בנק לאומי לישראל בע''מ (סניף המסגר) - מתלם אלקטרוניקה 1965 בע''מ, סולל ידידיה, סולל ארז שלמה ואח'

מידע על סולל ידידיה    מידע על סולל ארז שלמה   



בנק לאומי לישראל בע''מ (סניף המסגר) - מתלם אלקטרוניקה 1965 בע''מ, סולל ידידיה, סולל ארז שלמה ואח'

תיק אזרחי 3254/98     15/07/2003 (א)



תיקים נוספים על בנק לאומי לישראל בע"מ (סניף המסגר)
תיקים נוספים על מתלם אלקטרוניקה 1965 בע"מ
תיקים נוספים על סולל ידידיה
תיקים נוספים על סולל ארז שלמה




א 3254/98 בנק לאומי לישראל בע"מ (סניף המסגר) נ' מתלם אלקטרוניקה 1965 בע"מ, סולל ידידיה, סולל ארז שלמה ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בתל – אביב יפו
א
003254/98


בפני
:
כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל


06/08/2003




בעניין:
בנק לאומי לישראל בע"מ (סניף המסגר)
ע"י ב"כ עו"ד א' שמעוני





התובע

נ
ג
ד


1. מתלם אלקטרוניקה 1965 בע"מ

2. סולל ידידיה
3. סולל ארז שלמה
4. סולל אורן
ע"י ב"כ עו"ד מ' פלדמן





הנתבעים


פסק דין

א.

מהות התובענה


זו תביעת בנק כנגד ערבים לקיים את חיובו של החייב.


ב.

עובדות רלוונטיות


התובע מנהל עסקי בנקאות בישראל.
הנתבעים 2-4 חתמו על כתב ערבות (להלן: "כתב הערבות") לפיו הם ערבים כלפי התובע לסילוקם המלא של כל הסכומים המגיעים לו מאת הנתבעת 1, שבבעלות ובניהול משפחתם (ת/3, נספח ד). אין מחלוקת בין הצדדים שהנתבעים 2-4 אינם "ערבים יחידים" כמשמעותו בחוק הערבות, תשכ"ז-1967; מכאן, שהם גם אינם "ערבים מוגנים" (ר' סעיף 19 לחוק האמור).

לטענת התובע, יתרת החוב של הנתבעת 1 היא 6,015,394 ₪ (להלן: "החוב"). יצוין, שהנתבעים 2-4 אינה מתכחשים לעצם קיום החוב.
כפועל יוצא מהחוב, פנה התובע אל הנתבעים 2-4 בדרישת תשלום. משיקוליו, בחר הוא להעמיד את סכום התביעה על סך של 1,500,000 ש"ח.

ג.

הפלוגתאות בין הצדדים


לאור הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים בענייננו, אשר קיבל תוקף של החלטה (ר' בש"א 32441/99, החלטת השופטת צ'רניאק מה-9.5.01), מתעוררות הפלוגתאות הבאות בלבד:
-
האם נכרת הסכם המשחרר את הנתבעים 2-4 מערבותם?
-
בהנחה שנכרת הסכם המשחרר את הנתבעים 2-4 מערבותם, האם הוא תקף על-אף שלא
נעשה בכתב?
מאחר ומתן תשובה שלילית לפלוגתא השניה מייתר הדיון בפלוגתא הראשונה, אפתח הדיון דווקא בה.

ד.
בהנחה שנכרת הסכם המשחרר את הנתבעים 2-4 מערבותם, האם הוא תקף על-אף שלא נעשה בכתב?

המסגרת הנורמטיבית

ככלל, הערבות הניתנת לתאגיד בנקאי כפופה, בין היתר, לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973(להלן: "חוק החוזים"). מסקנה זו נובעת בין אם המקור ליחסים בין הבנק לבין הערב הוא בפעולה חד-צדדית מצד הערב, שאז יחול סעיף 61(ב) לחוק החוזים (ד' פלפל, "חובת הבנק כלפי ערב", הפרקליט מא (תשנ"ד) 414, 416); ובין אם המקור ליחסים אלה הוא בחוזה שבין השניים. (ר' בן-אוליאל, דיני בנקאות: ערבות לטובת תאגיד בנקאי ומשכון של נכסים נדים וניירות ערך, תשס"ב, תל-אביב , 31).

כפועל יוצא מכפיפות היחסים בין הערב ובין התאגיד הבנקאי להסדר החוזי הכללי, רשאים הם לקבוע במסמך עליו חותם הערב, כי הסדרים עתידיים ביניהם יקבלו תוקף משפטי אם ייעשו בכתב בלבד.
כך קובע, בין השאר, סעיף 23 לחוק החוזים:
"חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי… הסכם בין הצדדים" (ההדגשה שלי - ד.פ.).

הערבות אף כפופה לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, וזאת בשל שהיא נעשית במסמך שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם (ר' סעיף 2 לחוק).

לאור תחולת חוק החוזים האחידים על ההתקשרות בין בנק לבין ערב, הרי שתניה בכתב ערבות, אשר קובעת שצורת ההתקשרות העתידית ביניהם תיעשה בכתב בלבד, כפופה לחוק האמור, ולמבחני הקיפוח השונים בו.

ומן הכלל אל הפרט


סעיף 19 לכתב הערבות קובע שויתור מצד התובע או הסדר עמו, לא יחייבהו, זולת אם נעשו בכתב.
זו לשון הסעיף:

"שום ויתור מצד הבנק, פשרה או הסדר אחר כלשהו עם הבנק לא יחייבו את הבנק זולת אם נעשו בכתב".

לטענת הנתבעים 2-4 הם פטורים מערבותם כלפי התובע לאור הסכם שנכרת בינם לבינו, שתוכנו הוא כפול:
מחד גיסא, חובתם היא לשתף פעולה עם התובע:


"בהליך מימושם של המקרקעין, וזאת על דרך הגשת בקשה בהסכמת הצדדים, למינויו של כונס נכסים למקרקעין דבר אשר יעלה את התמורה שתיוותר בידי הבנק לאחר מימושם של המקרקעין"
(ר' סעיף 23 לבקשת הנתבעים להגשת רשות להתגונן, בש"א 32441/99).

מאידך גיסא, חובת התובע היא לשחרר את הנתבעים 2-4 מהערבות האישית אותם העמידו לו (שם, שם). (ההסכם האמור יכונה להלן: "הסכם ההפטר").
לטענתם, נערכו מספר פגישות שבמהלכם נכרת הסכם ההפטר.
כך מציין בעמימות ארן הלל בעדותו בבית המשפט:

"היו מספר פגישות. זה לא שתוך שעה הכל נפתר על המקום. באנו בהתחלה, אמרנו שיש קשיים, היו עוד פגישות ואז הבאנו את ההצעה של החיסכון של מס השבח ואז הבנק נעתר לזה".
(פרוטוקול, עמ' 6, שורות 22-23)

ברם, הנתבעים 2-4 נמנעו מלהציג מסמך בכתב שבו מצוי ההסכם האמור, ואף נמנעו מלטעון לקיומו של מסמך כזה, ומכאן מסקנתי שלא היה מסמך מעין זה.

יוער, שלא נעלמו מעיני מסמכים אחרים שנערכו בכתב, אשר הציגו לפני הנתבעים 2-4 (ביניהם ההסכם שבין פקיד השומה ת"א, הנתבעים והתובע, שמופיע בנספח יב להודעה על הגשת תצהירי עדות ראשית). אולם, מטרתם של מסמכים אלה היתה לשמש ראיה בלבד לקיומו של אותו הסכם ויתור שלטענתם נכרת בין הצדדים, אשר כאמור לא נעשה בכתב.

כפועל יוצא מהיעדרו של הסכם הפטר בכתב, ולאור סעיף 19 לכתב הערבות, ל'ויתור' הלכאורי של התובע על הערבות - ומבלי שהכרעתי, בשלב זה, האם אכן נעשה ויתור כזה אזי אין תוקף משפטי במערכת היחסים בין הצדדים, לכל טענה שאינה מקומה בהסכם בכתב.

שאלה נוספת שעשויה להישאל היא האם סעיף 19 בכתב הערבות הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד?
בענייננו, הנתבעים 2-4 לא טענו דבר כנגד עצם תוקפו המשפטי של סעיף 19 לכתב הערבות. אף-על פי כן, ולמען שלמות התמונה, קביעתי היא שאין מדובר בתנאי מקפח. אבהיר את עמדתי.

ככלל, תניה בכתב ערבות אשר קובעת כי ויתור מצד הבנק על הערבות ייעשה בכתב בלבד, נועדה להגן על אינטרס לגיטימי של הבנק ואף של הערב: השגת וודאות מסחרית ומשפטית בעניין מהותי בעסקה שביניהם הנוגע לעצם קיומה של הערבות. מכאן שתניה זו אינה מקפחת.

דברים ברוח זו נקבעו על ידי השופט שמגר, לגבי תניה בחוזה מכר דירות, אשר קבעה שהתקשרויות עתידיות בין הצדדים יערכו בכתב :
"מוכן אני לתמוך במגמה של שמירה על ודאות היחסים החוזיים. אכן, יש בהחלפת מסמכים כתובים בין הצדדים כדי לתרום לוודאותו של הקשר החוזי ביניהם. על הקונה לדאוג לכך, ששינויים בחוזה או תוספות לו ייעשו בכתב על-ידי הנהלת החברה, וכל עוד לא אירע כך, אין לדברים המוחלפים בעל-פה תוקף מחייב. קיומו של מסמך בכתב, אשר יעגן שינויים או תיקונים לאחר חתימת החוזה, יקל גם על הוכחתם של עניינים השנויים במחלוקת, אם אלה יתגלעו בין הצדדים".
(ע"א 449/85 היועץ המשפטי לממשלה נ' גד חברה לבניין בע"מ, פ"ד מג(1) 183, 208)

הנה כי כן, סעיף 19 לכתב הערבות אינו תנאי מקפח, ולפיו הסכם ההפטר הלכאורי אינו תקף כלפי הצדדים.

ניתן היה לסיים כבר בשלב זה את הדיון, ולקבל את התביעה. אולם, ושוב למען שלמות התמונה אתייחס לגוף טענותיהם של הנתבעים 2-4 לפיהן שוחררו מערבותם על-ידי התובע.


ה.
האם נכרת הסכם ההפטר בין הצדדים?

הגעתי למסקנה שהנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לצורך הוכחת קיומו של הסכם ההפטר בינם לתובע.

ראשית, הנתבעים לא ידעו לציין במדוייק מתי נכרת הסכם ההפטר.
כך עולה מדבריו הבלתי ממוקדים של נתבע 4 בבית-המשפט:



"ש: אתם באים לבימ"ש ואומרים שיש לכם הסכם עם הבנק. אני מבקש שתנסה למקד מתי אתם פניתם לבנק, חודש ושנה?

ת: במהלך 97' אבל אני לא זוכר חודש ושנה
"

(פרוטוקול, עמ' 6, שורות 7-9)



ובהמשך:

"ש: אני מבין ממך שהיתה פגישה מסוימת שבה אתם פניתם, הצעתם והבנק נתן את ההסכמה שלו באותה פגישה?
ת: כן.
ש: אתה אומר שזה היה במהלך 97'?
ת: אני לא זוכר במדוייק, במהלך 97'. אני לא מסוגל לומר אם זה היה בתחילת 97' או בסוף"
.
(פרוטוקול, עמ' 6, שורות 24-28)

תשובתו המעורפלת של נתבע 4, מעוררת פליאה; שהרי אין זה מתקבל על הדעת שערב, אשר שוחרר מערבותו לחוב העולה כדי מיליוני ש"ח, יזכור באופן כה עמום את מועד ההפטר. דברים אלה נכונים ביתר-שאת בענייננו, לאור שאיפתם ומלחמתם האדירה של הנתבעים להשיג את ההפטר המיוחל.

יתר-על-כן, תשובת נתבע 4 עומדת בסתירה חזיתית לטענת הנתבעים 2-4 בבש"א 32441/99, לפיה הסכם ההפטר נערך לאחר מגעים בינם לבנק שנעשו בסוף שנת 1998 (ר' הבש"א האמורה, פיסקה 23).

הנתבעים גם לא הבהירו מי מטעם התובע ויתר על הערבות, מה היה תפקידו, ומה היה שמו.
כך טען נתבע 4 בתצהירו:

"לאחר ששקלו את הצעתנו…נעתרו הבנקים…".

(ר' נ/1,פיסקה 22).

ומשנשאל בעדותו עם מי נפגש בבנק, ענה:



"אינני זוכר את השמות".

(פרוטוקול, עמ' 8, שורה 10).

זאת ועוד, משנמנעו הנתבעים מלנסות לאתר את אותם גורמים בבנק אשר לכאורה כרתו עמם את הסכם ההפטר, ואף להזמינם לעדות בבית-המשפט, הרי שנחלשה גירסתם בדבר קיומו של הסכם שכזה.

בנוסף לכל האמור עד עתה, בתרשומת ישיבה שנערכה בתאריך 14.10.99 בין רואה החשבון של הנתבעים, מר חגי ולנשטיין (אשר ערך את התרשומת), ובין עורכי-הדין אליהו זיוון, ונפתלי וייס (להלן: "עורכי הדין") ששימשו ככונסי נכסים שמונו על-ידי התובע, נכתב בתחילה:

"העו"ד ינסו לעזור לשחרור הערבויות".

(ר' ת/2, נספח ה).

מאוחר יותר, ובאותה פגישה, סומן קו על גבי המילים "לשחרור הערבויות", שמטרתו למוחקן (להלן: "המחיקה"). לטענת עורכי הדין, מחיקה זו בוצעה לבקשתם, מאחר ששאלת השחרור מערבות כלל לא יכולה היתה לעמוד על הפרק (ת/2, סעיף 18). במקום המילים המחוקות נכתב בתרשומת השיחה:



"העו"ד ינסו לעזור ע"י שיגידו לבנק ששיתפו פעולה. לא מבטיחים דבר".

מתרשומת השיחה האמורה מזדקרת ועולה השאלה:
אם אכן שיחרר הבנק את הנתבעים מערבותם במהלך שנת 1997, (או בסוף 1998) כפי שמבקשים הנתבעים להוכיח, מדוע נדרשו עורכי-הדין, בשיחה שנערכה בשנת 1999 וטרם המחיקה האמורה, לנסות "לעזור לשחרור הערבויות"? התשובה לכך גלומה בגוף השאלה.

ניסיון נוסף של הנתבעים לאמת את טענתם בדבר קיומו של הסכם הפטר בינם לתובע, התבסס על הסדר שנערך בתאריך 7.12.2000 אשר הצדדים לו היו בין היתר פקיד השומה ת"א, הנתבעים 1 ו-2, והתובע (להלן: "הסדר המס").
זו לשון סעיף 5 להסדר המס עליו נתלו הנתבעים:



"הצדדים מצהירים כי בכפוף לביצוע האמור בהסכם זה לא יחוייבו החברות ו/או ידידיה במס בגין מחילת חובות וכן לא תהיינה לצדדים כל תביעות ו/או דרישות מכל מין וסוג שהוא, לכל צד כלפי משנהו".
(ר' הודעה על הגשת תצהירי עדות ראשית, נספח יב' )

לטענת הנתבעים סעיף 5 האמור מעיד על קיומו של הסכם קודם בו הופטרו הנתבעים 2-4מערבותם.

טענה זו נדחית לאור משקלם המצטבר של הטעמים הבאים:

ראשית, הנתבעים 3 ו-4, אינם חלק מהסדר המס, ומכאן אין ללמוד ממנו דבר על קיומו של הסכם ההפטר כלפיהם.

שנית, פרשנות הסדר המס אותה מבקשים הנתבעים 2-4 לאמץ שגויה.
לטענתם, מלשון ההסדר ניתן ללמוד כי התובע התחייב שלא תהיה לו כל טענה ותביעה כלפיהם (ר' נ/1, פיסקה 36; סיכומי הנתבעים, עמ' 7).
אולם, כלל הוא שפרשנות החוזה עשויה להיעשות בניגוד למילותיו, וזאת אם כך מתבקש מכוונת הצדדים העולה מנסיבות העניין.

כך קבע השופט ברנזון:



"אין לראות במילים הכתובות חזות הכל, שעה שהקשר הדברים והנסיבות הסובבות את הענין מצביעות על כוונה אחרת מזו העולה מן הפירוש הרגיל של הכתוב".

(ע"א 324/63 ישראל הלוי סגל נ' חברת גורג'ני מג'י בע"מ, פ"ד יח(4) 371, 373).

באופן דומה קבע השופט י' כהן:

"כלל גדול הוא בדיני פירוש חוזים, שמחובתו של בית-המשפט לפרש את החוזה באופן המשקף את כוונת הצדדים ואם כי יש לגשת לבדיקת הכוונה מתוך הנחה, שהצדדים התכוונו למה שהם כתבו בחוזה, הרי לא פעם ניתן על-ידי בתי-המשפט פירוש לחוזים, שאינו מתיישב עם המובן הרגיל של המילים שבהן השתמשו הצדדים"


(ע"א 46/74 אליעזר מורדוב נ' יוסף שכטמן, פ"ד כט(1), 477, 481).
(ר' בנוס
ף,
א' ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החוזה, כרך רביעי, ירושלים, 2001, 586-587).

בענייננו תכליתו של הסדר המס היתה לטפל "בנושא חבות המס בגין מכר נכסי המקרקעין", כפי שטענו הנתבעים עצמם בתצהיריהם (נ/1, פיסקה 36), וכפי שעולה ממכלול הוראות הסדר המס.
מכאן, שאין להסיק ממנו דבר לעניין מערכת היחסים בין התובע ובין הנתבעים הנוגעת לערבות הבנקאית שחבים הנתבעים 2-4 כלפיו.

לסיכומו של דבר, די בכל שנאמר עד כה בכדי להגיע למסקנה שהנתבעים לא הוכיחו ברמת הראיה הנדרשת כי נכרת הסכם ההפטר הנטען.

סוף כל הסופות:
הנתבעים לא הוכיחו שבינם לבין התובע נכרת הסכם המשחרר אותם מערבותם.
אף אילו הייתי מגיעה למסקנה שנכרת הסכם כזה, הרי משלא נעשה בכתב, הוא אינו תקף לגבי הצדדים שלפנינו, וזאת לאור סעיף 19 לכתב הערבות.
אשר-על-כן, הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד סך של 1,500,000 ₪, נכון ליום 24.11.98 כשהוא נושא ריבית והצמדה כדין עפ"י המפורט והמדווח בסעיף 13.2 לפרשת התביעה.

כמו-כן, הנתבעים 2-4 ישלמו לתובע ביחד ולחוד שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ₪ + מע"מ. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין. התובע זכאי להוצאות המשפט, אותם ישום הרשם.
צווים ועיקולים זמניים שהוטלו במסגרת התובענה - מאושרים בזאת.

ניתן היום 15 ביולי 2003, בהעדר.

המזכירות תמציא עותק פס"ד זה בהמצאה כדין לב"כ הצדדים.


ד"ר דרורה פלפל
, שופטת








א בית משפט מחוזי 3254/98 בנק לאומי לישראל בע"מ (סניף המסגר) נ' מתלם אלקטרוניקה 1965 בע"מ, סולל ידידיה, סולל ארז שלמה ואח' (פורסם ב-ֽ 15/07/2003)











תיקים נוספים על בנק לאומי לישראל בע"מ (סניף המסגר)
תיקים נוספים על מתלם אלקטרוניקה 1965 בע"מ
תיקים נוספים על סולל ידידיה
תיקים נוספים על סולל ארז שלמה




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט