רוני טווקולי - מנשה מטלון, מגדל שוקי הון (1965) בע''מ ואח'
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
רוני טווקולי מנשה מטלון מגדל שוקי הון (1965) בע"מ

מידע על מנשה מטלון   



רוני טווקולי - מנשה מטלון, מגדל שוקי הון (1965) בע''מ ואח'

תיק אזרחי 46397/05     11/09/2008 (א)



תיקים נוספים על רוני טווקולי
תיקים נוספים על מנשה מטלון
תיקים נוספים על מגדל שוקי הון (1965) בע"מ




א 46397/05 רוני טווקולי נ' מנשה מטלון, מגדל שוקי הון (1965) בע"מ ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
46397/05


בפני
:
כבוד השופטת נורית רביב
תאריך:
11/09/2008


התובע:
רוני טווקולי


ע"י ב"כ עו"ד טובה איזנשטיין


נגד -

הנתבעים:
1. מנשה מטלון


2. מגדל שוקי הון (1965) בע"מ

3. החברה המרכזית לשירותי בורסה (נ.ע) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד חדוה כהן-הרמתי



פסק-דין
1.
רוני טווקולי
התובע, פתח אצל הנתבעת 2 חשבון ניירות ערך ביולי 2000. באותו חודש העביר לחשבון 85,000 ₪; בהמשך העביר סכומים נוספים, ובסך הכל העביר לחשבון זה 118,955 ₪. אלא שבתוך מספר חודשים הפסיד התובע את כל כספו ועוד נותר חב לנתבעות סכום של 16,350 ₪.
תחילה התנהל החשבון ללא זעזועים מיוחדים, וההצלחה אף האירה פנים לתובע, משום שבסוף החודש הראשון עמד שווי התיק על למעלה מ-101,000 ₪. אומנם, בסוף נובמבר 2000, שווי התיק פחת לכ-89,500 ₪ שאז העביר התובע לחשבון 20,000 ₪ נוספים, ובמהלך חודש דצמבר העביר בשתי מנות עוד 5,955 ₪, אך עובר לביצוע העסקות שהביאו למהפך בחשבון – שווי התיק עמד לטענת הנתבעות על 141,000 ₪.
ואולם, במחצית השנייה של חודש פברואר, בוצעו בחשבון בזו אחר זו, עסקות עתירות סיכון בבורסה של ניו-יורק – 2 עסקות של רכישת חוזים עתידיים ומכירה בחסר של מניות צ'ק-פוינט - באותן מניות אגב, נעשו באותו חודש קודם לכן, גם עסקות "רגילות" והן הניבו רווח, אם כי צנוע - אך העסקות הללו שאין חולק על אופיין המסוכן, כרסמו קשות בשווי התיק, ולאחריהן נותר בחשבונו של התובע סכום של
4,815$ (20,840 ₪).
לאחר הדברים האלה, באפריל 2001, עוד הזרים התובע לחשבון סכום של 8,000 ₪ - לדברי התובע הוא עשה זאת לאחר שהנתבע 1 שכנע אותו שבאמצעות הכספים הללו ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורה – אך התקווה הזו התבדתה, ובמאי 2001 עמדה בחשבונו כאמור יתרת חובה של 16,350 ₪. את החוב הזה סילק ככל הנראה הנתבע 1, לאחר שהתובע העביר לחשבון בתו של האחרון סכום של 5,000 ₪ במסגרת הסדר שהשניים העלו על הכתב (נספח ח' לתצהיר התובע). התובע אגב, בחר שלא לזכור כיצד נסגר החוב (פרוטוקול מה-19.4.2007, עמ' 19).
2.
בתובענה זו שהוגשה בספטמבר 2005, מבקש התובע לחייב את הנתבעים לפצותו בגין נזקיו הנטענים בסכום של 206,212 ₪. בסכום זה כלולים: הסכום שהועבר על ידי התובע לחשבון ניירות ערך שלו, בצירוף הסכום של 5,000 ₪ שהוא העביר לחשבון בתו של הנתבע 1; ריבית והפרשי הצמדה בסכום כולל של 32,261 ₪ בגין הסכומים האמורים, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 50,000 ₪.

התביעה מכוונת נגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), כמי שניהל את תיק ניירות הערך של התובע. נגד נתבע זה ניתן במאי 2006

פסק דין
בהעדר התייצבות על סכום מוקטן ב-40,000 ₪ מסכום התביעה, אך כפי שהתברר, בפברואר 1997 ניתן צו לכינוס נכסיו של הנתבע וכל ההליכים המשפטיים נגדו ובכלל זה הליכי הוצאה לפועל – עוכבו.
הנתבעות 2 ו-3 שבצעו את הפעולות בחשבון ניירות הערך של התובע, נתבעות כאן בטענה שהן והנתבע 1 "חד הם" והן אחראיות לאובדן כספו של התובע בכך שהן ביצעו בחשבונו "פעולות מסוכנות במיוחד ללא הרשאה מפורשת כנדרש בחוק וללא הודעה לתובע, תוך מתן אשראי מוגזם מעבר לכל פרופורציה, מבלי שהיו לתובע ערבויות ובטחונות וזאת ללא ידיעת התובע וללא הסכמתו".
3.
הנתבעות מצדן דוחות מכל וכל את הניסיון לייחס להן אחריות כלשהי לנזקיו הנטענים של התובע. קו הטיעון המרכזי שלהן הוא – הן לא שימשו יועץ השקעות לתובע, ולא פעלו בחשבונו כמנהל תיקים. תפקידן ביחס לתובע היה מוגבל לפן הטכני של הפעילות בתיק ניירות הערך של התובע - פעילות שיכולה להתבצע רק בתיווכו חבר בורסה.
בכובען זה, כמי שמעמידות לרשות הלקוח שירותי בורסה בלבד, אין הן משמשות אלא צינור לביצוע ההוראות שלו או של מי שפועל מכוחו או מטעמו בתיק ניירות הערך שלו; הן אינן אמורות לנהל את התיק או לפקח על אופן ניהולו, ומאליו מובן שהן גם לא עשו כן. טענות התובע במה שנוגע לאחריותן של הנתבעות, באות על רקע הדברים הבאים.
4.
לפי המתואר בכתב התביעה, התובע פגש את הנתבע בסמוך ליולי 2000 - הוא המועד בו פתח את חשבון ניירות הערך שלו אצל הנתבעת 2 - ובעקבות אותה פגישה הגיע למשרדי הנתבעות – שם שכן משרדו של הנתבע. הלה, לפי הנטען, הציג את עצמו בפני
התובע כבעל רישיון יועץ השקעות ומנהל תיקים – מצג שהתברר בדיעבד כבלתי נכון. ואכן, הנתבע אינו בעל רישיון יועץ ואינו בעל רישיון מנהל תיקים, אך התובע לא פגש אותו רק בסמוך לפתיחת החשבון בחברה המרכזית, כפי שמשתמע מכתב התביעה ומתצהירו, אלא זמן רב קודם לכן, ובנסיבות אחרות. התובע היה איש מכירות בעיתון גלובס ואת הנתבע הכיר בתפקידו כמנהל מסעדה ברחוב מוזס. היה זה כשהתובע פנה אל הנתבע כמי שניהל את המקום, והציע לו לרכוש מודעות פרסום. עובדות אלה החלו להתברר עוד בחקירה נגדית של התובע, וגרסה מפורטת בעניין זה שמענו מפי הנתבע בעדותו. עוד התברר שהשניים התוודעו זה לזה זמן רב לפני שנפתח החשבון בחברה המרכזית, וגם זה עלה כבר מהחקירה הנגדית של התובע (פרוטוקול מ-19.4.2007, עמ' 6). מהנתבע שמענו ש"הזמן הרב" הוא 12 שנים שבמהלכן הפכה ההיכרות על רקע עסקי, לקשר אישי. לדברי האחרון מאז הפגישה הראשונה "הוא בא ויצא במשרדי, הוא היה בביתי אכל בביתי ועשה איתנו חג בבית. הגדרתי אותו והוא הגדיר אותי כחבר, הוא ידע עלי הכול".
על הפרטים האלה התובע פסח בתצהירו. מה שכן ציין הוא, שהנתבע הרשים אותו כאיש עסקים וכמי שהצליח בשוק ההון "ועובד בחברה המרכזית 20 שנה". על 20 שנות עבודה עם החברה המרכזית ואפילו יותר מזה, דיבר גם הנתבע. הוא תיאר עצמו כוותיק בשוק ההון: "25 שנה ותיק בתחום. ישבתי במשרדים 25 שנה, ותיק ובית (צ"ל "בן" – נ.ר.) בית", והכוונה היא למשרדי החברה המרכזית.

לנתבע, שרואה עצמו כ"משווק ומבצע" ולא כמנהל תיקים, הוקצה מסתבר חדר עם מחשב במשרדי החברה המרכזית - הוא גם קיבל שם כנראה שירותי משרד – ובתמורה ל"שיווק" החברה המרכזית, העבירה לו זו חלק מהעמלות שגבתה מלקוחותיו. וכך תואר על ידו הקשר שלו עם החברה המרכזית:
"בחברה המרכזית עבדתי כפרי לאנס עצמאי לחלוטין. בתקופה שרוני בא ופתח את תיק השקעות, הייתי משווק והיה לי אתר באינטרנט שפרסם ושכנע לקוחות בכל הארץ לפתוח חשבון בחברה המרכזית לני"ע כי הצעתי עמלה נמוכה משמעותית מעמלות שהיו אנשים משלמים בבנקים".
כך לדברי הנתבע הגיעו אליו, ודרכו לחברה המרכזית, 400 לקוחות, וכמו במקרה של התובע, החשבון שלהם בחברה נפתח לא בחדרו/משרדו של הנתבע, כי אם במקום אחר במשרדי החברה, משום שה"קטע של פתיחת חשבון לא היה לי סמכות לטפל בזה" (פרוטוקול מ-18.10.2007, עמ' 53).
5.
מסתבר, שהסידור הזה של מנהל תיקים עצמאי או "משווק-מבצע" אשר סמוכים על שולחנה של החברה המרכזית, ועם זה אינם "שייכים" לחברה – היה רווח בחברה המרכזית, ומקרהו של הנתבע לא היה חריג. מר ביהרי, המשנה למנכ"ל שהעיד מטעמה הסביר: "מנשה מטלון
עצמו היה לקוח גדול וכפי שהיה מקובל מול לקוחות גדולים, כמדיניות לתת כלים, להקל עליהם להעביר הוראות באמצעותנו לבורסה, העמדנו לרשותם שולחן לפעמים חדרון כדי שבאמצעותו יוכלו להעביר הוראות עבור החשבון שלהם ועבור לקוחות שהם קיבלו מהם יפוי כח לנהל את החשבון", ובהמשך אמר: "השכרנו לו משרד מכיוון שהפעילות שלו כלקוח גדול הצדיקה זאת". מר ביהרי אישר עם זאת, שההסדר הזה לא עוגן בהסכם עם הנתבע וכן ש"לא היה שום שילוט זה היה חלק ממשרדי החברה" (פרוטוקול מ-18.9.2007, עמ' 29).
גם מר ביהרי אמר שהיה זה הסדר שנהג ביחס לנתבע כ-20 שנה ואולי יותר, אך הדגיש שהנתבע
היה "לקוח. הוא היה עצמאי. לא היה שיתוף פעולה בניהול תיקים. הוא היה לקוח שביקש להעביר הוראות לבורסה באמצעותנו כי אנחנו הצינור שבאמצעותו מעבירים הוראות לבורסה... זה לא שיתוף פעולה זה עסקאות בין מקבל שירות לנותן שירות".
(שם בעמ' 30).
6.
ואולם, נראה
שכלפי חוץ הדברים נחזו אחרת. התובע, מכל מקום, טוען שהדבר יצר כלפיו מצג שהחברה המרכזית עומדת מאחורי הנתבע והלה, למרות שהוא חזר והדגיש "אני עצמאי", אישר שהמצב בשטח אכן יכול להתפרש כך: "אם אורח זמין היה רואה אותי הוא היה בטוח שאני עובד החברה" (פרוטוקול מ-18.10.2007 עמ' 48), ומשנשאל בהמשך: "400 לקוחות באו וחתמו אצל הפקידה והבינו שיש לך את הגב הגדול של מגדל החברה המרכזית?", הייתה תשובתו: "כן" (שם, בעמ' 53).

הקרבה הפיסית ללא סימן חיצוני להפרדה בין שתי היישויות, זו של הנתבע וזו של הנתבעות, על רקע של הסדר "קבע" בן 20 שנה ויותר, שבמסגרתו הנתבע פועל כמשווק של החברה המרכזית ומתחלק עמה בעמלותיה, הם בעצם המסד שעליו בונה התובע את טענותיו כלפיהן. בהקשר זה ראויות לציון הנקודות הבאות.
7.
בעת פתיחת החשבון ביולי 2000, חתם התובע על מערכת הסכמים עם הנתבעת 2, בשמה הקודם "החברה המרכזית לניירות ערך בע"מ".
חברה זו חבשה אז, כפי שהתברר רק במהלך עדותו של מר ביהרי - שני כובעים: זה של "חבר בורסה" וזה של "מנהל תיקים". זאת בניגוד לאמור בתצהיר מטעם הנתבעות: "...לחברה המרכזית חברת אחות אשר הינה בעלת רישיון לניהול תיקים ואשר ישנם לקוחות אשר בוחרים לנהל את חשבונם אצל החברה המרכזית באמצעותה" (סעיף 11 לתצהיר). תיאור זה שבתצהיר מתאים למצב כפי שהיה בשלב מאוחר יותר - לאחר שהתובע כבר ספג את ההפסד שספג, ובחברה בוצעו שינויים מבניים, ונראה שגם התיאור הנ"ל אינו מדויק, משום שלפי הסבריו של מר ביהרי, לאחר השינויים הללו, הנתבעת 2 נותרה עם הפעילות של ניהול תיקים, ואילו הפעילות של חבר בורסה רוכזה אצל הנתבעת 3 שהיא חברה בת של הנתבעת 2. מכל מקום, העובדה שהנתבעת 2 פעלה בזמנו הן כמנהל תיקים והן כחבר בורסה משתקפת היטב גם בחלק מהמסמכים שנחתמו על ידי התובע בעת פתיחת החשבון. אותם מסמכים שעוסקים בפעילות בניירות ערך זרים, אופציות, חוזים עתידיים וכיוצא באלה עסקאות, מכילים הוראות אשר באות לכסות את יחסי הלקוח עם החברה, הן בכובעה כמנהל תיקים והן בכובעה כחבר בורסה.
8.
זאת ועוד. התובע חתם פעמיים על מערכת הסכמים אשר נוגעת לפתיחת חשבונו. בפעם הראשונה עם הנתבעת 2 (בשמה הקודם) ב-27.7.00, ובפעם השנייה עם הנתבעת 3, ב-10.4.01. בשתי הפעמים הוא חתם על המסמכים הללו במשרדי הנתבעות, בנוכחות פקידה מטעמן. הנתבעות מסבירות שמי שהחתימה את התובע היא "פקידה שאין לה כל השכלה כלכלית ו/או שיווקית וכל תפקידה מתמצה בזיהוי הלקוח....". עוד הן מסבירות כי "הסיבה שבגינה התובע חתם על ההסכם בפני
נציגת החברה המרכזית היא בשל הוראות צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של חברה בורסה) - 2001 (להלן - "הצו"), המחייב את החברה המרכזית כחבר בורסה, להחתים כל לקוח על מסמכי פתיחת חשבון בנוכחות נציג מטעמה ולנקוט בכללי זיהוי שונים, כפי שנקטה בפועל".
אלא שהצו, כפי שעולה משמו, פורסם רק ב-2001, ואילו החשבון נפתח ביולי 2000. הצו אגב פורסם רק בדצמבר 2001 - מספר חודשים לאחר שנחתמה גם מערכת ההסכמים השנייה, ואפילו חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, פורסם רק מספר ימים לאחר שנפתח החשבון אצל הנתבעת 2.
9.
ועניין נוסף-
מערכת המסמכים שעליהם חתם התובע בעת שהחשבון נפתח בפועל, כוללת בין היתר טופס המכונה "טופס פתיחת פקדון ניירות ערך בחברה המרכזית (חשבון מנוהל על ידי הלקוח (או מיופה כח) לפי שיקול דעתו הבלעדי של הלקוח או מיופה כוחו)", וכן טופס המכונה "כתב הרשאה". בטופס הראשון מוקצה מקום לציון שמו של מיופה הכוח, וכתב ההרשאה מסמיך את מיופה הכוח "לעשות ולפעול בשמי ובמקומי ולנהל עבורי את החשבון לפי ראות עיניו ובכפוף למגבלת מכח הדין....". מיופה הכוח אמור גם הוא לחתום על כתב ההרשאה, ובזה לאשר שהוא מתחייב לפעול על פיו.
שמו של הנתבע אינו מופיע באף אחד מהמסמכים הללו – לא כל שכן חתימתו. למרות זאת, הנתבעת 2 פעלה בחשבון ניירות הערך של התובע על פי ההוראות שניתנו לה על ידי הנתבע – ועל ידו בלבד, ואין טענה שהיא לא הייתה רשאית לפעול כך, להפך. הכל מסכימים - הן התובע והן הנתבעות - שהנתבע היה רשאי ליתן לנתבעת 2 הוראות ביצוע ביחס לתיק ההשקעות של התובע, כשהנתבעות שעניין ההחתמה על הטפסים היה באחריותן, מייחסות את העובדה ששמו של הנתבע אינו מופיע, לא בטופס פתיחת החשבון ולא בכתב ההרשאה, לכשל טכני גרידא. יתכן שכך הוא, אבל דווקא על שום טענה אחרת של הנתבעות – אני תוהה אם אכן מדובר אך בכשל טכני.
הנתבעות מצהירות שעם מנהלי תיקים עצמאיים שעובדים עמן, יש להן הסכמים מסודרים – מה שאין כן ביחס לנתבע, וזה משום שהוא היה מיופה כח בלבד (סעיף 55 לתצהיר מטעמן). עוד הן מסבירות (סעיפים 64-65 לתצהירן),
שהנתבע היה מיופה כוח של התובע ולא מנהל תיקים ושכמיופה כוח הוא "לא היה מחויב בקבלת רישיון לניהול תיקים, אלא רשאי הוא לנהל חמישה חשבונות למעט חשבונותיו האישיים, זאת על פי הוראת סעיף 3(א)(3) לחוק להסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1995..." (להלן: "חוק הייעוץ" או "החוק").
אלא ש"ניהול תיקי השקעות" כהגדרת מונח זה בחוק הייעוץ הוא: "ביצוע עסקאות, לפי שיקול דעת לחשבונם של אחרים", ובדיוק לשם הענקת שיקול דעת כזה לנתבע, חתם התובע על כתב ההרשאה. ואם כל מה שעושה "מיופה כוח" ל"מנהל תיקים", הוא מספר החשבונות שבניהולו, כי אז יתכן שהייתה סיבה "טובה" לכך ששמו של הנתבע וחתימתו אינם מופיעים בכתב ההרשאה. הרי רישיון מנהל תיקים לא היה לו, והוא עבד ממשרדי הנתבעת 2 שרישיון מנהל תיקים שלה מותנה בין היתר בכך שהעוסקים בשמה בניהול תיקים, יהיו עובדיה ובעלי רישיון מנהל תיקים (סעיף 8(ב)(2) לחוק הייעוץ). מובן שהרשאה "ריקה" אינה חושפת לעין הביקורת החיצונית את העובדה שהנתבע "קיים" כמיופה כוח גם בתיק ההשקעות של התובע.
מכל מקום, למרות מה שהנתבעות טוענות בתצהירן, הן בכל זאת ראו בנתבע "מנהל תיקים עצמאי", כפי שעולה מתשובותיו של מר ביהרי לשאלון מטעם התובע. מר ביהרי הצהיר שם
שבשנים 2001-2003 "ניהל הנתבע 1, מר מנשה מטלון
, מיופה כוחו של התובע ומנהל תיקים עצמאי, 4 חשבונות של לקוחות בחברה (כולל חשבונו של התובע), שאינם קרובי משפחה". התשובה מתייחסת אומנם לשנים 2001-2003 שביחס אליהן הוא נשאל, ואילו החשבון אצל הנתבעת 2 נפתח ביולי 2000, אך העובדה היא שהנתבע "זכה" בתואר מנהל תיקים עם 4 חשבונות בלבד – כולל זה של התובע.
ואכן, בסבב החתימות השני, שמו של הנתבע כבר מופיע במקומות המיועדים לציון שמו של מיופה הכח אשר מכונה שם במפורש "מנהל תיקים", והנתבע גם חתום במקום המיועד לחתימת מיופה הכח, אלא שהמסמכים בסבב הזה כבר נעשו עם הנתבעת 3 שפעילה כחבר בורסה בלבד.
10.
ועתה, בצדק טוענות הנתבעות שבכובען כנותנות שירותים אשר מוגבלים לפן הטכני של ביצוע פקודות של לקוחות, ללא שיקול דעת, אין זה מחובתן לפקח על האופן בו מנוהל תיק ההשקעות של התובע (ראה: פסק דינה של כב' השופטת ד' אבניאלי ודבריה הקולעים בנושא זה ב-ת.א. 44356/04, ברגר רונית ואח'
נ' סרוסי אבי ואח'
, ניתן ביום 25.4.2007).
אבל כפי שראינו, הנתבעת 2 שאצלה נפתח החשבון פעלה בשני כובעים, שאחד מהם הוא ניהול תיקים. היא אומנם לא העסיקה את הנתבע כעובד שלה אבל אפשרה לו לעבוד במשרדיה במעמד שהיא עצמה מתקשה להגדירו, מבלי שתטרח לבדל את הפעילות שלו מזו שלה, תוך שהיא מבצעת את הפעולות בחשבון התובע, בכללן פעולות עתירות סיכון, על פי הוראות הנתבע שלו אין רישיון, ובהסתמך על כתב הרשאה שאינו נוקב בשמו. על סמך זה טוען התובע שעל הנתבעות חלות כלפיו הן החובות המוטלות על חבר בורסה ככזה, והן החובות אשר חלות על מנהלי תיקים, וכי החובות הללו הופרו. במה שקשור לחובות המוטלות על מנהל תיקים לפי חוק הייעוץ, מתמקד התובע באלה:
החובה להתאים את השירות לצורכי הלקוח לפי סעיף 12 לחוק: "בעל רשיון יתאים, ככל האפשר, את הייעוץ שהוא נותן ללקוחותיו או את אופי העסקאות שהוא מבצע עבורם לצרכיו ולהנחיותיו של כל לקוח, לאחר שבירר עם הלקוח את מטרות ההשקעה, את מצבו הכספי לרבות ניירות הערך והנכסים הפיננסיים שלו, ואת שאר הנסיבות הצריכות לענין...";
החובה לפי סעיף 13 לחוק לכלול נושאים מסוימים בהסכם עם הלקוח, בכלל זה "הצרכים וההנחיות של הלקוח כאמור בסעיף 12";
החובה לפי סעיף 18 לחוק: "מנהל תיקים לא יבצע עבור לקוח עסקה הכרוכה בסיכון מיוחד מבלי שהלקוח נתן אישורו מראש בכתב, לאותה עסקה או לעסקאות הכרוכות באותו סוג סיכון", ועסקות שביצוען כרוך בסיכון מיוחד הן בין היתר: "עסקה שכרוכה בה מכירה בחסר..."; עסקה בחוזה עתידי, באופציה או במוצר מובנה;"
כן טוען התובע שהנתבעות עוולו כלפיו ברשלנות בין היתר בכך שהעמידו לו אשראי בהיקף בלתי סביר, ובזה הפרו
גם את החובות המוטלות עליהן כחבר בורסה על פי תקנון הבורסה.
פרק ה' לחלק הראשון של התקנון, שכותרתו "כללי ההתנהגות של חברי הבורסה כלפי לקוחותיהם", (הנוסח שהיה תקף בתקופה הרלבנטית סומן ת/1), מטיל על חבר בורסה שורה של חובות כלפי לקוחותיהם ובראשן - החובה הכללית "לפעול בנאמנות לטובת לקוחו תוך התחשבות בטובת הלקוח..." ולנהוג בעיסוקו "בזהירות וברמת מיומנות שחבר סביר היה נוהג בהם בנסיבות דומות...".
11.
הנתבעות מבקשות להדוף את הטענות הללו של התובע בעזרת המסגרת החוזית הנוחה שעצבו במסמכים עליהם חתם התובע בעת פתיחת החשבון.
לבד מטופס פתיחת פיקדון ניירות ערך, וכתב הרשאה, מהם עולה בברור שהחשבון העומד להיפתח ינוהל לפי שיקול דעתו הבלעדי של התובע או של מיופה כוחו, חתם התובע גם על הסכם מפורט בעניין התנאים החלים על "החשבון הכספי וחשבון ההשקעות". הסכם זה חוזר שוב על העיקרון – הפעולות יבוצעו על ידי הנתבעת 2 על פי הוראות הלקוח או מטעמו, מבלי שלחברה שמור שיקול דעת כלשהו, להוציא בעניינים הנוגעים לחשיפה שלה לסיכונים.
ההסכם "שולח" את התובע "לתאם מראש" את הוראותיו לחברה עם מיופה כוחו או עם מנהל התיקים מטעמו, וקובע שהחברה תהא פטורה מכל אחריות לנזק שייגרם מאי תיאום כזה, כמו גם מאחריות לכל נזק שייגרם מאי קיום הוראה של הלקוח או עקב חריגה מההרשאה שניתנה על ידי הלקוח. עוד מבהיר ההסכם שהנתבעת 2 אינה מתכוונת לבטח אותו כנגד הפסדים והיא לא תפצה אותו בגינם, וכיוצא באלה הוראות פטור למיניהן.
בנוסף חתם התובע על חוזה למתן אשראי; כתב מישכון ניירות ערך; נספח הוראות טלפוניות; נספח ו' שעניינו "רכישה ומכירה של ניירות ערך חוץ/ עסקאות עתידיות עסקאות פורוורד עסקאות של חוזים בטובין עתידיים/ אופציות לרכישה ו/או למכירת מטבעות/ חוזים פיננסיים", נספח "א" - "הצהרת סיכון" ובו הסברים ביחס לסיכונים הכרוכים בעסקאות מהסוגים שלעיל. מסמך זה פותח בהצהרה של הלקוח שהוא גמר בדעתו לעשות עסקות כאלה "מתוך שיקול דעת עצמאי ושלא על פי עצה ו/או ייעוץ שקיבלתי מהחברה".
ולבסוף, כתב ההרשאה, בין יתר הוראותיו, כולל הצהרה של התובע לפיה הוא מסכים שמיופה הכוח מטעמו אינו עובד או שלוח של הנתבעת 2 ואינו פועל מטעמה.
12.
אם נתעלם אפוא מאותן הוראות מבלבלות שמופיעות בחלק מהמסמכים, אשר מפנות להוראות "הסכם לניהול תיק השקעות על ידי החברה המרכזית", כמו גם להוראות "הסכם לניהול תיק השקעות על ידי מנהל תיקים" - הסכם שלא קיים במקרה זה – הרי שמערכת המסמכים הזו במילים פשוטות אומרת: אנחנו רק מבצעים הוראות, לא מנהלים את תיק ההשקעות, ולא מפקחים על ניהולו. אלא שהדברים נאמרים לא בדיוק במלים פשוטות ומדובר באסופה של מסמכים, והסבר ענייני ותכליתי מסוג זה בעת החתימה, יותר ממתבקש. עם זאת ברור שהמסגרת החוזית כפי שהיא בכתובים, אינה מותירה ספק בכך שאי אפשר "להלביש" על הנתבעת 2 חובות של מנהל תיקים כלפי התובע – גם לא באמצעות הנתבע.

יוצא אפוא שהתובע, נקלע לשטח הפקר, שבו חוק הייעוץ במתכונתו אז, לא הושיט לו את ההגנות שהמחוקק כיוון אליהן - מי שניהל את התיק שלו בפועל אינו בעל רישיון ולכן פטור מהוראות החוק, בכללן מהצורך לערוך עמו הסכם שיתייחס בין היתר להנחיותיו ולצרכיו, ומהחובה לקבל את אישורו מראש לעסקה אשר כרוכה בסיכון מיוחד - וחבר הבורסה שהוא מנהל תיקים בעצמו ומתחלק בעמלותיו עם מנהל תיקים שאינו בעל רישיון, ואף מושיב אותו במשרדיו, פטור לכאורה גם הוא. כל זה – כשלחבר הבורסה אין כל "דיבור" עם הלקוח עצמו, והוא מבצע את ההוראות של אותו מנהל תיקים אף שהגיבוי להן הוא כתב
הרשאה חף מפרטים ביחס לזהות מיופה הכוח.
13.
אלא שהנתבעת 2 היא שיצרה או לפחות הייתה מעורבת ביצירת תנאים, שבהם תיק ההשקעות של התובע מנוהל על ידי אדם שפועל לכאורה בחסותה, אך ללא רישיון, ובה בעת פוטר עצמו מלהתקשר בהסכמים עם לקוחותיו. הנתבע בעצמו העיד שהוא מסתמך על המסמכים שהנתבעות עורכות ומחתימות עליהם את הלקוח - הוא רק "בא לעשות כסף. לא איכפת לי חתימות" (פרוטוקול מ- 18.10.2007,
עמ'
48) - וזה כשבמעמד החתימה על מסמכי הנתבעות במשרדיהן, אין מי שיפנה את תשומת לבו של התובע אפילו לכך, שהוא יכול להגביל או לסייג את ההרשאה שעליה הוא חותם. התובע העיד: "לא הייתי מודע לזה שאני יכול להגביל את יפוי הכח" (פרוטוקול מ-19.4.2007, עמ' 11), ואני סבורה שבזה אמר אמת.

יצוין שבפרק ה' לתקנון הבורסה, כנוסחו בתקופה הרלבנטית (ת/1), כבר הייתה כלולה הוראה אשר חייבה חבר בורסה, כחלק מחובותיו כלפי לקוחותיו, להתנות את העבודה עם מנהל תיקים בהסכם שיחתם עמו, ובהסכם שיחתם בין מנהל התיקים לבין הלקוח, ואשר חייבה את חבר הבורסה לכלול בהסכם שבינו לבין מנהל התיקים התחיבות לקבל מלקוחותיו יפוי כוח עם פרטים מזהים ולצרפו להסכם שבינו לבין חבר הבורסה.
הוראות אלה של תקנון הבורסה לא היו נר לרגליה של הנתבעת 2, ביחסיה עם הנתבע. כפי שראינו, נתבעת זו מסתפקת בכך שהיא מטילה על לקוחה את האחריות לתאם את הפעילות בתיק עם מיופה כוחו או עם מנהל התיקים מטעמו; יחסיה עם הנתבע לא הוסדרו בהסכם, ובמקרה זה היא אף הסכינה עם כתב הרשאה בלתי מוגבל שאינו חושף את שמו, ואפשרה בהסתמך עליו את ביצוען של עסקות עתירות סיכון בתיק ההשקעות של התובע. אומנם לתקנון הבורסה אין מעמד של "הוראה חקוקה", אבל אין ספק שכללי ההתנהגות שנקבעו בו מציבים סטנדרטים של התנהלות שסטייה מהם יכול שתעיד על התרשלות, וזה המקרה כאן.
לנוכח כל האמור, נראה לי אפוא שבנסיבות המקרה הזה, הנתבעות אינן יכולות לצאת פטורות בלא כלום, חרף תניות הפטור שעוגנו במסמכים שלהן, ולמרות שטענת התובע שהוא לא קרא את המסמכים – לאו טענה היא.
14.
אציין שמצבי "ואקום" מסוג זה שאנו עדים להם כאן, טופלו הן בחקיקה ראשית והן במסגרת תקנון הבורסה. כבר בתיקון מס' 8 לחוק הייעוץ (ס"ח תשס"ה, 504) אשר קדם למתכונת הנוכחית של החוק, נקבע לעניין הרף של 5 תיקי לקוחות שניהול תיק השקעותיהם פטור מחובת רישוי, כי הפטור במקרה של יחיד ניתן למי "שאינו עוסק בייעוץ השקעות או בניהול תיקי השקעות במסגרת תאגיד מורשה או במסגרת תאגיד בנקאי", והמילה "במסגרת" אינה מכוונת בהכרח רק ליחסי עובד-מעביד. כן נקבע שחובות החלות על מנהלי תיקים ברישיון כמו החובה לערוך הסכם עם הלקוח; להתאים את הפעילות בתיק לצרכיו, ולקבל את אישורו של הלקוח מראש ובכתב לעסקה הכרוכה בסיכון – חלות גם על מנהלי תיקים שאינם בעלי רישיון, וכי מחובתם להודיע ללקוח שאין בידם רישיון.
תקנון הבורסה עוד הגדיל לעשות, ובתיקון מספר 29 מינואר 2008, לפרק ה' הנזכר לעיל, נקבע בין היתר כי בייפוי כוח למי שאינו בעל רישיון "מנהל תיקים", יצוין כבר בכותרת שהוא אינו בעל רישיון ואינו עובד של חבר הבורסה וכן ש"חבר יאפשר למנהל תיקים או למיופה כוח לפעול רק ממשרדים שאינם משמשים את החברה לפעילותו כחבר בורסה, ואינם מהווים חלק ממשרדי חבר הבורסה ואשר ישאו שילוט המדגיש כי מנהלי התיקים או מיופי הכוח הפועלים מהמשרדים האמורים אינם עובדי החבר" (תקנון הבורסה, החלק הראשון, סעיפים 29. ג. 10, ו- 35. ג, בהתאמה).
מדובר כאמור בחקיקה ובכללי התנהגות מאוחרים למועדים הרלבנטיים במקרה זה, אך ביסודם הם משקפים סטנדרטים של התנהלות שגם בלי הוראות חוק ותקנון נוקבות, היו צריכים להיות בגדר המובן מאליו לאחר שנחקק חוק הייעוץ.
15.
עם כל זאת ברור שהתובע אינו יכול לתלות בנתבעות את האשם העיקרי בהפסדיו. התובע פנה להשקיע בשוק ההון ואישר בחתימתו שבכוונתו לעשות גם עסקות בעלות אופי מסוכן, ובין שקרא את הכתב ובין שלא – אני מתקשה להאמין שהוא באמת חשב "שאני משקיע את הכספים שלי במעין קרן נאמנות השקעה בטוחה בחברה רצינית כמו בבנק". התובע לא דייק בדבריו כשהציג את הרקע להופעתו במשרדי הנתבעות, ובמיוחד איני נותנת אמון בגרסה שהעלה בחקירה נגדית לפיה לאחר ההפסדים בחודש פברואר 2001 הוא פנה למר ביהרי והלה הרגיע אותו בדברים אלה: "הוא אמר לי אל תדאג מטלון עובד איתי 20 שנה. הכסף שלך בטוח הכול יחזור אליך". די לקרוא את שאמר התובע בתצהירו "פגשתי את מנכ"ל
נתבעת 3, מר אלי ביארי, והתלוננתי בפני
ו על נתבע 1, ודרשתי לקבל את כספי – מר ביארי שלחני מעל פניו בכעס, והפנה אותי לנתבע 1", כדי שלא ליתן אמון בגרסה הכבושה שהוא העלה בחקירתו.
אני גם סבורה שהתובע היה הרבה יותר מעורב באופן ישיר בפעילות בתיק שלו, מכפי שהוא מוכן להודות. לפי עדותו של הנתבע, את הפעילות המסוכנת ממש יזם בכלל התובע. הדבר לא הוכח, והנתבע שטען שהוא פעל תמיד על פי הוראות התובע וגם הזהיר אותו מהסיכונים הכרוכים בעסקות שבוצעו בחודש פברואר 2001, אישר לבסוף שאת הפקודות לביצוע העביר הוא, וגם אישר שאין כל תיעוד לעניין זה לא ביחס להוראות שהוא נתן ולא ביחס להוראות שהוא קיבל מהתובע. אבל נראה לי שהגרסה הגרעינית שלו אינה קלוטה מהאוויר לפחות במובן זה שבר ביצוע העסקות לא נודע לתובע לאחר מעשה ובהפתעה.
גם מר ביהרי, אמר בעדותו שהתובע נהג להסתובב הרבה במשרדי הנתבעת 2 (פרוטוקול מ-18.9.2007, עמ' 36), אבל אם כך, מדוע לא נעשה לפחות ניסיון לבקש את אישורו לעסקות שבוצעו? או למצער – מדוע לא נדרש לפחות הנתבע ליתן את הוראותיו בכתב. הרי, העסקות הללו היו חריגות מבחינת הסיכון הכרוך בהן לעומת העסקות שבוצעו עד אז.
16.
והערה לפני סיום. הנתבעת 3 נכנסה למעשה לתמונה בשלב מאוחר לאחר שכבר נגרם ההפסד שעליו מלין התובע ומהבחינה הזו הטרוניות שלו למעשה נוגעות לנתבעת 2. ואולם, הנתבעות עצמן אינן טוענות להפרדה ביניהן ומתייחסות אל עצמן כאל מקשה אחת תחת השם "החברה המרכזית". לכן אנהג גם אני כך לעניין המסקנה האופרטיבית בפסק-הדין.
17.
מסקנתי אפוא היא, שבנסיבות המקרה הזה, יש להשית על הנתבעות חלק מהאחריות להפסדיו של התובע. עד לעסקות שבוצעו בחודש פברואר 2001, העביר התובע לתיק ניירות הערך שלו סכום של 118,955 ₪ ולאחר ביצוען נותרו בחשבון 20,840 ₪, כך שהוא הפסיד כ-82.5% מהקרן. בשים לב למכלול הנסיבות הנני מעמידה את תרומתן של הנתבעות להפסד הזה על כ- 25% מהסכום שנשחק.

לפיכך, הנני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סכום של 24,530 ₪, תוך 30 יום מהיום. אם הסכום האמור לא ישולם במועד, הוא ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק, החל מהיום ועד התשלום בפועל.
עוד אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט בגובה מחצית האגרה, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח

פסק דין
זה לצדדים בדואר.


נורית רביב
, שופטת







א בית משפט שלום 46397/05 רוני טווקולי נ' מנשה מטלון, מגדל שוקי הון (1965) בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 11/09/2008)











תיקים נוספים על רוני טווקולי
תיקים נוספים על מנשה מטלון
תיקים נוספים על מגדל שוקי הון (1965) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט