אם מדובר בחוזה בלתי חוקי.
במקרה דנן, שאלת חוקיות החוזה ותוצאותיה איננה צריכה להתברר במסגרת הליכי העיקול, וכדי להצדיק השארת צו העיקול על כנו, די במסמך או בראיה מהימנה, שהמבקש נתן אשראי למשיבה, ושהיא לא עמדה בהתחייבותה".

11.
ומכאן ליסוד השני, החשוב לכשעצמו, שעניינו כידוע החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין.



בעניין זה, כזכור, לא התכחשה המועצה, בבקשתה ובתצהיר התומך בה, לכך כי מצבה הכלכלי הינו קשה למדי, אדרבא ביקשה היא להדגיש, על רקע מצב זה,
כי הותרת הצו על כנו לא תקל כהוא זה על ביצוע פסק הדין ומשכך, ביקשה היא כי בית המשפט יסיק כי לא מתקיים בנסיבותיה יסוד החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, ככל שלא יינתן צו העיקול.



בטרם אבחן טענה זו מצאתי לנכון להביא את הדברים שהובאו בעא 89 / 234 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' עיריית אום אל פחם מג (2) 617, עמוד 619, ולפיהם:

"אמנם, מקום שבו הוגשה תובענה כנגד בנק או חברת ביטוח ודומיהם, קיימת חזקה, שהם בעלי יכולת כספית ונזילות גבוהה, ואין צורך להוציא כנגדם צו עיקול. מה שאין כן כשמדובר ברשות מקומית, שכן מן המפורסמות הוא, שמצבן הכספי של רוב הרשויות המקומיות אינו איתן, וגם אם הן "אינן נכחדות לעולם", ברור הוא, שפסק-דין שיינתן נגד רשות מקומית לא בהכרח ימומש באופן מיידי".

ואם הדברים היו נכונים למועד מתן פסק הדין, לפני למעלה מעשור, על אחת כמה וכמה נכונים הם בזמננו זה.

ובחזרה לטענת המועצה. בבסיס טיעונה הנ"ל עומדת עובדה שהמבקשת לא ביקשה לחלוק עליה, שבהתאם לה מתנהל כנגד המועצה תיק איחוד המאחד מרבית אם לא כל תיקיה.



בהקשר
לטיעון זה הופניתי על ידי הצדדים להחלטות שונות שניתנו מתחת ידיהם של עמיתיי, כב' הרשמת נ' בשארה-כרייני, כב' השופט א' קולה וכב' השופט א' יונתן, בעניינה של המועצה המקומית כפר כנא. בעניינה של האחרונה ניתנה מתחת ידיה של כב' הרשמת בשארה-כרייני החלטה שבהתאם לו בוטל צו עיקול זמני שהוטל על נכסיה וזאת בעיקר מן הטעם כי הנזק שעלול להיגרם לאותה מועצה כתוצאה ממתן הצו, עולה לאין שיעור על הנזק שעלול להיגרם למבקש העיקול ככל שיבוטל הצו.



על החלטה אחרונה זו הוגש ערעור שנדון בפני
כב' השופט א' יונתן והוכרע ב

פסק דין
שניתן על ידו. בפסק דינו, קבע כב' השופט א. יונתן כי בהחלטה שעמדה במוקד הערעור:

"... לא נעשה האיזון הנכון בין זכויות הצדדים, שהרי יש להתחשב גם בזכותו של המערער לקבלת הכספים המגיעים לו מהמשיבה במיוחד לאור העובדה, כי קיימת הנחה שלא נסתרה כי קיימות ראיות לכאורה הן להוכחת התביעה והן בדבר ההכבדה על ביצוע פסק הדין שיינתן".

בהמשך לאותו

פסק דין
צויינו על ידי כב' השופט א. יהונתן הדברים הבאים:

"סבורני כי על מנת לערוך את האיזון הנכון יש להתחשב גם בנזק שעלול להיגרם למערער כתוצאה מביטול צו העיקול.... המשיבה טענה כי, בהנחה ובסופו של משפט התביעה תתקבל הרי שתיק זה אמור להיות מצורף לתיק האיחוד ולכן הטלת צו עיקול זמני לא תקדם את המערער בגביית חובו.

כב' הרשמת קיבלה טענה זו.

בעניין זה שונה דעתי מדעתה של כב' הרשמת, המשך קיומו של תיק האיחוד אינו מעל לכל ספק. דווקא טענת המשיבה כי היא מתקשה בתשלום הסכום החודשי של צו האיחוד מרמזת על האפשרות כי תיק האיחוד יכול ויפורק.
במקרה זו, ימומשו כך יש להניח, במהירות רבה נכסי המשיבה ע"י 220 נושיה.
אולם אפילו ישאר תיק האיחוד על כנו אין כל ספק כי המשיב לא יוכל לגבות מיד עם הינתן פסק הדין את סכומו נוכח קיומו של תיק האיחוד אלא רק את חלקו בהתאם ליחס שבין חובו שלו ליתר הנושים.
מדוע אם כן, כאשר קימות ראיות
לכאורה מהימנות בדבר סיכויי הצלחה והכבדה בגביית פסק הדין, לא ישמר לו חלקו היחסי כבר היום".



דברים אחרונים אלו מקובלים, עם כל הכבוד, אף עלי.



אף מסקנותיו של כב' השופט א. קולה בבש"א 117/04 מרכז התכנון נ' מועצה מקומית כפר כנא, אליה הופניתי על ידי הצדדים, הדומות לכשעצמן למסקנות דלעיל, מקובלות עלי ואף להן אבקש להצטרף.



באותו עניין נקבע, בין היתר, כי:

"המשיבה הציגה לי במהלך הדיון החלטה אחרת בעניינה, של כבוד הרשמת בבית משפט השלום בטבריה (בש"א 1302/03), אשר קיבלה, אם כי לדעתי, באמרת אגב בלבד, טענה זו.
דעתי בעניין זו שונה, אין תיק האיחוד ולבקשה לצו העיקול הזמני, בשלב זה, ולא כלום!
בבואו העת, אם וכאשר, ינתן

פסק דין
לטובת המבקש, הרי שהצדדים יפעלו לפי הוראות תקנה 382 לתקנות ואז לא יהיה חשש כלשהו להעדפת נושים.
ואולם עתה, כל שמבקש המבקש הינו לייחד סכום כסף ממנו יוכל להיפרע בעתיד!
גם אם ישאר צו האיחוד על כנו, הרי הכספים שיעוקלו עתה, וככל שיעוקלו, יצורפו לתיק האיחוד וממנו יוכלו להינות הן המבקש והן הנושים האחרים.
יתר על כן, אם יוסדרו בינתיים החובות לנושים האחרים או אם יפורק תיק האיחוד, לא תהיה מניעה מלהשתמש בכספים שיעוקלו לטובת ביצוע

פסק דין
זה וככל שלא
הוטלו ולא יוטלו בעתיד עיקולים נוספים (שכן וכידוע העיקול הראשון בזמן אינו מקנה כל עדיפות)".



והדברים, כאמור, יפים אף לענייננו.



כך אף יפים לענייננו, דבריו של כב' השופט א' קולה בהמשך אותה החלטה ולפיהם:

"גם לעניין מאזן הנוחות סבורני, כי לאור מצבה הקשה בלאו הכי של המשיבה, הרי שמתן צו עיקול על סכום של 282,000 ₪, לא יעלה ולא יוריד".

12.
מן המקובץ עולה כי עלה בידי המבקשת להראות כי קיימות בעניינה ראיות מהימנות לכאורה להוכחת עילת תביעתה וכן כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין, ככל שיינתן בסופו של משפט.


כמו כן, עלה בידי המבקשת להראות כי מאזן הנוחות אינו נוטה בהכרח לעברה של המועצה וכי עלולים גם עלולים להיגרם לה נזקים כבירים ככל שיבוטל צו העיקול שניתן.

13.
בנסיבות אלו, מצאתי לנכון להותיר את צו העיקול על כנו, אך זאת, כאמור בפתח החלטתי זו, ככל שענייננו נכסי המועצה המוחזקים בידי המחזיקים 2-5 ואלו בלבד.

14.
באשר לצו העיקול שהוטל אצל המחזיקה מס' 1, דומני כי אין מנוס אלא מלהורות על ביטולו וכך אני מורה.

15.
בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לחייב את המועצה בהוצאות המבקשת בגין הליך זה בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.


ניתנה היום ט"ז בסיון, תשס"ה (23 ביוני 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


אבו-אסעד אוסילה, רשמת



000641/05בשא117 זוהר






בשא בית משפט שלום 641/05 א.ר. רדיוס ניהול בע"מ נ' מועצה מקומית משהד (פורסם ב-ֽ 23/06/2005)











תיקים נוספים על א.ר. רדיוס ניהול בע"מ
תיקים נוספים על מועצה מקומית משהד




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט