ש.ב.פ. אחזקות בע"מ - א.ע.נ. חב' לבניין בע"מ

ניתן להפיק דוחות מלאים על הצדדים בתיק זה

מצאנו עבורכם דוחות זמינים על הצדדים בתיק זה. יתכן שתאלצו להזין נתונים נוספים כגון ת.ז
ש.ב.פ. אחזקות בע"מ א.ע.נ. חב' לבניין בע"מ
 
ש.ב.פ. אחזקות בע"מ - א.ע.נ. חב' לבניין בע"מ
תיקים נוספים על ש.ב.פ. אחזקות בע"מ | תיקים נוספים על א.ע.נ. חב' לבניין בע"מ

38093
3072/00 א     06/08/2003




א 3072/00 ש.ב.פ. אחזקות בע"מ נ' א.ע.נ. חב' לבניין בע"מ




1
בתי המשפט

א 003072/00
בית משפט השלום עפולה
06/08/03
תאריך:
כב' השופט בנימין ארבל

בפני
:

ש.ב.פ. אחזקות בע"מ

=בעניין:
התובעת
עו"ד שבולת רנה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . א.ע.נ. חב' לבניין בע"מ

2 . נאיף זועבי

הנתבעים
עו"ד אריאלי שמואל

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
1. התובעות הינן בעלות מניותיה של חברת נאות התבור בע"מ (להלן: "החברה").

ביום 15.5.00 התקשרו התובעות עם הנתבעת, אשר הנתבע 2 הינו מנהלה בחוזה, (נספח א' לתצהיר מר לוינסקי - עד התביעה), לפיו רכשה הנתבעת את מניותיהן של התובעות בחברה, תמורת תשלום כספי ע"ס 391,709 $ וכן מילוי התחייבויות כספיות נוספות, אותן נטלה החברה על עצמה, על-פי הסכם מיום 14.1.96, אשר צורף כנספח 5 לתצהירו של מר לוינסקי (שיכונה להלן: "הסכם אידלבוים").

הנתבע 2 חתם כערב למילוי התחייבויות הנתבעת 1 כלפי התובעות.

2. על-פי הסכם אידלבוים, התקשרה החברה בהסכם מעורב לרכישת זכויות בחלק ששטחו 13,000 מ"ר מן המקרקעין הידועים כחלקה 9 בגוש 17032, ששטחם 47,000 מ"ר, אותם ירש מר אידלבוים מאימו, בחלק המקרקעין, שכונה על-ידי הצדדים לחוזה אידלבוים כ"הממכר").

הממכר מיועד היה להקמת 26 יחידות דיור צמודות קרקע, כאשר החברה רכשה 88% חלקים ממנו, התחייבה לבנות על היתרה 3 יחידות דיור עבור אידלבוים. החברה התחייבה לשלם לאידלבוים בתמורה סך 250,000 $ וכן לשלם במקומו את מס השבח והיטל ההשבחה החלים על העסקה והממכר.

3. על-פי החוזה, שנערך בין התובעים לנתבעים, הועברה הבעלות המלאה במניות החברה לנתבעת, כאשר זו התחייבה, בנוסף לתשלום סכום התמורה הכספית, אף לדאוג לכך כי לחברה יהיו האמצעים הנדרשים אשר יאפשרו לה לעמוד בהתחייבות כלפי אידלבוים על-פי חוזה אידלבוים.

משמעה של התחייבות זו הינה כי על הנתבעת היה לדאוג למימון הבנייה על יחידות המגורים, אשר החברה התחייבה להקים עבור אידלבוים, וכן לשלם את המיסים שהושתו עליה על-פי החוזה - היטל השבחה ומס שבח, אשר טרם שולמו עד למועד ההתקשרות.

4. הוראה נוספת, אשר הופיעה בחוזה שבין הצדדים, נגעה להפקדת מניות החברה בנאמנות בידי באי-כח הצדדים - מצד התובעות - עו"ד ראובן שנקר המנוח, ומצד הנתבעת עו"ד צבי אנגלנדר - אשר אמורים היו לאחוז במניות, על-פי כתב הפקדה (נספח ג' לתצהיר לוינסקי) עד למילוי התחייבויות הנתבעת על-פי החוזה.

5. אין חולקין על כך כי הנתבעת הפרה, כבר בשלבים הראשונים, את התחייבויותיה כאשר כל השיקים שנמסרו על-ידה על חשבון התמורה הכספית, חוללו באי-פרעון. זאת חרף ארכה שקיבלה הנתבעת לפרעון התשלום הראשון (ר' סעיף 3 לתצהירו של מר לוינסקי).

6. בחוזה שבין הצדדים הופיעה הוראה לפיה כל צד אשר יפר את החוזה הפרה יסודית, ישלם למשנהו פיצויים מוסכמים ומוערכים מראש בסך השווה בשקלים ל- 160,000 $ (סעיף 39 לחוזה).

7. משהפרה הנתבעת את החוזה, הפרה כאמור, הוגשה התביעה דידן, בה עתרו התובעות לביטול החוזה וכן לתשלום סכום הפיצויים המוסכמים, ובנוסף פיצוי בגין נזקיהן הממשיים של התובעות.

במהלך הדיון ויתרו התובעות על תביעתן לפיצוי בגין נזקיהן בפועל והותירו רק את תביעתן לפיצויים מוסכמים.

8. הנתבעים הסכימו לביטול החוזה.

איני משוכנע כי סעד זה של הצהרה באשר לביטול החוזה, הינו בגדר סמכותו של בית משפט זה, אולם משהסכימו הנתבעים לביטול החוזה, הרי נתקיים בין הצדדים מפגש רצונות באשר לבטלותו של החוזה, כך שהצדדים אינם נזקקים עוד לקבלת סעד של הצהרה מבית המשפט באשר לבטלות החוזה.

ב. טענות ההגנה:
9. פרשת ההגנה עברה שלושה שלבים שונים. בשלב הראשון יצגו הנתבעים את עצמם. בכתב הגנתם הופיעו טענות חמורות באשר למעשה מרמה וגזל שביצעו התובעות כלפי הנתבעים, טענות באשר למצגי שווא והטעיה, תוך ניהול מו"מ שלא בתום לב.

בשלב השני הוגש כתב הגנה מתוקן, בו טענו הנתבעים כי הוטעו על-ידי התובעים באשר לטיב ההתחייבויות שנטלה החברה כלפי אידלבוים, תוך שהם מצהירים בחוזה הצהרות שווא ותוך שהם יוצרים הסדר נאמנות חד-צדדי אשר מנע מהנתבעים אפשרות לקבל ליווי בנקאי, לחילופין טענו הנתבעים כי יש להפחית את הפיצויים למינימום.

10. רק במהלך שמיעת מסכת הראשיות, ומשהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים, ניתן היה לירד לסוף דעתם והגנתם של הנתבעים. מתצהיר עדותו של הנתבע מספר 2, עולה כי הנתבעת התכוונה לממן את העסקה באמצעות קבלת אשראי בנקאי, בהסדר הידוע כ"ליווי בנקאי", לפרוייקט.

לטענת מר זועבי, עניין אפשרות קבלת הליווי הבנקאי, הובהר על-ידו מלכתחילה, כאשר התובעות ידעו כי ללא ליווי בנקאי, לא תוכל הנתבעת לממן את התחייבויותיה על-פי החוזה.

מר זועבי טען כי ברור היה לכל הצדדים המעורבים, כי עניין קבלת אשראי בנקאי במסגרת הסדר ליווי, הינו "דבר בטוח".

11. רק לאחר החתימה על החוזה, כאשר פנה מר זועבי לבנקים לקבלת ליווי בנקאי, הסתבר לו כי לא ניתן לקבל ליווי בנקאי משני טעמים:

א. לנוכח העובדה כי לנתבע לא היו זכויות בקרקע לנוכח הסדר הנאמנות שנקבע בחוזה.
ב. על-פי הוראות סעיף 18.10 לחוזה אידלבוים, נאסר על התובעות להתקשר בחוזה.

על-כן, משנתברר לנתבעת כי לא תוכל לקבל ליווי בנקאי, הודיעה לבא-כוחה, עו"ד אנגלנדר, כי לא תוכל לעמוד בהסכם והיא מבקשת לבטלו.

ההודעה נמסרה על-ידי עו"ד אנגלנדר, לב"כ התובעת, עו"ד שנקר המנוח.

12. לחילופין, טענה הנתבעת, כי סכום הפיצוי המוסכם ננקב בחוזה "ללא כל שיקול דעת, וללא כל יחס לנזק שאפשר היה לחשוב עליו ביום חתימת החוזה כתוצאה מאי כיבוד השיקים". לטענת מר זועבי, ברור היה לו ולתובעות כי אם לא יפרע את סכום התמורה - ואם אי התשלום יהיה באשמתו, תוכלנה התובעות לבטל את החוזה ולמכור את הממכר לאחר ללא כל הפסד או נזק.

13. בסיכומיו בכתב, הוסיף ב"כ הנתבעים טענה נוספת, לפיה חוזה אידלבוים שולל מהתובעות את הזכות להמחות את זכויותיהן לצדדים שלישיים, על-כן, בטל החוזה דנן מעיקרו.

ג. התניית קיום התחייבויות הנתבעים בליווי בנקאי:
14. עיון בתצהיר עדותו הראשית של מר נאיף זועבי, שהינו עד ההגנה היחיד - מלמד כי התנאי באשר להתניית ביצוע החוזה בקבלת ליווי בנקאי לא הועלה במפורש בין הצדדים בשלבי המו"מ לקראת כריתת החוזה. טענותיו של מר זועבי בנדון הינן עמומות ואין להבין מהן, מהם הדברים אשר הוחלפו בין הצדדים, באשר לסוגיית הליווי הבנקאי. הנתבעים יוצגו במו"מ על-ידי עו"ד אנגלנדר, כאשר לטענת הנתבע, הוא הבהיר את עניין הליווי לבא-כוחו, ולא לצד שכנגד. וכך מופיעות העובדות בתצהירו של הנתבע:

"3. מטעם הנתבעים נוהל המו"מ ע"י עו"ד צבי אנגלנדר, ואני נכחתי רק בישיבה בה נחתם החוזה.

4. אני עצמי הבהרתי לעו"ד אנגלנדר כבר בתחילת המו"מ כי אין הנתבעת יכולה לממן את רכישת הזכויות עפ"י החוזה, אלא אם ינתן לה לווי בנקאי, ועו"ד אנגלנדר הבהיר לי כי לווי פיננסי כאמור יועמד לרשותנו.

5. גם במעמד חתימת החוזה אמרתי במפורש כי אני מתכוון לממן את רכישת הזכויות באמצעות לווי בנקאי, והתובעות ידעו כי ללא לווי בנקאי לא תוכל הנתבעת לשלם את התשלומים שקיבלה על עצמה בחוזה."
15. לא אוכל לבסס גרסה עובדתיות בהסתמך על דברים אלה. מעדותו של מר זועבי לא ניתן היה להבין וללמוד מהם הדברים אשר הוחלפו בין מייצגו, עו"ד אנגלנדר לבין הצד שכנגד במהלך המו"מ. מר זועבי עצמו, לא פירט במדויק, מהם הדברים שנאמרו על-ידו במהלך חתימת החוזה באשר לליווי הבנקאי. בעדותו בעל-פה, חזר מר זועבי על-כך שנושא הליווי היווה תנאי מהותי ועיקרי בהסכמה שבין הצדדים. אם אכן כך הם פני הדברים, הכיצד זה לא מופיע זכרו של תנאי עיקרי וכה מהותי בחוזה ולו ברמז.

16. יתר-על-כן: מן האמור בתצהירו של הנתבע עולה כי המו"מ נוהל על-ידי פרקליטו, וכי זה אמור היה להבהיר את הדברים לתובעת. בנסיבות אלה, מצפה הייתי מן הנתבעים כי יזמנו לעדות את עו"ד אנגלנדר, אשר ודאי ניתן היה ללמוד מפיו על הסכמה כה מהותית וחשובה. אלא שהנתבעים, מנימוקים השמורים עימם, בחרו שלא להעיד את עו"ד אנגלנדר.
הלכה ידועה היא, כי צד הנמנע מלהעיד עד שעדותו רלוונטית לעניינו, מקים עליו את החזקה, שלו הובא אותו עד לעדותו, היתה עדותו פועלת לרעת עניינו, שכן הצד חושש מחשיפתו של העד לחקירה שכנגד (ר' ע"א 465/88, הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. סלימה מתיתיהו, פד"י מה' 3 (4) 651, 659-658.

17. אף עדותו של הנתבע לעניין זה לא זכתה לאמוני. העד חזר בעדותו, פעם אחר פעם, בין שנשאל ובין אם לאו, על הטענה כי לא ניתן היה לקבל ליווי בנקאי - וכי עניין הליווי הבנקאי היה תנאי עיקרי. עם זאת, כאשר נשאל היכן מופיע תנאי כה חשוב בחוזה, השיב כי סמך על עורך-דינו (ר' עמ' 16 מאמצע העמוד).

18. הנתבעים אף נמנעו מלהביא כל ראייה אחרת באשר לניסיונותיהם להשיג אשראי בנקאי. לא נאמר לאילו בנקים פנו, מה הוצג בפני
הבנקים, ומה היו התשובות שנתקבלו. בתצהיר עדותו טען מר זועבי כי פנה אל בנק ולחברות ביטוח (סעיף 7) ואילו בעדותו טען, לפתע, כי פנה ל- 4 בנקים ולחברת ביטוח (עמ' 17 שורה 4). לכמה בנקים פנה בפועל - רק לנתבע הפתרונים.

19. ככלל, התרשמותי, כאמור, מעדותו של הנתבע לא היתה חיובית. העד חזר והאשים, שוב ושוב, את התובעות, את פרקליטו ואת עו"ד שנקר המנוח, בכך ש"הדביקו" לו חוזה, או הדביקו לו עסקה פסולה (עמ' 17 למטה). לעתים טען, כי פרקליטו הבטיח לו כי יקבל ליווי ולעתים טען כי עו"ד שנקר הבטיח לו.

עם זאת, לא מצאתי כל טענה בכתובים לפיה פנה הנתבע לתובעות או לבא-כוחן וטען כי לא נתמלא התנאי של חוסר יכולת לקבל ליווי בנקאי.

נראה, כי הנתבע לא פנה כלל בכתב לתובעות או לפרקליטן, באשר לחוסר אפשרותו לקבל ליווי בנקאי.

כעולה מתצהירו של מר לוינסקי, משחולל השיק הראשון אשר שולם על חשבון התמורה, ביקשה הנתבעת ארכה לתשלום, וזו אכן ניתנה במכתבו של עו"ד שנקר, נספח ה' לתצהיר מר לוינסקי. אף כאן, לא הוזכר כלל עניין הליווי הבנקאי.

20. לא סביר בעיניי, כי תנאי כה חשוב בעסקה לא הוזכר כלל לא בחוזה בין הצדדים ולא בתכתובות מאוחרות יותר. לנוכח עדותו הבלתי אמינה של הנתבע ולנוכח העובדה כי עו"ד אנגלנדר אף לא הובא לעדות, לא אוכל לקבל גירסה זו.

21. אוסיף ואציין, כי הואיל והמדובר כאן בעדות יחידה של בעל דין, הרי כמצוות סעיף 54(2) לפקודת הראיות, על בית המשפט לנמק מדוע זה יקבל את גרסת ההגנה. אופי עדותו של מר זועבי וחוסר הסבירות האופף את טענתו זו לעניין הליווי, אינם מאפשרים לי לנמק מדוע זה אבסס גרסה בהסתמך על עדות יחידה זו.

מעבר לדרוש אציין, כי נטל הראייה באשר לטענת הליווי הבנקאי רובץ לפתחם של הנתבעים. אלה אינם כופרים בחוזה ובעצם הפרתו, אך טוענים כי לחוזה נלווה מעין חוזה נספח אשר התנה את העסקה כולה.

22. התוצאה הינה כי איני מקבל את גרסת ההגנה באשר להתניית העסקה בקבלת ליווי פיננסי.

ד. האיסור להמחאת זכויות שעל פי חוזה אידלבוים:
23. אמנם הנתבע הציג עצמו במהלך המשפט כמי שחלשה עליו דעתו, וכמי שקיבל תכתיבים אשר הוכתבו לו על-ידי התובעות, אולם לא כך התרשמתי.

הנתבע הינו קבלן ותיק ומנוסה, אשר מבין השיטין של עדותו, ניתן היה להבין כי הינו איש עסקים ממולח ובקי בענייני קבלנות, ואף יודע פרק בענייני קבלת ליווי פיננסי (ר' עדותו למשל באשר לדרך קבלת ליווי כלכלי בעמ' 17).

על-כן, איני מקבל את טענת הנתבע כאילו "הוכתבו" לו תנאי החוזה. הנתבעים יוצגו במהלך ההתקשרות על-ידי עורך-דין, אשר חזקה עליו כי בדק את חוזה אידלבוים והתניות המפורטות בו ודאג להבטיח את זכויותיהם של הנתבעים.

עיון בחוזה שבין הצדדים מלמד, כי אכן חוזה אידלבוים הונח לנגד עיני הנתבעים ובא-כוחם, ואף צורף לחוזה שבין הצדדים כנספח "ד".

איני מקבל את הטענה כי הנתבעים ובא-כוחם לא היו מודעים להוראות החוזה, כולל סעיף 18.10 שבו, הכולל הוראה האוסרת העברת זכויות.

24. כאמור, הנתבע הינו איש עסקים ממולח. הנתבעים אף קיבלו כאמור יעוץ משפטי צמוד וסמכו על יעוץ זה.
תניותיו של חוזה אידלבוים היו לנגד עיניהם וחזקה עליהם כי היו מודעים להן. ומכל מקום, הסכימו להתקשר בחוזה שביניהם, חרף הוראותיו של הסכם אידלבוים.

לא מצאתי בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, חרף האמור בכתבי ההגנה, כל טענה, לפיה הוסתרו הוראות חוזה אידלבוים מעיניו.

הנתבע אינו ינוקא, וכאמור הינו איש עסקים ממולח. על-כן, חזקה עליו כי בחן את הוראותיו של חוזה אידלבוים ולמד את נפקותו לגביו. אם לא נהג הנתבע כך, הרי אין לומר אלא כי עצם את עיניו שעה שהכתובת היתה מולו על הקיר. על-כן, אין לו להלין אלא על עצמו, אם לא בחן את נפקויותיו של חוזה אידלבוים והשפעתן על כושרו לבצע את העסקה.

25. יתר-על-כן: מעדותו של מר לוינסקי עולה כי עו"ד שנקר המנוח, אשר ייצג את התובעות, ייצג אף את מר אידלבוים. עו"ד שנקר, הוא אשר חיבר את התובעות למר אידלבוים (ר' עמ' 7 שורות 18-23). והעד מוסיף:

ת. חד משמעי, לא. אוסיף, מי שניהל את המו"מ מול הנתבעת בעיקר, כפי שציינתי היה עו"ד שנקר. מי שייצג את אידלבוים, מולנו - נאות התבור, היה עו"ד שנקר, שייצג את אידלבוים. עו"ד שנקר, כשהשלים הטיפול במו"מ עם הנתבעת, זה היה בכפוף להסכמה של אידלבוים ובתנאי שאנו נמשיך להיות ערבים אישית להסכם עם אידלבוים. אלה הנתונים שאנו קבלנו מעו"ד שנקר, כפי שאמרתי שייצג את אידלבוים בחוזה הזה מולינו."
(עמ' 8 שורות 1-5).
כאשר נלחץ העד בחקירתו הנגדית, הוסיף העד:

"ת. לא יודעת עם ידע על הנתבעת אם לאו, אבל ידע על מהות העסקה שאנו עומדים להתקשר בה, משום שחלק מהעסקה עם הנתבעת דרשה הסכמה שלו, וזה נוגע לחלק אחר של כל התיק שאנו מנהלים פה אבל אם נגיע לזה, אז נגיע."
(שם, שורות 7-9).

וכן:

"ת. אני משיב לך, שוב, שנקר בצורה ברורה, וזה היה גם באחריותו של שנקר לא לעשות משהו אחר, הוא יידע ועדכן בפרטי העסקה שאנו במו"מ לעשות עסקה עם פלוני או אלמוני, ואיני יכול לענות לך אם ידע לגבי חברת - הנתבעת, אם ידע את השם הזה, ברמה העקרונית ידע, והיינו אמורים להיות ערבים אישית, כפי שהיינו ערבים אישית לחוזה עם אידלבוים מלכתחילה."
(שם, שורות 13-17).
וכאשר הקשה ב"כ הנתבעים, עו"ד אריאלי, ושאל האם כך הודיע עו"ד שנקר המנוח לנתבעות, התשובה היתה חיובית (שם, שורה 19).

26. יוצא, איפוא, כי אכן קיים סיכוי ממשי כי אכן נתקבלה הסכמתו של אידלבוים לעסקה, חרף הוראת סעיף 18.10 להסכם שבין הצדדים.

עצם העובדה כי הנתבעים התקשרו בחוזה חרף הוראה זו, יש בה כדי ללמוד על-כך, כי אכן הונחה דעתם של הנתבעים ופרקליטם, כי ניתן להתקשר בחוזה חרף ההוראה שבחוזה אידלבוים.

אכן, מטיבים היו הצדדים עשות לו מזמנים היו את אידלבוים לעדות, ובכך היו מסירים כל צל של ספק באשר לקבלת הסכמתו אם לאו. מכל מקום, גם כאן הנטל להוכיח את טענת ההגנה רובץ לפתחם של הנתבעים, כך שאי הבאתו של אידלבוים לעדות, פועלת כנגדם.

27. איני מקבל את הטענה כי חוזה אידלבוים מאיין את החוזה שבין הצדדים ועושהו בטל מעיקרו. לכל היותר ניתן לומר כי על התובעות מוטלת היתה החובה להשיג את הסכמתו של אידלבוים לעסקה. עצם מכירת הזכויות שנרכשו מאידלבוים, כוללת בחובה אף את ההתחייבות להשיג את כל ההסכמות הנדרשות לביצוע ההסכם.

לא שמעתי מפי הנתבעים כי התובעות נדרשו להשיג את הסכמתו של אידלבוים ולא השיגוה.

28. באשר להפקדת המניות בנאמנות: שני הנתבעים גם יחד חתמו על כתב ההוראות, נספח ג' לתצהיר מר לוינסקי. על-פי כתב הוראות זה, הורו שני הצדדים גם יחד לבאי-כוחם כי יחזיקו במניות בנאמנות. העובדה שמר זועבי חתם על כתב הנאמנות, מלמדת על כך, כי הסכים להסדר זה.

הכלל הוא, כי אדם אשר לא טרח לקרוא על מה הוא חותם ואת תוצאותיה של החתימה, לא יוכל לבוא ולטעון כנגד תוכנו של המסמך (ר' ע"א 779/87, נח בליט נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מד' (3) 304, 310).

כאמור, הנתבע לא טען כי הוחתם כעיוור על החוזה וכתב ההוראות הנספח אליו.

בנסיבות אלה, חזקה על הנתבע כי ידע על מה הוא חותם ואת תוצאותיה המשפטיות של החתימה, וגם אם טעה באשר לתוצאה - הרי אין לו לבוא ולהלין על הצד שכנגד.

29. מעבר לנדרש, אוסיף ואציין כי על פי חוזה אידלבוים, ניתן היה לשעבד את הממכר, לצורך קבלת ליווי פיננסי (ר' סעיף 4.3 לחוזה אידלבוים). העובדה כי מניות החברה הופקדו בנאמנות, אין בה כדי לפגוע בזכויות בממכר - אשר הינן, בכל מקרה, זכויות אובליגטוריות בלבד - כל עוד טרם בוצע החוזה - כך שממילא לא היו בידי הנתבעות זכויות ריאליות, אותן היתן היה לשעבד, בין אם מניות החברה הוחזקו בנאמנות ובין אם הועברו לידי הנתבעים.

30. לנוכח כל האמור, אני קובע כי לא קמה לנתבעים כל זכות להשתחרר מהוראות החוזה, וכי בכך שלא פרעו את סכום התמורה, הפרו את החוזה הפרה יסודית - המזכה את התובעות בפיצויים בגין הפרת חוזה.

ה. הפחתת הפיצויים בגין הפרת החוזה:
31. סעיף 39 לחוזה שבין הצדדים קובע:

"הפר צד לחוזה זה הפרה יסודית את החוזה, ישלם הצד המפר לצד השני פיצויים מוסכמים המוערכים מראש בסך 160,000 $ (מאה ושישים אלף דולר ארה"ב).

32. סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"ה-1970, קובע:

"15. פיצויים מוסכמים
(א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת-נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה."

33. כאמור, טוענת הנתבעת, בתצהיר עדותו של מר זועבי, כי סכום הפיצויים נקבע ללא כל מחשבה ושיקול דעת:

"11. סכום הפיצויים שנכתב בחוזה בסך 160,000$, נכתב ללא כל שיקול דעת, וללא כל יחס לנזק שאפשר היה לחשוב עליו ביום חתימת החוזה כתוצאה מאי כיבוד השיקים שנמסרו כאמור לעיל לתובעים.

12. היה ברור ומובן גם לי וגם לתובעים כי אם לא ישולמו השיקים, ואם אי התשלום יהיה באשמתנו, יוכלו התובעים לבטל את החוזה ולמכור את הנכס לכ"א אחר, וזאת ללא כל הפסד או נזק."

גישה זו אינה מקובלת עליי. ראשית, אציין, כי איני מקבל את הטענה שסכום הפיצויים המוסכם אמור לעמוד ביחס לנזק אשר ייגרם עקב הפרה ספציפית של החוזה, וכי יש לבחון אם שיעור הפיצויים הולם כל הפרה והפרה של החוזה. שנית, לטעמי, אין ספק כי ההוראות באשר לתשלום התמורה מהווה אחד מתניותיו העיקריות של החוזה - אשר הפרתה מהווה תניה יסודית בחוזה.

כך קבעו הצדדים בסעיף 38 לחוזה, הקובע כי הוראת סעיף 34, הדנה בתשלום הכספי, הינה תניה יסודית - אשר הפרתה תהווה הפרה יסודית. כך אף קובעת הוראת סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, לפיה הפרה יסודית היא הפרה שניתן להניח לגביה כי אדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה. אין ספק כי אדם סביר מן הישוב לא היה מתקשר בחוזה דידן, לו נאמר לו כי התמורה הכספית לא תשולם (ר' ע"א 6846/98, בן משה נ. קפליוק, פד"י נ"ו (4) 494, בעמ' 501).

34. כאמור, הנתבע לא פירט בתצהירו, מהו הסכום הסביר, אותו צפו הצדדים כסכום הנזק המסתבר האפשרי, שיגרם להם כתוצאה מהפרה יסודית של החוזה. עצם העובדה כי הנתבע לא נתן כלל דעתו על שיעור נזק זה, כפי שהטעים בתצהירו, נותנת כי אכן הנתבע לא מצא כלל לבחון, בעת ההתקשרות, סוגיה זו, וסמך על פרקליטו בעניין זה. בנסיבות אלה, לא הוכיחני הנתבע כלל מהו שיעור הנזק הסביר, אשר ניתן היה לצפותו מראש במועד כריתת החוזה.

35. הנתבעים סומכים את טענותיהם על עדותו של עד התביעה, מר לוינסקי. ואכן, בעדותו של העד, בעמ' 11 בתחתית העמוד, וכן בראש עמוד 12 הודה העד כי לא ידע מה סברה הנתבעת באשר לנזק הצפוי.

הייתי תמה לו ידע העד לומר מה סברה הנתבעת בליבה פנימה. כפי ששמענו, מנהל הנתבעת לא נכח כלל בהליכי המו"מ לקראת כריתת החוזה. כפי ששמענו, כאמור, מפי מר זועבי, הוא נתן אימון מלא בפרקליטו, אשר ניסח את החוזה עבורו יחד עם ב"כ התובעות. בנסיבות אלה, ברור כי אין לדעת מה סברה הנתבעת בליבה פנימה. מכל מקום, לטעמי, אין מקום לירד לחקר מחשבתם של הצדדים אלא היה מקום לבחון, האם במעמד חתימת החוזה, פיצוי בסך 160,000 $ עמד ביחס סביר לנזק הצפוי.

וכך מוצאים אנו בע"א 3846/98, דהן נ. ביטון, פד"י נד' (4) 566, בעמ' 575:

"אמנם בית-המשפט רשאי להפחית את סכום הפיצויים המוסכמים אם שיעורם נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שהיה ניתן לראות בו מראש, בעת כריתת החוזה, תוצאה מסתברת של ההפרה. "המבט... הוא אל המועד שבו נכרת החוזה... אולם שאלת הסבירות דאז נבחנת לאור ההפרה דהיום. הווי אומר: איך ההפרה היסודית דהיום הייתה נבחנת לאור מהותה, מראש, בעת כריתת החוזה" (דברי הנשיא מ' שמגר בע"א 3745/92 פסקל נ' מזרחי [4], בעמ' 363). כל עוד מתקיים יחס סביר כלשהו, ולו גם דחוק, בין הסכום שנקבע כפיצוי מוסכם לגובה הנזק שהיה ניתן לראותו מראש, ראוי להשאיר את הפיצוי המוסכם בתוקפו (ראו ע"א 4481/90 הנ"ל [3])."

36. במקרה דידן, סכום התמורה שעל הנתבעת היה לשלם בגין רכישת המניות עמד על-סך 391,709 $. עם זאת, מסתבר, כי על-פי החוזה, היה על הנתבעות להשקיע בפרוייקט, כחלק מחיוביה החוזיים, עוד סכומי עתק, למען יהיו בידי החברה האמצעים הכספיים הנדרשים למילוי הוראות חוזה אידלבוים. בין השאר, הוצגו, במצורף לתצהירו של מר לוינסקי, מסמכים המעידים על-כך, כי על החברה היה לשלם כמיליון וחצי ש"ח בגין העסקה עם אידלבוים (ר' נספחים יב' ויג' לתצהיר) וכן כמליון שבע מאות וחמישים אלף ₪ בגין היטל השבחה (ר' נספח יד'). כן חייבת היתה החברה מס רכישה ואף חייבת היתה להקים עבור אידלבוים שלוש יחידות דיור.

על-פי המפורט בסעיף 9 לתצהירו של מר לוינסקי, הגיעו הסכומים שהיה על הנתבעת לדאוג להשיגם לצורך מימון חלקה בעסקה, על למעלה ממליון ושש מאות אלף דולר ארה"ב.

אף אני התרשמתי כי אכן היקפה של העסקה, כולל כל חיובי הנתבעת מעבר לתשלום התמורה החוזית, עומדים על סך המגיע לכמליון ושש מאות אלף דולר של ארה"ב. מר לוינסקי טען בתצהירו, וכן בעדותו, כי פיצוי בשיעור המגיע ל- 10% משווי העסקה, הינו פיצוי סביר בנסיבות העניין.

37. התובעות מפנות לאמור בפסק-דין בע"א 795/85, לודאית חברה לבניין בע"מ נ. השקעות שירליב בע"מ, פד"י מא' (3) 645, שם קבע כב' השופט וינוגרד, כי שיעור של 10% מהווה שיעור פיצוי הולם בנסיבות העניין.

איני סבור כי על בית המשפט להקיש ממקרים אחרים אשר נדונו בפסיקה, כאשר מדובר בעסקה כה סבוכה כגון העסקה דידן, אשר שלובים בה חיובים שונים כלפי גופים שונים, וכאשר אי-מילוי כל אחת מן ההתחייבויות, עלולה להביא לכישלונה של העסקה, ובעקבותיה אף לכישלון חוזה אידלבוים, הרי סכום הפיצוי המוסכם, ביחס להיקפה הכולל של העסקה אינו חורג ממתחם הסבירות.

על-פי האמור בע"א 4481/90, ישראל אהרון נ. פרץ בן גיאת, חברה לבנין, פד"י מז' (ב) בעמ' 433 ו- 434, הרי נטיית בתי המשפט היא ליתן תוקף לרצון הצדדים, ובהתאם יש לפרש בצמצום את סמכותם לקבוע תניית פיצויים כבלתי סבירה. על-כן, רק במקרים נדירים בהם נמצא יחס בלתי סביר בעליל בין אותו פיצוי לבין הנזק אשר ניתן היה לראותו מראש - במעמד כריתת החוזה.

כאשר קיים יחס סביר כלשהו, ולו גם בחוק, יעמוד הפיצוי המוסכם בתוקפו.

כך אף במקרה דידן.

לסיום:
38. לנוכח האמור בפסק-דיני זה לעיל, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעות סך השווה בשקלים ל - 160,000 $ (מאה ושישים אלף דולר ארה"ב) בהתאם לשערו היציג של דולר ארה"ב הידוע ביום הגשת התביעה (2.10.00) ומיום זה ואילך יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעות, ובנוסף בשכר-טרחת עורכת דינם בסך של 35,000 ₪ (שלושים וחמישה אלף ₪) בצירוף מע"מ ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום ח' באב, תשס"ג (6 באוגוסט 2003) בהעדר ב"כ הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

בנימין ארבל
, שופט
003072/00א 115 נטלי שמלכר








א בית משפט שלום 3072/00 ש.ב.פ. אחזקות בע"מ נ' א.ע.נ. חב' לבניין בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/08/2003)













להסרת פסק דין זה לחץ כאן