א.מ. חטיפי העמק בע"מ - משה סבג, חוטבא עפיף בן סלים (דושי), שי מוצרים פיקנטיים בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
א.מ. חטיפי העמק בע"מ משה סבג חוטבא עפיף בן סלים (דושי) שי מוצרים פיקנטיים בע"מ
 
א.מ. חטיפי העמק בע"מ - משה סבג, חוטבא עפיף בן סלים (דושי), שי מוצרים פיקנטיים בע"מ
תיקים נוספים על א.מ. חטיפי העמק בע"מ | תיקים נוספים על משה סבג | תיקים נוספים על חוטבא עפיף בן סלים (דושי) | תיקים נוספים על שי מוצרים פיקנטיים בע"מ |

1376/05 בשא     31/03/2005




בשא 1376/05 א.מ. חטיפי העמק בע"מ נ' משה סבג, חוטבא עפיף בן סלים (דושי), שי מוצרים פיקנטיים בע"מ




בעניין:

12



בתי הדין לעבודה


בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת
בש"א 1376/05
בש"א 1482/05-1481

בתיק עב' 2986/03


בפני
: כב' השופטת עידית איצקוביץ

בעניין
:
א.מ. חטיפי העמק בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
י. שרף ואח'

המבקשת


נ
ג
ד


1. משה סבג
ע"י ב"כ עו"ד
אברהים אבו ראס
2. חוטבא עפיף בן סלים (דושי)
3. שי מוצרים פיקנטיים בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
ראסם אבו ליל

המשיבים


החלטה

1.
המבקשת היא חברה המייצרת עבור "תלמה" חטיפים בשם "כיפלי" המתחרה ב"ביסלי" של "אסם" והמקבילים לו בטעם.
משיב מס' 1 (להלן: "משה") הוא עובד לשעבר של המבקשת, שעבד אצלה משנת 1996 עד לשנת 2003.
משיב מס' 2 (להלן: "דושי") הינו הבעלים של חנות גדולה של מכירה סיטונאית בדרך שפרעם בנצרת למכירת דברי מזון וחומרי נקיון.
משיבה מס' 3 הינה חברה בבעלות של דושי (להלן: "המפעל"), שהתאגדה ונרשמה בתאריך 5.8.04.

2.
בין הצדדים מתנהל סכסוך אשר התחיל באמצע שנת 2003, ושבגינו הוגשו מספר תובענות, שהנהלות בפני
בית דין זה.
הבקשה הנוכחי היא בקשה לצו כינוס נכסים זמני, במסגרת סעיפים 16 (א)
ו- 20 (א) (2) לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").




3.
ההיסטוריה של הסכסוך
:

המבקשת הגישה נגד משה (עובדה לשעבר), שני אחיו (רוני ויצחק) וחברה שבבעלותם (מ.י. חטיפים בע"מ) תובענה להגבלת חופש העיסוק, בטענת גזילת סודות מסחריים שלה.


בתאריך 7/7/03 ניתן

פסק דין
בבקשה לצו מניעה קבוע בתיק עיקרי עב' 1997/03, על ידי כב' השופט חיים ארמון (להלן: "פסק הדין").

בחלק האופרטיבי של פסק הדין הורה כב' השופט ארמון למשה, אחיו איציק ולחברה שבבעלותם (הנתבעים באותו תיק), כולם יחד וכל אחד מהם לחוד, להימנע מלעשות שימוש בסודותיה המסחריים של התובעת (המבקשת הנוכחית). תוקף הוראה זו יחול כל עוד המידע הנידון ימשיך להיות בגדר "סוד מסחרי".

לעניין זה נקבע כי הגדרת המונחים "שימוש" ו"סוד מסחרי" תהיה כהגדרתם בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות.



בנוסף על כן, ולצורך אי הפרת האיסור כפי שנקבע בצו, ציווה פסק הדין לשלושת הנתבעים, שלושתם יחד וכל אחד מהם לחוד, לנהוג על פי האמור להלן:

(ס' 62)
"על משה, איציק והנתבעת (י.מ. חטיפים בע"מ), שלושתם יחד וכל אחד מהם לחוד, לנהוג על פי האמור להלן:
א.
עליהם להימנע מעשיית שימוש במכשיר ה"מטגנת" דוגמת זו המצויה במפעל התובעת.
ב.
עליהם להימנע מעשיית שימוש במכשיר ה"מטגנת", כל עוד לא יציגו לתובעת ראיות על אופן רכישתה (ואם אין מדובר ב"מוצר מדף" - גם על דרך תכנונה) וכל עוד ראיות מעין אלה לא יניחו את דעת התובעת על כך שאין מדובר ב"מטגנת" שנרכשה או יוצרה תוך הפרת סודותיה המקצועיים של התובעת. תוקף הוראה זו עד ליום 30/4/2005.
ג.
עליהם להימנע מייצור חטיפים הדומים במרקמם ובטעמם לחטיפים הידועים בשמות המותג "במבה" ו/או "ביסלי" של "אסם", כל עוד לא יציגו לתובעת ראיות על אופן רכישת הידע הנדרש לשם ייצור החטיפים, וכל עוד ראיות מעין אלה לא יניחו את דעת התובעת על כך שהידע נרכש על ידיהם באופן לגיטימי ושלא בדרך של גזילת סודותיה המקצועיים של התובעת.
תוקף הוראה זו בכל הנוגע לחטיף הדומה ל"במבה" - עד ליום 30/4/2005.
ד.
עליהם להימנע ממכירה סיטונית של חטיפים כאמור בס"ק ג' לעיל, כל עוד לא יציגו לתובעת ראיות על אופן רכישת החטיפים הנמכרים וכל עוד ראיות מעין אלה לא יניחו את דעת התובעת על כך שהחטיפים נרכשו ממקור המוכר אותם כדין. תוקף הוראה זו עד ליום 30/4/2005.
ה.
עליהם להימנע מלהתקשר בקשרים עסקיים ובקשרי עבודה עם זאהר ועם מר טלמן סלמנדייב, בטרם יחלפו 14 ימי עבודה מהיום שבו יתנו לתובעת פרטים על מהות ההתקשרות, כדי לאפשר לתובעת לנסות למנוע את ההתקשרות. תוקף הוראה זו עד ליום 31/12/2003.
(ס' 63)
מאחר שייתכן שבכל מקרה שבו יהיה על משה, איציק והנתבעת להציג לתובעת ראיות להנחת דעתה, על פי האמור בסעיף 62 לעיל, יהיו חלוקי דעות בין הצדדים, מומלץ לצדדים להגיע להסכמה על דרך ליישוב אותם חלוקי דעות, כגון מינוי איש מקצוע מוסכם כמי שיבחן את הראיות ויראה אם יש בהן כדי להספיק להנחת דעתה של התובעת. מכל מקום, אם אכן יהיו חלוקי דעות והצדדים לא יצליחו לפתור אותם בדרך מוסכמת, יוכל כל צד לבקש הוראות מבית הדין או לפנות לבית הדין בתובענה מתאימה".


כנגד פסק הדין הוגש ערעור בפני
בית הדין הארצי לעבודה והתקיים דיון בערעור, כאשר בתום הדיון, בתאריך 30/10/03, ניתן

פסק דין
כדלקמן:

"בית הדין האזורי יבהיר בהליך הקרוב שיתנהל בפני
ו את סעיף 62 (ג) לפסק דינו, במובן זה שהוא יבהיר אם הכוונה של ההגבלה עד ה-30/4/05 היא רק לגבי "במבה" או גם לגבי "ביסלי".
מעבר לכך חוזרים בהם המערערים מהערעור לאור הצהרותיה של המשיבה בדיון בפני
נו.

המשיבה מוותרת על הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד".

בעקבות פסק הדין של כב' בית הדין הארצי, הבהיר כב' השופט ארמון בהחלטה מתאריך 2/11/03 כי "ההגבלה עד ליום 30/4/05 שנרשמה בסעיף 62 ג' לפסק הדין, מתייחסת (כאמור במפורש בסעיף) רק לגבי חטיף הדומה ל"במבה" לגבי חטיף הדומה ל"ביסלי" לא נרשמה כל הגבלה בזמן, וזאת באופן מודע, ובשל כך שעל סמך העדויות שהובאו בתיק (במיוחד עדותו של מר מרמור), התרשמתי שלגבי "ביסלי" מדובר בסוד שמור יותר מאשר לגבי "במבה", ולכן לא סברתי שנכון להגביל בזמן את ההוראה שנרשמה בפסק הדין לגבי "ביסלי"".

לאחר מתן פסק הדין, בעקבות טענה כי משה, אחיו איציק והחברה שבבעלותם פעלו בניגוד להוראות פסק הדין, השלימו בנייה של מטגנת, עשו בה שימוש וייצרו באמצעותה חטיפים מסוג הידוע כ"ביסלי" ושיווקו אותם באמצעות דושי, הגישה המבקשת בקשה למינוי כונס נכסים (בש"א 2822/03) ובקשה במסגרת פקודת ביזיון בית המשפט (בש"א 2812/03)
אותן בקשות הועברו לטיפולי, לאחר שכב' השופט חיים ארמון פסל את עצמו מלהמשיך לדון בסכסוך.
כמו-כן, הגישה המבקשת תביעה למתן צו מניעה קבוע ותביעה כספית (תיק עב' 2986/03).

בפעולת כינוס נכסים שנעשתה על פי צו שניתן במעמד צד אחד נתפסו ראיות, מטגנת ומוצרים דימוי חטיף "ביסלי", במפעל של משה בעפולה עילית וכן במחסנים שבבעלות דושי בדרך שפרעם בנצרת.
בהחלטתי בבש"א 2822/03, מיום 30.11.03, קבעתי כי ישנה תשתית ראייתית נדרשת לצורך המשך הליך של כינוס נכסים, כאשר הוריתי על החזרת המטגנת למשיבים בבקשה, בכפוף להפקדת ערובה לקיום התחייבות שלא להשתמש בה לצורך ייצור חטיפים שייצורם נאסר בפסק הדין.

בבקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט (בש"א 2812/03) קבעתי כי משה, אחיו יצחק והחברה שבבעלותם התנהגו בהפרה ברורה של הצו שניתן בפסק הדין של כב' השופט חיים ארמון מיום 7.7.03 וכי במידה ותהיה הפרה נוספת על הוראות פסק הדין, עליהם לשלם קנס בסך 2,500 ₪ בגין כל יום של הפרה. לגבי דושי, קבעתי כי לא קיימת תשתית עובדתית על מנת לחייב אותו בביזיון, מאחר ולא הוכח במידה הנדרשת כי הוא ידע על הצווים שבפסק הדין ועל הפרתם.

במסגרת התביעה העיקרית התקיים דיון מוקדם, כאשר במקביל הוגשה תביעה לפיצויי פיטורים על ידי משה נגד המבקשת.
דושי, אשר נתבע במסגרת אותו תיק 2986/03 הגיש בקשה לדחות את התביעה נגדו מחוסר סמכות עניינית, בהתחשב כי הוא לא נמנה עם עובדי מי מהצדדים ואינו עוסק בתחום עיסוק המבקשים. מותב של בית הדין, בראשותי, החליט ביום 21.2.05 לקבל את הבקשה, וקבע כי אין לבית דין זה סמכות עניינית לדון בתובענה כנגד המבקש, שצריכה להתברר בפני
בית המשפט המוסמך, ועל כן, דחה את התביעה נגד דושי, בהתאם לאמור בתקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991.
ב"כ המבקש הודיע כי הוא הגיש ערעור כנגד אותה החלטה.

4.
ההליך הנוכחי
:

במסגרת ההליך הנוכחי הגישה שוב המבקשת בקשה למינוי כונס נכסים במעבד צד אחד, ואכן ניתנה החלטה בתאריך 10.3.05 שבה מונה ככונס נכסים עו"ד יצחק שרף, ב"כ המבקשת, בכפוף להפקדת פיקדון בסך 40,000 ₪ או ערבות בנקאית צמודה ובלתי תלויה על אותו סכום.
הצו בוצע בתאריך 17.3.05 במפעל הממוקם באזור התעשייה תרדיון וכן, בעסק של דושי בדרך שפרעם בנצרת.
לפי הדו"חות שהוגשו על ידי עו"ד שרף, ככונס נכסים שבוצעה במפעל נכחו דושי, משה, אקמן בן נתן ועוד שלושה פועלים. לפי הרישום בדו"ח:

"ברגע שהבינו מה קורה אקמן ומשה יצאו מהמקום. אקמן עם מחשב נייד שהיה מחובר למדפסת במשרד ומשה עם תיק מסמכים. רצנו אחריהם ואקמן זרק את המחשב על הרצפה וניפץ אותו וקפץ על השברים לוודא הריסת המחשב. משה שם את התיק ברכב. הוצאנו את התיק. במקום היה קו ייצור הכולל מערבל, משקל, אקסטרודר, מטגנת, מתבלת ומכונת אריזה. מכונת המטגנת פורקה ונלקחה".

הכונס ערך רשימה של מסמכים שנתפסו בפעולת הכינוס.

בפעולה שבוצעה בדרך שפרעם בנצרת נכחו דושי, עובד שלו, עו"ד אבו ליל, עו"ד ניג'ם מוחמד, חיים לנקרי (מטעם הכונס) ושלושה שוטרי מג"ב. באותה פעולה בעסק של דושי נתפסו 12 משטחים עם ארגזי "ביסלי" (368 ארגזים של חטיפים דמויי ביסלי נושאים את השם "שי חטיפים פיקנטיים" בתפזורת ובשקיות).
לאחר הדיון שהתקיים בבקשה, במעמד כל הצדדים, הגיש הכונס דו"ח מס' 2, המתייחס למטגנת שנתפסה במפעל בתדריון.

5.
לבקשה צורפו תצהירים של מר אורי מטוס, מנהל ובעל מניות של המבקשת, של מר איברהים שהין, חוקר פרטי, בעל חברת חקירות, שביצע פעולות חקירה במפעל ומר חיים לנקרי, מתמחה כחוקר פרטי ועובד בשירותו של איברהים שהין, באשר לפעולות חקירה שבוצעו.
בתאריך 20.3.05 הוגשו בקשות לביטול צו כינוס נכסים במעמד צד אחד, מטעם משה (בש"א 1481/05) ומטעם דושי והמפעל (בש"א 1482/05).

הדיון במעמד הצדדים התקיים בתאריך 23.3.05.
הצדדים הגיעו להסכמה דיונית על פיה לא נשמעו חקירות, הם הגישו סיכומים בכתב ובית הדין התבקש לתת החלטה לפי החומר שבתיק.

6.
המסגרת הנורמטיבית ושיקולים למתן צו כינוס נכסים
:


התייחסתי למסגרת הנורמטיבית לבקשה למינוי כונס נכסים ולשיקולים למתן הצו בהחלטה שנתתי בבש"א 2822/03, ואין אלא לחזור על מה שנאמר שם.

א.
הסמכות למינוי כונס נכסים נקבעה בסעיף 16 לחוק עוולות מסחריות, אשר קובע:

(א)
הוכח להנחת דעתו של בית המשפט, בתצהיר או בעדות אחרת, כי קיים חשש של ממש לביצועה של עוולה, רשאי הוא למנות, בצו, כונס נכסים, ולהסמיכו להיכנס לחצרים המוחזקים על ידי הנתבע או על ידי אדם אחר שאינו הנתבע (להלן - צד שלישי), לשם חיפוש ותפיסת נכסים אשר הופקו תוך ביצוע העוולה או שימשו לביצועה, או לשם תפיסת ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן; בחיפוש ובתפיסה לפי פרק זה, של מחשב, חומר מחשב או פלט, כהגדרתם בחוק המחשבים, התשנ"ה - 1995, יחולו הוראות סעיפים 23א ו-32(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, בשינויים המחויבים.
(ב)
כונס נכסים מוסמך להשתמש בכוח במידה סבירה לשם ביצוע הצו, ובלבד שהתלווה אליו שוטר; בית המשפט רשאי להורות למשטרת ישראל לסייע לכונס הנכסים בביצוע תפקידו על פי הצו.
(ג)
הכניסה, החיפוש והתפיסה ייעשו על ידי כונס הנכסים בנוכחות שני עדים; הכונס יגיש לבית המשפט, בתוך שבעה ימים מיום הביצוע, דין וחשבון על החיפוש והתפיסה.

באשר לדרישות המצדיקות הטלת הצו, שהוא במהותו סעד זמני כמשמעותו בפרק כ"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, נדרש להוכיח להנחת דעתו של בית המשפט או בית הדין כי קיים חשש של ממש לביצועה של עוולה, כהגדרתה בחוק עוולות מסחריות.
לגבי תפיסת הנכסים, הדרישה היא שמדובר בנכסים אשר הופקו תוך ביצוע עוולה או שימשו לביצועה או לשם תפיסת ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן.
לכן, נדרשת הוכחה לכאורה לביצוע של עוולה במסגרת חוק עוולות מסחריות וכן, כי הנכסים הנתפסים הופקו תוך כדי הפרת החוק (ביצוע עוולה) או שימשו לצורך אותו ביצוע, או שמדובר בחומר ראייתי שיידרש למען הוכחת התביעה העיקרית, שקיים חשש להעלמתו.

מידת ההוכחה הנדרשת למתן צו כינוס היא בראיה שמשקל הסתברות התגשמות תוכנה הוא ברמה גבוהה

(ראו: ד"ר ש' לוין, פרוצדורה אזרחית – סדר דין מיוחדים בבתי המשפט תשס"ג – 2003, ע' 302).

ב.
שיקולים למתן צו זמני:

התנאים למתן צו זמני גובשו בפסיקה. השאלה הראשונה היא "אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה" (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שישית, סעיף 462) בשעה שהכלל הוא שצו כאמור יינתן כאשר יש צורך לשמור על מצב קיים, שאם יחול בו שינוי עד לגמר הדיון עלול התובע לקפח את זכותו.
שאלה נוספת, חשובה לא פחות, שעה שמבוקש צו זמני היא: "האם ניתן נזקו של התובע לפיצוי בכסף אם ימאן בית המשפט לתת לו סעד זמני? ומאידך גיסא – מה נזק עלול הצו הזמני לגרום לנתבע אם התביעה תידחה" (זוסמן לעיל, סעיף 494 באסמכתאות שם דב"ע נב 262-3 מעריב הוצאות בע"מ נ'
ארנון מוזס ואח', פד"ע כד 511).

ג.
שיקולים מיוחדים למתן צו כינוס נכסים:

בדיון בבקשה לצו כינוס נכסים יש להתייחס לאופי המיוחד של הצו, שבמהותו פולשני ויש בו כדי לפגוע בפרטיותו של אדם ולפיכך ינתן רק מששוכנע בית הדין כי מתן הצו הינו לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.
אופיו ותוכנו המשפטי של סעד כינוס נכסים משתנה לפי ההקשר החקיקתי שבו מופיע המונח ולפי סוגי הנכסים שעל כינוסם מופקד כונס הנכסים.
לדוגמא, קיימות הוראות באשר למינוי כונס נכסים לפי תקנות סדר הדין האזרחי, שהוזכרו לעיל, כונס נכסים לפי חוק הוצאה לפועל התשכ"ז – 1967, כונס לפי פקודת המיסים (גביה) כונס לפי פקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג-1983, כונס נכסים לפי פקודת השותפיות (נוסח חדש) התשל"ה-1975 ועוד.
לאור זאת, הנסיבות המיוחדות המצדיקות הטלת הצו משתנות בהתאם להקשר החקיקתי שבו מדובר ובהתאם לסוג הנכסים שהכונס מופקד עליהם.

ככלל, מינוי כונס נכסים מאופיין כהליך "חמור" או מרחיק לכת משום שבמהותו מבצע הכונס פעולות של השתלטות על נכסים וניהולם לשם מימוש החוק.
יש בכך למעשה משום הפקעת השליטה בקניינו של האדם ופעולה מעין זו לא תעשה כדבר שבשגרה וללא צורך מיוחד. נפסק כי "הכרה בצורך מיוחד כזה מחייבת איזון נורמטיבי בין זיקתו הבסיסית של חייב לקניינו וזכותו להליך הראוי, לבין כבודו וזכותו הקניינית של נושה המנסה ללא הצלחה לגבות חוב פסוק" (ע"א 447/92 הנרי רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט (2) 102). דברים אלה נאמרו באשר לסעד של כינוס נכסים לצורך הבטחת ביצוע פסק הדין אך, בשינויים המחוייבים, יפים הם גם לענייננו.

למרות חומרתו של הסעד, ובשל כך, יש לבחון את התכלית המיוחדת של חוק עוולות מסחריות שמטרתו להגן על קניין רוחני של אדם, על כל המשתמע מכך.

בהתחשב בתכלית המיוחדת של ההוראה שבסעיף 16 לחוק העוולות המסחריות, ניתן להגדיר את המטרות של מינוי כונס נכסים כאחד מאלה, או במצטבר:

א.
תפיסת ראיות הנדרשות לצורך המשפט שאמור להתנהל, כאשר בלי תפיסתן קיים חשש סביר להעלמתן.
ב.
תפיסת נכסים אשר הופקו תוך כדי ביצוע עוולה ולכן הם פרי של גזל סוד מסחרי.
ג.
תפיסת נכסים אשר שימשו לביצוע עוולה.

באשר לראיות עתידיות עליהן מדובר בסעיף א' לעיל, הרציו של הסעיף ברור, מדובר בסעד המאפשר לתובע להוכיח את תביעתו.
באשר לנכסים שפורטו בסעיפים ב' ו-ג' לעיל, מטרת התפיסה היא כפולה: מניעת המשך ביצוע עוולה והקטנת נזקו של הבעלים של הסוד המסחרי, שממנו נגזל.

7.
טענות מקדמיות
:

בטרם אדון בשאלה האם הנסיבות העובדתיות מצדיקות הטלת הצו או ביטולו, אתייחס לטענות מקדמיות שהועלו על ידי ב"כ המשיבים:


א.
טענה על פקיעת הצו:

נטען כי צו כינוס נכסים פקע מאחר ולא הוגשה תביעה תוך 7 ימים ממתן הצו.
אני סבורה כי דין טענה זו להידחות. זאת, בהתחשב כי במסגרת תיק עב' 1997/03 מתנהלת תביעה לצו מניעה קבוע ותביעה כספית בגין כל הזנק אשר נגרם למבקשת כתוצאה מגזל סוד מסחרי והפרת צו שיפוטי על ידי משיבים 1 ו-2 (לגבי התביעה נגד משיב 2, כפי שנאמר, הוגש ערעור).
הבקשה הנוכחית לכינוס נכסים מטרתה לתפוס ראיות הקשורות לאותה תובענה עיקרית והן, למנוע המשך ביצוע עוולה שבגינה מבוקש צו מניעה קבוע במסגרת אותו תיק.
לכן, התובענה הנדרשת בסעיף 17 (ג) לחוק עוולות מסחריות כבר הוגשה ואין הצדקה להכריע על הפקעת הצו.

ב.
טענה של חוסר סמכות:


ב"כ משיב מס' 1 טען כי אין לבית הדין סמכות לדון בבקשה, מאחר ומדובר במימוש של

פסק דין
חלוט.
הסמכות של בית הדין לדון בבקשה זו, במיוחד עת קיים

פסק דין
האוסר על שימוש שלא כדין של סוד מסחרי, נקבעה בסעיף 22 (ב) לחוק עוולות מסחריות.

בנוסף, טען ב"כ משיבים
2 ו-3 כי לאור החלטת בית הדין לגבי חוסר סמכות לדון בתובענה העיקרית כנגד הצדדים השלישיים, אין גם סמכות לדון בבקשה לצו שכנגדם.

יש להבחין בין הסמכות לדון בעילת תביעה, לפי סעיף 22 (א) לחוק עוולות מסחריות, לבין סמכות לתת צווים בחצרי צד שלישי, לפי סעיף 22 (ב) לחוק.
לגבי הסמכות לדון בתביעה
העיקרית, קבע מותב של בית הדין, כפי שנאמר לעיל, כי אין לבית דין זה סמכות עניינית לדון בתובענה נגד הצד השלישי (דושי).
אף על פי כן, הסמכות לפי סעיף 22 (ב
(
כוללת אפשרות לתת צו למינוי כונס נכסים אשר יוסמך להיכנס לחצרים המוחזקים על ידי אדם אחר שאינו הנתבע (להלן – צד שלישי) לשם חיפוש ותפיסת נכסים אשר הופקו תוך ביצוע העוולה או שימשו לביצועה, או לשם תפיסת ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן
(סעיף 16 (א) לחוק עוולות מסחריות).

בקשה זו הינה במסגרת הסמכות האחרונה ולכן, גם טענה מקדמית זו דינה להידחות.



ג.
טענת שיהוי:

עו"ד אבו ראס – בא כוחו של משה- טען כי קיים שיהוי בהגשת הבקשה, כל עוד לדברי המבקשת היא ידעה על ייצור החטיפים החל מחודש 10.04 ולמרות זאת, השתהתה בבקשתה עד לחודש מארס 2005.

יש להבדיל בין בקשה לצו מניעה נגד מעשה במסגרת יחסי עובד-מעביד, שהוא ברור וחד משמעי (כגון פגיעה כלשהי ביחסי עבודה, הפסקת עבודה, מעשה במסגרת יחסי עבודה קיבוציים, שביתה, וכו') לבין מעשה של גזל סוד מסחרי, המצדיק בקשה למינוי כונס נכסים.
גם אם היה למבקשת חשד מספר חודשים לפני הגשת הבקשה כי המשיבים מפרים את פסק הדין, עליה היה לפעול בזהירות על מנת להגיע לרמת וודאות מספקת לגבי ביצוע ההפרה, המצדיקה הטלת צו הפוגע בזכויות קנייניות של העובד לשעבר ושל הצדדים השלישיים.
על המבקשת היה לפעול בזהירות, כן בשל רמת ההוכחה הנדרשת לצורך הטלת הצו, המצדיקה איסוף חומר ראייתי מספיק וביצוע חקירות בהתאם, וכן, על מנת למנוע פגיעה בלתי מוצדקת בזכות הקניין של המשיבים.
לפי האמור בבקשה, ממצאי החקירה היו אצל המבקשת בחודש פברואר 2005. הבקשה הוגשה לבית הדין בתאריך 7.3.05 ולא נראה לי כי קיים שיהוי המונע הטלת הסעד הזמני.

8.
ראיות שהוגשו במסגרת הבקשה
:


לבקשה צורף תצהיר של מנהל ובעל מניות של המבקשת, מר אורי מטוס, שבו נאמר:

"מאז חודש אוקטובר 2004 (לערך) החלו להתקבל אצלנו ידיעות לפיהן משה סבג
ביחד עם דושי מקימים מפעל לחטיפים. בין השאר נודע לנו, על פי הודעת ב"כ של דושי עצמו לבית הדין ביום 18/10/04, כי דושי רכש את ציוד הייצור של הנתבעת מס' 3 בתיק עב 1997/03 (מ. חטיפים בע"מ) למעט את המטגנת. אח"כ התברר לנו כי גם המטגנת עשתה את דרכה לידיו של דושי, אשר מחזיק בה, לדבריו, כפי שהודיע ב"כ לבית הדין בעקבות הדיון הנ"ל, כשומר לבקשתו של משה סבג
.
עוד נודע לנו בהמשך כי דושי רשם ביום 5/8/04 חברה בשם שי מוצרים פיקנטיים בע"מ
שהוא בעל המניות ומנהלה היחיד.
בעקבות זאת פנינו לחוקר הפרטי אברהים שהין על מנת שיבדוק האם אכן משה סבג
ודושי מפרים את הוראות פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה נצרת בתיק עב 1997/03 ומה הקשר של שי מוצרים פיקנטיים בע"מ
לפעילות זו." (ס' 12,13 לתצהיר).

כן, צורף תצהיר של חוקר פרטי, מר איברהים שהין, שבו נאמר:

"ביום 18/10/04 ביצעתי תצפית על המפעל הנ"ל. במקום היו נוכחים משה סבג
ואקמן בן נתן הם נראו עוסקים בהתקנה של מיכל קמח (סילו). בשלב מסוים הגיע למקום עפיף בן סלים חוטבא ("דושי") במכונית מרצדס שחורה. כעבור זמן מה נצפה מר דושי עוזב את המקום ומשה סבג
ואקמן בן דוד המשיכו בעבודתם.
לבקשת ב"כ המבקשת, עו"ד יצחק שרף,
הפקתי מתוך הקלטת מספר תמונות המשקפות את שראיתי בתצפיתי על חצר מפעל המשיבים.
בתמונה מס' 1 ניתן לראות את משה סבג
בחצר המפעל.
בתמונה מס' 2 ניתן לראות עפיף בן סלים חוטבא ("דושי") בחצר המפעל.
בתמונה מס' 3 ניתן לראות את משה סבג
, אקמן בן נתן ועובד נוסף במפעל.
ביום 30/11/04 ביצעתי תצפית נוספת על המפעל הנ"ל. במקום היה נוכח משה סבג
. בשלב מסוים הגיעה למקום משאית (מיכלית) של "שטיבל" ופרקה קמח לתוך מיכל ה"סילו".
לבקשת ב"כ המבקשת, עו"ד יצחק שרף, הפקתי מתוך הקלטת מספר תמונות המשקפות את שראיתי בתצפיתי על חצר מפעל המשיבים.
בתמונה מס' 1 ניתן לראות את משה סבג
בחצר המפעל כשהוא ניגש לפתוח את שער המפעל כדי לאפשר למשאית "שטיבל" להכנס.
בתמונה מס' 2 ניתן לראות את משה סבג
בחצר המפעל כשהוא פותח את שער המפעל כדי לאפשר למשאית "שטיבל" להכנס.
בתמונה מס' 3 ניתן לראות את משה סבג
, לוחץ את ידי נהג משאית "שטיבל".
בתמונה מס' 4 ניתן לראות את נהג המשאית "שטיבל" כשהוא בתוך חצר המפעל." (ס' 6,7 לתצהיר).

בנוסף, הוגש תצהיר של מר חיים לנקרי, מתמחה כחוקר פרטי במשרדו של החוקר שהין, שהצהיר:

"ביום 16/2/05 הגעתי למבנה תעשייתי באזור תעשייה תרדיון (על ידי סכנין). לפי המידע שקיבלתי מאברהים שהין, במקום מוקם מפעל לחטיפים על ידי המשיבים.
כאשר הגעתי למקום היה נוכח במקום אדם אשר זוהה על ידי אחר כך כאקמן בן נתן וכן שלושה פועלים נוספים.
הצגתי את עצמי כאדם המחפש לשכור שטח מפעל וטענתי שלמיטב ידיעתי חלק מהמבנה עומד להשכרה. ביקשתי רשות להכנס למפעל ולראות את המבנה ונעניתי בחיוב.
בכלי היתה מוכמנת מצלמת וידיאו אשר פעלה ותיעדה את ביקורי.
במקום ראיתי מפעל ערוך לייצור חטיפים מסוג ביסלי. במקום מותקנות מכונות כגון אקסטרודר (מכשיר ללישת ועיבוד הבצק), מטגנת הכוללת מסועים, מטבלת ומכונות אריזה.
בעת ביקורי המכונות לא עבדו אך ניכר היה שהמכונות עבדו זמן קצר לפני בואי וזאת מאחר שליד פס הייצור ראיתי משטח עליו כ- 30 ארגזי קרטון (כ"א 10 ק"ג) מלאים בחטיפים. בתחומי המבנה שרר ריח טיגון עז.
כאמור, הביקור תועד במצלמת וידאו והקלטת מצויה ברשותי ותוצג על ידי בדיון בפני
בית הדין הנכבד.
לאחר ביקורי במפעל נסעתי אל מחסני האחים דושי (א.ד. שיווק) בדרך שפרעם בנצרת השייכים לעפיף בן סלים חוטבא ("דושי"). הצגתי את עצמי כבעל חנות מכולת בחיפה המעוניין לרכוש חטיפים בסיטונות. נאמר לי על ידי אחד העובדים כי בעוד מספר ימים הם עומדים לקבל חטיפי "ביסלי" מתוצרת חדשה אשר ימכרו במחיר זול במיוחד.

ביום 21/2/05 שבתי אל מחסני האחים דושי וביקשתי לרכוש חטיפים שונים. ביררתי האם החטיפים החדשים הגיעו וכשנעניתי בחיוב ביצעתי שתי רכישות של חטיפים שונים ובהם החטיפים הנדונים.
רכשתי שני ארגזים של חטיפים "פיקנטיים" מתוצרת שי מוצרים פיקנטיים בע"מ
בכל אחד 180 אריזות של 25 גרם של חטיף שכונה בשם "בובלי" בטעמים גריל ופיצה. האריזות היו דומות לאריזה שראיתי במפעל המשיבים בתרדיון. בתוך האריזות היו חטיפי "ביסלי" בטעמים הנ"ל." (ס' 7-5, 9-8 לתצהיר).

בעקבות צו לכינוס נכסים שניתן במעמד צד אחד, בוצעה פעולה של חיפוש ותפיסת נכסים על ידי הכונס, עו"ד שרף, במפעל בתרדיון, ובעסק של דושי בדרך שפרעם בנצרת.
הכונס הגיש שני דו"חות פעולה, להם צורפה רשימה של מוצגים שנתפסו, ביניהם שברי המחשב שנפץ העובד אקמן בן נתן ומסמכים בתוך התיק האישי של משה.

לבקשה מטעם משה הוגש תצהיר שלו, שבו הוצהר כי בעקבות ההליכים הקודמים שהיו בין הצדדים, עסקו התמוטט והוא נאלץ להסכים כי דושי יקבל את הציוד שהיה בבעלותו, בתמורה שישלם החוב המגיע לבנק הפועלים, והוא אכן העביר את הציוד, על פי

פסק דין
בתביעה שזה האחרון הגיש נגדו.

משה הצהיר:

"מזה תקופה של מספר חודשים אני מנהל משא ומתן עם ד"ר אלי סיגלר יועץ מזון אשר העניק לי לאחרונה ידע, מספר מתכונים באופן בלעדי שאין לו כל קשר לאחרים ולצורך כך הוגשה בקשה בהתאם לבית הדין ביום 1.3.05".

לפי הצהרתו של משה, הוא נסע למספר מדינות כדי לרכוש מידע לייצור של דגני בוקר, וכן הצהיר כי בתוך התיק אשר נלקח ממנו מצויים מסמכים סודיים ויקרים מאוד בעלי מידע לייצור "תפוצ'פס" מחומרים טבעיים.

לפי התצהיר של דושי, אשר צורף לבקשה שהוגשה מטעמו, הוא קיבל את הציוד שהיה בבעלות של משה והחברה מטעמו תמורת תשלום בסך 235,000 ₪ לבנק הפועלים, לצורך שחרור הציוד.

בתאריך 1.9.04 ערך דושי הסכם שכירות של מבנה בשטח 1400 מ"ר בתרדיון, קנה ידע מיוחד מאת טכנולוג מזון בשם אריע גלבוע ערוץ המחשבה, קנה חומרים וציוד לבניית מכונת ה"מטגנת", והשיג תעודת כשרות למוצרים שהוא מייצר.
לבקשה לביטול הצו מטעם דושי צורפו מספר מסמכים, אשר לדעתו מעידים על רכישת ידע וטכנולוגיה בצורה לגיטימית, וללא קשר לגזל של סוד מסחרי של המבקשת, לצורך ייצור של חטיפים מטוגנים דימוי "ביסלי" שהוא מייצר ומשווק תחת השם "בובלי", בטעמי פיצה וגריל.
בנוסף, צורף לבקשתו של דושי תצהיר של מר אקמן בן נתן, עובד של המפעל, אשר הצהיר כי ביום ביצוע פעולת התפיסה, עו"ד שרף לקח את המחשב האישי שלו ותוך כדי וויכוח, זרק את המחשב לרצפה. בעקבות מעשה זה, הוא נעצר על ידי השוטרים שהיו במקום והובל לתחנת המשטרה במשגב.
בנוסף, צורף לבקשה תצהירו של מר זלוז'ניק ולדימיר גנאדי, הצהיר שהוא עובד במפעל, תחת הוראותיו של דושי, ועובדים במפעל 4 אנשים.

9.
מסקנה מהראיות שהוגשו במסגרת הבקשה לסעד זמני
:


אין כבר חולק, כפי שהיה במהלך ההתדיינות לאחר מתן פסק הדין, כי משה לא יכול לייצר חטיפים דימוי ביסלי, מאחר והוא רכש את המידע בדרך פסולה, תוך גזל של סוד מסחרי, במסגרת ועקב עבודתו אצל המבקשת.
טענתו של משה כעת היא כי נוכחותו במפעל, עת נצפה על ידי החוקר ובעת פעולת התפיסה, היא אך ורק בשל הקשרים החבריים שנוצרו בינו לבין דושי, בין היתר עקב הסכם הפשרה על פיו דושי רכש את הציוד שהיה בבעלותו של משה.


ברם, דושי טוען כי הוא אכן מייצר ומשווק מוצרים וחטיפים מטוגנים דימוי "ביסלי", שהם מתחרים עם אלה שמייצרת המבקשת, אך לטענתו הוא עושה זאת על פי מידע שהוא רכש באופן לגיטימי, ללא קשר למשה, שאינו קשור, לא בקשר עסקי ולא של יחסי עובד-מעביד, עם המפעל או השיווק של המוצרים. הפעולה שנעשתה על ידי משה, היא לכל היותר עזרה כלפי הגורמים המוסמכים של הרבנות לצורך השגת תעודת כשרות.

אין לשכוח כי במסגרת ההליכים הקודמים הוכח כי דושי התקשר עם משה והחברה שבבעלותו בהסכם של שיווק בלעדי של המוצרים שאז ייצר משה, בהפרת הוראות פסק הדין.

אחת השאלות הנדרשות להכרעה במסגרת התיק הנוכחי היא באשר לקשר הקיים, אם בכלל, בין משה לבין דושי, לגבי ייצור החטיפים דימוי ביסלי, בשם "בובלי".

בהתאם לתצהירו של החוקר שהין, משה נצפה בשתי הזדמנויות שונות במפעל, מבצע פעולות של עבודה, בהתקנת מיכל לקמח ובקבלת משאית של "שטיבל" (ספק של קמח). כמו-כן, משה היה במפעל בעת ביצוע פעולת התפיסה.
שני עובדים של המפעל, מבין כ-4 עובדים במקום, הם בן נתן אקמן וזלוז'ניק ולדימיר, שגם הגישו תצהירי עדות ראשית אשר צורפו לבקשה לביטול הצו מטעם דושי.
שני העובדים האלה היו מעורבים בהליכים הקודמים, והיה להם קשרי עבודה עם משה ו/או החברה מטעמו, וכן הגישו תצהירי עדות במסגרת הבקשה הקודמת למינוי כונס נכסים. אקמן בן נתן היה אז סטודנט להנדסאות חשמל שהצהיר על תכנון ובניית מכשיר ה"מטגנת" עבור משה, וזולז'ניק ולדימיר עבד במפעל בייצור החטיפים שבהם מדובר אז, והצהיר בדיון לגבי הרכיבים והליך הייצור של המוצרים אצל משה והחברה שלו.
עובדת עבודתם של אותם אנשים, בנוסף לנוכחות של משה, ב"פעולות של עבודה" במפעל, נראות יותר ממקריות.

מתוך המסמכים שנתפסו על ידי הכונס, ושצילום מהם הוגש לתיק בית הדין (ת/1) מופיעים שני הסכמים (עם פאנדגו איסוף ומיחזור בע"מ ועם מחלקת הכשרות שע"י הרב לנדא שליט"א רב אב"ד דבני ברק) אשר נתחמו על יד משה בשם המפעל – משיבה מס' 3. כך במסמך ת/2 מופיע משה כ"מנהל המפעל" ובמסמך מס' 11 מתוך רשימת המסמכים שנערכה על ידי הכונס, הוכתר משה כ"בעל זכות החתימה במפעל".

בין יתר המוצגים שנתפסו על ידי הכונס, מופיע מסמך ת/3 שבו מתכון של החטיפים. בראש המסמך מופיע כיתוב, אשר ניסו למחוק אותו בעט "2002 ספטמבר 05 יום חמישי", תאריך שבו משה עדיין עבד אצל המבקשת. תוכן המסמך זהה למסמך אחר שנתפס במסגרת הליך הכינוס הראשון, ולתוכן הדיסקט שנתפס בזמנו ברשותו של משה.


מעיון בפנקס יומן אישי של משה שנתפס בפעולת הכינוס רואים רישומים כדלקמן:
"גורל אכזר! מחיר יקר די אין מה לדאוג תמיד יש בובלי"

"גורל אכזר! מחיר יקר! לאור היום נגמרת השקית, עושים לזה סוף הגיע בובלי הכי טעים כמובן".


מדובר ברעיונות או טיוטות של פרסום למוצר "בובלי", אשר רק מחזקים את הרושם שנוצר כי למשה היה חלק פעיל במפעל, וקשר עסקי של ממש עם דושי, בהליכים של ייצור ושיווק החטיפים דימוי ביסלי, שייצורם ושיווקם נאסר עליו לפי הוראות פסק הדין.

באשר למקור רכישה לגיטימית של הידע הנדרש לייצור החטיפים כפי שנטען על ידי דושי, לא הובאו על כך ראיות מספקות על מנת לסתור את הראיות הקיימות לגבי העברת הידע, הנובע מגזל של סוד מסחרי, שנעשה על ידי משה. כך, לא ראה דושי לנכון להגיש תצהיר של אותו מדען, מהנדס מזון אריה גלבוע, אשר לטענתו מכר לו את הידע הנדרש לייצור המוצר. כן, לא נמצא הסבר כיצד הצליח דושי, תוך זמן קצר יחסית להקים מערך טכנולוגיה וארגוני מתאים לייצור החטיפים דימוי ביסלי, באופן עצמאי ובלתי תלוי לחלוטין בידע אשר התקבל שלא כדין על ידי משה. מותר לציין בעניין זה כי לדושי לא היה כל רקע בתחום הייצור, הוא עסק בתחום השיווק, ובתור ככזה הוא התקשר עם משה והחברה מטעמו, בהסכם בלעדי לשיווק החטיפים שאז ייצר.

חופש העיסוק אינו זכות מוחלטת, חופש העיסוק אינו מאפשר לעסוק תוך פגיעה ברכושם של אחרים.
כאשר איפיוניו של רכוש מוסדרים באופן בהיר, כגון לעניין רכוש מוחשי, אין לרוב קושי באשר לפתרונו של העימות בין הזכויות וחלה תפיסת יסוד שלפיה אין לאפשר עיסוק באמצעות גזל (ראו מיגל דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר נבו הוצאות לאור - תשס"ב-2002 עמ' 125).
חופש העיסוק ועידוד התחרות אינם לגיטימיים כאשר נעשים תוך פגיעה ברכוש של אחרים. אין להכיר בזכות שנרכשה באמצעות גזל כפי שאין לתת לגיטימציה לזכות הקניין לגבי רכוש שנגנב. דרך לא חוקית לא יכולה להביא לזכות מוגנת ולכן, אין הגנה לזכות שאינה כדין.

לאור האמור לעיל, אני סבורה כי הוכחה התשתית הראיתית הנדרשת לצורך המשך הליך כינוס הנכסים.

בהמשך אתייחס למאזן הנזקים שייגרמו לצדדים כתוצאה מהשארת הצו, או ביטולו.

המשך קיום הצו גורם לפגיעה בזכות הקניין ובחופש העיסוק של משיבים 2 ו-3, פגיעה בחופש העיסוק של משיב מס' 1, ופגיעה בכבודם.
אולם, מדובר בזכויות שלגביהן קיים יותר מחשש לכאורה שנרכשו והופעלו בדרך לא לגיטימית, ולכן, אינן מזכות בהגנה שבדין.

מאידך גיסא, המשך הליך הכינוס בא להבטיח מניעת המשך פעולת ייצור ושיווק של מוצרים כשקיים חשש מבוסס לגביהם שהם הופקו תוך גזל סוד מסחרי של המבקשת, ותוך הפרת הוראות פסק הדין וכן, יאפשר לאסוף ראיות למען הוכחת הנזק במסגרת התביעה העיקרית.
לאור זאת, אני בדעה כי מאזן האינטרסים והנזקים נוטה לכיוון המשך הליכי כינוס הנכסים.

לאור האמור הנני מקבלת את הבקשה לצו
כינוס נכסים ודוחה את הבקשות לביטול הצו שניתן במעמד צד אחד.



10.
בקשה למתן הוראות באשר להליך שחזור של זיכרון המחשב שנשבר על ידי מר בן נתן
:


עו"ד שרף העביר את שברי המחשב למעבדה "חברת טיק טק טכנולוגיות בע"מ" אשר השלימה את בדיקת הדיסק והגיעה למסקנה כי ניתן לשחזר בין 50%
ל- 80% מהמידע שהיה שמור במחשב, כאשר עלות השחזור היא כ- 1,500$.

פעולת השחזור של זיכרון המחשב שנשבר במכוון (כפי שגם עולה מתצהיר של מר בן נתן עצמו) היא חלק מההליך של שמירת ראיות. אם לא תבוצע פעולת השחזור תינתן לגיטימציה למעשה בלתי חוקי של העלמת ראיות.

ב"כ המשיבים לא הביעו כל הסתייגות לגבי מיומנותה או נאמנותה של המעבדה אליה הועברו חלקי המחשב, ולא נטענה טענה אחרת המצדיקה העברת החומר למעבדה אחרת.

לכן, אני מורה לכונס להורות למעבדה להמשיך בתהליכים למען שחזור המידע שהיה שמור במחשב.

11.
טענות לגבי חוסר אובייקטיביות של הכונס שמונה
:


ב"כ המשיבים, בעיקר ב"כ משיב מס' 1 טענו כי קיים פגם בכך שמונה אדם בעל אינטרס, ב"כ המבקשת, לביצוע פעולת הכינוס.
עו"ד יצחק שרף מונה ככונס לפי בקשת המבקשת, כפי שגם מונה במסגרת ההליך הקודם, בש"א 2822/03.

תקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין), התש"ס-1999 (להלן: "התקנות") קובעות כי "המבקש יציע בבקשתו מועמד שיהא כונס נכסים; לבקשה יצרף את הסכמתו בכתב של המועמד למינוי" (תקנה 5 (ב) לתקנות).



תקנה 387 ג' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 קובעת:

בית המשפט לא ימנה אדם כתופס נכסים או ככונס אם יש בינו לבין מי מבעלי הדין קשר אישי או מקצועי, זולת אם הסכימו בעלי הדין למינוי, או אם סבר שיש בכך צורך ולא יהיה בדבר כדי לפגוע בביצוע יעיל והוגן של הצו, ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

תקנות סדר הדין האזרחי, הדנות בהליך של תפיסת נכסים וכינוס נכסים זמני חלות גם על הליכי כינוס נכסים במסגרת חוק עוולות מסחריות.

לכן, אני סבורה כי הדין עם ב"כ משיב 1 ומן הראוי היה למנות ככונס אדם שאין בינו לבין מי מבעלי הדין קשר אישי או מקצועי. זאת, למעט אם קיימת הסכמה של כל בעלי הדין, או אם ייקבע כי יש צורך בכך, מטעמים מיוחדים, כאשר אלה לא פורטו בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד.

לאור זאת, אני מסכימה כי קיים פגם במינוי של ב"כ המבקשת כתופס וכונס.

אולם, אין באותו פגם כדי לגרום לביטול של הליך שכבר בוצע, כאשר עד היום לא הובאה כל ראיה לגבי מעשה בלתי הוגן או בלתי יעיל בהליך הכינוס.

יש לציין כי הטענה לא נטענה במסגרת התיק בש"א 2822/03 שבו מונה עו"ד שרף ככונס, הן בהליך במעמד צד אחד, בהחלטה של כב' השופט ארמון, הן בהחלטה לאחר דיון במעמד כל הצדדים, על ידי.
לכן, אין בכך כדי לפגוע בהליכים שכבר נעשו על ידי עו"ד שרף עד כה.

באשר להמשך הליכי הכינוס יודיעו ב"כ המשיבים עד לתאריך 7/4/05 אם הם מסכימים כי עו"ד שרף ימשיך לשמש ככונס. בהעדר הסכמה, על המבקשת להציע תוך 7 ימים מקבלת התגובות מועמד לשמש ככונס, עד לתום ההליכים, בצירוף הסכמתו בכתב לשמש בתפקיד.


בנוסף, אין אני רואה כי ניתנה ערבות של הכונס כפי שנדרש בתקנה 7 לתקנות. לכן, הנני מורה כי עו"ד שרף יתן תוך 7 ימים מתאריך קבלת החלטה זו ערבות עד לסך 40,000 ₪, לפי טופס נספח 2 לתקנות. אם ימונה כונס אחר, עליו להמציא ערבות אישית על אותו סכום, תוך 7 ימים ממועד המינוי.


12.
בקשה להגדלת ערובה
:


ב"כ המשיבים 2 ו- 3 טען כי הערובה שניתנה בהתאם להחלטה מתאריך 10.3.05 בסך 40,000 ₪ אינה מספקת על מנת להבטיח פיצוי הולם בגין הנזק אשר נגרם וימשיך להיגרם כתוצאה מהליך הכינוס.

סכום הערבון שנקבע, והופקד בקופת בית הדין, עולה על הסכום המקסימלי אשר
נקבע בסעיף 19 לחוק עוולות מסחריות.

על מנת להבטיח קיומה של בטוחה ריאלית לגבי כל נזק אשר עלול להיגרם למשיבים כתוצאה מן הצו, אני רואה לנכון לחייב את המבקשת להמציא ערבות אשית, ללא הגבלת סכום של אחד מבעלי המניות או מנהליה, בנוסף לערבון שנקבע בהחלטה מיום 10.3.05.

13.
על המשיבים לשלם למבקשת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, שישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת החלטה זו.

14.
מזכירות בית הדין תשלח החלטה זו בדחיפות, בפקסימיליה או דואר אלקטרוני.


ניתנה היום כ' ב אדר ב, תשס"ה (31 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.


עידית איצקוביץ
, שופטת

ניבאל פאהום






בשא בית דין אזורי לעבודה 1376/05 א.מ. חטיפי העמק בע"מ נ' משה סבג, חוטבא עפיף בן סלים (דושי), שי מוצרים פיקנטיים בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/03/2005)












להסרת פסק דין זה לחץ כאן