''אמישראגז'' - החברה האמריקאית-ישראלית לגז בע''מ - אייל שני אוקיינוס שירותי ניהול מסעדות (1991) בע''מ




''אמישראגז'' - החברה האמריקאית-ישראלית לגז בע''מ - אייל שני אוקיינוס שירותי ניהול מסעדות (1991) בע''מ

תיק אזרחי 7561/98     23/03/2000 (א)



תיקים נוספים על "אמישראגז" - החברה האמריקאית-ישראלית לגז בע"מ
תיקים נוספים על אייל שני אוקיינוס שירותי ניהול מסעדות (1991) בע"מ




א 7561/98 "אמישראגז" - החברה האמריקאית-ישראלית לגז בע"מ נ' אייל שני אוקיינוס שירותי ניהול מסעדות (1991) בע"מ






בתי המשפט

א 007561/98
בית משפט השלום ירושלים
27/08/03
תאריך:
בפני
כב' השופט נֹעם סולברג
1
"אמישראגז" - החברה האמריקאית-ישראלית לגז בע"מ

בעניין:
התובעת
ירום רומם

ע"י ב"כ עוה"ד
- נגד -
הנתבע
הנתבעת
אייל שני
אוקיינוס שירותי ניהול מסעדות (1991) בע"מ

אהוד שילוני

ע"י ב"כ עוה"ד

פסק דין
רקע
1. תביעה כספית לתשלום סך של 11,668 ש"ח.

התובעת, חברה העוסקת באספקת גז, טוענת כי הנתבע, מסעדן, לא שילם תמורת גז שסיפקה למסעדה שבבעלותו, חרף התחייבותו לשלם לתובעת על פי התעריף הנהוג אצלה; שיק אשר נמשך מחשבון הנתבעת ונמסר על ידי הנתבע לכיסוי חלק מן החוב, חזר בשל העדר כיסוי מספיק. מכאן תביעתה כנגד הנתבע וכנגד הנתבעת.
לטענת הנתבע בתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן, תצהיר אשר היה לכתב הגנה, אין הוא מחוייב בחוב נשוא התביעה; הנתבעת היא שהייתה בעלת המסעדה ומפעילתה; הנתבע היה רק מנהלה של הנתבעת; הוא לא חתם על כתב ערבות כלשהו לטובת התובעת, והשיק שחזר לא נמשך על שמו. התובעת ידעה - מוסיף הנתבע - כי היא מספקת גז לנתבעת וכי היא שהתקשרה עימה; כל החשבונות הוצאו על שמה, וכל התשלומים נעשו על ידה.

2. שני עניינים טעונים הכרעה: עצם קיום החוב וזהות החייב.

קיום החוב:
התובעת תומכת את תביעתה בדף תמצית חשבון מסעדת קקאו (נספח א' לכתב התביעה), בתעודות משלוח חתומות וחשבוניות (נספחים ב1- עד ב17- לכתב התביעה).

לטענת התובעת, החשבוניות והכרטיס הנ"ל הינם בבחינת "רשומה מוסדית" כמשמעותה בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הראיות, והם מלמדים על חובותיו של הנתבע לתובעת.

3. התובעת רואה בטענת הנתבע בתצהירו (סעיף 3) כי - "הנתבעת מס' 2 היא החייבת היחידה של החוב נשוא התביעה" - הודאת בעל דין, הוא הנתבע, בחוב הנטען.
מנגד טוען הנתבע בסיכומיו, כי התובעת לא הביאה כל ראיה לאספקת הגז למסעדה נשוא התביעה. תעודות המשלוח והחשבוניות אינם מהווים ראיה בתיק זה מכיון שלא הוגש מקורן אלא העתקיהן, ומכיון שלא ברור מהן כלל ועיקר לאיזו מסעדה הן מתייחסות ומי קיבל את הגז שסופק, אם סופק. באשר להודאת בעל דין הנטענת, מוסיף הנתבע, כי בסעיף 12 לתצהירו, ניתנה הכחשה כוללת, המתייחסת גם לעצם החוב, וכי הודאתו האמורה, מתייחסת אך ורק לחוב נשוא השיק של הנתבעת.

4. צודקת התובעת בטענתה כי הנתבע לא רק שלא הכחיש את קיומו של החוב, אלא אף הודה בו בסעיף 3 לתצהירו, וכאמור לעיל. הודאה זו, אינה, כטענת הנתבע, רק על החוב נשוא השיק, אלא על "החוב נשוא התביעה" כלשונו המפורשת; פשוטו כמשמעו.
טענת הנתבע בדבר הכחשתו בסעיף 12 לתצהירו, אינה מקובלת עליי. תקנה 85 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- (להלן - התקנות) קובעת כי "לא די בהכחשה כללית אלא חייב בעל דין לדון במפורש בכל טענה שבעובדה שאין הוא מודה באמיתותה, חוץ מטענה לדמי נזק".
תקנה 86 לתקנות מוסיפה, כי "בעל דין המכחיש בכתב טענותיו עובדה שבעל הדין שכנגד טוען לה בכתב טענותיו הוא, לא יעשה זאת על דרך ההתחמקות, אלא ישיב לגופו של ענין; לדוגמה - אם הטענה היא שקיבל סכום כסף פלוני, לא די שיכחיש קבלת אותו סכום, אלא צריך שיכחיש כי קיבל אותו סכום או כל חלק ממנו, או שיציין כמה קיבל; נטענה עובדה אגב תיאור נסיבותיה, לא די שיכחיש אותה לגבי אותן נסיבות בלבד" [ראה: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית (תשנ"ה1995-), עמ' 309-303; ע"א 685/81 ליסנסס וג'נרל חברה לביטוח נ' בורכרד ליינס, פ"ד לח(3) 421; ע"א 78/88 גנור נ' פורת, פ"ד מד(4) 305].
5. הכחשתו הכללית של הנתבע בסעיף 12 לתצהירו אינה מהווה, איפוא, 'הכחשה מפורשת' של החוב כנדרש בתקנה 85, ולא 'הכחשה מלאה' כנדרש בתקנה 86. לא צויין מדוע אין הנתבע חייב - האם מכיון שפרע את חובו או שכלל לא היה חייב מלכתחילה; אם פרע, מתי, באיזה אופן פרע, וכיו"ב. היה על הנתבע לפרש בתצהירו אותן הכחשות וטענות מפורטות מאוד אשר עלו לפתע, באיחור, בסיכומיו. משלא עשה כן, אין הכחשתו הכחשה ראויה של החוב, והוא נתפס בהודאתו שבסעיף 3 לתצהירו.

6. יתר על כן: אף לו קיבלתי את טענתו של הנתבע בעניין זה, הרי נמצא כי הנתבע טוען טענות עובדתיות חלופיות: מחד, הנתבעת היא החייבת; מאידך, אין כל חוב. טיעון שכזה - אסור על פי תקנה 72(ב) לתקנות.
לאור האמור לעיל, ובהסתמך על הראיות שבפני
י, קרי, תעודות המשלוח, החשבוניות וכרטיס תמצית החשבון, מסמכים אשר לא נסתרו לגופם, שוכנעתי בקיום החוב לו טוענת התובעת.

7. לא נעלמה מעיניי טענת הנתבע באשר לתעודות המשלוח ולחשבוניות. אמת, היה על התובעת לצרף את תעודות המשלוח והחשבוניות המקוריות ולא את העתקיהן, מה עוד שעל חלק מתעודות המשלוח ישנן הוספות בכתב יד ומכאן משנה-תוקף, לדרישה להצגת המקור. עם זאת, בהתחשב בכך שטענת התובעת בעניין החוב כלל לא נסתרה, כאמור; בהתחשב בכך שהנתבע לא הביא כלל עדים מטעמו, בניגוד לתובעת שמטעמה העידו 3 עדים כדלקמן: החשב, שהעיד על כך שתעודות המשלוח המקוריות מצורפות לחשבוניות הנמסרות ללקוח, על אופן עריכת החשבוניות בהתאם לתעודות המשלוח, ועל אופן עריכת כרטיס תמצית חשבון של הלקוח; מחלק הגז העיד על אספקת הגז למסעדת "קקאו" על פי תעודות משלוח שהגיש; ומר אפרים ביבי שהיה במועד הרלבנטי חבר בהנהלת התובעת ומחליפו של מנהל סניף ירושלים העיד על טיפולו באופן אספקת גז למסעדת "קקאו" ועל החלפת הבעלויות בה; בהתחשב בכל אלה, וגם בכך שתעודות המשלוח, החשבוניות וכרטיס תמצית החשבון נתמכים אהדדי, ראיתי לקבל את העתקי המסמכים לשם תמיכה בעניין קיום החוב, אשר למעשה לא נסתר ולא הוכחש.

8. אני קובע, איפוא, את שיעור החוב הנטען, 11,668 ש"ח ליום הגשת התביעה.

זהות החייב:
9. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבע חב כלפיה אישית תמורת הגז שקיבל. לא עלתה אז הטענה כי חבותו נובעת מהיותו אורגן של החברה. בגמר הסיכומים ביקש ב"כ התובעת להגיש תדפיס רשם החברות ממנו עולה שהנתבע אינו רק מנהל החברה, אלא בעל מניות עיקרי בה, וכי יתר המניות מוחזקות על ידי חברה שבשליטתו או על ידי אנשים המתגוררים עימו. ב"כ הנתבעים השאיר שאלת הגשת המסמך לשיקול דעת בית המשפט. מכל מקום, הטענה הנ"ל, עלתה רק בסיכומי התובעת. היה לה להיטען לכל המאוחר בכתב תשובה, כיון שהתובעת ידעה בעת ההיא על טענת הנתבע כי בעלת המסעדה הייתה הנתבעת, והיא חברה בע"מ. משכך, טענתה של התובעת בסיכומיה בדבר חבותו האישית של הנתבע, מכוח היותו אורגן של החברה אשר פעל בשמה אלא שהציג מצג שאינו נכון, טענה אשר לא בא זיכרה עד עתה, מהווה שינוי חזית ודינה להידחות.
כיוצא בזה, הטענה בדבר השימוש הלא-נכון בשם החברה בשיק, שימוש המחייב את הנתבע אישית. טענה זו אשר לא עלתה אף היא בכתב התביעה, גם בה יש משום שינוי חזית ודינה להידחות.

10. התייחסותי לטענות התובעת בנוגע לחבותו האישית של הנתבע תהיה, לפיכך, רק לטענה בדבר המצג שהציג בפני
ה ולטענה בדבר העובדה הנטענת, כי המסעדה לה סופק הגז, הייתה בבעלותו-שלו ולא בבעלות החברה. לא אתייחס, מהנימוקים דלעיל, לטענה כי אף אם המסעדה הייתה מנוהלת על ידי חברה, הרי שהנתבע מחוייב כאורגן של החברה.

11. לטענת התובעת, על הנתבע לשאת בכל חובות המסעדה; הוא הבעלים של המסעדה או שהציג עצמו כבעליה ועימו התקשרה התובעת. מנגד טוען הנתבע, כי הוא היה אך מנהלה של חברה בע"מ, היא הנתבעת, והיא שהייתה בעליה של המסעדה, ומפעילתה.

12. אמת, נטל השכנוע מוטל על כתפי התובעת להוכיח את כל היסודות העובדתיים לתביעתה, בכללן, היות הנתבע מנהלה של המסעדה. עם זאת, לגבי יסוד המצוי בידיעתו המיוחדת של הצד היריב - "משקל הראיה שתידרש מן הנושא בנטל השכנוע יהיה, מטבע הדברים, דל יותר מאשר לעניינו של יסוד אחר" [י' קדמי על הראיות חלק שלישי, מהדורת תשנ"ט1999-, עמ' 1277; "... הואיל והעובדות... הן בידיעתו המיוחדת של השותף האחראי לניהול החשבון, כמות הראיות שתידרש מן התובע היא פחותה..." (ע"א 1842/90 בר לב נ' רפפורט, פ"ד מח(5) 221, 230); ראה עוד: ע"א 296/82 נבנצאל נ' ניוקליאר-אבקו, פ"ד מ(3) 281, 301; ע"א 102/85 קצין התגמולים נ' פרומה הכט, פ"ד מד(3) 646, 658; ע"א 2176/95 חלבי נ' אבו חמד, תקדין-עליון 97(3) 465].

13. במקרה דנן, היסוד העובדתי בדבר היות הנתבע מנהלה של המסעדה או היות הנתבעת מנהלתה, היה בידיעתו המיוחדת של הנתבע. משכך, נטל השכנוע, הגם שהוא מוטל על כתפי התובעת בעניין זה, הרי שניתן להסתפק בראיה בעלת משקל נמוך מהרגיל.
התובעת מסתמכת בעניין זה אך ורק על המצג שהציג הנתבע, לטענתה, בפני
מר ביבי. דא עקא, כי מצג זה הוצג רק לאחר היווצרות החוב. באשר להתקשרות שלפני היווצרותו, אין כל ראיה שהנתבע הוא שהתקשר עם התובעת; התובעת לא צירפה כל חוזה התקשרות שבינה לבין הנתבע, למרות שלפי עדות מר ביבי, חבר הנהלת התובעת בעבר ומחליפו של מנהל סניף ירושלים - "... דואגים להחתמת הלקוח החדש על הסכם..." (עמ' 4 לפרוטוקול). מר ביבי אף לא העיד על קיומו של הסכם כזה, שמועדו לפני שמר ביבי נכנס לתפקידו.

14. גם אין ראשית ראיה אחרת, כגון קבלות, המצביעה על כך שהנתבע הציג עצמו כבעליה של המסעדה טרם יצירת החוב או במהלכו. החשבוניות המתייחסות ל"קפיטריה למון קקאו" אין בהן כדי ללמד על מצג שהציג הנתבע. יתר על כן, אם כטענת התובעת, הרי היה השם הנקוב בחשבוניות, במפורש - אייל שני.

15. העובדה כי התובעת לא הביאה כל הסכם או קבלה המייחסת את החוב לנתבע, עומדת לה לרועץ, וקרובה הייתה תביעתה להידחות. ואולם, רווח והצלה בא לתובעת ממקום אחר. מר ביבי, שהוא, כאמור, היה מחליפו של מנהל סניף ירושלים של התובע, העיד כי - "בסוף 97 הודיעו לנו מהמסעדה בסניף ירושלים שמתקיימת החלפת בעלים, וביקשו שנבוא להחתים את הבעלים החדשים על הסכם חדש. היות ואני נמצא בשני כובעים, חבר הנהלה בת"א ומחליף מנהל סניף י-ם ביקשו ממני לטפל בת"א במסעדה, היות ונותר חוב אצל הלקוח הקודם וכתוצאה מכך נוצרה בעיה לאספקה חדשה לבעלים החדשים. כי המדיניות היא שכל עוד שלא שולם החוב ע"י הלקוח הקודם, לא נספק גז ללקוח חדש. אני הגעתי למסעדה, נפגשתי עם איל שני בקקאו בפעם הראשונה, נפגשתי עם רואה החשבון שלו, שניהל את ענייני הסגירה ותשלום החובות, היות והיה מצב שבו איל שני העביר כפי דבריו את הניהול לרואה החשבון ולשתי שותפים, קבלתי החלטה להשאיר שם שני מיכלים לאספקת הגז השוטפת ובאותו מעמד התחייב איל שסוגר את החוב... החתמתי אישית את הבעלים החדשים של קקאו על הסכם, לאחר פגישה נוספת עם שני באוקיינוס, קיבלתי ממנו תשובה שהתשלום על חוב הגז, יעשה לשיעורים כמו שסגר חובות אחרים ושאין לי מה לדאוג כאיש אמישראגז. יותר מזה, אמר שפותח מסעדה בת"א ודיברנו על כך שאמישראגז לא תלחץ אותו בתשלומים ובהתאם לזה הוצאתי מזכר לממונים עלי למר אושי שיתייחסו ביד רכה לבעלים למנהל המסעדה ויאפשרו לו לפרוס את החובות ושיבדקו את האפשרות בזהירות על המסעדה בת"א, סמכתי עליו..." (עמוד 5 לפרוטוקול; ההדגשות שלי - נ' ס').

16. דברים של טעם טען ב"כ המלומד של הנתבע בסעיפים 14 ו - 15 לסיכומיו על המשקל הנמוך שיש לייחס להצגתו של הנתבע כבעלים, בעדותו של מר ביבי. לא אחזור על דבריו. רובם, כאמור, נכוחים. הארכתי בציטוט דברי-עדותו של מר ביבי כדי להבהיר על שום מה ראיתי את דבריו מהימנים ומשכנעים לעניין נטילת המחוייבות האישית של הנתבע על עצמו. אמת, התובעת נכשלה בכך שלא היה לאל-ידה להמציא הסכם מסודר בכתב שנעשה, אם נעשה, בתחילת ההתקשרות. ואולם, התחייבות שנתן הנתבע למר ביבי, אינה דבר של מה בכך; היא מחייבתוֹ.

ניחא, לעניין אמירתו של מר ביבי כי הנתבע הציג עצמו כבעלים, יכול בא-כוח הנתבע לטעון כי זו הייתה אמירה אגבית. לא כן אמירותיו באשר לנטילת התחייבות אישית על ידי הנתבע. האמירות הללו מתיישבות היטב עם מהלך הדברים הטבעי בנסיבות העניין: החלפת בעלים במסעדה, שבעקבותיה - החתמת הבעלים על הסכם חדש; מדיניות התובעת - שלא נסתרה, והיא סבירה, אולי מתבקשת - שלא לספק גז לבעלים חדשים בטרם שולם החוב על ידי קודמיהם; מר ביבי, בשני 'כובעיו' - כחבר הנהלת התובעת בתל-אביב וכמחליף מנהל סניף ירושלים - הוא המתאים לטפל בעניין זה, שכן בסוגיית הגבייה מטפלת התובעת ממשרדיה בתל אביב, ובסוגיית מתן השירות מטפל סניף ירושלים.

17. לרקע הדברים האלה, נקל להבין מה ראה מר ביבי להיפגש עם הנתבע פעם ופעמיים, ועם רואה החשבון שלו. ומכיון שלנתבע היה אינטרס להשלים את העברת הבעלות, ראה להתחייב בפני
מר ביבי שישלם את החוב, לשיעורין, כמו שעשה גם בקשר לחובות אחרים שלו.
מה לי, איפוא, אם היה חייב מלכתחילה ואם היה חתום על הסכם ההתקשרות הראשוני עם התובעת, ומה לי אם התחייבותו נוצרה ברבוֹת הימים; התחייבותו כלפי מר ביבי, כאמור, תקפה ועומדת על רגליה היא, והנתבע מחוייב על פיה.

18. מר ביבי אינו עובד עוד אצל התובעת ולא ראיתי סיבה שלא יאמר אמת. עדותו, כאמור, סבירה ומהימנה, ולא באה ראיה כלשהי לסתרה.
אמת, ניתן היה לצפות מחברה בדמותה של התובעת להצגת תיעוד בכתב לטענותיה. ואולם, כאמור לעיל, רווח והצלה בא לה, לתובעת ממקום אחר: הנתבע נמנע מלהעיד. בנסיבות העניין, כשלא הייתה כל מניעה, לכאורה, למסור גירסה סותרת ולהפריך את עדותו של מר ביבי, נזקפת הימנעותו של הנתבע מלהעיד, לחובתו, ומחזקת את התביעה. מקובלנו כי -

"הימנעות מהבאת ראיה... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע" [י' קדמי על הראיות, מהדורת תשנ"ט1999-, חלק שלישי עמ' 1391; ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245):
"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו" [ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 760; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד כרך מד(4) 595, 602].

19. יצויין כי במהלך עדותו של מר ביבי התנגד ב"כ הנתבע להרחבת חזית. התנגדותו הייתה ביחס לטענה של ערבות, אך נחה דעתו לאחר שב"כ הנתבע הסכים שאין לתובעת טענה של ערבות (עמוד 5 לפרוטוקול). ב"כ הנתבע עצמו, כשחקר את מר ביבי חקירה נגדית, שב לעניין המחוייבות שנטל על עצמו הנתבע בפגישתו עם מר ביבי (עמוד 6 לפרוטוקול): "ש. אתה אומר שפנית לאיל אחרי זה להסדיר את החובות. ת. בזמן ההעברה פגשתי אותו בפעם הראשונה, בינואר 98. ש. וזה היה לאחר שהיה לכם בעיה בגבית החוב. ת. לאחר שאייל לא שילם את חובו". על כל פנים, אותה מחוייבות אישית של הנתבע קיבלה ביטוי הולם עוד מלכתחילה, בכתב התביעה ובקדם-המשפט. משלא נסתרה - דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל.

עילת התביעה השטרית כנגד הנתבעת, נזנחה על ידי התובעת בסיכומיה.

20. הנתבע ישלם, איפוא, לתובעת, 11,668 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
הנתבע ישלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין.
ניתן היום, ט"ז באדר ב' תש"ס, 23 במרץ 2000, בהעדר.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
נעם סולברג
, שופט
דא / d00756198a.1








א בית משפט שלום 7561/98 "אמישראגז" - החברה האמריקאית-ישראלית לגז בע"מ נ' אייל שני אוקיינוס שירותי ניהול מסעדות (1991) בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/03/2000)











תיקים נוספים על "אמישראגז" - החברה האמריקאית-ישראלית לגז בע"מ
תיקים נוספים על אייל שני אוקיינוס שירותי ניהול מסעדות (1991) בע"מ




להסרת פסק דין זה לחץ כאן



הוספת מידע משפטי למאגר
שתפו אותנו במידע משפטי שנוכל להוסיף למאגר שלנו. פסקי דין, כתבי תביעה ו/או הגנה, החלטות וכו' יוספו למערכת ויוצגו באתרנו ובגוגל.


הוסף מידע משפט