כל מרקט ''חמד'' (1993) – למד בע''מ - הבנק הבינלאומי הראשון בע''מ
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
כל מרקט "חמד" (1993) – למד בע"מ הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ




כל מרקט ''חמד'' (1993) – למד בע''מ - הבנק הבינלאומי הראשון בע''מ

בקשות שונות אזרחי 134058/02     10/08/2003 (בשא)



תיקים נוספים על כל מרקט "חמד" (1993) – למד בע"מ
תיקים נוספים על הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ




בשא 134058/02 כל מרקט "חמד" (1993) – למד בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ




1
בתי המשפט
בשא134058/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
10/08/2003
תאריך:
השופטת יעל הניג

בפני

כל מרקט "חמד" (1993) - למד בע"מ

בעניין:
מבקשת
נ ג ד
הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ
משיב

החלטה

ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי תשמ"א - 1981 (להלן - "החוק").

רקע:
1. המערערת ניהלה בסניף מגדלי ויטה של המשיב (להלן - "הבנק") חשבון שמספרו 260975-409 (להלן - "החשבון"). בין התאריכים 13.9.02 ו - 9.10.02 הוצגו לפרעון על החשבון 13 שיקים שמשכה המערערת וסורבו על ידי הבנק. הוצאה הודעת הגבלה כמשמעותה בחוק (להלן - "הקבוצה הראשונה").

2. ב - 9.10.02 הוצגו לפרעון על החשבון וסורבו על ידי הבנק 7 שיקים נוספים (להלן - "הקבוצה השניה"). אמנם שיקים אלו לא נכללו בהודעת ההגבלה אך המסכת בענינם זהה לזו שבענין רוב השיקים מקבוצה ראשונה ועל כן תידון העתירה גם בענינם במסגרת החלטה זו.

3. ב - 11.10.02 הוצגו לפרעון על החשבון וסורבו 8 שיקים נוספים (להלן - "הקבוצה השלישית"). שיקים מקבוצה זו לא נכללו בהודעת ההגבלה, הדיון בהם מצריך מסכת שונה. הבנק מתנגד ובצדק לדיון במסגרת עתירה זו ועמדת הבנק מתקבלת.

טענות המערערת:
4. למערערת היה יסוד סביר להניח כי על הבנק חובה לפרוע השיקים מכוח הסכם ומכוח הסכמות ספציפיות והכל לפי סעיף 10 (א) (3) לחוק:

למערערת היתה מסגרת אשראי בבנק ("אובליגו" בניסוחו) מוסכמת וכוללת עד לסך 350,000 ₪. "מוסכמת" - בעל פה ו"כוללת" - התייחסה לשני סוגי אשראים האחד הלוואה והשני משיכת יתר בחשבון. כאשר "ירדה" יתרת החוב בהלוואה, "עלתה" מסגרת משיכת היתר בחשבון. בזמנים הרלבנטים לבקשה זו "ירדה" יתרת ההלוואה ל - 137,801 ₪ ובהתאם "עלתה" מסגרת משיכת היתר ל - 212,919 ₪. המסגרת הובטחה בבטחונות טובים ואף למעלה מכך, בין היתר שיקים מעותדים "טובים" ונכס מקרקעין משועבד ששוויו עלה בהרבה על ערכו לבטחון כפי שהעריך הבנק. על רקע זה מביאה המערערת את טענותיה.

5. ב - 17.9.02 ובפועל עוד ב - 15.9.02 סרב הבנק לפרוע שני שיקים שהוצגו לפרעון על החשבון וזמני פרעונם 13.9.02. המערערת טוענת כי הבנק פעל בניגוד להסכם כאשר נהג כך הן משום שהשיקים נמשכו במסגרת משיכת היתר המוסכמת והן משום שסרב להתחשב בהפקדת כספים שביצעה "לכיסוי" השיקים ב - 17.9.02. לטענת המערערת ה - 15.9.02 "נפל" על ערב יום כיפור, היא סברה שאין מדובר ביום עסקים ולכן הפקידה כספים בהזדמנות הראשונה. מנהל הסניף סרב לפרוע באותו מועד שיקים נוספים, ביטל סרובו ומתעקש על סרוב שני שיקים אלו.
6. אשר ליתר השיקים מקבוצה ראשונה ולשיקים מקבוצה שניה - בפגישה בבנק
מ - 25.9.02 סוכם בין מנהל הסניף לבין מנהל המערערת והיועץ הפיננסי שלה על הותרת מסגרת האשראי הקיימת בתוקפה עד 31.10.02 ועל הקטנה הדרגתית של המסגרת ב - 100,000 ₪ בחודש עד לסגירת החשבון ב - 31.12.02 והכל כנגד הפקדת שיקים "טובים" לבטחון (להלן - "סיכום הפגישה"). הבנק הפר את סיכום הפגישה כאשר דרש במפגיע מהמערערת ב - 9.10.02 להפקיד 16,000 ש"ח נוספים כתנאי לכיבוד שיקים שהוצגו באותו מועד לפרעון על החשבון. אזי הגיע מנהלה של המערערת לסיכום ספציפי עם סגן מנהל הסניף ולפיו יסתפק האחרון באישור חברת הסליקה של המערערת בדבר העברת 9,900 ש"ח בלבד לחשבון ויכבד השיקים. הבנק פעל בניגוד לסיכום ספציפי זה כאשר סרב לפרוע את השיקים.

7. למערערת טענות נוספות לגבי שווי בטחונות וטיבם של השיקים שהמציאה/הפקידה כבטחונות בבנק. אין מקום להרחיב בכך הואיל ואין עסקינן בהליך זה בשיקול דעתו של הבנק, האם כדין או בתום לב סרב לקבל בטחונות מוצעים או העריכם שלא כיאות: טענות מסוג זה דינן להתברר בהליך נפרד. ידע הלקוח כי בנק לא יכבד שיקים שמשך על חשבון מעבר למסגרת משיכת יתר ידועה מסוימת, אין הוא יכול להפיץ בציבור שיקים מעבר למסגרת זו, לסכן הציבור בסרוב השיקים ולהטיל על הציבור את סיכוני ההתדיינות בינו לבין הבנק.

תשובת הבנק:
8. הבנק לא העמיד מסגרת אשראי "כוללת" למערערת, אלא מסגרת אחת עד 150,000 ש"ח להלוואה ומסגרת נפרדת כנגד בטחונות טובים ועד לסך 150,000 ש"ח למשיכת יתר בחשבון. המערערת הפרה הסכם האשראי עם הבנק: לא השלימה שעבוד של שוברי כרטיסי אשראי לטובת הבנק, לא מסרה שיקים "טובים" לבטחון אלא שיקים שניתנו על ידי קרובי משפחת מנהליה ולא במהלך העסקים הרגיל ולפיכך זכאי היה הבנק בכל מקרה לבטל את מסגרת האשראי ולסרב לפרוע את השיקים. אף בטענת הפרה זו לא ארחיב בהליך הנוכחי. ככל שעולה מדפי החשבון שצרף הבנק לתשובתו, במועדים הרלבנטים לעתירה שלפני עמדה בתוקפה מסגרת משיכת יתר של 150,000 ש"ח ודי בכך לצורך ההחלטה.

9. אשר לשיקים שסורבו ב - 17.9.02 - היה על המערערת לדאוג לכיסוי מספיק בחשבון בכל עת רלבנטית ובפרט ממועדי הפרעון הנקובים בשיקים ועד להצגתם בפועל לפרעון. במועדי הפרעון, 13.9.02, חרגה המערערת ממסגרת האשראי אף לשיטתה והפקדת כספים מאוחרת ב - 17.9.02 לא היה בה כדי ליצור חובה של הבנק לפרוע השיקים או יסוד סביר של המערערת להניח קיומה של חובה כזו. בנוסף - ערב יום כיפור (15.9.02) היה יום עסקים בבנק.

10. אשר ליתר השיקים מקבוצה ראשונה ושניה - אכן התקיימה פגישה בין הצדדים. בפגישה סוכם כי הבנק יאפשר חריגה ממסגרת משיכת היתר עד לסך 200,000 ש"ח עד 31.10.02 וכנגד בטחונות ושיקים "טובים" וכן סוכם על הקטנה הדרגתית של מסגרת משיכת היתר עד לסגירת החשבון ב - 31.12.02. ואולם - על אף זאת לא היתה חובה על הבנק לכבד השיקים משני טעמים: האחד - עובר להצגת השיקים לפרעון הפרה המערערת את סיכום הפגישה וחרגה אף ממסגרת החריגה שסוכמה בפגישה כאשר יתרת החובה בחשבון הגיעה ל - 236,000 ש"ח. השני - המערערת ניסתה להפקיד שיקים "לא טובים" לבטחון (של קרובי משפחת מנהליה ושלא ניתנו במהלך העסקים הרגיל) ואף נמצאה בחוסר בטחונות.

הבנק מכחיש הסיכום הספציפי הנטען בין סגן מנהל הסניף לבין מנהלה של המערערת מ - 9.10.02.

תגובת המערערת:
11. המערערת, אשר הקפידה לשמור לעצמה "המילה האחרונה" לרבות בסיכומיה, הגיבה והעלתה טענה עובדתית חדשה לפיה העמיד הבנק לרשותה מסגרת אשראי נוספת לצורך נכיון שיקים אלא שמטעמים שונים בוטלה מסגרת זו. עוד טענה להעדר אחריותה לאי השלמת מסמכי שעבודים של שוברי כרטיסי אשראי וכן כי העמידה שיקים "טובים" כבטחונות והבנק הסכים לקבלם. עוד טענה המערערת לראשונה בשלב זה כי קיימת "פרקטיקה" בינה לבין הבנק לפיה תכסה משיכות בגין שיקים המוצגים לחשבון ביום העסקים הראשון לאחר הצגת השיקים לפרעון.

דיון ומסקנות:
12. מקובל כי רשימת העילות שמונה סעיף 10 לחוק הינה רשימה סגורה. אף אלו הגורסים כי הרשימה אינה סגורה לא יאפשרו העלאת כל טענה אפשרית כנגד סרוב שיקים, אלא במקרים בהם נפגעת תחושת הצדק, כאשר המחדל (באי כיסוי) לא נגרם "באשמת" המושך ו"אשמתו" אם בכלל, אינה עומדת ביחס סביר כלשהו לסנקציה החמורה של הגבלת החשבון לפי החוק.

כאשר יודע הלקוח מהי מסגרת משיכת היתר שמוכן הבנק להעמיד לרשותו בחשבון, אף אם סבור הוא כי הבנק טועה, פועל בחוסר תום לב, מנצל מעמדו לרעה וכדומה וכאשר מבקש הוא לתקוף את שיקול דעת הבנק, עליו לפעול בהליך מתאים נגד הבנק ולא להפוך את הציבור לשותף בכוח למאבקו נגד הבנק על ידי הפצת שיקים שהבנק לא יכבד, שיקים ללא כיסוי. זכותו של הציבור המעוגנת בחוק, להתגונן מפני הפצת שיקים ללא כיסוי חזקה מהאינטרס של הלקוח לאכוף על הבנק שינוי מסגרת משיכת היתר כאמור. על רקע זה דומני כי יש לקרוא את סעיף 10 לחוק.

13. סעיף 10 (א) (3) לחוק מכיר בעילת ערעור על סרוב שיק כאשר "לקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו".

חובת הבנק אינה יכולה להתבסס על אמונה סובייקטיבית של הלקוח שהבנק צריך לפרוע השיק או על קונסטרוקציות משפטיות מכוחן קובע בית המשפט בסוף הדרך כי הבנק הפעיל שיקול דעת שגוי בסרבו השיק או כי נפל פגם ברצון הלקוח המתקשר בהסכם האשראי עם הבנק. חובת הבנק צריכה להיות ברורה ללקוח וללקוח צריך להיות "יסוד סביר" להניח קיומה.

14. לאחר עיון בראיות שהביאו הצדדים לרבות בדפי החשבון והרישומים בתחתיתם (בתקופה הרלבנטית) אני קובעת כי מסגרת משיכת היתר בחשבון עמדה על 150,000 ש"ח והמערערת ידעה על כך. כעולה מדפי החשבון, נכון ל - 9.10.02 עדיין עמדה בתוקפה מסגרת זו ככל שהדבר דרוש לבדיקת ידיעתה בפועל של המערערת. דפי החשבון הינם בגדר ראיה בכתב שצרפו שני הצדדים. הכלל הוא כי מסגרות אשראי צריכות לקבל ביטוי בכתב. אין זה כלל בל יעבור. ניתן להראות, על פי התנהגות מתמשכת ועקבית משך תקופת זמן משמעותית על הנהגת מסגרת אשראי שונה מזו שבאה לביטוי בראיה בכתב אך המערערת לא שכנעה אותי בהנהגת מסגרת שונה. אינני מוכנה לקבוע קיומה של מסגרת אשראי "כוללת" או "גמישה" על יסוד עדות מנהלה של המערערת בלבד. מטעם המערערת הוגש גם תצהירו של היועץ הפיננסי, אשר לא נחקר על ידי הבנק אך תצהיר זה אינו מוסיף לטעמי משקל ראייתי נוסף לתצהיר מנהלה של המערערת שכן מדובר במי שנתן שירות למערערת ואף אליו לא מצורפת ראיה נוספת התומכת בקיומה של מסגרת אשראי כנטען על ידי המערערת. מסגרת זו הותנתה כמקובל בבטחונות שונים כאמור אין זה המקום לבדוק את דיות הבטחונות וטיבם או לעסוק בטענת הפרת הסכם ליצירת שעבודים על ידי המערערת.

ב - 25.9.02 נפגשו נציגי הצדדים וסוכם כי הבנק יאפשר למערערת לחרוג ממסגרת משיכת היתר עד לסך 200,000 ש"ח, כפוף לבטחונות, ולאחר מכן תרד המסגרת והחבות בהדרגה (של 100,000 ש"ח לחודש) עד לסגירת החשבון ב - 31.12.02.

15. על רקע זה אבחן את טענות המערערת:

אשר לשיקים שסורבו ב - 17.9.02: במועד זה עמדה מסגרת משיכת היתר המאושרת בחשבון על 150,000 ש"ח. על אף זאת עמדה יתרת החובה בחשבון על למעלה מ - 200,000 ש"ח ואלמלא סרוב השיקים היתה מגיעה ל - 210,000 ש"ח ולמעלה מכך. לא היתה על הבנק חובה במצב זה לכבד השיקים, ודאי לא מכוח הסכם האשראי בין הצדדים.

הלכה המערערת והפקידה כספים לכיסוי השיקים ב - 17.9.02. פעולה זו באה באחור ואין בכוחה ליצור חובת הבנק לפרוע השיקים כנדרש. היה על המערערת לדאוג לכיסוי מתאים לשיקים לפחות במועד הצגתם לפרעון (13.9.02) ולא לאחר מכן. הבנק זכאי היה לסרב השיקים ב - 17.9.02 ואף ב - 15.9.02. המערערת לא הביאה ראיה לכך כי בפועל הפקידה הכספים טרם הסרוב ואין לה להלין אלא על עצמה.

טענתה של המערערת בדבר "פרקטיקה" לכיסוי שיקים באמצעות הפקדת כספים יום לאחר הצגתם לפרעון הועלתה לראשונה בתגובה לתשובת הבנק. לא מצאתי ביסוס בראיות שהובאו לפני ל"פרקטיקה" זו ולא מצאתי חובה של הבנק לנהוג כאמור. העתירה בנוגע לסירוב שני שיקים אלו - נדחית.

16. אשר ליתר השיקים מקבוצה ראשונה ושניה - זמני פרעונם - 8.10.02. במועד זה ויום לאחריו עמדה יתרת החובה בחשבון על כ - 231,000 ש"ח, לאחר הפקדת מזומן 5,000 ש"ח והפקדת שני שיקים שלא ניתן היה לקבוע בוודאות באותו מועד כי יכובדו על ידי הבנקים הנמשכים. רק לאחר סרוב השיקים "ירדה" יתרת החובה
לכ - 192,309 ש"ח ונמשכו שיקים נוספים (ראו דפי חשבון 55 - 53).

במועד זה כבר התקיימה הפגישה בין נציגי הצדדים והושגו סיכומים לגבי חריגה מאושרת ממסגרת משיכת היתר, עד 200,000 ש"ח. המערערת משכה שיקים מעבר לחריגה שאושרה לבנק לא היתה חובה לכבד שיקים אלו לא מכוח הסכם האשראי ולא מכוח סיכום הפגישה.

לאור מסקנה זו אינני נזקקת לקבוע ממצאים בשאלת טיב הבטחונות - השיקים שהמציאה המערערת לבנק לאחר הפגישה או בדבר היותה בחוסר/עודף בטחונות.

17. כאן באנו לטענה האחרונה של המערערת בדבר סיכום ספציפי ב - 9.10.02 בין סגן מנהל הסניף מר ששון לבין מנהלה של המערערת, מר קשאני על הפחתת דרישת הבנק להפקדת 16,000 ש"ח כתנאי לכיבוד השיקים והסתפקותו באישור חברת הסליקה על העברת 9,900 ש"ח בלבד לחשבון.

סגן מנהל הסניף לא העיד בדיון ולא הוזמן על ידי מי מהצדדים להעיד. לטעמי היה על המערערת, המבקשת לחרוג מהסכם ידוע, לזמנו להעיד ולנסות לחזק את גרסתה. מכל מקום אף גרסת המערערת כפי שהובאה על ידי מנהלה אינה משכנעת.
כך העיד - "כשישבתי עם משה לוודא את כל ההפקדות הוא אמר שחסר 16,000 ש"ח. אמרתי לו שאני אביא 10,000 ש"ח ושאלתי אם זה מקובל עליו שאביא 10,000 ש"ח מגמא ושאלתי אם מקובל עליו הוא אמר לי לך לשלום. הוא שלח אותי בבטחון מלא. עליתי לבנין למעלה והבאתי את האישור של ההעברה מגמא לחיה רבע שעה אחרי זה." (עמ' 4).

ה"בטחון המלא" הוא בגדר מסקנה שמסיק מנהל המבקשת. המלל והתנהגות סגן המנהל אינם תומכים במסקנתו. המילים "לך לשלום" אינן מביעות כשלעצמן ויתור הבנק על דרישת ההפקדה של 16,0000 ש"ח.

מנהל המערערת אף העיד כי לאחר שהפקיד 10,000 ש"ח מסר לפקידת הבנק חיה ו"...היא הנהנה לי בראש בסדר תודה". לשאלת בית המשפט הבהיר: "היא עשתה תנועה עם הראש ואני הבנתי שהיא יודעת במה מדובר והיא הושיטה לי את היד מרחוק." (עמ' 5).

דברים אלו אינם מלמדים על הסכמה ספציפית של הבנק או עובדיו לוותר על דרישת ההפקדה של 16,000 ש"ח כנדרש.

על כן לא ביססה המערערת חובה של הבנק ויסוד סביר מצידה להניח חובה כזו, לפרוע השיקים מ - 9.10.02.
סוף דבר -
18. הערעור נדחה. המערערת תישא בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ש"ח + מע"מ הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום י"ב באב, תשס"ג (10 באוגוסט 2003) בהעדר.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

מותר לפרסום מיום 10/8/02.

יעל הניג
, שופטת
בימ"ש השלום ת"א-יפו

קלדנית: סמדר








בשא בית משפט שלום 134058/02 כל מרקט "חמד" (1993) – למד בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/08/2003)











תיקים נוספים על כל מרקט "חמד" (1993) – למד בע"מ
תיקים נוספים על הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט