קויבסקי ברברה - מס שבח נתניה
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
קויבסקי ברברה מס שבח נתניה




קויבסקי ברברה - מס שבח נתניה

ועדת ערר 1131/00     05/05/2003 (וע)



תיקים נוספים על קויבסקי ברברה
תיקים נוספים על מס שבח נתניה




וע 1131/00 קויבסקי ברברה נ' מס שבח נתניה




1
בתי המשפט
וע 001131/00
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
05/05/03

ועדת ערר מס שבח מקרקעין 1963-התשכ"ג
זמיר עמוס
(שופט בדימוס) - יו"ר
טוביה גרינברג, רו"ח - חבר
אליהו מונד, רו"ח - חבר

בפני
:

קויבסקי ברברה

בעניין:
עוררת
שחף נילי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
מס שבח נתניה
משיב
פרקליטות מחוז ת"א
- אזרחי
ע"י ב"כ עו"ד
פסק-דין

בתיק זה הסתיימו ההליכים בחודש ינואר 2002, מועד בו הוגשה תשובת העוררת לסיכומי המשיב. ההליכים בתיק זה, כולם, התנהלו בעת שכב' השופט בדימוס מנחם אילן, כיהן כיו"ר הועדה, אולם הוא לא הכין את פסה"ד בתיק זה בטרם פרש מכהונתו, וכב' נשיא ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, השופט אורי גורן, מינה את הח"מ, השופט (בדימוס) עמוס זמיר (יו"ר חדש יחסית לועדת הערר) להכין ולכתוב את פסק הדין כאן.

הערר כאן הוא על החלטת המשיב מיום 7.2.00, בה דחה המשיב את השגתה של העוררת בנימוק זה:

"לא ניתן לאשר בקשה לביטול עיסקה כאשר נותן
המתנה נפטר. לא די בהסכמתו של מקבל המתנה
בכדי לבטל עיסקה. ביטול עיסקה מותנה רק בהסכמת
שני הצדדים. על כן הריני דוחה את השגתך".

אין מחלוקת בין בעלי הדין לגבי העובדות הבאות:

1. המנוח, אבי קויבסקי ז"ל, היה בעלים של נכסי מקרקעין שונים, וביום 1.12.91 - בחייו, כמובן - חתם על תצהיר מתנה לטובת אשתו, העוררת, ובו הצהיר כי הוא מעביר לה, בין היתר, את הנכסים הידועים כחלקות 8236/22, 8235/54 ו-8262/55/1 ללא תמורה.

2. אבי קויבסקי והעוררת חתמו על מש"חים מתאימים שבהם הוגדרה והוצהרה המתנה הנ"ל, ומש"חים אלו הועברו למשיב.

3. ביום 29.1.1999 נפטר נותן המתנה, אבי קויבסקי ז"ל.

4. ביום 11.4.99 (כחודשיים וחצי לאחר פטירת המנוח הנ"ל - נותן המתנה) הגישה העוררת הצהרה למשיב בו היא מודיעה לו כי היא מבטלת את המתנה.

השאלה עומדת בפני
נו היא האם ניתן לבטל את המתנה בנסיבות הנ"ל.

טוענת העוררת כי מאחר והמתנה לא הושלמה ומאחר והמנוח לא חתם - בעת עיסקת המתנה - על יפוי כוח בלתי חוזר, אין לראות את המתנה כמושלמת וניתן לבטלה. הן העוררת והן המשיב מסתמכים, כל אחד מהם , גם על קביעותיו של ביהמ"ש העליון ב

פסק דין
זמר (ע"א 304/85, מנהל מס שבח מקרקעין תל-אביב נגד עידית זמר, פ"ד כרך מ"א, חלק רביעי, עמ' 826), כאשר העוררת טוענת שכאמור המתנה לא הושלמה והמנוח אף כתב צוואה ובה הוריש/ציווה על כל נכסיו (כולל שלושת הנכסים הנ"ל) לאשתו ברברה. בנסיבות המקרה, כך טוענת העוררת, יש להסיק את המסקנה כי המתנה אינה קיימת וכי הנכסים הועברו לעוררת לא מכוח המתנה אלא מכוח ההורשה.

שני באי כוח בעלי הדין הביאו בפני
נו טיעונים שונים ואף ניסו לבסס את טיעוניהם על אסמכתאות שונות. עם זאת ראוי לציין שאיש מבעלי הדין לא טרח להביא בפני
נו שתי אסמכתאות חשובות (תוך פירוט הדברים האמורים באסמכתאות אלו והנוגעים לענייננו) והן: ע"א 2215/00, ג'ורי נגד דנגור, פ"ד כרך נ"ו, חלק שלישי, עמ' 932 (להלן "

פסק דין
ג'ורי"), ו-ע"א
11/75, ועד הישיבות בא"י נגד ב' מיכאלי, עו"ד, פ"ד כרך ל', חלק ראשון, עמ' 639 (להלן "

פסק דין
ועד הישיבות"). במאמר מוסגר ייאמר שאמנם בדף 360 מסיפרו של פרופ' רבילו "המתנה", שתצלומו הובא באוגדן האסמכתאות המשפטיות שהוגשו לועדה ע"י ב"כ העוררת, אכן מוזכר בהערת השוליים

פסק דין
ועד הישיבות, אולם זאת ולא יותר.

ועוד נחזור, בהמשך, לשלושת פסקי הדין הנ"ל (פס"ד זמר, פס"ד ג'ורי ופס"ד ועד הישיבות).
סעיף 5 לחוק המתנה, התשכ"ח-1968 דן בהתחייבות לתת מתנה, והכלל הנקוט בסעיף זה הוא שאדם רשאי להתחייב לתת מתנה והתחייבות כזו יש לעשותה בכתב, והתחייבות כזו היא בת תוקף. כמובן שאדם רשאי ויכול להתחייב גם ליתן במתנה זכויות במקרקעין. כאשר מדובר במקרקעין, הרי ההתחייבות לתת נכס מקרקעין במתנה - התחייבות כזו אינה נחשבת כעיסקה במקרקעין במובן חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, שהרי עיסקת מקרקעין מסתיימת עם רישום העיסקה בספרי רושם המקרקעין. ההתחייבות ליתן מקרקעין במתנה היא "רק" עיסקה אובליגטורית, ולמרות שאין היא עדיין נחשבת כעיסקת מקרקעין גמורה (כמוסבר לעיל), הרי לצורך מיסוי מקרקעין היא נחשבת ככזאת, יש לדווח עליה במש"ח מתאים, ומנהל מס שבח יחליט למסות אותה כאילו היתה עיסקה "מלאה" ו"מושלמת" במקרקעין {ראה הגדרת המונח "מכירה" בסעיף 1 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963}. אין מחלוקת בקשר למהותה של ההתחייבות לתת מקרקעין במתנה - שלצורך מיסוי נחשבת כ"מכירה" - שהרי המנוח והעוררת, עם נתינת ההתחייבות, דיווחו כדין על מתנה זו למשיב.
ב

פסק דין
זמר, בעמ' 830 שם, נאמר: -

"לצורך חוק המקרקעין, המתנה לא היתה עיסקה
במקרקעין, אך לצורך חוק מס שבח מקרקעין מהווה
המתנה מכירת זכות במקרקעין, וזאת נוכח הגדרת
'מכירה' בסעיף 1 לחוק".

סעיף 5(ב) לחוק המתנה מאפשר לנותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו, זולת עם ויתר בכתב על אפשרות כזו. מהתנאי דלעיל, האמור בסיפא של סעיף קטן זה, ניתן להבין שהעובדה שבעלה של העוררת לא חתם על יפוי כוח בעת מסירת המתנה, עובדה זו יכולה להשליך על אי קיום של ויתור בכתב מצידו לחזור בו מההתחייבותו, ואין בעובדה זו כל השלכה לגבי ביטול המתנה לכשעצמו.
מתנה והתחייבות לתת מתנה היא מעין חוזה חד-צדדי. בהתחייבות לתת מתנה ישנו רק צד אחד "פעיל", הוא נותן המתנה. רוצה לתת - נותן, לא רוצה לתת - לא נותן. מדובר כאן בפעולה אישית של נותן המתנה או של המתחייב לתת מתנה. וכאשר מדובר בפעולה אישית של נותן ההתחייבות, הרי רק הוא יכול לבטל את התחייבות שלו לתת המתנה.

ב

פסק דין
ועד הישיבות, בעמ' 643 שם, אומר ביהמ"ש העליון: -

"החזרה לפי סעיף 5(ב) היא זכות אישית הבאה
להבטיח 'מקום חרטה' למי שהתחייב לתת מתנה.
... כל זה נוגע לתחום הפרטי של הנותן, השמור
לו עצמו בלבד, וממילא אינה עוברת זכות אישית
זו לא למנהלי עזבונו ולא ליורשיו".

אין כל מחלוקת שלמנוח, אבי קויבסקי ז"ל, היתה כוונה מלאה ליתן את הנכסים הנ"ל במתנה לעוררת והוא העלה על הכתב את רצונו וכוונתו. אין גם מחלוקת שהעוררת היתה מוכנה לקבל את הנכסים הנ"ל עפ"י התחייבותו של בעלה, והעובדה היא ששניהם חתמו על מש"חים מתאימים שהועברו לצורך מיסוי למשיב. כל זאת מצביע רצון נפשי חופשי, הן של נותן ההתחייבות (אבי קויבסקי ז"ל) והן של זו שלטובתה נעשתה ההתחייבות (העוררת), ולא מצינו שמץ של ראיה כי מי משני הצדדים הנ"ל, שניהם או כל אחד מהם, חזרו בהם מהמתנה עוד בחייו של אבי קויבסקי ז"ל.

ב

פסק דין
ג'ורי, בעמ' 942 שם, קובע ביהמ"ש העליון:-
"על פי סעיף 5(ב) לחוק המתנה, יכול המתחייב לחזור
בו מן המתנה, שהיא התחייבות חד צדדית, אם לא
ויתר על זכותו זו בכתב... ברם הזכות לחזרה של
הנותן היא אישית ואין היא עוברת לעזבונו. אכן,
העזבון חייב לכבד את רצון המת. כך שאם הנות
נפטר, הופכת התחייבותו לבלתי הדירה"
(ההדגש לא במקור).
לעוררת, לאחר מותו של אבי קויבסקי ז"ל, נותן ההתחייבות, לא היו - ואין לה - כל זכות ואפשרות חוקיים לבטל את התחייבותו של המנוח לתת את הנכסים במתנה, שהרי עם מותו הפכה התחייבותו לבלתי הדירה (בלתי חוזרת).
פסק דין
זמר, שכבר אוזכר לעיל, לא יכול להיות ל"עזר", לא לעוררת ולא למשיב, בענין מהותה של ההתחייבות וחזרה מההתחייבות לתת מתנה, מאחר ואין הוא "מטפל" במקרה של חזרה מהתחייבות לתת מתנה של אדם שכבר נפטר. ב

פסק דין
זה לא מדובר על ביטולה (או אי ביטולה) של התחייבות שניתנה ע"י אדם שכבר נפטר, אלא על פעולת ביטול של נותן ההתחייבות ומקבל ההתחייבות, כאשר שניהם בחיים.

לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי החלטת המשיב בהשגה, היא נכונה וסבירה, ואנו דוחים את הערר.

העוררת תשלם למשיב הוצאות כוללות בסך של 5,000.ש"ח.
ניתן היום______________שלא במעמד הצדדים.
_________________________ _____________________ ____________________
עמוס זמיר, שופט (דימוס) - יו"ר טוביה גרינברג, רו"ח - חבר אליהו מונד, רו"ח - חבר








וע ועדת ערר מס שבח 1131/00 קויבסקי ברברה נ' מס שבח נתניה (פורסם ב-ֽ 05/05/2003)











תיקים נוספים על קויבסקי ברברה
תיקים נוספים על מס שבח נתניה




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט