פרג'פור לאה - אבנר חן תכשיטים בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
פרג'פור לאה אבנר חן תכשיטים בע"מ




פרג'פור לאה - אבנר חן תכשיטים בע''מ

תיק אזרחי 6807/03     06/03/2005 (א)



תיקים נוספים על פרג'פור לאה
תיקים נוספים על אבנר חן תכשיטים בע"מ




א 6807/03 פרג'פור לאה נ' אבנר חן תכשיטים בע"מ




בעניין:

25



בתי המשפט



בית משפט השלום באר שבע
א
006807/03


בפני
:
השופט יעקב שפסר
תאריך:
06/03/2005




בעניין:
פרג'פור לאה




ע"י ב"כ עו"ד
יואל נעים

התובעת


נ
ג
ד



אבנר חן תכשיטים בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
נוני חסון

הנתבעת

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין אי התאמה במכר שנבעה לטענת התובעת מטעות או הטעיה מצד הנתבעת. לחילופין תובעת היא, השבת שווי המכר בתמורה להחזרתו לחזקתה של הנתבעת.

א.
רקע

תובענה זו עוסקת בטבעת יהלום, שנרכשה אצל הנתבעת, כטבעת חלופית לטבעת קודמת שאבדה לה, ובגינה קיבלה התובעת זכות לדמי ביטוח על סך 37,106 ₪ ובתוספת 2,500 ₪. בתמורה לסכום האמור, קיבלה התובעת טבעת משובצת יהלום, שתכונותיו צוינו על גבי תעודה גמולוגית שנמסרה לה (ת/6).

לאחר שניתקה הכותרת ובה היהלום מהטבעת, ובעקבות הליך תביעה קטנה בין הצדדים (ת.ק. (באר-שבע) 1361/02), ניגשה התובעת ובדקה את היהלום ושוויו, במסגרת תביעה זו, הוחלפה הטבעת לפי בחירת הנתבעת, וניתן תוקף של

פסק דין
להסכם זה.

בתביעה נשוא תיק זה, טוענת התובעת כי מהעולה מבדיקת התעודה הגמולוגית לטבעת, אותה קיבלה מהנתבעת, אל מול תעודה חדשה אותה קיבלה מחברה אחרת אליה ניגשה לבדיקה, ניכר
שוני מהותי בנתוני היהלומים, בערך העולה כדי 8,300 $. הפרש זה, מגלה טעות או הטעיה של התובעת ע"י הנתבעת ואי התאמה במכר, המזכה אותה בקבלת שווי ההפרש ולחילופין להשבה.

ב.
טיעוני הצדדים

טענות התובעת
להלן טיעוני התובעת בתמצית:
1.
הנתבעת לא סיפקה את המוצר המבוקש לתובעת.
הובטח לתובעת כי הטבעת נשוא ענייננו, עולה בערכה על הטבעת המקורית. הנתבעת אף הפיקה הערכת שווי (ת/4), בה נרשם שווי של 55,000 ₪.
2.
התובעת הסתמכה על המידע שקיבלה מהנתבעת.
בעת הקניה הסתמכה על התעודה שסופקה ע"י הנתבעת. עניין אי ההתאמה נגלה רק לאחר קבלת התעודות הגמולוגיות, ת/7+8, שהשוותה בין נתוני היהלום כפי שנרשם בת/5+6, אל מול היהלום שנמצא בפועל בטבעת.
3.
לנתבעת השליטה המלאה ביחס לאי ההתאמה.
בשל השליטה המלאה של הנתבעת ביחס לנתוני הטבעת האמיתיים, אל מול התעודה הגמולוגית שניתנה לה, הרי שיש להטיל את האחריות בגין אי ההתאמה עליה.




טענות הנתבעת
תמצית טיעוני הנתבעת הינם:

1.
לתובעת לא הובטח אלא מה שהוצג בפני
ה.
התובעת קיבלה לידיה טבעת יהלום במשקל 1.51 נקודות, זאת למרות שהטבעת שאבדה הייתה במשקל 1.01 נקודות. הנתבעת קיבלה טבעת בשווי של דמי הביטוח בתוספת 2,500 ₪, ולא נאמר לה בשום שלב כי טבעת זו שווה יותר מהטבעת הקודמת. ההצעה של הנתבעת לתובעת הייתה בעניין פרטי המוצר ולא על שוויו.
2.
הטבעת שקיבלה התובעת עולה בערכה על המוצר שביקשה.
בפועל, שווי הטבעת כפי שמופיע בת/8, עולה על הערך ששולם לנתבעת, אף לאחר פרק זמן שודאי הפחית מערכה של הטבעת בשל פגיעות שונות. לכן, לא נגרם לתובעת כל נזק.
3.
רישום שווי הטבעת, בסך 55,000 ₪, נרשם לבקשת התובעת.
ולא בשל שווי היהלום כפי שנמכר. התנהגות התובעת, בבקשה זו, נעשתה בחוסר תום לב כהכנה לתביעה נשוא ענייננו, בטענה כי רישום זה הינו לצורכי ביטוח עתידי ולא כחלק מויכוח משפטי שיש לה כנגד הנתבעת.
4.
השווי המוערך, כפי שמופיע על גבי ת/7, הינו ערך בורסה ולא ערך השוק.
ההפרשים נעים עד כדי מחצית מהנקוב בתעודה.
5.
אין ערך לביצוע בדיקה גמולוגית כעבור שנתיים מיום הרכישה.
לא ניתן לבצע הערכת שווי לטבעת, בהסתמך על נתוניה מהתעודה הגמולוגית, שכן הטבעת נפגעת במשך הזמן וערכה פוחת.

ג.
ראיות הצדדים


מטעם התובעת העידה התובעת עצמה וכן
גמולוג מטעמה – מר שפיר אלון. מטעם הנתבעת העיד מנהלה, מר אבנר סבן
וכן סוחר היהלומים מר ארנון עופר.


עת/1 מר שפיר אלון ציין, כי היהלום שבדק לא התאים לתעודה הגמולוגית, ת/6. ניכר היה ביהלום כי עבר טיפול לשיפור הניקיון, דבר שלא צוין כלל על גבי התעודה, וכי הפגמים שנמצאו בבדיקה, לא התאימו לטענה כי נוצרו בעקבות שימוש "אלים" בטבעת.

התובעת ציינה בתצהיר עדות ראשית, כי אי ההתאמה הנטענת, נודעה לה רק לאחר שהטבעת נשברה, במהלך התביעה הקטנה שהגישה כנגד התובעת. עוד אמרה כי במעמד רכישת הטבעת, ביקשה יהלום נקי בשווי הביטוחי שאושר לה, והנתבעת הציגה בפני
ה טבעת העולה לדבריה לאין ערוך על שוויה של הטבעת המקורית.

עת/1 ציין,
כי לא הוא שפירק את האבן, אלא אחר אליו נשלחה התובעת. העד אישר כי היהלום עשוי להיפגע בעת הוצאתו מכתר הטבעת, בשל היות פני היהלום דקים. הערך שננקב בתעודות, הינו ערך בורסה, כאשר בפועל ניתן לרכוש את היהלום הפחות ממחצית הערך הנקוב.

התובעת אישרה כי ענדה את הטבעת על בסיס קבוע. כן, אמרה כי את ת/4 ביקשה מהנתבעת לאחר שנשברה הטבעת, לצורכי ביטוח. לדבריה, נפגשו ברחוב והוא כתב את הפרטים המופיעים. גרסת מנהל הנתבעת כאמור היא, כי התובעת ביקשה ממנו לרשום מחיר אחר מזה ששולם, דבר התואם
למעשה את הנסיבות בהן התבקש.


אי ההתאמה היה לנגד עיניה של התובעת, במועד הסכמתה לפשרה בתביעה הקטנה –

"הגעתי לפשרה כי כבר לא היה לי כח. הוא נתן לי טבעת חליפית. לפני זה עוד הוצאתי תעודות שהתעודה לא זהה לאבן."
(עמוד 11, שורות 24-25 לפרוטוקול)

התובעת מאשרת כי לא נגרם לה כל נזק –
"ת. הנזק שלי שזו לא אותה אבן שביקשתי ממנו, רמת הניקיון. לא רציתי טבעת עם תיקון. אם הוא היה אומר לי שעבר תיקון לא הייתי לוקח. בתור יהלומן הוא היה צריך להגיד לי שזה עם טיפול.
ש. אבל נזק כספי לא נגרם לך?
ת. למרות שלא נגרם לי נזק כספי, אבל זה לא המוצר שביקשתי."
(עמוד 12, שורות 7-11 לפרוטוקול)

עה/1 מר ארנון עופר, שסיפק את היהלום לנתבעת, אמר כי לעיתים היהלום נפגם, בין בשיבוץ ובין תוך כדי ענידת הטבעת ממכה לא רצינית. עוד אמר כי מעולם לא היו טענות כנגד היהלומים שסיפק. אף הנתבע, אמר כי הצדדים עובדים על מערכת אמון שלא הופרה מזה 15 שנה. בנוסף טען מר עופר, כי מעת שעזבה הטבעת את חזקתו, אינו יכול להעיד דבר באשר למה שאירע. מבחינתו,
באבן שהוא מסר לא היה כל תיקון.

שני הצדדים הסכימו כי קיימת אי התאמה בין שתי התעודות הגמולוגיות וכי ככל הנראה אינן מתייחסות לאותו יהלום.

ד.
דיון

בסיכום טענות התובעת, ציין בא כוחה כי התובעת חוזרת בה מתביעתה לפיצוי בסך 8,300$ בגין אי התאמה בין היהלומים, ומבקשת כי בית המשפט יורה על השבה בלבד. בנסיבות אלה, יתמקד פסק דיני בנושא זה.

סעיף 15 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, המסדיר את אי ההתאמה הנסתרת, קובע כי אין אפשרות לביטול החוזה שנתיים לאחר מסירת הנכס הנד.

"15. אי-התאמה נסתרת
לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר."

לאור ויתור התובעת על הדרישה לפיצוי, ועמידתה על הבקשה לביטול הרכישה ולהשבה הדדית, הייתי יכול לסיים החלטתי בנקודה זו, מהטעם כי אף אם היתה אי התאמה נסתרת, לא ניתן עוד בשלב זה, לטעון זאת.

למרות האמור, אתייחס בקצרה אף לגופו של עניין.

מכלל הראיות לא עולה שהנתבעת הייתה מודעת כלל לפגמים סמויים באבן, כמו העובדה כי הסתמכה על התעודה המצורפת ליהלום. מכאן, אין להגיע למסקנה כי הנתבעת ידעה על אי ההתאמה והטעתה את התובעת בדבר תכונות האבן שנמסרה לידה.

כמו כן, לא ברורה לי ההבחנה, הנובעת מטענת התובעת שציינה שהגיעה עם זיכוי מחברת הביטוח, או אם אמרה כי היא מעוניינת בטבעת בשווי של 40,000 ₪. בפועל, התובעת והנתבעת, סיכמו על רכישת הטבעת בשווי של 40,100 ₪ בצירוף תעודה גמולוגית. התעודה היא המדד האם אכן הייתה אי התאמה אם לאו. אולם, יש לתת את הדעת לעובדה כי כעולה מדברי עה/1 מר עופר, עשוי היהלום להיפגם אף תוך שימוש סביר ולא אלים, וניתן לומר, כי כעבור יותר משנתיים מיום הרכישה, אך סביר כי ימצאו פגמים שונים ביהלום, שלא יהא בהם כדי להוכיח, מה היה שוויו עובר למכירתו.

עוד נראה לי, כי יש מקום אף לשיקולי מניעות בהעלאת טענות בגין אי התאמה. הטעם לכך נעוץ בעובדה הנובעת מתצהיר עדות ראשית מטעמה של התובעת ולפיו, אי ההתאמה הנטענת, התגלתה לה תוך כדי ההליכים בתביעה הקטנה הנ"ל. לכן, נראה כי הסכמתה לפשרה, והחלפת הטבעת באחרת לשביעות רצונה, יש בהם כדי להעלות תהיות ביחס לטענות המובאות כעת. משהסכימה לפשרה, ידעה אודות הפערים שבין שווי היהלום שאבד לה, לבין שוויו של היהלום נשוא ענייננו.

כפי שכבר ציינתי, התובעת אף אישרה כי בפועל לא נגרם לה כל נזק. לכן, לאור ויתורה על טענה זו, ולאור סעיף 15 לחוק המכר, הרי שאין בידי להורות על בטלות העסקה, כמו להורות על השבה הדדית. לא למותר יהיה לציין, כי הוראה מעין זו עשויה לפגוע בנתבעת לאור ירידת הערך האמורה.

יתרה מכך, בעקרון, נראית לי נכונה טענת הנתבעת כי אינה יכולה להיות אחראית למוצר שיצא משליטתה, לאחר פרק זמן כה ארוך. כל גירסה אחרת עלולה לפגום בחיי מסחר יציבים, ועל כן יש לדרוש, כמדיניות ראויה, בדיקת המוצר עם קנייתו, וודאי לא בשלב מאוחר כל כך לרכישה. יתרה מכך, ככל שחולף הזמן, קיימת אפשרות פגיעה במוצר והווצרות פגמים חדשים בו, דבר שאינו יכול להטיל אחריות על המוכר, שהמוצר אינו בשליטתו. בשל שני טעמים אלה, נראה לי, כי לא ניתן לחייב את הנתבעת, לא בפיצוי ואף לא בהשבה, ומסקנה זו לא תשתנה, אף אם אניח לזכותה של התובעת, שהביאה את אותה אבן שקנתה מהנתבעת, לבדיקה הגמולוגית השניה.

בנסיבות אלה, נדחית התביעה.

התובעת תשלם הוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪.

המזכירות תעביר פסק הדין לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום, מיום המצאת פסק הדין לב"כ הצדדים
.

ניתנה היום כ"ה ב אדר א, תשס"ה (6 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.



יעקב שפסר
, שופט









א בית משפט שלום 6807/03 פרג'פור לאה נ' אבנר חן תכשיטים בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/03/2005)











תיקים נוספים על פרג'פור לאה
תיקים נוספים על אבנר חן תכשיטים בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט