מגי מרגלית מיודק, מועצה אזורית בקעת הירדן - עידן מדהלה

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
מגי מרגלית מיודק מועצה אזורית בקעת הירדן עידן מדהלה
 
מגי מרגלית מיודק, מועצה אזורית בקעת הירדן - עידן מדהלה
תיקים נוספים על מגי מרגלית מיודק | תיקים נוספים על מועצה אזורית בקעת הירדן | תיקים נוספים על עידן מדהלה

386848
623/08 ברע     20/11/2008




ברע 623/08 מגי מרגלית מיודק, מועצה אזורית בקעת הירדן נ' עידן מדהלה




בעניין:

בתי המשפט

1


בבית המשפט המחוזי בירושלים
בר"ע 623/08


בפני

כבוד השופטת אורית אפעל גבאי


20/11/2008



בעניין:
1. מגי מרגלית מיודק

2. מועצה אזורית בקעת הירדן
ע"י ב"כ עו"ד עמוס אגרון ואח'


המבקשות


- נגד -



עידן מדהלה

ע"י ב"כ עו"ד ארז לבנון ואח'

המשיב





בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת יעל ייטב) שניתנה ביום 11.8.08
ב-ת"א 1390/01.



החלטה

1.
בבית משפט השלום בירושלים מתבררת תביעה שהגיש המשיב נגד המבקשות בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונה בה היה מעורב ביום 18.4.98, עת נהג במלגזה חשמלית במסגרת עבודתו אצל המבקשת 2. אין המדובר בתאונת דרכים, ולכן המחלוקות שבין בעלי הדין מתייחסות הן לשאלת האחריות לנזקים שנגרמו למשיב בתאונה, והן לענין גובה הנזק.

במהלך ניהול התיק ערך המשיב תצהיר עדות ראשית ביום 2.7.01. לתצהיר זה השיבו המבקשות בתצהירה של המבקשת 1 מיום 2.8.01. בהמשך, במסגרת דיונים שנועדו לנסות להביא את הצדדים לידי הסדר מוסכם, הוגש תצהיר נוסף של המשיב מיום 21.5.07. בדיון מיום 13.12.07, לאחר שבית המשפט צפה כי לא תושג פשרה בתיק, ניתנה החלטה המאפשרת למשיב להגיש תצהירי עדות ראשית נוספים עד ליום 20.2.08. עוד נקבע, כי המבקשות יגישו תצהירי עדות ראשית עד ליום 30.4.08, והתיק נקבע להוכחות ליום 25.5.08. במועד זה התברר, כי למשיב ראיות נוספות שהוא מעוניין בהגשתן. בית המשפט קבע כי בקשה בענין זה תוגש עד ליום 25.6.08. אך מובן, כי במועד האמור לא הוחל בשמיעת הראיות.

2.
ביום 15.6.08 הגיש המשיב בקשה להתיר לו להביא ראיות נוספות, והן שני תצהירים נוספים של המשיב; שני תצהירים של מר בוריס ברך; תצהיר של מר יוסף גרוס ותצהיר של הגב' צביאלה מדהלה. עוד ביקש המשיב להזמין כעד את מר רמי אברמן, אשר שימש כמנהל בית האריזה בשנת 1998, שטרם היה סיפק לב"כ המשיב להיפגש עימו ולגבות ממנו תצהיר. בבקשה נאמר, כי עד זה יעיד על מבנה אתר בית האריזה בתקופת התאונה. התצהיר התומך בבקשה נערך על-ידי ב"כ המשיב, עו"ד ארז לבנון. בבקשה נאמר, כי הראיות אותן מבקש המשיב להביא בשלב זה נוגעות לשאלת האחריות בלבד, וכל רצונו הוא לפרוש בפני
בית המשפט תמונה מלאה על אופן התרחשות התאונה ונסיבותיה. בתצהיר התומך בבקשה ציין עו"ד לבנון כי המשיב, המתגורר בימים אלה בארה"ב, הגיע לישראל לצורך מתן עדותו. כאשר נפגשו המשיב ובא כוחו לקראת ישיבת ההוכחות (אשר נקבעה כאמור ליום 25.5.08) התברר לב"כ המשיב, כי גרסתו של המשיב הובאה בתצהירו בצורה לאקונית ביותר ללא התייחסות לגרסתה של המבקשת 1 בתצהירה. לפיכך, נשלח המשיב על אתר לבצע צילומים של המקום בו אירעה התאונה. לא זו בלבד, אלא שעו"ד לבנון והמשיב סיירו במקום וביצעו צילומים נוספים. במקביל, תוך כדי קריאת התיק, התברר כי לא נעשה די על-מנת להביא עדים נוספים מטעם המשיב – זולת המשיב עצמו – לבית המשפט. הוחל בפעילות קדחתנית לאתר עדים נוספים, ואכן אלה אותרו ונגבו מהם תצהירים.

עו"ד לבנון הוסיף, כי אינו יכול לפטור עצמו "מהמבוכה הכרוכה בצורך ליתן הסבר לבית המשפט מדוע הגיעו הדברים לכך שרק בימים הסמוכים למועד הדיון בבית המשפט התעוררתי לפעול כפי שפעלתי. אדגיש, כי איני מתעלם מאחריותי בענין זה, אולם בתיק ישנן נסיבות יוצאות דופן במקצת והיו קשיים אובייקטיביים, אשר במבט לאחור מסבירים מדוע שגיתי בתום לב ומדוע התעוררתי באיחור" (סעיף 6 לתצהיר). בהמשך תצהירו התייחס עו"ד לבנון בפירוט לאופן שבו התנהל הקשר עם המשיב, שהיה כבן 16 במועד התאונה, ועם אביו, אשר שימש כאיש קשר בינו לבין המשיב. הקשר עם האב המשיך כל העת, וחרף בקשותיו של עו"ד לבנון שיומצאו לו פרטים נוספים אודות עדים אפשריים, לא נעשה דבר. בהמשך אף עזב המשיב את הארץ ועבר להתגורר בארה"ב. תקלה נוספת גרמה לכך שהתצהיר השני שנגבה מן המשיב ביום 21.5.07 היה, הלכה למעשה, חזרה על התצהיר הראשון שהוגש בשנת 2001. התמונה השתנתה לחלוטין כאשר הגיע המשיב לארץ לצורך מסירת העדות בבית המשפט ביום 25.5.08. פעילות נמרצת של המשיב, אימו ועו"ד לבנון הביאה לידי איתור ראיות נוספות שיש בהן כדי לשפוך אור על אופן קרות התאונה, ומכאן הבקשה להגשת ראיות נוספות בשלב כה מאוחר של המשפט. בבקשה נאמר, כי אם יותר למשיב להשלים את ראיותיו בשלב זה, יוכלו גם המבקשות לעשות כן, כך שבמועד ההוכחות הבא תהיה לפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה. עו"ד לבנון הטעים, כי אכן נגרם בזבוז זמן עקב ההידרשות החוזרת לנושא הראיות בשלב זה, ואולם אין לשכוח כי המשיב הוא הראשון המעוניין שהמשפט יתברר ויסתיים, המשיב הגיע מחו"ל במיוחד ויצטרך לעשות כן פעם נוספת, וכן, וזה העיקר, מדובר בראיות רלבנטיות ביותר ומהותיות לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. במצב דברים זה יש להעדיף את תרומתן של הראיות לחקר האמת על פני אי העמידה בכללי הפרוצדורה.

3.
המבקשות התנגדו לבקשה והדגישו, כי למשיב היו הזדמנויות חוזרות להציג את גרסתו העובדתית ואת ראיותיו לענין אופן התרחשות התאונה, ואולם הוא בחר להגיש תצהיר "דל" שלו ולא הביא עדים נוספים או ראיות נוספות. עוד נטען, כי כבר בשנת 2001 היתה לפני המשיב גרסתה הברורה של המבקשת 2 בתצהירה (תצהיר מיום 2.8.01), ואולם המשיב בחר להתמודד עם הטענות שבתצהיר רק בשנת 2008, על אף שיכול היה לעשות כן במשך השנים מאז נערך התצהיר. שהייתו הזמנית של המשיב בחו"ל אינה יכולה לתרץ את מחדלי התביעה ביחס לאופן הבאת הראיות, כמו גם האמור בתצהירו של ב"כ המשיב בדבר האופן שבו קויים הקשר עם המשיב ומשפחתו. עוד נטען, כי בהיעתרות לבקשה יהיה משום פגיעה בזכויות המבקשות, אשר יידרשו להתמודד עם ראיות חדשות עשר שנים לאחר התאונה.

4.
לאחר שניתנה למשיב הזדמנות להשיב לתשובה, החליט בית משפט קמא ביום 11.8.08 לקבל את בקשת המשיב ולהתיר הגשת הראיות הנוספות (בשלב זה עבר התיק מטיפולו של כב' השופט יעקובי לטיפולה של כב' השופטת ייטב). עוד נקבע, כי המבקשות יוכלו להגיש ראיות נוספות מטעמן עד ליום 6.10.08. התיק נקבע לשמיעת הראיות ליום 1.3.09. בהחלטה נאמר, כי לאחר ששקל את טענות הצדדים מצא בית המשפט שיש מקום להיעתר לבקשה. בית המשפט הפנה להלכה הפסוקה, על פיה תותר הגשת ראיה נוספת גם בשלב מאוחר של הדיון אם אותה ראיה דרושה לבירור האמת ואם יש בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא על השתלשלות העניינים. בית המשפט הוסיף וציין, כי התרשם ש"הבקשה אינה מעידה על תכסיסי השהיה או על סחבת בניהול המשפט, אף אינה מעידה על פתיחת חזית חדשה או מקצה שיפורים, אלא שכל מטרתה הינה חידוד ההיבטים העובדתיים הנחוצים לבירור המחלוקת בין הצדדים, במטרה להעמיד בפני
בית המשפט את התמונה המלאה. בשלב זה של הדיון, אני סבורה שראוי להתיר את הגשת הראיות הנוספות, אשר יש בהן כדי לשפוך אור על האירוע נושא התביעה, ולפיכך אני נעתרת לבקשה".

על החלטה זו הבקשה לרשות ערעור שלפני.

5.
בבקשה חוזרות המבקשות על כל הנימוקים שעמדו בבסיס התנגדותן לבקשת המשיב בבית משפט קמא וטוענות, כי שגה בית משפט קמא בכך שאיפשר למשיב הגשת הראיות הנוספות. על-פי הטענה, המחלוקת העובדתית באשר לאופן התרחשות התאונה ונסיבותיה היתה ידועה מראשית ההליכים, עוד משנת 2001, ולמשיב ניתנו לא פחות משלוש הזדמנויות להציג את גרסתו העובדתית לגבי נסיבות התרחשות התאונה, ואולם הוא בחר, מטעמיו, לעשות כן בשני תצהירים דומים ולא ניצל הזדמנות שניתנה לו להביא עדים נוספים.

6.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי
לדון
בבקשה לגופה ומבלי לבקש את תשובת המשיב. הטעם העיקרי לכך הוא, שהמדובר בהחלטת ביניים, בעלת אופי דיוני, אשר המבקשים יוכלו להשיג עליה, אם יהיה צורך בכך, במסגרת ערעור בזכות בתום ההליך (ראו: רע"א 5834/03 אריה חב' לביטוח בע"מ נ' חאדר, פ"ד נח(1) 854 (2003)).

הכלל הוא, כי מקום שהמדובר בהחלטת ביניים, אין זה ראוי, ככלל ולמעט במקרים חריגים, שערכאת הערעור תבחן החלטה זו במסגרת בקשה לרשות ערעור.
כלל זה יפה שבעתיים מקום שהמדובר בהחלטת ביניים דיונית-ראייתית בדבר אופן ניהול המשפט. ערכאת הערעור תימנע מלבחון החלטה כזו במסגרת בקשה לרשות ערעור, אלא במקרים חריגים, כאשר ההחלטה שמבקשים לערער עליה נוגדת את הדין או גורמת לעיוות דין (ראו: רע"א 6827/98 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, עירית נצרת עילית, מיום 14.7.99). "יתרה מזו אפילו סבורה ערכאת הערעור, שראוי הוא להחליט על דרך דיונית אחרת, עדיין נשמר העקרון של אי התערבות" (רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד מד(2) 206, 211 (1990)).

העיקרון המנחה הוא, כי "ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליכים בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל, מיום 11.12.01). יש לאפשר להליך להתנהל עד תומו, וכפי שקורה לא אחת ענין שהיה רלבנטי בשלב דיוני כזה או אחר מאבד מחשיבותו לאור תוצאתו הסופית של ההליך. זאת במיוחד כאשר ההחלטה שעליה מבקשים לערער אינה יוצרת מצב בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו במסגרת ערעור על פסק הדין (רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש, החלטה מיום 25.6.07). כך, בענייננו, קיימת אפשרות כי תביעתו של המשיב תידחה בסופו של דבר על אף כל הראיות שיביא, לרבות הראיות הנוספות. כפי שנאמר בענין זה בספרו של ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, התשנ"ט (בעמ' 176-177):

"נסיון החיים מלמד ששאלה שהיתה חשובה בעתה, אבדה מחשיבותה לאור התפתחויות נוספות, מאוחרת יותר, במשפט וההליך הגיע לקיצו מבלי שבית המשפט (גם לא בערכאה הראשונה) נדרש להחליט בשאלה נשוא הבקשה, ובסופו של דבר אפשר יהיה במידת הצורך לערער על ההחלטה במסגרת פסק הדין.
...
איזון האינטרסים של הפרט והאינטרס של הכלל מחייב את המבקש להראות במקרה זה שהדיון בעניינו בשלב זה הוא בעל חשיבות כה רבה עד שהוא מתגבר על שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית, שלכאורה מצדיקים מניעת דיון כפול בשתי ערכאות בענין שלא קבע סופית את זכויות בעלי הדין".

ענייננו נופל לגדר הכלל. אם ימשיכו המבקשות לסבור בתום ההליך כי בית-משפט קמא טעה בהחליטו לאפשר למשיב להביא ראיות נוספות, ניתן יהיה לכלול עניין זה במסגרת ערעור על פסק הדין בהליך העיקרי, אם יוגש. עתה איננו השלב הדיוני הראוי לבחון את נכונותה של ההחלטה שקיבל בית-משפט קמא. אחזור ואדגיש, כי ההחלטה שקיבל בית המשפט היא החלטה דיונית-ראייתית המצויה בתחום שיקול דעתו בעת ניהול ההליך שלפניו. אך מובן, כי יכולות להיות גישות אחרות מזו שאימץ בית המשפט בדונו בבקשה להגשת ראיות נוספות, ואולם אין בכך כדי להצדיק דיון לגופו של עניין במסגרת בקשה לרשות ערעור בשאלה שעמדה על המדוכה לפני הערכאה הדיונית.

אציין, לגופו של עניין, כי לצד השיקול אותו מעלות המבקשות על נס, בדבר ההקפדה על סדר הבאת הראיות ומניעת הגשתן באיחור, קיימים שיקולים נוספים ובהם חיוניותן של הראיות הנוספות ותרומתן לחקר האמת ולעשיית דין צדק. כמו כן, בית משפט קמא איפשר גם למבקשות להביא ראיות נוספות מטעמן, ככל שיחפצו. אך מובן, כי משקלן של הראיות הנוספות והערכתן, לרבות העובדה כי המדובר בעדויות ביחס לאירוע שהתרחש לפני עשר שנים, ייבחנו על-ידי בית המשפט בשלב עריכת פסק הדין. אזכיר, כי אכן התביעה הוגשה על-ידי המשיב בשנת 2001, ביחס לאירוע משנת 1998, אך רק בשנת 2008 הבשילה לכלל שמיעת הראיות. המהלך שבו נקט המשיב בבקשה להגשת ראיות נוספות הביא לדחיית המשך בירור התביעה לפרק זמן של פחות משנה. אין המדובר בדחיה כה ארוכה. כמו כן, ה"מחיר" שהמשיב משלם לנוכח השיהוי בבירור התביעה שהגיש בוודאי אינו נמוך מזה של המבקשות, שהרי למשיב אינטרס מובהק בניהול יעיל של ההליך ובסיומו תוך זמן סביר.

7.
סיכומם של דברים. הבקשה לרשות ערעור נדחית. מאחר שלא התבקשה תשובת המשיב, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ב במרחשוון תשס"ט (20 בנובמבר 2008), בהיעדר.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

אורית אפעל-גבאי, שופטת








ברע בית משפט מחוזי 623/08 מגי מרגלית מיודק, מועצה אזורית בקעת הירדן נ' עידן מדהלה (פורסם ב-ֽ 20/11/2008)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן