רות בוכהלטר - מנהל מס שבח מקרקעין, איזור תל-אביב
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
רות בוכהלטר מנהל מס שבח מקרקעין איזור תל-אביב

מידע על איזור תל-אביב   



רות בוכהלטר - מנהל מס שבח מקרקעין, איזור תל-אביב

ערעור אזרחי 355/01     03/04/2003 (עא)



תיקים נוספים על רות בוכהלטר
תיקים נוספים על מנהל מס שבח מקרקעין
תיקים נוספים על איזור תל-אביב




עא 355/01 רות בוכהלטר נ' מנהל מס שבח מקרקעין, איזור תל-אביב




בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 355/01

בפני
: כבוד הנשיא א' ברק

כבוד השופט י' אנגלרד

כבוד השופט א' ריבלין
המערערים: 1. רות בוכהלטר

2. נחום אהרונוביץ
3. משה רבינוביץ
4. בת ציון צוקרמן
5. דורון שחורי
6. עופר שחורי
7. מנחם בר- און
8. עטל אייזנברג

נגד

המשיב: מנהל מס שבח מקרקעין
, איזור תל-אביב
ערעור על פסק הדין של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג-1963 שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 5.12.00 בתיק עמ"ש 107/98 שניתן על-ידי כבוד השופט (בדימוס) י' בן שלמה, יו"ר; מר א' מונד, רו"ח ומר ט' גרינברג, רו"ח

תאריך הישיבה: י"ח בטבת התשס"ג (23.12.2002)
בשם המערערים: עו"ד נפתלי וויס
ועו"ד אליהו לוין
בשם המשיב: עו"ד יהודה ליבליין


פסק דין

השופט י' אנגלרד
:

לפנינו ערעור על החלטתה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963, שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר דחתה ערר על שומות מס שבח שהוצאו למערערים בגין מכירת מקרקעין. המחלוקת היא בשאלה מהו "יום הרכישה", בהתאם לסעיף 37 לחוק מיסוי מקרקעין, של זכות במקרקעין שעברה בירושה בין שלושה דורות של בני משפחה.

1. העובדות הנוגעות לעניין מוסכמות על בעלי הדין. אציגן בקצרה: בשנת 1935 רכש המנוח ברוך בוכהלטר זכויות במקרקעין הידועים כחלקה 180 בגוש 6128 והזכויות נרשמו על שמו באותו מועד בלשכת רישום המקרקעין. עם פטירתו של ברוך בוכהלטר ביום 7.11.64, ירשו אשתו בלה בוכהלטר ובנו י.צ. בוכהלטר את הזכויות במקרקעין. בלה בוהכלטר נפטרה ביום 9.6.65 וגם חלקה שלה עבר בירושה לבנה י.צ. בוכהלטר. ביום 6.6.93 נפטר י.צ. בוכהלטר וזכויותיו במקרקעין עברו - שוב בדרך של הורשה - למערערים. בשנת 1996 מכרו המערערים את המקרקעין, מכירה אשר הצמיחה חיוב במס שבח.

2. כדי לחשב את השבח ואת שיעור המס החל על מכירת הזכויות בשנת 1996, נדרשת קביעה של שווי הרכישה ושל יום הרכישה לגבי הזכויות במקרקעין. באשר לקביעת שווי הרכישה במקרה של הורשה, העניין מוסדר בסעיף 26 לחוק, כדלהלן:

26. שווי הרכישה בהורשה
(א) שווי הרכישה של זכות במקרקעין או זכות באיגוד מקרקעין, שהגיעה למוכר או לעושה הפעולה בדרך הורשה או בדרך ויתור של אחר על זכותו לרשת אותה הוא כלהלן:
(1) נפטר המוריש לפני כ"ו באדר ב' התשמ"א (1 באפריל 1981) - שוויה ביום פטירת המוריש, ואם נקבע שוויה לצורך מס עזבון - השווי שנקבע כאמור;...
(2) נפטר המוריש בכ"ו באדר ב' התשמ"א (1 באפריל 1981) או לאחר מכן - השווי שהיה נקבע לפי חוק זה אילו נמכרה בידי המוריש.

מוסכם על בעלי הדין כי שווי הזכויות במקרקעין לגבי מחצית הזכויות הנמכרות נכון ליום 7.11.64 היה 42.5 ₪. שווי הזכויות במקרקעין לגבי המחצית השנייה של הזכויות הנמכרות נכון ליום 9.6.65 היה גם כן 42.5 ₪.

3. עם זאת, בעלי הדין חלוקים ביניהם בשאלה מהו יום הרכישה של הזכויות במקרקעין. המערערים טוענים כי יום הרכישה הוא היום שבו רכש הסב ברוך בוכהלטר את הזכויות במקרקעין, דהיינו בשנת 1935. מנהל מס שבח סבור, מצידו, כי יום הרכישה הוא המועד שבו קיבל האב י.צ. בוכהלטר את הזכויות במקרקעין - מחציתם ביום 7.11.64 והמחצית הנותרת ביום 9.6.65. למחלוקת זו השלכות משמעותיות על שיעור המס בו מחוייבים המוכרים, שכן - על-פי סעיף 48א(ד) לחוק - כאשר יום הרכישה קדם לשנת 1948, מוטל מס שבח בשיעור מופחת של 12% מהשבח. כאשר יום הרכישה הוא מאוחר לשנת 1960, מוטל, ככלל, מס שבח בשיעור מלא (סעיף 48א(ב)).

4. נתמקד, אם כן, בהגדרות של "יום הרכישה" לעניין חישוב השבח והמס, כפי שהן מפורטות בסעיף 37 לחוק. יצוין, כי ההגדרות מחולקות לשתי קבוצות ראשיות - קבוצה אחת של הגדרות מופנית לזכויות במקרקעין שנרכשו לאחר תחילתו של החוק והקבוצה האחרת מופנית לזכויות במקרקעין שנרכשו לפני תחילתו של החוק. בתוך הקבוצה הראשונה מופיעות שתי הגדרות מיוחדות הנוגעות לזכויות במקרקעין שהגיעו למוכר בהורשה, ובהן הפנייה ישירה להוראות סעיף 26(א), שעוסקות אף הן ברכישה בהורשה. מן הראוי להביא את ההגדרות הנוגעות לענייננו:

37. יום הרכישה
"יום הרכישה" לענין חישוב השבח והמס:
(1) לגבי זכות במקרקעין או זכות באיגוד שנרכשו לאחר תחילתו של חוק זה -
(ו) לגבי זכות במקרקעין ששווי רכישתה נקבע לפי סעיף 26(א)(1), לרבות שווי רכישה שנקבע כאמור מכוח סעיף 27 - יום פטירת המוריש;
(ז) לגבי זכות במקרקעין ששווי רכישתה נקבע לפי סעיף 26(א)(2), או לפי הסיפה של סעיף 29 כשחל על המוכר סעיף 27 - היום שהיה נקבע כיום הרכישה אילו מכר אותה המוריש ;
(2) לגבי זכות במקרקעין או זכות באיגוד שנרכשו לפני תחילתו של חוק זה -
(ב) במכירה או בפעולה באיגוד שלא שולם בהן מס שבח כאמור -
(1) במכירה שניתנה לה הסכמה לפי פקודת העברת קרקעות - יום מתן ההסכמה;

נמצא, כי לצורך הבירור מהו יום הרכישה, יש לדעת - כתנאי מקדמי - האם הזכות במקרקעין נרכשה לפני תחילתו של החוק, כך שחל עליה סעיף 37(2), או שמא לאחר תחילתו של חוק מיסוי מקרקעין, אזי יש תחולה בלעדית לסעיף 37(1) לחוק. להשלמת התמונה נציין כי תחילתו של חוק מיסוי מקרקעין ביום 22.8.63 (סעיף 116 לחוק). הקושי נעוץ בכך שפעמים רבות, השאלה האם הזכות במקרקעין נרכשה לפני תחילתו של החוק או לאחריו תזכה למענה סופי רק בתום הבירור לפי ההגדרות בסעיף 37(1) או 37(2) לחוק.


5. קושי זה עומד ברקע המחלוקת המשפטית בין בעלי הדין. לטענת המערערים, קבלת זכויות במקרקעין בירושה כלל אינה בגדר "רכישה" לעניין סעיף 37 לחוק. המונח "רכישה" המופיע בסעיף הוא מונח מקביל ל"מכירה", בהתאם לעקרון רציפות מיסוי תקופת השבח, הקובע שכל מכירה תהיה רכישה של העיסקה הבאה. סעיף 4 לחוק קובע כי הורשה איננה מכירה, ולכן הורשה גם אינה רכישה. התוצאה, לשיטתם של המערערים, היא כי שלושת אירועי ההורשה בין בני המשפחה - בשנים 1964, 1965 ו - 1993 - אינם רכישה לעניין סעיף 37 ומכאן שהרכישה היחידה של הזכויות במקרקעין הייתה בשנת 1935. מנהל מס שבח סבור, מנגד, כי המונח "רכישה" מתייחס לרכישת זכויות בנכס לא רק כתוצאה של מכירה, אלא גם כתוצאה של הורשה. לטענתו, שיטת המערערים מביאה לפיצול בין שווי הרכישה לבין יום הרכישה, דבר העומד בסתירה לעקרון צמידות המועדים ומביא לתוצאה בלתי הגיונית.

6. ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו קיבלה את עמדתו של מנהל מס שבח. הוועדה פסקה - מפי השופט (בדימוס) י. בן שלמה ובהסכמת רו"ח א' מונד ורו"ח ט' גרינברג - כי גם הורשה היא "רכישה", כמשמעותה בסעיף 37, וזאת מכמה טעמים. ראשית, סעיף 26 מדבר על שווי הרכישה בהורשה ומכאן שבעיני המחוקק גם הורשה נחשבת כרכישה. סעיף 37(1) דן אף הוא ביום הרכישה של זכות ששויה נקבע לפי סעיף 26 ומה הטעם לקבוע יום רכישה לקבלת דבר שאינו עולה כדי רכישה. מסקנתה של ועדת הערר הייתה כי סעיף 26 מהווה הסדר ספציפי לגבי שווי הרכישה בהורשה. ועדת הערר ציינה בהקשר זה:
---העובדה שהמחוקק נקט [בסעיף 26] בלשון "זכות מקרקעין שהגיעה למוכר או לעושה הפעולה בדרך הורשה", ולא אמר "שנרכשה בדרך הורשה" אינה מעלה או מורידה. החשוב הוא התכלית, ולענייננו אי אפשר לדבר על שווי רכישה ויום רכישה בהורשה, מבלי לראות את הירושה כרכישה.

7. בהמשך בחנה ועדת הערר את שרשרת הירושות במקרה הנדון. נקודת המוצא הייתה ההורשה האחרונה בשנת 1993 מהמנוח י.צ. בוכהלטר למערערים. כיוון שי.צ. בוכהלטר נפטר לאחר אפריל 1981, שווי הרכישה נקבע לפי סעיף 26(א)(2) ויום הרכישה מוגדר, בהתאם, בסעיף 37(1)(ז). לפי הגדרה אחרונה זו, יום הרכישה הוא היום שהיה נקבע כיום הרכישה אילו מכר אותה המוריש, כלומר יום הרכישה על-ידי י.צ. בוכהלטר. לפיכך, המשיכה ועדת הערר ובדקה את העברת מחצית הזכויות במקרקעין בירושה מבלה לי.צ. בוכהלטר בשנת 1965 ומברוך לי.צ. בוכהלטר בשנת 1964. מכיוון ששתי ההורשות קדמו לאפריל 1981, שווי הרכישה נקבע לפי סעיף 26(א)(1) ויום הרכישה - המוגדר בסעיף 37(1)(ו) לחוק - הוא יום פטירת המוריש. התוצאה היא כי יום הרכישה הוא יום פטירת המורישים בלה וברוך - המחצית האחת בשנת 1964 והמחצית השניה בשנת 1965. כאן נעצרת, בהתאם לסעיפים 26(א)(1) ו-37(1)(ו), הבדיקה לאחור בשרשרת ההורשות.

8. אומר מיד כי נימוקיה ומסקנתה של ועדת הערר מקובלים עליי. אמנם, בשל המבנה המסורבל של סעיף 37 לחוק, עמדתם של המערערים עשויה, במבט ראשון, לשבות את הלב. ואולם, עיון מעמיק בהוראות החוק מוביל למסקנה כי פרשנותם של המערערים יוצרת מעגל שוטה ומרוקנת חלק מהוראות החוק מכל תוכן. כדי להשיב לטענותיהם של המערערים, אבחן שתי סוגיות: ראשית, האם קבלת זכויות במקרקעין בירושה היא "רכישה" לעניין סעיף 37 לחוק? שנית - בהנחה כי גם הורשה היא רכישה - כיצד תיעשה הבחירה בין שני חלקיו של סעיף 37, ובמילים אחרות, האם נקודת המוצא תהיה הרכישה האחרונה בה הועברה הזכות במקרקעין לידיו של המוכר, או שמא הרכישה ההיסטורית אליה מובילות ההגדרות בסעיף 37 עצמו?


9. בצדק קבעה ועדת הערר, כי גם קבלה של זכויות במקרקעין בירושה נכנסת לגדר רכישה. יום הרכישה לצורך סעיף 37 הוא היום בו הגיע הנכס לידיו של המוכר (בין בדרך של מכירה, מתנה, הורשה וכיוצא באלה) השווה ע"א 498/77 מנהל מס שבח מקרקעין
נ' חסותה, פ"ד לב(2), 186, 189. במקרה של הורשה, יום קבלת הנכס על-פי עקרון הנפילה המיידית, הוא יום מותו של המוריש (סעיף 1 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965). בקביעה זו אין כל חידוש. הטענה כי הורשה אינה רכישה כבר הושמעה ונדחתה בפרשת ע"א 146/76 פוגל נ' מנהל מס שבח מקרקעין
, פ"ד לא(1) 352. מן הראוי להביא מדבריו של השופט י' כהן, היפים גם לענייננו, הגם שהדברים נכתבו לפני חקיקת סעיפי המשנה 37(1)(ו) ו-37(1)(ז) בתיקון משנת תשמ"ד. וכך הוא כותב:


לפי פשוטו של הביטוי "יום הרכישה", הרי משמעותו היא, היום שבו רכש המוכר את הנכס, וכאמור במקרה של הורשה רוכש היורש את הנכס ביום פטירת המוריש. אמנם בסעיף 4 של החוק נאמר "הורשה איננה מכירה... לענין חוק זה", אך אין פירושו של דבר שהורשה איננה "רכישה" והמחוקק הבדיל בין "מכירה", אשר הוגדרה בסעיף 1 של החוק לבין "רכישה". על-כן המערער יכול היה להצליח בטענתו, שיש לראות כ"יום הרכישה" לא את היום שבו רכש המוכר, דהיינו המערער, את הזכות במקרקעין, אלא את היום שבו רכש המוריש זכות זו, רק לו היה יכול להצביע על הוראה בחוק המצדיקה פירוש כזה. המערער מסתמך בענין זה על הוראות בסעיף 37 שבו מוגדר "יום הרכישה", אך אין באותו סעיף כל הוראה שבמקרה של רכישה על-ידי הורשה "יום הרכישה" הוא לא היום שבו זכה היורש בזכות במקרקעין, אלא היום שבו זכה המוריש בזכות במקרקעין. ... לפיכך, בהעדר הוראות מיוחדות בחוק הקובעות ש"יום הרכישה" על-ידי היורש הוא היום שבו המוריש רכש את הזכות, מן ההכרח לקבוע שברכישה על-ידי הורשה "יום הרכישה" של היורש הוא יום פטירתו של המוריש.


10. המערערים מבקשים להסתמך על עקרון כללי, לפיו הורשה אינה אירוע מס ולכן היורש נכנס תמיד לנעלי המוריש, לעניין יום הרכישה. אין לקבל טענה זו. כפי שנפסק בפרשת פוגל, בהעדר הוראה מפורשת בחוק, לא ניתן לדלג מעל ההורשות של זכות המקרקעין. אמנם, בסעיף 4 לחוק נקבע כי "הורשה אינה מכירה", אך מהוראות חוק אחרות, כגון סעיף 26, עולה כי להורשה יש נפקויות בקביעת יום הרכישה ושוויה. הרעיון כי היורש בא בנעלי המוריש לעניין יום הרכישה ושוויה מוגבל למצבים המפורטים בהוראות החוק. ההוראה הרלוונטית לענייננו מצויה, כאמור, בסעיף 37(1)(ז) לחוק והיא מתפרשת אך ורק על הורשות שאירעו משנת 1981 ואילך. למעשה, מבקשים המערערים להסתמך על הרעיון הטמון בסעיף 37(1)(ז), אך זאת מבלי להיזקק כלל להגדרה בסעיף, שכן הם מבקשים לפנות ישירות להגדרה החלופית שבסעיף 37(2) לחוק. יש להעיר, כי גישתם של המערערים מרוקנת את סעיף 37(1)(ז) מכל משמעות. סעיף זה מפנה ליום הרכישה "שהיה נקבע כיום הרכישה אילו מכר אותה המוריש" דהיינו, יום הרכישה של המוריש. אם ממילא קבלה בירושה אינה "רכישה", סעיף 37(1)(ז) מתייתר לחלוטין. נראה, אם כן, כי פרשנותם של המערערים אינה מתיישבת עם ההגיון העומד בבסיס הוראות החוק, עליו אנסה לעמוד בקצרה.


11. סעיפי המשנה 37(1)(ו) ו-37(1)(ז) הוספו לחוק בתיקון מס 15 משנת תשמ"ד, יחד עם תיקון סעיפי המשנה 26(א)(1) ו-26(א)(2). סעיפי המשנה 37(1)(ו) ו-37(1)(ז) לחוק קשורים באופן הדוק לסעיפי המשנה 26(א)(1) ו-26(א)(2) בהתאמה, הן מבחינה טכנית-פורמלית, הן מבחינה עניינית. הזיקה הטכנית מצויה בהפנייה מההגדרות בסעיף 37(1) להוראות סעיף 26(א). הזיקה העניינית מבוססת על עקרון צמידות המועדים. העקרון נועד להגשים את התכלית של הטלת מס על השבח שנצבר מהרכישה ועד המכירה. הפיצול בין המועד לפיו קובעים את "שווי הרכישה" לבין "יום רכישה" מנוגד לכל הגיון ומביא לעיוותים בהטלת המס. על הטעמים שבבסיס עקרון צמידות המועדים עמדה בהרחבה השופטת מ' בן-פורת בפרשת ע"א 65/82 מנהל מס שבח נ' הרשקוביץ, פ"ד לט(4) 281. אותה פרשה נדונה לפי הדין שקדם לתיקון משנת תשמ"ד, אך פסק הדין ניתן לאחר חקיקת התיקון. בית המשפט התייחס הן לחשיבות העקרונית שבצמידות המועדים ולעיוותים שעלולים להיגרם מן הפיצול, הן למצב החוקי לאחר התיקון משנת תשמ"ד. בהקשר זה מעיר בית המשפט (שם, בעמ' 290 [ג]):

---המשותף להשקפתי על החוק כנוסחו בזמן הרלוואנטי ולתיקון המאוחר הוא העדר כל פיצול בין המועדים של "יום הרכישה" ל"שווי הרכישה".
ראה גם ע"א 253/79 טוכמינץ ואח' נ' מנהל מס שבח רחובות, פ"ד לו(2) 665, בעמ' 669.


12. נמצא, כי הבירור של "יום הרכישה" לפי ההגדרות בסעיף 37 והבירור של "שווי הרכישה" לפי הוראות סעיף 26 צריכים להתבצע בצמידות. מסעיף 26(א) עולה כי הבירור מתחיל מן ההעברה האחרונה של הזכות לידיו של המוכר, שכן הסעיף מדבר על "שווי הרכישה של זכות במקרקעין... שהגיעה למוכר .... בדרך של הורשה". כלומר, תחילה יש לבדוק את החוליה האחרונה דרכה הגיעה הזכות למוכר, הן מבחינת שווי הרכישה, הן מבחינת יום הרכישה. אם החוליה האחרונה הייתה הורשה שארעה לאחר אפריל 1981, כפי שהיה במקרה הנדון, לפי סעיף 26(א)(2) וסעיף 37(1)(ז), יש לבדוק מהו יום הרכישה ושווי הרכישה של המוריש, בדיקה שמובילה לחוליה מוקדמת יותר בשרשרת ההורשות. הבדיקה אחורנית תיעצר - במצוות סעיפים 26(א)(1) ו-37(1)(ו) - אצל המוריש האחרון לפני אפריל 1981. לגבי הורשה שקדמה לאפריל 1981 נקבע בחוק כי יום הרכישה הוא יום פטירת המוריש ושווי הרכישה הוא השווי ביום פטירת המוריש. ראה י' הדרי, מס שבח מקרקעין (תל-אביב, כרך ב' תשנ"ד), בעמ' 230:
---אם קיימת "שרשרת של ירושות", שכולן קודמות ל-1.4.1981, יום הרכישה של היורש האחרון הוא יום פטירת המוריש האחרון, ולא יום פטירת המורישים שקדמו לו.

ראה גם ע"א 165/88 מנהל מס שבח מקרקעין
, ירושלים נ' מקוב, פ"ד מה(2) 216. באותה פרשה מדובר היה בזכות במקרקעין שעברה פעמיים בירושה - פעם אחת בשנת 1960 ופעם נוספת בשנת 1967. השופט ש' לוין קבע כי הדיבור "מוריש" לענין סעיפים 26(א)(1) ו-37(1)(ו) הוא המוריש האחרון ממנו קיבל המוכר את הזכות במקרקעין. בית המשפט מעיר כי "אם לא תאמר כן ונכס החליף ידיים עקב פטירת ארבעה דורות של יורשים בזה אחר זה במה עדיף דווקא מוריש אחד על משנהו?".


13. אין חולק, כי העצירה במועד פטירתו של המוריש האחרון לפני אפריל 1981 עשויה לפגוע בעקרון רציפות המס. אם מוריש זה קיבל אף הוא את הזכות במקרקעין בדרך הפטורה ממס שבח, נותרת תקופה "קדומה" עליה לא יוטל חיוב במס שבח. הנחת המחוקק היא, שתחת מס שבח שולם בזמנו מס עזבון, שהרי המוריש נפטר לפני ביטולו של מס עזבון בשנת 1981. מובן, כי גם ההוראות המקבילות בסעיפים 37(1)(ו) ו-37(1)(ז) לחוק עשויות לפגוע בעקרון רציפות המס וליצור תקופה בה לא יחול חיוב במס שבח. על עקרון רציפות המס ראה ע"א 1458/99 רוזנברג נ' מנהל מס שבח מקרקעין
(טרם פורסם) פסקה 3. י' הדרי, כרך ב', עמ' 91 ואילך. הקטיעה של רציפות המס בכך שאין גובים מס שבח על התקופה שקדמה לפטירתו של המוריש האחרון שנפטר לפני אפריל 1981 היא בהתאם להוראות חוק מפורשות. כאמור, הרעיון העומד מאחורי הקטיעה הוא למנוע גביה כפולה של מס שבח ושל מס עזבון בגין זכות במקרקעין שעברה בירושה. אמנם, לא תמיד רעיון זה מתממש במלואו, בשל שוני אפשרי בהטלת המס, אך הדבר אינו מצדיק התעלמות מהוראות חוק מפורשות. אחת מתוצאות הלוואי האפשריות של עצירת הבדיקה אחורנית של שרשרת ההורשות וקטיעת רציפות המס היא "אבדן" האפשרות ליהנות משיעורי מס מופחתים בהתאם לסעיף 48(ד) לחוק.

14. מן האמור עולה כי בענייננו, בירור "יום הרכישה" יתבצע בשני שלבים. בשלב ראשון יש להחיל את ההגדרה שבסעיף 37(1)(ז) על ההורשה משנת 1993. הגדרה זו מובילה להורשה הקודמת, דהיינו הורשת מחצית הזכויות בשנת 1964 ומחצית נוספת בשנת 1965. על הורשות אלה חלה ההגדרה שבסעיף 37(1)(ו), לפיה יום הרכישה הוא יום פטירת המוריש. התוצאה היא, כי קביעת ועדת הערר לפיה יום הרכישה של מחצית הזכויות הוא בשנת 1964 ומחצית אחרת בשנת 1965, בדין יסודה.

אי לכך, הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכר-טירחת עורך-דין בסך כולל של 20,000 ₪.

ש ו פ ט

הנשיא א' ברק
:
אני מסכים.
ה נ ש י א

השופט א' ריבלין
:
אני מסכים.
ש ו פ ט

לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' אנגלרד
.
ניתן היום, א' בניסן התשס"ג (3.4.2003).
ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01003550_q02.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








עא בית המשפט העליון 355/01 רות בוכהלטר נ' מנהל מס שבח מקרקעין, איזור תל-אביב, [ פ"ד: נז 3 457 ] (פורסם ב-ֽ 03/04/2003)











תיקים נוספים על רות בוכהלטר
תיקים נוספים על מנהל מס שבח מקרקעין
תיקים נוספים על איזור תל-אביב




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט