רייזיס גיא, רייזיס סגית - רם-נוף בתים סקנדינביים (88) בע"מ, קמפל דן

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
רייזיס גיא רייזיס סגית רם-נוף בתים סקנדינביים (88) בע"מ קמפל דן
 
רייזיס גיא, רייזיס סגית - רם-נוף בתים סקנדינביים (88) בע"מ, קמפל דן

מידע על רייזיס גיא    מידע על רייזיס סגית    מידע על קמפל דן   


2905/05 א     18/12/2008



תיקים נוספים על רייזיס גיא
תיקים נוספים על רייזיס סגית
תיקים נוספים על רם-נוף בתים סקנדינביים (88) בע"מ
תיקים נוספים על קמפל דן




א 2905/05 רייזיס גיא, רייזיס סגית נ' רם-נוף בתים סקנדינביים (88) בע"מ, קמפל דן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ראשון לציון
א 002905/05
א 02905.1/05

בפני
:
כבוד השופט אורן שוורץ
תאריך:
18.12.2008




בעניין:
1 . רייזיס גיא

2 . רייזיס סגית


ע"י ב"כ

עו"ד גולן דוד
התובעים
הנתבעים שכנגד


נ ג ד


1 . רם-נוף בתים סקנדינביים (88) בע"מ

2 . קמפל דן


ע"י ב"כ

עו"ד אמזל תמר
הנתבעים
והתובעת שכנגד



פסק דין


הרקע לתביעה:
1.
עניינה של התביעה והתביעה שכנגד בבית מגורים הבנוי בחלקו העיקרי מעץ (להלן: "הבית"). התובעים ביקשו להקים את הבית על מגרש שהזכויות לו היו בידיהם, הידוע כגוש 6827, חלקה 47, מגרש 15 בישוב בית עריף. התובעים הזמינו את בניית הבית מאת הנתבעת 1 (להלן: "החברה"), אשר בבעלותו ובניהולו של הנתבע 2 (להלן: "קמפל").

2.
לטענת התובעים, הבית נבנה בצורה לקויה ביותר על ידי הנתבעת בניצוחו של קמפל. כתוצאה מכך הנתבעים נאלצו לבטל את ההסכם מחמת הפרתו. בגין נזקי התובעים הוגשה התביעה בתיק העיקרי שסכומה הועמד על סך 547,605 ₪. מנגד, טענו קמפל והחברה, שהתובעים הם אלה שהפרו את ההסכם לבניית הבית וכי נותרו חייבים סך 165,207 ₪.

טענות התובעים:
3.
התובעים ביקשו לבנות בית עץ במגרש. לצורך כך פנו אל קמפל כדי לברר את האפשרויות לבניית הבית. קמפל הציג את עצמו כמומחה בבניית בתי עץ ואף הציע להם לרכוש מלאי של עצים לבניה אשר התקבל אצלו בחודש מאי 2002, במחיר מציאה. התובעים רכשו את העץ מקמפל ושילמו לו בתמורה לכך סך השווה ל- 12,000 דולר.

4.
למרות שהוסכם בין הצדדים שאין רכישת העץ מחייבת את התובעים לבצע את הבניה באמצעות החברה של קמפל, הציג להם קמפל תוכניות ראשוניות לבניית הבית וכן מסר להם טיוטה של הסכם. מבלי שההסכם נחתם ולקראת סוף שנת 2002, גילו התובעים שהנתבעים החלו בבניית הבית במגרש. קמפל מסר לתובעים שהוא יכול להשלים את בניית הבית במהירות ואף הזמין קבלן משנה לבניית היסודות. קמפל הבטיח לתובעים כי אם תימסר לו בניית הבית יזכו בהנחה של 1.5 אחוז מהתמורה המוסכמת.

5.
על רקע זאת, החל מו"מ בין הצדדים ובסופו של דבר נערך ונכרת הסכם לבניית הבית, זאת בתאריך ה- 10.1.03.

6.
החברה וקמפל המשיכו בבניית הבית במהלך שנת 2003. לקראת סוף שנת 2003 ניתן צו הפסקה מינהלי לגבי עבודות הבניה. בנוסף, העלו התובעים טענות כנגד בניית שלושת השלבים הראשונים של הבית. למרות ההבטחות מצד קמפל שיתקן את הנדרש, התיקונים לא בוצעו ועל רקע זאת שכרו התובעים מומחה מטעמם, מר אלון נווה אשר נוכח בליקויים המהותיים שבבניה.

7.
כך התברר שקמפל והחברה אינם קבלנים רשומים, כי הבניה נעשתה ללא תוכנית קונסטרוקציה וכי חסרות תוכניות חשובות כגון: תוכנית עבודה ותוכנית גגות. יתרה מכך, החברה וקמפל הפסיקו את העבודות למרות ההוראה בהסכם שאוסרת עליהם לעשות כן. בנוסף, לא תיקנו את הליקויים הנדרשים.

8.
בנסיבות אלה, הפרו החברה וקמפל את הסכם הבניה, הפרה יסודית. יתרה מכך, קמפל והחברה פעלו ברשלנות וכתוצאה מכך עתרו התובעים לסעדים הבאים:

א.
השבת תשלומים ששולמו לנתבעים - 224,579 ₪.
ב.
הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה - 26,950 ₪.
ג.
פיצוי מוסכם בגין האיחור בבניה לפי 1,100 דולר לחודש - 132,000 ₪.
ד.
החזר תשלומים למומחים - 24,076 ₪.
ה.
פיצוי בגין עוגמת נפש - 50,000 ₪.
ו.
ירידת ערך המבנה שנמכר מתחת למחיר השוק - 90,000 ₪.

טענות הנתבעים:
9.
הנתבעים טענו להיעדר יריבות מצידו של קמפל אשר שימש אך ורק כמנהל בחברה. הבניה נעשתה על ידי החברה בלבד והתשלומים בוצעו לחברה ולא לקמפל אישית.

10.
החברה פעלה כנדרש ממנה ומילאה את כל התחייבויותיה על פי ההסכם. הרכישה המוקדמת של העץ היתה לבקשת התובעים. כך גם חתימת ההסכם אשר שולבו בו תיקונים, פרי דרישתם של התובעים. הנתבעים לא כפו על התובעים לחתום על ההסכם והוא משקף את הסכמתם בעת חתימתו.

11.
הנתבעים בנו את הבית בדיוק על פי ההיתר, למעט שינויים שדרשו התובעים. צו הפסקת העבודה המנהלי נעשה בגין הסרת אחריות מצד הקונסטרוקטורית ולא בגלל חריגה מהיתר או בניה לקויה.

12.
הנתבעים מעולם לא התכחשו להתחייבויותיהם והיו מוכנים לבצע את כל הנדרש מהם על פי ההסכם. משהודיעו התובעים כי אין בכוונתם לשלם בעבור התקדמות הבניה, לא היה מנוס מהפסקת הבניה.

13.
התובעים מכרו את שלד הבית לצד שלישי. רוכשי הבית החדשים השתמשו בשלד הבית, ביסודות וברצפה. בכך יש להעיד שעבודת הנתבעים היתה ראויה והבית לא היה ראוי להריסה בלבד, כפי שטענו התובעים.

14.
הנתבעים הכחישו את כל נזקי התובעים. לטענת החברה היא זכאית להפרשי כספים כדלקמן:

א.
פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם בסך השווה ל- 20,000 דולר.
ב.
יתרת התשלום בגין שלב ג' של בניית הבית בסך 2,000 ₪.
ג.
תמורת שלב ד', בניית הגג, בסך 12,623 דולר.
ד.
הפרשי מע"מ בגין רכישת העץ בסך 2,040 דולר.

15.
במסגרת שלב קדם המשפט מונה מומחה מוסכם מטעם בית המשפט, ד"ר אורי קורין אשר מתמחה בין היתר בהנדסה אזרחית בחומרי בניה לרבות מבני עץ (להלן: "ד"ר קורין"). הואיל ובשלב בו מונה ד"ר קורין, נמכרו הזכויות בבית ובמגרש לצד שלישי והצד השלישי ערך מספר שינויים במבנה (קירות העץ נהרסו ובמקומם נבנו קירות בלוקים ובטון, אך הגג, הרצפה, הממ"ד והיסודות נותרו), ראיתי לנכון לאפשר לנתבעים להציג בפני
המומחה "בית לדוגמא", שאינו הבית נשוא התביעה.

16.
המומחה התייחס לליקויים שבבניה וקבע את עיקרי המסקנות הבאות:

א.
לא נרשמו ליקויי בניה בעבודות הקרקע, התשתית, הביסוס והרצפה.

ב.
לא נרשמו ליקויים בבניית המרחב המוגן הדירתי (פרט לאי בנייתו של "קיר הדף" בהנחיית התובעים
- סעיף 17 לבמ/3).

ג.
בהסתמך על תמונות שהוצגו לגבי קירות המבנה - קורות הרצפה לא היו תקינות, לוחות הגזירה היו מחומר שלא אושר לביצוע. בקירות לא הותקנו מזרוני בידוד, לא הותקנו לוחות חיפוי מגבס, לא הותקנו משקופי חלונות ודלתות.

ד.
לא נרשמו ליקויים בגג המבנה.

ה.
לא הותקן חלל מגורים בגג.

17.
להערכתו של המומחה, העלות המשוערכת של התשומות לשנת 2003, אשר הושקעו בבניית הבית הינן 117,875 ₪, כולל מע"מ. התשומות שפורקו מהבית, לאחר מכירתו לצד שלישי (קירות ולוחות מזוניט), הוערכו בסך 17,427 ₪ כולל מע"מ.

18.
בנוסף לד"ר קורין, העידו לפניי העדים הבאים:

א.
מטעם התובעים - אנה קושמיר (הקונסטרוקטורית), מר אלון נווה (מומחה מטעם התובעים אשר ראה את הבית בזמן אמת והעיד כעד עובדתי בלבד), מר רם בן דוד (גיאולוג אשר ביצע את דו"ח הקרקע בעבור הנתבעים) והתובע, מר גיא רייזיס.

ב.
מטעם הנתבעים - מר ראובן שלייטנר (מהנדס מטעם הנתבעים אשר ראה את הבית בזמן אמת והעיד כעד עובדתי בלבד), והנתבע, מר דן קמפל.

דיון:
19.
אין מחלוקת בין הצדדים, שבשנת 2001 החל להתנהל מו"מ בין התובעים, ובעיקר התובע, לבין קמפל מצד הנתבעים. על פי תצהירו של התובע, בחודש אוקטובר 2001 התובעים שילמו לחברה סך 7,540 ₪ בגין טיפול בהיתר הבניה ותכנון הבית [נספח א' 1 לת/4]. בחודש מרץ 2002 שילמו התובעים סך 7,897 ₪ לחברה [נספח א' 2 לת/4].

20.
בהתאם לנספח ו' 1 לת/4 וכפי שעולה מסעיף 16 לת/4, פעלו הנתבעים להגיש בקשה להיתר בניה, לבניית הבית. על פי נספח ח' לת/4, בתאריך 25.11.02, אישרה הוועדה המקומית לתכנון ובניה לודין את הקמת הבית לרבות הקלה בקו בנין צידי. על פי היתר הבניה, עורך הבקשה ואחראי לביצוע השלד היא אנה קושניר.

21.
גב' קושניר, כך עולה מעדותה, ביצעה את עבודות התכנון בעבור החברה. על פי עדותה, היא תכננה את עבודות הבטון ולצורך כך חישבה את העומסים לפי קונסטרוקציה מעץ [פר' עמ' 15, ש' 6-8].
כעולה מעדותה של גב' קושניר, היא ערכה את תוכניות הקונסטרוקציה והגישה אותה למוסד התכנון [מוצגים ת/1 ו-ת/2]. על פי מוצג ת/3, שהינו בקשה להיתר בניה, הוגשה הבקשה להיתר בניה על ידי גב' קושניר לוועדה המקומית ביום 8.10.02.

22.
מתוך תצהירו של התובע עולה שבחודש מאי 2002, פנה אליו קמפל והודיע לו שהגיע לארץ משלוח עץ, אשר מתאים לבניית הבית. מר קמפל הציע לתובע לרכוש את העץ, שכן לטענתו של מר קמפל מדובר במחיר נמוך באופן יחסי, מה גם שלא יהיה בכך כדי לכבול את התובעים להתקשר עם החברה לבניית הבית [סעיף 9 לת/4]. התובע חזר על גרסה זו במסגרת חקירתו הנגדית [פר' עמ' 22, ש' 1-6]. גרסתו של התובע לא נסתרה ואני מקבל אותה בנקודה זו. הנני קובע, שהתובעים רכשו מהחברה מלאי עץ לצורך בניית הבית בתמורה לסך השווה ל- 12,000 דולר. בהקשר אציין, כי אני דוחה את טענת החברה שיש להוסיף על סכום זה את רכיב המע"מ, שכן ההלכה היא שהמחיר כולל את רכיב המע"מ, אלא אם כן ציינו הצדדים אחרת, דבר שלא התקיים בענייננו.

23.
כאמור, בהמשך לרכישת חומרי הגלם מאת החברה, פעלה החברה להגשת הבקשה להיתר הבניה וביום 25.11.02 ניתן היתר בניה.

24.
על פי תצהירו של התובע, הוא ורעייתו נדהמו לגלות, שברבעון האחרון לשנת 2002 החלו הנתבעים בביצוע עבודות הבנייה במגרש. לאור שכנועיו של מר קמפל, החל להתגבש המשא ומתן להתגבש בין הצדדים ובסופו של יום, בתאריך ה- 10.1.03, נחתם הסכם בין הצדדים [נספח ה' לת/4].

25.
לטענת התובע, קמפל העמיד את התובעים בפני
עובדה מוגמרת, במובן זה שכפה עליהם להתקשר בהסכם. אינני מקבל טענה זו.
על פי העדויות שהובאו לפניי המו"מ בין הצדדים החל עוד בשנת 2001. התובעים שילמו לחברה בגין טיפולה בהיתר הבניה והחברה פעלה בהתאם, באמצעות גב' קושניר. במקביל, התובעים רכשו מלאי עץ לבניית הבית בתמורה ל- 12,000 דולר, זאת בחודש מאי 2002. משהתקבל היתר הבניה באוקטובר 2002, החלה החברה בעבודות הביסוס והיסודות. על פי עדותו של התובע, הוא נקרא לשטח הבניה על ידי קמפל [פר' עמ' 24, ש' 14-16]. בחקירתו הנגדית של התובע עלה שהוא אף חתם על הבקשה הראשונה להיתר הבניה [פר' עמ' 23, ש' 15].

26.
הפועל היוצא מכך, הוא שהמו"מ בין הצדדים לא התנהל בחלל ריק, כאשר הנתבעים פועלים באופן חד צדדי, אלא שהייתה הסכמה בין הצדדים לקדם את עבודות הבניה. תחילת העבודות וחתימת ההסכם לאחר מכן, היו פועל יוצא וטבעי מהמו"מ שניהלו הצדדים.

27.
זאת ועוד. עיון בהסכם שנערך בין הצדדים מלמד שלהסכם ה"סטנדרטי" שנערך על ידי הנתבעים, התווספו שני נספחים: נספח בכתב יד ונספח נוסף שהינו קטע הסכם מודפס, שנמחקו בו סעיפים. מכלול ההסכם (ההסכם הראשי על נספחיו) אינו חד צדדי. בוודאי שאין מדובר בהסכם שנוסח לרעת התובעים.

28.
הנני קובע איפוא, שמכלול ההסכם, נספח ה' לת/4, נכרת כדין ותניותיו הינן פרי הסכמה של הצדדים ועל כן מחייבות אותם.

29.
על פי ההסכם נקבע, שהתמורה הכוללת בגין בניית הבית וביצוע העבודה הינה סך השווה ל- 89,080 דולר בצירוף מע"מ, זאת לאחר הפחתת התשלום בסך 12,000 דולר בגין רכישת העץ ששימש לבנייה. הצדדים קבעו את לוח התשלומים כדלקמן:

א.
סך בשקלים השווה ל- 13,160 דולר ללא מע"מ, בגמר בניית יסודות הרצפה ויסודות הממ"ד.
ב.
סך בשקלים השווה ל- 13,160 דולר ללא מע"מ, בגמר יציקת הריצפה והממ"ד בחלק הקונוונציונלי.
ג.
סך בשקלים השווה ל- 12,552 דולר ללא מע"מ, בגמר העמדת הקירות החיצוניים, קומת הקרקע והכנת אגדים וגמלונים להרמת הגג.
ד.
סך בשקלים השווה ל- 12,552 דולר ללא מע"מ, בגמר כיסוי הגג והרעפים.
ה.
סך בשקלים השווה ל- 12,552 דולר ללא מע"מ, בגמר תיקרה קומת כניסה והקמת מחיצות בקומת הכניסה.
ו.
סך בשקלים השווה ל- 12,552 דולר ללא מע"מ, בגמר רצפה, מחיצות ותקרות בקומה עליונה.
ז.
סך בשקלים השווה ל- 12,552 דולר ללא מע"מ, בגמר הרכבת חלונות, דלתות וגמר הבית.

30.
עוד נקבע בהסכם, שהתשלומים יבוצעו ישירות לקבלני המשנה וכי "כל התשלומים מותנים בכך שהחברה תתקן בטרם ביצוע כל תשלום, כל ליקוי שנתגלה תוך כדי מהלך העבודה, בשלבי העבודה שבוצעו בפועל עד אותה שעה".
ועוד הוסכם: שבכל מקרה, החברה לא תהיה רשאית להפסיק את העבודות, גם אם יש לה טענות שונות כלפי המזמין [נספח להסכם מיום 10.1.03].

31.
בתאריך ה- 18.1.03, לאחר שחלה התקדמות בבניה, פנו התובעים אל קמפל ודרשו את תיקון הליקויים הבאים:


א.
פירוק לוחות המזוניט מכל קירות המבנה.
ב.
החלפת הלוחות של המזוניט בלוחות
osb
.
ג.
התקנת פח נגד חרקים כולל איטום בין הפח לתחתית העץ.
[נספח י"ב לת/4]

32.
על פי המכתב, נספח י"ב הנ"ל, קדמה למכתב שיחה טלפונית שנערכה בין הצדדים, במסגרתה דרש קמפל שטענות התובעים יועלו על הכתב.
בתצהירו, הסביר התובע, שעוד קודם לכן, לאחר ביצוע שלושת שלבי הבניה הראשונים, החל להתערער האמון בין התובעים לבין קמפל. לפי טענתו, הרקע לכך היה צו הפסקת בנייה מינהלי, שניתן בדצמבר 2003 וכן בקשות לעריכת שינויים בתכנון אשר התבקשו על ידי התובעים ונדחו על ידי קמפל, בטענה שקיימים אלמנטים קונסטרוקטיביים שלא ניתן לשנותם [סעיפים 17-19 לת/4].
דחיית התובעים על ידי קמפל נעשתה בניגוד להצהרותיו הקודמות, שניתן לערוך שינויים בתכנון הבית, תוך כדי עבודה [פר' עמ' 26, ש' 23-25].

33.
על פי גרסתו של קמפל, התובעים היו אלה שביקשו מהחברה להאט את קצב עבודות הבניה, שכן לטענתם אין להם את המימון הדרוש להמשך התשלומים [סעיף 47 לנ/1, פר' עמ' 42, ש' 10-12]. עם זאת, לתצהירו של קמפל צורפו מספר רב של מכתבים, כולם מחודש ינואר 2003, מהם עולה שנתגלעה מחלוקת בין הצדדים. כפי שעולה מהתכתובת הרקע למחלוקת היו טענות מצד התובעים לליקויים בביצוע עבודות הבניה.

מתוך המכתבים, שסמוכים למועד פרוץ המחלוקת (בחודש ינואר 2003), לא עולה שהתובעים ביקשו את עיכוב העבודות על רקע מצוקה כלכלית. נהפוך הוא, ממכתב מיום 19.1.03 [נספח טז' 1 לנ/1], עולה שהאטת קצב העבודה נתבקשה על ידי התובעים לצורך בחינת אפשרות לשינויים אדריכליים-תכנוניים. אציין שמדובר במכתב שנערך על ידי קמפל, בכתב ידו ויש במכתב זה כדי להפריך את גרסתו שהעיכוב בעבודה נוצר עקב מצוקה כלכלית של התובעים, שלא יכלו לעמוד בתשלומים.

34.
על פי המכתבים שצורפו כנספחי טז' לתצהירו של קמפל, עולה, כפי שטען התובע, הסיבות למחלוקת היו שתיים:

א.
ליקויים בביצוע עבודות הבניה.

ב.
דרישה לביקורת אדריכלית ותכנונית מצד התובעים, כאשר בין יתר הטענות עלו הטענות
שלא היו תוכניות אדריכליות, לא היו תוכניות חשמל ולא היו תוכניות אינסטלציה.

35.
סיכומו של דבר - במחלוקת זו, לאחר שהתרשמתי מעדותו של התובע, אני מעדיף את גרסתו של התובע המהימנה עלי. גרסת התובע אף מחוזקת במכתבים שנערכו ב"זמן אמת".
לעומת זאת, גרסתו של מר קמפל, איננה מתיישבת עם מכתבי התובעים וממילא אינה מתיישבת עם מכתבים שהוא עצמו ערך, בכתב ידו, בראשית הסכסוך. משכך, אינני מקבל את גרסתו של קמפל.
הנני קובע כי הסיבה לעיכוב בהתקדמות הבניה הייתה טענות התובעים לליקויי בניה ודרישתם לביצוע השלמות תכנוניות לבית.

36.
בעניין ליקויי הבניה הוגשה חוות דעת על ידי מומחה בית המשפט, ד"ר קורין. ד"ר קורין מונה בהסכמת הצדדים ועל כן חוות דעתו הינה חוות דעת המומחה היחידה העומדת לפניי. ד"ר קורין הגיש חוות דעת ראשית [במ/1], חוות דעת משלימה [במ/2], השיב לשאלות השלמה [במ/3] ואף התייצב לחקירה, זאת לפי בקשת ב"כ התובעים.

37.
כפי שעולה מחוות דעתו של ד"ר קורין, שלא נסתרה במסגרת חקירה נגדית ושאלות ההבהרה, ליקויי הבניה העיקריים היו כדלקמן:

א.
הנתבעים עשו שימוש בלוחות מזוניט בעובי 4 מ"מ, כלוחות גזירה בבית. על פי קביעתו של ד"ר קורין: אין להשתמש בלוחות מזוניט כלוחות גזירה. קירות גזירה ניתן לבצע מלוחות לביד (דיקט) בעובי 10 מ"מ או מלוחות שבבים מכוונים (
osb
) בעובי 10 מ"מ. יש לציין שבחוות הדעת המשלימה במסגרתה סקר המומחה "בית לדוגמא" שהרכיבה החברה, התייחס ד"ר קורין לפתרון הטכני שהציג לו מר קמפל לפיו ניתן לכסות את קירות המבנה בשכבת טיח מזויינת, אשר משמשת כקיר גזירה. ד"ר קורין דחה פתרון טכני זה. דעתו של ד"ר קורין במחלוקת זו מקובלת עלי ואני קובע שבהליך הבניה נפל ליקוי במובן זה שנעשה שימוש במזוניט בעובי 4 מ"מ כלוחות גזירה, זאת בניגוד למקובל כסטנדרט בניה נכון. בשאלות ההבהרה העריך ד"ר קורין את עלות התיקונים לגבי רכיב זה בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ב.
בחוות הדעת המשלימה, הועלתה טענה מצד מהנדס התובעים שהחיבור בין ריצפת הבטון של הבית לבין קורות העץ נעשה באמצעות דיבלים שהוחדרו מלמעלה דרך קורות העץ אל ריצפת הבטון. עובדה זו אושרה על ידי מר קמפל. על פי חוות דעתו של ד"ר קורין חיבור העץ אל ריצפת הבטון באמצעות דיבלים המוחדרים מלמעלה אינו נכון. קשר המבנה צריך להיווצר באמצעות ברגים המעוגנים ברצפת הבטון ובולטים לרצפת הבטון כלפי מעלה. הדרך בה פעלו הנתבעים, בעניין הברגים, אינה מאפשרת אפילו העברת כוחות מזערית בעת שפועלים על המבנה כוחות אופקיים. ד"ר קורין, בחוות דעתו המשלימה, אף הציעה פתרון באמצעות "עוגנים כימיים", היינו ברגי פלדה שהוחדרו לתוך חורים שנקדחו בבטון וחוברו לבטון באמצעות דבק פולימרי דו רכיבי. ממצאיו של המומחה לא נסתרו בחקירה הנגדית [פר' עמ' 65, ש' 10-18]. המומחה נשאר איתן בדעתו גם לאחר שהוצגו לו הברגים בהם החברה עושה שימוש. הנני קובע איפוא שבבית לא נעשה שימוש בברגי עיגון מתאימים.

ג.
בחוות דעתו של ד"ר קורין נקבע שלא הותקן בגג כל חלל המאפשר מגורים בחלל הגג מעל המטבח. עוד קובע המומחה, שניצול הגג למטרת מגורים, אינו מופיע בתוכניות ההגשה של המבנה. בחקירתו הנגדית של ד"ר קורין, הוא לא שלל את האפשרות שהאגדים בגג מתאימים לשאת רצפה, של "עליית הגג". כמו כן, עלה מתשובתו, שאין מניעה להוסיף בשלב מאוחר יותר חלונות קוקיה ומדרגות. בנסיבות אלה, הנני קובע כי לא הוכח לפניי שהבית נבנה באופן שאינו מאפשר מגורים בחלל הגג מעל המטבח.

ד.
לפני המומחה הוצגו צילומים ששיקפו את מצב הבית בטרם מכירתו לצד השלישי ובטרם הצד השלישי החליף את קירות העץ בקירות בטון ובלוקים. על יסוד תמונות אלה קבע המומחה שלא הותקנה שכבה אוטמת בין ריצפת הבטון של הבית לבין שלד העץ. כעולה מחוות הדעת המשלימה, מר קמפל אישר שלא ביצע איטום, אולם לטענתו אין צורך בשכבה זו, כיון שהטיח שמכסה את קירות הבית מונע חדירת רטיבות. ד"ר קורין דחה פתרון זה, שכן כפי מומחיותו, דרישות המקצוע הן שבין רצפת הבטון לבין חלקי העץ הנשענים עליה, תימצא שכבה אוטמת. ממצאיו של המומחה במחלוקת זו, לא נסתרו בחקירה הנגדית. הפתרון שהציגה ב"כ הנתבעים לביצוע איטום סליקוני, נדחה על ידי המומחה, אשר הסביר בחוות דעתו כי האיטום צריך להתבצע באמצעות יריעות [פר' עמ' 62, ש' 22-31, פר' עמ' 63 ש' 1-23, וכן תמונה נ/4]. סיכומו של דבר, הנני מקבל את ממצאיו של ד"ר קורין לגבי מחלוקת זו וקובע שלא בוצעה שכבת איטום, כנדרש, בין רצפת הבטון לבין קורות העץ.

38.
כעולה ממכתבם של התובעים מיום ה- 18.1.03, נדרשו הנתבעים לפרק את לוחות המזוניט ולהחליפם בלוחות
osb
[נספח יב' לנ/1, נספח טז' 1 לת/4]. בסופו של דבר, הנתבעים לא החליפו את לוחות המזוניט בלוחות
osb
.

39.
על פי ההסכם שנערך בין הצדדים, הוסכם שכל התשלומים מותנים בכך שהחברה תתקן, בטרם ביצוע כל תשלום, כל ליקוי שיתגלה תוך כדי מהלך העבודה. השימוש בלוחות מזוניט כלוחות גזירה במבנה מהווה ליקוי. על כן, התובעים פעלו כדין, מכוח זכותם על פי ההסכם, עת עיכבו את המשך התשלומים עד אשר תתמלא דרישתם המוצדקת להחלפת לוחות המזוניט בלוחות
osb
.

40.
יתירה מכך, על פי ההסכם התחייבה החברה לתקן על חשבונה את כל הנזקים שיגבו כתוצאה משימוש בחומרים לקויים ו/או עבודה לא טובה [סעיף 16 א' להסכם שבין הצדדים, נספח ה' לנ/1]. הוא הדבר גם לגבי הליקוי שנפל בקיבוע המבנה לרצפת הבטון עם ברגים מתאימים [מכתב התובעים אל מר קמפל מיום 5.3.03, נספח טז' 8 לת/4].

41.
מכתבם של התובעים מיום ה- 18.1.03 מהווה אף הודעה בדבר הפרה לא יסודית מצד החברה של ההסכם ומתן ארכה לתיקון ההפרה, כקבוע בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 (להלן: "חוק החוזים (תרופות)"). מכתבם של התובעים אף מהווה הודעה על פגם בעבודות הבניה, כקבוע בסעיף 3 (א) לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד – 1974 (להלן: "חוק חוזה קבלנות").

42.
בין הצדדים החלה תכתובת ענפה. בינתיים החברה לא המשיכה בביצוע העבודות. בתאריך ה- 23.2.03 נדרשו התובעים להוסיף כסף בגין החלפת המזוניט ב-
osb
, זאת בניגוד להתחייבויות החוזיות כקבוע בהסכם שבין הצדדים. בתגובה השיב בא כוחה של התובעים דאז, עו"ד רון, שהנתבעים הפרו את הסכם הבניה. בהמשך לאותו מכתב הודיע עו"ד רון בשם התובעים, כי ההסכם מבוטל והתובעים שומרים על כל זכויותיהם לעניין הפיצוי.

43.
הנני קובע שהתובעים פעלו על פי זכויותיהם כקבוע בחוזה. התובעים דרשו את תיקון הפגם בבניה בהודעות מסודרות בכתב, שהראשונה בהם מיום ה- 18.1.03. בסופו של יום, הנתבעים לא פעלו לתיקון הפגמים שנפלו בבניה. משלא תיקנה החברה את הפגם, משלא תיקנה החברה את ההפרה, הרי בדין ביטלו התובעים את ההסכם, עקב הפרתו על ידי החברה.

44.
משבוטל החוזה, חלה על הצדדים חובת השבת הדדית, כקבוע בסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות). התובעים שילמו לחברה ולקבלני המשנה שלה את הסכומים הבאים:

א.
סך 7,540 ₪ וסך 7,897 ₪ בגין תכנון הבית [נספחים א' 1 ו- א' 2 לת/4, סעיף 8 לת/4]. התשלום הראשון שולם בתאריך ה- 9.11.01 והתשלום השני שולם בתאריך 5.3.02.

ב.
סך 54,600 ₪ בגין רכישת העץ [נספח ב' לת/4]. תשלום זה שולם בתאריך 11.5.02.

ג.
סך 26,800 ₪ בגין שלב א' (בניית יסודות הרצפה ויסודות הממ"ד). שולם בתאריך 27.11.02 [סעיף 28 לנ/1 וכן נספח י' לנ/1]. בנוסף שולמו במישרין לקבלני המשנה הסכומים הבאים:
3,800 דולר לקבלני המשנה.
2,860 דולר לרכישת חומרי בנין.
1,500 דולר לקבלן הקידוחים.
בסך הכל, על פי נספח יא' שולמו לקבלני המשנה, 37,384 ₪, זאת ליום
27.11.02 [נספח י' לנ/1].

ד.
סך 35,742 ₪ בגין שלב ב' (גמר יציקת רצפה וממ"ד) אשר שולמו בתאריך 10.12.02 [סעיף 30 לנ/1].
בנוסף לקבלני המשנה שולמו הסכומים הבאים:
למרכיבים סך 15,378 ₪.
לקבלן הבטון סך 10,065 ₪.
למפעל הבטון (בר בטון) סך 6,598 ₪ [נספח י' לנ/1].

ה.
סך 29,500 ₪ בגין ביצוע שלב ג' (העמדת קירות חיצוניים, קומת קרקע והכנת אגדים וגמלונים להרמת הגג). [נספח יא' לת/4].

בנוסף, שולמו לקבלני המשנה הסכומים הבאים:
4,000 דולר לקבלני הקירות (כ- 18,640 ₪).
2,552 דולר לקבלן הגגות (כ- 11,892 ₪).
סכומים אלה שולמו בתאריך ה- 7.1.03 או בסמוך לכך [סעיף 44 לנ/1].

45.
סיכומו של דבר, התובעים שילמו לחברה במישרין סך 162,079 ₪. התובעים שילמו לקבלני המשנה של החברה, על פי הנחיית החברה, סך 99,957 ₪ ובסך הכל 262,036 ₪. סכום זה הינו סכום המקורב לסכום שלטענת התובעים הם שילמו בגין הבנייה, בסך 230,435 ₪ [סעיף 49.1 לת/4]. בהתחשב בכך שהתשלומים לא נתמכו בכרטסת ממויינת ובחשבוניות מס וקבלות ממסופרות, אני מקבל את הסכום לו טענו התובעים, הגם שהוא נמוך מהסכום הכולל שהוצג לפניי לעיל.

46.
סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות) קובע שאם מבוטל החוזה ישיב הצד המפר לנפגע את מה שקיבל וגם הנפגע צריך להשיב למפר את מה שקיבל או לשלם לו את שוויו, אם ההשבה הינה בלתי אפשרית.


שנה בעניין זה בית המשפט העליון, מפי כבוד השופטת פורקצ'יה, מהם המקרים בהם ההשבה בעין אינה אפשרית:

"השבה "בלתי אפשרית" או "בלתי סבירה" המצדיקה השבת שוויו של הנכס במקום החזרתו בעין מתרחשת במצבים בהם הנכס הושמד, אבד, או הועבר לצד שלישי אשר רכש לגביו זכויות.
...
נכס שאבד, הושמד או הועבר לצד שלישי אשר רכש בו זכויות, עשוי להביא לכך שהשבתו בעין תהיה בלתי אפשרית או בלתי סבירה, ויהיה מקום לשלם את שוויו, על פי ערכו בשוק בעת ההשבה".

[ע"א 5393/03 אברהם פרג'
נ' יעל מיטל, פ"ד נט(5) 337, 359-360 (2005)]
.

47.
גם בענייננו, ההשבה אינה אפשרית.
הכספים ששילמו התובעים לחברה ולקבלני המשנה מטעמה, שימשו להקמת הבית. התובעים אינם מחזיקים יותר בבית והם בחרו למכור אותו לצדדים שלישיים. בנסיבות אלה, ההשבה אינה אפשרית. על כן, כל שניתן להורות הוא השבת השווי של מה שקיבלו התובעים מהחברה.

48.
בהקשר זה, מומחה בית המשפט העריך בחוות דעתו, שהעלות המשוערכת של הבית לשנת 2003, הינה 117,875 ₪ הכוללים מע"מ. לכך יש להוסיף את התשומות שפורקו מהמבנה על ידי הקונים - קורות עץ בקירות ולוחות המזוניט. העלות המשוערכת הכוללת של הבית, על פי ממצאיו של ד"ר קורין, המקובלים עליי, הינה 135,302 ₪ לחודש יוני 2003 [סעיף 17 לבמ/1].

49.
עם זאת, מאחר וקבעתי שהשימוש במזוניט נעשה שלא על פי סטנדרט הבניה המקובל, הרי שאין להתחשב בתשומות אלה. על כן, הנני רואה לנכון להפחית מהתשומות סך 4,500 ₪ בצירוף מע"מ, 5,197 ₪ (על פי הערכת ד"ר קורין).
מאידך, ד"ר קורין לא הביא בחשבון את עלויות התכנון. בהקשר זה הוכח לפניי שבוצע תכנון למבנה והמבנה נבנה על פי היתר הבניה. משכך, יש להוסיף על התשומות את עלות התכנון בסך 15,437 ₪.

50.
התשלומים ששילמו התובעים, הינם סך 230,435 ₪.
עלות שוויו של המבנה, על פי הערכת מומחה בית המשפט, בתוספת עלויות התכנון ובניכוי עלות המזוניט הינה סך 145,542 ₪. ההשבה ההדדית מביאה לתוצאה שהחברה צריכה להשיב לתובעים סך 84,893 ₪, זאת לחודש יוני 2003.

51.
התובעים טענו לפיצוי בגין האיחור בבניה בסך השווה ל- 1,100 דולר לחודש כקבוע בהסכם. עיון בהסכם מגלה שאין בו הוראה הקובעת פיצוי מוסכם בסך 1,100 דולר בגין חודש איחור. אומנם, על פי סעיף 22 א' להסכם נקבעו פיצויים מוסכמים בסך השווה ל- 20,000 דולר במקרים של הפרה יסודית של ההסכם, אלא שהתובעים לא טענו לתחולת סעיף זה ועל כן הנני דוחה את הטענה בדבר חיוב החברה בפיצויים מוסכמים בגין האיחור בבניה.

52.
התובעים עתרו לפיצוי בגין ירידת ערך המבנה, שנמכר לטענתם מתחת "למחיר השוק" בסך 90,000 ₪.
טענה זו לא הוכחה לפניי.
על מנת להוכיח את המחיר המקובל למגרש בישוב בית עריף, יש להציג לפני בית המשפט חוות דעת שמאי או ראיות אחרות שיש בהן לבסס את ההפרש טענת התובע בתצהירו שהבית עם המגרש נמכרו במחיר הנמוך ב- 20,000 דולר ממחיר השוק. משלא הוצגו ראיות כאמור, לא הרימו התובעים את נטל ההוכחה המוטל עליהם לביסוס ראש נזק זה, ועל כן הנני רואה לנכון לדחות טענה זו.

53.
התובעים עתרו לפיצוי בגין נזק לא ממוני עקב הפרת ההסכם על ידי החברה.
בהתחשב בכך שהתובעים הזמינו מהחברה בית מגורים בעבורם, ובהתחשב במסכת ההתכתבויות כפי שעלו מתוך העדויות שלפניי, כמו גם מחוסר הרצון של החברה לתקן את הנדרש ממנה, הנני רואה לנכון לחייב את החברה לפיצוי בגין נזק לא ממוני, כקבוע בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) בסך 25,000 ₪ ליום מתן פסק הדין.

54.
התובעים עתרו להחזר תשלומים ששולמו למומחים מטעמם.
מתוך עיון בחשבוניות שצורפו כנספח כז' לת/4, הנני למד שמדובר במומחים שהתובעים הפעילו באופן עצמאי, במקביל לחברה. אינני רואה הצדקה להשית על החברה הוצאות של מומחים אלה. יחד עם זאת, ככל שהדבר נוגע להוצאות בגין ההליכים המשפטיים אשר לפניי, ימצא הדבר את ביטויו במסגרת פסיקת ההוצאות בכללותה.

55.
התובעים טענו לחבותו האישית של מר קמפל. חבות זו מקורה, כך לטענתם, הן בחתימתו על ההסכם, בשם החברה, והן עקב התרשלותו בביצוע הבניה ובתכנונה.
אשר לחבותו החוזית של מר קמפל - מתוך עיון בהסכם, עולה במפורש שמר קמפל לא חתם באופן אישי. מבצע הבניה הינה החברה, זאת כעולה מהמבוא להסכם. אף ההסכם עצמו לרבות אחד הנספחים שבכתב יד, נערך ונחתם על גבי נייר הנושא את שמה של החברה ("נייר לוגו"). במבוא להסכם נרשם במפורש שמר קמפל חותם בשמה של החברה, מתוקף היותו מנהל החברה. אף התובע עצמו, בסעיף 4 לתצהירו, מציין במפורש: "אנו הגענו לחברת רם נוף בתים סקנדינביים (88) בע"מ שעיקר עיסוקה בתחום שיווק והקמת מבני עץ...".

56.
לכל אלה יש להוסיף שהחברה פעילה, מבחינה עסקית. כך, מומחה בית המשפט ד"ר קורין בדק "בית לדוגמא" שהקימה החברה. מר קמפל פועל כמנהל ואורגאן בחברה ואין עילה להטיל עליו אחריות אישית חוזית מכוח חתימתו על ההסכם.

57.
אשר לאחריותו הנזיקית של מר קמפל, אכן הוכח לפניי שמר קמפל, כגורם הראשי בחברה, הן לעניין התכנון והן לעניין שיטת הבנייה היחודית, נושא באחריות לטיב הבנייה. רשלנותו של מר קמפל באה לידי ביטוי בליקויי הבנייה שאובחנו על ידי ד"ר קורין: שימוש בלוחות המזוניט, שיטת עיגון המבנה לבטון ובאי פריסת יריעה מבודד בין קורות העץ לרצפה הבטון.
אלא שבכך, אין להביא לחיוב של קמפל בפיצוי לזכות התובעים. התובעים מכרו את הבית עם המגרש לצד שלישי. התובעים לא הוכיחו איזה נזקים נגרמו להם כתוצאה מליקויי הבנייה, שכן לא הציגו כל הערכה של שמאי באשר למחיר הבית והמגרש המלמד על ירידת ערך הממכר בגין הבית הבנוי.

לא זו אף זאת, הצד השלישי שרכש את המגרש לא הרס את הבית, אלא פירק את קירות העץ בלבד ועשה שימוש ביתרת שלד הבית, לרבות הרצפה, הממ"ד והגג. לסבר את האוזן יצוין, היקף התשומות שהוסרו על ידי רוכשי הבית מהווה כ – 15% מהתשומות שבהן נעשה שימוש.

58.
אשר לתביעה שכנגד, תביעה זו מבוססת על טענות מצד החברה כנגד התובעים, אשר עיקרן תשלום יתרת התמורה על פי ההסכם. עוד עתרה החברה לחיוב התובעים בגין הפיצויים המוסכמים בסך 20,000 דולר כקבוע בחוזה.

59.
הואיל וקבעתי שהחברה היא שהפרה את ההסכם, דין התביעה לתשלום פיצוי מוסכם מצד החברה כנגד התובעים, להידחות. כך גם הם פני הדברים לעניין תשלום יתרת התמורה, באשר קבעתי שעל הצדדים להשיב זה לזה את מה שקיבלו בעקבות החוזה שהופר. משכך, התביעה שכנגד נדחית.

60.
לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נדחות.

61.
סוף דבר - הנני מחייב את החברה לשלם לתובעים סך 84,893 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש יוני 2003 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, הנני מחייב את החברה לשלם לתובעים סך 25,000 ₪ ליום מתן פסק הדין. הנני מחייב את החברה לשלם לתובעים הוצאות משפט, בהתחשב בהיקף ההליכים ובתוצאה אליה הגעתי כדלקמן: מחצית אגרת בית המשפט, שכר העדים כפי שנפסק על ידי, החלק בו נשאו התובעים בעלות שכרו של ד"ר קורין ומחצית משכרו של המומחה מטעם התובעים, מר אלון נווה (על פי חשבונית מס כדין). בנוסף, תשא החברה בשכר טרחת ב"כ התובעים, בהתחשב בנספח כז' לת/4, בסך 11,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

התביעה כנגד מר קמפל נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 15.1.09.

ניתן היום כ"א בכסלו, תשס"ט (18 בדצמבר 2008) בהיעדר הצדדים.


אורן שוורץ
, שופט








א בית משפט שלום 2905/05 רייזיס גיא, רייזיס סגית נ' רם-נוף בתים סקנדינביים (88) בע"מ, קמפל דן (פורסם ב-ֽ 18/12/2008)











תיקים נוספים על רייזיס גיא
תיקים נוספים על רייזיס סגית
תיקים נוספים על רם-נוף בתים סקנדינביים (88) בע"מ
תיקים נוספים על קמפל דן




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט