המערערות בע"א 166/88) - המשיבות בע"א 184/88) (המערערות בע"א 166/88)

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
המערערות בע"א 166/88) המשיבות בע"א 184/88) (המערערות בע"א 166/88)
 
המערערות בע"א 166/88) - המשיבות בע"א 184/88) (המערערות בע"א 166/88)



166/88     01/01/2001



תיקים נוספים על המערערות בע"א 166/88)
תיקים נוספים על המשיבות בע"א 184/88) (המערערות בע"א 166/88)









(פ"ד מה(2) 457)

ע"א 166/88
ע"א 184/88
וערעור שכנגד


1. פניציה בע"מ (המשיבות בע"א 184/88) (המערערות בע"א 166/88)
2. ת.מ.ז. בע"מ


נגד

1. ארמונד עמר (המערער בערעור שכנגד).
2. מבשלת שיכר לאומית בע"מ (המערערת בע"א 184/88).


בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

[23.1.91]



לפני הנשיא מ' שמגר, השופטים א' גולדברג, י' מלץ




ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 31.1.88 בתיק ת.א. 335/83 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא ת. אור



עו"ד א. ירון - בשם המערערות
עו"ד מ. תמרי - בשם המשיב מס' 1
עו"ד י. וולפיילה - בשם המשיבה מס' 2



פ ס ק - ד י ן









השופט י. מלץ

1. ביום 26.3.82 בא ארמונד עמר (להלן "עמר") לבית אחותו בקרית טבעון למסיבה משפחתית. לקראת המסיבה החל לפתוח בקבוקי בירה "מכבי" שהיו בבית אחותו המארחת. תהליך פתיחת הבקבוקים עבר ללא תקלה עד שהגיע לבקבוק הששי או השביעי. משביקש לפתוח בקבוק זה, באותה דרך בה פתח את הקודמים, נשבר הבקבוק בידו השמאלית והוא נפצע. תביעתו לפצותו על נזקיו הביאה למשפט ארוך ומסובך, ופסק הדין שניתן בסופו הביא בעקבותיו לא פחות משלושה ערעורים המונחים עתה לפנינו, במאוחד.

הדמויות המעורבות בהליך זה הן אלה:

עמר, יליד 1950, מכונאי מוסך.

פניציה בע"מ שהיא חברה העוסקת ביצור בקבוקים.

ת.מ.ז. בע"מ, אף היא חברה העוסקת ביצור בקבוקים וקשורה בפני
ציה בע"מ. במהלך המשפט הוסכם על ידי פניציה שלצורך משפט זה השתיים - חד הם. (להלן יחדיו - פניציה).

מבשלת שיכר לאומית היא חברה העוסקת ביצור בירה ומשווקת אותה בבקבוקים שהיא רוכשת מפניציה. (להלן - המבשלה).

את תביעתו הגיש עמר נגד פניציה ונגד המבשלה. במהלך המשפט צורפה, בהסכמת כל הצדדים, תובעת נוספת והיא מבטחים, מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ כתובעת נוספת (להלן - מבטחים). הוסכם גם כי מי שיחויב בפסק הדין לפצות את עמר, יחויב גם לשלם למבטחים את הסכום שזו שילמה לעמר בעקבות התאונה.

את תביעתו השתית עמר על שתי עילות: עילה מכוח הוראות חוק האחריות למוצרים פגומים תש"ם 1980 (להלן - החוק) ועילה מכוח פקודת הנזיקין בשל רשלנות.

פניציה והמבשלה התגוננו כ"א בטענות שונות שעיקרן הוא הכחשת אחריות והטלתה על הנתבעת השניה. כן נטענה גם טענה של רשלנות תורמת מצד עמר בתהליך פתיחת הבקבוק. המבשלה אף שלחה הודעת צד ג' לפניציה.

במהלך המשפט נשמעו עדים רבים, הן עדי ראיה לארוע והן עדים מטעם הנתבעות לענין היצור והפקוח בשתי החברות. באלה נכללו לא פחות מארבעה מומחים. ביום 31.1.88 נתן בית המשפט קמא (כב' סגן הנשיא אור) את פסק הדין.

2. קביעותיו העיקריות של בית משפט קמא הן אלה:

א. עמר פתח את הבקבוק, כמו את קודמיו, בדרך רגילה, בעזרת פותחן רגיל, מבלי שהשתמש בכוח מיוחד ומבלי שטיפל בו קודם לכן בצורה חריגה. הבקבוק עצמו, יחד עם האחרים, נקנה באותו בוקר על ידי אחותו של עמר, המארחת, והוחזק במקרר עד שעת פתיחתו.

ב. פניציה היא שיצרה את הבקבוק שהתפוצץ והמבשלה היא שמלאה אותו בירה, סגרה אותו בפקק, ארזה אותו בארגז עם בקבוקים אחרים ושיווקה אותו.

ג. איכות הבקבוקים המיוצרים בפני
ציה נבדקת בכמה דרכים, הן ויזואלית והן אלקטרונית על ידי מכונות. מרבית הבדיקות הן מדגמיות. פניציה עומדת בדרישות התקן הישראלי המתאים, ובתקופה הרלבנטית אף עמדה תחת בקרת של איש המבשלה שהיה נמצא בפני
ציה לצורך זה. על אף כל אלה, הוכח כי פניציה סיפקה למבשלה מדי פעם בקבוקים פגומים, ויש שבקבוקים פגומים אף הגיעו לשוק. בקבוקים פגומים כאלה, כאשר ממלאים אותם במשקה תוסס כמו בירה, עלולים להתפוצץ.

ד. כאשר מגיעים הבקבוקים מפניציה למבשלה הם עוברים מספר תהליכים: ניקוי ורחיצה ממוכנת, בקרת עין על סרט נע תוך הוצאת בקבוקים פגומים באופן חזותי, מילוי בבירה ע"י מערכת אוטומטית המתאמת גם לחץ הגזים בשעור 2 אטמוספרות (כאשר העמידות של הבקבוק אמורה להיות 10 - 12 אטמוספרות), ופיקוק הנעשה ע"י מכונה הלוחצת את הפקק מלמעלה אל הבקבוק. לאחר כל אלה עובר הבקבוק המלא תהליך פסטור שבו עוברים הבקבוקים המלאים במנהרה בה מותזים עליהם מים בטמפרטורה גבוהה שגורמת לכך שהלחץ עולה עד כדי 4,5 אטמוספרות. תהליך פיסטור זה הינו גם תהליך בקרת שכן בתנאיו הקשים, בקבוקים שאינם כשירים - מתפוצצים. על אף תהליכי הבקרת שעוברים הבקבוקים גם במבשלה - מגיעים לשוק בקבוקים פגומים, והיו כאלה שהתפוצצו במבשלה עוד בטרם שווקו.

ה. גם לאחר שיוצאים הבקבוקים את שערי המבשלה, יכולים להיווצר בבקבוק פגמים שיכולים לגרום להתפוצצות. מובן שפגמים כאלה אינם בשליטתם או באחריותם של פניציה או המבשלה.

ו. בעת התאונה נשבר הבקבוק לא בחלק העליון של צוארו, הקרוב לפקק, אלא מתחת לצוארו באופן שהוא נבקע לשני חלקים עיקריים - הצואר והבסיס. מכאן יש ללמוד כי לא פיקוק חזק מדי ולא כוח מוגזם בתהליך הפתיחה גרמו לפיצוץ, אלא פגם שהיה בבקבוק.







ז. מכוח החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק מוטלת האחריות על היצרנים, פניציה והמבשלה. אף אחת מהן לא הצליחה להוכיח את ההגנה המוענקת ליצרן בסעיף 4 (א) (1) לחוק. את אחריותם של שני אלה יש לחלק בחלקים שווים.

ח. לא הוכחה עוולת רשלנות לפי פקודת הנזיקין והתביעה על-פי עילה זו נדחתה.

ט. לא היתה תרומת רשלנות מצד עמר בתהליך פתיחת הבקבוק.

י. נכותו של עמר היא 15% והיא מתבטאת בקשיון של האצבע השניה וכאבים בכיפוף האצבע השלישית. תלונותיו של עמר על מגבלותיו מוגזמות. על דרך אומדן הוערך הפסד השתכרותו בעבר ב- 12,000 ש"ח ובעתיד 60,000 ש"ח. הנזק הלא ממוני הועמד על 5,300 ש"ח ובסה"כ 77,300 ש"ח.

לסיכום - חויבו פניציה והמבשלה סולידרית לשלם לעמר את הסך הנ"ל ולמבטחים את הסכומים ששילמו לעמר בעקבות התאונה. כן חויבו בתשלום הוצאות ושכ"ט. ביחסים בין פניציה והמבשלה, חויבה כ"א מהן לשאת במחצית החיובים הנ"ל.

3. לכל אחד משלושת הצדדים המעורבים תרעומות על פסק הדין וכולם הביעו אותן בערעורים לבית משפט זה. ע"א 166/88 הוא ערעורה של פניציה. במסגרת ערעור זה לא הוגש ערעור שכנגד. ע"א 184/88 הוא ערעורה של המבשלה. במסגרת ערעור זה הגיש עמר ערעור שכנגד. בצו שניתן ע"י כב' הנשיא ביום 26.2.90 נצטוו הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב, וכך עשו.

ערעורה של פניציה בע"א 166/88

4 א. ערעור זה עבר מספר קיצוצים בדרך מכתב הערעור אל הסיכומים בכתב שהגיעו אלינו. בדרך זו נשרו כמה טענות, כגון שעפ"י כלל הראיה הטובה ביותר חייב היה עמר להציג בפני
בית המשפט את שברי הבקבוק, שלא הוכח שהמדובר הוא אכן בבקבוק מתוצרת פניציה, וכן שהוכחה רשלנות תורמת מצד עמר. יפה עשה ב"כ המלומד של פניציה שזנח טענות אלה שממילא לא היה בהן ממש.

מאחר שכך מתרכז ערעור זה בשתי שאלות בלבד: שאלת אחריותה של פניציה עפ"י הוראות החוק לאחריות המוצרים, ושאלת גובה הנזק. מאליו מובן שמבין שתי אלה השאלה המרכזית היא הראשונה.

ב. במסגרת הדיון בשאלת האחריות קבע השופט המלומד מספר קביעות עובדתיות בהסתמך על עדותו של המומחה מטעם התובע, מר רייפנברג. בערעור מובעת על כך תרעומת שכן מומחה זה העיד כי ב- 5 השנים עובר למתן עדותו לא ביקר בפני
ציה ולא עמד מקרוב על תהליכי היצור והבקרה שם. אין בטענה זו כלום. כישוריו ומגבלותיו של מומחה זה היו פתוחים וגלויים לפני השופט המלומד, והא בחר לאמץ חלקים מעדותו ולקבוע ממצאים על פיהם. זהו ענין מובהק של מהימנות שאין ערכאת ערעור מתערבת בו אלא במקרים נדירים. המקרה דנן איננו כזה.

ג. הסעיפים החשובים לעניננו מחוק האחריות למוצרים פגומים הם אלה:

"2. (א) יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן - הנפגע) ואין נפקא מינא אם היה או לא היה אשם מצד היצרן.

(2) נגרם הנזק ע"י רכיב פגום, יהיו אחראים הן יצרן המוצר והן יצרן הרכיב.

3. (א) ...

(ב) חזקה שהמוצר היה פגום אם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה שהיה פגום מאשר עם המסקנה שהיה תקין.

4. (א) בתובענה לפי חוק זה לא תהא ליצרן הגנה אלא באחת מאלה:

(1) הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו. הוכיח יצרן שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, חזקה שהנזק נגרם לנפגע ע"י פגם שנוצר לאחר מכן".

ד. טוען ב"כ המלומד של פניציה כי אין לראות בפני
ציה יצרן כלל, ולכן לא ניתן היה לחייבה עפ"י החוק. הטענה מכוונת נגד דברים אלה שאמר השופט המלומד בפסק הדין:

"על פי הגדרות "יצרן" "ייצור" ו"מוצר" שבחוק האחריות למוצרים אין ספק שפניציה הנה יצרן שמייצר את הבקבוק הנדון שמשבריו נפצע התובע, והמבשלה הינה יצרן של המוצר המוגמר - הבירה כולל הבקבוק בו היא ארוזה". (עמ' 14 לפסה"ד).

בסעיף 1 לחוק נקבע כי:







"מוצר" - לרבות רכיב ואריזה של מוצר ... עפ"י הוראות סעיף 2(ב) שצוטט לעיל ברור שיצרן כל רכיב יכול להיות אחראי לנזק שנגרם ע"י הרכיב, בין בנוסף ליצרן האחר בין בנפרד ממנו.

במקרה שלפנינו ברור שהמוצר המוגמר, זה המשווק לשוק, מורכב משלשה רכיבים - מוצרים נפרדים: הבקבוק, התכולה והפקק. כ"א מאלה הוא "מוצר" ויצרנו של כ"א מאלה הוא "יצרן".

מדוע אם כן סבור ב"כ של פניציה שאין לראות בה "יצרן" של הבקבוק? בסיכומיו הוא מסביר שעפ"י הראיות שהיו בפני
בית המשפט עובר הבקבוק שינויים מהותיים במבשלה, הן בתהליך הפיסטור והן בתהליך הפיקוק. על אלה, כך נטען, אין לפניציה כל שליטה. נמצא שהבקבוק היוצא מהמבשלה כשהוא מלא בירה ומפוקק איננו יותר הבקבוק שיוצר ע"י פניציה ושווק למבשלה. מאחר שכך, אין לראות יותר את פניציה יצרנית הבקבוק.

הטענה איננה מקובלת עלי.

הבקבוקים שמיצרת פניציה עבור המבשלה מזה שנים הינם בקבוקים המיועדים מראש למטרה מסוימת, הידועה היטב לפניציה. התהליכים שעובר הבקבוק במבשלה עד שהוא יוצא לשוק, אף הם ידועים היטב. (ר' עדות ולד בעמ' 59). הוא נועד מטבע ברייתו לעבור תהליכים אלה ולעמוד בהם. יצורו של הבקבוק חייב מראש להביא בחשבון את המטרה והתהליכים הנ"ל ואת ההשפעה שתהיה להם על הבקבוק, שחייב להמשיך ולשמש אריזה טובה ובטוחה גם לאחריהם. לפיכך לא יכולה להשמע טענה מפי יצרנו של הבקבוק כי לאחר שעבר את התהליכים הנ"ל אין לראות בו יותר את יצרנו, או טענה שמעתה אין זה יותר אותו בקבוק.

הייתי דוחה איפוא טענה זו.

ה. הטענה העיקרית בערעורה של פניציה היא כי עלה בידה להוכיח בראיות את ההגנה שבסעיף 4 (א) (1) לחוק, שצוטט לעיל. כדי להחלץ מכבלי החזקה הנוצרת ע"י סעיף 3 (ב) לחוק, מאפשר סעיף 1) 4) (א) ליצרן ליצור חזקה חדשה הגוברת על קודמתה: החזקה היא שהפגם נוצר לאחר שיצא המוצר משליטתו. חזקה חדשה זו נוצרת אם הוכיח היצרן "שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו". טענת פניציה בפני
הערכאה הראשונה, והיא חוזרת עליה בפני
נו, היא כי הוכיחה את כל הדרוש כדי ליהנות מההגנה הנ"ל. המדובר הוא בתהליכי הבדיקה שהנהיגה פניציה במפעלה כפי שתוארו ע"י העד ולד ממנהלי פניציה. התהליכים מפורטים בסעיף 7 (ב) לפסק הדין ואין צורך לחזור עליהם. מדובר בשלשה מישורים של בדיקות הכוללות בדיקות ויזואליות ואלקטרוניות, וכן בדיקות תקופתיות מטעם מכון התקנים.

בימ"ש קמא התיחס לטענה זו ודחה אותה במלים אלה:

"יש לדחות טענה זו. אכן הוכח שפניציה נוהגת לפי דרישות התקן הישראלי ויש בה אמצעי בדיקה ובקורת ואיתור ליקויים בבקבוקים. כפי שתואר לעיל בדיקות אלה נעשות ב- 3 מישורים. ואולם השאלה היא לא אם, בדרך כלל, נוקטת פניציה אמצעי בקרה ובטיחות סבירים, אלא אם "המוצר המסויים", דהיינו הבקבוק שגרם לנזק ואשר חזקה שהוא פגום, "עבר בדיקות בטיחות סבירות" קודם ששווק ע"י פניציה. לשאלה זו, נראה לי שהתשובה שלילית. חלק הבדיקות במישור הראשון והבדיקות בשני המישורים הנוספים נעשים ע"י בדיקה מדגמית בלבד, כשאין הוכחה שהבקבוק המסוים עבר בדיקה זו. בדיקה כזו נדרשת גם לשיטתה של פניציה, אך בשל העדר האפשרות המעשית - כלכלית, אין מבצעים את הבדיקות שבמישור השני והשלישי לכל הבקבוקים. ואולם העדר הכדאיות הכלכלית לבדיקה כזו, אין בה לשנות מהעובדה שפניציה לא הראתה שהבקבוק הנידון עבר את כל בדיקות הבטיחות הסבירות. כפי שהוברר, בקבוקי בירה מכבי במספר ניכר עוברים את כל הבדיקות בפני
ציה ולאחר זאת נמצאים פגומים, ואחת הסבות לכך היא שלא כל הבקבוקים עוברים את כל שלבי הבדיקות שהרי חלק מהבדיקות הן מדגמיות בלבד. משהוברר שחלק מהבדיקות שעובר כל בקבוק בפני
ציה במישור הבדיקות הראשון, ובכל הבדיקות שלאחר מכן - ומעצם קיומן ברי שיש צורך גם לשיטת פניציה בבדיקות נוספות אלה - הן מדגמיות בלבד, ללא שפניציה יכולה להצביע על כך שהבקבוק הנידון עמד בבדיקות אלה או בחלקן, נראה לי שיש לקבוע שפניציה לא הראתה שהבקבוק הנידון עבר בדיקות בטיחות סבירות קודם ששווק על ידה".

(עמ' 15 ו- 16 לפסה"ד).

לטענתו של ב"כ המלומד של פניציה הקביעות הנ"ל מחמירות עם המערערת יתר על המידה ויוצרות סיטואציה בלתי אפשרית מבחינתה. הבדיקות שבמישור הראשון, ובעיקר הבדיקה ע"י המכונה האלקטרונית, הן בדיקות שנעשות לכל הבקבוקים, וממילא כלול בזה גם הבקבוק הנדון כאן. הבדיקות שבמישור השני והשלישי הן בהכרח מדגמיות שכן באלה מופעל על הבקבוקים שבמדגם לחץ הולך וגובר עד שהבקבוק הנבדק מתפוצץ. לפיכך, כך הטענה, הוכח "כי כל בקבוק שיוצר ע"י פניציה עבר את כל הבדיקות במישור הראשון", ובכך הרימה את הנטל הדרוש לצרכי קיום החזקה שעפ"י סעיף 4 (א)(1) הנ"ל.

אין הדברים מדוייקים מבחינה עובדתית. אפילו צודק ב"כ פניציה לענין המישור השני והשלישי, אין הדברים נכונים לגבי המישור הראשון. כאן נעשות שלוש בדיקות: האחת היא בדיקה ויזואלית. השניה היא הבדיקה הנעשית ע"י מכונות אלקטרוניות הבודקות המצאות סדקים ופגמים אחרים ופולטות כל בקבוק שנמצאו בו פגמים כאלה. זוהי הבדיקה העיקרית עליה משעינה פניציה את כל יהבה. הבדיקה השלישית שבמישור הראשון היא בדיקה מדגמית של מפקח שמוריד בקבוקים באקראי מעל הסרט הנע כדי לראות "אם לא חל איזה שהוא שיבוש בשני התהליכים הקודמים".

(ולד בעמ' 57).

נמצא שלא כל בקבוק עובר את כל תהליכי הבדיקה שבמישור הראשון.

זאת ועוד: החזקה הנוצרת ע"י סעיף 4 (א) (1) הנ"ל איננה יותר מאשר אמצעי הוכחה לכאורה שבכוחו להסיר מעל פניציה את נטל השכנוע בשאלה אם הבקבוק היה פגום כשיצא משליטתה אם לאו. מה שהראו הראיות שהובאו הוא שפניציה עצמה לא ראתה בבדיקות של המכונות האלקטרוניות שיטה בדוקה ומהימנה למניעת יציאת בקבוקים פגומים ממפעלה, שכן היא עצמה קבעה עוד מספר בדיקות נוספות, אם כי מדגמיות, כדי לבדוק אם לא חלו שיבושים בבדיקות האלקטרוניות. אין ראיה שהבקבוק הנדון עבר בדיקות נוספות כאלה.

יתרה מזו: מומחי פניציה עצמם הודו בעדותם בבית המשפט שעל אף הבדיקות הנערכות שם מגיע שעור מסוים של בקבוקים פגומים החוצה. (ר' עדות פרדריק בעמ' 54 ועדות ולד בעמ' 60). גם המסמך נ/7 הוא אינדיקציה ברורה בכוון זה: זהו סיכום פגישה מיום 14.2.84 בין נציגי פניציה ומבשלה, ממנו עולה שפניציה הסכימה לפצות את המבשלה בגין שבר של 288,000 בקבוקים בשנתיים שקדמו לאותה פגישה. גם אנשי המבשלה העידו שמגיעים מפניציה באופן תדיר בקבוקים שאפשר לראות בעין שהינם פגומים. אומר על כך השופט המלומד:

"כל הרואה בקבוקים אלה וזוכר שכל בקבוק עובר בדיקה ויזואלית, מתרשם בברור שהבדיקה הויזואלית אצל פניציה לקויה מדי פעם".

(עמ' 11 לפסה"ד). על רקע זה קבע השופט המלומד שאין בבדיקות הנערכות כדי ליתן תשובה מספקת לגבי הבקבוקים כולם, "והתוצאה היא שפניציה משווקת גם בקבוקים פגומים". (עמ' 11 לפסה"ד).

וסיכומה של סוגיה זו הוא:







"התוצאה היא שפניציה לא הוכיחה שהפגם בבקבוק הנידון נגרם לאחר שיצא מחזקתה, ואף לא את קיום התנאים לתחולת החזקה, שהפגם נגרם לבקבוק לאחר שיצא משליטתה. מכיוון שכך עומדת לתובע תביעה נגד פניציה מכוח חוק האחריות למוצרים, לתשלום נזקיו עקב התאונה". (עמ' 18 רישא לפסה"ד).

כפי שעולה מהדברים לעיל, דברים אלה מוצדקים על רקע הראיות שהיו בפני
בית המשפט, ולפיכך הייתי דוחה טענה זו של פניציה.

ו. טענה נוספת של פניציה היא שאפילו היא אחראית מכוח הוראות חוק האחריות למוצרים, הרי מאחר שגם המבשלה נתפסת בפסה"ד על אחריות כזו, ואחריותה גדולה יותר מזו של פניציה, הרי שלא היה זה צודק לחלק את האחריות בין השתיים באופן שווה ומן הראוי היה להטיל על המבשלה שעור גבוה יותר.

טענה דומה, בכיוון ההפוך, נטענת גם בערעורה של המבשלה (ע"א 184/88) ולפיכך אדון בשאלה זו של חלוקת האחריות במסגרת הפרק הדן באותו ערעור. בשלב זה, ולמען הסדר, יכול אני כבר לומר כי אינני רואה כל פגם בחלוקת האחריות בחלקים שווים בין פניציה והמבשלה כפי שפסק השופט המלומד והייתי משאיר פסיקה זו על כנה.

5. הנושא האחר בערעור זה הוא נושא גובה הנזק.

א. נכותו של עמר נקבעה ל- 15% מכוח הסכמה בין הצדדים. הנכות מתבטאת בקשיון של האצבע השניה וכאבים בכיפוף האצבע השלישית. עמר היה בן 32 בעת התאונה וכבן 38 בעת מתן פסה"ד. כבר בגיל 16 החל לעבוד במוסך הגליל העליון כחניך. במועדו, שרת 3 שנים בצה"ל ולאחר מכן חזר למוסך כמכונאי, במחלקת הבנזין של המוסך והתקדם עד לעמדת סגן מנהל המחלקה. במסגרת תפקיד זה עיסוקו הוא הן בצד המינהלי והן - במקרים מסויימים - גם בתקונים. רמתו המקצועית כמכונאי היא טובה אך בצד העיוני אין הוא חזק במיוחד ותעיד על כך העובדה שבמסגרת מאמציו לעלות לדרגה גבוהה יותר נכשל כבר שלש פעמים בבחינות העיוניות.

עמר נעדר מהעבודה כ- 11 חדשים וחזר אליה ביום 1.3.83. (למעט חודש אחד באמצע בו הופיע לעבודה).

החל מיום 1.3.83 חזר עמר לתפקידו הקודם כסגן מנהל המחלקה, ועבד באותו תפקיד בזמן מתן עדותו בבית המשפט. לטענתו, לאחר התאונה איננו מבצע יותר אותן עבודות שביצע קודם לכן בגלל מגבלותיו והוא זקוק לעזרת אחרים. השופט המלומד פסק כי "אין לו ספק שהתובע הגזים ביותר בדבריו" (עמ' 25 לפסה"ד), מגבלותיו ביד שמאל, "אולי גוזלות אצלו יותר זמן". (שם).

עוד פסק השופט המלומד כי שכרו של עמר שולם לו במלואו הן בתקופת העדרו מהעבודה (בסיוע "מבטחים") והן בתקופה שאחריה, לרבות ההטבות הנהוגות במוסך. ובכל זאת - פסק לו עבור העבר פיצוי בסך של -.12,000 ש"ח. וכל כך למה?

מסביר השופט המלומד בפסק דינו, כי עמר טען בפני
ו שנוהג הוא במוסך שפעמיים בשנה מועלה שם השכר ב- 10% משכר היסוד (תוך השפעה מתאימה על תוספת היוקר). העלאה כזו אם ארעה בתקופת העדרו של עובד מהעבודה, אין הוא זוכה לה, ואף אין היא מוחזרת לו עם שובו לעבודה לאחר מכן. נמצא שהפסד העלאה חצי שנתית כזו "רודף" את העובד לכל אורך שנות עבודתו. על סמך אלה תבע עמר הפסד בגין שתי העלאות שהחמיץ בתקופת העדרו. השופט המלומד קיבל טענותיו רק בחלקן וקבע כי טענות אלה לא הוכחו במלואן. על סמך החומר שהיה בפני
ו פסק השופט כי עמר הפסיד העלאת שכר אחת וכן תוספות פרמיה בתקופה בה נעדר. ע"י כך נגרם לו, על דרך האומדן "הפסד בשעור הנמוך במשהו מ- 10% משכרו עד היום". (עמ' 28 לפסה"ד). על דרך האומדן עולה סכום זה כדי 12,000 ש"ח נכון ליום פסה"ד.

טענתה העיקרית של פניציה בנושא הפסדי השכר בעבר היא כי:

"חיוב המערערות והמשיבה (פניציה והמבשלה - י.מ.) בתשלום פיצוי למשיבה בגין הפסדי השתכרות בעבר - ולאחר שנטלו על עצמן לפצות את מבטחים על כל הכספים ששולמה על ידה למשיב (עמר - י.מ.) ושבהסתמך עליהם שילם המוסך למשיב את מלוא שכרו בתקופת העדרו - הוא בבחינת חיוב כפול של המערערות והמשיבה בפיצוי בגין אותם תשלומים לאותם נזקים..." (עמ' 6 לסיכומי פניציה).

אין בטענה זו ממש. עמר קיבל את שכרו מהמוסך ואילו כספי מבטחים הועברו למוסך כמסייעים למימון התשלומים המגיעים לו. המוסך לא שילם לעמר בתקופת העדרו את אותה תוספת שכר חצי שנתית שהפסיד ואת תוספות הפרמיה ובודאי שמבטחים לא העבירה למוסך יותר ממה שזה שילם למוסך. לכן אין כאן כל חיוב כפול ואין לטענה זו על מה שתסמוך.

גם המבשלה בערעורה קובלת על פסיקת הסך של 12,000 ש"ח עבור הפסד ההשתכרות בעבר. טענתה היא כי על עמר היתה מוטלת החובה להוכיח בנתונים בדוקים את הפסדי השכר שלו ומשלא עשה כן, לא היה זכאי לכך שיפסקו לו סכום כל שהוא בנושא זה.

גם בטענה זו אין ממש. השופט המלומד לא קבע שלא היו ראיות בנושא זה. היו בפני
ו עדותו של עמר ושל העד סלוי, מנהל המוסך בעבר, וכן תלוש משכורת אחד. כל שקבע הוא שבראיות שהיו לא היו די נתונים כדי לעשות חישוב מדויק. בתנאים אלה אין אני רואה פגם בכך שקבע פיצוי זה על דרך אומדן, שכשלעצמו נראה סביר.

ב. את הפסד השכר בעתיד העמיד השופט המלומד על סך של 60,000 ש"ח ואף זאת על דרך אומדן. העתיד, לעניננו הוא 27 שנות עבודה שנותרו לעמר מעת מתן פסה"ד ועד הגיעו לגיל 65. בשיקוליו הביא השופט המלומד בחשבון את הפסד אותה העלאה חצי שנתית שעמר "ימשוך" אחריו כל השנים, וכן את האפשרות - שאמנם איננה אפשרות קרובה - כי יפוטר בעתיד "בשל קשיים, שנויים ארגוניים או צמצומים אם יהיו במוסך" (עמ' 29 לפסה"ד). אם יפלט ממקום עבודתו, כך קבע, יתקשה במציאת מקום עבודה, שכן עיקר כושרו כמכונאי הוא בעבודת כפיים. מובן שהפסד כזה איננו ניתן לחישוב קונבנציונלי וקביעתו על דרך האומדן מתבקשת. אומדנו של השופט המלומד, כאמור, היה 60,000 ש"ח.

הן פניציה והן המבשלה, כ"א בערעורה, קובלות על כך שהסכום שנפסק הוא מוגזם. שתיהן מדגישות את העובדה כי עמר חזר לעבודתו, מקבל שכר מלא ומתקדם בשכר יחד עם שאר עובדי המוסך. כן מודגשת העובדה שלא הובאה כל ראיה שהיא על אפשרות פיטוריו מהעבודה, והמדובר הוא לכן בסיכון היפוטתי וספקולטיבי.

נראה לי שיש ממש בטענות אלה. על רקע הנתונים הנ"ל, שאין עליהם חולק למעשה, נראה אומדנו של השופט המלומד על פניו גבוה מדי, במידה שיש בה כדי להצדיק את התערבותנו. הייתי מפחית את הסכום שנפסק לגבי העתיד בשליש ומעמידו על -.40,000 ש"ח. כתוצאה מכך, יעמוד סכום הפיצוי כולו על סך של -.57,300 ש"ח במקום -.77,300 ש"ח, נכון ליום מתן פסק-הדין בערכאה הראשונה (31.1.88). במקביל, יופחת גם סכום שכה"ט שנפסק (לפי חישוב של 15%) ויעמוד על -.8,600 ש"ח במקום -.11,600 ש"ח.

לסיכומו של פרק זה: הייתי מקבל את ערעורה של פניציה לענין גובה סכום הפיצוי ומעמידו על סך כולל של 57,300 ש"ח; סכום שכה"ט שנפסק יתוקן ויעמוד על -.8,600 ש"ח - הכל נכון ליום פסק-הדין בבית משפט קמא. את יתר חלקי הערעור הייתי דוחה.

ערעור המבשלה בע"א 184/88 6. המבשלה פותחת את הודעת הערעור שלה דוקא בשאלת גובה הנזק. טענותיה בנושא זה דומות לטענות פניציה וכל שאמרתי לעיל בענין זה במסגרת ערעורה של פניציה יפים אף לכאן.







7. טענתה העיקרית של המבשלה, כמו זו של פניציה, היא בשאלת האחריות שהוטלה עליה מכוח חוק האחריות למוצרים. להשקפתה צריך היה להטיל את מלוא האחריות על פניציה, ולחלופין צריך היה לחלק את האחריות ביניהן אחרת, כשהחלק הארי יוטל על פניציה.

להבדיל מפניציה, אין המבשלה טוענת שאין היא "יצרן" במובן החוק. עיקר טענתה היא שעפ"י הראיות שהיו בפני
בית המשפט, ובעיקר עדויות המומחים, היה מקום לקבוע, עפ"י מאזן ההסתברויות, שהאפשרות המתקבלת ביותר על הדעת הינה שהפגם נוצר במהלך יצור הבקבוק אצל פניציה.

השופט המלומד לא סבר כך. על פי עדויות המומחים שהיו בפני
ו קבע כי נזק יכול להגרם לבקבוק ע"י מכה, סדק או שריטה שעלולים, עם התרחבותם, לגרום להתפוצצות הבקבוק. אלה יכולים להיגרם, בין השאר, בתהליכים שבתחומי המבשלה, דהיינו תהליכי המילוי, הפיקוק והאריזה.

גם המבשלה מוחזקת אחראית לפיצוץ מכוח הוראות הסעיפים 2ו- 3 (ב) לחוק האחריות למוצרים, המצוטטים לעיל. המוצר שלה הוא בקבוק בירה מפוקק. אומר על כך השופט המלומד:

"כשמספקת המבשלה בקבוק ובתוכו בירה שהינה משקה תוסס, וכשברור שבשל פגם בבקבוק ולחץ חיצוני עליו בצרוף הלחץ המתמיד של משקה הבירה המוגז שבפני
ם מתפוצץ או נשבר הבקבוק, יש לראות את המבשלה כיצרן של המוצר המוגמר - הבירה כשהיא ארוזה באותו בקבוק פגום. יש לכך בודאי הצדקה בעניננו, כשהוכח שהמבשלה יודעת לפרטיהם את דרכי היצור ובדיקת איכות ובטיחות המוצר של הבקבוקים המיוצרים אצל פניציה, ואף נוטלת חלק בפקוח ובדיקה של איכות הבקבוקים - חלקם במפעל פניציה וחלקם במפעל המבשלה".

(עמ' 18 לפסה"ד). כאמור, בסיכומיה בפני
נו, אין המבשלה טוענת שאיננה "יצרן" וממילא היא נתפסת ברשת החזקה הנוצרת ע"י סעיף 3 (ב) לחוק. מובן שגם בפני
ה, כמו בפני
פניציה פתוחה ההגנה שבסעיף 4 (א) (1) לחוק, דהיינו להראות "שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות". בראיות שהציגה בפני
בית המשפט הסבירה המבשלה מה הם תהליכי הבקרה שעובר הבקבוק הממולא והפקוק. אולם משום מה בסיכומים שהגישה לבית משפט קמא עסקה אך ורק בבדיקת הבירה עצמה, ללא התיחסות לאריזתו, קרי הבקבוק.

על אף זאת בחן השופט המלומד גם את דרכי הבקרה הנוהגים במבשלה לגבי המוצר כולו - דהיינו הבקבוק המלא, וזאת מסקנתו:

"כפי שהוכח הבדיקה המשמעותית שעושה המבשלה לאחר מלוי הבקבוקים בבירה הוא ע"י תהליך הפיסטור שהם עוברים. על פי נסיונה שלה, יודעת המבשלה, שבדיקה זו אין בה די כדי להבטיח שלא יתפוצץ בקבוק בעתיד בשל פגם בו, ובפועל קורה במפעל המבשלה שבקבוקים מתפוצצים לאחר שמולאו בבירה ועברו את תהליך הפיסטור".

(עמ' 18 - 19 לפסה"ד). דברים אלה מעוגנים בחומר הראיות. אפילו העד ברלינר, איש המבשלה, שביקש להציג את התיזה שתהליך הפיסטור יכשיל כל בקבוק בירה שבו הבקבוק או הבירה פגומים, דהיינו שתהליך הפיסטור הוא "בדיקת בטיחות סבירה" - מודה בכך שגם אחרי תהליך הפיסטור קרה לא אחת שבקבוקים התפוצצו מעצמם עוד בטרם יצאו את שערי מפעל המבשלה.

נמצא שאין דופי בפסיקתו של השופט המלומד כי תהליך הפיסטור כתהליך בקרה של המוצר אין בו די כדי להוות "בדיקת בטיחות סבירה" ואין בו די כדי להוות הגנה עפ"י סעיף 4 (א) (1) הנ"ל.

8. כמו פניציה, גם בפי המבשלה טענה חילופית, והיא כי אפילו אחראית כ"א מהן עפ"י הוראות החוק, לא היה זה צודק לחלק את האחריות ביניהן באופן שווה. כ"א מהן סבורה כי מן הראוי והצודק לחלק את האחריות אחרת ולהטיל את חלק הארי על רעותה. לצורך זה היפנתה כ"א מהן במהלך המשפט זכוכית מגדלת לפגמי הבקרה של רעותה והמעיטה ככל הניתן את פגמי הבקרה שלה עצמה.

השופט המלומד קבע כי אין בידו לקבוע את מידת האחריות של כ"א מהמערערות בכל הנוגע לגרימת הפגם בבקבוק. כאשר כל שידוע הוא שעובר לתאונה היה פגם בבקבוק מבלי שניתן לקבוע "מי איך ומתי גרם לפגם זה", אך צודק הוא שחלוקת האחריות ביניהן תהיה בחלקים שווים. השופט המלומד אף הביע דעתו שגם אילו חויבו פניציה והמבשלה עפ"י עילת רשלנות שבנזיקין היתה התוצאה דומה. הוא אף מאזכר פס"ד שניתן ע"י בית משפט במקרה דומה של התפוצצות בקבוק משקה שבו היתה עילת התביעה רשלנות. נאמר שם, מפי השופט ברק:

"בהעדר נתונים על מידת האשם של כל אחד מהמזיקים, נראה לי שיש לחלק את האשם ביניהם שווה בשווה".

(ע"א 143/79, תבורי קריסטל נ. מפעלי טמפו ירוחם ואח'. לא פורסם).

נראה לי שאם בעילת נזיקין כך, אף בעילה על פי חוק האחריות למוצרים פגומים כך, ואולי אף ביתר שאת. פגמים בהליכי בקרה של מוצר קשים למדידה, זה מול זה, ובעניננו לא ניתן לומר שהוכח בעליל כי פגמים אלה אצל האחת, גדולים בצורה מכרעת מאלה שאצל השניה.

אולי ראויים לציון דברים שאמר מנהל פניציה בעדותו בהקשר זה:

"לפחות 50% של המקרים בהם אני טפלתי כדי לברר את סיבות השבר, השבר היה כתוצאה מפגם במכונת המילוי של הבקבוקים".

(עמ' 61 לפרטיכל). כך שאפילו במערכת הראיות ניתן למצוא עיגון כל שהוא לחלוקה השווה שפסק השופט המלומד.

לפיכך נראה לי שצדק השופט המלומד בסוגיה זו ולא הייתי מתערב בפסיקתו ומשנה, לכאן או לכאן, את חלוקת האחריות.







התוצאה היא שיש לדעתי לקבל את ערעורה של המבשלה לענין גובה הפיצוי כפי שנקבע לעיל לענין ערעור פניציה, ולדחות את שאר חלקי ערעורה.

הערעור שכנגד של עמר.

9. א. כבר ראינו לעיל כי עמר הגיש ערעור שכנגד במסגרת ערעורה של המבשלה (ע"א 184/88). ערעור שכנגד זה מופנה כמובן רק כלפי המבשלה וכיום, לאחר זניחת טענות אחרות, הוא עומד על טענה אחת בלבד: כלפי המבשלה הוכחה לא רק אחריות עפ"י חוק האחריות למוצרים אלא גם עפ"י עילה של רשלנות לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש), (להלן - הפקודה).

לכאורה, מאי נפקא מינה לו לעמר כיצד נקרא הפיצוי שהוא מקבל בלאו הכי? התשובה נמצאת בסעיף 5 המגביל את סכומי הפיצויים לפי החוק, מגבלות שאינן קיימות להשקפתו בפיצוי עפ"י הפקודה. לפי חישוביו היה הפיצוי שהיה מקבל עפ"י הפקודה גבוה יותר מזה שקיבל עפ"י חוק האחריות למוצרים פגומים.

אין צורך לבדוק נכונותם של חישובים אלה, משום שלדעתי אין בערעור שכנגד ממש ודינו להדחות לגופו.

ב. בכתב התביעה עשה ב"כ המלומד של עמר לעצמו "חיים קלים", וכל שטען שם לענין האחריות היה זה:

"7. התובע יטען לאחריותן של הנתבעות (ולחילופין של איזו מהן) לעצם ארוע התאונה וזאת מחמת התרשלותן ו/או אחריותן לטיב המוצר.

לפיכך יטען התובע לאחריותן למלוא נזקיו". עינינו הרואות שאין כאן שום תאור או הגדרה של הרשלנות המיוחסת למבשלה. על אף זאת ראה השופט המלומד לנכון לבחון שאלה זו בהרחבה, והגיע למסקנה שלא הוכחה עילת רשלנות נגד אף אחת משתי המשיבות שכנגד.

דיני הנזיקין והלכותיו מאפשרים לתובע,- כשאין באפשרותו להוכיח פרטי רשלנות של נתבע - לזכות בתביעתו גם ללא ראיות ישירות כאלה. כגון שקיימות ראיות נסיבתיות מתוכן עולה אפשרות סבירה יותר שהנתבע התרשל. השופט המלומד בחן בהקשר זה את האפשרויות העומדות לתובע הן מכוח החזקה שבסעיף 41 לפקודה (הכלל של "הדבר מעיד על עצמו") והן מכוח זו שבסעיף 38 לפקודה (הכלל בדבר דברים מסוכנים), ופסק שאין התובע יכול להיוושע מאף אחת מאלה. הנימוק לכך הוא עובדתי:

כפי שכבר הזכרתי לעיל, עולה מחומר הראיות וכך נפסק, שיכול בקבוק להיפגם באחד ממספר שלבים בדרכו אל שולחנו של הצרכן, ובהם שלבים שלאחר יציאת הבקבוק משליטתה של המבשלה. (כגון השפעת חום או תובלה בלתי מתאימה לאחר צאת הבקבוק מהמבשלה). במקרה הנדון לא היה שום מידע על קורותיו של הבקבוק שהתפוצץ מרגע צאתו את שערי המבשלה ועד שהתפוצץ בידיו של עמר. מכאן שלא ניתן לקבוע עפ"י הנסיבות שהפגם נגרם דוקא בעת שהיה בשליטתה של המבשלה, והחזקות שבחוק בסעיפים 41ו- 38 הנ"ל, אינן יכולות לסייע.

הנמקתו זו של השופט המלומד, המבוססת היטב על חומר הראיות שהיה בפני
ו, מקובלת עלי.

ג. טענה נוספת מופיעה בסיכומי המערער שכנגד, אליה לא היתה התיחסות כלל בפסה"ד. הטענה היא שעצם שיווקה של בירה בבקבוקים - מול אפשרות שיווקה בפחיות - הוא מעשה רשלנות משום הסכנה הטמונה בבקבוקים.

אין בטענה זו כלום. אף אחד מהמומחים שהעידו לא שלל את שיווקה של הבירה בבקבוקים, כפי שנהוג בעולם כולו, ובלבד שהבקבוקים טובים ושלמים הם. לא היתה כל ראיה בדבר עדיפותה של פחית על פני בקבוק כאריזה לבירה. זוהי איפוא טענה סתמית ללא כל ביסוס.

לא מצאתי איפוא כל ממש בערעור שכנגד והייתי דוחה אף אותו.

10. לסיכום: הייתי מקבל את ערעורן של פניציה והמבשלה לענין גובה הנזק כפי שפורט בסעיף 5(ב) לעיל. את יתר חלקי ערעורן וכן את הערעור שכנגד של עמר הייתי דוחה. לאור התוצאה - לא הייתי עושה צו להוצאות בערעור זה.

הנשיא מ. שמגר

אני מסכים.

השחפט א. גולדברג

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט י. מלץ.







ניתן היום, ח' בשבט תשנ"א (23.1.91).




















תיקים נוספים על המערערות בע"א 166/88)
תיקים נוספים על המשיבות בע"א 184/88) (המערערות בע"א 166/88)




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט