עו''ד יערי אליהוד - מנהל מס שבח מקרקעין
ניתן לקבל מידע נוסף על הצדדים בתיק זה
עו"ד יערי אליהוד מנהל מס שבח מקרקעין




עו''ד יערי אליהוד - מנהל מס שבח מקרקעין

ועדת ערר 1016/00     02/05/2002 (וע)



תיקים נוספים על עו"ד יערי אליהוד
תיקים נוספים על מנהל מס שבח מקרקעין




וע 1016/00 עו"ד יערי אליהוד נ' מנהל מס שבח מקרקעין




1
בתי המשפט
וע 001016/00
וע 1015/00
וע 1017/00 - ( באיחוד )
בית משפט מחוזי באר שבע
02/05/02

י. בנאי
- שופט (בדימוס)
בפני
:
1.עו"ד יערי אליהוד

2. אברהם שדה
שניהם ע"י ב"כ עוה"ד - מנוסביץ
3. זאב כהן
בעניין:
העוררים
רוסטוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
מנהל מס שבח מקרקעין
המשיב
נ. מקוב - פמ"ד

ע"י ב"כ עוה"ד
החלטה

1. מר זאב כהן (להלן:"כהן"), עו"ד אליהוד יערי (להלן:"יערי") ומר אברהם שדה (להלן:"שדה"), היו שותפים ב - 5 דירות וזכויות בניה בבניין ברח' נצח ישראל 7 בתל- אביב הידועה כחלקה 103 בגוש 6952 (להלן:"הנכס").

בנכס היו 7 דירות נוספות בבעלות האדונים ה"ה שומרוני בנימיני וארז כהן.

בשנת 1992 הגישו כהן, שומרוני ובנימיני תביעה לפרוק השיתוף במקרקעין כנגד שדה ויערי.

התביעה נידונה בבית משפט השלום בתל- אביב, בת.א. 43866/92, בפני
כב' השופטת רינה משל.
ביום 3.1.96 ערכה כב' השופטת משל, באולם בית המשפט מכירת "התמחרות" שנוהל ע"י פקיד מכירה , עו"ד יצחק אינדיג, שמונה ע"י בית-המשפט.

כתוצאה מן ההתמחרות נמכרו חמשת הדירות לאדם בשם צבי גבאי, בתמורה כוללת של 1,200,000 $ .

באותו יום 3.1.96 ניתנה ע"י כב' השופטת משל, בתיק הנ"ל, פסיקתה שבה צויין:"לאחר שאושרה ביום 3.1.96 זכייתו של צבי גבאי ת.ז. 001713007 (להלן:"הקונה") בהתמחרות שהתקיימה בבית המשפט לרכישת הנכסים הנמצאים בבניין שברח' נצח ישראל 7 תל- אביב, הרשום בלשכת רישום הקרקעות בתל אביב כבית משותף (להלן:"הבניין") והידוע כחלקה 103 בגוש 6952".

בהמשך הפסקיתא פורטו חמשת הדירות, ובסיומה של הפסיקתה הורתה כב' השופטת על רישום חלקיהם של הבעלים בנכסים הנ"ל ע"ש הקונה מר צבי גבאי "וזאת בהתאם להסכמי המכר שבינו לבין עו"ד יצחק אינדיג בתפקידו כפקיד המכירה מטעם ביהמ"ש".

2. בעיקבות המכירה על פי ההתמחרות, כמצויין לעיל, הוציא המשיב הודעות שומה למר שדה, מר יערי ומר כהן. שלושה אלה הגישו השגות על השומות. ההשגות נדחו בהחלטות של המשיב ועל החלטות אלה הגישו יערי, שדה וכהן, כל אחד מהם, ערר. שלושת העררים אוחדו לדיון משותף, בהסכמת הצדדים.

3. ברם, בטרם הגשת העררים, ע"י הצדדים, כמצויין לעיל, התרחשו ארועים שמן הראוי לציינם.

ביום 14.2.96 , כלומר כחודש ועשרה ימים לאחר מתן הפסיקתא הנ"ל , הגישו שדה ויערי בתיק המרצה 111852/96 שבת.א. 43866/92 הנ"ל, בקשה לפסול ולבטל את הסכמי המכר כפי שנקבעו בפסיקתא.

כב' השופטת משל לא מצאה כל פסול בהתמחרות ובמכר שנעשה בעקבותיו ולכן דחתה את הבקשה.

שדה ויערי, הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ביחד עם בקשת רשות ערעור על בקשות אחרות של כב' השופטת משל. הדיון בבקשות למתן רשות ערעור התבררו ביום 8.7.96 בפני
כב' השופטת ה. גרסטל, בבית המשפט המחוזי בתל- אביב. בישיבה שנתקיימה, באותו יום הודיע עו"ד מנוסביץ, ב"כ שדה ויערי, כי הוא מסכים למחיקת הבקשות. בהתאם לכך, הורתה כב' השופטת גרסטל על מחיקת הבקשות שהוגשו.

ביום 2.3.1997 הגישו יערי ושדה, באמצעות ב"כ עו"ד מנוסביץ בקשה נוספת לכב' השופטת משל, במסגרת תיק אזרחי 43866/92 הנ"ל, ובה ביקשו לפסול את עו"ד אינדיג מתפקידו כפקיד מכירה, תפקיד שבו מונה אגב פירוק שיתוף המקרקעין, כמצויין לעיל.

כב' השופטת משל דחתה בקשה זו בקובעה כי "פקיד המכירה ביצע את תפקידו ממועד מינויו ועד היום בנאמנות, במסירות, וברמה מקצועית גבוהה ביותר, וזאת חרף נסיונות בלתי פוסקים מצד המבקשים (שדה ויערי) מתחילתו של הליך זה, לעשות ככל אשר לאל ידם על מנת להכביד על השלמתו ולסכלו וזאת, ממניעים השמורים עמם, אשר פשרם לא הוברר לאשורו."

כב' השופטת משל מציינת עוד בהחלטתה זו כי נודע לה שאכן המבקשים יערי ושדה הגישו בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה למתן

פסק דין
הצהרתי בדבר ביטולו או איונו של ההסכם או ההסכמים שנכרתו עקב ההתמחרות הנ"ל.

4. ואכן בבית המשפט המחוזי בירושלים בתיק אזרחי 1552/96 התבררה, באותו זמן, תביעה שהוגשה על-ידי שדה ויערי, כנגד עשרה נתבעים וביניהם עו"ד אינדיג, מר כהן, שומרוני ובינימיני, צבי גבאי וכן המשיב והממונה על רישום והסדר מקרקעין.

ב

פסק דין
שניתן ביום 16.11.97 בתיק הנ"ל על-ידי כב' השופטת מיכאלה שידלובסקי-אור, היא הורתה על מחיקת התובענה שהוגשה על-ידי שדה ויערי.

בפסק הדין מציינת כב' השופטת אור כי אכן "הסעדים המבוקשים על ידי התובעים בשלב זה הם הכרזה על בטלות מכירת הנכסים נשוא הפירוק לנתבע מס' 5 ( הוא צבי גבאי) ובטלות הסכמי המכר בינו לבין הנתבע מס' 1 (הוא יצחק אינדיג)."

כב' השופטת אור קיבלה את טענתם של הנתבעים, בתביעה הנ"ל, כי הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה מתייחסים ל

פסק דין
שניתן בבית המשפט השלום בתל אביב וכי תקיפת

פסק דין
זה אפשרית רק בדרך של ערעור. בהמשך פסק הדין, סעיף 9 שבו, מציינת כב' השופטת אור : "מקומו של הדיון בתובענה אינו בבית משפט זה, אלא בבית המשפט שבו התבצע ההליך, או בבית המשפט המוסמך לדון בערעור, אין כל הצדקה לפתוח מחדש את מסכת העובדות לפני. אין חולק על כך כי מבחינה מהותית ההליך הוא המשכו של ההליך שהתקיים בבית המשפט השלום בתל אביב. אם בכלל, בית משפט הדן בפירוק שיתוף במקרקעין ומחליט על פירוק בדרך של מכירה ממשיך למעשה את ניהול ההליך גם לאחר מתן ההחלטה בדבר פירוק השיתוף..."

שדה ויערי הגישו ערעור על

פסק דין
זה של כב' השופטת אור בתיק ע.א. 48/98 בבית המשפט העליון. בדיון שהתקיים בערעור זה ביום 15.6.99 , דחה בית המשפט העליון את הערעור, לאחר שהמערערים שדה ויערי "משכו את הערעור" , ובית המשפט חייב את המערערים בתשלום הוצאותיהם של המשיבים.
5. 5. בדיון נוסף, שהתקיים בפני
כב' השופטת משל, ביקשו שדה ויערי מכב' השופטת לפסול את עצמה, ומשסרבה הגישו ערעור על החלטת הסירוב בתיק ע.א. 5397/97 בפני
נשיא בית המשפט העליון. ביום 12.2.98 , דחה כב' הנשיא ברק ערעור זה בקובעו שהערעור אינו מגלה כל עילת פסלות וכי כל קובלנותם של המערערים הינה כנגד החלטות דיוניות שניתנו על ידי כב' השופטת משל, שלא נשאו חן בעיניהם. על כך מציין כב' הנשיא ברק כי "תרופתם של המערערים היא בהגשת בקשות רשות ערעור על החלטות הנראות להם שגויות".

שדה ויערי הגישו, לאחר מכן, בקשה נוספת בפני
כב' השופטת משל ובה עתרו למתן הוראות לעו"ד אינדיג ולהמצאת דין וחשבון על ידו על הפעולות שבוצעו על ידו במהלך פירוק השיתוף במקרקעין.

גם בקשה זו, נדחתה על ידי כב' השופטת משל בציינה כי טענותיהם של שדה ויערי משוללות כל יסוד וכי "כל מבוקשם הוא להביא לבטלות הליכי המכירה שבוצעו. ברם, כידוע, ההליכים שעמדו לרשותם לענין זה כבר מוצו על ידם ואיני מוצאת טעם לחזור ולפרט אותם הליכים בהם נקטו ואשר תוצאתם, דחיית בקשתם. אין חולק, כי המבקשים קיבלו את מלוא התמורה לה היו זכאים בגין מכירת חלקם במקרקעין נשוא הדיון...".

6. עיקר טענתם של שדה ויערי בהשגה על השומה שהוצאה על ידי המשיב לגבי המכירה על ידם נשוא ההתמחרות וכן, לאחר מכן, בערר שהוגש על ידם, הינה כי אין לתת תוקף להסכמי המכירה שנעשו בעקבות ההתמחרות בתיק אזרחי 43866/92 , כמצויין לעיל.

בהחלטה הדוחה את ההשגה שהוגשה על ידי שדה ויערי מציין המשיב כי בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת אור בתיק אזרחי 1552/96, נדחתה טענתם של שדה ויערי כי יש להצהיר על ביטול המכירה שבעקבות ההתמחרות, ובהמשך ההחלטה צויין: "אנו רואים את המכירה כעסקה קיימת. פרטי השומה נקבעו בהתאם למסמכים שהומצאו ולמסמכים שברשותינו. אין מקום לביטול העיסקה. אם יומצאו מסמכים מקוריים על השבחות או הוצאות המותרות על פי סעיף 39 לחוק, תוך 30 יום מיום ההחלטה בהשגה נתקן את השומה בהתאם. לאור האמור לעיל השגתך נדחית."

7. בכתב הערר טוענים עוד שדה ויערי , פרט לטענתם שאין לתת תוקף להסכם המכר בהתמחרות, כי הודעת השומה שהוצאה על ידי המשיב מתייחסת למכירת חמש דירות ואילו הקונה גבאי הצהיר כי רכש רק שלוש דירות. כן מוסיפים הם וטוענים כי המשיב הפלה בשומה ביניהם לבין זאב כהן. ועוד - שהמשיב הטעה את בית המשפט במהלך הדיון בתביעה בפני
כב' השופטת אור בירושלים, וכן כי טענת המכירה בנאמנות, שנטענה על ידי כהן, אינה נכונה.

בנוסף לטענות אלה, הוסיפו שדה ויערי וטענו בערר טענות מקדמיות, טענות שעל פיהן יש לקבל את הערר על הסף ולבטל את השומות, והן:

א. א. כי החלטה ניתנה על ידי המשיב כשנה וחצי לאחר ההשגה ולא תוך שנה כפי שהיה צריך להינתן ע"י המשיב, ולכן אין לתת להחלטה תוקף.

ב. ב. ההחלטה בהשגה ניתנה על ידי מי שבעצמו טיפל בשומה בניגוד להוראות, ולכן היא
בטלה.

ג. ג. ההחלטה אינה מנומקת כדרוש וגם מסיבה זו אין לתת לה תוקף.

ד. ד. העוררים לא הוזמנו לדיון בהשגה כפי שהיה על המשיב לזמן.

8. טענתו העיקרית של זאב כהן בערר שהגיש על החלטת המשיב היא כי רכישת חלקו בנכס על- ידי צבי גבאי נעשתה בנאמנות ומשום כך, ועל פי סעיף 69 לחוק מיסוי מקרקעין, (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג - 1973 (להלן:"החוק") מכירת הזכות לאחר מכן מהנאמן גבאי לנהנה, הוא העורר, אינה חייבת במס. כך בניגוד לאמור בהחלטת המנהל בהשגה כי "ההתקשרות בין זאב כהן וצבי גבאי נערכה לאחר רכישת הנכס בשלמותו (ביום 3.1.96) ולפיכך לא התקיים התנאי האמור ליצירת הנאמנות".

וכך מציין כהן, בסעיפים 27 - 29 לערר :

27. "המשיג (העורר) חוזר על כל מה שאמר וכתב בעבר, דהיינו, כי ביום 3.1.96 נערכה התמחרות בבית המשפט. בעת ההפסקה ולפני סיום ההתמחרות סוכם בין המשיג לגבאי בנוכחות בעלי יתרת בעלי יתרת הדירות בבניין - גב' שומרוני גב' בינימיני וכן בנה ובעלה, כי גבאי ישמש כנאמן של המשיג וכי לא ירכוש את חלקו של המשיג וכי במידה ויזכה בהתמחרות יבצעו יחד שיפוצים נרחבים בבניין.

28. "המשיג (העורר) יטען כי המנהל גיבש עמדה בקשר למהות האירוע נשוא השומות, כי הציג עמדה זו בפני
בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק אזרחי 1552/97, וכי על סמך העובדות שהוצגו דחה בית המשפט המחוזי את התביעה.

29. "התוצאה היא, כי כאשר בעסקה בה הקונה והמוכר הם היינו הך, מבחינה מיסויית משמעות הדבר היא, שאין פעולת "מכירה", מאחר ואין אדם סוחר עם עצמו. בשעה שבית משפט השלום הכריז על סיום המכירה לצבי גבאי, שימש צבי גבאי כנאמנם של מספר נהנים וביניהם זאב כהן, ונמצא כי זאב כהן "מכר" לעצמו את הזכות במקרקעין."

עוד מוסיף כהן וטוען בערר כי בטיעוניו של המשיב בת.א. 1552/96 , בבית המשפט המחוזי בירושלים, הודה המשיב בגירסתו של כהן.

פרט ובנוסף טען מר כהן בערר טענות מקדמיות , דהיינו:

א. א. כי ביום 29.1.96 הגיש למשיב הצהרה בדרך של שומה עצמית בהתאם לסעיף 73 (א)
(2) לחוק מיסוי מקרקעין ובגין הצהרה זו לא הוצאה על ידי המשיב שומה כלשהי. לכן, התוצאה היא ששומה זו הפכה לסופית.

ב. ב. שומה זמנית שהוצאה על ידי המשיב ביום 2.2.98 , הוצאה ללא סמכות ולכן היא בטלה מעיקרה.

ג. ג. החלטתה של כב' השופטת משל בבית משפט השלום בתל אביב בתיק המרצה 111852/96 שבה דחתה את בקשתם של יערי ושדה לביטול הסכמי המכר, והכירה ביצירת הנאמנות. החלטה זו מהווה מעשה בית- דין והשתק פלוגתא.

ד. המשיב אחר בהוצאת השומות ומשום כך, אין להן תוקף.

9. בתשובה שניתנה על ידי בא כוח המשיב לטענות יערי ושדה בערר, טענה בא כוח המשיב, כטענה מקדמית כי יש למחוק על הסף את טענותיהם של יערי ושדה בדבר ביטול או איון , או אי מתן תוקף להסכם המכירה בהתמחרות, כמצויין לעיל.

10. בתשובה שהתקיימה בפני
ביום 10.9.01 הוריתי , בהסכמת הצדדים, כי בשלב ראשון יגישו באי כוח הצדדים את טענותיהם, בסיכומים בכתב, לגבי הטענות המקדמיות שהועלו על ידי העוררים והמשיב, כמצויין לעיל.

אכן סיכומים כאלה הוגשו בפני
, והחלטה זו תתייחס לטענות הצדדים בסיכומים בכתב בקשר לטענות המקדמיות.

אדון תחילה בטענות המקדמיות של העוררים שדה ויערי ובטענה המקדמית של המשיב, כמצויין לעיל.

11. שדה ויערי, הגישו בפני
, ביחד, את טענותיהם בכתב, סיכומים המשתרעים על 22 עמודים, ולאחר מכן בתגובה לסיכומי המשיב, חזרו וטענו את טענותיהם לאורך 17 עמודים נוספים.

למרבה הפלא, רוב רובן של הטענות אינן מתייחסות דווקא לטענות המקדמיות שהועלו בערר, כפי שהוריתי בצו מיום 10.9.01, אלא שני העוררים מרחיבים את היריעה ומפרטים בסיכומים בכתב בהרחבה, ומתייחסים לכל הטענות שהועלו על ידם בהודעות הערר, ובעיקר חוזרים הם טוענים ומסבירים מדוע על הוועדה להורות על ביטולה של המכירה שבוצעה ביום 3.1.96 בהתמחרות, כמצויין לעיל, או מדוע אין לחייבם במס משום שאין לתת תוקף למכירה.

זאת , תוך התעלמות, למעשה, מהטענה המקדמית של בא כוח המשיב, כי לאור דיונים שהתקיימו בבתי משפט אחרים, ולאור החלטות ופסקי דין שניתנו, כמצויין על ידי לעיל, וכן לאור טענת המשיב כי אין מקום להעלות בפני
הוועדה טענה בדבר בטלותה או איונה של המכירה, אלא כי יש לפנות בעניין זה לבית משפט , או כי יש להגיש ערעור על החלטות שניתנו, בעניין זה על ידי כב' השופטת משל, כמפורט על-ידי לעיל.

בתשובה לטענת המשיב כי העוררים מנועים מלהעלות בפני
הועדה, בתיק זה, את טענותיהם בקשר לביטולה או איונה של המכירה, מעלים העוררים יערי ושדה שתי טענות: האחת - כי בינתיים, לאחר מתן פסקי הדין וההחלטות, בערכאות האחרות, כמצויין לעיל, נתגלו לעוררים מסמכים אשר המשיב העלים מהם ואשר לו היה בידם בעת הדיונים בערכאות האחרות, היתה החלטת בתי המשפט שונה. השניה - כי בינתיים הוגש על ידם ערעור על פסק דינה של כב' השופטת משל ולכן פסק הדין של כב' השופטת משל איננו חלוט. וכך הם מציינים בסעיף 50, בעמ' 22 לסיכומים בכתב: "העוררים יטענו כי ביום 8.2.01 הוגש על ידם ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב ע.א 1249/01 על פסק דינה של כב' השופטת משל, על כל החלטות הביניים שניתנו בתיק. כל עוד לא נשמע הערעור וניתנה בו החלטה, לא ניתן לטעון כי החלטת בית המשפט שלפירוק הינו חלוט ואין עליו עוררין."

12. העוררים שדה ויערי מעלים עוד בסיכומים בכתב שהוגשו, טענות בקשר לעניינים שונים נוספים שמקומם לא יכירם בטענות מקדמיות, שתכליתן להחליט ולפסוק ולדחות על הסף עניינים העולים מכתבי הטענות עצמם, טענות שאין לדחותן למועד בירור הערר לגופו, מטעמי חיסכון ויעילות. כך, מעלים העוררים שדה ויערי טענות כי המשיב הטעה את בית המשפט המחוזי בירושלים, בטענות שהעלה שם, וכן כי הקונה גבאי הצהיר כי קנה רק שלוש דירות ולא חמש דירות, כפי שעולה מן השומה שהוציא המשיב. כן מעלים העוררים שדה ויערי טענות כנגד גירסתו של זאב כהן, בסיכומים שהוגשו ע"י זה האחרון. כל אלה טענות שיש לבררן בדיון בערר לגופו.

לכן, לא אתייחס לטענות אלה, אלא, כפי שהוריתי בצו מיום 10.9.01, לטענות מקדמיות בלבד. בקשר לאלה טוענים העוררים שדה ויערי (בעמ' 3 ו-10 לטענותיהם בכתב) כי המשיב אחר במתן החלטתו להשגה ומשום כך אין לתת תוקף להחלטת המשיב ויש לקבל את הטענות בהשגה כפי שהוגשה.

העוררים שדה ויערי טוענים (עמ' 10 לסיכומים) כי "משמעות חובת המשיב להחליט בהשגה תוך פרק זמן קבוע של שנה, איננה פרוצדורלית בלבד , אלא מהותית וחוקתית ומהווה חובה יסודית שיש בה כדי להן על הנישום אשר זכאי לבירור ענייניו על ידי הרשות תוך פרק זמן סביר, שיאפשר לו להעריך את מצבו לאשורו, בהתאם להחלטה".

טענה מקדמית אחרת לה טוענים העוררים (עמ' 11 לסיכומים) - כי יש לבטל את ההחלטות בהשגות מכיוון שאלה ניתנו על ידי רכז סומך, מי שהיה בעצמו מעורב וטיפל בהוצאת השומות. בקשר לכך סומכים העוררים על הוראות ביצוע שהוצאו ע"י המשיב ושם נקבע: "כעיקרון, עורך השומה לא ידון בהשגה על אותה שומה שהוא קבע, לפיכך יימסר הטיפול בהשגה לעובד אחר בדרג הממונה על עורך השומה".

טענה מקדמית שלישית שמעלים העוררים שדה ויערי, הינה כי החלטת המשיב איננה מנומקת. גם כאן סומכים העוררים על הוראות הביצוע הקובעות: "ההחלטה בהשגה חייבת להיות מנומקת. יש להתייחס לכל נימוק שהמשיג מעלה בהשגתו, בין אם לדעת המחליט בהשגה הוא רלוונטי לעניין ובין אם לאו. באף מקרה אין להסתפק בהנמקה סתמית כגון "השומה הסבירה" וכו".

טענה מקדמית רביעית שעל פיה יש לבטל , על הסף, את החלטת המשיב הינה כי החלטה נסמכת על פסק הדין שניתן על ידי כב' השופטת אור בבית המשפט המחוזי בירושלים,

פסק דין
שאיננו בבחינת מעשה בית- דין. מה עוד שפסק הדין הזה ניתן, כפי שניתן, עקב הצגת עובדות בלתי נכונות ומטעות שהובאו על ידי המשיב.

טענה מקדמית חמישית הינה כי יש לבטל את החלטת המשיב בהשגות העוררים, על הסף, הואיל ולא הוזמנו לדיון בהשגה. גם כאן סומכים העוררים על ההוראות הביצוע שהוצאו על ידי המשיב, הקובעות : "ביקש המשיג לזמנו לדיון בקשר להשגה, יש לעשות כן לפני מתן ההחלטה בהשגה."

13. בא כח המשיב, עו"ד מקוב, נגררה אחר טענות העוררים שדה ויערי והשיבה בפירוט ובאריכות לכל טענותיהם, כמצויין על ידם בסיכומים בכתב שהוגשו על ידם, כולל הטענות שאינן כלל טענות מקדמיות, שרק לגביהן ניתן הצו להגשת סיכומים בכתב.

לא אתייחס, לכן, אלא לטענות שבסיכומים בכתב שהוגשו על ידי עו"ד מקוב כי יש למחוק מכתבי הערר של שדה ויערי את הטענות בדבר ביטול או איון המכירה, וכן לטענותיה בתשובה לטענות שדה ויערי המתייחסות לטענות המקדמיות, כמצויין לעיל.

אשר לטענת המשיב כי יש למחוק מכתב הערר של העוררים שדה ויערי את הטענות בקשר לביטולה של המכירה, טוענת עו"ד מקוב כי בעניין זה על העוררים לפנות לבית משפט המוסמך לדון בטענת צד לחוזה בקשר לביטולו של אותו חוזה, ואין מקום להעלות טענה זו, בעקיפין, בפני
המשיב בקשר למס המגיע כתוצאה מן המכירה בהתאם לאותו חוזה, שבגינו אף קיבלו שדה ויערי את התמורה המגעת להם, על פיו.

וכך טוענת עו"ד מקוב בטענותיה בסיכומים (עמ' 2) : "כל עוד לא בוטלה העסקה בין הצדדים, בין על ידי הסכמתם, ובין על ידי החלטה של בית משפט מוסמך, לא ניתן להביא לתוצאה זו באמצעות מס שבח (או באמצעות ועדה נכבדה זו) ולא ניתן לבטל את תוצאות המס של עסקה הקיימת בין הצדדים, ואשר לא בוטלה כאמור לעיל." וכן (בסעיף 49 עמ' 15) : "העוררים, אשר קיבלו את מלוא התמורה למכירת חלקם בנכס, ומעולם לא נדרשו להשיב תמורה זו, משום שלא הצליחו להביא לביטול המכירה, מבקשים כי הועדה תקבע כי הם פטורים ממס שבח על הרווח שהפיקו מן המכירה."

עוד טוענת עו"ד מקוב כי יש לזכור כי לאותה מכירה בהתמחרות, היו צדדים אחרים נוספים , פרט ובנוסף לצדדים לדיון בתיקים שאוחדו.

טענה נוספת שהיא מעלה - כי בהתאם לסעיף 102 לחוק מיסוי מקרקעין "המנהל יחזיר מס אם הוכח לו כי נתבטלו מכירת זכות במקרקעין או פעולה באיגוד מקרקעין ששולם עליהם המס". משום כך אם ובמידה ובית משפט מוסמך יחליט כי אכן יש מקום להצהיר על ביטולה של המכירה בהתמחרות - יהיו העוררים זכאים להחזר המס על פי סעיף 102 הנ"ל.

14. אני סבור כי צודק המשיב בטענתו המקדמית, כפי שהועלתה על ידי עו"ד מקוב, וכי יש למחוק מכתב הערר כל הטענות בקשר לביטולו או איונו, או אי מתן תוקף למכירה בהתמחרות.

לא רק שגם כב' השופטת אור בפסק הדין הנ"ל, וגם כב' הנשיא ברק בהחלטתו, קבעו כי בקשר לרצונם של העוררים שדה ויערי להביא לביטול או איון המכירה הנ"ל, עליהם לפנות לבית המשפט שדן בפירוק השותפות ושקבע את ההתמחרות ונתן את הפסיקתא, או כי יש להגיש ערעור על הפסיקתא, או על החלטותיה של כב' השופטת משל, אלא שהעוררים שדה ויערי עצמם שעו סוף סוף להוראות אלה, וכפי שטענו הם במפורש הגישו, אף כי באיחור, ערעור בפני
בית המשפט המחוזי בתל-אביב, על פסק דינה והחלטותיה האחרות של כב' השופטת משל (ראה: סעיף 50 בטענות העוררים שדה ויערי, כמצוטט על ידי לעיל). מכאן שגם העוררים עצמם מסכימים כי הדרך לביטול המכירה הוא לא בפני
ועדה זו, אלא לבית משפט , על פי הצעדים שנקטו.

צודקת עוד עו"ד מקוב בטענתה שזו אכן הדרך הנאותה והנכונה. שכן אם יזכו העוררים בבית המשפט המוסמך בטענותיהם ותינתן הצהרה בדבר ביטול המכירה, יהיו הם זכאים להחזר המס , על פי סעיף 102 הנ"ל.

15. אשר על כן, אני נעתר לטענת המשיב ומורה על מחיקת הטענות בכתבי הערר שהוגשו על ידי שדה ויערי כי אין לתת תוקף למכירה שבוצעה בהתמחרות , או כי יש לאיין מכירה זו, או כי יש לבטלה, או כי אין לגבות מס בעתיה.

אשר לטענות המקדמיות כפי שהועלו ע"י העוררים שדה ויערי, כמצויין לעיל, נראה לי כי גם בקשר לכך צודקת עו"ד מקוב בטענותיה ואין מקום להורות על ביטול החלטות המשיב בהשגות שהוגשו על ידי שדה ויערי, בשל ועקב הטענות המקדמיות, כמצויין לעיל.

אשר לטענה כי החלטות המשיב בהשגות ניתנו באיחור. אין מחלוקת על כך כי סעיף 87 (א) לחוק, כפי שתוקן והוסף בשנת תשנ"ח והקובע כי "המנהל ישיב למשיג את החלטתו המנומקת בכתב תוך שנה מיום שקיבל את הודעת ההשגה ..." לא חלה בענייננו.

העוררים סומכים, כאמור, על הוראות פנימיות של המשיב, ואלה הוראות ביצוע אשר אינן מקנות לנישומים זכויות משפטיות בנות תביעה. זאת ועוד - הלכה היא כי רק כאשר קבועה בחוק סנקציה למקרה של אי עמידה בזמנים, רק אז יש מקום לתת תוקף לקביעה ולהסיק מסקנות כנגד מי שאינו עומד בה.

אשר לטענה המקדמית בדבר זהות בין מוציא השומה לנותן ההחלטה. גם כאן, גם אם טענה עובדתית זו של העוררים נכונה, אין היא פוסלת את השומה או את ההחלטה בהשגה, באשר מדובר בהוראות פנימיות אשר אינן קובעות סנקציה של בטלות ההחלטה בהשגה.

אין מקום לטענת העוררים שדה ויערי, כי החלטת המשיב אינה מנומקת. יש לזכור כי השגת העוררים שדה ויערי כנגד השומה התרכזה בעיקרה בטענה כי אין לתת תוקף להסכם המכירה בהתמחרות.

החלטת המנהל בהשגה כי : "אנו רואים את המכירה כעסקה קיימת. פרטי השומה נקבעו בהתאם למסמכים שהומצאו ולמסמכים שברשותינו. אין מקום לביטול העסקה", מהווה נימוק לדחיית ההשגה , גם אם סומך המנהל על פסק הדין של כב' השופטת אור, שאין לראות בו מעשה בית-דין, כטענת העוררים שדה ויערי, משום שביסוד פסק הדין, הקביעה שאין לבית המשפט המחוזי בירושלים סמכות לדון בתביעה.

גם לטענה האחרת הנוספת של העוררים שדה ויערי כי יש להורות על ביטול ההחלטה משום שהם לא הוזמנו לדיון בהשגה, הרי מבלי להתייחס לשאלה העובדתית אם אכן כך היה הדבר, וגם אם הדבר נכון, אין בכך כדי להורות על ביטול ההחלטה, שכן, גם כאן סומכים העוררים על הוראות ביצוע שאין בצידם סנקציה.

16. אתייחס להלן לטענותיו של העורר זאב כהן בסיכומים בכתב שהוגשו על ידו ולתשובת המשיב, שגם לה ניתנה תגובה של מר כהן.

גם מר כהן מתייחס בסיכום הטענות שהוגשו על ידו בפני
, לא רק לטענות מקדמיות שהעלה בכתב הערר, אלא גם לטענות אחרות נוספות שאין להם קשר לטענות מקדמיות, שתכליתן לדון ולהחליט בעניינים העולים מכתבי הטענות שאין לגביהן צורך בהבאת ראיות, ועל מנת לחסוך ולייעל את הדיון.

בסעיפים 5 עד 8 של הסיכומים מעלה מר כהן טענות כנגד גירסתם וטענותיהם של שדה ויערי בכתב הערר שהוגש על ידם.

גם טענות שמעלה מר כהן בסיכומיו בכתב, שוב ושוב, כי לא בוצעה על ידו כל עסקה שבגינה הוא חייב במס, גם זו איננה טענה מקדמית שיש לדון בה בשלב זה.

טענתו המקדמית העיקרית של מר כהן היא כי ביום 29.1.96 הגיש הוא הצהרה בדרך של שומה בהתאם לסעיף 73 (א) (2) לחוק, בגין הצהרה זו לא הוצאה על ידי המשיב שומה כלשהי ולכן הפכה שומה זו לסופית. (סעיף 9 לסיכומים בכתב)

ברם, בהמשך הסיכומים (סעיף 11) טוען מר כהן כי "המש"ח שהוגש על ידי העורר ביום 29.1.96 בא להבהיר את מהות ההסמכה בין צבי גבאי לבין זאב כהן שהצהיר על יצירת נאמנות. בהתאם לחוק העורר הצהיר על יצירת נאמנות זו. "

בהמשך (סעיף 12 לסיכומים) נטען כי "למרבה הפלא, ביום 2.2.98 מנהל מיסוי מקרקעין הוציא לעורר, בגין העיסקה נשוא השומה העצמית מיום 29.1.96 , הודעת שומה זמנית לפי סעיף 78 (א) (1). השומה הזמנית מיום 2.2.98 הוצאה ללא סמכות ולכן היא בטלה מעיקרה.

בסעיף 14 לסיכומים טוען מר כהן - "כי אם לא ניתנה הצהרה כלשהי על ידי העורר, הרי, בהתאם לסעיף 82 לחוק על מנהל מיסוי מקרקעין לדרוש מן הנישום להגיש הצהרה רק אם אין הוא עושה זאת , רשאי המנהל להוציא שומה, במקרה הנדון, ממשיך מר כהן וטוען המנהל לא הוציא דרישה כאמור וגם מטעם זה השומות מיום 2.2.98 בטלות."

טענה מקדמית נוספת שמעלה מר כהן בסיכומים הינו כי בהחלטתה של כב' השופטת משל בתיק המרצה 111852/96 קבעה כב' השופטת כי מר צבי גבאי פעל בנאמנות עבור זאב כהן. קביעה זו מהווה מעשה בית- דין או השתק פלוגתא ואין לדון בסוגייה זו שהוכרעה בעבר.

17. בא כוח המשיב עו"ד מקוב, טוענת בסיכומי תגובה לסיכומי הטענות של מר כהן כי השאלה אם מר צבי גבאי רכש את הנכס כנאמן של מר כהן הינה שאלה שמן הדין לבררה במהלך הדיון בערר עצמו.

גם השאלה אם אכן העורר לא ביצע כל עיסקה במקרקעין, כטענתו, ראוייה להתברר במהלך הדיון בערר , אף שלא ברור כיצד זה הגיש העורר הצהרה , אף אם כשומה עצמית, אם לא ביצע עיסקה כלשהי במקרקעין.

אשר לטענתו המקדמית העיקרית של העורר כי ההצהרה שנתן העורר ביום 29.1.96 הינה הצהרה בדרך של שומה עצמית על פי סעיף 73 (א) (2) לחוק מיסוי מקרקעין, טוענת גב' מקוב כי הצהרה זו אינה עונה על דרישת החוק ומשום כך אינה מהווה הצהרה בדרך של שומה עצמית, ולכן אין לומר שמשלא הוציא המשיב שומה תוך שישה חודשים, הפכה שומה עצמית זו, בה נקבע שסכום המס הוא "אפס", לשומה סופית.

עוד טוענת בא כוח המשיב כי המשיב ייעד טופס מיוחד מסויים למתן הצהרה לשומה עצמית והעורר לא עשה שימוש בטופס זה.

טענת העורר כי השומות שהוציא המשיב הוצאו במספרי תיק שונים ממספר התיק שבו הגיש העורר את ההצהרה, הינה טעות טכנית שאין לה חשיבות וניתן לתקנה.

עוד מוסיפה עו"ד מקוב ומציינת בסיכומים כי אין מקום להתייחס להצהרת השומה של העורר מיום 29.1.96 כאל הצהרת נאמנות על פי סעיף 74 לחוק.

אומר מייד, כי השאלה אם אכן נוצרה נאמנות בין גבאי לכהן , כלומר אם אכן גבאי רכש את הנכס, או חלק ממנו, כנאמן של כהן, ומתי היא נוצרה, כרוכה בשאלות עובדתיות שמן הדין לבררן בערר לגופו, ולא במסגרת ברור ודיון בטענות מקדמיות.

לטענת עו"ד מקוב המשיב לא ראה , ובצדק, את הצהרתו של העורר מיום 29.1.96 כשומה עצמית, אלא כשומה לפי סעיף 73 (א) (1) לחוק, ולכן רשאי היה להוציא שומה על פי סעיף 78 (א) (1) לחוק.

לחילופין , טוענת עו"ד מקוב כי זכאי היה המשיב להוציא את השומות, כפי שהוציא, על סמך סעיף 85 לחוק הקובע שאם נתגלו עובדות חדשות שעל פיהן יש מקום לחייב במס או לשנות את סכום המס , רשאי המנהל לתקן את השומה תוך 4 שנים מיום שנעשתה.

גם בקשר לטענה חילופית זו, יש לומר כי השאלה אם נוצרו או לא נוצרו עובדות חדשות, הינה, היא עצמה, שאלה עובדתית, שאין מקום להעלותה בשלב זה, אף שהיא ראוייה לדיון בערר לגופו. מן הראוי, לכן, להתייחס לטענה חילופית זו במסגרת הדיון בערר לגופו.

בהמשך הסיכומים, (סעיף 19 ) טוענת עו"ד מקוב כי אם היה איחור בהוצאת השומה על ידי המשיב, אין בכך כדי לפגוע בתוקפה. בעניין זה סומכת היא על ע.א. 390/82 , מנהל מס שבח נגד לויט ואח' פד"י מ' חלק ראשון עמ' 265 . שם נאמר (בעמ' 269) : "אין הדעת סובלת כי בשל איחור יהיו המשיבים פטורים מהמס שבתשלומו הם חייבים על-פי מצוות המחוקק".

לטענתו של העורר כי על פי סעיף 82 לחוק אין להוציא שומה אלא אם כן נדרש העורר קודם לתת הצהרה משיבה עו"ד מקוב וטוענת כי השומה שהוצאה על ידי המשיב, לא הוצאה על פי סעיף 82 לחוק אלא על פי סעיף 78 או 85 לחוק.

לטענת עו"ד רוסטוביץ
, ב"כ של כהן, כי החלטת כב' השופטת משל לעניין יצירת הנאמנות, הפכה למעשה בית-דין, משיבה עו"ד מקוב, ב"כ המשיב כי המשיב, לא היה צד לדיון באותה המרצה וכי הדיון לגופה של ההמרצה היתה בטענה שהעלו שדה ויערי כי אין לתת תוקף למכירה בהתמחרות.

18. לתגובת המשיב המציא העורר לבית המשפט, ביום 18.3.02 תשובה ובה חזר וטען כי לא מכר ולא קנה כל זכויות במקרקעין והגשת הצהרת השומה העצמית על ידו היתה הואיל וביקש "לפעול במשנה זהירות".

בתשובה זו טוען עוד העורר כי לא התקיימו התנאים לפתיחת שומה לפי סעיף 85 לחוק. ברם, כאמור לעיל, בשאלה זו יש לדון בערר לגופו.

ביום 26.4.02 הוסיף העורר כהן והגיש בפני
אסמכתאות לעניין שומה עצמית.

העורר סומך על

פסק דין
בע"ש 26/83 יבלונקה נ' מנהל מס שבח, שהעתק ממנו צורף על ידו וטוען כי ב

פסק דין
זה נקבע, שהדרישה לשומה עצמית כמצויין בסעיף 73 (א) (2) לחוק צריכה לכלול את סכום המס בדרך חישובו, אך אין הוראה כי סכום המס לא יכול להיות אפס.
פסק דין
נוסף עליו סומך עו"ד רוסטוביץ
, בא כוח העורר, הוא פס"ד בתיק עמ"ש 55/86 מועצת פועלי חיפה ואח' נגד מנהל מס שבח, שגם אותו צירף בא כוח העורר. על

פסק דין
זה סומך העורר את טענתו כי על מנת להראות דרך חישוב המס אין צורך לפרט זאת בטופס ההצהרה עצמו אלא דבר יכול להעשות במסמכים, מכתבים, נספחים להצהרה. במקרה הנדון, טוען העורר, הרי גם אם היתה הצהרת העורר מיום 29.1.96 חסרה בפרטים, הנה אלה הושלמו על ידי תצהיר של העורר שצורף להצהרה.

19. אני סבור כי צודק המשיב בטענתו ואין לראות בשומה שהוגשה על ידי העורר ביום 29.1.96 משום הצהרה עצמית על פי סעיף 73 לחוק.

סעיף 73 (א) לחוק קובע : "המוכר זכות במקרקעין ימסור למנהל, לפי בחירתו, אחת מאלה:
1. 1. תוך 30 ימים מיום המכירה - הצהרה המפרטת את -
א. א. התמורה בעד מכירת הזכות ותאריך מכירתה;
ב. ב. התמורה בעד רכישת הזכות ותאריך רכישתה;
ג. ג. הניכויים והתוספות שהוא תובע לענין חישוב השבח;

2. 2. תוך 50 ימים מיום המכירה - הצהרה שהיא שומה עצמית
להלן - שומה עצמית) המפרטת את -
א. א. הפרטים שבפסקה (1);
ב. ב. סכום המס המגיע ודרך חישובו."
ראשית, יש לומר כי הסעיף מתייחס למי ש"מוכר זכות במקרקעין" ואולי עצם הגשת השומה על ידי העורר יש בה כדי להצביע על כך שהעורר מודה כי אכן מכר זכות במקרקעין. אבל, כאמור לעיל, לא אקבע ממצא סופי בעניין זה עד לבירור הערר לגופו.

השאלה היא אם אכן ניתן ללמוד מן הטופס שנמסר על ידי העורר למשיב ביום 29.1.96 כי אכן הצהרתו של העורר הינה בבחינת שומה עצמית בהתאם לסעיף 73 לחוק.

הפרטים המצויים בהצהרת העורר הינם כדלקמן:

א. א. בחלק הראשון הדן בפרטים אישיים של הצדדים לעיסקה צויין זאב כהן כמוכר ואילו בחלק המתייחס לקונה או לקונים צויין "צבי גבאי" אף שליד שמו ובסוגריים צויינה המילה "נאמן". כן צויין כקונה "זאב כהן" וגם כאן, ליד שמו, צויינה בסוגריים המילה "נהנה".

ב. ב. בחלק השני הדן ב"פרטים על ההצהרה והתשלום" צויין כי ההצהרה מוגשת על פי סעיף 73 (א) (2) לחוק הדן בשומה עצמית.

ג. ג. בחלק השלישי של הטופס הדן ב"פרטי הזכות" צויין זאב כהן כבעל הזכות.

ד. ד. בחלק הרביעי הדן ב "הצהרת המוכר" צויין: "בתאריך 3.1.96 מכרתי לקונה שפרטיו בחלק א'", ובהמשך לא צויין מה מכר ובכמה, אף שליד המילים "בתמורה כספית בסך" צויין סכום שלאחר מכן נמחק. הקונה שפרטיו רשומים בחלק א' הינם, כאמור, צבי גבאי וזאב כהן.
התוצאה, כי מר כהן מכר את הנכס לעצמו, הינה תמוהה.

ה. ה. בחלק של הטופס הדן ב"שווי הרכישה של הזכות הנמכרת" לא צויינו סכומים
כלשהם ובסוף החלק שדן בהצהרות המוכר מופיעה חתימתו של מר זאב כהן.

ו. ו. בחלק החמישי של הטופס הדן ב"הצהרת הקונה" וששם נדרשים פרטים בקשר
למהות הרכישה והתמורה הכספית שניתנה בגינה, לא נרשם דבר . גם במקום המיועד
ל"שווי לצורכי מס רכישה", לא נרשם דבר. ובמקום המיועד לציון "סכום המס"
נרשמה המילה "אפס". גם בסוף חלק זה של הטופס המיועד להצהרת הקונה חתום
מר זאב כהן, ולא אחר.

20. אני סבור שטופס זה איננו יכול להוות טופס של הצהרה שהיא שומה עצמית בהתאם לסעיף 73 (א) לחוק, משום שאין היא מציינת את "הפרטים שבעסקה", דהיינו- התמורה בעד מכירת הזכות ותאריך מכירתה, התמורה בעד רכישת הזכות ותאריך רכישתה, וגם משום שגם אם נקבע סכום המס כ"אפס" , לא נתמלאה הדרישה בדבר "דרך חישובו", כאמור וכמצויין בסעיף 73 (2) (ב).
משאין לראות בטופס שהוגש למשיב ביום 29.1.96 משום הצהרה בדבר שומה עצמית, רשאי היה המשיב לראות בטופס כטופס שהוגש בהתאם לסעיף 73 (א) (1) לחוק. ואז רשאי היה להוציא את השומות, כפי שהוציא, בהתאם לסעיף 78 (א) (1) לחוק (ולא לפי סעיף 82 לחוק, כפי שטען העורר).

פסקי הדין עליהם סומך בא כוחו של כהן, אין בהם, לדעתי כדי לשנות ממסקנתי זו.

פסק הדין בעניין יבלונקה לא דן בשומה עצמית שבה סכום המס הינו אפס, כפי שנטען. המחלוקת בעניין יבלונקה היתה אם מנהל מס שבח הוציא או לא הוציא שומה תוך שישה חודשים מהשומה העצמית שהוגשה ע"י הנישום. באותו עניין אכן הוגשה על ידי הנישום שומה עצמית שעל פיה שילם אותו נישום מס בסכום 104,837 שקלים.

אשר להסתמכותו של העורר על פסק הדין בעניין מועצת פועלי חיפה. שם אכן נקבע שהנישום יכול למלא פרטים שלא כלל בהצהרה על ידי מסמכים נילווים. בענייננו, מוסיף העורר וטוען , הוא צרף להצהרתו תצהיר שבא למלא את החסר , כפי שהיה הדבר בעניין מועצת פועלי חיפה. ברם, בתצהיר שצורף להצהרתו של העורר אין כדי השלמת פרטים בהצהרה. אין בתצהיר כדי למלא את החסר בדבר דרך החישוב שעל- פיה הגיע העורר לתשלום "אפס" מס. ואין בתצהיר פרטים נוספים כנדרש בסעיף 73 לחוק.

21. אני מסכים כי אין לראות בהחלטתה של כב' השופטת משל בהמרצה 111852/96 משום קביעה שיש בה מעשה בית דין לגבי טענתו של העורר בדבר הנאמנות שנוצרה עם צבי גבאי. הדיון באותה המרצה נסב על טענתם של שדה ויערי לגבי ביטול המכירה. לעניין הנאמנות כל שציינה השופטת משל, בהערת אגב, היתה כי גם אם רכישתו של גבאי היתה עבור כהן בנאמנות, אין לראות כל פסול בעובדה זו, וכן כי ה"עובדה שמציע הצעה, אגב התמחרות, פועל בנאמנות עבור אחרים, אינה מעלה ואינה מורידה ובלבד שיעמוד בתנאי חוזה המכר וישלם את התמורה".

זאת ועוד, צודקת עו"ד מקוב בטענתה, כי אין לראות בקביעה זו משום חסימת טענות המשיב, שלא היה צד לדיון באותה המרצה, וצדק עו"ד רוסטוביץ
כשלא חזר על טענת מעשה בית דין בתשובה שהשיב לתגובת המשיב.

אני מסכים עוד לטענתה של עו"ד מקוב כי הלכה היא כי איחור בהוצאת שומה אין בה כדי לפסול את השומה או לקבוע שאין לה תוקף.

22. אני, לכן, דוחה את טענתו המקדמית של העורר כהן כי יש לראות בהצהרה שהוגשה על ידו ביום 29.1.96 הצהרה עצמית בהתאם לסעיף 73 (א) (2) לחוק.

כן אני דוחה את טענתו כי החלטתה של כב' השופטת משל בתיק המרצה 111852/96 מהווה מעשה בית דין או השתק פלוגתא, שעל פיו מנוע המשיב מלהתכחש לטענת הנאמנות שהעורר העלה בתיק זה.

יתר הטענות שהועלו על ידי העורר, ואשר , לדעתי, כרוכות בהן שאלות של עובדה שיש לבררן, יהיה העורר רשאי להעלותן ולהביא ראיות לגביהן בדיון בערר לגופו, כפי שקבעתי לעיל.

כך גם לגבי טענות בעררים של שדה ויערי, שלא ראיתי בהן טענות מקדמיות ולא פסקתי לגביהן בהחלטה זו - יהיו הצדדים רשאים להעלותן ולהביא ראיות בקשר אליהן בדיון בערר לגופו.

מאידך, טענות שדנתי בהן והחלטתי לגביהן בהחלטה זו, כולל טענת המשיב כי יש למחוק מן הערר את טענות יערי ושדה שאין לתת תוקף למכירה עקב ההתמחרות, מחייבות את הצדדים והם לא יהיו רשאים לחזור ולטעון טענות אלה בדיון לגופו בערר, ולא יהיו רשאים להביא ראיות לגביהן.
אני מחייב כל אחד מן העוררים לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, וזאת ללא קשר עם תוצאות הדיון בערר לגופו.

אני קובע את שמיעת הראיות בערר ליום 7.7.02 בשעה 10:00.

אני מורה על הגשת תצהירים של העדים מטעם הצדדים, במקום חקירה ראשית.

העוררים יגישו את תצהירי העדים מטעמם עד ליום 1.6.02 והמשיב ימציא את התצהירים של העדים מטעמו עד ליום 1.7.02.

כל צד יעביר ישירות העתק מן התצהירים לצדדים שכנגד.

ניתנה בלשכתי היום כ' באייר, תשס"ב (2 במאי 2002) בהעדר הצדדים.

העתק מהחלטה זו ישלח לבאי כח הצדדים בצירוף אישורי מסירה, והם יהיו, לכן, פטורים מהתייצבות לשימוע ההחלטה ביום 12.5.02 , כפי שנקבע.
י. בנאי
.שופט-(בדימוס)
001016/00וע 055 נורית זורנו








וע ועדת ערר מס שבח 1016/00 עו"ד יערי אליהוד נ' מנהל מס שבח מקרקעין (פורסם ב-ֽ 02/05/2002)











תיקים נוספים על עו"ד יערי אליהוד
תיקים נוספים על מנהל מס שבח מקרקעין




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט