שיכון ובינוי אחזקות בע''מ, סולל בונה בע''מ, נגה פז משאבי כח אדם בע''מ - מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים




שיכון ובינוי אחזקות בע''מ, סולל בונה בע''מ, נגה פז משאבי כח אדם בע''מ - מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים

המרצת פתיחה (סדר דין מיוחד) 10211/99     26/10/1999 (הפ)



תיקים נוספים על שיכון ובינוי אחזקות בע"מ
תיקים נוספים על סולל בונה בע"מ
תיקים נוספים על נגה פז משאבי כח אדם בע"מ




הפ 10211/99 שיכון ובינוי אחזקות בע"מ, סולל בונה בע"מ, נגה פז משאבי כח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים




בית המשפט המחוזי תל אביב הפ 010211/99

בפני
כב' השופטת גרסטל הילה
בעניין: 1. שיכון ובינוי אחזקות בע"מ

2. סולל בונה בע"מ

3. נגה פז משאבי כח אדם בע"מ

4. גמול אחזקות אנרגיה 1 בע"מ
5. אנרי אנרגיה בע"מ המבקשות

נגד

מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים
המשיבה
פסק דין
1. זוהי תובענה לפסק-דין הצהרתי על-פיו, הסכם בין המבקשות למשיבה, לפי מכרז ב6/98- (להלן: - "המכרז"), פטור ממס-בולים. כן מתבקש סעד של ביטול שומת מס בולים שהוצאה ע"י המשיבה בגין הסכם זה, ולחילופין, מתבקש שינוי השומה.

2. המבקשות זכו במכרז הנ"ל וכתוצאה מכך נחתם ביום 20.8.98 הסכם (להלן: "ההסכם") בינן לבין המשיבה. נשוא ההסכם הוא פרוייקט של הקמת מרכז אנרגיה שיעמוד לשירות משרדי הממשלה בירושלים. על פי ההסכם, הועמדו לרשותה מבקשות מקרקעין של המדינה למשך 20 שנה לצורך תכנון, הקמה והפעלת מרכז אנרגיה, וכן, הענקת שירותי אספקת אנרגיה למשך תקופת התפעול. במהלך התקופה רשאיות המבקשות להשכיר חלקים מהמקרקעין למדינה ועם תום התקופה אמור המבנה לעבור לבעלות המדינה.

3. למבקשות הוצאה שומת מס בולים בסך 829,376 ש"ח ושומה זו היא נשוא הערעור שבפני
.

אין חולק שההסכם נופל בגדרו של סע' 2 לתוספת א' לחוק מס הבולים על מסמכים, תשכ"א - 1961 (להלן: "החוק"), ומכח סעיף זה הוצאה השומה.
המחלוקת מתמקדת בשאלת סווגו של ההסכם, כשלטענת המבקשות יש לסווגו כמסמך פטור ממס בולים בהתאם לסע' 2 (ד) לתוספת השניה לחוק והמשיבה אינה מסכימה לכך.
התוספת השניה כוללת את סוגי המסמכים הפטורים ממס, וכוללת, בין היתר: "שטר זכיון של מדינת ישראל או העברתו של שטר זכיון כאמור".
כדי לקבוע אם ההסכם נכנס לגדר סעיף הפטור הנטען, יש לבדוק אם אכן מדובר ב"שטר זכיון". ליתר דיוק, יש לבדוק אם ההסכם נכנס להגדרה הצורנית של "שטר" ולהגדרה המהותית של "זכיון" וביחד עונה להגדרה של "שטר זכיון".

א. "שטר"

ב"כ המשיבה גורסת כי אין מדובר בשטר, שכן שטר הינו מסמך בעל אופי וצורה מסויימים המוגדרים בחיקוקים שונים, ויש להבחין בין שטר לבין הסכם.
כך, למשל, מכח חוק זכיון צינור הנפט, תשכ"ח - 1968 נעשה שטר זכיון בין המדינה לבין בעל הזכיון. וכן נוסח שטר זכיון-משנה בין בעל הזכיון לבין זכיין המשנה, בהסכמת מדינת ישראל.
גם מכח חוק זכיון ים המלח, התשכ"א - 1961 נעשה שטר זכיון בין המדינה לבין בעלי הזכיון ונקבע שכל זכיון-משנה שיינתן לפי שטר הזכיון יפורסם ברשומות.

ב"כ המבקשות טוען, לענין זה, כי פרט לאמירה כללית בדבר צורך באופי וצורה מסויימים, סתמה ב"כ המשיבה ולא פירשה, ואילו עיון בשטרי-הזכיון הנזכרים מעלה מביא למסקנה שצורתו של "שטר" כזה כמוהו כצורתו של הסכם, לכל דבר וענין, הכולל הוראות חוזיות גרידא, והעובדה שבמקרה דנן, אין המסמך כולל כותרת של "שטר" אינה מעלה ואינה מורידה.

ההתקשרות נשוא הדיון שבפני
מורכבת, כדרכם של מכרזים, מחוברת המכרז, הכוללת את תנאי המכרז, את הצעת היזם ואתה הסכם. ההסכם נחתם, כאמור, בין המדינה לבין המבקשות, וכולל התחייבויות מפורשות ומפורטות לתכנון המרכז, להקמתו ולתפעולו. כן כולל הוא הוראות מפורטות בדבר אפשרות השכרת חלקים מהמבנה למדינה, לתקופת שכירות של 20 שנה, בדמי שכירות שננקבו בחוזה ועל-פי התנאים שפורטו בו. המבקשות התחייבו במסגרת אותו הסכם - להחזיר את החזקה כולה עם תום תקופת התפעול.

ב"כ המבקשות טוען, כאמור, כי אין לשטר הזכיון מאפיינים צורניים שונים ממאפייניו של כל חוזה. הדוגמאות שהובאו על-ידי ב"כ המבקשת מציגות דווקא את ההיפך מטענתו זו.

סבורה אני כי לא ניתן לראות בהתקשרות דנן - משום "שטר" ומשרצתה המדינה להעניק זכיון ולהסדירו בדרך של שטר זכיון, נעשה הדבר באופן מפורש וברור, תוך שצויין כי עסקינן בשטר זכיון.
ב"כ המבקשות לא נתן איפיון משלו להבדיל בין שטר זכיון לבין הסכם, שהכרי אם אין כל הבדל, מה הטעם בשמוש במונחים שונים?
אין מניעה ששטר זכיון יכלול תניות חוזיות, מורכבות ככל שתהיינה, אולם עליו למלא תנאים צורניים שידגישו את העובדה שמדובר בשטר להבדיל מהסכם גרידא.
אין מחלוקת שההתקשרות אינה כוללת תנאים צורניים מיוחדים, ובמחלוקת בדבר הצורך בתנאים כאלה, מכריעה אני לטובת עמדת המשיבה.

ב. "זכיון"

ב"כ הצדדים אינם חלוקים בהגדרת המונח "זכיון". ההגדרה נלקחה מתוך סע' 1 לחוק נכסי המדינה, תשי"א - 1951 וקובעת: "כולל רשיונות, תעודות, היתר, חוזי חכירה וזכויות כריה לפי פקודת המכרות, פקודת כריית השמן 1938 או פקודת המנרלים הרדיואקטיביים".
וביחד עם ההגדרה המילונית של המונח - זכיון הוא זכות הניתנת למישהו ע"י הממשלה או על-ידי השלטון המקומי להשתמש בנכס ציבורי ולהפיק ממנו רווחים" (מילון אבן שושן, הוצאת קרית ספר בע"מ, ירושלים תשמ"ח).

ב"כ המבקשות גורס כי חוזה זכיון הוא חוזה בו מעניקה המדיה זכות לגוף פרטי על-מנת להביא להקמתו והפעלתו של פרוייקט ארוך טווח שיביא לניצול נכון של נכסי המדינה ותוך כך מרוויח בעל הזכיון פכי שגם המדינה מרוויחה. במקרה הפרטי דנן גורס ב"כ המבקשות שהוענקה למבקשות זכות במקרקעין של המדינה על מנת שיתכננו ויקימו במימון עצמי מרכז אנרגיה, יפעילו אותו לתקופה ארוכת טווח ויעניקו, באופן בלעדי, בתמורה, שירותים למדינה.

ב"כ המשיבה חולקת על טענה זו, שכן, לדעתה, מדובר בחוזה שאינו מקנה למבקשות זכות להפקת רווחים ממשאבי המדינה אלא זכות לאספקת שירותים מורת תשלום, שדינה כדין כל קבלן או ספק שירותים אחר המתקשר עם המדינה. אין מדובר במתן היתר להנות מרווחים עקב מכירת משאבים לצד ג', אלא התקשרות חוזית בין המדינה לבין המבקשות, כשרק הצדדים לה מתקשרים ביניהם.

גם בענין זה מעדיפה אני את עמדת המשיבה על פני עמדת המבקשות. עסקינן בחוזה הרשאה הכולל מגוון של התחייבויות וזכויות. מובן שמטרת שני הצדדים להפיק רווחים מהחוזה, אך אין מדובר ברשיון או היתר או חוזה חכירה במובן הצר של הגדרת זכיון ואיני מוצאת לנכון להרחיב ההגדרה.

4. טענתם החילופית של ב"כ המבקשות היא שמדובר במסמך שסע' 2 (א) לתוספת ב' לחוק חל עליו, ולכן הוא פטור.
סעיף זה פוטר מחובת ביול:
"הסכם כמשמעותו בסע' 2 לתוספת א' המתייחס כולו או חלקו למכירת זכות במקרקעין או פעולה באיגוד מקרקעין שחוק מס שבח מקרקעין, התשכ"ג - 1963, חל עליהם, לגבי אותו חלק מערך הנשוא המתייחס למקרקעין".

לטענת ב"כ המבקשות, הזכות שהוענקה למבקשות היא זכות במקרקעין כפי הגדרתה בחוק מס שבח מקרקעין התשכ"ג - 1963 (להלן: - "חוק מס שבח"). בטענה זו מתבסס ב"כ המבקשות על הגדרת זכות במקרקעין בסע' 1 לחוק מס שבח הכוללת "בעלות או חכירה לתקופה העולה על עשרים וחמש שנים בין שבדין ובשין ביושר, לרבות הרשאה להשתמש במקרקעין, שניתן לראות בה מבחינת תכנה בעלות או חכירה..." וכאשר המדובר במקרקעי ישראל, גם זכות לתקופה הקצרה מ25- שנה.
ב"כ המבקשות גורס כי הוענקה למבקשות זכות במקרקעין, שהגם שהוגדרה כרשות יש לראותה, מבחינת תכנה, כחכירה.
ב"כ המשיבה אינה מסכימה עם גישה זו של ב"f המבקשות. לטענתה, מנוסח ההסכם עולה מפורשות שהמבקשות אינן מקבלות זכות חכירה אלא זכויות חוזיות שאינן זכויות קנייניות. בסע' 3.2 להסכם נקבע מפורשות כי: "הבעלות בבנין ובמתקנים, בכל תקופת תוקפו של הסכם זה, הינה בידי המזמין, ולא תהא ליזם כל זכות בפרוייקט, למעט זכויות הוענקו לו במפורש במסמכי המכרז. יודגש כי היזם מנוע מלטעון לגבי כל זכות מכל סוג שהוא לגבי המקרקעין, הבנין ו/או המתקנים, לרבות זכות ממין בעלות, חזקה, שכירות, דיירות מוגנת וכיוב'". (ההדגשה שלי, ה.ג.).
לטענת ב"כ המשיבה, המקובלת עלי, המבקשות לא ראו את עצמן כמי שרכשו זכות במקרקעין ולכן לא דווחו על העסקה לרשויות מס שבח ולא שלמו מס רכישה. טענת ב"כ המבקשות בסע' 27 לסיכומיו נשללת ע"י ב"כ המשיבה, ובצדק, מכל וכל. הן מהטעם שגם עסקה במקרקעין הפטורה ממס אינה פטורה מחובת דיווח, והן מהטעם שאף אם מדובר בזכות ללא תמורה, משאין מדובר בהעברה בין קרובים, אין פטור ממס, במקרה כזה.

צודקת ב"כ המשיבה בטענתה כי המבקשות מנסות לאחוז בחבל משני קצותיו. מחד גיסא לא לדווח על העסקה לרשויות המס ולהמנע מתשלום מס סכומו גבוה בהרבה מסכום מס=הבולים נשוא הדיון שבפני
, ומאידך גיסא, לטעון לפטור ממס בולים בטענה שחוק מס שבח חל על העסקה.
דרך זו לא תצלח.

לסיכום - משלא נכנס ההסכם לגדר אחד מסעיפי הפטור שנזכרו לעיל, חייב הוא במס, כפי שנקבע בע"א 202/69 רמיר - חברה קבלנית בע"מ נ' מנהל המכס והבלו, פד"י כד (1) 232, 224.

5. משנקבע כי ההסכם אינו פטור ממס בולים, יש לבדוק את טענות המבקשות באשר לגובה השומה. יצויין, עוד קודם לבדיקה זו, כי על-פי סע' 6 לחוק "מסמך שלפי ההגדרה וההוראות שבתוספת א' ניתן לסווגו גם כמסמך חייב מס וגם כמסמך שאינו חייב מס, יהא חייב מס1 ואם אפשר לסווגו באופן שיחולו אליו שיעורי מס שונים, יחול המס הגבוה יותר".
לפיכך, יש לבדוק את ערך העסקה כפי שנקוב בהסכם. הדרך שננקטה ע"י המשיב בהודעת השומה, כללה פירוט הנושאים בהם עוסק ההסכם וכימות כל נושא לערכים כספים.
לטענת המשיב, כולל ההסכם: דמי ניהול, דמי שכירות, החזר השקעה והוצאות קבועות. בהתאם לכך נקבעה השומה כדלקמן:

א. 5 ש"ח בגין דמי הניהול בהיותם סכום בלתי מסויים במועד חתימת ההסכם (על כך אין ערעור).

ב. 218,350 ש"ח בגין דמי השכירות, בהתבסס על תקופת השכירות, שטח המושכר ודמי השכירות: 3600 מ"ר x 54 ש"ח למ"ר x 240 יח'.

ג. 509,933 ש"ח בגין החזר ההשקעה בהתבסס על סע' 17ה לנספח ב' למכרז ביחד עם סע' 7.1 לתנאי המכרז.

ד. 101,088 ש"ח בגין הוצאות קבועות בהתבסס על סע' 7.2 לתנאי המכרז וכן על סע' 69.2 להסכם.

לטענת ב"כ המבקשות יש לבדוק בראש וראשונה אם רכיב מסויים מהווה חלק מ"ערך הנשוא", ואם כן, האם אותו רכיב מהווה סכום מסויים או שיש לחייב לפני 5 ש"ח בלבד (כשאין מדובר בסכום מסויים).
ב"כ המבקשות מבקרים את גישת המשיבה בענין זה, שלטענתם, נוקטת בקריטריונים שונים לגבי כל מרכיב ומרכיב.
א. המ.ע.מ.
בf המבקשות טוענים כי המ.ע.מ. אינו חלק מ"ערך הנשוא" להבדיל מהתמורה. משמדובר ב"ערך הנשוא" יש לבחון מה ערך הנכס שחייב המוכר למסור כנגד התמורה, כשהנכס הוא נשוא המסמך. בבדיקה שכזו, לטענת ב"כ המבקשות, ערך הנכס עצמו אינו משתנה כתוצאה מהצורך בהוספת מ.ע.מ. ההיפך הוא הנכון. המ.ע.מ. נגזר מערך הנשוא.
עוד טוענים ב"כ המבקשות כי גישה אחרת תביא להטלת מס על מס, באופן שאינו ראוי, ובניגוד לעמדת המחוקק. לדבריהם, מ.ע.מ מוטל על מס הבולים ולא להיפך. טענה נוספת בפי ב"כ המבקשות גורסת כי אם נכלל המ.ע.מ בערך הנשוא, ואינו פטור, חייב הוא, לכל היותר, ב5- ש"ח ביול, בהיותו סכום בלתי מסויים.

ב"כ המשיבה גורסת, לעומת זאת, כי מס הבולים מוטל על הערך הנקוב במסמך ואין רלבנטיות לשאלה ממה מורכב סכום זה מבחינה מהותית. לענין זה מפנה ב"כ המשיב לדוגמא הנוגעת למס שבח, שם נקבע כי סכום המ.ע.מ מהווה חלק בלתי נפרד משווי העקה ולכן חל עליו מס שבח ומס רכישה (ע"א 766/78 החברה המרכזית לשיכון ולבנין בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פד"י לד (2) 683).

לצורך הכרעה בין שתי הגישות יש להזקק ללשון החוק. סע' 2 לתוספת א' לחוק הוא זה שקובע את שעור המס על הסכם או כל חלק ממנו, ומתייחס ל"ערך הנשוא". לעומת זאת, סע' 1 (ב) לתוספת א' לחוק עורך הבחנה בין ערך הנשוא, לבין התמורה או כל סכום אחר הנקובים במסמכים. דהיינו, החוק סובל פרשנות שונה למושגים השונים "ערך הנשוא" או "התמורה".

מעדיפה אני את עמדת ב"כ המבקשות לענין זה. אמנם, נכון לאמר, שהתמורה מנקודת מבטן של המבקשות כוללת הן את המחיר והן את המ.ע.מ החל על המחיר, שהרי בסופו של דבר זהו הסכום המשתלם ועובר מקונה למוכר, גם אם יכול הקונה לקזז סכום זה יותר מאוחר כמס=תשומות. יחד עם זאת, לא ניתן להרחיק לכת ולטעון כי המ.ע.מ נחשב כחלק מערך הנשוא. ערך הנשוא, לפי הבנתי, להבדיל מהתמורה, הוא ערך העסקה או ערך הנכס טרם הוספת מרכיב המ.ע.מ לו היתה גישת המשיבה הגישה הנכונה, היה המחוקק נוקט לשון ברורה יותר וקובע שהמס מהווה נגזרת של הערך הנקוב בחוזה (על כל מרכיביו) או של התמורה, אך משבחר הוא בהגדרה שונה, יש ליתן תוכן שונה להגדרה השונה והמסנקה המתבקשת היא כי יש ליתן פרשנות מצמצמת ודווקנית המביאה למקנה שאין לחייב במס בולים על מרכיב המ.ע.מ כאשר החיוב הינו נגזרת של "ערך הנשוא". זהו גם ההבדל בין פסק-הדין האנגלי עליו מסתמכת ב,כ המשיבה לבין המצב בארץ.
ב- glenrothes development corp. v. inland revenue comissioners
ההתייחסות היא למס המוטל על התמורה ולא על ערך הנשוא כפי שקובע החוק בארץ.
משהגעתי למסקנה כי אין לחייב במס בולים בגין המ.ע.מ. בו חויבה העסקה, וזאת לנוכח האבחנה בין "ערך הנשוא" לבין "התמורה" או "הערך הנקוב", פטורה אני מלדון ביתר טענות המבקשות המתייחסות למס-השבח.

ב. החזר השקעה
כאמור, המשיבה ערכה חישוב מס-הבולים המגיע בגין החזר ההשקעה בהתבסס על סע' 17ה לנספח ב' למכרז, ביחד עם סע' 7.1 לתנאי המכרז והגיעה לסכום של 509,933 ש"ח. לטענת ב"כ המבקשות, התעלמה המשיבה מסע' 6.10 ו6.12- לנספח א' וכן התעלמה מנספח ג3. בסעיפים הנ"ל כלולים סכומים שאמורים להיות מופחתים מסכום החזר ההשקעה על-פי הנוסחה המפורטת בהם. ב"כ המבקשות טוענים כי הסכום, שאת הפחתתו מבקשים הם, הוא סכום שאמור להשתלם למבקשות רק אם המדינה תחליט להגדיל את היקף התחייבויותיה הכלולות במסמך. אפשרות זו היא אפשרות תאורטית שאינה בת-מיסוי.

לעומת זאת, ב"כ המשיבה אוחזת בדעה שהחוזה קובע מנגנון ברור של החזר השקעה על-פי סכום קבוע למספר ידוע של חודשים. כל שינוי מהסכום הנ"ל הוא בבחינת אפשרות תיאורטית שאין לקחתה בחשבון במסגרת קביעת גובה החיוב במס-בולים. כתימוכין לגישה זו, מדגישה ב"כ המשיבה את העובדה שאותו הגיון חל גם לגבי הפרשי הצמדה וריבית עתידיים שאינם נלקחים בחשבון כיום מפאת היותם בלתי ידועים, כמו גם לאפשרות התיאורטית של ביטול החוזה טרם ביצועו (סע' 6.7 למכרז).
מעדיפה אני בענין זה את עמדת המשיבה. סע' 69.1.1 לחוזה מגדיר את דרך החישוב של החזר ההשקעה "תשלום חודשי קבוע במשך 20 שנה (240 חודש) שתחילתו במועד קבלת תעודת השלמה לשלב א1 של הפרוייקט, בסכום הנקוב בהצעת היזם, נספח ב' ובתוספת מע"מ על סכום זה".
נספח ג3 למכרז קובע את נוסחת ההחזר. בסע' 17 (ה) להצעה, המהווה חלק ממסמכי המכרז, נקבו המבקשות בסכום ההחזר החודשי הנדרש על-ידיהן לביצוע כלל התחייבויותיהן על0פי מסמכי המכרז.
סע' 6.10 ו6.12-, עליהן משליכות המבקשות את יהבן, מתייחסים לתיקצוב של תוספת עבודות, שאינן כלולות כיום בהתחייבויות היזם על0פי מסמכי המכרז ועבודות אלו תבוצענה ע"י המבקשות, אלא שלמשיבה ניתנה האופציה שלא לנצל את מלא התוספת המתוקצבת הנ"ל, ובאם תבחר באופציה זו, יותאם גובה החזר ההשקעה שחושב כאמור ע"י המבקשות לנתונים בשטח. דהיינו, נקודת הבסיס היא קיומה של אותה השקעה נוספת של 7.4 מליון ש"ח וכל תחשיב של החזר השקעה לקח סכום ה בחשבו. רק שינוי שיחול בניצול - יביא לשינוי בהחזר ההשקעה, וזוהי האפשרות התיאורטית שאליה אין להתייחס בשלב זה.

לחילופין, טוען ב"כ המבקשות כי יש להוון את סכום החזר ההשקעה, שהרי סכום זה כולל ריבית שנתית מצטברת שאינה חלק מערך הנשוא (9% לשנה). ב"כ המשיבה שוללת דרישה זו מכל וכל. לטענתה, ערך הנשוא הנקוב בהסכם הוא סכום התשלומים החודשיים שנקבעו בו במפורש ואין נפקא מינה מהו מנגנון החישוב ממנו נגזרו סכומי ההחזרים. המנגנון נועד לצורך הפחתה או הגדלה של סכומי ההחזר בהתקיים תנאים מסויימים.

גם בעניין זה מעדיפה אני את עמדת המשיבה. הצדדים כללו במסמכי המכרז סכומים ברורים של החזר השקעה. הסכומים נבנו על בסיס מנגנון מסויים, אך אין לדרך החישוב כל חשיבות. ערך הנשוא, במקרה זה, הוא הערך שננקב ע"י הצדדים בהסכם, וקבלת טענת ב"כ המבקשות בנושא זה תפתח פתח לפרשנות חוזים ע"י רשויות מס-בולים.
חוק מס בולים, על-פי מהותו ומטרתו, אמור להיות חוק שישומו פשוט. קביעת שיעור המס נעשית מהכתוב בחוזה וממנו בלבד. אין מדובר במצבו הרשות בודקת את מרכיבי העסקה או את ההיבטים הכלכליים של הרכיבים השונים.

ג. דמי שכירות
בקביעת מס הבולים על דמי השכירות התבססה המשיבה על שטח של 3,600 מ"ר לפי 54 ש"ח למ"ר למשך 240 חודשים. בשומה צויין כי "השינוי הצפוי בשטח המושכר הוא מינימלי, אם בכלל, ולכן, בשלב זה, אנו רואים אותו כמתחייב לצורך תשלום מס הבולים. כאשר תתבצע המדידה הסופית ניתן יהיה לתאם את הסכום הסופי". (הדגשה שלי, ה.ג.).

נתונים אלה נלקחו ע"י המשיבה מסע' 2.21 לתנאי המכרז (נספח "א" למסמך) המגדיר את המושכר ומסע' 42 לנספח "ג" למסמך. ב"כ המבקשות גורס כי מדובר בהערכה ראשונית, גסה ביותר, שטח המוזכר כלל אינו ידוע ולכן אינו בר-מיסוי.

טענה זו דינה להדחות. משנכללו נתונים בחוזה שבין הצדדים, רשאית היתה המשיבה להתבסס על אותם נתונים לצורך קביעת המס, והעובדה שבשומה נותר פתח למבקשות לעתור לתיאום הסכומים לאחר ביצוע המדידה הסופית, עונה אף על דרישות המבקשות.

גם טענות המבקשות לענין הפטור בגין היות העסקה - עסקה במקרקעין הטעונה רישום והטענות בדבר היוון דמי השכירות - דינן להידחות. משנשללה בסע' 3.2 להסכם כל הקנייה של זכות במקרקעין, לא ניתן לטעון לקיומה של עסקה כנ"ל.

ד. החזר הוצאות
השומה כוללת סך של 101,088 ש"ח בגין הוצאות קבועות לתקופה של 240 חודשים, כפי שננקב בסע' 69.2.1 לנספח "ג" למסמך.
המבקשות טוענות כי החזר ההוצאות אינו מהווה חלק מערך הנשוא. מדובר בהוצאות המוצאות ע"י צד לחוזה ושאמורות לחול על הצד שכנגד.
לטענת ב"כ המשיב אי כל חשיבות למהות התשלום, ודי בכך שמדובר בסכומים שהחוזה נוקב בהם במפורש.

בענין זה מעדיפה אני דווקא את עמדת המבקשות. גישת המשיבה בענין זה הינה גישה מצמצמת אופן חריג ודווקני. ומשמעותה שכל סכום שננקב בחוזה יהווה חלק מערך הנשוא, ולא היא. אמנם, עסקינן בחוק שיישומו אמור להיות פשוט, אך בכך בלבד לא סגי. החזר הוצאות אינו בבחינת חלק מערך הנשוא.


6. מכל האמור לעיל, יופחת מהשומה סכום מס הבולים שהושת על המ.ע.מ החל על העסקה וכן יבוטל החיוב במס בולים שהושת על החזר ההוצאות. כל יתר החיובים יווותרו על כנם. אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותר פסק-דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, 26.10.99 בהעדר הצדדים.

גרסטל הילה
, שופטת








הפ בית משפט מחוזי 10211/99 שיכון ובינוי אחזקות בע"מ, סולל בונה בע"מ, נגה פז משאבי כח אדם בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים (פורסם ב-ֽ 26/10/1999)











תיקים נוספים על שיכון ובינוי אחזקות בע"מ
תיקים נוספים על סולל בונה בע"מ
תיקים נוספים על נגה פז משאבי כח אדם בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט