שיכון ובינוי אחזקות בע"מ - מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
שיכון ובינוי אחזקות בע"מ
 
שיכון ובינוי אחזקות בע"מ - מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים
תיקים נוספים על שיכון ובינוי אחזקות בע"מ |

37167
4223/03 דנא     03/08/2003




דנא 4223/03 שיכון ובינוי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים






בבית המשפט העליון

דנ"א 4223/03

כבוד השופט מ' חשין

בפני
:

1. שיכון ובינוי אחזקות בע"מ

העותרות:
2. סולל בונה בע"מ

3. נגה-פז משאבי כח בע"מ

4. גמול אחזקות אנרגיה 1 (1998) בע"מ

5. אנרו אנרגיה בע"מ


נ ג ד


מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים

המשיבה:

עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 658/00 מיום 3.4.03 שניתן על ידי כבוד השופטים: המשנה לנשיא (בדימ') השופט ש' לוין, י' טירקל, י' אנגלרד (בדימ')

בשם העותרות: עו"ד יובל קינן
החלטה
עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית-המשפט העליון בע"א 658/00 (שניתן עם ע"א 222/00).

2. ביום 6.7.2003 נעתרתי לבקשתה של המשיבה שלפניי - המדינה - והוריתי על דיון נוסף בפסק הדין נושא עתירה זו בשני נושאים: נושא ההיוון ונושא המע"מ (דנ"א 4239/03). עתה מונחת לפני עתירתן של העותרות - המשיבות בעתירה בדנ"א 4239/03 - לקיים דיון נוסף בנושא שלישי שנדון בפסק הדין, הלא הוא נושא הזיכיון; וליתר דיוק: לקיים דיון נוסף בשאלה האם החוזה שנכרת בין העותרות לבין המדינה הינו "שטר זיכיון של מדינת ישראל" כהגדרתו בסעיף 2(ד) לתוספת ב' לחוק מס הבולים על המסמכים, תשכ"א-1961 (חוק מס בולים) אשר-על-כן פטור הוא ממס בולים.

3. נזכיר בקצרה כי החוזה נושא המחלוקת הינו חוזה שנכרת בשיטה המכונה b.o.t. build, operate, transfer)), להקמתו של מרכז אנרגיה בקרית בן-גוריון בירושלים. על-פי החוזה תקבלנה העותרות מן המדינה שטח קרקע אשר עליו תקימנה מרכז אנרגיה ותפעלנה אותו במשך עשרים שנה. בסיום התקופה אמור מרכז האנרגיה לעבור לבעלות המדינה. בתמורה - כהחזר על השקעתן של החברות - תשלם המדינה לעותרות סכום חודשי הנע בין עשרות לבין מאות אלפי שקלים (לפי התקופה, כמפורט בחוזה) וכן תוסיף המדינה ותשכור מן העותרות, בתשלום נוסף, חלקים מן המקרקעין שהועמדו לרשותן. מנהל מס בולים דרש מן העותרות לשלם מס בולים על החוזה, והעותרות השיגו על שומה זו. הסכסוך המשפטי שבין הצדדים נסב על סוגיות משפטיות אחדות, ואחת מהן היתה טענת העותרות כי ההסכם הינו "שטר זיכיון של מדינת ישראל" כהגדרתו בסעיף 2(ד) לתוספת ב' לחוק מס הבולים.

4. טענתן זו של העותרות נדחתה בבית-המשפט המחוזי, וגם בית-המשפט העליון דחה אותה לאחר שמצא כי בחקיקה הישראלית המושג "שטר זיכיון" משמעו "אימוץ חקיקתי של הסכם הזיכיון בין המדינה לבעל הזיכיון. [וכי] יש רגליים לסברה, כי הפטור המצוי בחוק מס בולים מכוון באופן בלעדי לצורה מיוחדת זו של הסכם זיכיון, דהיינו, הסכם שנוסחו המלא מצורף בתוספת לחוק המעניק את הזיכיון." בית-המשפט הוסיף וקבע כי גם "מבחינה עניינית" אין לראות בהסכם "שטר זיכיון", שכן מדובר בחוזה עסקי-מסחרי ולא בחוזה בעל השלכות ציבוריות רחבות. ובלשונו של בית-המשפט (מפי השופט אנגלרד):

באופן עקרוני, ממהותו של זיכיון הענקת משאב ציבורי לבעל הזיכיון, משאב שהשימוש בו נימנה על תפקידיה של המדינה. מימד ציבורי זה מבדיל בין חוזה קבלנות רגיל, שהמדינה כורתת עם יזם, לבין הענקת זכיון. החוקים הנזכרים שעסקו בהענקת זיכיונות - חשמל, נפט, תחבורה, ים המלח - מאשרים את המבחן המהותי המתבסס על טיב המשאב המוענק לבעל הזיכיון. בנסיבות המקרה שלפנינו, המדובר במתן שירות למדינה בדרך של הקמת מרכז אנרגיה המספק, בין השאר, חשמל ומים למשרדי הממשלה, אך לא לציבור בכללותו.
5. על הלכה זו העתירה שלפניי לדיון הנוסף. לטענת העותרות שגה בית-המשפט בפירוש שנתן למושג "שטר זיכיון", שכן "יש לפרש את המונח זיכיון במובנו הרחב לפיו זיכיון הינו הענקת זכות לפרט המאפשרת לו לנהל את עיסקו, אשר אלמלא זכות זו, לא יכול היה לעשות כן" (סעיף 30 לעתירה). עתירתן של העותרות ארוכה, מפורטת וגדושת-אסמכתאות. בעיקר נסמכת היא על פסקי-דין שבהם נזכר המושג "זיכיון" בהקשרים שונים, וכן על הגדרת המושג "זיכיון" בסעיף 1 לחוק נכסי המדינה, תשי"א-1951, שלפיה: "'זכיון' - כולל רשיונות, תעודות-היתר, חוזי-חכירה וזכויות-כרייה לפי פקודת המכרות, פקודת כריית השמן, 1938, או פקודת המינראלים הרדיואקטיביים, 1947". כל אלה מובילים את העותרות לפרשנות אחרת מן הפרשנות שנקט בה בית-המשפט בענייננו, ומכאן עתירתן לדיון נוסף.

6. לאחר ששקלתי בדבר היגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את העתירה. אסכים עם העותרות כי "פרשנותו של המונח 'שטר זיכיון' שבסעיף 2 לתוספת ב' לחוק, מעולם לא נדונה קודם לכן בפסיקה, ולפיכך, פרשנותה בפסק הדין מהווה הלכה חדשה." ואולם, כידוע, לא כל הלכה חדשה גוררת בעקביה דיון נוסף. להוריה על קיומו של דיון נוסף נדרשת הלכה מיוחדת, הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או הלכה שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראויה היא כי תידון בדיון נוסף (סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). ואמנם, "שופט לא יורה על קיומו של דיון נוסף אלא במקרים נדירים וחריגים ... והמקרים שבהם יקויים דיון נוסף מעטים-שבמעטים הם, נער יספרם" (דנ"א 7709/01 נ.ס.נ.ר. ייצור ושיווק בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); ראו עוד: דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

7. לא מצאתי כי ההלכה שנפסקה באשר לפירושה של המושג "שטר הזיכיון" ניחנה באותן תכונות ייחודיות המצדיקות כי תעמוד לבחינתו של דיון נוסף. אכן, כאמור, מדובר בהלכה חדשה, אפשר אף הלכה בעלת חשיבות מסוימת, אך הלכות כמותה נפסקות בבית-משפט זה חדשות לבקרים, ואין היא הלכה מאלו הלכות הראויות כי תידונה בדיון נוסף.

העתירה נדחית.

היום, ה' באב תשס"ג (3.8.2003).

ש ו פ ט








דנא בית המשפט העליון 4223/03 שיכון ובינוי אחזקות בע"מ נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס בולים (פורסם ב-ֽ 03/08/2003)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן