דנהיל תעשיות.כלליות בישראל בע''מ - כונס הנכסים הרשמי
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
דנהיל תעשיות.כלליות בישראל בע"מ כונס הנכסים הרשמי




דנהיל תעשיות.כלליות בישראל בע''מ - כונס הנכסים הרשמי

פשיטת רגל 5003/98     19/01/1999 (פשר)



תיקים נוספים על דנהיל תעשיות.כלליות בישראל בע"מ
תיקים נוספים על כונס הנכסים הרשמי




פשר 5003/98 דנהיל תעשיות.כלליות בישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי





פש"ר 5001/98
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
בפני
כבוד השופטת שרה
דברת

בעניין: פקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג - 1983
ס. דנהיל תעשיות.כלליות בישראל בע"מ
(בפירוק) התשלובת
רו"ח צבי יוכמן
ע"י ב"כ עוה"ד קלמנסון ושות' המפרק
כונס הנכסים הרשמי
הכנ"ר ע"י ב"כ עוה"ד י. פרסקי
mitedible lrloyd maf
(בשמה הקודם דנהיל מרבל לימיטד)
ע"י ב"כ עוה"ד עזריאל מרבל


החלטה

בפני
בקשה למתן הוראות שהוגשה על ידי רו"ח צבי יוכמן המפרק של ס. דנהיל תעשיות
כלליות בישראל בע"מ (להלן : "התשלובת") להורות על ביטול עסקת המכירה של מניות ויאדנה פדנה לחברת limited arbellem floyd (להלן : "מרבל").

העובדות:
1. בשנת 1995 בסמוך לחודש פברואר, רכשה התשלובת % 80 מהזכויות בחברת ויאדנה פדנה, אשר הינה חברה אחזקות שבבעלותה % 50 ממניות חברת c..r. l megi (להלן : "אימג") חברה איטלקית העוסקת בתחום שיש קררה ובבעלותה שלושה מפעלי שיש, מחצבות רבות, נכסי נדל"ן ובידה זכויות לחציבת שיש בשיעור הנאמר בכ- % 70 מזכויות כרית שיש קררה בעולם .
רכישת הזכויות בוצעה תמורת סך של 13,000,000_- דולר במימון בנק איטלקי
spa napoli di bawco ושיעבוד זכויות התשלובת לקבלת מענקים ממרכז השקעות העסקה אושרו, בדירקטוריון של התשלובת (נספח ב' לבקשה) ופישר דיויד אשר כיהן בדירקטור בתשלובת (להלן : "פישר") מונח לנשיא ויאדנה פדנה וסגן נשיא אימג.

במחצית 1996 נמכרו המניות של התשלובת בויאדנה פדנה למרבל אשר השליטה בה לבעלי ענין בתשלובת

מתוך בדיקות שערך המפרק התברר שישנם שני הסכמים למכירת המניות, האחד באיטליה, אשר הופקד בפני
נוטריון ציבורי ברשם החברות האיטלקי ועל פיו הועברו המניות ובו ננקב סכום של 7,143,289 מליון דולר, באשר הסכם זה נושא תאריך של 10.7.96 נספח ו' לבקשה) (להלן ; "ההסכם האיטלקי" והסכם נוסף שנמצא במשרד התשלובת בארץ ללא תאריך בו ננקב מחיר המכירה "16,425,359. $ ת/1) (להלן : "ההסכם הישראלי") כאשר
האחד לא מאזכר את השני, אין קשר בין שני ההסכמים למעט העובדה שעל פי שניהם
נמכרו אותו מניות
בשנים 95-96 לאחר הרכישה של המניות נבחנה העסקה בתשלובת, נספח ד' לבקשה, בו מדווח פישר לבנק די נפולי שערכה של אימג מוערך בין "140,000,000. $ של ארה"ב ערך מינמלי לבין 230,,000,000 $. למכתבו של פישר צורפה חוות דעת של ארתור אנדרסון ממנה עולה כי שוויה של אימג מוערך בין 135,000,000 $ - 252,000,000 $ וחלקה של
התשלובת במניות % 40 מוערך 101,000,000 $ ולכל הפחות ב50,4- מליון דולר (ללא רביב
המחצבות).
בחודש אפריל 96 תוכנה חוות דעת נוספת של rtenerypa apex ממנה עולה כי שווי אימג כ000- ,160,000 $ ולכן חלקה של התשלובת מוערך ב64- מליון דולר,

מתוך הבקשה והתצהיר שצורף לה מתברר כי מחקירות אשר ביצע המפרק עולה כי הוצע לפישר עוד טרם מכירת המניות למרבל לרכוש % 70 ממניות אימג לפי שווי של 90,000,000- דולר כלומר 38,000,000- $ עבור חלקה של התשלובת בויאדנה פדנה, לענין זה ראה עדותו של המפרק (עמ' 9 ש' 28 עד עמ' 10 ש' 4)

מהדוחות הכספיים של התשלובת לשנת 1995 (נספח ז' לבקשה) אשר נחתמו ביום 96 16,10, בין היתר, גם על ידי פישר כדירקטור צויין ני מרבל הינה חברה קשורה. לאחר המכירה למרבל, ממשיך פישר לכהן כנשיא ויאדנה פדנה וסגן נשיא אימג ועוד שלוש מנספח ה' לבקשה כי בטיוטה שהועברה על ידי ב"כ התשלובת וב"כ קבוצת יונה במסגרת המשא ומתן שהתקיים ביניהם הוצעה כבטוחה לקיום התחייבות התשלובת שעבוד של % 20 ממניות מרבל, סעיף 15 לטיוטת ההסכם, כאשר דנהיל מרבל בע"מ אמורה לחתום על הסכמה זו,
המכירה נעשתה למרבל אשר היתה חברה אחרת של חברת דנהיל פרופרטיז לימטיד, חברת האם של התשלובת ובעלי המניות במרבל בתקופה הרלוונטית היו אותן חברות אשר הינן בעלות דומניות בחברת האם של התשלובת, כעולה מתצהירו של המפרק וחקירתו בפני
.
עסקת המכירה למרות שבוצעה עם חברה קשורה לא דווחה לדירקטוריון התשלובת, לא אושרה
על ידו ואין כל פרוטוקול הנוגע לענין, בניגוד לעסקת הרכישה על ידי התשלובת
שאושרה
על ידי הדירקטוריון בשלוש הזדמנויות שונות.
המכירה לא קיבלה הסכמת הבנק ומרכז ההשקעות וגם לא את אישור חברי הקואופרטיב כנדרש בהסכם הרכישה.
בתקופה שבה נמכרו המניות למרבל היה פישר דירקטור בתשלובת ובעל ענין בעסקה עצמה,
התשלובת באותה עת פיגרה בפרעון ההלוואה לבנק והנכס היחיד בעל שווי של התשלובת הועבר לחברה בבעלותם ו/או בשליטתם של בעלי הענין ונושאי משרה
בה כאשר הדבר נעשה בניגוד לכל הגיון כלכלי .

הבקשה של המפרק נתמכת בתצהיר, מנגד לא הוגש תצהיר ו/או כל תגובה אחרת וכל שקיים בפני
זה תצהירו של המפרק וחקירתו בבית המשפט ועד הגשת סיכומי מרבל עמדתה לא היתה ידועה.

בסיכומיה טוענת מרבל כי עסקת המכירה של מניות ויאדנה פדנה מהתשלובת למרבל
נעשתה כדין, שלא במרמה אלא לטובת התשלובת שלא יכלה לעמוד במימון הרכישה
ולהחזיר ההלוואה שנטלה לצורך רכישת מניות של ויאדנה פדנה ומתוך כוונה למנוע את התמוטטותה וכי הדרך הדיונית בה נקט המפרק אינה הדרך הנכונה שכן מן הנכון היה להגיש תובענה ולא לנקוט בהליך של מתן הוראות.

עוד מאשרת מרבל כי ביולי 96 בהיותה חברה קשורה מכרה התשלובת את זכויותיה בויאדנה פדנה בסכום של כ- 16 מליון דולר וכי בקשת הפירוק הוגשה רק כשנה וחצי לאחר המכירה, ביום 7.1.98 (הבקשה הוגשה ביום 4.1.98 על ידי עובדי החברה (בתיק פש"ר 5001(98 ) ועל ידי בנקן די נפולי ביום 7.1,98 בתיק פש"ר 5003/98 אשר נדונו יחד התשלובת לא נדרשה ולא חויבה לשלם את סכום ההלוואה שקיבלה לצורך רכישת מניות ויאדנה פדנה בסך 13 מליון דולר מאחר ומרבל היא זו שלקחה זאת על עצמה, במסגרת עסקת המכירה. התשלובת זכתה ונהנתה אף מרווח של כשלושה מליון דולר מכיוון שרכשה המניות בסכום של כשלושה עשר מליון דולר ומכרה אותן בסכום של כששה עשר מליון דולר.
עוד נטען כי מאחר ואימג נמצאה בפירוק ומאחר ושווי נכסיה נאמדים בסכום של 5 מליון דולר, ומאחר וויאדנה פדנה היא בעלת מניות באימג, חלקה של התשלובת, הוא בשיעור של ארבעה מליון דולר והנושים לא יהנו מביטול ההסכם. בניגוד לעמדת מרבל לדעת המפרק, כעולה מתצהירו ומעדותו, בצעד נכון ניתן להציל את אימג כאשר מדובר בהליך איטי מתואם של בעלי המניות של אימג לבין נושיה קיים סיכוי לקבל תמורה גבוהה יותר אך הדבר בלתי אפשרי לאור מערכת היחסים שבין פישר למשפחת פטקי, בעלי % 50 הנוספים של המניות של אימג.

עוד מציין ב"כ מרבל שמדו"ח רואה החשבון שצורף לבקשה עולה שהמניות נמכרו ברווח של 3 מליון דולר והסתמכות המפרק על ההסכם האיטלקי כי המכירה היא בסכום של כשבעה מליון דולר מקורה בטעות של המפרק כיוון שבכל המסמכים בארץ מדובר על כ14- מליון דולר ואין נפקות בארץ למסמך שנעשו באיטליה ולא הוכח כי עדיף הוא על המסמך שהופק בישראל.

טענת המפרק שבפועל לא נכנס כסף לתשלובת כתוצאה מהמכירה אינה נכונה מאחר והתשלובת מעולם לא שילמה עבור זכויות אלה שכן מרבל קיבלה על עצמה לפרוע ההלוואה והלוואה שנטלה התשלובת כעולה מההסכם ובנוסף שילמה עוד 3 מליון דולר לבנק והבנק שיחרר את השעבודים בגין המניות נשוא הבקשה.

באשר לטענה שהעסקה הוסתרה מבעליה הרי מדובר בחברה פרטית והנוף האמור לדעת עליה הם בעלי המניות, כל עוד לא מעורב אינטרט של נושים, תוך הפניה לע.א. 995/90 אדורם מהנדסים בע"מ נ. גת ואח' (לא פורסם), דינים עליון כ"ח 435, מאחר ובעלי המניות ידעו על העסקה ואף ביצעו אותה בעצמם ומשלא מעורב כל אינטרס חיצוני לחברה כמו אינטרס של נושים זכותם של בעלי המניות לעשות ברכוש החברה ברצונם.
ובנוסף, גם באי כוחה ומנהליה ידעו על המכירה כיוון שפנו לבנק ישראל וביקשו היתר לבצע
העסקה ולעובדה שהעסקה נעשתה בין חברות קרובות אי כל רלוונטיות מאחר ולא מדובר בהברחת נכס וכאשר העסקה היא כדאית לתשלובת אין בה כל מרמה.

בסיכומי התשובה מטעם המפרק הובהר שהטענה שהתשלובת לא פרעה את ההלוואה אינה
מבוססת ולא הוכח שמרבל היא זו שפרעה ההלוואה ואם אלה העובדות היה צריך מדובר למצוא ביטויו בספרי החברה ולכך אין זכר(ובנוסף, כעולה מעדותו של המפרק למעשה
מדובר בעסקה סיבובית, בשנים 93-94 מקבלת החברה הלוואה של 100 מליון דולר לשם
הקמת התשלובת בבאר"שבע כאשר הבטחונות לכך הם ערבות ממשלת איטליה % 85 ו3-
פקדונות, ראשון על סכום של 8 מליון דולר של קומיט, פקדון שני של 16 מליון דולר של כץ
ופקדון שלישי, בסביבות 12.6 מליון דולר בערבות ביצוע של קומיט . מאחר וביולי 96 הורה
כץ לפרוע את ההלוואה הקטנה של התשלובת בסך 16 מליון דולר באמצעות הפקדון , שהופקד בבנק לא היתה לבנק עילה להחזיק בבטחונות הנוספים להלוואה - מניות אימג
ולכן הם שוחררו. למעשה לא הוכנסו כספים לתשלובת לצורך רכישת המניות על ידי סרבל
אלא השתמשו בערבויות קיימות של התשלובת אשר שימשו כבטחון להלוואות שניתנו לתשלובת להקמתה ,עמ' 18 לפרוטוקול התוצאה מכך שלא רק שלא הוכנס כסף לתשלובת
אלא דווקא וגרע מחלקה שכן השתמשו בבטחון הועמד לזכות התשלובת לסילוק ההלואה על מנת לשחרר את מניות אימג.
הבנק גם לא ידע על עובדת מכירת המניות למרבל ועצם שיחרור השעבוד נבע מפרעון פקדון לסילוק הלוואה.
הדיון :
השאלה שעלי למשיב האם אכן מדובר בהברחת נכס והאם המכירה של מניות ויאדנה פדנה מהתשלובת למרבל נעשתה במרמה.

באמור, לא הוגש תצהיר של מרבל, נטען על ידי בא כוחה בסיכומיו ראשית שלא היתה חובה בהגשת תצהיר ושנית שלא היה בידו הזמן הדרוש לארגן החומר ולאתר האנשים שיוכלו להצהיר מכיוון שמשמעות הבקשה תובאה לידיעת מרבל סמוך לדיון שהיה קבוע ליום
19.10,98 כאשר בקשה את בא כוחה לייצגה לאחר שיפוי הכח הגיע בסמוך למועד זה,
והדחיה שניתנה היתה קצרה מדי להכנת התצהיר שכן הדיון נקבע ליום 4.11.98,

למרבה הצער מרבל אינה מדייקת בעובדות כיוון שעוד ביום 6,8.98 פנה עו"ד ספרן ממשרדו של ב"כ מרבל לב"כ הכונ"ר, כעולה מהמסמכים שצורפו לסיכומי התשובה של המפרק כדלקמן -
"בהמשך למכתבי של מר פישר, מנהל החברה אלינו להיות נציגי החברה בקשר לשיני הפירוק... ובהמשך לבקשה בע"פ שהועברה אלינו על ידי החברה לטפל בעניניה שבנדןן ולאור העובדה שעו"ד עזריאל נוסע היום(ההדגשה שלי - ש,ד.) לחו"ל לצורך קבלת יפוי כח פורמלי מאת החברה, אבקש העברת הבקשה שהוגשה בנדון, הפרוטוקול והחלטה.
מצ"ב לפי בקשתך העתק באנגלית של החומר הנ"ל שהועבר לידינו ע"י מר
פישר".
משמע עוד קודם ליום 6.8,98 היה בידי ב"כ מרבל החומר באנגלית, שהועבר לפישר ובו
ביום נסע עו"ד עזריאל לחו"ל לקבל יפוי כח ממרבל כך שניהן כבר אז להבין את המשמעות
האמיתית של הבקשה, בו ביום מעביר ב"כ הכונ"ר לב"כ מרבל את הבקשה והחלטת בית המשפט, והיה די והותר ומן מיום 6,8.98 ועד ליום 19,10,98 לגבש עמדתה מה גם שבא

כוחה נסע לחו"ל במיוחד לענין זה. ובנוסף, בקשה זו נקבעה לדין ליום 10.9.98. ביום
8.9.98 הוגשה בקשת דחיה על ידי ב"כ המפרק מכיוון שעו"ד ספרן ממשרד עו"ד עזריאל הודיע שעומד הוא לייצג את מרבל וביקש לדחות הדיון על מנת שיהיה סיפק בידו ללמוד החומר. הדיון נדחה ליום 10.98 ,19 , אין ספק שלפחות מיום 9.98 ,10 ועד ליום הדיון היה די והותר זמן ללמוד הנושא והכנת התצהירים.

בישיבה מיום 19.10,98 ביקש עו"ד עזריאל לדחות הדיון בנימוק שקיבל החומר רק ביום
13.10,98 לאחר קבלת יפוי הכח ומפאת החגים זקוק הוא לאורכה נוספת של 30 יום כדי
להכין המסמכים. ב"כ המפרק התנגד לדחיה וטען כי החומר הומצא הן בעברית והן באנגלית זה מכבר, כמפורט לעיל גם ב"כ הכונ"ר התנגד לדחיה וטען שבתיק זה תמיד ברגע האחרון צצה לה בקשת דחיה בנימוק זה או אחר טענת ב"כ מרבל שהחומר התקבל אצלו רק ביום 13.10.98 אינה מדוייקת, אם לא גובלת בהטעיה, מכיוון שזה הומצא למשרדו כבר ביום 6.8.98 ולמר פישר עוד בחודש יולי 98. לפנים משורת הדין, דחיתי הדיון ליום 4.11.98 והוריתי כי תצהירי מרבל, אם ימצאו לנכון, יוגשו עד ליום 28.10.98.

הטענה שלא היו; זמן להגיש תצהירים מופרכת על פניה וחסרת בסיס, למרבל, ככל הנראה, לא היה ענין להגיש תצהיר מכיוון שאז היה עליה להיחקר וליתן פרטים והסברים לפעולות שונות שנעשו על ידה ואם נמנע ממנה להגיש תגובתה בתצהיר יכלה לבקש להעיד בעל פה אך גם זה לא נעשה מסיבות השמורות עימה ומכאן
בחזרה לטענת המרמה, אין הסבר לעובדה שמדובר בשני חוזים, האחד המופקד באיטליה ועל פיו הועברו המניות של ויאדנה פדנה למרבל כאשר הסכם זה הוא על כשבעה מליון דולר וההסכם הישראלי על סך של כ16- מליון דולר ועל שניהם חתום פישר,
מעיון בבקשה לפירוק בתיק פש"ר 5003/98 שהוגשה על ידי s,a, napoli di banco intermational עולה כי כבר ביום 18.9.95 בסמוך למועד הראשון של פרעון ההלוואה שלחה ס. דנהיל תעשיות כלליות בישראל בע"מ מכתב ובו ביקשה לשנות את מועדי התשלומים של
פרעון ההלוואה ולדחותו ב12- חודשים והטעם שאין בידה די מזומנים לעמוד במועד התשלום שנקבע בהסכם ההלוואה (נספח 14 לבקשה לפירוק), ביום 16.10.95 נשלח מכתב נוסף, נספח 15 לבקשה וזאת כאשר ביולי 96, כאשר המצב הכלכלי אינו שונה נמכרו מניות ויאדנה פדנה לחברה מעונינת בדבר בשווי אפסי, לעומת השווי בו הוערכו.

אין הסבר כיצד זה כאשר על פי ההערכות של אנדרסון מוערך חלקה של התשלובת במניות
בסכום של 504 מליון דולר ללא רכיב המחצבות ובחודש אפריל ב64- מליון דולר וזו נמכרת למרבל בסכום של כ16- מליון או כ- 7 מליון דולר כאשר באותה עת התשלובת אינה עומדת בהלוואות שנטלה מפגרת בתשלום וכאשר קיימת הצעה למכור המניות בסכום גבוה הרבה
יותר, כפי שהעיד המפרק ועדותו לא נסתרה

טוען ב"כ מרבל שעדותו של המפרק לענין זה הינה עדות שמיעה אך גם אם נתעלם מאותם סעיפים בתצהירו שיש בהם משום עדות שמיעה המפרק נחקר על כך בבית המשפט על ידי
ב"כ מרבל, העיד ובכך הוכשרה
עדות זו.
מרבל תוהה אם כן מדוע לא מכרת את מניותיה כפי שהוצע לה בסכומים של עשרות מליוני דולרים מיד לאחר שרכשה אותן ניתן להשיב אולי שהיא סברה שהדבר לא כדאי מפאת השווי והציפיות לרווח בעתיד. אך כל זה הינן הגדר השערה. את כל ההסברים היה צריך ליתן מי שוויה חלק מהעסקה וזה שביצע אותה. ובנוסף, באשר נרכשו המניות התקיימו דיונים ואף נערכו פרוטוקולים אך לא נמצא אפילו פרוטוקול אחד הנוגע לדיון בדבר מכירת
המניות למרבל ואף לא נמסרה הודעה לבנק המלווה ולמרכז ההשקעות אשר השקיעו מליוני
דולרים בתשלובת וכאשר בעת המכירה התשלובת כבר לא עמדה בפרעון חובותיה ופנתה בבקשה לדחות את פרעון החוב עוד קודם לכן וכי במצב כזה לא היתה צריכה להביא לידיעה הבנק שמוכרת היא את הנכס העיקרי שעשוי להגיב פירות, ההודעה לבנק ישראל אינה יכולה לבוא כתחליף לגילוי נאות כיוון שהיא לא הובאה לבנק אשר נתן ההלוואה

פישר לא העיד ולכן נמנע מבית המשפט להבין האם אכן היו הצעות אחרות לרכישת הנכס ואם כן מדוע נדחו או איזה מאמצים נעשו על מנת למצוא רוכש פוטנציאלי ראוי לשווי האמיתי של המניות כפי שפישר עצמו סבר עת פנה לבנק, נספח ד' לבקשה.

ההסתמכות על ע.א. 995/90 הנ"ל לא תהיה לעור למרבל מכיוון ששם נקבע שכאשר "לא מעורב בעל אינטרס חיצוני לחברה, דוגמת האינטרס של נושים, הרי רשאים בעלי המניות לעשות ברכוש החברה כרצונם_.." אך בענינינו אין ספק שמעורב אינטרס של נושים, אלה שהגישו בקשה לפירוק החברה מאוחר יותר ושהיו הנושים גם כאשר נמכרו המניות והתשלובת היתה בקשיים כלכליים אך לא הביאה זאת לידיעתם וכן מתעוררת השאלה של חובת אמון של מנהל כלפי החברה.

טוענת, מרכל בסיכומיה שרכישת המניות על ידה נועדה למנוע את התמוטטות התשלובת, משמע ידע פישר כדירקטור מטעמה את מצבה הכלכלי הרעוע ובחר למכור המניות מחשש של התמוטטות ולהבריח את הנכס האמיתי של התשלובת מידי הנושים בעתיד.

לא הוכח שמרבל שילמה את הסכום לו התחייבה בהסכם האיטלקי, צויין אמנם שהסכום כבר שולם, כיצד, מתי, איך, לא ברור כי אין לכך זכר בהסכם.

המפרק לא מצא תשלום בגין המניות על פי ההסכם הישראלי ומה יותר פשוט היה לו אכן שולם הסכום להצביע על כך אם אכן פישר או אדם אחר שהיה מעורב בענין היה בא מעיד ומסביר, לא הוצגה בפני
לא המחאה, לא העברה אי כל דבר אחר המעיד על התשלום, האמור בדוחות הכספיים ביחס להתקשרות אתו בנדר ראיה לתשלום מכיוון שרואי החשבון לא ציינו כי סכום התמורה הועבר, במיוחד בהתחשב בעובדה כי רואי החשבון בארץ לא ידעו על קיומו של ההסכם האיטלקי.
לא ניתן להתעלם מקיומו של ההסכם האיטלקי מכיוון שמעורר הוא תמיהות ושאלות לרב, מדוע נעשה בכלל, מדוע השוני בסכומים, מדוע צוין שם שהסכום שולם, אם כן כיצד שולם. עצם העובדה שפישר חתום עליו ככל הנראה מטרה לו.והאמירה שהמפרק נתפס לכלל טעות אינה בגדר תשובה כאשר האיש שחתום עליו לא התייצב בבית המשפט ליתן הסבר ולא רק זאת, לא ציתן להתעלם מההסכם מכיוון שעל פי ההסכם האיטלקי בוצעה העברת המניות, דהיינו הצדדים פעלו על פי הסכם זה.

שוב ושוב מתרבות התמיהות מהו ההסכם האמיתי, מתי נערך, נכון שעל ההסכם האיטלקי מופיע תאריך 10.7.96, ההסכם הישראלי הינו ללא תאריך וב"כ מרבל הצהיר בבית המשפט שהמכירה נעשתה בסוף יוני 96 אך הסבר לגבי המחיר הנמוך מול השווי לא ניתן.

שאלות רבות, תשובות אין " גירסת המפרק העובדתית לא נסתרה, ראשית כי סמך דבריו על מסמכים או על העדרם ושנית מפאת העובדה שלא הוצגה גירסה נוגדת כלשהי, שבכלל ניתן היה להתייחס אליה.

פישר פעל תוך הפרת חובת האמון והזהירות של דירקטור משרה
בתשלובת, פעל בניגוד ענינים כאשר העדיף את האינטרסים של מרבל על פני אלה של התשלובת וניצל הזדמנות עסקית במטרה להשיג טובת הנאה למרבל במקום למכור המניות אם בכלל, לכל המרבה במחיר.

סעיף 96 כ"ז (א) לפקודת החברות (נוסח חדש) דן כחובת אמונים שבה חב נושא משרה
לחברה בכלל זה :
"(1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין עניניו האישיים,
(2)...
(3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת
הנאה לעצמו או לאחר..

פישר לא קיים תנאים אלה מכיוון שנוצר ניגוד אינטרסים בולט בין התשלובת למרבל כאשר המטרה של מרבל לרכוש המניות בסכום נמוך ככל שניתן ושל התשלובת למכור אותן בסכום גבוה וזה כאשר פישר יודע שהתשלובת מצויה בקשיים כלכליים, פונה ומבקש דחיית תשלום ההלוואה ובאותה עת מנצל הזדמנות עסקית במטרה להשיג טובת הנאת למרבל מבלי שהדבר נדון בדירקטוריון החברה.

סעיף 96 לב פקודת החברות קובע כי
"להתקשרות נושא משרה
עם החברה לא יהא תוקף כלפי החברה וכלפי נושא המשרה
בכל אחת מאלה ;
(1) משא המשרה
לא גילה את ענינו האישי כאמור בסעיף 96 לא (א)
(2) לא נתקיימו התנאים לאישור ההתקשרות כקבוע בסעיף 96 לא (ב)
נ3) התקשרות לא אושרה
בהתאם לקבוע בסעיפים 96 לג, 96 לד ו96- לו, או
שנפל בהליך האישור פנם מהותי אחר
(4)...".

כדי להצביע שפישר לא מעל בתפקידו כדירקטור וגילה את ענינו האישי ו/או קיים את התנאים לאשור התקשרות ו/או כי ההתקשרות אושרה
כנדרש יש להפנות פרוטוקולים ולהצביע על אישור ההתקשרות כאשר אישור זה לא יכול להיות אלא נכתב. אם תבוא הטענה שהדבר היה ידוע כעולה מהדוחות הכספיים, ראשית אלה נעשו באוקטובר 96 ובידיעה של בעלי המניות לכשעצמה לא די אלא יש צורך באישור מפורש.
המחוקק ראה לנכון לכלול בפקודת החברות פרק נרחב ד 1 שענינו קביעת אחריות נושא משרה
בתאגיד והתרופות והסנקציות שבצידן למקרה שנושאי משרה
יכשלו ויפרו הנדרש מהם על פי פרק זה

פישר פעל בהפרת אמונים עת העדיף את האינטרסים של מרבל על פני אלה של התשלובת ובחיות מרבל חברה קשורה היה עליו להביא הענין לדיון בפני
הדירקטוריון והאסיפה
הכללית תוך שימת דגש על עובדה זו.

המטרה מאחורי חקיקה זו אכן להכשל ניגוד אינטרסים בין בעלי שליטה או בעלי ענין לגבי עסקאות עם עצמם ומניעת האפשרות של הברחת נכסים. בענינינו לא התקבל אישור . דירקטוריון ולא אישור האסיפה הכללית כנדרש בסעיפים 96 לג (ב) ו- (ג)

עסקה חריגה מוגדרת בסעיף 96 כד "עסקה שאינה במהלך- העסקים הרגיל של החברה או
עסקה שאינה בתנאי שוק, או עסקה העשויה להשפיע באופן מהותי על ריווחיות התאגיד,
רכושו או התחייבויותיו". וכאשר מעיינת אני בהגדרה נראה לי שהעובדות של מקרה זה עמדו בפני
המחוקק עת הנדיר עסקה חריגה, העסקה שבפני
אינה עסקה במהלך העסקים הרגיל של החברה שכן זו אינה עוסקת במכירת מניות, המניות נמכרו מתחת למחיר השוק ללא כל יחס למחיר השוק ובהחלט משפיעה היא על רכוש התאגיד והתחיבויותיו שכן נמנע מהנושים מלהפרע ולהינות מפירות ההשקעה. ובנוסף, העסקה בוצעה כאשר התשלובת היתה בקשיים כלכליים ולא ניתן להשתחרר מהרושם שמטרתה אכן היתה להבריח הנכס מהנושים ;

מסקנתי היא כי העסקה בוצעה במרמה, תוך כוונה להבריח הנכס העיקרי של התשלובת
מהנושים, מתוך ידיעה שבעת המכירה התשלובת אינה עומדת בהתחייבויותיה, כאשר
המכירה עצמה אינה מורימה כסף לתשלובת אלא מרעה מצבה מבחינת הבטחונות, כאשר
לא מתקיים כל דיון והמכירה לא מובאת לידיעת הדירקטוריון והאסיפה הכללית ומשלא מולאו התנאים שנקבעו בסעיף 96 לב לפקודת החברות אין למכירה תוקף והינה בטלה.
לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לנכון להתייחס לטענות הנוספות של המפרק לענין ביטול ההסכם.

הדרך הדיונית
שאלה נוספת שעלתה היא שאלת דרך הדיון, האם במקרת שכזה ניתן לדון בענין בדרך של מתן הוראות או יש להורות על הגשת תובענה.

כפי שציינתי כבר קודם, הבקשה נמסרה במשרדי ב"כ מרבל עוד ביום 6.8.98 לבקשתם, כשהדיון היה קבוע ליום 10.9.98 ועד למועד זה לא הוגשה כל תגובה או בקשה שלא לקיים הדיון בדרך של מתן הוראות, גם בדיון שהתקיים ביום 19.10.98 לא עלתה על הפרק השאלה הדיונית. רק בדיון ביום 4.11.98 העלה ב"כ מרבל טענה מקדמית של דרך הדיון,

טענה לענין דרך הדיון מן הראוי להעלותה מראש ולא ביום שנועד לדיון, במיוחד כאשר עמד זמן רב בפני
מרבל לעשות כן.

באשר לגופו של ענין, המחלוקת שבפני
נוגעת ללב ליבו של הפירוק, של ביטול הסכם בגין ביצוע עסקה במרמה והברחת נכס מהנושים והשאלה האם אכן הדרך הנכונה היתה בדרך של הגשת תובענה. אין מחלוקת שהענין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט הדן בענין. בע.א. 52/88 ס,ט.ס אלקטרוניקה בינלאומית בע"מ נ. עו"ד ראובן סלע מפרק חברת ,שילב, פד"י מ"ב (4) עמ' 495 נקבע, בעמ' 499 "נוכל איפוא לפסוק, כי ניתן להכריע, אגב הבירור בבקשת המפרק למתן הוראות, גם בפלוגתא שנפלה בין המפרק ובין צד שלושי, ובלבד שאותו צד שלישי הוזמן לדיון, שהוסבר לו כי בית המשפט מתכוון לדון בפלוגתא" האמורה ושניתנה לו ההזדמנות להשמיע את דבריו, ובמידת הצורך גם את עדין הנוספים.

בענינינו, מרבל הוזמנה לדיון, ניתנה לה האפשרות להציג ראיותית ולהשמיע את עדיה המסגרת שכה התנהל הדיון לא פגעה בזכויותיה מכיוון שהיתה מודעת לבקשה התלויה ועומדת כנגדה. יתרה מזו, בדיון ביום 19.10.96 צויין במפורש על ידי בית המשפט שאם תמצא לנכון עליה להגיש תצהיר מטעמה, אך משיקוליה היא בחרה שלא לעשות כן.

הקריטריונים למסגרת הדיונית נוצקו על ידי כב' הנשיא וינוגרד בת.א. (תלאביב) 235/85
יורם גיל ואח' נ. רו"ח א, כהן ואח', דינים מחוזי כ"ו (7), עמ' 352 "1.יעילות הדיון"
2. העילה המשפטית שביסוד הבקשה.
3. מהות הצדדים להליך",

לענין יעילות הדיון נקבע '"כמובן ראוי שבית המשפט המצוי בתיק הפירוק והמכיר היטב את הנפשות הפועלות בו ירכז תחת שבטו את מירב הענינים הנוגעים להליך הפירוק"' ,

לענין העילה " כאשר מדובר באחד הסעיפים המיוחדים להליך הפירוק אך טבעי שהדבר ידון בפני
בית המשפט בהליך הפירוק, במיוחד כאשר היא נסמכת על העילות המנויות בפקודת החברות.

לענין מהות הצדדים, מדובר בטענה של העברה במרמה שנעשתה על ידי דירקטור בחברה והנוגעת להליכי פירוק כאשר הדירקטור בתשלובת החליט על מכירת נכס עיקרי וחשוב לחברה קשורה, אין מניעה מלדון בבקשה זו במסגרת הבקשה למתן הוראות, כל עוד לא נפגעו זכויותיה של מרבל.
ככלל, דיון בדרך של מתן הוראות נתון לשיקול דעתו של בית המשפט אך משניתן למרבל יומה בבית המשפט וזכויותיה לא נפגעו וכאשר ידעה מראש שזה ההליך והתנגדותה צצה ברנע האחרון אין להיעתר לבקשה.

8. סוף דבר " אני נעתרת לבקשה ומבטלת עסקת מכירתה מניות של ויאדנה פדנא על ידי התשלובת למרבל.

אני מחייבת את מרבל לשלם לתשלובת הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000.-

ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום ב' שבט, תשנ"ט ,19 ינואר 1999, בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים בדואר רשום.

שרה
דברת - שופטת










פשר בית משפט מחוזי 5003/98 דנהיל תעשיות.כלליות בישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 19/01/1999)











תיקים נוספים על דנהיל תעשיות.כלליות בישראל בע"מ
תיקים נוספים על כונס הנכסים הרשמי




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט